Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
זה בדיוק הזמן לתוכנית מערכונים. ומגי אזרזר היא זהב קומי
מגי אזרזר, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)
ז'אנר תוכנית המערכונים דעך בישראל של השנים האחרונות, אבל "מי זאת" של כאן 11 מוכיחה כמה חסרה כאן קומדיה שקודם כל באה להצחיק מהבטן ולעשות כבוד לנונסנס, ורק אחר כך מחפשת לנעוץ את המסר. קומדיה נשית? אולי, אבל קודם כל פשוט קומדיה מצחיקה
הקומדיה הישראלית בטלוויזיה ידעה לא מעט עליות ומורדות לאורך השנים. בעיקר מורדות. היו תכניות סאטירה טהורות, היו תכניות שהתמקדו בנונסנס, היו סיטקומים ותוכניות לרלרת מבוססות אלתור ופאנצ'ים, אבל יש מוצר אחד שבשנים האחרונות ירד לחלוטין מהמדפים: תכנית המערכונים.
מערכונים קצרים ומצחיקים שבאים אחד אחרי השני היו אחד המוצרים המשגשגים בטלוויזיה שלנו מימי "ניקוי ראש", דרך "העולם הערב" ו"החמישיה הקאמרית", ועד "שידורי המהפכה" ו"קצרים". באמצע העשור הקודם קיבלנו שטף של תכניות מהסוג הזה – "לא לפני הילדים", "מקום לדאגה", "גומרות הולכות" ואפילו "אפידורל" הקצת נשכחת (וחבל). גם "זהו זה", שהתחילה בתור מגזין לנוער ונמשכה בפורמט רחב, גמרה בתור תכנית שבה מערכון רדף מערכון. וזו רשימה חלקית בלבד.אלא שבשנים האחרונות, כאמור, זה נגמר. התוכנית היחידה ששמרה על פורמט המערכונים היא "היהודים באים" האהובה והמוערכת. כנראה שבעידן שבו אנחנו רגילים לצרוך את הקומדיה שלנו דרך יוטיוב, הרבה פחות משתלם לאגד את המערכונים לכדי תכנית שלמה שמישהו יראה בטלוויזיה.
ואחרי כל זה – הנה באה תכנית שמנסה להחזיר את המערכונים לפרונט. קוראים לה "מי זאת", והיא עלתה אתמול (שלישי) בכאן 11. ולא רק שמדובר בתכנית מערכונים חדשה, יש לה גם טוויסט – קאסט כל-נשי, ארבע שחקניות-יוצרות שהגו, יצרו ומבצעות אותה. מגי אזרזר, ג'וי ריגר, אושרית סרוסי (שאתם זוכרים, כנראה, מ"זאת וזאתי") ונעמה אמית. כמו "גומרות הולכות" או "אפידורל" שלא זכו להצלחה גדולה, הרעיון דומה: קומדיה מזווית נשית.
מי זאת" (צילום: דני שוורצמן)
כאן צריך להבהיר – זו אמנם תכנית שמוגשת על ידי נשים ומתעסקת בנושאים שהם חלק מהעולם הנשי, אבל היא נגישה לא רק להן וזה, בעיניי, ההישג הגדול שלה. היה מפתה מאוד ליפול כאן למלכודת מגדרית, אבל היא מצליחה להיות אפקטיבית יותר – ובעיקר מצחיקה אובייקטיבית. גברים כמובן חוטפים יותר (מגיע לנו), אבל הסדרה לא נמנעת גם מבדיחות על נשים, וכמו שנהוג לומר, גם להן מגיע.
ברמת הליהוק, הבחירה דווקא בשחקניות האלה היא מעניינת – לא רק כי קיים פער במוכרות בין אזרזר וריגר לבין סרוסי ואמית, אלא גם בגלל שאזרזר וריגר מוכרות בעיקר בזכות תפקידיהן הדרמטיים (אזרזר רק עכשיו כיכבה ב"פאלו אלטו" או "טיטו ורוחו", ריגר – פשוט תבחרו איזה סרט של אבי נשר שאתם רוצים מהשנים האחרונות, והיא שם). ולמרות מעמדן כעתיד של הדרמה הישראלית, הן עושות מעבר די ריסקי לתוך עולם הקומדיה.אזרזר עושה את המעבר יותר חלק מריגר. האנרגיה הפראית/נוירוטית שהיא מביאה איתה משתלבת היטב בקומדיה, ותמיד היה בה משהו מאוד מצחיק.
מגי אזרזר, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)
ריגר, לעומת זאת, קצת מרגישה לא טבעית בסיטואציה – למרות היותה שחקנית מאוד מוכשרת, היא לא ממש מצליחה לצאת מהתדמית הקצת רצינית והאבי נשרית שהיא מביאה היתה מהקולנוע. (ועם זאת, הפארודיה שלה על הזמרת אודיה – פגז).אושרית סרוסי ממשיכה את הקצב המצוין שלה מ"זאת וזאתי" ומבריקה גם כאן; וכך הדברים גם לגבי אמית, שפורצת קדימה ועומד בפרונט בפעם הראשונה, ומוכיחה שיש מה לצפות ממנה גם בעתיד. באופן כללי, למרות הפער המסוים במוכרות, התחושה היא שבמונחי כדורגל (כמה גברי מצדי) יש כאן תחרות חזקה על המקום בהרכב – והשמות הגדולים לא בהכרח זוכים לעדיפות.
ג'וי ריגר, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)
מעל הכל, מה שבאמת בולט ב"מי זאת" – זה שהיא מצחיקה עד הסוף. זה לא מובן מאליו, בטח לא בטלוויזיה שלנו, בטח לא בשנה האחרונה. "מי זאת" מצליחה להצחיק מהקרביים, מהבטן, לגעת בשורש שגורם לך לפרוק את הצחוק – ולא רק לחשוב כמה זה חכם. זה לא מוריד מהסאטיריות שלה על נושאים כמו הטרדות מיניות, חרדות או גזענות – זה רק מוסיף להן.יצא שם רע להומור טהור בשנים האחרונות. הסגנון שפעם קראו לו נונסנס – כזה שהמטרה שלו היא קודם כל להצחיק ועד הסוף, ואחר כך אולי גם להגיד משהו, די נעלם מן העולם הטלוויזיוני. היום להצחיק מותר רק כשיש לך סיבה – כמו "היהודים באים" או "ארץ נהדרת". אנחנו צוחקים (ואפילו מאוד), אבל על נושאים שברומו של עולם – מלחמות, שחיתות, פוליטיקאים. המטרה היא המסר, ואם גם הצחקנו אז מה טוב.
נעמה אמית, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)
"מי זאת" מציעה דווקא את ההפך – היא קודם כל מצחיקה מהבטן ורק אחר כך מכניסה את הסכינים הקטנות. זה רק מוסיף למשקל הסגולי שלה ברגעים שהיא מכנסת את הצחוק לכדי אמירה משמעותית על החברה שאנחנו חיים בה. במובן הזה, היא לא רק חשובה בתור תכנית קומית עם קול נשי מובהק – שמציעה זווית לעולם שאנחנו הגברים לא תמיד רואים – היא בעיקר חשובה כי היא נותנת את הכבוד לנונסנס, אחרי שנים של התעלמות. ומעבר לקלישאות של מבקרי טלוויזיה, זה היה פשוט נורא נורא מצחיק. גם זה חשוב בזמנים המשוגעים שאנחנו חיים בהם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה רואים הלילה: הם נותנים היום תוכנית מערכונים גם לבנות?!
זו... זו נורית גלרון? "מי זאת?". באדיבות כאן 11 ו-נו דרמה סטודיו
הערב כאן 11 מתקדמים לשנות ה-2000 עם תוכנית מערכונית שנעשית על ידי ומיועדת עובר נ... נ... נשים?! איך העזתם? מגי אזרזר, אושרית סרוסי, ג'וי ריגר ונעמה אמית מקבלות הזדמנות שלא פשוט לזכות לה בעידן הטלוויזיה הנוכחי, ועכשיו נטל ההוכחה עליהם
דאגה להשאיר איזה מקום או שניים לסרטונים קצרים וקומיים שמתאגדים לכדי תוכנית מערכונים. אך משבר מתמשך בתעשייה השאירו אותה כמעט עירומה, עם תוכנית מערכונים אחת תמימה ומושלמת בשם "היהודים באים", אבל אנחנו חמדנים ובא לנו עוד. ובכאן 11 דואגים לנו.
"מי זאת" היא תוכנית מערכונים חדשה בהובלת ארבע שחקניות – מגי אזרזר, אושרית סרוסי, ג'וי ריגר ונעמה אמית – שיצרו "תוכנית מערכונים חדשה ולא שגרתית, על נשיות במלוא הדרה". עכשיו עזבו את זה שאנחנו לא בראשית שנות ה-2000, ושאין פה שום בשורה טלוויזיונית בעידן שאחרי "Smack the Pony" האייקונית, אבל חסר לנו טלוויזיה מצחיקה בארץ ואנחנו תמיד בעד יצירה נשית, כך שנחליק להם את הדרמה הזאת.
בכל אופן, אנחנו אכן מחכים להבטחות על סאטירה נשכנית וביקורת קומית על מוסכמות החברה, בקומדיית מערכונים שלפחות לפי צוות השחקניות המוביל, יהיו מבוססים לא פעם על דמויות מוקצנות וקומדיה בוטה להעברת המסר. והאמת היא שאנחנו פשוט צריכים לצחוק ממש דחוף במדינה המדכאת הזו, אז לא נתנגד לכל אופציה, ותוכנית מערכונים של כמה נשים מוכשרות ממש מפתה אותנו. זה בוודאות יותר קל מלחשוב על המלחמה. "מי זאת", הערב ומדי יום שלישי בכאן 11, 21:30
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אוקיי, עכשיו הבנתם למה מגי אזרזר היא אחת השחקניות הטובות בארץ?
בלי מניירות מוגזמות. מגי אזרזר, "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (צילום: קשת 12/ארצה הפקות)
"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" היא עוד הוכחה שכשהם ממש רוצים, גם בקשת 12 יודעים לייצר דרמות עשויות היטב ולדחוף אותן בכל הכוח, ולא רק ריאליטי ואקטואליה. הכתיבה המצוינת והקאסט האיכותי (בהובלת מגי אזרזר ועם גברי בנאי המרשים בתפקיד משנה) שואבים את הצופה פנימה מהסצנה הראשונה
אחרי סתיו כואב וחורף של חוסר ודאות, תעשיית הטלוויזיה הישראלית מתחילה להתמרק לקראת הקיץ: אוטוטו "האח הגדול" חוזרת, yes שולפת מהמחסנים את "פאודה" והנה גם בשידורי "קשת" מכוונים גבוה בשוק הדרמות: אתמול שודר הפרק הראשון של "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (מה יש להם עם שמות ארוכים מדי לסדרות?), הסדרה שערוץ 12 שם עליה את הז'יטונים שלו.
כן, אביב-קיץ 2024 מסתמן כשעתן היפה של הדרמות – וזה מתבקש למדי. קומדיות הרי ייחשבו למנותקות בהלך הרוח הנוכחי, ריאליטי חוזר במשורה (עוד נראה איך רשת יעברו עם שידור של "האח הגדול" באקלים הזה) ועל שעשועונים או תכניות אירוח גדולות – אין על מה לדבר. נשארנו עם סדרות דרמה/מתח, אפרופו ההצלחה הגדולה של "מנאייכ" ו"באש ובמים הנטפליקסית, עם "האיש שרצה לדעת הכל" שעלתה אתמול בתאגיד, ומולה "פאלו אלטו" שהיתה אמורה לעלות כבר ב-2023, אבל שידורה נדחה מסיבות מובנות.
https://www.youtube.com/watch?v=XeYLY0IEBLs
וכמה שמו עליה את הז'יטונים? אפשר ללמוד את זה מהחלטה שקשת יודעת לקבל לגבי סדרות שהיא חפצה ביקרן – שתי פרסומות בלבד לאורך כל הפרק (שתיהן, אגב, של בנק לאומי – אם למישהו היה חסר לראות את גל תורן), מה שאומר שקשת, אחרי כמה פספוסים וכישלונות בתחום הסדרות – רוצה לראות פה רייטינג.
הסדרה (כמו "האיש שרצה לדעת הכל", אגב) מבוססת על ספרו של יניב איצקוביץ' (שיצא ב-2020 והיה מועמד לפרס ספיר), שהוא גם יוצר הסדרה. במוקד שלה עומדת העיר חיפה – וחוקרת בשם איריס אברמוב (מגי אזרזר), שמנסה לג'נגל בין משפחה שקורסת, לבין מלחמה עיקשת במשפחות הפשע של העיר, הבהאים וחזירי הבר.ההשקעה של "קשת" בהחלט ניכרת – מדובר בסדרה סופר איכותית ברמת הכתיבה, הצילום והקאסט. מגי אזרזר, כרונולוגית אחרי ההצלחה היחסית של "טיטו ורוחו" ב-HOT, מלוהקת לתפקיד הראשי ועושה עבודה פנומנלית. החיקוי שלה ב"ארץ נהדרת", שהציג אותה כמנייריסטית תזזיתית, עושה לה עוול. היא מציגה כאן דמות מורכבת ונוגעת ומשחק של ניואנסים עדינים. מי שלא הבין עד היום למה היא נחשבת לאחת השחקניות הטובות בישראל – יבין כנראה הפעם.
שלומי שבן ומגי אזרזר, "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (צילום: קשת 12/ארצה הפקות)
חוץ מזה, אפשר למצוא גם את גולן אזולאי (בתפקיד השוטר היריב), אופק פסח (שמוכר לנו מ"עלומים") וגם שתי בחירות מעניינות במיוחד; גברי בנאי האגדי, שמגלם את אבא של איריס; והזמר שלומי שבן, שמלוהק לתפקיד בעלה של איריס בסדרה. זה הפך כמעט לקלישאה של סדרות ישראליות – הליהוק הפחות שגרתי, זה שאמור למשוך עניין, הקטגוריה ע"ש סאבלימינל ב"מנאייכ". לפי הפרק הראשון, בנאי כהרגלו היה מרשים (ומרגש), שבן הופיע מעט מדי כדי לדווח עליו הביתה.
ועוד קרדיט אחד צריך לתת ל"פאלו אלטו": היא שואבת אותך פנימה, כולל סצנת פתיחה שאוטומטית מוציאה את הצופה מאיזון; הדיאלוגים כתובים ברמה מאוד גבוהה (אפילו עם לא מעט הומור, למרות האווירה הדי רצינית מסביב) ומעל הכל יש אסופת שחקנים טובה מאוד שמייצרת סדרה שמשאירה טעם של עוד לקראת ההמשך (הפרק השני ישודר כבר ביום רביעי, ללמדכם שוב על מידת האמון של קשת בפרוייקט הזה). ויותר מכך: "פאלו אלטו" מראה שאפשר גם אחרת.קשת ורשת התמכרו לתמהיל הקלאסי והמובן מאליו של חדשות + ריאליטי, ומשקיעות מעט מדי משאבים בהפקות מקור איכותיות ובקידומן.
מגי אזרזר, "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (צילום: קשת 12/ארצה הפקות)
"פאלו אלטו" מוכיחה שוב את מה שטוענים ארגוני היוצרים שוב ושוב: גם בגוף סופר מסחרי ומהוקצע כמו קשת אפשר לייצר סדרה טובה, מעניינת, שאומרת משהו ומעניקה לצופים תוצר טלוויזיוני מושקע שגם משיג את הרייטינג שלו.עכשיו רק נשאר להתפלל שנוכל לראות את כל העונה. בהתחשב בלו"ז החדשותי, זה לא יהיה מובן מאליו בכלל.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
זן נדיר: גם בעונה השלישית "בתולות" לא דומה לאף סדרה ישראלית אחרת
דרמת המשטרה-מפלצות-משפחה של שחר מגן ואדם סנדרסון חוזרת לעונה שלישית. למרות שהפרק ראשון השאיר אותנו מגששים באפלה, היא עדיין בן כלאיים קסום ומעניין שמגיע לו את תשומת הלב שלכם
הרבה מילים נכתבו על "בתולות", רובן על ידי עיתונאים. בשיח היום יומי סדרת הטלוויזיה המשונה על מפלצות ים באילת כמעט חמקה מתחת לרדאר. במבחן הבאזז של הרשתות החברתיות היא נשארה מחוץ לתחום ה"חובה לראות", והתקבעה בתודעה כתוספת נחמדה וחולפת לגרעין האיכותי של התוצרת המקומית. קצת כמו אילת, שבה היא מתרחשת, גם בתולות זכתה להערכה אבל נשארה פריפריה. זה חבל, כי היא ראויה לאור הזרקורים מכמה בחינות שעליהן נתעקב בהמשך.
למצטרפים באיחור: "בתולות" מספרת את סיפורה של שלי רג'ואן (מגי אזרזר), קצינת משטרה מחוספסת ועשויה ללא חת במחוז אילת. יום בהיר אחד, מתגלה במדבר גופת אחותה, מאיה, שנעלמה לפני 17 שנה בעודה בת 15 בלבד. הפרשה המסתורית מובילה את שלי לגילוי סוד משפחתי ששמר אביה בחירוף נפש, ומושך את החקירה לכיוון בלתי צפוי, אגדי ומסתורי. לדברי האב (ששון גבאי), נשות המשפחה ניחנו בכוח מיוחד שהוא גם קללה: כולן בתולות ים בפוטנציה, או בניסוח פיוטי יותר, נולדו לחיות במעמקים. על פי אגדה מקומית עתיקה, נשים כמו בנות רג'ואן מסוכנות לגברים. הן פראיות, יצריות וחזקות מדי, ובסופו של דבר יחזרו אל מקומן הטבעי – במים, שם יטביעו את בעליהן.
לרגישי העין ברור כי לא בדגים עסקינן. הדימוי מייצג משהו רחב יותר. השאלה "האם יתכן שיש סירנות בים האדום והאם מגי אזרזר אחת מהן" טיפשית בהחלט, אבל נוגעת בנו כיוון שהיא טומנת בחובה סמל לייסורי נפש אוניברסליים. כאשר שלי רג'ואן נקרעת בין עבודתה ומשפחתה לבין הים, לא מדובר רק בזה – היא נקרעת בין אמונה בנסתר לאחיזה במציאות, בין המוכר למופלא ובין מסגרות כובלות לשחרור הרסני.
הנופך האלגורי של "בתולות" הופך אותה לעוף מוזר בנוף הטלוויזיוני המקומי. קשה להשוות אותה לסדרה אחרת, ומהבחינה הזאת אפשר להניח שאיבדה בקלות קהלים פוטנציאליים. חובבי סדרות המשטרה יתאכזבו לגלות תעלומה הפונה אל המחוזות המיתיים וכך גם חובבי הדרמה המשפחתית, שאמנם יש הרבה ממנה ב"בתולות", אך על רקע מפלצות כרותות לשון.
הצד הפנטסטי של "בתולות" הוא למעשה הצד החזק שלה, בעוד שסצנות המתרחשות בתחנת המשטרה נופלות לחוסר אמינות צורם, הן מבחינת הטקסט והן מבחינת תצוגות המשחק. מסתמן שזו תהיה נקודת התורפה גם של העונה השלישית, ואם להסתמך על הפרק הראשון, הנקודה הזו הולכת ומתפשטת.
בפרק הראשון למשל, ספינה מצרית נטושה שעוגנת בנמל אילת מזמנת אליה את השוטרת קרנית (רותם אבוהב) וכן את מפקד המשטרה נרי (מוריס כהן) הזכורים לנו מהעונות הקודמות כקולגות של שלי. בתום סכסוך מאולץ בין משטרת קהיר למשטרת אילת, המבטא עוד מאבק אגו קלישאתי בין שוטרים, מתגלה על הספינה שלי (תודה לאל), שנתיים אחרי שהתמסרה אל הים כדרך האגדה ונעלמה עם בתה הקטנה.
שלי חוזרת בלוק של רוח הרפאים, עם עיניים שקועות, מבט רדוף ושיער פרוע ומוזנח. בקלות יתרה היא חוטפת לקרנית את האקדח (כרגיל, השוטרים ב"בתולות" גרועים ברמה מופרכת) בורחת אל הלא נודע ומכאן לא יסופקו עוד ספויילרים. רק נאמר זאת: במגי אזרזר ודמותה טמון הכוח של הסדרה. אם תשרדו את רבע השעה הראשונה של הפרק, המתמקדת בהתנהלות סמי-משטרתית מגושמת וניסיונות של רותם אבוהב להיראות רצינית, אולי תזכו לטעום משהו מהקסם שעמד במרכזה של "בתולות" עד כה. אומרים שהפרק הראשון של סדרה הוא החשוב ביותר, מפני שזוהי יריית הפתיחה שלה. במקרה הזה, עונותיה הקודמות של "בתולות" מזכות אותה במרווח טעות שעוד ניתן לקוות כי יצומצם בהמשך. עד ששכנעו אותנו שהקסם לא קיים סופית, לא נוותר עליו עד כדי כך בקלות.
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
לכבוד המעבר למשכן החדש, סטודיו למשחק ניסן נתיב יחד עם תלמידיו ובוגריו, חגיגה אמנותית הכוללת מופעים שונים, שיתרחשו בכל חללי המבנה החדש. בוגרת הסטודיו, מגי אזרזר, תנחה את ערב השקת הסטודיו, ובמשך ימי הפסטיבל, יזכה הקהל הרחב לטעימה חווייתית של הצגות, סטנדאפ ומופעי מוזיקה, סדנאות של בוגרי הסטודיו, ביניהם: קרן מור ויובל שרף, אנסמבל ציפורלה, האשכנזים, העיר הזאת, ארץ פוק ועוד.
יד ביד עם השקת המבנה החדש, אשר הוקם בתמיכתה של עיריית תל אביב-יפו, סטודיו למשחק ניסן נתיב עתיד להקים את ״תיאטרון הבית״ – תיאטרון קטן ועצמאי. התיאטרון יאמץ לביתו ויארח מופעים של יוצרים צעירים (ברוחם ובנפשם בלבד), העוסקים בקשת הרחבה של אמנות התיאטרון ואמנות המופע בדגש על שפות תיאטרוניות חדשות וצורות עבודה עכשוויות ומאתגרות. התיאטרון ישאף לטפח, ללוות ולהיות בית של ממש ליוצרים וליצירה עצמאיים.
סטודיו למשחק ניסן נתיב נוסד בשנת 1963 ע"י ניסן נתיב אותו הקים מתוך אהבה אינסופית לתיאטרון ולאמנות. מאז הפך הסטודיו למוביל בכל הקשור לטיפוח חשיבה עצמאית ומקורית של יוצרים בישראל והצליח לחולל שינוי בעשיה התרבותית והחברתית בישראל באמצעות דורות של שחקנים ויוצרים בתיאטרון, בקולנוע, ברדיו, בטלוויזיה, במוסיקה, במחול, בכתיבה, בבידור, בהוראה, בניהול אמנותי ובעבודה קהילתית.
25-28/2
נעם 5, תל-אביב-יפו
התכנית:
יום חמישי 25.2
20:00–עיבודים לשירי חבורת לול
עיבודים מיוחדים, צעירים ומפתיעים לשירים שכולם, אבל כולם אוהבים, משולבים בקטעי משחק מצחיקים, עצובים, מרגשים, לשירי חבורת לול המיתולוגית.
האירוע פתוח לקהל הרחב, והכניסה היא על בסיס מקום פנוי
21:00–מסיבת הפתיחה הרשמית להשקת הפסטיבל
מסיבה, בר, גג, יפו. המקום החם של יפו. מוזיקת uplifting שתקפיץ אתכם, תגרום לכם לחייך, לזוז ולהרגיש שהעולם יפה.
על העמדה : DJ רועי גוראי
חינם. פתוח לכולם.
21:00–רילוקיישן
ההצגה הפותחת את הפסטיבל, בכיכובן של בוגרות בית הספר ממחזורים שונים, אבל בשיתוף פעולה אחד…
קרן מור ויובל שרף:
"העבודה היא הדת החדשה, גורסים מחקרים אחרונים, וככל שאנחנו עסוקים יותר אנחנו מוצלחים יותר ואפילו מאושרים יותר. עלינו להקריב על מזבחה רק קרבן אחד: את חיינו האישיים".
חמישה קומיקאים, שהם גם בוגרים הסטודיו, שהם גם החברים הכי טובים, שהם גם קורעים מצחוק, עולים על הבמה למופע לילה ומריצים קטעים שיגרמו לשרירי הפה שלכם לכאוב מרוב צחוק, בהנחיית דני קרפל!
סדנא חוויתית בהנחיית אמיתי מילוא: מורה, שחקן, במאי, חבר "למה אלפקה" זוכת פרסי תחרויות אימפרוביזציה, המעניקה טעימה מעולם האימפרוביזציה, המחדדת את השנינות ומגבירה את היצירתיות ויכולת הדמיון
הסדנא חינמית אך מותנית בהרשמה מראש ומספר המקומות מוגבל.
להרשמה שלחו מייל לactingst@nissan-nativ.org.ilעם שמכם המלא ומספר הטלפון שלכם. ההרשמה תושלם עם קבלת מייל חוזר המאשר כי נשמר לכם מקום.
14:00–סדנת קצב
מקצב ותנועה מדויקים יכולים לפגוע בדיוק כמו טקסט חד וכואב או מדויק ומצחיק. נעמה אמית תלמד כיצד להקשיב ולהכיר את היכולות שבעצם טמונות בכל אחד מאיתנו. ובעיקר- תעשה איתכם כיף.
הסדנא חינמית אך מותנית בהרשמה מראש ומספר המקומות מוגבל.
להרשמה שלחו מייל לactingst@nissan-nativ.org.ilעם שמכם המלא ומספר הטלפון שלכם. ההרשמה תושלם עם קבלת מייל חוזר המאשר כי נשמר לכם מקום.
16:00-22:00
לא מכניסה את זה לסטודיו החדש
אירוע משך מבית היוצר של ג'ייסון דנינו הולט
אירוע משך תיאטרוני חד פעמי. אנסמבל פרפורמרים נפרדים מעולם התיאטרון הקונבנציונלי עליו הם התחנכו וחוקרים, דרך וידויים אוטוביוגרפים, את המסע לעולם המדמם והמפחיד מכולם שנקרא : ״הם עצמם״ במהלך המופע הקהל מוזמן לצאת, להיכנס ולחזור למופע כאוות נפשו
אירועי חינמי ופתוח לקהל הרחב.
16:00–פילאטיס לקראת שקיעה
שיעור פילאטיס עם עידית ספירו, מורה בסטודיו שעובדת על פיתוח הקשר בין גוף-תודעה –רוח , העמקת המודעות לגוף והגדלת טווח האפשרויות התנועתיות.
אירוע פתוח לקהל הרחב.
21:00–סטנדאפ
סטנדאפיסטים מנוסים יחזיקו יד לבוגרי הסטודיו שיעלו לטבילת אש.
עם אלי חביב, גלית חוגי, ירמי שיק בלום, גאיה שליטא-כץ, שמרית לוסטיג, רותם קינן ועוד.
אירוע פתוח לקהל הרחב.
21:00–ארץ פוק
ארץ פוק, הוא המקום בו כולנו נולדנו, ואליו איש מאיתנו אינו רוצה לחזור, ארץ פוק הוא בית חולים.
לאמא יש משהו בבטן והיא נלקחת אל ארץ פוק, בן ואבא צועדים בשולי הכביש המהיר בדרכם אל ארץ פוק, לבקר אותה.
כשיגיעו אל ארץ פוק, ייחשף הבן לכל הנפשות החולות ומוכות הגורל החיות בארץ פוק, העומדות בדרכו של הבן לאימו לכשיגיע לבסוף הבן אל האמא הוא יגלה שאמא היא כבר לא אותה האמא שהוא הכיר, עולם הפנטזיה על ארץ פוק ייתנפץ כבועת סבון, ומאותו הרגע הוא כבר לא יחזור להיות עוד ילד.
נקודת מבט ביקורתית/פוליטית על המציאות החולה בה אנחנו חיים ומתכחשים אליה באופן יום יומי, בעודנו מסיטים את המבט מכל מה שחולה סביבנו, אל תוך אחיזת העיניים שבתוכנו.
סיור פרפורמנס ומופע אישי ברחבי הבניין, עם תלמידי שנה א' בהנחיית ג'ייסון דנינו הולט
סיור חוויתי חינמי. פתוח לקהל הרחב.
כל הזמן
עיצוב חלל תיאטרלי חוויתי
בעזרת משחקים של אור וצל, תנסה גאיה שליטא כץ לעצב את החלל, וליצור עבור כל מבקר במבנה חוויה ויזואלית, אינטלקטואלית ורגשית,
כזאת שתזמין אותו לדמיין ולחלום – יסודות עבודת השחקן.
חינמי.
יום שבת 27.2
11:00 –סדנת ג'אגלינג לילדים
סדנה חוויתית בה מתנסים הילדים בכלים מעולם הלהטוטנות ולומדים טריקים
סדנה חינמית, על בסיס מקום פנוי.
12:00–סיפור לילה
הזמן – תחילת שנות השבעים המקום – קיבוץ, בית ילדים, לינה משותפת, הרמקול של השומרת – עולם שהיה ואיננו.
שני אחים יוצאים מבית הילדים למסע אל תוך החושך בכדי לנצח לתמיד את סיוטי הלילה. מסע כמו באגדות. אלא שבמקום דרקון – מתנשא החושך ובמקום נסיך – ניצב מולו ילד קטן שאינו זוכר את אימו, לצידו עומד אחיו הגדול, ידען מומחה בכל הנוגע לאפלה. שניהם, חמושים בחרבות עשויות ענפי ורדים ובגלימות – שמיכה, יוצאים למסע המתפרש על פני חלומות וזיכרונות, בסופו שיר ערש אחד, המביא נחמה וגעגוע.
מחזה מתח מצחיק ותמים על ילדות ועל בגרות, על חושך ועל אור.
להקת הסלון היא פרוייקט מיוחד שנוצר ע"י סיבי (צבי) אלייב כמתנה עבור אמו אדה . הלהקה, שמונה כשישה נגנים אשר חלקם ממשפחת אלייב, משפחת הנגנים המפורסמת, מציעה חגיגה של מוזיקת עולם ייחודית מקפיצה שלא משאירה אף אחד אדיש או ישוב…
בעזרת שילוב בין כלים מסורתיים כקנון , דרבוקה ובוזוקי, לבס, גיטרה חשמלית וכלי נשיפה, מציעה הלהקה רפרטואר עשיר ומעניין של מוזיקה אתנית מארצות שונות בעיבודים חדשים, אנרגטיים ומרעננים המתאימים לקהלי יעד שונים ולטווח גילאים רחב.
עניין ונופך תאטרלי למופע
הלהקה מציעה הן מופע מלא עם סאונד עשיר המביא לשאים של רגש וגרוב.
אירוע חינמי פתוח לקהל הרחב.
כל שעה עגולה
בעיניים שלי
סיור פרפורמנס ומופע אישי ברחבי הבניין, עם תלמידי שנה א' בהנחיית ג'ייסון דנינו הולט
סיור חוויתי חינמי. פתוח לקהל הרחב.
כל הזמן
עיצוב חלל תיאטרלי חוויתי
בעזרת משחקים של אור וצל, תנסה גאיה שליטא כץ לעצב את החלל, וליצור עבור כל מבקר במבנה חוויה ויזואלית, אינטלקטואלית ורגשית,
כזאת שתזמין אותו לדמיין ולחלום – יסודות עבודת השחקן.
חינמי.
יום ראשון 28.2
21:00–פרמיירה חגיגית להצגה"אני דניאיל חארמס" +קוקטיל נעילה מיוחד
פרימיירה חגיגית ובסופה קוקטייל והופעה של קווארטט חארמס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![מי זאת" (צילום: דני שוורצמן)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/08/MiZot01-1000x667.png "מי זאת" (צילום: דני שוורצמן)")
![מגי אזרזר, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/08/MiZot03-1000x563.png "מגי אזרזר, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)")
![ג'וי ריגר, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/08/MiZot06-1000x563.png "ג'וי ריגר, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)")
![נעמה אמית, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/08/MiZot02-1000x563.png "נעמה אמית, "מי זאת" (צילום: כאן 11/נו דרמה סטודיו)")
![שלומי שבן ומגי אזרזר, "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (צילום: קשת 12/ארצה הפקות)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/05/PaloAlto04-1000x562.jpg "שלומי שבן ומגי אזרזר, "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (צילום: קשת 12/ארצה הפקות)")
![מגי אזרזר, "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (צילום: קשת 12/ארצה הפקות)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2024/05/PaloAlto01-1000x562.jpg "מגי אזרזר, "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (צילום: קשת 12/ארצה הפקות)")
