באחד המערכונים הקלאסיים של איימי שומר, הקומיקאית פוגשת באמצע היער שלוש שחקניות מבוגרות – ג'וליה לואי-דרייפוס, טינה פיי ופטרישיה ארקט – שחוגגות חג עתיק יומין, את "Last F**kable Day". התובנה של המערכון היא אחת: לנשים בתעשיית הבידור יכולה להיות קריירה יפה, לפעמים אפילו מוצלחת ממש, אבל לכל הדבר הזה יש תאריך תוקף מאוד ברור – היום שבו את מפסיקה להיות נחשקת, או פשוט מבוגרת מדי.

נזכרתי בתובנה הזו במהלך הצפייה ב-"מי שמע על חווה ונאווה?", שעלתה במלואה ל-yes. הסדרה, תוצר של השלישייה שהביאה לכם את "האחיות המוצלחות שלי" (היוצרות גלית חוגי ונועה ארנברג, והבמאי גורי אלפי), עוסקת בסיפורן של שתי נשים מבוגרות – חווה נשר (קרן מור) ונאווה קופמן (חנה לסלאו), שתיהן יוצאות להקת חיל השריון לא הכי מוצלחות שניסו להתמודד עם העולם לאחר שנזרקו ממלתעותיה של התעשייה, ולא בהצלחה ניכרת. נאווה היא עובדת בחברת החשמל שמתמחה בלא לעשות את העבודה שלה, חווה מחפשת את עצמה בעולם לאחר פטירתו הפתאומית של בעלה. ולמרות ששתיהן נורא עושות מאמץ להתקדם, העבר שלהן – לטוב ולרע – רודף אותן.

קווי ההשוואה ל"אחיות המוצלחות שלי" הם כמעט בלתי נמנעים – גם הסדרה הזו עוסקת באחוות נשים שנמצאות במקומות שונים על הסקאלה האנושית (חווה מבולבלת, מנותקת וקצת נאיבית, נאווה אסרטיבית, קומבינטורית וקשקשנית) אבל בסופו של דבר מחבר ביניהן גורל משותף. שתיהן, בסופו של דבר, נשים שהבינו את מקומן בשרשרת המזון. כל עוד תנסי לפתוח את הפה או לעשות את מה שאת רוצה, ולא מה שאחרים מכתיבים לך, יהיה לך רע מאוד.

ואי אפשר להתעלם גם מהנוכחות של אווירת ההטרדות המיניות בסדרה; מין מבט אמיתי וכואב על התקופה שאליה הוא חוזר – ואל הפער המסוים בין אז לבין היום. היחס השוביניסטי של גיורא גץ (וגם של המפקד "גוליבר", שמרפרר בבירור לסיפורי גנדי, בתפקיד קצר של גל תורן) הוא כזה שעובר כחוט השני בין כל הפרקים, בהן הנשים צריכות לקפוץ בחישוקים של הגברים החזקים שמנהלים את העסק.

כך חוגי וארנברג באות להגיד לקהל הרחב: התקופה הזאת שאתם מדמיינים כיפהפייה ונוסטלגית? סו קולד "ארץ ישראל הטובה והיפה"? היתה פחות כזו ממה שאתם חושבים. ולצד המשל על גורלן של נשים בבידור העברי (והעולמי), יש כאן מבט מעניין לעבר לב תעשיית הבידור הישראלית בשנות השישים והשבעים: הלהקות הצבאיות, שהיוו את מקור הכוח של השואו ביזנס הישראלי בתקופה ההיא. אם תרצו, "חווה ונאווה" היא "הלהקה" בגרסה הרבה יותר ריאליסטית ומצחיקה, והרבה פחות נוצצת.

אם ב"להקה" דמות המלחין האקסצנטרי (שזו פשוט דרך יפה להגיד "איש ממש לא טוב") הייתה פול אביב, בגילומו של טוביה צפיר – קוץ בתחת, אבל כזה שמתייחסים לשיגעונות שלו בחיוך סלחני – הרי שב-"חווה ונאווה" בן דמותו הוא גיורא גץ (אסף יונש המצוין, ונשמור את זהות גרסתו המבוגרת כהפתעה) – לחלוטין הנבל של הסדרה, מי שמשתמש בכוח שניתן לו כדי להשתמש ולזרוק את הבנות הצעירות שהוא מקבל לידיים, ולפעמים אפילו להעביר אותן לידיים אחרות.

חוץ מזה, כמו ב"אחיות המוצלחות שלי", ישנו ליהוק ברמה גבוהה מאוד שכולל לא רק את השחקנים המבוגרים יותר שעושים קאמבק מרהיב (ובראשן, כמובן, מור ולסלאו הנפלאות שמוכיחות כמה איכות יש בהן), אלא גם שמות צעירים יותר. הקומיקאית טליה ברטפלד מככבת בתור נאווה הצעירה, הילה גולדנברג הורסת בתור צליל (הבת של נאווה), וגם הראפר טונה שממשיך את החדירה המעניינת שלו למיינסטרים ואת התפקיד שנתן ב"אחיות", גם אם לטעמי הדמות שלו מעט תלושה מהטון הכללי של הסדרה. כן, זו סדרה מצחיקה, אבל כשפתאום רז מתחיל עם פאנצ'ים, זה עובד פחות טוב מהרגעים הקומיים הנהדרים של צליל.

ראפר נוסף שמופיע הוא עומר עברון (ג'ימבו ג'יי) שמפתיע לטובה, וגם התסריטאי אסף שלמון ("ארץ נהדרת") שמספק את אחד מתפקידי המשנה הטובים. ואם כבר דמויות מעניינות שמעורבות בסדרה, חשוב להזכיר גם את גיא מזיג הנהדר שכתב יחד עם היוצרות שירי "להקה צבאית" חדשים (לצד השירים הוותיקים שעוד מופיעים פה ושם), ומתחברים בצורה טבעית לתקופה, כולל מבט אירוני קל.

"מי שמע על חווה ונאווה" היא שלב נוסף בהתפתחות של חוגי וארנברג כיוצרות מעולות. "האחיות המוצלחות" היתה השלב הראשון, ו"חווה ונאווה" היא עליית מדרגה. שתי הסדרות טובות וכיפיות לצפייה, אבל ב"חווה ונאווה" יש משהו יותר שלם – אם קו העלילה המרכזי של "האחיות" התחיל בנטישת הילדות, ואז מעקב אחר מעלליהן לאורך שלוש עונות, הרי שכאן יש סיפור מגובש: הניסיונות של חווה למצוא את מקומה בעולם, והמאבקים של נאווה על אמירת האמת מול השקרים. התוצאה פשוט מעולה, כל מה שיכלנו לרצות מהיוצרות ועוד. והיא שווה את הזמן לבינג' קצר, קליל, חכם ומצחיק. ואז מה אם הן מבוגרות ממה שאנחנו רגילים?

>> כל הפרקים של "מי שמע על חווה ונאווה" זמינים ב-VOD של yes, שני הפרקים הראשונים ביוטיוב:

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• סדרות ישראליות
• חנה לסלאו
• קרן מור
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 917 // שיק לוינסקי

קשה לומר ששוק הטלוויזיה המקומי רווי בקומדיות באמת מוצלחות. ברור, יש לנו פה ושם הפתעות וכולנו גם מחכים לחזרתה של "המפקדת", אבל הצמא גדול וההיצע קטנטן. לכן זה כל כך מרגש כשקומדיה חדשה ומבטיחה עולה על המסך, עוד יותר מרגש כשהיא עולה לבינג' והכי מרגש כשהיא מגיעה מצוות יוצרות שכבר הביא לנו את אחת מהסדרות הקומיות הכי טובות של השנים האחרונות, "האחיות המוצלחות שלי".

בקיצור, הסדרה החדשה של גלית חוגי, נועה ארנברג (על התסריט) וגורי אלפי (על הבימוי) מרגשת אותנו מאוד. לא רק בזכותן, אלא גם כי הסיפור שונה לחלוטין, וכולל כמה שחקניות (ושחקנים) שלא ראינו הרבה זמן – חווה ונאווה היו פעם, אי אז, חברות בלהקה צבאית בימים שזה עוד נחשב למשהו. הן חלמו להפוך לאגדות (למרות שהן יותר מאלה שעשו "פם-פם-פם" בגבעת התחמושת), אבל מצאו את עצמן מתרסקות לחיי היום יום האפורים של ישראל. ועכשיו הן רוצות נקמה.

עם קרן מור וחנה לסלאו בתפקידים ראשיים, טליה ברטפלד וליאנה עיון כגרסתן הצעירה, תפקידי משנה של ג'ימבו ג'יי, טונה ובעיקר הילה גולדנברג ("מייקל") שגונבת את ההצגה בתור הדמות האפורה הכי צבעונית שהכרתם – מצפה לנו קומדיה יפה ומצחיקה על הזדקנות, חלומות שבורים, נקמה והשקרים על "ארץ ישראל היפה והטובה". 8 פרקים, פחות מ-4 שעות בינג' ועוד קומדיה ישראלית מוצלחת.

"מי שמע על חווה ונאווה" זמין החל מהערב (13.10) ב-VOD של יס. שני הפרקים הראשונים ביוטיוב

• מה רואים הלילה
• סדרות ישראליות
• yes
• חנה לסלאו
• קרן מור