מעורב ירושלמי: קולקטיב המעצבים שהופך את ירושלים לקולקציה
רגע לפני שהם יוצאים לאור בפסטיבל האופנה הראשון בירושלים, ביקשנו מקולקטיב OVERALL לספר על העבודה המשותפת
לא אופנתית ולא מתנצלת
זה לא אוקסימורון. אין מקום הולם יותר מבחינתו לקיים בו פסטיבל שמוקדש לתרבות אופנה, בדיוק מהסיבה שירושלים מצטעפת בסיגמנט גלוי של אנטי אופנתיות. בין שלל הציוויים של הקהילות השונות שמרכיבות את העיר הזו, יש לה תיאבון מועט מאוד לתכתיבים ולגחמות של האופנה העילית האירופית, שהיא עדיין המצפן המנווט את האופנה המערבית.
חבר שמתגורר בעיר הסביר לנו כי בחוויה האישית שלו, ירושלים היא מרחב לא שיפוטי, והוא צודק. בירושלים אין מנוס מלקבל את הריבוי והשוני, פשוט כי הם מציפים את העין כמעט בכל שיטוט אקראי ברחוב. בדיוק משום שאין בה קוד אחיד שקושר בין כולם, יש מקום לשלל תופעות משונות ופרועות, לעתים אף הזויות וחתרניות פי כמה מאלה שנמצאות בתל אביב הליברלית.
בליווי מוזיאון מגדל דוד, ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד ירושלים, עלינו לעיר בסקרנות רבה עם ההחלטה לקיים בה פסטיבל שמתייחס לאופנה כביטוי מהנה ולא מערכת של הגבלות ואיסורים. הקמנו קולקטיב של מעצבים צעירים כי הגיעה העת לבחון מחדש את המוסד שנקרא "מעצב אופנה", להבין אילו צורות חדשות הוא יכול ללבוש במאה ה־21, בלי פנטזיות על קיבוץ ולא ברוח של קומוניזם יצירתי, אלא סולידריות של בודדים שחולקים מרחב משותף, רעיונות, מיומנויות, השקפות ומסורות עבודה. אנחנו מקווים שכמו אופנה במיטבה, ישנה לקולקציה הזו היכולת גם לדווח על העתיד שנמצא מעבר לפינה.
שלי סתת־קומבור ושחר אטואן, המנהלים האמנותיים של OVERALL
![קולקטיב OVERALL. צילום: יח"צ](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2019/07/עותק-של-הקולקטיב.jpg "קולקטיב OVERALL. צילום: יח"צ")
טלאים רבים לה
שלומית עמר (35), מעצבת טקסטיל, אהרון גניש (30), מעצב אופנה
שלומית: "אני חיפאית, וירושלים תמיד נתפסה אצלי כטעונה מדי, לא בשבילי. משהו בסיור במגדל דוד לקראת הפרויקט הפעיל אותי ופתח לי צוהר הסתכלות אחרת. הרגשתי שאני במרכז של פיסה ארכיאולוגית, כמו מחצבה המורכבת משכבות של אנושות, והיה לי חשוב לזקק את הרגשות האלה לטקסטיל. עבודות הקולאז' שאהרון הציג העלו בי רעיונות לאינטרפרטציות טקסטיליות שידמו את אותם טלאים תרבותיים, ומשם יצאנו לעבודה משותפת. עבדנו עם אריגני כותנה בגוונים טבעיים שאפיינו את מראה האתר, והדימויים שהודפסו דיגיטלית מייצגים את הבליל התרבותי־דתי, שאותו חיברנו יחד כטלאים בחוט צמר, המאזכר את החוט האדום היהודי שמוכרים בירושלים. השאיפה הייתה לייצר פריט לבוש בעל נוכחות עוצמתית המורכב מהמון סיפורים ונרטיבים".
אהרון: "גדלתי במשפחה חרדית, ובתור ילד הכרתי אותה בדרך אחת – עיר הקודש. כשחזרתי בשאלה הצלחתי לראות את ירושלים שלא השתקפה בנוף ילדותי, את שמיכת הטלאים המעורבת שהיא. בתור מעצב צעיר ויוצא בשאלה אני בוחר להתעסק בנושאים טעונים ומקווה שזה יעורר שיח. לפרויקט יצרתי בובות של דמויות משלוש הדתות, המתחברות כולן למשטח טקסטיל אחד".
ארכי-פאשן
מוריאל דז'לדטי (35), מעצבת טקסטיל, ענר שבח (35), מעצב אופנת גברים
מוריאל: "לעבוד בקולקטיב זה אתגר. לא מדובר על שיתוף פעולה עם עוד מעצב אחד, אלא על שישה! השארנו את האגו בבית, באנו לעבוד, וגיליתי עוד שישה מעצבים מופלאים. תוך כדי עבודה יחד, ענר ואני שמנו לב שהבגדים שבנינו דומים – הם מתבססים על שכבות. החלטנו ליצור יחד בגד שמשלב את הטקסטיל שלנו, וכשזה הושלם ענר החל לגלף את השכבות במקומות שונים. התוצאה היא מעין מעיל נוודים בלוי, בעל יופי, אך גם בעל מסע חיים ארוך, כמו ירושלים. אני ילידת תל אביב עם אימא ירושלמית, והסיפורים מהעיר תמיד נכחו בבית".
ענר: "לפריט קראנו ארכי־פאשן, וההשראה ליצירתו מגיעה מטכניקת חיתוך קרקע ארכיאולוגי. בעזרת שימוש בטקסטילים שונים ומקומיים המחוברים יחד, יצרנו תצרף מצולק המדמה טלאים וטילואים שמרפררים להיסטוריה של מגדל דוד. אני ירושלמי וירושלים יקרה ללבי, היא מנסה לשרוד בין כוחות שרוצים לשנות אותה לבין כוחות שרוצים לשמר אותה. בעיניי האתגר הוא לשמר ולהנגיש את המרקם הרב תרבותי שלה שנוצר לאורך אלפי שנים. היא שייכת לכולם וגם לאף אחד".
קדושה ושיגעון
יותם בהט (24), צורף
"קו המחשבה שלי בעבודה הוא ירושלים כמרכז תרבותי היסטורי וארוך שנים, מלא תרבויות עתיקות ומפוארות. עבורי כחילוני ותל אביבי, ירושלים בולטת בשוני שלה וברוח הקדושה שלה. החיבורים המיוחדים של העיר הובילו אותי לקו תכשיטים שמדמים תשמישי קדושה ירושלמיים שלא שייכים לאף דת. הם יוצרים מראה קדוש אך לא ברור למי הם שייכים, וכאן נכנסת למעשה החילוניות שלי".
נעליים גדולות למלא
רותם גור גלבוע (35), מעצבת ובעלים של מותג הנעליים VAS&CRAFTS
"הפרויקט ככלל משחק עם המונח אופנה ארכיאולוגית בהקשר של מקום בעל מטען ומשמעות היסטורית. ירושלים היא בעלת אופי מאוד מיוחד ושונה מהשאר, ומגדל דוד מאז ומעולם לא היה מגדל דתי אלא מקום אסטרטגי וצבאי. זו גם הסיבה שהוא שרד כמעט בשלמותו לאורך השנים. עבורי כיוצרת מגדל דוד הוא מבנה שבנוי טלאים טלאים, שבלונה קיימת שלתוכה כל אחד תקופה הביאה דייר חדש שנכנס לנעליו של קודמו. הנעל שיצרתי מורכבת מסוליית עור שמעובדת בשיטה מסורתית ועתיקת יומין. בחוויה שלי הסוליה היא המגדל, השבלונה הקיימת, והמעטפת העליונה של הנעל, הגפה, היא השליט והאורח המתחלף. הצבע הדומיננטי של העבודה הוא אדום, צבע עז של מלחמה, שליטה, כוח, לא צבע מתחבר אלא יוצא דופן".
תיק הגנה
שאדי פרנסיס מגלטון (25), מעצב אופנה
"לפרויקט אני יוצר תיקים בהשראת שריונות מהצבאות השונים ששלטו בירושלים לאורך השנים. אני עובד עם שני חומרי בסיס, עץ ועור, משלב חיתוך בלייזר ועובר לתפירה ידנית. כירושלמי אני חווה כל יום את שלל סוגי האנשים שבאים לראות ולגעת בעיר, זה בדיוק מה שמייצג את ירושלים, היא כוללת את כולם והופכת ליצור אחד. הפרויקט הזה בא לעשות בדיוק את אותו הדבר, כל מעצב בא מעולם אחר לחלוטין, עם שפה עיצובית שונה לחלוטין, ויחד אנחנו יוצרים משהו אחד".
