אחת הבעיות הגדולות של התקופה – בניכוי טילים על הראש שלנו, ממשלה פשיסטית-משיחית מושחתת, קריסה כלכלית ומשברים נפשיים – היא שאין מה לראות. זהו. נגמר. ראינו את כל נטפליקס כולל טלנובלות קוריאנית, בלענו את כל דיסני+ כולל כל הפרקים של האנטומיה של גריי, סרקנו את הארכיון של כאן 11 במסרקות ברזל. והנה, על סף ייאוש, מגיעה עזרה ממקור בלתי צפוי: שגרירות יפן בישראל.

>> קרב רודף קרב: 9 סדרות מלחמה מעולות שישמרו עליכם במקלט
>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות ומאצ'ו דוקו שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> כמה טוב שבאתם: 11 הכניסות הכי מרשימות שראינו בקולנוע

יפן הצליחה כבר מזמן להפוך את התרבות הפופולרית שלה למוצר יצוא מצליח בכל העולם, מקולנוע איכותי ועד אנימה מסחרית, וכחלק מהשקעתה הנרחבת בתרבות הקימה גם את "קרן יפן" ( JFF) שתפקידה להפיץ תרבות יפנית ברחבי הגלובוס. אחד הדברים היפים שהקרן הזאת עשתה בשנים האחרונות הוא הקמתה של פלטפורמת הסטרימינג החינמית JFF Theater, וכאן אתם נכנסים לפריים.

"בימים שבהם כולנו מחפשים רגע של הפוגה", כך נמסר משגרירות יפן בישראל, "אנו מזמינים אתכם ליהנות ממבחר הסרטים החדשים של JFF Theater – פלטפורמת הסטרימינג הרשמית והחינמית של 'קרן יפן'. כל הסרטים זמינים לצפייה חינמית עם תרגום לאנגלית, כך שזו הזדמנות מצוינת לצלול לתרבות היפנית העשירה היישר מהבית".

הפלטפורמה כוללת עשרות סרטים יפניים, רובם מהעשור וחצי האחרונים, שעולים לסטרימינג חינמי למשך זמן מוגבל בתחלופה חודשית קבועה. כך למשל עלו בה החודש סרטים כמו"Thermae Romae", קומדיית פנטזיה קורעת על אדריכל מרחצאות מרומא העתיקה שמוצא את עצמו קופץ בזמן למרחצאות מודרניים ביפן ו"!Let’s Go Karaoke", דרמה קומית על חבר בכיר ביאקוזה שמבקש עזרה בשיעורי פיתוח קול מנער בן 14 שמוביל את מקהלת בית הספר, שניהם מבוססים על להיטי מנגה גדולים.

הרישום פשוט וקל:נכנסים לאתר ה-JFF Theaterולוחצים על “Create your account here”, ממלאים פרטים ולוחצים על רישום ראשוני (Provisional Registration), מאשרים את הקישור שנשלח אליכם במייל – וזהו, אתם בפנים. דומו אריגטו.

• המסך
• תרבות יפנית
• יפן
• סטרימינג

4 דקות בדיוק אורכת סצינת הפתיחה של "אל המלחמה: הסמוראי השורד". 4 דקות דחוסות ומרהיבות, שכללו לא פחות מ-300 שחקנים ולקחו 3 שבועות כדי לצלם, ומתארות את שיאו של הקרב אליו המיני-סדרה החדשה שועטת לעברו. מבלי להרוס לכם יותר מדי, רק נגיד שיותר מכל קרב סמוראים, הסצינה הזו הזכירה בעיקר את "להציל את טוראי ראיין", ושספילברג כנראה היה מחשיב את זה כמחמאה גדולה.
>>הסכתו ושמעו: 16 פודקאסטים ישראלים מומלצים לכל בעל אוזניים

הדרמה ההיסטורית היפנית של נטפליקס אולי תיתפס לרבים בתור הניסיון של שירות הסטרימינג לרדוף אחר ההצלחה של "שוגון", אבל מעבר לדמיון הז'אנריסטי של סיפור היסטורי יפני, היא לא דומה בהרבה ללהיט של FX. במקום אפוס היסטורי ארוך, היא מתמקדת ברגע אחד בהיסטוריה היפנית שמסמל את מותו של מעמד הסמוראי – בתחילת תקופת מייג'י ביפן, אי שם באמצע המאה ה-19, מקצוע הסמוראי הולך ופוחת מול תהליך מודרניזציה שעוברת המדינה, ולוחמים רבים מוצאים את עצמם ללא יכולת לפרנס את משפחתם, מה שמפתה 292 מהם להצטרף לקרב עד המוות שמבטיח סכום כסף עצום של מיליארד ין.

ג׳וניצ׳י אוקאדה מככב (וגם אחראי על כוריאוגרפיית הקרב) בתפקיד שוג'ירו סאגה, סמוראי לשעבר שלא יכול לממן תרופות למשפחתו החולה, שמצטרף לטורניר האכזרי ורק מנסה לשרוד את הדרך ממקדש בקיוטו לטוקיו, מבלי להיהרג. הרומן עליו מבוססת הסדרה מנצל את אותו קרב איימתני כדי לעבור דרך המעמדות המתפרקים של יפן הפאודלית, ולתאר קנונייה פוליטית דרך כמות מפחידה של אקשן, מבלי לשכוח שמדובר בדרמה מונעת דמויות. עד כה יש לסדרה ציון מרשים של 100% ברוטן טומטו, ונדמה שגם בנטפליקס מצאו את היוקרה של יפן העתיקה.
"אל המלחמה: הסמוראי השורד", 6 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• המסך
• נטפליקס
• אקשן
• יפן

הגל היפני ממשיך לפשוט על תל אביב כאילו היה קאייג'ו. ראמניות בחורף, איזקאיות בקיץ ועוגות גבינה רוטטות המשיכו את תור הזהב היפני שעובר על העיר, וחלילה לא מתלוננים, כי כל המרבה הרי זה משובח. האיזקאיה החדשה אסא, מבית קבוצת המסעדנים של גיא גמזו, מוש בודניק ואיציק חנגל (שעומדים יחדיו מאחורי הלנה וצ'אקולי המצליחות) היא הנאמנה ביותר שראינו עד כה למקור היפני – וכן, זה בהחלט אומר שהיינו ביפן, ובהחלט אומר שאנחנו מתות לחזור לארץ השמש העולה. עד אז, טוב שלפחות יש איפה לאכול טמפורה או יקיטורי מעולים.
>>אם כל הטרנדים: שף תומר טל ומאיה קיי פתחו פופ-אפ מאצ'ה ברוטשילד

כבר עם הכניסה לאסא החדשה (שהתמקמה לה איפה שבמשך שנים עמדה מסעדת השושיאל קלאב) מרגישים את הרוח היפנית באופן שונה. העץ דומיננטי במקום, ומעטר את הבר העשוי מעץ, וגם את חיפויי הקירות הנאה. במרכזו של הבר ובלב המסעדה עומד גריל גחלים יפני טיפוני הקרוי הירורי, הראשון מסוגו בארץ, שמתכתב עם העיצוב האלגנטי – שלא לומר נונשלנטי – שכולו ברוח יפנית מדויקת ששואפת לאותנטיות. המעצבים שיר גבע ועומר לייכטר היטיבו ליצור איזקאיה ממש לפי הספר, אשר כל פרט ואלמנט בה יושב במקום ברמה שגם היפנים הקפדניים היו מאשרים. כמעט קשה להאמין שהיא בלב תל אביב.

התפריט מגוון ונע בין מספר עולמות: גריל ופחמים, סושי, ראמן, גיוזות, מנות בטמפורה, מנות אטריות וגם דגה טרייה. גמזו ואשר שמואלביץ' יצרו תפריט שאמנם חולש על מגוון רחב של אזורים, אך עושה זאת בחן רב, ונותן לכל ז'אנר את תשומת הלב המדויקת לו.באגף הגיוזות למשל, לא כדאי לוותר על הגיוזה ממולאת וואגיו (39 ש״ח), וכשתבחרו משהו מאותו גריל הירורי, אל תפספסו את הפורל במיסו (54 ש"ח), או האויסטר בגריל (24 ש״ח), להם ההירורי מעניק טעם ענוג ומעושן קלות.

לצד ההפתעות האלו, תמצאו במקום גם סושי מצוין וטרי במחירים נוחים (28-44 ש״ח), הכולל גם דגים לא שגרתיים כמו סשימי קינטוסגי (82 ש״ח), ושאר דגים וירקות. מאגף הטמפורה נהנינו יותר מהכל. הטמפורה הייתה דקיקה עם מעטה פריך ומתפצח שלא הותירה לנו אצבעות שמנוניות, אלא רק תענוג, ובאופן כללי נשמח לכתוב שיר הלל לתאנים בטמפורה – יציאה יצירתית לכל הדעות – אך גם אהבנו גם את הטמפורה הדלעת (18 ש״ח), והקארה אגה, אותם שניצלונים יפנים ממכרים שרק רוצים מהם עוד ועוד (42 ש״ח).

ועם כל זה, אפילו לא הספקנו לטעום את הראמן (שפותח עם השף יריב בורנשטיין, ממייסדי מנטנטן), או את מנות האטריות, ועוד מטעמים ייחודיים שמוגשים במקום לצד קוקטיילים מצוינים, מגוון סאקה ויינות מהארץ והעולם. והאמת שזה בדיוק מה שטוב באסא – נדמה שבכל ביקור במקום יהיה אפשר לצאת עם חוויה אחרת, כאשר התפריט מוביל למחוזות הרפתקניים תוך שמירה על טווח מחירים הוגן. "אסאהיא אחות של הלנה וצ׳אקולי. מדברת באותה שפה אבל עם ניחוח יפני, והשפה של הקבוצה היא שפה לכל כיס", מסביר גמזו במילותיו. "אוכל יפני לא חייב להיות יקר. אנחנו דואגים לחומרי גלם, הכלים והמוצרים הכי טובים שיש, במחירים הכי טובים שיש. זאת האג׳נדה שלנו".בעתיד יצטרף למסעדה גם נקסט דור בדמות בר ההייבול, ועד שהוא יגיע יש הרבה מה לטעום ולנסות.
ASA. אחד העם 54, ימים ב-שבת בין 18:00-23:00

• אוכלים שותים
• יפן
• אוכל יפני
• שדרות רוטשילד

בחורף האחרון זה היה הראמן שנשפך בכל פינה בעיר, אחר כך צצו כמה איזאקיות שמזכירות את אוסקה, ועכשיו מסתמן שהגיע תורם של בתי הקפה היפנים, וחברם הטוב הפנקייק התפוח. מה שבטוח, הקהל הישראלי והתל אביבי כאחד נוהרים אחר כל מה שמדיף ריחה של ארץ השמש העולה, ועם בריוש טמאגו שכזה – בצדק. ביקרנו בבית הקפה היפני החדש "קוהי" (ההגייה היפנית לקופי), שהתמקם בבן יהודה, והיה כל כך מקסים שם עם מאצ'ה צוננת וכריך בוקר חלומי עד שאפילו לא ריפרשנו מחירי טיסות לטוקיו.
>>בירה מעורבבת עם יין, אוקטוברפסט בספטמבר ועוד חדשות אוכל

האדםשעומד מאחורי בית הקפה החדש הוא סרבר גולומוב, שהגיע ארצה מאוזבקיסטן בעקבות בת זוג ישראלית, אך לדבריו, מאז ומתמיד היה אובססיבי לתרבות היפנית. ״כילד התעניינתי מאוד באנימה, ואחר כך נמשכתי לעולמות האסתטיקה והפילוסופיה היפניים, וכמובן שגם לאוכל״. ויש תחום נוסף שלדבריו היה אובססיבי אליו – קפה. ״אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי מכונת קפה אמיתית, ואמרתי לעצמי שאני חייב לדעת עליה הכל", הוא מספר. "איך מפעילים, באיזה פולי קפה משתמשים ובאיזו טמפרטורה״.

גולומוב סלל את דרכו בתחום הקפה, ואחרי שלמד להפעיל את מכונת האספרסו היטב, הוא הפך לבריסטה מיומן, ומשם לקולה מנוסה, ואחר כך לטועם קפה מוסמך, ולבסוף התגלגל לתפקיד מנהל חברת הקפה המובילה בטשקנט. ״בכל העיסוק בקפה תמיד חלמתי על בית קפה משלי, וידעתי שהוא יהיה בסגנון יפני״. והנה, בסוף אנחנו אלה שמרוויחים, כי בית קפה החדש הוא אסתטי ושונה בנוף, מעוצב בקווים נקיים בנוסח יפני מובהק, מואר ונעים מאוד.

הקו היפני בולט גם בתפריט, ובאמת שאין כמו תפריט בית קפה מיוחד שלא חוטא בגנריות. אנחנו לקחנו כריך חביתת טמאגו בבריוש רך ומבורך, משוח במיונז ומלפפון מוחמץ (36 ש״ח), כריך מענג שניכרת בו חתימת תערובת תבלינים יפנית בניחוח אוממי אמיתי. יש גם כריך אבוקדו שמוצע בבריוש או בלחם מחמצת, עם עגבניות, ספייסי מיונז וירוקים (39 ש״ח), או גם מוזלי עם אוכמניות, גרנולה הום מייד, מנגו ורוטב אגבה (42 ש״ח), סלט ירקות טבעוני עם ברוקולי, אספרגוס, אורוגולה, במיה, מלפפון ורוטב שומשום (46 ש״ח) וסלט קינואה הדרים עם קינואה, תפוזים, תרד, מלפפון, צנון יפני, אבוקדו ורוטב הדרים (46 ש״ח).

האגף המתוק של המקום לא שנשאר מאחור עםפרנץ׳ טוסט מבריוש עם יוגורט, מייפל ופירות העונה (42 ש״ח), ואיך לא – גם פנקייק יפני פלאפי ואוורירי במיוחד בשתי גרסאות: האחת עם יוגורט, יוזו ומאצ׳ה, והשנייה עם סירופ מייפל, חמאה ואוכמניות (42 ש״ח). ישנן גם עוגיות שוקולד צ׳יפס/שוקולד/ מאצ׳ה (13 ש״ח ליחידה), רולדת מאצ׳ה עם קצפת (18 ש״ח) ועוגת לימון בחושה משובצת הדרים (22 ש״ח).

מעבר לאוכל, המומחיות של סרבר בקפה ניכרת במבחר הקפה ספיישלטי שהוא מלקט מרחבי העולם. "אני רוצה להביא לכאן קפה מבית קלייה בכל מדינה בעולם" הוא מספר. "יש מהולנד, יפן, ארה״ב, בריטניה, איטליה, ישראל כמובן, ואני ממשיך לאסוף". לצד קפה מבתי קלייה קטנטנים ברחבי העולם ישנה גם מאצ׳ה טרייה ועזת טעמים מיפן, כאשר מחיר לקפה סטנדרטי הוא 13 ש״ח לאספרסו, 17 ש״ח לפלאט וויט ו-18 ש״ח לקפוצ׳ינו, אך סרבר מבטיח שיש גם אפשרויות לחובבי קפה במחיר גבוה יותר ש"מספק חוויה חד פעמית". בהמשך, כנראה סביב חודשי החורף, גולומוב מתכנן לפתוח גם בשעות הערב למנות איזאקיה, ליין וסאקה. הנה שוב חוסכים לנו את הטיסה.
קוהי. בן יהודה 155 תל אביב, א'-ש' 07:30-18:30

• אוכלים שותים
• אוכל יפני
• יפן
• מטבח יפני

אם תעצרו ברחוב 10 אנשים ותשאלו אם ביקרו ביפן, כנראה שמתוך ה-7 שיענו בחיוב, 6 יהיו פודיז. קדחת הנסיעות ליעד הקולינרי הנחשק וההתעניינות בכל מה שנחשד כיפני גורמים להרחבת גבולות הגזרה. עם כל הכבוד לסושי, ראמן ועוגת גבינה רוטטת, החך התל אביבי כבר מוכן להתמודד עם השלב הבא, שיורד עוד יותר לשורשי הדברים, או מרשה לעצמו חרות אמנותית.
>> לשתות, לנשנש, לשתות: ברי היין המומלצים ביותר בתל אביב

OBI, בהגדרתו, שייך לקבוצה השנייה: חלל תרבות שמפגיש מוזיקה ואוכל באווירה שמתחילה סולידי ועולה בווליום ובאנרגיות ככל שהערב נמשך. השם משקף דואליות (אובי היא החגורה שקושרת את הקימונו, וגם רצועת נייר שכרוכה סביב תקליטי ויניל מערביים ביפן), ואיזון בין כבוד למסורת ולמודרנה. כשמניחים לרגע את הפילוסופיה והקונספט וקשקושים בצד, מקבלים מקום שכיף לשבת בו ועוד יותר כיף לאכול ולשתות בו.

הוורסטיליות שמאפיינת את אובי נולדה בסיעור מוחות בין דרור שר (תדר, פורט סעיד, מתחם בית רומנו), מוטי אלה ועומר דוד (קפה אירופה), שף דידי פרמינגר (מיראז׳, קיסה) ופרסונות נוספות מתחום חיי הלילה, קולינריה, מוזיקה ואלכוהול. ההשראה נשענת על מוסד האיזקאיה כמקום שאפשר לשחרר בו את העניבה, ובמקום שאין עניבות – אפשר להגיע גם בטי שירט.

מטבח פתוח ועמדת די ג'יי ממוקמים זה מול זה כשני עוגנים, והקהל מוזמן להתמקד באיזו הצגה שמעניינת אותו. אותנו מעניין כמובן המטבח, שעליו מופקד פרמינגר, בן לאם יפנית ואב ישראלי. לאובי הוא מגיע לאחר התמחות אצל איקגאווה, מי שנחשב לגדול השפים בתחום הגריל, והבישול שלו משלב טעמים ויסודות יפניים עם חומרי גלם מקומיים.

התפריט נפתח בהנד רול מפורק עם בסיס אחיד (אורז סושי, אצות נורי, מלפפון ועוד), ומרכיב עיקרי לבחירה כגון טטאקי טונה וטרטר בקר (28-56 ש"ח). מכאן ממשיכים למנות קטנות-בינוניות כמקובל כיום. לדוגמה: סלט חסה ליטל ג'ם ברוטב ויניגרט שומשום עדין וקייל מטוגן (38 ש"ח), ריבוע טופו סטייק בציר דאשי צמחוני קליל מאצות ופטריות (48 ש"ח), סשימי המאצ'י בציר דאשי לפי מתכון של אמו של השף (78 ש"ח), וסנדו במילוי אנטריקוט וצלעות וואגיו עזי טעם מקצביית אומצה בשוק (58 ש"ח).

האיפוק והאיזון ברטבים שניים רק ליקיטורי, אותם שיפודים קטנים שמתחסלים בשני ביסים באיזקאיות של רובע רובע גולדן גאי בטוקיו. טעמנו שיפוד כבדי עוף עם בצל סגול וטוגראשי (48 ש"ח) ושיפוד שכבות כף ושומן בקר (62 ש"ח), שניהם מצוינים ועשירים בארומת חריכה ואוממי. אוקונומיאקי, אותה חביתת כרוב חביבה, זוכה לשדרוג משמעותי בזכות שרימפס צלויים בגריל פחמים וציר שרימפס מצומצם ללקק את האצבעות. ככלל, הצירים באובי גונבים את ההצגה במגוון ובעדינות, ובאופן שבו הם מחמיאים לרכיב העיקרי במנה.

בתפריט המשקאות בולטים קוקטיילים מוגזים מתקתקים וקלילים, וקוקטיילים מאוזנים מורכבים יותר (52-59 ש"ח), וכן תפריט סאקה בדרגות שיוף שונות. האלכוהול תופס מקום נכבד יותר בבר האחורי – חדרון אינטימי שמיועד ללייט נייט. תקליטי ויניל בלבד, אלכוהול במסורת ההיי בול היפנית, ונשנושים קטנים מוגשים עד לשעות הקטנות של הלילה, למי שלא חייב שמונה שעות שינה. עם החללים השונים שבו, המוזיקה האקלקטית ותפריט שמבוסס על דיוק יפני וקריצה תל אביבית – אובי הוא לא רק מקום לאכול בו, אלא מתחם רב שימושי לכל שעות הערב השונות. מסתמן שזה צו השעה – תאכלו מהר והכל ביחד, לפני שיגמר.
יבנה 31, שני-שבת, 19:00-חצות (שעות פתיחה בהרצה),להזמנות

• אוכלים שותים
• אוכל יפני
• יפן
• שיפודים