מרינה פוזנר היא יוצרת חוויות, מנהלת אמנותית וחוקרת מעצבת חוויות אכילה, ומתמחה בתהליכי אמנות כמנוע לשינוי חברתי. מעבר לכך, היא גם מלמדת חשיבה יצירתית וביקורתית דרך אמנות ואוכל ומחנכת בחטיבה ובתיכון בביה"ס הדמוקרטי הפתוח ביפו, לצד כתיבה במגזין "פורטפוליו" על אוכל ואמנות. לאחרונה ייסדה את bite, קהילה רב תחומית של נשים יוצרות, ואוצרת את אירועי "מפגשים בקיוסקו" במסגרת אירועי חודש האישה הבינלאומית, שכוללים תערוכה של אמניות bite ואירועים חגיגיים שעוסקים במפגש – מצב שטומן בתוכו אפשרות לחיבור אבל גם להכרה בשוני. כבר הערב (11.3) בקפה קיוסקו (ידידיה פרנקל 31) מתקיים במסגרתו אירוע "ארוחת אהבה", שכולל מפגש ערב של אפרטיבו וניוקי מידי פוזנר בשיתוף משקאות הכרם, לצד ניסוי עם בינה אנושית מאת האמנית תמר ארזי. כל הפרטים לאירוע הזה וגם לאירוע הסגירה של הסדרה ב-28.3 מתחבאיםבקבוצה הפתוחה של הקהילה בפייסבוק, וכדאי לכן להצטרף.

>> מועדון שהוא בית והפינה הכי יפה בתל אביב. העיר של רון מגריל
>> קוקטייל בר משנות ה-50 וחוף להתמלא בו. העיר של לארה סנואו

1. ידידיה

הבן של הקיוסקו קפה. הם יודעים איך אני שותה את הקפה שלי, וגם כשזה ברמן חדש הוא שמח להכין לי בול כמו שאני אוהבת. וגם כי הבעלים לימים הפכו לחברים – את יותם הכרתי מהקפה, ואת תומר בכלל הכרתי מחיי הלילה, עד שקישרתי בין השניים. אחרי שגרתי בכיכר מסריק, ובהמשך שמונה שנים בנחמני על רוטשילד, עברתי ב-2015 לשכונת פלורנטין-לוינסקי והייתי מאוד מודאגת לגבי הקפה. בלוינסקי היה רק את קאימאק, ובשיטוטים שעשיתי בפלורנטין לא התחברתי לשום סטייל. ואז גיליתי שיותם כהן – שניהל את טאצה ד'ורו בנווה צדק, שהיה גם בית קלייה וכיום במקומו נמצא משק ברזילי – פתח את הקיוסקו בידידיה פרנקל. מהבית ברחוב השוק הייתי מבקרת שם לפחות 3 פעמים בשבוע. לימים הדרמתי לרחוב המשור על פינת אבארבאנל, ואנשי הקיוסקו פתחו את קפה ידידיה שסמוך לשם, ומציע אווירה יותר אינטימית, פחות לפטופים וחצר פנימית. ואני ממש אוהבת חצרות פנימיים. לא החלפתי את הקפה שלי גם בהמשך כשעברתי לרחוב בר-יוחאי פינת שוקן. זה היה אחד הרחובות והבתים המושלמים, כי מצאתי את עצמי מוקפת בגלריות וחללים אמנותיים – כולל "המעבדה" והגלריה של בצלאל ברחוב הרצל, וכולל ארטפורט ו-p8 שסמוכות. אבל קפה לא היה. גם היום כשהבית והסטודיו הפיזי שלי בחולון, הלב בתל אביב והקפה בידידיה.
ידידיה פרנקל 29

סמטת המשור

3 שנים גרתי בסמטת המשור (בבית הפינתי שצבוע היום שחור), שזה אזור בתי המלאכה של פלורנטין. 3 סמטאות קסומות עם גרפיטי משתנה, קולנוע קנדה אחד ו-One Stop Shop של בעלי מלאכה: נגרים, צבעים, אמני מתכת, גזרנים ורפדים. השכנים שלי היו עוזי הנגר ורונן הצבעי. זה נוף נעלם – גם אנשי מלאכה מסורים מהסוג שלהם, וגם המקומות עצמם. עוד כשגרתי שם הם הראו לי תכניות בינוי של המגדלים שבקרוב יתחילו לעמול עליהם. ממליצה מאוד לבקר אותם אם אתם זקוקים לעבודה של אחד מהם.

הסטודיו של אורלי ירון

הבית הראשון שלי בעיר היה על פרישמן, במסריק פינת כיכר רבין – כך גיליתי את מעצבת האופנה אורלי ירון, שהצבעים השולטים אצלה הם שחור, אפור, לבן ומה שביניהם, עם גזרות אוברסייז נקיות אבל עם טוויסט. מהר מאוד התאהבתי וזכיתי לעבוד איתה.
מלכי ישראל 9

מסריק פרחים ויין

ברחוב קינג ג׳ורג׳, מול הוינונה (שגם זו פנינה), יש פנינה אחרת שנקראת מסריק פרחים ויין. פתחו אותו שני חברים יקרים שלי מצרפת – בהתחלה זה היה בוטיק פרחים מוכר, ולפני שנה וחצי זה גדל והתווסף החלק של היין. זה היה עבורם חלום, לחבר את שני הדברים ולהציע לאנשים יין וחוויה צרפתית וסטייל, אבל באווירה לא מחייבת, קלילה ועם הרבה חיוך. השוס הוא גם הפרחים, שלא רק שכולם סטייל ובמחירים הגיוניים, אלא גם שעות הפתיחה והמשלוחים נוחים. תבקשו מאלכס את הסיור הסודי למקרר פרחים.
קינג ג'ורג' 80

הכרמל 40

הם דייגים, וזה דוכן למכירת דגים טריים, והם עושים גם סנדוויץ׳ דגים. כל מילה מיותרת. אין מה להרחיב. שווה לחכות בתור. אין כסא עם משענת. יש צ׳ייסר ערק.
הכרמל 40

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית.אני נוסעת למשפחה שלי בבאר-שבע, תמיד ליומיים, ואני בוחרת לנסוע בתחבורה ציבורית שמאפשרת לי זמן שקט לשיחות, כתיבה ומחשבות. בסופ"שים הרכבת לא פועלת מדהים, בלשון המעטה, ולפחות פעם בחודש אני מבקרת בתחנה המרכזית. אז אמנם הכריזו על הסגירה של התחנה ומועדון הבלוק האגדי נסגר בין היתר בגלל זה. באותה נשימה עצרו את כל השירותים הבסיסיים הקשורים לתברואה. אבל, וזה אבלגדול,מערך התחבורה הבינעירוני לא פסק לפעול שם, ומאות עד אלפי אנשים ביום עדיין חולפים במקום, ובתי עסק עדיין פועלים.

בד בבד, גם חסרי בית עושים שם תמ״א ומתרחבים לסלון פלוס שירותים, בעוד שהשרותים של התחנה לא עובדים, הדלתות לא ננעלות, ריחות קשים נישאים באוויר ואין סבון. גם המעליות לא פועלות. הזנחה מזעזעת שמשקפת את ההזנחה גם בשאר חלקי העיר הדרומיים עם ביוב צף, ריחות וזבל. צריך לקרות אירוע תוכן תרבותי ואמנותי בתחנה הזו כדי שיטפלו בבעיות הללו. זאת אחת הערים הבודדות שמשקיעות בתרבות מטעם העירייה, ההיסטוריה מלמדת שכשיש תרבות אז כל התשתית מסביב גם זוכה לטיפול. פניתי לגיורא יהלום, ראש אגף תרבות בעיר, שהוא איש מיוחד מאוד שפועל ועושה. הצעתי אחד כזה בתחנה. בינתיים זה לא קורה אבל דברים לוקחים זמן ואולי עוד יקרה, בדומה לפרויקט הענק שעשיתי בשדה התעופה הישן של אילת רגע לפני שנכנסו דחפורים לטרמינל.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש דברים בחיים שגורמים לתחושה פיזית שמבעבעת מהבטן לכיוון הכתפיים, חום נעים עולה והראש לא יודע איך לבטא את התחושה הזו שאי אפשר לתת לה מילים. זה סוג של אדרנלין שעולה במצבים כמו אהבה, מוזיקה, מיניות, משני תודעה ואמנות. היצירות של בת שבע לחלוטין גורמות לזה. מהאחרונות אציין את "2019", ואחת שממש הפתיעה וכמה מאושרת שגיליתי זו אורלי פורטל, ביצירה שלה "אל אטלאל". האור הקטן בחושך היפה, הסאונד והד הקולות, התלבושות והקינה המטורפת של אורלי עצמה עם עלעל – אחת הרקדניות שהתנועה-קול שלהן חדרו לי ללב. לי זה גרם לחיבור מטורף של שיחת לב עם עצמי. פיוז'ן מרגש של מחול עכשווי, שבטיות וטכנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
כשהתחלתי את פרויקט "Quilt of Love" של קהילת bite, לא היה לי מושג עד כמה הוא ישנה אותי. התכוונתי ליצור מרחב שיאפשר לאמניות לחזור ליצירה אחרי המשבר של ה-7 באוקטובר, אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו הרבה יותר עמוק קורה כאן. אני זוכרת את הרגע שבו הבנתי את עוצמת המהלך – כשראיתי יותר מ-250 נשים, רובן זרות זו לזו, מתחברות דרך היצירה. כל אחת הביאה את הפיסה שלה, הכאב והתקווה שלה שכרוכים באנרגיית אהבה' וביחד יצרנו משהו שהוא הרבה מעבר לסכום חלקיו. הפרויקט נתן לי כוח, הוא שבר את תחושת חוסר האונים שהרגשתי מול המצב. כשאתה יוצר, אתה פועל, אתה משנה משהו במציאות. שנית, הוא הזכיר לי את הכוח העצום שיש בחיבור בין אנשים, במיוחד בין נשים. ראיתי איך אמניות שהיו משותקות מיצירה חזרו לסטודיו בזכות ההזמנה להשתתף במשהו גדול יותר. רק אז הבנתי כמה אני בעצמי הייתי זקוקה לזה גם.

החלק המשמעותי ביותר היה ההבנה שיש דרך אחרת להגיב לאלימות – ביצירה, בחיבור, באהבה. במקום להיות צרכנית פסיבית של חדשות ופחד, הפכתי ליוצרת אקטיבית של מציאות אחרת. המשימה שהצבתי לעצמי – להניע אנרגיה נשית של תשומת לב, רכות ותעוזה – הפכה למקור כוח אדיר עבורי. ממקום שבו רציתי לחזק אחרים, מצאתי את עצמי מחוזקת. וזה לימד אותי שיעור חשוב: לפעמים הדרך הטובה ביותר לקבל כוח היא לתת כוח. כיום, אני ממשיכה עם הקהילה הרב-תחומית שהקמתי לנשים יוצרות לפרויקט הבא, "מפגשים בקיוסקו", עם אותה הבנה – שהאמנות אינה רק תוצר, אלא כוח של שינוי, של ריפוי, של חיבור. והכוח הזה – הוא הדבר שמניע אותי כל בוקר מחדש.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שעוזר לאנשים זקנים ולניצולי שואה, בכלל חצי מהמשאבים שמושקעים בלתרום בחיילים יכולים לעזור הרבה יותר לאנשים האלו. בפעם השנייה אני פועלת עם ארגוןעמ״ךשמעניק תמיכה לניצולי שואה ומשפחותיהם. אני עושה את זה דרך פרויקט אמנות. בעבר התנדבתי ללכת לבתים של ניצולי שואה. לדבר איתם, לתעד את הסיפור שלהם. זה היה לי מאוד קשה, הבדידות והדלות של החיים. הם זקוקים לתשומת לב. וזה מעט שכל כך בקלות אפשר לתת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גיורא יהלום, ראש אגף תרבות של עיריית תל אביב-יפו. מעבר לעשייה התרבותית שמאוד מורגשת בעיר מאז שהוא בתפקיד, גיורא באמת איש מיוחד ולא מובן מאליו שדמות בכירה ומשמעותית מנהלת קשר אישי ומזמין עם קהילה של יוצרים ואמנים. אני חלק מקבוצת צעירי התרבות של העיר ויש שם הרבה אוזניים פתוחות.

מה יהיה?
וואלה שאלה טובה. בנוסף ליצירה אני עוסקת בחינוך לאמנות, אלו התחומים היחידים שיש לי בזכותם תקווה שמשהו יכול להשתנות. אז אני מצד אחד בבועה, ומצד שני הנה נאלצתי לפני שנה לעבור לחולון. אז הלב והחיים שלי לא השתנו, אבל גם כן השתנו, כי זה כבר לא מתחת לבית וזה מבאס – אבל בשביל 100 מ״ר מרחב במחיר של 40 מ"ר בתל אביב, עשיתי את הפשרה.

• העיר שלי
• אמנות
• אמנות ישראלית
• קיוסקו
• הכרמל 40
• פרחים
• מעצבים ישראלים
• להקת בת שבע

גם אתם הלכתם מתישהו לאורך שדרות רוטשילד ותהיתם מהו הבניין היפהפה שממוקם בצד המזרחי של הפינה? אז הנה, זה הזמן להפסיק לתהות: מדובר במרכז אדמונד דה רוטשילד, מרכז שמפעיל תכניות לקידום אמנים.ות ומעצבים.ות צעירים. בקומת הכניסה שלו פועלת גלריה לאמנות שהיא אחת היפות בעיר, שמציגה תערוכות קבוצתיות מתחלפות. נשלחנו לגלות מקומות אהובים ומרגשים על ידי האנשים שמביאים לישראל את היין הפורטוגלי פורטה 6, את חלקם אתם אולי כבר מכירים, אבל מה שגילינו זה שתמיד מעניין לגלות אותם מחדש ולפעמים בקבוק יין זה כל מה שצריך.

לאתר Porta 6// וגם באינסטגרם// ואף בפייסבוק

מרכז אדמונד דה רוטשילד, מייסודה של קרן אדמונד דה רוטשילד, פועל כבר מספר שנים לקידום וטיפוח אמנים.ות ומעצבים.ות בשנים הראשונות לאחר סיום הלימודים הגבוהים, בתחומי האמנות והעיצוב בארץ. פעילות המרכז מבוססת על שיתוף פעולה עם מוסדות הלימוד ומתמקדת בהענקת כלים ובפיתוח כישורים מקצועיים ליוצרים.ות בראשית דרכם.ן.

המרכז מסייע לאמנים.ות ולמעצבים.ות צעירים.ות לבסס את מעמדם בשדה המקצועי באמצעות תערוכות מתחלפות, תכניות הכשרה וליווי אישי (מנטורינג), ומהווה מקום מפגש ודיון עבור מגוון הגופים והגורמים הפועלים בשדה (יוצרים, אוצרים, גלריות, מוזיאונים, אקדמיות ועוד).

ההיילייט המרכזי עבורנו, הקהל הרחב, הוא כמובן הגלריה המשגעת ששוכנת בו, בחלל יפהפה עם תקרות מעוגלות ומרצפות מעוטרות מוצגות תמיד תערוכות מתחלפות שמציגות עבודות של אותם.ן האמנים והמעצבים הצעירים. התערוכות הן קבוצתיות, בכל פעם בנושא אחר ובכל פעם ממונה עליהם אוצר או אוצרת אחרים, שאמונים על בחירת המציגים.

החלל הייחודי והגישה הכללית של המקום מאפשרים הצגה של הצבות מורכבות, מיצבים מחומרים שונים וטכניקות שונות, עבודה עם תאורה, סאונד, וידיאו וטכנולוגיה – שיוצרות יחד תערוכות חוויתיות שמפעילות את כל החושים.

את הביקור מומלץ לחתום עם בקבוק יין על אחד מספסלי השדרה המוצלים. רוב התערוכות כוללות גם יצירות שמוצגות בחזית הבניין, עם הפנים לרחוב, כך שגם אם לא תכנסו פנימה לחלל הגלריה – תוכלו לצפות בפיסת אמנות. אבל תעשו לנו טובה: תכנסו.

מרכז אדמונד דה רוטשילד, להשיג בשדרות רוטשילד 104

לאתר Porta 6;מידע על היין באתר שקד

• צאו לגלות משהו חדש
• Porta 6
• אמנות
• גלריות
• אמנות ישראלית
• שדרות רוטשילד
• עיצוב
• מעצבים ישראלים
• אמנים צעירים

לא אופנתית ולא מתנצלת

זה לא אוקסימורון. אין מקום הולם יותר מבחינתו לקיים בו פסטיבל שמוקדש לתרבות אופנה, בדיוק מהסיבה שירושלים מצטעפת בסיגמנט גלוי של אנטי אופנתיות. בין שלל הציוויים של הקהילות השונות שמרכיבות את העיר הזו, יש לה תיאבון מועט מאוד לתכתיבים ולגחמות של האופנה העילית האירופית, שהיא עדיין המצפן המנווט את האופנה המערבית.

חבר שמתגורר בעיר הסביר לנו כי בחוויה האישית שלו, ירושלים היא מרחב לא שיפוטי, והוא צודק. בירושלים אין מנוס מלקבל את הריבוי והשוני, פשוט כי הם מציפים את העין כמעט בכל שיטוט אקראי ברחוב. בדיוק משום שאין בה קוד אחיד שקושר בין כולם, יש מקום לשלל תופעות משונות ופרועות, לעתים אף הזויות וחתרניות פי כמה מאלה שנמצאות בתל אביב הליברלית.

בליווי מוזיאון מגדל דוד, ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד ירושלים, עלינו לעיר בסקרנות רבה עם ההחלטה לקיים בה פסטיבל שמתייחס לאופנה כביטוי מהנה ולא מערכת של הגבלות ואיסורים. הקמנו קולקטיב של מעצבים צעירים כי הגיעה העת לבחון מחדש את המוסד שנקרא "מעצב אופנה", להבין אילו צורות חדשות הוא יכול ללבוש במאה ה־21, בלי פנטזיות על קיבוץ ולא ברוח של קומוניזם יצירתי, אלא סולידריות של בודדים שחולקים מרחב משותף, רעיונות, מיומנויות, השקפות ומסורות עבודה. אנחנו מקווים שכמו אופנה במיטבה, ישנה לקולקציה הזו היכולת גם לדווח על העתיד שנמצא מעבר לפינה.

שלי סתת־קומבור ושחר אטואן, המנהלים האמנותיים של OVERALL

טלאים רבים לה

שלומית עמר (35), מעצבת טקסטיל, אהרון גניש (30), מעצב אופנה

שלומית:"אני חיפאית, וירושלים תמיד נתפסה אצלי כטעונה מדי, לא בשבילי. משהו בסיור במגדל דוד לקראת הפרויקט הפעיל אותי ופתח לי צוהר הסתכלות אחרת. הרגשתי שאני במרכז של פיסה ארכיאולוגית, כמו מחצבה המורכבת משכבות של אנושות, והיה לי חשוב לזקק את הרגשות האלה לטקסטיל. עבודות הקולאז' שאהרון הציג העלו בי רעיונות לאינטרפרטציות טקסטיליות שידמו את אותם טלאים תרבותיים, ומשם יצאנו לעבודה משותפת. עבדנו עם אריגני כותנה בגוונים טבעיים שאפיינו את מראה האתר, והדימויים שהודפסו דיגיטלית מייצגים את הבליל התרבותי־דתי, שאותו חיברנו יחד כטלאים בחוט צמר, המאזכר את החוט האדום היהודי שמוכרים בירושלים. השאיפה הייתה לייצר פריט לבוש בעל נוכחות עוצמתית המורכב מהמון סיפורים ונרטיבים".

אהרון:"גדלתי במשפחה חרדית, ובתור ילד הכרתי אותה בדרך אחת – עיר הקודש. כשחזרתי בשאלה הצלחתי לראות את ירושלים שלא השתקפה בנוף ילדותי, את שמיכת הטלאים המעורבת שהיא. בתור מעצב צעיר ויוצא בשאלה אני בוחר להתעסק בנושאים טעונים ומקווה שזה יעורר שיח. לפרויקט יצרתי בובות של דמויות משלוש הדתות, המתחברות כולן למשטח טקסטיל אחד".

ארכי-פאשן

מוריאל דז'לדטי (35), מעצבת טקסטיל, ענר שבח (35), מעצב אופנת גברים

מוריאל:"לעבוד בקולקטיב זה אתגר. לא מדובר על שיתוף פעולה עם עוד מעצב אחד, אלא על שישה! השארנו את האגו בבית, באנו לעבוד, וגיליתי עוד שישה מעצבים מופלאים. תוך כדי עבודה יחד, ענר ואני שמנו לב שהבגדים שבנינו דומים – הם מתבססים על שכבות. החלטנו ליצור יחד בגד שמשלב את הטקסטיל שלנו, וכשזה הושלם ענר החל לגלף את השכבות במקומות שונים. התוצאה היא מעין מעיל נוודים בלוי, בעל יופי, אך גם בעל מסע חיים ארוך, כמו ירושלים. אני ילידת תל אביב עם אימא ירושלמית, והסיפורים מהעיר תמיד נכחו בבית".

ענר:"לפריט קראנו ארכי־פאשן, וההשראה ליצירתו מגיעה מטכניקת חיתוך קרקע ארכיאולוגי. בעזרת שימוש בטקסטילים שונים ומקומיים המחוברים יחד, יצרנו תצרף מצולק המדמה טלאים וטילואים שמרפררים להיסטוריה של מגדל דוד. אני ירושלמי וירושלים יקרה ללבי, היא מנסה לשרוד בין כוחות שרוצים לשנות אותה לבין כוחות שרוצים לשמר אותה. בעיניי האתגר הוא לשמר ולהנגיש את המרקם הרב תרבותי שלה שנוצר לאורך אלפי שנים. היא שייכת לכולם וגם לאף אחד".

קדושה ושיגעון

יותם בהט (24), צורף

"קו המחשבה שלי בעבודה הוא ירושלים כמרכז תרבותי היסטורי וארוך שנים, מלא תרבויות עתיקות ומפוארות. עבורי כחילוני ותל אביבי, ירושלים בולטת בשוני שלה וברוח הקדושה שלה. החיבורים המיוחדים של העיר הובילו אותי לקו תכשיטים שמדמים תשמישי קדושה ירושלמיים שלא שייכים לאף דת. הם יוצרים מראה קדוש אך לא ברור למי הם שייכים, וכאן נכנסת למעשה החילוניות שלי".

נעליים גדולות למלא

רותם גור גלבוע (35), מעצבת ובעלים של מותג הנעליים VAS&CRAFTS

"הפרויקט ככלל משחק עם המונח אופנה ארכיאולוגית בהקשר של מקום בעל מטען ומשמעות היסטורית. ירושלים היא בעלת אופי מאוד מיוחד ושונה מהשאר, ומגדל דוד מאז ומעולם לא היה מגדל דתי אלא מקום אסטרטגי וצבאי. זו גם הסיבה שהוא שרד כמעט בשלמותו לאורך השנים. עבורי כיוצרת מגדל דוד הוא מבנה שבנוי טלאים טלאים, שבלונה קיימת שלתוכה כל אחד תקופה הביאה דייר חדש שנכנס לנעליו של קודמו. הנעל שיצרתי מורכבת מסוליית עור שמעובדת בשיטה מסורתית ועתיקת יומין. בחוויה שלי הסוליה היא המגדל, השבלונה הקיימת, והמעטפת העליונה של הנעל, הגפה, היא השליט והאורח המתחלף. הצבע הדומיננטי של העבודה הוא אדום, צבע עז של מלחמה, שליטה, כוח, לא צבע מתחבר אלא יוצא דופן".

תיק הגנה

שאדי פרנסיס מגלטון (25), מעצב אופנה

"לפרויקט אני יוצר תיקים בהשראת שריונות מהצבאות השונים ששלטו בירושלים לאורך השנים. אני עובד עם שני חומרי בסיס, עץ ועור, משלב חיתוך בלייזר ועובר לתפירה ידנית. כירושלמי אני חווה כל יום את שלל סוגי האנשים שבאים לראות ולגעת בעיר, זה בדיוק מה שמייצג את ירושלים, היא כוללת את כולם והופכת ליצור אחד. הפרויקט הזה בא לעשות בדיוק את אותו הדבר, כל מעצב בא מעולם אחר לחלוטין, עם שפה עיצובית שונה לחלוטין, ויחד אנחנו יוצרים משהו אחד".

• אופנה
• אופנה ישראלית
• צורפות
• החיים היפים
• מעצבים ישראלים
• ירושלים

• Facebook
• Twitter
• Email

נועה רזר

גופי תאורה

גיל:31
לימודים:בצלאל
מגורים:תל אביב
ותק:חצי שנה
אתר,אינסטגרם

איך הגעת לעיצוב קרמי?

"התחלתי ללמוד ארכיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון ורציתי ליצור דברים מעולמות התוכן של הארכיאולוגיה. אני אוהבת את המגע של חומרים סמי ארכיאולוגיים כמו אדמה ואת היכולת למתוח את הגבולות של קרמיקה לכדי גופי תאורה או רהיטים. להצליח לייצר רהיט, למשל, מחומר שבדרך כלל עושים ממנו ואזות זה אתגר. אני לא יכולה לראות שום מקצוע אחר שאהיה מרוצה ממנו ושלמה איתו כמו זה".

מה רצית להיות כשתהיי גדולה?

"מלכה. אחרי גיל 5 הבנתי שאני רוצה להיות אמנית".

מה המוצר שלך שאת הכי אוהבת?

"אני אוהבת את גופי התאורה שלי, בעיקר את הוורודים. הם חלק מסדרה שנקראת הפילאר, שמורכבת מתשע צורות שאני מרכביה בסדרים חדשים".

עוד כתבות מעניינות:

שרה שיר שמח: שטיחי הקיר שיגרמו לבית שלכם לחייך
הסטודיו שהופך קשרים לאקססורי ביתי בועט
הדירה התל אביבית שהיה שווה לחכות בשבילה

ולריה מוניס

כלי פורצלן

גיל:30
לימודים:HIT
מגורים:תל אביב
ותק:שנתיים
אתר,אינסטגרם

מה לך ולכלי פורצלן?

"טסתי לחילופי סטודנטים בברלין כשלמדתי עיצוב פנים. כל הקורסים היו תפוסים חוץ מהסדנה לקרמיקה, ואיך שהגעתי התאהבתי. בתרבות הרוסית פורצלן זה פריט נוי מאוד נחשב, הוא מוצג מאחורי ויטרינה ומעיד על מעמד גבוה שעובר מדור לדור. דווקא על הכלים האלה אני בוחרת לצייר קעקועים אמיתיים של אסירים סובייטים, ומוהלת את תרבות האירוח הסובייטית והיוקרה בהפך הגמור – הפושעים הנמוכים ביותר במעמד. כל כלי הוא יחיד במינו ומספר סיפור שלם של אסיר".

מי הלקוחות שלך?

"אנשים נחמדים ומכירי תודה. בארץ מדובר בעיקר באספנים שרוצים פיס מעניין לבית, בחו"ל זה בעיקר בעלי גלריות וסטודיואים לעיצוב".

מה המוצר הראשון שמכרת?

"צלחת עם קעקוע של אסירה שכתובות עליו המילים 'להתראות לחופש' ברוסית. הקעקוע שלה מסמל את אובדן החירות, הבדידות שבכלא וניתוק הקשר מהמשפחה שלה. זה היה מרגש בטירוף".

יש פריט שאת אוהבת במיוחד?

"כל עבודה זה תינוק חדש. יש לי קושי רציני למכור את הפריטים אחרי שהם יוצאים מהתנור, אני צריכה זמן עם העבודה לפני שהיא מועמדת למכירה".

אבי בן שושן

כלי הגשה ונוי

גיל:29
לימודים:שנקר
מגורים:תל אביב
ותק:שמונה חודשים
אינסטגרם

מה הוביל אותך לעיצוב תעשייתי?

"הלכתי ללמוד כדי להבין איך דברים עובדים, איך נוצרים אובייקטים. תמיד הייתי עושה דברים עם הידיים ויוצר. אני טכנופוב, אף פעם לא משך אותי לעבוד במשרד או מול מחשב ורציתי לייצר דברים בכוחות עצמי. לא חשבתי אף פעם איך לייצר כלים שימושיים שאנשים ירצו לקנות, אלא איך אני מתייחס לאובייקט כפונקציונלי אבל גם כסוג של דמות, כגוף".

איך נראה תהליך היצירה שלך?

"זה מתחיל מהפשטה של צורות, של דברים שמעניינים אותי. אני מנסה לראות את החיים בתוך האובייקט שאני יוצר, לאפשר לו לחיות ולהתקיים כאיזשהו עצם שקשור להיסטוריה ותרבות".

לדעתך הסביבה הצרכנית בישראל מאפשרת יצירה כזו?

"המקצועות האלה חוזרים לקדמת הבמה היום, בייחוד בגלל הרשתות החברתיות. יש הרבה יותר מקום לחזור למשהו ראשוני, יש רצון לגעת בחומר, ליצור בעצמך ולהתייחס לעבודות יד בהתעניינות חדשה. יש פה הרבה מאוד יוצרים שעושים עבודות טובות ומעניינות".

מה המוצר שלך שאתה הכי אוהב?

"האישה. זו ואזה בדמות צלמית, ורודה עם נמשים".

נדב כספי

רהיטים

גיל:32
לימודים:HIT
ותק:ארבע שנים
אתר,אינסטגרם

למה ייצור רהיטים?

"עבודה עם חומרים תמיד עניינה אותי, ועץ הוא חומר גלם שמשלב בין הצד התעשייתי למסורתי יותר. בזמן הלימודים התאהבתי בליצור כיסאות, משהו שאנשים משתמשים בו עם כל הגוף שלהם, ומשם הדרך לרהיטים הייתה קצרה. הייתה לי תמיד אמונה שגם אם אבחר להיות ליצן בקרקס, אם זה משהו שאתה אוהב באמת אתה יכול לפרנס את עצמך וליהנות ממה שאתה עושה".

מה רצית להיות כשתהיה גדול?

"ארכיאולוג או חוקר".

מה המוצר הראשון שמכרת?

"חנוכייה מאלומיניום שהכנתי. זה היה מרגש, ההבנה שמישהו סומך עליך וקונה מוצר שלך, מישהו אוהב מה שאתה עושה ומאמין בך".

מה המוצר הכי נמכר אצלך?

"המדפים שלי. זה מוצר שהוא חקירה צורנית וחיבור יחסית פשוט של קורות עץ, אבל הגריעה של החומר מהצדדים יוצרת חלל מעניין באמצע ויזואליה אליפטית מעניינת".

עלמה שחם

עיצוב הבית

גיל:30
לימודים:בצלאל
מגורים:תל אביב
ותק:ארבע שנים

איך תאפייני את היצירה שלך?

"הסקיצות שלי תמיד מאוד איוריות, קומיקסיות ומצחיקות, תמיד משלבות בין דו ממד לתלת ממד, וזה מאוד משפיע על העיצוב. בלימודים היו יוצאים לי פרויקטים מצחיקים וכלים מאוירים כאלה, אמרו לי להפסיק לעשות את זה. היום זה מה שמגדיר את היצירה שלי, והתנור האקולוגי שיצרתי כפרויקט גמר הוא המוצר שאני הכי אוהבת".

איך הגעת לעיצוב תעשייתי?

"עבדתי ארבע שנים ברפת בקיבוץ שבו גדלתי. זה היה המקצוע שלי והיה ברור לי הרבה שנים שלשם אני הולכת אבל תמיד היה לי הרצון לעצב. תמיד חשבתי על דברים אחרת, והיכולת לתרגם את זה היום למקצוע שמעלה חיוך לאנשים זה כיף".

מה רצית להיות כשתהיי גדולה?

"טייסת. היום אני מרגישה שאני משחקת לפרנסתי, זה לשחק עם חומרים במחשבות ולשחק כל היום זה הכי מה שהייתי רוצה לעשות כשהייתי קטנה".

מה הפריט הראשון שמכרת?

"בכיתה ז' הייתי מכינה פרות קטנות מעיסת נייר ומוכרת אותן בירידים. בקיבוץ עדיין זוכרים אותי כילדה שמכרה פרות קטנות".

• עיצוב ואדריכלות
• עיצוב הבית
• עיצוב תעשייתי
• מעצבים ישראלים
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

כן, כן, אנחנו יודעים – אופנה מקומית היא יקרה, לא נגישה ותנו לנו ללכת בשקט לזארה, באמא. אם סיימתם להתלונן, תשמחו לדעת שבסוף השבוע הקרוב יתקיים יריד דרסקוד הותיק שקורה פעמיים בשנה בלבד, הפעם בגרסת סוף העונה שלו. מה זה אומר? ובכן, הנחות. והמון. כעשרים מעצבים ישראלים שיודעים איך לעשות אופנה יציגו את קולקציית החורף שלהם ופריטים מעונות קודמות בהנחות משוגעות של עד 70 אחוז הנחה! מפה של האירוע לא הצלחנו לצייר, אבל לעשות לכם סדר אנחנו דווקא יכולים – להלן שבעה מעצבים שיהיו שם ושאסור לכם לפספס. זארה מי?

Northern star

המותג של נדב רוזנברג, הידוע כאשף בדים נעימים ונוחים, מציג קולקציות פשוטות, נוחות, המתאימות לכל סוגי הנשים ומחמיאות לריינג' מידות רחב.

טווח מחירים:100–450ש"ח

עוד כתבות מעניינות:

ברינגינג דושי בק: ג'סטין ביבר השיק את ליין הבגדים החדש שלו
הטוב, הדראג והואגינה: 10 הלוקים המוצלחים ביותר בטקס ה-SAG
קושרת קשר: הסטודיו שהופך קשרים לאקססורי ביתי

Noon

מותג הנעליים הזה אמנם קיים רק כשנתיים, אבל כבר הספיק לכבוש את הפאשניסטיות התל אביביות כרוח סערה. המותג מתמחה בנעליים יומיומיות מעור איטלקי איכותי במגוון סגנונות ובמחירים נגישים למדיי.

טווח מחירים: 400-800 ש"ח

מוריה שלום

המעצבת מוריה שלום ידועה כחביבה על מלבישות טלוויזיה וסטיילסטיות, ואי אפשר שלא להבין אותן. הבגדים בעיצובה של שלום נעים על התפר (סטגדיש) בין יומיומי לאלגנטי ומספקים את גחמותיה של כל חובב אופנה, בהתחייבות.

טווח מחירים: 200-600 ש"ח

Sorry

אם יצאתם מהבית בשנה האחרונה כנראה ששמעתם על המותג "sorry" של המעצבת דניאל וינברג. המותג, שנבנה על טהרת הצבע השחור, מציע פריטים מגניבים ומפתיעים הנעים בין סטריט, יוניסקס ואלגנט.

טווח מחירים: 100-500 ש"ח

VENDER

"בית אופנה המתמחה בהדפסים מורכבים, רקמות ופיתוחי בד", כפי שמגדירים אותו שלושת מייסדיו המסתוריים המעדיפים להישאר אנונימים. הבגדים של ונדר שמים דגש על תחכום, פרינטים מקוריים וצבעים עדינים – כמו שאנחנו אוהבים.

טווח מחירים: 120-1540 ש"ח

האנה

בני הזוג ניר גואטה ורותם מינץ-גואטה מביאים לקדמת הבמה מראה נקי, פשוט וחסר יומרות בצבעים מונוכרומטיים. הקולקציות שלהם ידועות בטאץ' העדין של השניים כשהידועה מביניהן היא קולקציית הדנים, שהיא בגדר תענוג צרוף.

טווח מחירים: 200-550 ש"ח

Little Street

המעצבת ליטל פלס דוד מציעה פריטי סטריט-קז'ואל-בייסיק שתל אביביות אוהבות במיוחד. המותג הולך על קו "מאסט האב בארון" ובין עיצוביו תוכלו למצוא הרבה צווארוני גולף, טישרטים, חצאיות א-סמיטריות ושמלות שצועקות שיק.

טווח מחירים: 150-500 ש"ח

דרסקוד סוף עונה | שישי (8.2) 10:00-18:00, שבת (9.2) 10:00-19:00 | וילה דלאל, כל ישראל 5 תל אביב, הכניסה חופשית

• שופינג
• מעצבים ישראלים
• דרס קוד
• החיים היפים
• אופנה
• עיצוב ישראלי