Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אלעד אשכנזי אוהב לכנות את עצמו ״קוסם חברתי״, לא ההוא שמצליח להפוך כל מסיבה לסשן לוהט של קטאן, אלא פשוט קוסם, שהוא גם אדם עם אידיאולוגיה חברתית. בפוליטיקת הזהויות של היום יעדיפו קוסמים להזדהות כ״אמני אשליות/חושים״, אבל אשכנזי, בן 21 מתל-אביב, דווקא סבבה עם להיות קוסם.
הוא מופיע באירועים פרטיים ולטענתו מתפרנס לא רע, אך לצד זה חשוב לו גם להעניק הופעות בהתנדבות לאנשים שידם אינם משגת. ״החלום שלי זה שלא יהיה ילד בישראל שלא יוכל להרשות לעצמו קוסם או מפעיל. אני יודע שזה מותרות, אבל אני חושב שזה אפשרי.״ הוא אומר. לאחרונה השלים סיבוב הופעות בין 16 מוקדים של ניצולי שואה ברחבי הארץ, שגם אותו עשה בהתנדבות מלאה. כעת הוא מקים פרויקט שזכה לשם ״פה גדול״, שמטרתו להאכיל את מחוסרי הדיור בעיר.
״לפני שהפכתי לקוסם במשרה מלאה עבדתי בכמה מסעדות וראיתי מלא אוכל טרי וטוב שנזרק בכמויות פסיכיות. בתל אביב יש יותר אוכל ממה שאנשים מסוגלים לאכול. התחלתי לקחת מאפים שנשארו ולחלק להומלסים. אחר כך התחלתי לקחת אוכל ממקומות נוספים ועל הדרך למדתי להכיר יותר טוב את האנשים ברחוב".
כשקריירת האשליות שלו נסקה, התקשה להמשיך לנהל את סיבובי הלילה והבין שדרוש כאן פתרון יותר גורף, שייתן מענה גם לאיזורים נוספים בעיר. ״בהתחלה חשבתי לפתוח קבוצת התנדבות שיהיו לה נציגים בכל העיר, אבל זה מסובך לחפש אנשים והתחלופה גבוהה. קשה לנהל כזה דבר. ואז חשבתי על פח אוכל, אבל זה פתרון לא יפה שלא יכול לשמור על טריות האוכל. בדקתי המון אפשרויות שישמרו על האוכל ובסוף הגעתי לרעיון התיבה.״ התיבה היא קופסת פח נאה שפנימה מצופה קלקר, אשר אינה צורכת חשמל ומסוגלת לשמור על המזון לכמה שעות טובות. אשכנזי מקווה, באמצעותפרויקט מימון ההמונים שפתח באתר הדסטארט, להציב 20 תיבות כאלה בנקודות שונות בתל-אביב, אליהן יכניסו בתי הקפה והמסעדות את המזון שנותר בסוף יום העבודה.
הנה הגיע הרגע הגדול, אחרי שנתיים של פגישות עם העיריה, בתי עסק ועוד גורמים – התיבה הראשונה מוצבת בגאווה בדיזינגוף. בנוסף…
מחוסרי הדיור, שיקבלו מפה של התיבות הנעולות כמו גם את צופן פתיחתן, יוכלו להגיע בלילה ולאסוף את השאריות. כשנשאל איך תצליח אוכלוסיית אנשים שמורכבת בחלקה ממכורים לחומרים שונים לזכור קוד מספרי ולשמור מפה, הוא משיב ״פיתחתי כל מיני דרכים שיעזרו להם לזכור. הקוד כתוב בכל מיני מקומות למקרה שהם ישכחו אותו. אבא שלי פסיכולוג שעשה התמחות בנושא זכרון. הוא מצא שיטות שעוזרות לאנשים שקשה להם לזכור ואני משתמש בהן פה״. לאחר כשנתיים של עבודה, זכה אשכנזי לאישור רשמי מן העירייה להצבת התיבות, ועכשיו הוא מבקש מהציבור שיירתם למטרתו, שהוא סבור שבכוחה לשנות את העולם. ״אני אוהב להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי״ הוא אומר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"בגלל שאני קטנה אני ישנה במגלשות. היה חודש שלם שישנתי בכיכר רבין. זה היה מצחיק כי לידי ממש הייתה ניידת של הסיירת הירוקה, אלו שמעירים אותך ולוקחים לך את הדברים".
היגיינה
"לפעמים אני מגיעה לדיזנגוף סנטר מוקדם, כשעוד אין אנשים, ומתקלחת בשירותים. לפעמים אני מתקלחת איזה שלוש פעמים ביום. לפעמים מתקלחת אצל חברה. יש לי קטע מאוד חזק של OCD, חייבת אלקוג'ל תמיד. בתקופה מסוימת, כשעבדתי באיזו מאפייה, הייתי מגיעה לסנטר מוקדם ומתאפרת בסופר פארם. שנייה אחת שם ואני יכולה להיראות כאילו יש לי בית".
אוכל
"אני יכולה לספר מה אנשים בלי הפרעות אכילה אוכלים. אני לא צריכה לאכול, אף פעם לא היה לי חשק. אם יש לי קצת כסף אני קונה קפה".
סמים ואלכוהול
"לפני מחאת האוהלים ברוטשילד לא היו לי סמים. הייתי שותה בירה וודקה אלסקה. אלסקה זה משקה כזה שעוזר להתחמם ולהירדם כי קשה. במחאת האוהלים שמו לי ולעוד הרבה סם אונס. כשאתה ישן ברחוב אתה לא יודע מה יקרה לך, זה פוסט טראומה, סיוטים, את לא ישנה ואת מותקפת מינית ופיזית. גם המשטרה לא מי יודע מה נחמדה איתך".
משפחה, חברים וזוגיות
"יש לי משפחה, גרים בקיבוץ, פליטים מצ'ילה. אני לא בקשר עם ההורים שלי, יש לי גם אחים ואחיות ואיתם אני יותר בקשר, אבל אני לא מבקשת עזרה אף פעם. עם הזמן אנשים לא כל כך פותחים את הדלת או שפותחים ומצפים למשהו בתמורה. אני מעדיפה לישון ברחוב ושלא יטרידו אותי ולא כלום. ברוטשילד הייתה קומונה, היו גם סיפורי אהבה, כן. היה מישהו שהכרתי פעם, אבל הרוב מתו מקור או מסמים. בשלב מסוים התחלנו לעשות בנקודות קטנות אזכרות ואנדרטות.
הייתה מישהי מאוד מיוחדת שמתה לא מזמן, קראו לה חלי. יצא לי למשוך אותה מהכביש כדי שלא תידרס. הייתה לנו כימייה מהממת. אני לא יודעת להסביר אם היינו חברות. קראתי לה קיפי והבאתי לה כסף או סיגריה. אחר כך היו רבים איתי למה הבאתי לה ולא לאחרים".
חשוב לקחת
"תיק גב. קודם כל יש תעודת זהות, טלפון ובמקרה שלי גם אוזניות. מברשת שיניים, משחת שיניים. אלקולג'ל. בגדים למקרה שיהיה לי קר. טרנינג או משהו מחמם. לצערי אם ממש קר או יורד גשם כמו עכשיו, אין ממש מה לעשות ואתה מתפלל לשרוד את הלילה או למות".
הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס
ניסים, 59
שינה
אני ישן בדרום תל אביב, פה השוטרים לא מעירים אותי. בצפון תל אביב זה אוי ואבוי. הגבול הוא רוטשילד, גם בגן החשמל יכולים להעיר אותי, אני לא בא להם בטוב בנוף. היום התעוררתי בשתיים בלילה ומאז לא ישנתי. ישנתי בגן וחבר שמר על הדברים. במקלטים כמו 'גגונים' אנשים נמצאים אחד על השני. יש שם מכות רצח ושיכורים אז אנשים מעדיפים להיות ברחוב".
היגיינה
"אני מתקלח לרוב בחוף הים, לפעמים בחצרות עם צינור. אני זכאי לקבל בגדים ומשקפיים מהמדינה – אבל נגנבה לי תעודת הזהות. אם נגנבת לך תעודת הזהות אתה לא זכאי לסיוע, לא מהלשכה פה ולא מהלשכה שם. אני אומר להם שאני צריך בגדים ומשקפיים ואומרים לי שאני צריך תעודת זהות".
אוכל
"אני אוכל ב'לשובע' (הגגון בצ'לנוב פינת מטלון) במהלך השבוע. הם מגישים ארוחה בצהריים, מעשר עד אחת וחצי. בשישי רק בערב, אבל אם יש לך בית אתה יכול לקחת קצת אליו. כשאתה נתקל באנשים שכל הזמן צמאים ורעבים אז כל הזמן גונבים לך. לפעמים אתה מחלק".
סמים ואלכוהול
"הייתי על סמים פעם, בעיקר קוקאין וחשיש. עכשיו אני נקי, יש לי סדר יום. אני כן לוקח סבוטקס וריטלין, למרות שנגנבו לי 60 כדורים. אני מקבל מרשמים, אבל אם נגנב המרשם חבל לי על הזמן. לקנות ברחוב זה יקר ואין כסף. אני לוקח גם נייס גאי".
כסף
"אני זכאי לדמי נכות, אני אחרי פציעה, אבל דחו אותי ואני מקבל קצבת הכנסה של 2,000 ש"ח, זה כל מה שיש לי. הכסף מגיע אליי בדואר, ואני מוציא בערך 200 ש"ח כל יום על אוכל, בגדים, סיגריות ומשקפיים, אני קונה כל יומיים זוג משקפיים חדש כי גונבים לי וזה לבד 50 ש"ח. יש כמה ימים בחודש שאני שוכר חדר לכמה שעות ונכנס להתקלח ומה שצריך. אני עובד קצת, 50 שקל ליום. עבדתי וגם התנדבתי פעמיים בשבוע בגגון. פעם הייתי כותב שירים ומוכר, ככה הייתי עושה 100־200 ש"ח".
משפחה, חברים וזוגיות
"יש לי שמונה ילדים, ויש לי גם נכדים. אני בקשר איתם, אני מדבר עם כולם, אבל לא שש לקחת מהם. הם נשואים, כל אחד נושא את עצמו. היום רוב החברים שלי הם מהרחוב. אני בן אדם שמתחבר הרבה אבל אני לא יכול לסמוך על אף אחד. קיבלתי מכות ושדדו אותי. יש פה טירוף לאורך כל הדרך. אין כאן סיפורי אהבה אמיתיים. איפה שיש חוסר שפיות אין אהבה".
חשוב לקחת
"ניירת שומרים לי בבית 'אחותי'. אלה כל התביעות והעניינים האלה. כל השאר זה מה שיש לי בשקית, מעט אוכל ושמיכה. תמיד יש איתי שמיכה, משהו חם כי בלילה מאוד קר".
ניסים. צילום: נמרוד סונדרס
הולה, 28
שינה
"ברחוב. לפעמים המשטרה מעבירה אותך ממקום למקום. בגגון אנחנו ישנות ארבע בנות בחדר".
היגיינה
"ברחוב אני מתקלחת בממטרות. שירותים ועניינים כאלה בחוץ. אחר כך באים ממש הרבה זבובים ואוכלים אותי. זה הדבר המפחיד, הזבובים. בגגון יש מקלחת, כאן תמיד נקי וגם יש בגדים. אם חסר אני קונה מביטוח לאומי".
אוכל
"אם אני צריכה אוכל אני מחפשת חתיכת לחם שמישהו זרק וקולה אותו".
כסף
"אני לא יכולה לקבל את הביטוח הלאומי, אין לי חשבון בנק והכסף עובר דרך אימא שלי. זה סכום שמספיק לי לקנות אלכוהול וסיגריות. כשאני שותה זה מאפשר לי לחיות ולהרגיש את עצמי כמו בן אדם שהגשים את החלום. לפעמים אני גם קונה תרופות ומוזיקה".
משפחה, חברים וזוגיות
"יש לי אימא אבל היא צריכה פרטיות ואני לא יכולה להישאר אצלה בבית. היא נתנה לי להבין שאני צריכה ללכת ומאז אני גרה בחוץ. לפעמים אני הולכת לבקר אותה. בגגון גרות 20 נשים, אבל אנחנו לא ברמה של חברויות, ממש לא".
הומלסים בתל אביב. צילום: נמרוד סונדרס
שמעון ואנונו, 59
שינה
"אני שוכר חדר בגודל של שירותים, על זה הולך לי 1,400 ש"ח ואני נותן לו עוד צ'ק של 200 ש"ח בחודש. אני ישן בחדר שלי. אם לא בחדר אז ברחוב, שם אני יותר בטוח מאשר בגגון. זה גועל נפש: כנופיות, אחד על השני, שיכורים".
היגיינה
"בחדרון יש מקלחת ושירותים ומיטה וזהו".
אוכל
"אני לא אוכל, אין לי כסף. לפעמים אני אוכל מתרומות. אין לי בעיה לבקש, אני לא מתבייש – מבתי כנסת, מהכל".
כסף
הייתה לי תאונה ויש לי 100 אחוז נכות, אסור לי לעבוד. הוצאה לפועל לקחו לי הכל. ביטוח לאומי מביא 2,400 ש"ח מהנכות ואני מקבל גם סיוע בשכר דירה של 750 ש"ח, זה הכל".
סמים ואלכוהול
גם אם היה לי כסף לא הייתי חוזר לסמים. נגמלתי בגלל המורפיום שקיבלתי. יש אנשים שגונבים להם מרשמים אז הם קונים בכסף".
משפחה, חברים וזוגיות
אני גרוש. בעיניי כולם על הפנים. אין עזרה, "אין כלום. רואים בן אדם, במקום להקים אותו דורכים עליו. זה הישרדות, אחד גונב מהשני".
אלכס, 41
שינה
"אני ישן בגגון כמה ימים, לפני כן הייתה לי דירה. העיפו אותי ממנה".
היגיינה
"אני מתקלח ומשתמש בשירותים בגגון, אבל אני רוצה לשכור דירה. הבגדים שיש לי זה הבגדים שעליי. בגגון נתנו לי עוד זוג גרביים ותחתונים".
אוכל
"בצהריים אני אוכל ב"לשובע", לפעמים קונה או מבקש תרומות".
כסף
"פעם הייתי מקבץ נדבות בבורסה, זה 700 ש"ח ליום, יותר מפרופסור. היום המקצוע שלי הוא לאסוף ברזל ולאסוף ניקל. אני גם מקבל 700 ש"ח סיוע בשכר דירה ו־2,300 ש"ח מביטוח לאומי על הפרעה נפשית. אני קונה אוכל. עכשיו קניתי קציצות ושניצלים קטנטנים, חתיכות חזה עוף ובשר מטוגן. ב־80 ש"ח קיבלנו, אני ושלמה, ארוחת מלכים. סיגריות אני לא קונה אלא אוסף מהרחוב".
סמים ואלכוהול
"אני פרופיל 21, פגוע נפש. אני לוקח קלונקס, אבל אין לי כסף לתרופות. זה משהו כמו 50 שקל ואם אני לא לוקח חצי חודש אז אני לא מצליח להירדם".
משפחה, חברים וזוגיות
"גרתי בקריית גת אצל אימא שלי. היא עוזרת לי אבל אני לא יכול להיות אצל אימא. אנחנו מדברים, אנחנו בקשר. יש לי חברה, אח שלה מיכה גר איתי בגגון, לגביה אני לא יודע".
אלכס. צילום: נמרוד סונדרס
שלמה, 67
שינה
"בדרך כלל אני ישן בתחנה המרכזית או ברחובות שליד התחנה. זה הבית שלי כאן כרגע".
היגיינה
"לפעמים אני מתקלח אצל חבר. אין לי בגדים להחליף, יש לי שמיכה בחורף".
אוכל
"אני אוכל ב'לשובע' ובערב מה שאני יכול בעזרת הכסף שאני אוסף ברחוב. יש ימים שאני לא אוכל בכלל".
כסף
"אני נכה צה"ל, לא מקבל כסף. אסור לי לדבר על זה. אמרו לי: בוא תיקח פיצוי חד פעמי ולא קבוע, והייתי צריך את הכסף. אני מוציא כסף רק על אוכל וסיגריות".
סמים ואלכוהול
"ג'וינט זה לא סמים. אני צריך תרופות ואין לי כסף. אני צריך לקבל מורפיום לכאבים, אבל אין לי כסף לזה".
משפחה, חברים וזוגיות
"היה לי בית, אשתי נפטרה לפני שנתיים ומאז אני ברחוב. לא היו לי זכויות על הבית, הוא עבר לאחיינית שלה. אני לא בקשר עם הילדים שלי כי יש מלחמה על הירושה. כשנלחמים על ירושה אז אין מה לעשות. חברים יש לי הרבה. מפה, מהרחוב. ערבים, יהודים, סודנים, אריתריאים – כולם חברים".
חומר עזר – הארגונים שעוזרים לחסרי הבית
מחוסרי הדיור של תל אביב יודעים לאן לפנות כשהם זקוקים לסיוע. מעט העמותות שפועלות ברחבי העיר מאפשרות להם למצוא מחסה בימי החורף ולאכול בשעות הצהריים ארוחה חמה.
כתחליף לספסל השדרה הקימה עמותת לשובע בשנת 1986 את גגון – מעון זמני ראשון לכל נזקק. כיום קיימים ארבעה מעונות גגון. תנועת “אחותי" למען נשים בישראל נוסדה בשנת 2000 כדי לקדם את נראותן של הנשים "השקופות" בחברה הישראלית. התנועה, אשר הוקמה על ידי פעילות פמיניסטיות מזרחיות, שמה לה למטרה לקדם בסדר היום הציבורי נושאים של צדק חברתי וכלכלי מתוך תפיסה פמיניסטית רחבה הכורכת יחד אתניות, זהות ומעמד, לאומיות ומגדר. התנועה מסייעת גם למחוסרי דיור ועוזרת להם למצוא פתרונות לבעיות שונות.
ארגון כוח לקהילה – התארגנות אזרחית שהקימו תושבי דרום תל אביב – מסייע לדרי הרחוב. בארגון, שקם במטרה להיאבק באפליות ולקדם דו שיח בין קהילות, עוזרים לדרי הרחוב מול הרשויות ובענייני ביורוקרטיה.
"הסיוע הנוכחי של עיריית תל אביב לא אפקטיבי", אומר חן שרעבי מארגון כוח לקהילה. "אלה לא אנשים שצריכים רק מקום לישון ולאכול בו או טיפול מונע בהתמכרויות, הם צריכים ליווי אישי בהשגת זכויותיהם מול הרשויות וסיוע מול בעלי בתים".
חנות בגדים חינמית למחוסרי דיור בשם Street Store תיפתח ביום שישי הקרוב (13.3) בשדרות בן ציון. בחנות הרחוב יוכלו מחוסרי הדיור למדוד ולבחור לעצמם בגדים משומשים ונעליים משומשות במצב טוב, ללא תשלום, וביחס חם ומכבד. היוזמה נולדה בשנת 2014 בדרום אפריקה ומאז התגלגלה לערים רבות ברחבי העולם. ה־Street Store התל אביבית היא החנות ה־160. את הקונספט מייבאות לארץ נטלי סיף, עולה חדשה מאנגליה ושרון קירשנר, עולה חדשה מאוסטרליה. זהו שיתוף הפעולה החברתי השני של השתיים – במהלך מלחמת צוק איתן אספו צעצועים לילדי הדרום.
בחנות הרחוב יוקמו תאי מדידה ומראות, והיא תפעל במרכזו של הפנינג שמח שיכלול די.ג'יי, "סטריט קופי" שיחלק קפה לבאי האירוע ואפילו ספר ומניקוריסטית שיציעו את שירותיהם למחוסרי הדיור בחינם. האירוע ייערך בשיתוף עיריית תל אביב, עמותת עלם לנוער בסיכון, ואפליקציית WISPA (שוק קונים־מוכרים חברתי). האירוע מופעל על ידי מתנדבים, והעירייה תפיץ את הבשורה על קיומו בין העובדות הסוציאליות ובגגונים למחוסרי בית. היזמיות פונות גם ישירות למחוסרי הבית ומספרות להם על האירוע. הציבור הרחב מוזמן לתרום בגדים, נעליים ואקססוריז במהלך האירוע.
נראה כמו משהו שהיינו משלמים עליו 500 ש"ח. Street Store
Street Store, שישי, 13.3, 9:00־14:00, שד' בן ציון
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לאחר שנתיים וחצי שבהן היו דיריי מאהל ארלוזורוב מנותקים מחשמל ומשירותים בסיסיים, בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בשבוע שעבר כי עיריית תל אביב מחויבת להקים בגן קרוואן רווחה עירוני לטובת דיריי המאהל, למרות התנגדותה. הקרוואן נועד לשרת אך ורק את יושבי הגן והוא יכלול שני מקררים, שני קומקומים חשמליים ואפשרות לטעינת מכשירי טלפון סלולריים.
קבוצה של פעילים חברתיים היא שפנתה לבית המשפט. לטענתה העירייה לא עמדה בהתחייבויותיה להסדר שיאפשר הספקת חשמל לדרי הרחוב ומחוסרי הדיור השוהים בגן וולובלסקי. העתירה הוגשה בשל החלטת העירייה להגביל את שטח המתחם עקב עבודות פיתוח הרכבת הקלה. לטענת העותרים, קולם של השוהים לא נשמע ולא נפתרה בעייתם במתחם, כחלק מחובת המדינה לספק להם קורת גג וקיום מינימלי בכבוד.
עיריית תל אביב שללה מכל וכל את טענות העותרים. היא ציינה כי האוהלים הוקמו מכוח היתר זמני לפנים משורת הדין במסגרת המחאה החברתית. העירייה לא חלקה על זכות העותרים לדיור נאות וקיום בכבוד, אך לא סברה כי זכות זו עומדת להם בכל שטח הגן. "מצוקת הדיור בישראל", כך נטען, "אינה יכולה לבוא על פתרונה במרחב הציבורי הפתוח של עיריית תל אביב".
מאהל ארלוזורוב. צילום: יולי גורודינסקי
השופט אליהו בכר פסק שעיריית תל אביב מחויבת להקים תוך שבעה ימים קרוואן רווחה למען דרי הרחוב, להגדיל את תצרוכת החשמל במתחם ולהגביר את התאורה בגן. השופט בכר הוסיף: "אין ספק כי המצב בו מצויים העותרים נכון להיום הנו מצב המחייב שינוי. קיים צורך בתובנה הדדית בין שני הצדדים למציאת פתרון לדיירי המתחם. לבית המשפט מובן כי המדינה עושה את שהיא צריכה לעשות על פי דין אך גם צריכה להבין כי לעתים קיימים מי שיש לנהוג כלפיהם לפנים משורת הדין… עוד יובהר כי לנוכח מזג האוויר הסוער, רשמתי לפני התחייבות בא כוח העירייה בשמה לדאוג לדרי המתחם ככל שנדרש על מנת שחלילה לא יינזקו בימים קשים אלה בתנאי הקור הקשים של חורף זה".
איליאן מרשק, פעיל חברתי המלווה את המאהל, כתב בפייסבוק את הדברים הבאים: "בשורות טובות ומצוינות – בית המשפט הכריח את עיריית תל אביב לשים קרוואן רווחה לטובת דרי מאהל ארלוזורוב. לאחר שזו עשתה כל שביכולתה על מנת להימנע ממעשה בסיסי זה, ובייחוד במהלך הסערה האחרונה, על מנת למגר משטח העירייה את כלל חסרי קורת הגג כמו גם תושבי גבעת עמל הסמוכה שסולקו מאדמתם לאחרונה בסיוע אותה עיריית תל אביב".
בשיחה עם מרשק הוא הגיב להחלטת בית המשפט ואמר: "העירייה עושה הכל לכאורה כדי לפתור את הבעיות של דיירי המאהל, לדוגמת הקרוואן, אבל בפועל הם מזניחים את האנשים שגרים שם – הם שולחים שוטרים להטריד את הדיירים, מונעים הגעה של שוטרים כשבאמת צריך אותם ומונעים מיצוי זכויות בסיסיות. המצב של דיירי המאהל על הפנים – כולם בתת תנאים, ישנים באוהלי שטח, יש להם מעט קירות, מעט בדים וקצת בידוד. המצב בכי רע. צפוף מאוד. הסניטציה לא משהו ויש הרבה בעיות אישיות".
מאהל ארלוזורוב. צילום: יולי גורודינסקי
להלן תגובת עיריית תל אביב־יפו:
"בשבוע שעבר הציבה העירייה קרוואן רווחה עירוני בגן, ובו מקררים, קומקומים חשמליים ומטענים לטלפונים ניידים, כאשר בכניסה אליו נתלה שלט המתריע מפני התחברויות פירטיות לחשמל, העלולות לסכן את יושבי הגן ועוברי האורח. למרות זאת, ביום שבת נפרץ ארון החשמל ובוצעו חיבורים פירטיים אשר מהווים סכנה בטיחותית. העירייה הסדירה את הנדרש ואף תגברה את האבטחה בגן, תוך הבהרה ליושבים בו, כי לא תוכל להשלים עם התנהלות חמורה שכזו וחשיפת הציבור לסכנה.
נוסיף כי חרף העובדה שההיתר שמכוחו הוקמו האוהלים בגן הנו זמני ולצורכי מחאה, התקינה העירייה, על מנת להקל את שהותם של יושבי המקום, תאורה היקפית בגן, סיפקה שירותים כימיים, חילקה אוהלים ואף דאגה לליווי סוציאלי ליושבי המאהל. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי מדובר בגינה ציבורית שאינה מתאימה למגורים ואינה יכולה לשמש למטרה זו".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אוהל שהוקם כמחסה מהגשם והקור למען מחוסרי הבית באזור התחנה המרכזית הישנה פורק ביום שני, בהוראת צו בית משפט שהוצא לבקשת עיריית תל אביב־יפו. באוהל, שהוקם בתחילת דצמבר 2014, ישנו כ־40 מחוסרי בית בכל לילה, ובשעות היום הוגש להם מזון חם. האוהל הוקם על ידי עמותת קורת גג הפועלת למען חסרי הבית משנת 2007. מנהל העמותה אופיר אמינוב מספר שבחורף שעבר פתחה העמותה מקום בבניין מגורים, אך השכנים התלוננו על בעיות סמים, ולכן השנה בחרה העמותה להקים אוהל על שטח פרטי, במתחם שממילא נמצאים בו חסרי בית, אך ארבעה ימים לאחר פתיחת האוהל ביקשה העירייה לפרקו. "לעירייה יש גגונים, אבל חסרי הבית צריכים לעבור בדיקות ולמלא טפסים… הדיירים לא רוצים ללכת לגגונים, הם רוצים משהו נגיש", אומר אמינוב.
רעות גיא, ראש תחום קצה ונערות בעמותת עלם , הוסיפה: "רחוב עכו הוא רחוב מוזנח, חשוך ונטוש, יש בו הרבה מאוד חסרי וחסרות בית שחיים מהיד לפה ושורדים בקושי רב. יש חשיבות רבה לכך שמגיעים אליהם, מעניקים להם סיוע הומניטרי, אוכל, שמיכות, מקום מוגן וגם חום אנושי. כשהם רואים מישהו שאכפת לו מהם, זה מחזיר להם את האמון בבני אדם. זה לא דבר שגרתי עבורם".
מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה:"ראשית, יודגש כי העירייה מציעה פתרונות חלופיים לדרי הרחוב כגון הלנה בגגוני 'לשובע'. העירייה מפעילה יחידה מיוחדת לטיפול בדרי רחוב מעניקה טיפול מערכתי – ניידת המבצעת סיורי רחוב יזומים לאיתור דרי רחוב החשופים לסיכון, הפניה לגמילה או ליחידה לתחזוקת מתדון, מיצוי זכויות מול המוסד לביטוח לאומי ומשרד השיכון ועוד. אין מקום לקשור בין הדאגה לחסרי הבית, שעיריית תל אביב־יפו משקיעה רבות בסיוע להם, לבין הבנייה הלא חוקית שנבנתה ללא היתרים תוך פלישה לשטח פרטי ועלולה לסכן את השוכנים במקום. בית המשפט פסק באופן חד משמעי כי דינה של בנייה זו להיהרס. בעניין הותרת המבנה על כנו עד סוף החורף, קבע בית המשפט כי החורף חוזר מדי שנה וקביעה שלפיה אין להרוס מבנה שהוצב שלא כדין בשל עונת החורף משמעה מתן היתר דה פקטו להצבת מבנים בהתאם לעונות השנה ובניגוד לדין".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו