20 שנה ל"רמת אביב ג'": הפילה והבורדו שגרמו לנו לשנוא את מדינת תל אביב

בשלב מסוים במערכת הבחירות האחרונה החליט אריה דרעי להחזיר עטרה ליושנה, כלומר לניינטיז, ולצאת למאבק נגד תושבי רמת אביב. בוקר אחד קמו תושבי השכונה, שבקלות יכולה להיבחר כבירת השנ"צי של ישראל, כשהם מוקפים בעשרות שלטי חוצות עם הכיתוב "אם אתה גר ברמת אביב- אל תצביע לנו, אם אתה עובד עבור מישהו שגר ברמת אביב- רק ש"ס". פופוליסטי, דוחה, מסית אבל עדיף על "אבא מסתכל מלמעלה ויודע שרשמתם את הדירה השלישית על הדודה כדי להתחמק מלשלם מס".

הקמפיין הזה לא היה קורה ללא "רמת אביב גימל", אופרת הסבון שאנו מציינים החודש עשרים שנה לעלייתה למרקע. מספרים על ילדים שהתביישו לספר שהם משם, על גרפיטי נגד עידית לינוביץ' במרכז המסחרי, על עלייה בערך הדירות, תלונות לרשות השנייה, גברים שהגיעו במיוחד לחפש כלה עשירה. הבגידות האינטריגות בתוככי חברת האופנה הכושלת "אופל" הפכו לנושא החם בשיחות הברזייה (בניינטיז עדיין שתו מברזיות). סוף סוף יש לנו דאלאס משלנו, פי אלף יותר דאלאס.

חמש שנים רץ הקשקוש הזה על מסך הטלוויזיה שלנו, איך הזמן עובר מהר כשנלעגים. את הפצעים סוחבת החברה הישראלית (וליאור מילר) עד היום. "רמת אביב גימל" סיפקה הצצה כביכול לחייהם של היפים והעשירים, אנשים חסרי ערכים שכל מה שמעניין אותם זה כסף וכוח, סקס ויין טוב. באופן פרדוקסלי היא טמנה את זרעי ההערצה לטייקונים שהפכו בתחילת שנות האלפיים לעצים שמכסים את ערוותם של דנקנר, תשובה ואריסון. אחר כך נשרו העלים וכולנו הבנו שהמלך הוא ערום והוא דופק אותנו אחושרמוטה עם העמלות. יהושע סימון החתיך הציע פעם במאמר ב"פירמה" ז"ל ששמה של יעל בר-זוהר בסדרה – שרון – אולי אינו מקרי. "אזור זה שינה את פניו באותה תקופה ממש – קיבוציו הפכו לקיבוצי נדל"ן. מרכזי הקניות בשפיים, הקניונים, איקאה ומרכזי האאוטלט שינו לא רק את הנוף, אלא גם את תרבות הצריכה של רבים ואת משמעותו של יום שבת בעיני משפחות רבות". האמת? זה נשמע הרבה יותר הגיוני מסצנה באחד הפרקים בה קיבלה שרון לינוביץ' שרשרת יקרה מאחד ממחזריה, דחתה את המתנה ותקפה אותו על כך שהחליט "להוציא כל כך הרבה כסף על דבר חומרי".

המפיק יורם גלובוס סיפר פעם בראיון שכדי להדגיש את הזיקה של הסדרה לחו"ל הוא נמנע "משילוב בעלילה של אירועים הלקוחים משגרת החיים הישראלית, כמו פיגועים ושחיתויות בשלטון", תל אביב, וגם רמת אביב האמיתית באותם ימים לא היו בועה, נהפכו. זאת היתה תקופה של סערות ומהפכות פוליטיות ששינו את גורלה של ישראל כולה. ההחלטה להציב בפריים טיים של ערוץ 2 מוצר המציג את התל אביביים באור כל כך אסקפיסטי, הדוניסטי ומנותק תרמה בעקיפין לשסע המעמיק בין "השמאל התל אביבי" לשאר מדינת ישראל. הדימוי הבלתי מחמיא הזה שימש את בנימין נתניהו בקדנצייה הראשונה שלו כראש ממשלה ב-1996, ועדיין משמש פוליטיקאים רבים, ובראשם אותו נתניהו, כדי לגזור הון פוליטי.