>> אסף המאירי (למה שלא תעקבו) הוא במאי, מנכ"ל עמותת זיגוטה לתרבות הבמה ומייסד מועדון האינדי-תרבות האהוב המרץ2.ממש היום נפתח שם פסטיבל 2, חמישה ימים של עשרות אירועי מוזיקה, תיאטרון, פרפורמנס ועוד, בכיכובם של סימה נון, ספוטניק הייפיי, מעיין ליניק, בנימין יום טוב, יונתן דסקל ועוד.כל הפרטים וכל הכרטיסים לכל ההופעות כאן(ויש גם הופעות חינם).

1. פארק החורשות

פיתחתי הרגל לעבור בערב או בבוקר להסניף ריח אורנים בפארק החורשות. גדלתי במושב אמירים בגליל – עם שיחים ועצים שבערב פולטים ריחות שאין בתל אביב. חוץ מבפארק החורשות. בחורבות כפר אבו כביר יש שיחי סברס שמבצבצים מהקרקע ומזכירים בצבעים העזים שלהם שיש פה עוד שכבות של היסטוריה.

2. סולטן איברהים

לא אוהב מסעדות אבל אני מאוד אוהב אוכל טעים, וזה סיבך אותי. מצאתי פתרון בסולטן איברהים ברחוב עולי ציון: חנות דגים שהוא גם מקום לאכול דגים, ולראות את חסן מלטף אותם בפלנצ'ה. אלה הדגים הכי טעימים בעיר! וזה כבר סיבך אותי שוב, אבל בסיבוך אחר.
עולי ציון 20 יפו (שוק הפשפשים)

3. קפה שפירא

קצת אבק ומלא אנשים נפלאים יש בקפה שפירא, שמורה עירונית שבה מיטב חברינו יושבים ליזום, לכתוב, ליצור, לנוח. זאת פינת הימלטות אזרחית אמיתית מהסוג שגם במטרופולין גדול קשה לפעמים למצוא. לא מפתיע שלפני כמה חודשים רקגיוס המונים הציל את העסק הקטן והחשוב מסגירה.
רלבג 15 תל אביב (שכונת שפירא)

4. עלמה ביץ'

הספוט שבו אני הכי מרגיש תייר בעיר. בחודשי מעבר אני יושב שם לעבוד מול השקיעה ובקיץ העמוס – להתאפס אחרי הים או דווקא להתפרק עוד יותר.
קויפמן 7 תל אביב (פארק צ'רלס קלור)

5. קנווס

ברחוב אילת היא המלכודת היפה שלי. גם כשאין לי צורך אמיתי, אני נכנס ויוצא עם פנקסים, טושים, ספריי צבע ועטים. פשוט חונכתי ככה – עם אמונה שכל פעולה מתחילה בחומרי אמנות, גם כשהפרויקט במדיום אחר לגמרי. אני קונה שניים על כל אחד שאני ממלא, דבר אחר שאפשר שיהיה ממנו תמיד עודף ולא חוסר.
רחוב אילת 25 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

ברחוב שאול המלך יושב בניין הדר דפנה הברוטליסטי והמרשים, עם לובי מפואר של מלון משנות ה-60. עולים במדרגות נעות ומגיעים לפתח קטן, שמור במאבטח וגלאי מתכות כמו זירת פשע. זהו בית המשפט לעניינים מקומיים, חלק מהשגרה הצורמת של בעלי עסקים הנאנקים מול המחלקה המשפטית של עיריית תל אביב-יפו. התיישבתי שם על הספסל לא מעט פעמים, מחכה לדיון על תקנות רישוי אינסופיות. למדתי שאם אתה רוצה לעשות תרבות או עסק קטן בעיר הזאת – הצטייד בעורך דין טוב, סבלנות של קדוש, ואמונה עיוורת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"שבורה" שלבנימין יום טובשהוצג בירושלים בפסטיבל הקומדיה של האינקובטור שבה את ליבי. זכורה לי במיוחד סצינה שארכה מעל 20 דקות של בנימין ושתי חברותיה בתור למועדון. שילוב נדיר של פורקן, דביליות, רוחב לב, ביטים ורצון לחיות. שילוב דומה ואף מופרע ממנו ירכיב את "Happy Ending", בכורה שאין גאה ממנילחגוג איתה את סוף העולם בפסטיבל "2".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אלכס בן ארי, ממיטב המשוררים הכותבים בעברית, פרסם בתחילת דרכו את "ימים סמויים", ו-12 שנים מאוחר יותר מחק בספר חדש חלק מהאותיות והמילים של השירים המקוריים. גם השירים המקוריים (הלא מחוקים) בודהיסטים ומינימליסטיים ומלאים באהבה ופשטות. המעבר קדימה ואחורה בזמן בין השיר המלא למחוק מנקה רגעים עד שהם הופכים למשהו אחר לגמרי."מים מים" השאיר אותי עם תחושה יפהפיה של עברית– ושל מה שקיים.אירוע נסיוני ומרתק בפסטיבל "2"יכלול סט טקסי של שירה מוקראת מפיו של בן ארי בחשיכה כמעט מוחלטת בתיאטרון "תוצרת בית" היפה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פרויקט "ילדי המוזיקה"לעשיית מוזיקה עם נוער בסיכון. קבוצות נוער נפגשות לעשות מוזיקה ברמה גבוהה עם הרכבים, שיעורים פרטיים והופעות. מה שהמוזיקה עושה לנו כמבוגרים בזמנים קיצוניים – פי כמה היא נותנת לנוער. אני חושב שאמנות במה היא לא מותרות, ולא עמדה לנטוש אותה כשגועש מסביב. וכמובן לעמותת זיגוטה לאמנויות במה, שמריצה את תנור האפיה הכי חם לאמנים רוחשים ברחבי העיר ובארץ –"המרץ2", עם מאות הופעות לייב, פרפורמנס והצגות, הקרנות סרטים ומסיבות: שרק לא ייגמר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני מנצל את השאלה כדי להפרד מאדם בעל השראה וחשיבות שזכיתי להכיר:יאיר ורדי ז"ל – איש של הזדמנויות לאחרים, ממציאן פורמטים שעיצבו דורות של יוצרים. יאיר טיפח בי את האמונה והאומץ בצעד שנראה כל כך חסר סיכוי וליווה את ההקמה והעשייה במרץ2 לאורך יותר משלוש שנים בוועד המנהל.

מה יהיה?
די,יהיהמדהים!צריךדמיוןוכמהפעולותבדרך.קצתמאתגרלפעמיםלשמורעלקוררוחמולהגלים.אבלאנחנועלההגה–לאשלטוןכזהאואחר.אם בכל זאת שואפים לעוד יותר טוב,פסטיבל "2" הוא גלולה מרוכזת וקופצנית של ויטמיניםלחול המועד סוכות.

• העיר שלי
• המרץ 2
• עלמה ביץ'
• קפה שפירא
• מסעדות דגים
• פארק החורשות
• יאיר ורדי

>> בשבוע שעבר הלך לעולמו יאיר ורדי ז"ל, מאנשי החזון הגדולים של המחול הישראלי, רקדן וכוריאוגרף שהפך למנכ"ל של מרכז סוזן דלל במשך יותר מ-30 שנה. תחת ניהולו הפך מרכז סוזן דלל למוסד תרבות מרכזי בעיר ולמוקד של עשייה איכותית בתחום המחול. ב-2022, שנתיים אחרי שפרש מתפקידו, הוא העלה כמנהל אמנותי סדרת מופעי מחול בהיכל התרבות, ואנחנו ניצלנו את ההזדמנות כדי לשמוע ממנו על המקומות האהובים עליו בתל אביב, בראשית ימיו של המדור "העיר שלי". אנחנו מביאים כאן את המדור כפי שפורסם. הוא יחסר לעיר מאוד.

>>

1. שדרות ההשכלה 9, ביצרון // תחילת חיי המקצועיים

לעולם אזכור את יומי הראשון בתל אביב בו הגעתי, היישר מביתי בגליל ועודני בתיכון כפר בלום, לשדרות ההשכלה 9 בשכונת ביצרון במזרחה של העיר. מי הכיר ומי ידע ששם בין המוסכים, הפיח וריחות השמנים והגריז החזקים, עובדת להקת המחול בת שבע, שרק נוסדה ארבע שנים קודם על ידי הברונית דה-רוטשילד וכינסה תחת כנפיה את מיטב רקדני ישראל דאז לבנות, בחלוציות מדהימה, את אחת הלהקות המעניינות, החזקות והטובות שיידע העולם. להקה שלישראל יהיה הכבוד ליהנות מאיכותה שנים רבות לאחר מכן.

ואיזו להקה, ואיזה רפרטואר ורקדנים, אש ותימרות עשן מדי יום ושעה יצאו מאולפנות המחול בשדרות ההשכלה 9. מקום אהוב, אך לעתים גם שנוא. מקום עם כל כך הרבה כתרים וכל כך הרבה תהומות, עם כל כך הרבה אהבה אך גם לא מעט שליליות, עם לחנים מרקיעי שחקים ביופיין אך גם עם נאצות וכעס. ומי לא הגיע לשם? כולם! מלחינים, מעצבים, מורים והעיקר – כוריאוגרפים מהעולם. וכולם הגיעו, אחד אחד, ועמדו בתור כדי לעבוד עם רקדני ישראל, וכדי ליצור ולתת מכישרונם ללהקה הצעירה שכבר אז שמה יצא למרחקים.

זה היה האולפן בשדרות ההשכלה. תמיד אזכור כתובת זו והיא תהה חרוטה על קיר ליבי כל חיי. שם התחלתי ומשם רק צמחתי לגבהים, אך תמיד אזכור את מרק הבשר של בעל המסעדה, בליבו של מוסך קובלנץ לרכבי פיאט שידע את טעמו של כל רקדן. בית. ממש. בית חם נעים מתוק ואנושי. ומשם הפלגתי לעולם הרחב ומשם נשאתי את אשר אספתי וינקתי שם למקומות חדשים ואחרים אך תמיד עם טעם המוסך, המרק והאולפנות שבשדרות ההשכלה 9. אחר כך בשתי קומות האולפנות של להקת בת שבע ולהקת בת דור התמקמה חברת מוטורולה.

2. תיאטראות אהל שם ונחמני

ומהאולפנות בשדרות ההשכלה היינו יוצאים למופעי הלהקה במרכז תל אביב בעוגני התרבות של העיר אז, אולמות אהל שם ברחוב בלפור ואולם נחמני ברחוב נחמני. כל פעם וכל מופע – חגיגה אמיתית. ולעיתים היינו יושבים שבוע ויותר באולמות ומופעים עם מיטב רפרטואר הלהקה וברוך השם ללהקה היה רפרטואר מיוחד, עשיר, משתנה, של מספר יוצרים מבכירי היוצרים בעולם. והיו שבועות של פסטיבלים והיו גם מופעים בודדים אבל תמיד היה מלא ותמיד זו הייתה חגיגה. ולאחר כל מופע היו נשארים אוהדים בחוץ להמתין לנו הרקדנים לשוחח, לטפוח על שכמנו ולעודד. שנים מופלאות של תחילת דבר ותחילה נפלאה ומיטבית של מחול ישראלי במיטבו.

הבכורות היו תמיד חגיגיות לקהל הנוכחים ולקהל שוחרי התרבות ובמיוחד המחול – בעיר תל אביב ובארץ. זכור לי מופע אחד במיוחד: במהלך מלחמת יום הכיפורים הגעתי הביתה ליומיים, ומיד רצתי ללהקה שהופיעה באוהל שם והצטרפתי למחול "מדבריות" של אנה סוקולוב. איזו תחושת ניצחון, איזה סיפוק מדהים, מחולות סיני לבימת האולם עם הלהקה שאהבתי והתגעגעתי, ולאחר שבועות של ירי, אש ועשן ואז לרקוד, לדבר בגופי את אשר אהבתי. מרגש.

3. נווה צדק, התקופה הארוכה והיפה בחיי

לאחר 6 שנים כרקדן סולן בבלט רמבר בלונדון בתפקידים מובילים ומופעים לצד רודולף נורייב ואמני צמרת נוספים מהעולם, ולאחר 6 שנים נוספות בצפון אנגליה, בניוקאסל בה הקמתי מרכז מחול גדול, שבתי לישראל עם אשתי סטלה לנסות ולהמשיך את עולמי ופועלי כאן בביתי. קליטה לא קלה עם הרבה חששות ופחדים. הגשתי את בקשתי לניהול מרכז תרבות על שם סוזן דלל בשכונת נווה צדק ששכנה בין תל אביב ליפו. הגעתי לשם בפעם הראשונה בחיי, למרות שחייתי בעיר שנים רבות קודם. מי היה בכלל נכנס לשכונה. תמיד היינו נוסעים ליפו דרך כביש הים, לא חשבנו אפילו לעבור בשכונה המרוטה שרק רעות ניבאו למי שחשב לעבור בה ולבטח לגור בה. והנה היישר מאנגליה לנווה צדק. 'איך מגיעים לנווה צדק?' שאלנו בדרך עוברים ושבים ותשובות כמעט שלא קיבלנו. הלכנו לאיבוד.

למרות הנאמר בלילה הראשון הלכנו לאכול במסעדת "הקיוסק", ליד מה שהיום בניין ירושלמי. אז נעמדנו מול שלט גדול המודיע על הקמתו של מרכז תרבות על שם סוזן דלל. חומה עדיין הפרידה בין הבניין לבין רחוב יחיאלי, שמצידו הצפוני עמד בשיממונו הקיר היחיד שנותר מבית הספר אליאנס ובינו לרחוב רחבה מוזנחת שליד בית הספר, עם חבורת כלבים וסוסים שעליהם שמרה אישה באה בימים. לא המראה המעודד בלילה ראשון בעיר תל אביב. הארוחה במסעדת הקיוסק טעימה ועמה הביקור המעניין שייזכר עמוק בליבי וכנראה לעד. והרי ניתן לספר בשבחה של השכונה ומרכז התרבות שהוקם בה, "מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון", אותו הקמתי וניהלתי ב-31 השנים האחרונות ששינה את פני השכונה ואת פני המחול בארץ לעולמים.

מפעל חיים בשכונת חיים שלעד אזכור כל רגע וכל שעל וכל מטר בשכונה ובמרכז. נס יצירתי ונס ארכיטקטוני של יופי והדר ששולבו יחדיו עם יצירתיות וכישרונות של מיטב היוצרים בתחום המחול בארץ, ואבן שואבת ליוצרים ורקדנים מרחבי העולם שעמדו בתור לבוא ולעבוד עמנו במרכז. והשכונה הציורית עם סמטאותיה ורחובותיה הצרים והיפים כמו ציורים על קנבס, שאבה ושואבת לתוכה אמנים, יוצרים ובעלי ממון וששונתה ללא הכר, עושר ואושר והיא היא היקרה ביותר בתל אביב. כמו הברווזון המכוער שגדל והיה לנאה שבברבורים, כך השכונה שעם כל יום שעובר מתייפה ומתעשרת ומביאה כל כך הרבה גאווה ונועם לגרים בה ולמבקרים בה. השכונה היפה בעיר.

4. היכל התרבות תל אביב – אולם צוקר

לעולם אזכור את היכל התרבות עם כל מופעי המחול של הלהקות המובילות בעולם. לבוא להיכל התרבות למופע היה תמיד אירוע ייחודי ואחר. את מי לא ראינו שם? את כולם! הגדולים ביותר, החזקים ביותר, המעניינים ביותר וגם את עצמנו. גדולי היוצרים עם להקותיהם הופיעו בהיכל מדי שנה. וגם אנחנו הופענו שם. את יצירתי הראשונה בישראל, "אשר אליו נכספתי", העליתי לראשונה ולאחרונה במסגרת פסטיבל ישראל בהיכל התרבות. איזו התרגשות ואיזה כבוד ליצירת ביכורים לצידם של ג'רום רובינס, דונאלד מק-קייל, ואלרי וגלינה פאנוב. לאחר מכן היישר ללונדון להצטרף לבלט רמבר. מקום מיוחד שמור בלבי להיכל התרבות שראה כל כך הרבה אמנים ויצירות מכל הקיים.

הקשר עם המקום מתחזק לאחרונה לאחר שהוזמנתי לקיים סדרת מופעי מחול עכשוויים וחדשים במסגרת האולם החדש, אולם צוקר המאפשר מופעי מחול ואחרים בתנאים מופלאים ועל זאת השמחה. זה אולם רב תכליתי המאפשר מופעים בצורות ישיבה ומופעים שלא מן הרגיל, ובכך מעשיר את יכולות האמנים ליצירתיות אחרת שאינה קונבנציונלית. מכאן האפשרויות הן רבות, מגוונות, שונות ומפתיעות. בחרתי להזמין 8 אמנים שונים המביאים כל אחד שפה ותנועה אחרת וכך נעשיר את הסדרה ונבנה משהו שטרם היה.

המופעים מאפשרים ליוצרים בישראל עוד מקום למופעים לאור ריבוי הדרישות למופעים כיום בתל אביב ואי יכולתם של המקומות הקיימים לאפשר זאת. עדי בוטרוס ומיכל נתן – שני אמנים משני קצוות היצירה והתנועה – מביאים כל אחד דרך חשיבה ותנועה שונה מהידוע ומהרגיל. רנה שינפלד חברה לאבי קייזר וסרג'יו אנטונינו לעלות מפגש מקורי בשם "פגישה". מעניין יהיה לראות לאן ילכו ראשים חושבים ויצירתיים אלו במפגש שלהם, לבטח תהה זו יצירה מקורית, מעניינת ואחרת.

רננה רז חברה לארבעה נגנים מהתזמורת הפילהרמונית "רביעיית טוסקניני" בערב מקורי וכל כך שונה מהקיים. בו היא מנגישה את טעמי המוזיקה ומחברת ביניהם ליצירה מחולית מוזיקלית אחת. במקבץ האחרון יעלו חברי קבוצת "שקטק" את "7 בום" בבכורה עולמית לציון 25 שנות הלהקה. ערב המביא עמו עצמה ומרץ שטרם נראו מעל בימת אולם צוקר. והערב שיחתום סידרה ראשונה זו "פקרוני" מאת היוצרת אורלי פורטל עם שלושה רקדנים והיא עצמה במשותף. ערב חם, פלסטי, החודר לתוך הנשמה עם מוזיקה של אום כולתום. סדרה ראשונה, עכשווית, דינמית, המביאה את שקורה בעולם המחול כיום בישראל והכל באולם צוקר בהיכל התרבות עם כל צפונותיו ויופיו המיוחד.

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• בת שבע
• יאיר ורדי
• מחול
• סוזן דלל
• נווה צדק
• היכל התרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

פסטיבל תמונע הבינלאומי שייפתח הערב (חמישי 15.9) מציין חמש שנים להיווסדו ומציע פלטפורמה נדיבה ליוצרים בתחומי התיאטרון, הפרפורמנס והמחול. הפסטיבל מעמיד לרשות המציגים את אחת מבמות הפרינג' המרכזיות בארץ, שתרומתה לחיי היצירה והתרבות – גם הממסדית – כבר מזמן אינה טעונת הוכחה.

וכך, פחות מחודשיים אחרי "אינטימדאנס" המרתק שבמסגרתו הועלו תשע בכורות מחול, מוצעת כעת לקהל תוכנית נרחבת ומסקרנת של יצירה עכשווית ואישית, לפעמים ישירה מאוד ונועזת – המשקפת את התבוננות האמן על סביבתו הקרובה. בפסטיבל יציגו לא פחות מ־25 מופעים וסרטים, יצירות תיאטרון ומחול בהופעות בכורה ובהם עבודות של אורחים מגרמניה, פולין ואנגליה. רובן הגדול של העבודות לא מוותרות על זכות הבעיטה המכוונת, והיא גובה מחיר שהתיאטרון הממסדי כבר לא מוכן לשלם.

בכך בדיוק עוסקת העבודה שפותחת את הפסטיבל, "You Happy Puppet", שיצרו ניב שינפלד ואורן לאור, שמשקפת את הנטייה ההולכת וגוברת לשתוק נוכח כל מה שקורה כאן. כמו כן תוצג יצירת סולו של הכוריאוגרף הגרמני הרמן הייסינג שחוקר את מהות הגוף הקומי, על ידי שימוש בריקוד ברזילאי בדוי ומחוות של קומיקאים. כדאי לשים לב גם ל"Which Dance" של עידו פדר, שבמרכזו שתי חיילות שמתעקשות לקחת חלק, לפחות במשהו, בארגון הגדול.

פרק התיאטרון והפרפורמנס כולל בין השאר את "בית הבליעה" שעניינה הוא מאכלים כבושים, "סל תרבות" המצוין של יאיר ורדי, אוצר הפסטיבל, שבוחנת זהויות פרטיות ולאומיות, "יומנו של מטורף" על פי יצירתו הקלאסית של גוגול, ואירוע תיאטרוני חד פעמי בן חמש שעות של ג'ייסון דנינו הולט שבמרכזו וידויים, סודות וחטאים. ולבסוף ארבעה ימים של סרטים, פאנלים והצגות העוסקים בשייקספיר לכבוד 400 שנה למותו, בניסיון להבין ממנו משהו שלא אמרו כבר קודם.

תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב. "You Happy Puppet" יפתח את הפסטיבל בחמישי (15.9) 20:30, 70 ש"ח

• יאיר ורדי
• תיאטרון
• ג'ייסון דנינו הולט
• עידו פדר
• במה
• תיאטרון תמונע
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

מרכז סוזן דלל יוצא במפעל מינויים ייחודי וראשון מסוגו בתחום התרבות: מינוי "מחול כפי יכולתך" המאפשר לקהל לצפות, ללא הגבלה ובכל יום, במופעיהן של להקות המחול הישראלי המתקיימות במרכז, בהן להקת המחול הקיבוצית, עידו תדמור, ענבל פינטו ואבשלום פולק, מריה קונג ועוד, ובמופעיהם של כל יוצרי המחול הצעירים והוותיקים המופיעים במקום. מחיר המינוי עומד על 690 ש"ח לשנה בתקופת ההשקה, שתימשך עד 31 בדצמבר, ולאחר מכן יעמוד על 990 ש"ח לשנה. מחירי המופעים במרכז מתחילים ב־50 ש"ח ולרוב מגיעים גם ל־100 שקלים ויותר, כך שמחיר המינוי מוזיל את הכרטיסים גם אם הרוכש צופה בהופעה אחת בחודש.

"השתעשענו ברעיון הזה זמן רב, וחלק מהתהליך היה לחפש איך לייחד ולהבדיל את היוזמה – על ידי כותרת מיוחדת או אמירה שונה מהרגיל. כך עלה הרעיון לשם, מסביר יאיר ורדי, מנכ"ל סוזן דלל. לדבריו, שני היבטים מרכזיים הנחו את הצוות בבניית מודל המינוי: "ראשית, המינוי נועד להמשיך לקדם את המחול בישראל, לסייע ליוצרים והלהקות להנגיש את יצירתם לקהל הרחב ולסייע להם בשיווק המופעים ובהפצתם. לכן היוזמה, לדעתנו, תיטיב עם כל הנוגעים בדבר. ההיבט השני הוא לאפשר לקהל הישראלי לחוות יצירה מקומית מבלי שהדבר יכביד על כיסו, בתעריף מוזל ומתוך התחשבות במצב הכלכלי וביוקר המחיה ההולכים וגדלים, שמשפיעים כמובן גם על שוחרי התרבות".

עוד מוסיף ורדי, כי מהשיח שקיים המרכז עם הקהל עלה שהזמן הוא מרכיב שצריך להתחשב בו. "הגמישות הרבה שמציע המינוי – להגיע למופעים בכל יום מימות השנה, כולל סופי שבוע ובאופן ספונטני – מטרתה להקל על האנשים לצרוך תרבות באופן נוח יותר ונגיש. בהתחלה אמנם היו חששות כי לא ידענו איך היוזמה תתקבל. לפני הרבה שנים התקיים מבצע כזה עם להקת המחול בת שבע אבל למרות שנרשמו הרבה אנשים, זה לא החזיק להרבה זמן. לכן אנחנו מקווים שהפעם, בעזרה יוזמה אטרקטיבית יותר, נוכל להמשיך במתכונת הזו ואפילו לפתח אותה. שלחנו את לחמנו על פני המים וכעת אנחנו מצפים להיענות. בינתיים התגובות אוהדות".

• תל אביב
• סוזן דלל
• יאיר ורדי
• עירוני