הכתבה פורסמה במקור באתר הטלוויזיה שלנו,"הספוילר" – תראו תראו

*ליעל בר זוהר אין קשר לסדרה "שנות היעלי", וכך גם לשאר המשתתפים, ובמיוחד לכמוני שביקש שנציין זאת במיוחד*

רוצים עוד תכנים על טלוויזיה? כנסו לאתר"הספוילר" – תראו תראו

כל התמונות נלקחו מצילומי מסך מסרטוני יוטיוב למעט תמונת הבניין: צילום – ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקי

• המסך
• סדרות ישראליות
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 891 // משחררים את הניינטיז
• יעל בר זוהר
• קומיקס
• קומדיה

• Facebook
• Twitter
• Email

בשלב מסוים במערכת הבחירות האחרונה החליט אריה דרעי להחזיר עטרה ליושנה, כלומר לניינטיז, ולצאת למאבק נגד תושבי רמת אביב. בוקר אחד קמו תושבי השכונה, שבקלות יכולה להיבחר כבירת השנ"צי של ישראל, כשהם מוקפים בעשרות שלטי חוצות עם הכיתוב "אם אתה גר ברמת אביב- אל תצביע לנו, אם אתה עובד עבור מישהו שגר ברמת אביב- רק ש"ס". פופוליסטי, דוחה, מסית אבל עדיף על "אבא מסתכל מלמעלה ויודע שרשמתם את הדירה השלישית על הדודה כדי להתחמק מלשלם מס".

הקמפיין הזה לא היה קורה ללא "רמת אביב גימל", אופרת הסבון שאנו מציינים החודש עשרים שנה לעלייתה למרקע. מספרים על ילדים שהתביישו לספר שהם משם, על גרפיטי נגד עידית לינוביץ' במרכז המסחרי, על עלייה בערך הדירות, תלונות לרשות השנייה, גברים שהגיעו במיוחד לחפש כלה עשירה. הבגידות האינטריגות בתוככי חברת האופנה הכושלת "אופל" הפכו לנושא החם בשיחות הברזייה (בניינטיז עדיין שתו מברזיות). סוף סוף יש לנו דאלאס משלנו, פי אלף יותר דאלאס.

חמש שנים רץ הקשקוש הזה על מסך הטלוויזיה שלנו, איך הזמן עובר מהר כשנלעגים. את הפצעים סוחבת החברה הישראלית (וליאור מילר) עד היום. "רמת אביב גימל" סיפקה הצצה כביכול לחייהם של היפים והעשירים, אנשים חסרי ערכים שכל מה שמעניין אותם זה כסף וכוח, סקס ויין טוב. באופן פרדוקסלי היא טמנה את זרעי ההערצה לטייקונים שהפכו בתחילת שנות האלפיים לעצים שמכסים את ערוותם של דנקנר, תשובה ואריסון. אחר כך נשרו העלים וכולנו הבנו שהמלך הוא ערום והוא דופק אותנו אחושרמוטה עם העמלות. יהושע סימון החתיך הציע פעם במאמר ב"פירמה" ז"ל ששמה של יעל בר-זוהר בסדרה – שרון – אולי אינו מקרי. "אזור זה שינה את פניו באותה תקופה ממש – קיבוציו הפכו לקיבוצי נדל"ן. מרכזי הקניות בשפיים, הקניונים, איקאה ומרכזי האאוטלט שינו לא רק את הנוף, אלא גם את תרבות הצריכה של רבים ואת משמעותו של יום שבת בעיני משפחות רבות". האמת? זה נשמע הרבה יותר הגיוני מסצנה באחד הפרקים בה קיבלה שרון לינוביץ' שרשרת יקרה מאחד ממחזריה, דחתה את המתנה ותקפה אותו על כך שהחליט "להוציא כל כך הרבה כסף על דבר חומרי".

המפיק יורם גלובוס סיפר פעם בראיון שכדי להדגיש את הזיקה של הסדרה לחו"ל הוא נמנע "משילוב בעלילה של אירועים הלקוחים משגרת החיים הישראלית, כמו פיגועים ושחיתויות בשלטון", תל אביב, וגם רמת אביב האמיתית באותם ימים לא היו בועה, נהפכו. זאת היתה תקופה של סערות ומהפכות פוליטיות ששינו את גורלה של ישראל כולה. ההחלטה להציב בפריים טיים של ערוץ 2 מוצר המציג את התל אביביים באור כל כך אסקפיסטי, הדוניסטי ומנותק תרמה בעקיפין לשסע המעמיק בין "השמאל התל אביבי" לשאר מדינת ישראל. הדימוי הבלתי מחמיא הזה שימש את בנימין נתניהו בקדנצייה הראשונה שלו כראש ממשלה ב-1996, ועדיין משמש פוליטיקאים רבים, ובראשם אותו נתניהו, כדי לגזור הון פוליטי.

• יעל בר זוהר
• רמת אביב ג'
• ימין
• ש"ס
• גוש השמאל
• בנימין נתניהו
• תל אביב
• טייקונים
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

במהלך הטירונות הצבאית שלי, בשנה האחרונה של המילניום הקודם, ניסיתי תמיד להתחמק מהשאלה היכן אני גר. אם הייתי חייב הייתי אומר "תל אביב", אם לא היו מוותרים הייתי מוסיף "רמת אביב" ורק אם ממש היו מתעקשים הייתי מודה "רמת אביב ג'". התשובה הובילה תמיד לשאלת ההמשך: "וואלה, אתה מכיר את יעל בר זוהר?".

20 שנים חלפו מאז עלתה אופרת הסבון הראשונה בטלוויזיה המסחרית הישראלית למסך ערוץ 2 הצעיר ביולי 1995. לאורך שבע עונות היא שלטה בלוח השידורים ואפילו עקפה ברייטינג את החדשות ואת שידורי המונדיאל, גם אם נקטלה בידי המבקרים. הסדרה, שנוצרה על ידי יורם גלובוס ויואל זילברג ז"ל עבור טלעד, הציגה אסקפיזם צרוף של תככים ומזימות, בגידות וכסף גדול על רקע ניהול חברת האופנה אופל; וציירה את השכונה כבוורלי הילס מקומית וכסמל של נהנתנות ואליטיזם של האלפיון העליון. דמויות המפתח היו שרון לינוביץ' – נערה יפה ומפונקת בגילומה של יעל בר זוהר, ילידת השכונה שעד אז הייתה אלמונית יחסית; אמה של שרון, עידית לינוביץ' – הביץ' הישראלית הראשונה בגילומה של גילת אנקורי. צוות השחקנים כלל גם את נועה תשבי (מעצבת האופנה דפנה מאור), ליאור מילר (דין, מאהבה של שרון), יונתן קוניאק (ליאון, מעצב אופנה גיי) וגלית גוטמן (מעצבת האופנה אודליה ציפורי).

עם זאת הפער בין הדימוי הנוצץ שבנתה הסדרה לבין השכונה עצמה היה עצום. רמת אביב ג' התפתחה במהלך שנות ה־70 כחלק מתנופת הבנייה של ממשלת רבין הראשונה והתפשטות נווה אביבים צפונה, וכלל לא נחשבה ליוקרתית בשל ריחוקה ממרכז העיר. כחלק מתוכנית הדיור הציבורי היא אוכלסה בשנות ה־80 בזוגות צעירים ובזכאים לדיור, בנייניה התנשאו לגובה של שש או שמונה קומות והכילו דירות בנות שלושה או ארבעה חדרים בלבד. רק בשנות ה־90 התווספו לשכונה מגדלי מגורים יוקרתיים עם דירות רחבות ידיים, אבל האליטות הפוליטיות, המשפטיות, האקדמיות, הביטחוניות והכלכליות לא התגוררו בה אלא בנווה אביבים הסמוכה (רבין, פרס ודודו טופז), בצהלה או באפקה.

מדוע בחרו יוצרי הסדרה להציג דווקא את רמת אביב ג' כסמל סטטוס יוקרתי, אף שאפילו במונטאז' הפתיחה לא הצליחה להתחזות לגרסת הלבנט של בוורלי הילס? "יורם גלובוס גר ברמת אביב ג' ויואל זילברג גר באפקה וזה מה שהם הכירו", מספר גל פרידמן, הכותב הראשי של הסדרה. "השם רמת אביב ג' גם מאוד מעצבן, ואם היו קוראים לסדרה ׳אפקה׳ זה היה מאוד משעמם".

פרידמן מספר שלמרות הצלחתה העקבית ואורך חייה – נצח במונחי הטלוויזיה הישראלית – התביישה הזכיינית טלעד בסדרה. "עוזי פלד (מנכ"ל ומייסד טלעד – ע"י) היה משבח כל הזמן את 'פלורנטין' ואת 'עובדה', אבל אף פעם לא היה מזכיר את 'רמת אביב ג'", נזכר פרידמן. "היינו תרנגולת שמטילה ביצי זהב אבל אף אחד לא רצה קשר איתה. כשהצענו רעיונות דומים לסדרות אחרות שמושפעות מ'דאלאס' או 'שושלת' אף אחד לא רצה לשמוע. הספיקה להם 'רמת אביב ג' אחת'".

באותן שנים שבהן הובילה הסדרה את טבלת הרייטינג, חל זינוק בביקוש לדירות ברמת אביב ג' שנהנתה מהדימוי הטלוויזיוני שנוצר לה. "רבים שניזונו מהסדרה עברו באותה תקופה לשכונה", נזכר עמי גרינברג, לשעבר יו"ר ועד רמת אביב ג' ובעל משרד התיווך ע.גרינברג נכסים שפועל זה 30 שנים במרכז שוסטר. "כעבור כמה שנים כבר הבינו שזו שכונה רגילה, רק עם רמה סוציו־אקונומית קצת יותר גבוהה".

גרינברג מספר שעדיין יש ביקוש רב לגור ברמת אביב ג', שבה מתגוררים כ־15 אלף תושבים, אבל אין מספיק מצאי דירות, והדבר מוביל לרמות מחירים גבוהות. הוא מעריך כי 60 אחוז מתושבי השכונה כיום הם תושבים ותיקים בעלי מקצועות חופשיים, אך אף שרוב הצעירים מעדיפים את מרכז העיר, גם בשכונה ישנם זוגות צעירים שנעזרו בהוריהם כדי לרכוש בה דירה. "מחירי הנדל"ן במרכז תל אביב עדיין גבוהים ב־10־15 אחוזים מאלה שברמת אביב ג'", הוא מציין. חנות במרכז שוסטר, המשתרעת על שטח של 39 מ"ר וגלריה של 13 מ"ר, שנמכרה לפני כ־20 שנה ב־85 אלף דולר, תעלה כיום כ־4 מיליון ש"ח, שהם יותר ממחירה של דירת ארבעה חדרים בשכונה שמחירה נע בין 2.3 ל־3 מיליון ש"ח. "אף בעל חנות במרכז שוסטר לא מוכר את החנות שלו, ובצדק מבחינתו. חנות כזו מניבה רווח של לפחות 20 אלף ש"ח בחודש".

הבחורים החדשים בבלוק

בעשור האחרון, ואף למעלה מכך, עמדה רמת אביב ג' במרכזו של מאבק דת עז שהתנהל בין עמותות כמו רמת אביב חופשית לפעילי חב"ד שהתמקמו בשכונה והעמיקו פעולתם בה, תוך הקמת מרכז גדול בנווה אביבים ובית חב"ד בחניון של מרכז שוסטר. מאבק משפטי התנהל נגד מוסדות חרדיים שהוקמו, לכאורה באופן לא חוקי, והפגנות סוערות התקיימו נגד התחרדות השכונה. מלבד טענות לכפייה דתית אמרו חלק מהתושבים שפעילות חב"ד מורידה את ערך דירותיהם.

ב־15 השנים האחרונות התנהל מאבק פנים שכונתי בעניין הקמת בית כנסת ברחוב אליהו חכים, שיתפרש על פני שני דונם ו־1,000 מ"ר. ועד רמת אביב ג׳ הקים לשם כך את עמותת “בית הכנסת לכלל ישראל" וזכה לסיוע מהעירייה בהקצאת הקרקע ובמתן היתר בנייה. בשבוע הבא צפויות להתחיל העבודות, שיסתיימו בעוד כשנה וחצי לערך.

על רקע משקעים אלה, ניצלה במערכת הבחירות האחרונה מפלגת ש"ס את המוניטין של רמת אביב ג' כחלק מקמפיין “השקופים" שניהל ספי שקד. בשכונה נתלו שלטים שעליהם נכתב "אם אתה גר ברמת אביב, אל תצביע לנו. אם אתה עובד בשביל מי שגר ברמת אביב – רק ש"ס". שקד, שלמרבה האירוניה עבר לגור לאחרונה ברמת אביב לאחר שגם התגורר בה בעבר כחייל משוחרר, מודע לאופי השכונה ותושביה, אך כקמפיינר בחר לנצל את היותה סמל לישראל הלבנה והשבעה שבה מתגורר בין גם יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד.

"המטרה הייתה להסיט את הדיון מהקלטת של הרב עובדיה לעיסוק בנושא אחר", מודה שקד. "בחבילת שילוט של 200 אלף ש"ח קיבלנו מדיה בשווי מיליון וחצי ש"ח, רק הודות לפולמוס שנוצר וסימן לקהל הבוחרים של ש"ס את ההבדלים בין השכבות החלשות למעמד הביניים והגבוה בישראל. מבחינה זו רמת אביב ג' הייתה יופי של סמל לפרובוקציה הזו".

• גלית גוטמן
• גילת אנקורי
• יעל בר זוהר
• צפון תל אביב
• רמת אביב ג'
• תל אביב
• נועה תשבי
• עירוני