Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

טל טירנגל

כתבות
אירועים
עסקאות
איתי גל. צילום: אלעד יצחייק

בדיחה עם פזמון: למה אנחנו עדיין אוהבים להאזין למוזיקה קומית?

בדיחה עם פזמון: למה אנחנו עדיין אוהבים להאזין למוזיקה קומית?

איתי גל. צילום: אלעד יצחייק
איתי גל. צילום: אלעד יצחייק

גם ב-2025, שנה גרועה לכל הדעות, מוזיקה קומית ממשיכה למצוא את מקומה - בין אם בלהיטים של הראפרית הכי חמה של הרגע ובין אם בהופעות קטנות בלבונטין. יונתן עמירן, ראפר מצחיק בעצמו, יצא להבין מה מצב המוזיקה הקומית בארץ, שוחח עם מיטב המוזיקומיקאים וחזר עם צחוק מסתלסל

למה בעצם אנחנו מקשיבים למוזיקה קומית? לכאורה מדובר בשני תחומים נפרדים, מוזיקה וקומדיה. אז למה הדחף הזה לשלב ביניהם? למה מדי פעם עדיין פורץ שיר מצחיק כלהיט ויראלי? למה אני מקשיב לווירד אל ינקוביק מאז גיל 12 ולא מתכוון להפסיק? אפילו כוכב כמו אנדי סמברג ממשיך ליצור שירים מצחיקים עם החברים שלו ב"לונלי איילנד", אז כנראה שיש בזה משהו מדבק. בתור אדם שמוזיקה קומית קרובה לליבו, יצאתי לחקור את מקומה של האמנות הזאת ב-2025, ולהבין למה ליצור שירים מצחיקים, ולמה אנחנו עדיין מקשיבים להם.

>> בואו, יש מכות: "רסלינג ישראל הולך להיות הדבר הכי גדול במדינת ישראל"
>> הנה הם שרים הקומיקאים: השירים הכי מצחיקים של "ארץ נהדרת"
>> הכוכב הבא בשביל הצחוקים: מי יהיו המלכים הבאים של המוזיקה הקומית?

גם ב-2025 אנשים ממשיכים להנות ממוזיקה קומית או פרודית: קייל גורדון,כוכב טיקטוק שהפך למוזיקאי, ידוע בזכות פרודיית היורו-דאנס שלו "Planet of the Bass" , שאחריה המשיך להגחיך תת-ז'אנרים אחרים כמו נו-מטאל, אימו-פאנק וראפ בריטי. ראפרים כמו "יאנג גרייבי" או "BBNO$" משחקים על הקו בין ראפ לראפ-קומי, וכאמור גם שלישיית "דה לונלי איילנד" חזרו לאחרונה עם כמה שירים חדשים ב"סאטרדיי נייט לייב", ביניהם גם שילוב פעולה עם צ'ארלי XCX. אבל קצב הטיקטוק (וואו, אני נשמע זקן) גם מקשה על יצירת מוזיקה קומית חדשה.

"אני מרגיש שלפני 10-15 שנה היה פיצוץ גדול בתחום", מספר איתי גל, מוזיקאי/קומיקאי שהוציא לאחרונה את האלבום"לא מחדש לכם כלום". "לונלי איילנד היו מאוד חזקים. העולם הזה קצת הולך ו…אני לא אגיד מת, כי אני בו, אבל הוא לא מתפוצץ כמו שהוא היה פעם. פעם אפשר היה להוציא אלבום קומדיה אפילו, היום אתה רואה משהו מצחיק וחולף על פניו, ואתה כבר שוכח אחרי יום. משהו בקצב הזה גורם לאנשים להשקיע פחות בדברים מהסוג הזה. זה לא אומר שזה לא קיים, זה פשוט קצת איבד מהכוח שהיה לו פעם".

"היום, אני פשוט מרגיש שהכול צריך להיות הרבה יותר פופי ומהיר, להגיע לבדיחה מהר כדי להשאיר את הצופה שם. ולפעמים זה הורג קצת את הקומדיה", אומר טל טירנגל, שמחזיק במורשת קומית-מוזיקלית במסגרת הצמדים המעולים תירס סקסואל, שירי מרפסת ובאלבום "מיסטר לוקא ודוקטור טל" עם לוקץ, כמו גם בקריירת סולו. "הדברים שאני גדלתי עליהם וניסיתי לעשות בעצמי זה מוזיקה שהיא טיימלס. עכשיו אני מרגיש שהכול צריך להיות מאוד רלוונטי, ומאוד עכשיו, ואחרי חודש ישכחו מהשיר הזה שעשיתי בגלל שהוא היה מאוד רלוונטי לאותו רגע, ולא טיימלס".

ובכל זאת, גם כיום תכניות כמו "ארץ נהדרת"תמיד ישמחו ללהיט מוזיקלי ויראלי("גחלת נעורים", דדי דדון, להקת אפליקציה, ושלא לדבר על "ערוץ הכיבוד"), ויוטיוב וטיקטוק מלאים בניסיונות דומים. "יש יותר דברים שמשחקים על התפר, שהם לא מאה אחוז בדיחות" אומר גל. "אני חושב שזה מגניב שיש מקום כזה, דברים כמו דודו פארוק שבהתחלה לא הבינו אם זה בדיחה או לא, אני מאוד אוהב את זה. נונו היא דוגמה מעולה לזה, כי היא מצחיקה אבל היא באמת עושה פופ ובאמת עושה שירים טובים וכיפיים. כשנונו התחילה להתפרסם זה ממש שימח אותי, כי איזה כיף שיש מקום להייבריד המוזר הזה בארץ. אני מקווה שיהיה מקום לעוד דברים מהסוג הזה".

גם דימה XR, דמותו של השחקן והקומיקאי אלעד משה, משחק על התפר בצורה כזו עםשירים מצחיקים שיכולים לתפקד כלהיטי מועדונים– שלא לדבר על ראפרים כמו מיכאל סוויסה, שמשלבים שורות שנונות עם כישורי ראפ אמיתיים. "כשהכרתי את סוויסה ב'לילה טוב עם אסף הראל' ועשינו את הכנופייה, התחלתי להבין שיש לי פה משהו", אומר טירנגל. "אני יכול להיות ראפר סביר, אני לא צריך להיות הראפר הכי טוב שיש".

"צחוקים זה משהו שמרגיש לי מאוד טבעי בראפ", אומר אימרי שועלי, הידוע גם כמלכים א' מצמד הראפ הקומי "מלכים א' ומלכים ב'", שאחראים על להיטים ויראליים כמו פרודיית הראפ על סמוטריץ' ושיתופי פעולה עם לוקץ' ו-וודו דאדי.ואכן, הסגנון המהיר ומרוכז הליריקה של היפ-הופ משאיל את עצמו בצורה נהדרת לקומדיה. לא סתם קוראים לשורות ראפ טובות פאנצ'ים. ובהתאם, היכולת של ראפ לשאוף למשהו טוב יותר דוחפת את הקומיקאים להשתכלל למוזיקאים של ממש.

"אני מרגיש שעכשיו בפרוייקט שלנו אנחנו מנסים לשים יותר דגש על שהמוזיקה תישמע טוב, ולא רק שהקונספט יעבוד" מספר שועלי. רק שלפעמים השאיפה להתמקד במוזיקה מרחיקה מהקומדיה, כפי שמסביר טירנגל."האם אני פחות קומי עכשיו? אני חושב שכן. עכשיו אני עובד על אלבום חדש וללא ספק, יש רגעים מאוד קומיים ויש רגעים ממש לא קומיים. לדעתי גם באלבום הקודם שלי שיצא עם שוחט, הוא ללא ספק לא רק קומי".

את המאבק הזה בין קומדיה למוזיקה, במסגרתו שני צדדים מושכים לכיוונים שונים, מבטא גם איתי גל. "התחלתי את הדרך שלי כקומיקאי נטו, עשיתי רק דברים קומיים. כשהתחלתי לעשות מוזיקה זה יותר נהיה משהו שמשחק על איזה תפר של חצי-חצי – יש לי שירים מצחיקים, אבל יש לי שירים שלוקחים את עצמם לגמרי ברצינות. נראה לי שאני לא רואה את עצמי כמוזיקאי קומי, אלא יותר כמין מוזיקאי/קומיקאי. אני עושה את שני הדברים האלה, ומשלב ביניהם, ואוהב לשחק עם על התפר הזה איך שבא לי כל פעם".

המוזיקה הקומית, כמו כל סוג מוזיקה, משתנה עם השנים – גם בסגנון המוזיקלי שלה וגם בסגנון הקומי. "אתה תמיד מנסה להישאר עדכני בסאונד ואיך שאתה נשמע" אומר שועלי, וטירנגל מאבחן את הגישות השונות:"אני מכיר אנשים שעושים מוזיקה קומית, חלקם מאוד מתבסס על וייב מצחיק, וחלקם מאוד מתבסס על פאנצ'ים. זה גם ההבדל בין שירי מרפסת לתירס סקסואל. תירס זה יותר פאנצ'ים והומור לפנים שלך, ומרפסת זה הרבה יותר עדין ושירים מוזרים שלא ברור לך אם הם מצחיקים בהכרח או לא".

המוזיקה הקומית לא הולכת לשום מקום. היא תישאר איתנו ותמשיך להתפתח לכיוונים שונים ומשונים, בין אם תפתחו טיקטוק ותמצאו שם שיר מצחיק, או תסתכלו על כוכבת מוערכת שמשלבת הומור בשיריה, כמו הראפרית זוכת הגראמי דוצ'י, שאת שירה "Denial is a River" לגמרי אפשר להגדיר כקומדיה. "בסופו של דבר שווה לבנות את המתח הזה, ולקוות שמי שבאמת שווה את זה יישאר ומי שלא יילך", מסכם טירנגל.ומי שישאר יזכה לא רק לצחוק, אלא גם להזיז את הראש לפי הקצב, ולהידבק למשהו מצחיק ומלהיב. ומה עוד צריך חוץ מזה?
איתי גל יארח את "מלכים א' ומלכים ב'" ביום שני (28.4), לצד הקרנה של סרט הקומי-מוזיקלי של טוניישס די, בהמרץ 2.לפרטים וכרטיסים וצחוקים רצח.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

גם ב-2025, שנה גרועה לכל הדעות, מוזיקה קומית ממשיכה למצוא את מקומה - בין אם בלהיטים של הראפרית הכי חמה של...

מאתיונתן עמירן26 באפריל 2025

לא נסלח ולא נגנץ: קומיקאים נגד בגידה פוליטית

לא נסלח ולא נגנץ: קומיקאים נגד בגידה פוליטית

יוצרי הסדרה "שב"ס" (כאן 11) חברו לגיא מזיג, טל טירנגל ונועה מנור והחליטו להיכנס באמ-אמא של בני גנץ לכבוד הבחירות "כדי שהרבה אחרי שהוא ייעלם הבגידה שלו תיזכר לדיראון עולם"

פעם, כשבחירות היו פלוס-מינוס כל ארבע שנים, היה לקומיקאים זמן להתארגן לקראתן ולפתח פאנצ'ים, פארודיות ושלל פיסות הומור ויראליות לרשת ולפיד החברתי. עכשיו, כשיש בחירות מתי שמתחשק לנתניהו, קצת קשה יותר לקומיקאים להיערך ברמת המחויבות לדאחקה. אבל ברחבי הארץ כולה הם אינם אומרים נואש.

סנונית ראשונה לקמפיין הבחירות הנוכחי מגיעה מטעמם של דורון צור ועידו רוזנטל, יוצרי "שב"ס" בכאן 11, שהצטרפו אל המוזיקאי גיא מזיג ואל הסטנדאפיסטים טל טירנגל ונועה מנור בפארודיית טראפ-פופ כיפית שכותרתה "אל תדפוק לי גנץ".

בוידיאו קליפ שהופק בהתנדבות ומלווה את השיר, מגלמת מנור כוכבנית פופ בסגנון עדות ההווה ובו היא מבקשת מבחור אמורפי שלא יעשה לה גנץ, כלומר לא ישקר, לא יחרטט ולא יתקע לה סכין בגב. נשמע כמו בקשה סבירה בסך הכל. הקליפ מנכיח את הכעס על גנץ במחנה המרכז-שמאל ("היה לך רוב בכנסת ולא גרמת לו לפרוש?") לטובת מי ששכחו ובכל זאת מתכוונים להצביע לו.

"בתוך השנה הנוראית הזאת, שבה ראינו איך מוסד אחרי מוסד בוגד באזרחים ודואג רק לעצמו", אמרו היוצרים, "בחרנו להפוך את המונח 'גנץ' לפועל. לנתק את זה מהאיש ולהמציא מילה חדשה לפעולת הבגידה הפוליטית האולטימיבית, כדי שהרבה אחרי שהוא ייעלם (מחרתיים או גג בחודש הבא) הבגידה שלו תיזכר לדיראון עולם".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

יוצרי הסדרה "שב"ס" (כאן 11) חברו לגיא מזיג, טל טירנגל ונועה מנור והחליטו להיכנס באמ-אמא של בני גנץ לכבוד הבחירות "כדי...

מאתמערכת טיים אאוט1 בפברואר 2021
כפרעליך. גיתית פישר. צילום: איליה מלניקוב

שחקו אותה כמו נון אקטורז: איך הקומיקאים החדשים השתלטו על המסך

שחקו אותה כמו נון אקטורז: איך הקומיקאים החדשים השתלטו על המסך

השחקנים והיוצרים שכובשים היום את המסכים לא הזדקקו לשום תמיכה של בית ספר למשחק או לקולנוע. דיברנו עם כמה מהם כדי ללמוד איך עושים את זה ב-2017. כי גם לנו אין כוח להגיש סמינריון או להתגלגל על לינולאום

כפרעליך. גיתית פישר. צילום: איליה מלניקוב
כפרעליך. גיתית פישר. צילום: איליה מלניקוב
1 באוקטובר 2017

זה כבר לא סוד שתרבות הסטנדאפ והסרטונים הוויראליים החלישה באופן משמעותי את כוחם של בתי הספר לאמנויות כמקפצה לתעשייה. רבים מהשחקנים, התסריטאים והיוצרים הקומיים המצליחים בארץ שפרצו בשנים האחרונות הגיעו למקומם המכובד בדרכים אלטרנטיביות, כמו יוטיוב ופייסבוק, שהיום כבר נחשבות למיינסטרים. עם הקידום העצמי האדיר שמאפשר האינטרנט, הם ממש לא היו זקוקים לחותמת של בית ספר גבוה כדי להתברג בתעשייה. אז איך עושים את זה נכון? בשורה התחתונה, תפסיקו לשבת על התחת.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים 1-10
האלבומים הטובים ביותר11-30
האלבומים הטובים ביותר 31-5

"פשוט תדברו רגיל"

טל טירנגל, קומיקאי ושחקן, מופיע בימים אלה במופע "שירי מרפסת" עם רועי כפרי

טל טירנגל
טל טירנגל

אז איך הכל התחיל?

"אפשר לומר שבסדנה של דומינו גרוס, שבה פגשתי את יורן דוידי. הצעתי לו שנעשה משהו ביחד וככה הקמנו את 'תירס סקסואל'. לא ציפינו להצלחה אבל זה היה מטורף, ברמה ששמענו אנשים ברחוב מצטטים אותנו ברחוב".

יש שחקנים מובטלים בבית שישמחו לדעת איך זה הוביל אותך לקריירת המשחק.

"יש לי סוכן שמנהל אנשים כמוני, קומיקאים-שחקנים-שילוב-של-כל-מיני-דברים. דרכו אני מגיע לכל האודישנים. זה לא אומר שאני רואה את עצמי כשחקן. סביר להניח שבתחום הזה יש לי מגבלות. היכולת שמאפשרת לי להיכנס לתחום היא שאני יודע פשוט להתנהג כמו בן אדם רגיל".

(טל טירנגל בקטע מתוך "שירי מרפסת")

תן איזה טיפ לבוגרי מסלול מלא למשחק שמחכים לפרוץ.

"אני מציע לאנשים לדבר כמו בני אדם רגילים. שחקנים נראים לי כמו אנשים שנכנסים למקצוע כל כך, שהם גורמים להכל דווקא להיות יותר מדי דרמטי, גם בחיים וגם על הבמה. כמו שאני רואה את זה, במשחק צריך להיות חצי בפנים, חצי בחוץ".

"לא התחברתי לסם שפיגל"

דור כאהן, תסריטאי וסטנדאפיסט, כותב עבור תכנית הרדיו של טייכר וזרחוביץ'

דור כאהן
דור כאהן

"זה התחיל מהחברות שלי עם תם אהרון ("גב האומה"). כשהשתחררנו מהצבא, תם התחיל לעשות סטנדאפ ובשלב מסוים שכנע אותי להצטרף. בסופו של דבר רציתי לקחת את עניין הכתיבה ברצינות וחתכתי לירושלים כדי ללמוד תסריטאות בסם שפיגל. מאוד החמיא לי שהתקבלתי למקום יוקרתי כזה".

איך היו הלימודים עצמם?

"ההתחלה הייתה מגניבה ובמיוחד אהבתי את שיעורי כתיבה יוצרת. לקראת סוף השנה הראשונה התחלתי להרגיש דיסוננס ביני לבין בית הספר, שבעיניי לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. הוא מלמד אותך להביא את הסיפור הכי אמיתי שלך, ואמיתי זה אומר עצוב. לא התחברתי לכבדות הזאת, שכוללת גם יין וגבינות בכל הקרנת סרטים. ומעל הכל, לא אהבתי את הדברים שכתבתי, כי הם נראו כמו מערכונים שאני הופך בכוח לעצובים.

"באותה תקופה המשכתי לעשות מדי פעם סטנדאפ בתל אביב, ודרך ההופעות קיבלתי פתאום עבודה ב'מה נסגר'. לאחר מכן, תוך כדי שעשיתי את המינימום כדי לסיים לימודים, התחלתי לעבוד בקשת, משם התגלגלתי ל"טייכר וזרחוביץ'".

(דור כאהן ב"ערב הסטנדאפ הזה")

אז למה ללכת בכלל ללמוד קולנוע?

"אמנם לא השגתי אף אחד מהדברים שהזכרתי בזכות סם שפיגל, אבל אני כן משתמש בכלים שלמדתי שם. משחק, למשל, לא למדתי ולכן אני באמת לא מרגיש שחקן. כשעשיתי אודישן לאחיות המוצלחות שלי הרגשתי חרא".

ובכל זאת קיבלת את התפקיד.

"אני לא חושב שזה אומר משהו על יכולות המשחק שלי. לדמות קוראים דור והוא היה ביחידת 8200. אני לא רוצה להשמע יהיר, אבל יש מצב שגלית מעט ביססה את הדמות עליי. הדמות שלי היא די של נכה רגשית, אז כל פעם שניסיתי להכניס רגש, גורי לא אהב את זה. הוא אמר לי להיות בוק ומסתבר שבשבילי זה לא קשה".

טיפ לדורות הבאים?

"הרבה אנשים הולכים למוסדות לאמנות מהסיבות הלא נכונות, כמו להכריח את עצמך ללמוד משהו שאתה בבירור יכול ללמד את עצמך, או להיאחז במסגרת. לפעמים במקום זה, או במקביל, צריך פשוט לעשות".

"היה נראה לי די מיותר להמשיך ללמוד"

אריאל וייסמן, קומיקאי, תסריטאי ("היהודים באים", "ארץ נהדרת") ואחד מיוצרי "טלוויזיה מהעתיד"

אריאל וייסמן
אריאל וייסמן

"אצלי זה התחיל בסביבות גיל 15, כשהתחלתי לפרסם קומיקסים באינטרנט ומזה התגלגלתי לפרסום קומיקסים בנענע ובמעריב לנוער. מאוחר יותר הלכתי ללמוד תקשורת חזותית בבצלאל ואחרי שנה העיפו אותי, אז הלכתי ללמוד בספיר קולנוע וטלוויזיה. סיימתי את השנה הראשונה, ובאמצע שנה ב' עזבתי כי התקבלתי לכתוב ב'קאמבק' עם אורי גוטליב. היה נראה לי די מיותר להמשיך ללמוד ככה בספיר, אז פרשתי".

(אריאל וייסמן ב"טלוויזיה מהעתיד")

טיפ לבאים אחריך?

"הפייסבוק. למעשה, כל דבר שעשיתי, פתח לי דלתות בסופו של דבר כי הוא פורסם ברשת. היא פותחת אותך להמון המון מעגלים, ואם קלעת למעגל הנכון תוכל להגיע רחוק. והרבה מהעבודה זה נטוורקינג".

"אף אחד לא בודק אם יש לך תואר בתסריטאות"

מתן בלומנבלט, קומיקאי, תסריטאי ב"גב האומה" ויוצר הקומיקס "הו לא"

מתן בלומנבלט
מתן בלומנבלט

"עשיתי תואר בהנדסת חשמל וידעתי שלא אשתמש בו. היה לי את אתר הקומיקסים שלי, 'הו לא', ורציתי לעבוד בכתיבה, אבל לא ידעתי איך עושים את זה. בשלב מסויים הלכתי לנסות את כוחי בסטנדאפ, ובהופעה הראשונה הלך לי הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. תם אהרון, שהיה חבר שלי, הראה קטע סטנדאפ שלי לליאור שליין, וליאור הציע לי לבוא לגב האומה".

(מתוך עמוד הפייסבוק "הו לא". איור: מתן בלומנבלט)
(מתוך עמוד הפייסבוק "הו לא". איור: מתן בלומנבלט)

נשמע שהסטנדאפ הוא ממש אמצעי מרכזי היום לפתיחת דלתות בתעשייה.

"הרבה מאוד נכנסים היום לתעשייה דרך הסטנדאפ. הם לא בהכרח למדו, אבל יש גם כאלה שכן, כמו גלית חוגי שהיא מדהימה והיא כתבה את האחיות המוצלחות שלי אחרי שלמדה בסם שפיגל. אם מישהו רוצה להיכנס לתחום הכתיבה הסאטירית והקומית, ברמה הפרקטית יותר יעזור לו לעשות סטנדאפ או ליצור לאינטרנט מאשר להוציא תואר. היום אף אחד לא בודק אם יש לך תואר בתסריטאות".

טיפ לנטוורקינג?

"התמדה. אני מנסה להמשיך כמה שאני יכול עם הקומיקסים. אם אתה לא ממשיך לפרסם את החומרים שלך על איזשהו בסיס קבוע, אפילו פעם בחודש, אז אתה פשוט נעלם מהתודעה ועולים דברים חדשים שתופסים את תשומת הלב של אנשים".

"בסטנדאפ זה מאוד פשוט ונוראי"

עידן ברקאי, קומיקאי, שחקן וסטנדאפיסט, משחק בעונה החדשה של "רון" ומופיע ב"עד כאן"

עידן ברקאי. צילום: עדן נינווה
עידן ברקאי. צילום: עדן נינווה

"אני סיימתי לימודי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב וחיפשתי איך להצחיק. משם מצאתי את הסטנדאפ. כמו לאחרים בדורי, זה היווה אחלה מקפצה לשאר הדברים בקריירה".

אז בקיצור, להתחיל להשחיז בדיחות?

"זה תלוי מה אתה רוצה להיות. בשביל להיות שחקן – לך ללמוד משחק. לרוב האנשים אין מספיק אמביציה או כישרון כדי להצליח לבד. בית-ספר גם יכול לעזור לך להבין מי אתה ומה אתה רוצה בסביבה יחסית מוגנת. לא הייתי מציע לאנשים לחשוב שהם מבינים את המקצוע לבד, מתוך איזו שיטה ייחודית שלהם. תתחילו באיך שרוב האנשים עשו את זה ותתקדמו משם. אחת הטעויות הגדולות לדעתי היא להצביע על מישהו מצליח ולהגיד 'הנה, הוא עשה את זה ככה אז גם אני'. הוא עשה את זה ככה כי זה הוא. כן תשאב ממנו השראה אבל אל תצפה שזה יעבוד גם בשבילך".

(מתוך סטנדאפ של עידן ברקאי)

"לא הברקתי באודישנים"

גיתית פישר, שחקנית ותסריטאית, מופיעה בימים אלה בתוכנית "טלוויזיה מהעתיד"

גיתית פישר. צילום: אורי טאוב
גיתית פישר. צילום: אורי טאוב

"למדתי משחק בבית צבי. בגדול, את נמצאת עם אותם אנשים מהבוקר עד הערב וכל מה שאתם עושים קשור לתיאטרון. זה יכול להטריף. בנוסף, העיסוק במשחק מעמת אותך עם הפחדים שלך. הביקורת שאת מקבלת היא לא רק על היצירה שלך, אלא על מי שאת. "את זזה על הבמה כמו פרה", "אין לך חן", "יש לך פרצוף של טיפשה" ו"את לא מצחיקה" הם רק חלק מהמשפטים שספגתי לאורך שלוש שנים".

ומה קרה כשהסתיימו הלימודים?

"השלב הבא היה ללכת להיות עצובה במוזס. זו תקופה קשה מאוד לרוב מי שסיים לימודי משחק. לי ספציפית יש גם חרדה מאודישנים ככה שלא הברקתי בהם. ידעתי שאני רוצה לעסוק בקומדיה וטלוויזיה, אבל ממש לא היה לי מושג איך אגיע לשם".

ואז הגיעה תותית.

"הדבר הראשון שתותית נתנה לי, כפרה עליה, היא הידיעה שאני מסוגלת. אחרי חמש שנים של כישלונות באודישנים ואפס הצעות עבודה בתחום, פתאום קיבלתי בוסט לאגו ובאתי אחרת לאודישנים. גם היה עלי הרבה פחות לחץ, כי הסרטונים האלה היו מעין כרטיס ביקור שלי בפני מלהקות. משם התחלתי לקבל עבודות כתיבה ומשחק. התקבלתי לתכנית המערכונים ברשת "זה המצב", ואני מאמינה שגם את הפינה אצל גורי אלפי קיבלתי בזכות תותית.

(גיתית פישר כ"תותית")

זרקי לנו איזו עצה, שנקבל גם קצת מהטוב הזה.

"עצתי לבוגרי בתי ספר למשחק היא לעשות דברים בעצמם, במקביל לאודישנים. קחו מצלמה, גם אם היא של הפלאפון, ותעיפו דברים לרשת".

אז ללמוד משחק, או לא?

"כשחקנית, הלימודים הכרחיים בעיניי. מעט מאוד אנשים יכולים באמת לשחק טוב בלי ללמוד משחק. האם הלימודים קידמו אותי מבחינת חשיפה וקשרים מקצועיים – ממש ממש לא. בית ספר למשחק הוא מקום לשכלול כישורי המשחק, נטו".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

השחקנים והיוצרים שכובשים היום את המסכים לא הזדקקו לשום תמיכה של בית ספר למשחק או לקולנוע. דיברנו עם כמה מהם כדי...

מאתיעל סגרסקי1 באוקטובר 2017
טל טירנגל (צילום: בן פלחוב)

עבאדי בכמויות: הכותבים של אסף הראל מדברים

עבאדי בכמויות: הכותבים של אסף הראל מדברים

עבור רוב הכותבים של "לילה טוב" מדובר בעבודה הראשונה בטלוויזיה. אחרי 137 תוכניות הם בעיקר צריכים לשירותים

טל טירנגל (צילום: בן פלחוב)
טל טירנגל (צילום: בן פלחוב)
31 ביולי 2016

סקירה חטופה של האזור תספיק כדי להבין שמדובר במשרד המוזנח ביותר בהרצליה פיתוח. עמדות המחשבים הצרות ירצו בקושי מוקדני שירות דקיקים במדינת עולם שלישי, ועל דלת השירותים מודבק השלט "הכי כיף לכתוב תסריטים בלי ריח של קקה באוויר", מחשש שמישהו ילך שם עד הסוף ויצחין את החלל החנוק ממילא.

"עובדים בלהצחיק זה את זה". הכותבים של אסף הראל (צילום: בן פלחוב)
"עובדים בלהצחיק זה את זה". הכותבים של אסף הראל (צילום: בן פלחוב)

עוד כתבות שיעניינו אתכם:
אסף הראל הוא האיש הכי דווקאיסט על המסך. ריאיון
הלייט נייט הישראלי מתגלה כפתרון רדיקלי
ריאיון עם תסריטאי ומפיק "משפחת סימפסון"

כאן הם מבלים כ־12 שעות מדי יום ומבשלים מערכונים ארוכי טווח לצד תגובות קומיות מיידיות לענייני דיומא. להוציא את הקיטורים האופייניים על העורכים, השעות והחברים לצוות, הם מסכמים את העונה בחיוך מסופק. "דאגו לנו למקרר, נייר טואלט וערגליות, ואנחנו עובדים בלהצחיק זה את זה", הם מודים, ומוסיפים שמי שממש צריך לחרבן תמיד יכול לרדת קומה לשירותים של ערוץ הספורט.

עבור עמית הרשקוביץ (28), רות אלבז (28), גיא אדלר (29), אסף קפלנסקי (34) וישי שלמון (25) מדובר בתפקיד הכתיבה הראשון לטלוויזיה, מה שאמור להפוך את טל טירנגל מתירס סקסואל (32), בהיגיון מופרע לחלוטין, למבוגר האחראי בצוות. "אני לגמרי אוהב את מה שנהיה מהתוכנית", הוא מספר. "אני לא אדם כזה פוליטי, אבל אי אפשר לא להעריך את המונולוגים החדים של אסף. אני גאה גם במעין סדרת הראפ ששילבתי בתוכנית, 'הכנופיה', ובאינסטול, שבו חילקתי זיינים במקום הדרקונים של דורין אטיאס. כל שאר הכותבים מעולים, ואם זאת לא הייתה תוכנית יומית שטוחנת לנו את החיים, זה היה יכול להיות מושלם".

למה בכלל באת לפה? לילה טוב עם אסף הראל (צילום: בן פלחוב)
למה בכלל באת לפה? לילה טוב עם אסף הראל (צילום: בן פלחוב)

איך עובדת הדינמיקה בין הכותבים והעורכים?

קפלנסקי: "המגע איתם הוא תסכול מתמשך. כשאתה בא אליהם עם מערכון, אתה יכול לצפות לשלוש תגובות אפשריות, השכיחה ביותר היא שתקבל פרצוף של 'למה בכלל באת לפה'. השנייה היא זיק של תמיכה, והרבה פעמים זה אומר שהם ייקחו את הרעיון אבל הוא ילך למקום אחר לחלוטין, או שהם פשוט אוהבים את זה, אבל זה יחסית נדיר".

וביניכם לבין עצמכם?

הרשקוביץ: "התהליכים היו די גמישים. לא הכרנו בהתחלה, ובשלב הראשון ניסו לצוות אותנו לזוגות. זה לא עבד. אז עם הזמן אנשים מצאו את הנישה שלהם. היום לדוגמה יצא שרות כתבה מערכון עם קפלנסקי בפעם הראשונה מאז תחילת העונה, ויכול להיות שזה לא קרה עד עכשיו רק כי הם ישבו בשני חדרים יחסית רחוקים".

חוץ מכסף וזמן מסך, מה קיבלתם מהעונה הזאת?

אדלר: "עבאדי בכמויות, פיצות בערב וגם את הניסיון שרכשנו מאסף ומעידו העורך, אפילו שהרבה פעמים חשבנו שהם לא מבינים כלום".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

עבור רוב הכותבים של "לילה טוב" מדובר בעבודה הראשונה בטלוויזיה. אחרי 137 תוכניות הם בעיקר צריכים לשירותים

מאתגיא פרחי31 ביולי 2016
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!