"המהפך": מכבדת נשים ולא לוחצת על בלוטת הרגש

גרסת 2016 של תוכנית המייקאובר "המהפך" היא מטרה קלה ללעג, קלה מדי. מבחינה טלוויזיונית אין ספק שמדובר במוצר איום ונורא. סנדרה רינגלר מתישה, יעל בר זוהר (שהחליפה את אורנה דץ) חייבת להתאמץ עוד קצת ולהשיג לעצמה ג'וב טוב יותר, והפורמט כולו מיושן – עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי לפרמט אותו מחדש בדרך שתתאים לטלוויזיה העכשווית הרלוונטית.

לתקוף אותה מזווית מגדרית, כך נראה במבט ראשון, זו משימה קלה אפילו יותר. מה, תוכנית שלמה המוקדשת לשינוי ומשטור מראה חיצוני של נשים? איזו כניעה למכבש הפטריארכלי. הגדילו לעשות האתרים השונים בישראל, שפרסמו ביקורות נוקבות על התוכנית תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שבכל אחד מהם יש ערוץ "בריאות" שמפמפם בכל יום מסרים מזיקים וארוזים כקליקבייט כגון "כך תשיגי בטן שטוחה", "איך להוריד חמישה ק"ג במהירות" ו"למה את עדיין בטטה (למרות כל הספורט שאת עושה)". ואכן, העיסוק במראה הנשי הוא תוצאה ישירה של עולם שמתקיים בו אי שוויון מגדרי, אבל במקום לכוון את הזרקור האוטומטי על כל מה שרע בתוכניות המהפך למיניהן מוטב שנעצור לרגע ונבחן את "המהפך" לעומק.

הפרק הראשון של התוכנית עסק באם ובתה – חגית וקארין – הראשונה עובדת בלשכתה של מירי רגב והשנייה סגנית יו"ר צעירי הליכוד, במהלך תוכן שיווקי שקוף עד כאב למפלגת השלטון. אך למרות כמה רגעים צורמים כמו שימוש בגלי רדיו כדי להצעיר את הפנים (האם כך מתכוונת רגב לבצע מהפכה בגל"צ?) או המחטב האימתני שדחפה רינגלר בפרצופה של האם – היחס הכללי לנשים שהגיעו להתהפך היה מכבד ובעיקר מפרגן. להוציא תקרית המחטב (אולי כדאי להחליף את רינגלר בסטייליסטית עם אג'נדה מעט יותר פמיניסטית), היחס לגזרה המלאה של האם היה חיובי באופן מרענן. אפשר לטמון את הראש בחול ולהעמיד פנים שהחברה המערבית, ובעיקר הישראלית, אינה מחרבנת על בסיס יומיומי על ראשן של נשים שמעזות להלך בחוץ אפילו שהן מעל מידה 38, אבל במציאות זו כמעט מרגש לראות חבורה של אנשי מקצוע מכרכרים סביב אישה שרחוקה ממודל היופי וגורמים לה להרגיש נפלא. איפה זה ואיפה הגישה הגרוטסקית והמשפילה של האורים והתומים של תוכניות המהפך – "הברבור" – שבה חוץ מלנסר את גופן של המופיעות בה לשניים, נעשה הכל כדי לגרום לתוצאה הסופית להיות הכי רחוקה שאפשר מהנתונים הבסיסיים. שם אף איבר אינו מוגן מפני פאנל השופטים שרוצים לקצץ, לחטב, לצבוע, להסיר, להגדיל ולעוות. ובכלל, נדמה ש"המהפך", בניגוד לתוכניות מייקאובר אחרות, לא אומרת לנשים איך הן צריכות להיראות, אלא מקשיבה להן ולאופן שבו היו רוצות להיראות. אפילו שערה הארוך והאהוב של האם חגית לא קוצר אף לא במקצת על ידי הספר, אף שזה בדיוק מה שטלוויזיונית היה מצופה ממנו לעשות כדי להשיג אפקט דרמטי לאחר שהתחננה שלא ייגעו בו.

גם בגזרת הרגש "המהפך" מפתיעה. במקום סיפור חיים קשה ועצוב האופייני למשתתפים בתוכניות ריאליטי מהסוג הזה – שלרוב מניב גם בכי מרגש לאחר המהפך שמצטלם היטב – המשתתפות במקרה היו שתי נשים מאושרות, חיוביות, חיוניות ובעלות ביטחון עצמי שופע ומעורר השראה, שלא היו צריכות את המהפך בשביל להעלות ההערכה העצמית אלא סתם בשביל הכיף, וגם התוצאה הסופית הייתה מרעננת להפליא. לא מדובר במהפכים דרמטיים המנותקים מהאישיות של שתי הנשים או מהצרכים שלהן, אלא במראות שהלמו את מבנה גופן וגרמו להן להיראות כמו נשים שיקיות בעולם האמיתי: האם הולבשה בשמלה קצרה אופנתית ומשובצת שהייתה יחסית קרובה לגוף והדגישה את הקימורים שלה, והבת קיבלה מכנסיים רחבים גבוהי מותן בשיא הטרנד עם גופייה לבנה מחויטת, והתוצאה הסופית הייתה מכובדת מספיק לאשת קריירה אך לא העלימה את העובדה שהיא נמצאת בתחילת שנות ה־20 שלה.

ההתייחסות לאופנה כאל עיסוק נבוב ושטחי היא קלישאה נבובה ושטחית בפני עצמה. אופנה כבר הוכיחה את עצמה מזמן ככלי שיכול להיות אידיאולוגי, חתרני ובגרסה היומיומית – גם כלי מצוין לביטוי עצמי. בעיקר היא כבר ממש לא רק נחלתם של נשים בלבד, כך שקשה להפנות אצבע מאשימה מגדרית. דווקא כאן מדובר בעולם מלא אמנות, יצירתיות ורגש שהגברים אימצו וממשיכים לאמץ בשמחה. הציפייה לפמיניזם רדיקלי בלב המיינסטרים היא מופרכת לחלוטין, בעיקר כאשר רוב הפמיניסטיות (כולל הח"מ) בהחלט משתפות פעולה עם עולם הציפיות האסתטי באופן זה או אחר, שכן מעטות הן האמיצות מספיק לעמוד מול כולם ולבחור בסיכון להיות מנודות חברתית. השאר מגלחות רגליים ובית שחי, מושחות מסקרה ומתמרחות בקרם פנים בכל בוקר, כולל אלה שעבודתן דורשת מהן להיות בעלות אג'נדה פמיניסטית.

המהפך – האמיתי, לא הטלוויזיוני – לא יכול להתקיים על ידי מחיקת כל הקיים והתחלה מחדש. הוא מתחיל בשינוי השיח על הקיים, וכל עוד אופנה, טיפוח ואסתטיקה הם נושאים המעסיקים את האדם המודרני ביומיום – ובעיקר את האישה המודרנית – עדיף שניקח את העיסוק בה לידיים שלנו ונחליט כיצד אנחנו רוצות להיראות, ובעיקר כיצד אנחנו רוצות להרגיש.