שבועות קשים עוברים על תל אביב, אבל אם יש משהו אחד שלמדנו על העיר שלנו עוד בסבב הראשון מול איראן (ומול החות'ים, ועזה, וסדאם חוסיין) זה שלפחות בכל הנוגע לבתי קפה, אנחנו באמת עיר ללא הפסקה.גם כשהחשש שהאזעקות יתפסו אותנו לא מוכנים קיים, אנחנו עדיין רוצים לצאת להתאוורר באמת ברגוע. אבל איך אפשר לשתות קפה כשלא יודעים איפה להסתתר במידת הצורך? אספנו רשימה של בתי הקפה בהם יש מרחב מוגן בבניין והוספנו על הדרך כמעט 30 בתי קפה שהמרחק ביניהם למרחב המוגן הקרוב הוא כ-3 דקות הליכה, כך שההתראה אמורה להספיק. חשוב לציין, כמובן, שהכל הפכפך בערך כמו טראמפ, אז מומלץ בחום לבדוק עדכונים באינסטגרם במידה ואתם בדרך לקפה. שמרו על עצמכם, ואל תפסיקו להיות תל אביבים שנרקבים בבתי קפה.

בית רדיקל / 3426

בבית רדיקל תמצאו מקלט ממש בתוך המבנה, כך שאם בא לכם לצאת מהבית ולהתאוורר תוכלו לשבת שם ללמוד, לכתוב, לקרוא, לעבוד או פשוט לנוח. חנות הספרים פתוחה גם היא, והספרים עדיין במחירים של שבוע הספר – למי שרוצה לנצל את הזמן לקריאה איכותית. חוץ מזה, יש וויפיי בשפע וגם מזגן, וגם אפשרות לשבת בשמש למי שרוצה לספוג ויטמין D. והכי חשוב – קפה איכותי ומאפה מפתה.
11:00-17:00. מתחם 3426 רחוב התחייה פינת הרצל, תל אביב

המקרר

בית קפה מתוק ורב צמחייה עם מרחב מוגן שהוא – בונוס – ממוקם בגלריית אמנות. זה אומר שאם אתם יושבים בבית הקפה בעת אזעקה, תוכלו לרדת מיידית למרחב המוגן התחתון וגם לראות אמנות ישראלית, כי מוצגות בגלריה שתי תערוכות אמנות מקומית. אחת מהן על השבעה באוקטובר. הבטחנו מרחב מוגן ומעניין, לא הבטחנו אסקפיזם.
החשמונאים 90, שני עד שישי. בין 9:00-16:00

קפה BLUE

בבית המכולות שבנמל יפו יש מרחב מוגן בכל קומה, כך שאם בא לכם לשנות אווירה, לעזוב את הספה בבית ולהתאוורר מול הגלים התכולים – זה המקום בשבילכם. בהאנגר מספר 3 תוכלו לשתות קפה מצוין בקפה בלו (שבמכולה הכחולה), ולקנח במאפים פריכים וטריים. וכל זאת שמרחב מוגן וממוזג נמצא צמוד אליכם. גם זה לא מעט בימים אלה.
נמל יפו, האנגר מספר 3, כל יום בין 8:00-14:00

קפה זוהר

קפה זוהר, בית הקפה הזוהר (והראשון) של נווה שאנן, יש ממ"ד בתוך המבנה. הוא קיים רק 100 יום וכבר הספיק להשמיש את הממ"ד, ואם זו לא אבולציה של בית קפה בישראל אנחנו לא יודעים מה כן. בכל מקרה הקפה נהדר, הכריכים צבעוניים וטריים והמאפים מדברים אלינו. לזלול את כל זאת בממ"ד? עדיף בהרבה על חלה מהשכנים במרתף השכונתי.
ארלינגר 15, בין 8:00-18:00

נומנה

שנאמר – אם כבר ממ"ד בת"א, אז שלפחות יהיה בבניין יפהפה לשימור בצבעי תכלת בוהקים. כן, במבנה שבו שוכן בית קפה נומנה היפהפה יש ממ"ד בתוך המבנה. מוזיקת הג'ז שמתנגנת תמיד ברקע בוודאי תשכך את צלילי האזעקה המבהילים, ולהיכנס לממ"ד עם שאר לקוחות הקפה כשביד אחת ספל קפה מהוקצע ובשנייה מאפה נשמע לנו פחות גרוע מהאלטרנטיביות. אה רגע, יש מצב להכניס מנת אלכוהול לקפה? שואלים בשביל חבר.
אלנבי 54, 7:30-18:00

וויקאפ קופי | יוחנן הסנדלר

כולנו עייפים, והמתכון שנמליץ לכם עליו יותר מכולם להתעוררות מיטיבית הוא קורטדו מהתערובת האפורה של וויקאפ, עם חלב שיבולת שועל – כי בכל זאת אנחנו תל אביביים ובתוך עמנו אנחנו חיים. בהזדמנות זו גם נמליץ לקנח בעוגת שמרים סינבון. אם עכשיו לא הבנתם שחיים רק פעם אחת, מי יודע מה עוד דרוש כדי שתבינו.
יוחנן הסנדלר 23, תל אביב, 8:00-16:00

בתי קפה שפתוחים עם מרחב מוגן בסמוך

אדא לוינסקי(זבולון 9 10:00-15:00)
אדא חנינא(רבי חנינא 9 9:00-13:30)
איזי קפה(פלורנטין 38 // ארלוזורוב 76, 9:00-18:00 בשני הסניפים)
בוסר(החשמל 5, 8:00-16:00)
ג'רה(אבן גבירול 54, 7:30-16:00)
גת רימון(גת רימון 13, 9:00-16:00)
דלאל קונדיטוריה(כל ישראל חברים 7, 8:00-14:00).
דליקטסן ובייקרי(כל הסניפים פתוחים 8:00 עד 18:00)
נוריש(אלנבי 36, 10:00-14:00)
פרימו(אליפלט 16, עד מתי שיחליטו)
סניורה בייקרי(הרבי מבכרך 3, עד שעות הצהריים).
לוקי רוסטרס(מעון 5, 9:00-14:00)
ווי לייק יו טו(הבימה+ בן גוריון, שד' בן ציון 34\ שדרות בן גוריון 42, 8:00-19:00)
מיראז'(דרך יפו 9, 9:00-20:00)
לילי(שינקין 63, שני-שישי 8:00-13:00).
לימא(הכובשים 22, 8:00-20:00)
נאס קפה(עזה 55, 9:00-14:00)
נחת(ריינס פינת כיכר דיזינגוף 1, (7:45-19:30)
עפאים(דרך שלמה 6, 8:30-16:00)
פאקן סאנדיי(לוינסקי 61, 8:00-18:00)
פוק קפה(כפר גלעדי 48, 8:00-18:00)
צ'א'צוס(גאולה 51 // גורדון 47 7:00-19:00)
קיוסקו(פרנקל 31, 8:00-17:00)
קפה אחד העם(אחד העם 51, 7:30-20:00)
תוצרת הארץ(מסריק 12, 6:00-17:00)
תילי(דב הוז 16, 9:00-14:30)
תשקם(זבולון 5, 7:00-19:00)
תתתרבות(הכרמל 12, 10:00-16:00)

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• מלחמת איראן
• מקלטים
• בתי קפה בתל אביב

יום שישי. מלחמת איראן הראשונה. פחות מ-24 שעות אחרי שכולנו התעוררנו מאזעקה והודעה שממשלת נתניהו פתחה במלחמה מול איראן. בפעם השנייה באותו ערב רצתי לבניין סמוך, היחיד ברחוב שלי בשכונת פלורנטין בתל אביב שבו יש מקלט. במטח הראשון יכולנו להיכנס כי ידענו את קוד הכניסה, עוד מליל המתקפה הקודם של איראן מספר חודשים לפני כן. אבל עכשיו הקוד לא עבד, ועל דלת הבניין חיכה לנו פתק שמבקש שנלך למקומות אחרים.

>> ד"ש מאיראן: המאבק נגד הפרדה מגדרית הוא מאבק נגד הפיכה דתית
>> קפה הפוך: בכאן 11 רצו לראיין תל אביבים מנותקים. זה התהפך עליהם

הנימוק היה "עומס רב", אבל הוא היה רק תירוץ. כשאחד מדיירי הבניין עבר בחדר המדרגות ופתח לנו את הדלת מבפנים, התגלה שבמקלט יש עוד הרבה מקום פנוי. דייריו דרשו מחברת הניהול לשנות את הקוד, ואז הסבירו לנו שהם לא יודעים את הקוד החדש. שאלנו אותם מה אנחנו אמורים לעשות בפעם הבאה שתהיה אזעקה על ירי טילים בליסטיים? "חשוב שלא יהיה בלאגן", הייתה התשובה. זו הייתה הפעם האחרונה שהשתמשתי במקלט הזה. ברגע שניתן היה לצאת, ארזתי תיק והתחלתי לנדוד בין מרחבים מוגנים אחרים בעיר, היכן שאיש לא ימנע ממני להיכנס בשל חשש מ"בלאגן".

אחרי הסבב הראשון מול איראן ואירועים של סגירת מקלטים בפני אנשים (לעיתים בליווי גזענות בוטה), אפשר היה לדמיין שבסיבוב הנוכחי האירועים הללו לא יחזרו. שאנשים הבינו את המסר. מתברר שלא. מאז אזעקת ההשכמה בשבת בוקר לפני שבועיים, החלו שוב להגיע ההודעות על מקלטים שנסגרים בפני אנשים: לפעמים מדובר במלונות, לפעמים בבניינים פרטיים. לפעמים הדברים מתפרסמים ברשתות החברתיות. לפעמים האירועים מובאים לידיעה דרך חברים.

בימים הכי קשים שיש דרושה לנו סולידריות: בטווח המיידי פתיחת הדלת האחד לשני והגשת כל עזרה שאנחנו יכולים לתת. בטווח הארוך יותר, דרישה ציבורית ברורה למיגון עבור כולנו, לא משנה מי אנחנו, למי נולדנו, מצבנו הכלכלי או מעמדנו החברתי

בלילה שבין שישי לשבת קיבלתי הודעה מחבר ירושלמי. "סליחה על השעה", הוא כתב, "אבל חברה תל אביבית הולכת למקלט בבניין פרטי, והבעלים סגרו עכשיו את המקלט. יש מה לעשות?"; כמה דקות לאחר-מכן שוב נשמעה אזעקה בעיר, והמחשבה על אותה בחורה שלא יודעת לאן לרוץ לא עזבה אותי. המשטרה, אם תהיתם, יודעת על המקרה. תשובתה הייתה שאין מה לעשות.

צריך לומר: המצב שבו להמוני אנשים אין מרחב מוגן הוא הפקרה תוצרת המדינה. אותה ממשלה שיודעת כבר שנים לספר לנו עד כמה מסוכן יהיה אם איראן תירה עלינו טילים בליסטיים – היא אותה ממשלה שלא טרחה לדאוג למיגון העורף, הפריטה את הנושא והביאה אותנו למצב שבו אנשים מתרוצצים אובדי עצות בעת אזעקה או נדחסים למקלטים ציבוריים מלאים עד אפס מקום. אותה ממשלה שמרגע סיום המלחמה הקודמת (זו שהיא טענה שניצחוננו בה "יעמוד לדורות") כבר התחילה לתכנן את הבאה בתור – זו שאנו בתוכה כעת – היא גם זו שלא טרחה לחשוב על מיגון העורף באותו הזמן.

נתניהו ושאר שרים מחמיאים לנו בתקשורת על "העמידה האיתנה" ועל "ההתנהגות למופת של הציבור". שיבואו לילה אחד לכפר בלתי-מוכר בנגב, ליישוב ערבי בגליל או לאחת משכונות דרום תל-אביב ויחוו את המצוקה שבהיעדר מיגון – החוויה גם תגלה להם מה אנחנו באמת מרגישים כשהם מחלקים לנו מחמאות ריקות מהבונקר הממוגן שלהם.

אז כן, הימים הקשים האחרונים הביאו עמם אין ספור מופעים של סולידריות. אנשים פותחים את ביתם, מארחים זה את זה, מבשלים עבור אחרים, מנקים מקלטים. קבוצות הווטסאפ העירוניות שאני חבר בהן מלאות בהצעות לסיוע. אבל העמידה האיתנה הזאת היא לא בזכות מאמצי הממשלה – היא למרות פעולותיה.

המצב בו אזרחים צריכים בכלל להתדפק על דלתות השכנים שלהם כדי להציל את עצמם מפגיעת טיל הוא מעשה ידי נתניהו והממשלות שלו. אבל מי שבוחר לנעול את הדלת בפני שכניו בעת אזעקה, לא יכול להסתתר מאחורי האשמת הממשלה. הרשויות – ובראש ובראשונה העיריות – חייבות לפעול נגד התופעה המכוערת והלא-חוקית הזאת מיד. ולסוגרי הדלתות ונועלי המקלטים צריך לומר: "עמידה איתנה" באמת משמעה לא להיכנע לרוח שנתניהו מפיץ פה כבר עשורים, רוח של שנאה וניכור, של "אני ואפסי עוד", של סכסוך ופירוד, וכמובן גם של גזענות חסרת מעצורים או בושה. לתופעה הזו צריך לשים סוף – כי היא אינה חוקית, ובעיקר כי היא פשוט אכזרית.

מכל הרגעים הקשים בשתי המלחמות באיראן, הדקות שבהן ניסינו ללא הצלחה להכניס קוד שפג תוקפו בעוד האזעקות מייללות – היו הקשות, המפחידות והמעליבות ביותר. בימים הכי קשים שיש דרושה לנו סולידריות: בטווח המיידי פתיחת הדלת האחד לשני, סיוע היכן שצריך והגשת כל עזרה שאנחנו יכולים לתת. בטווח הארוך יותר, משמעה גם דרישה ציבורית ברורה למיגון עבור כולנו, לא משנה מי אנחנו, למי נולדנו או מצבנו הכלכלי או מעמדנו החברתי. כולנו נזדקק לסיוע מאחרים בשלב כזה או אחר של חיינו. פתחו את הדלת עכשיו, תקנו את מה שעשיתם, כדי שתוכלו להיות חלק מהתיקון הגדול שעוד נעשה פה.
>> איתמר אבנרי הוא חבר במועצת עיריית תל אביב-יפו מטעם תנועת עיר סגולה וחבר הנהגת "עומדים ביחד"

• טור דעה
• מלחמת איראן
• מקלטים
• ❤ תל אביב

תל אביב, כמו שכל תל אביבי יודע, מופקרת לחלוטין בכל הקשור למיגון ומקלטים מפני טילים. הנתונים המחרידים מדו"ח מבקר המדינה, לפיהם ליותר משליש מתושבי העיר אין מקלט נגיש במרחק סביר מהבית, לא טופלו לאורך שנות המלחמה, ואל המחסור במקלטים ציבוריים אפשר בהחלט להוסיף את ההזנחה הקשה, התחזוקה הלקויה והשימוש הפיראטי במקלטים פרטיים רבים בבניינים משותפים. כעת מתברר שלפחות בסעיף האחרון, עיריית תל אביב-יפו מתכוונת לעשות משהו.

>> בקרוב בתל אביב: עגלות קפה זמניות בעסקי אוכל שנפגעו מהטילים
>> קריאת קרב: ספריית בית אריאלה נפתחת מחדש במתכונת מיוחדת

אמש ב"ישראל היום" חשפה מאי גוניק כי הפיקוח העירוני בתל אביב-יפו יחל לאכוף את תקינות המקלטים בבניינים משותפים, זאת למרות שהמקלטים הפרטיים בעיר אינם באחריותה. על פי הפרסום, בעקבות שלל פניות של העיתון למוקד העירוני על תושבים בתל אביב שנותרו ללא מקלטים תקינים בזמן אזעקות, הודיעה העירייה כי תשנה את מדיניות האכיפה שלה ותפעל מול ועדי בתים לתיקון ליקויים במקלטים בבנייני מגורים.

באופן מסורתי, מתמקדת העירייה בתפעול המקלטים הציבוריים (המוצלח על פי רוב) וייזום של מקלטי ענק לשעת חירום דוגמת תחנות הרכבת הקלה, ומגלגלת את האחריות לגבי הקמת מקלטים חדשים (החלטת ממשלה), מיגון זמני (החלטת פיקוד העורף) ומקלטים פרטיים לא שמישים (אחריות הבעלים). השינוי הפתאומי במדיניות האכיפה נועד למלא את הוואקום שהשאירה המדינה בנושא המקלטים הפרטיים, באין גוף ממסדי שאחראי לפיקוח עליהם בתוך מצב החירום המתמשך.

"בעקבות מקרים שהובאו לידיעת העירייה הוחלט החל מאמש להרחיב את פעילות הפיקוח בנושא מקלטים פרטיים בבתים משותפים", כך נמסר בתגובה רשמית מעיריית תל אביב-יפו. "בהתאם לכך אגף הפיקוח העירוני יבצע ביקורות במקלטים משותפים בעקבות פניות למוקד 106. בין הנושאים שייבדקו: תקינות דלת וחלון המקלט, היעדר תאורה, ניקיון המקלט, נזילות מים והיקוות מים. במקרה שיימצאו ליקויים תימסר דרישה לתיקון לבעלי הנכס או לנציגות הבית המשותף. דרישה שלא תבוצע תגרור נקיטת הליכים משפטיים. נדגיש כי האחריות למניעת תקלות ומפגעים במקלט פרטי היא באחריות בעלי הנכס ונציגות הבית המשותף".

• מלחמת איראן
• מקלטים
• עיריית תל אביב
• הבועה

אם תעיינו בהוראות פיקוד העורף, תגלו שאסור בעצם ללכת לים וגם שירותי ההצלה אינם פועלים בעת הזאת. אבל כרגיל, הנחיות לחוד ומציאות לחוד, ורבים מאוד מוצאים בימים האלה נחמה ואוויר נדרשים רק בין החול לגלים. אנחנו לא שופטות, ואם היינו אז בטח היינו מחליקות לכם את זה, אבל לשמור על עצמכם ולהיות זהירים זה אל"ף-בי"ת של עירוניות בימי מלחמה: בלי צלילות ארוכות ושחייה למעמקים, עם היד על הדופק ואוזניים כרויות לשמע האזעקות, כדי שתוכלו ישר לרוץ למרחב מוגן בשעת הצורך. מומלץ גם לוותר עלחופים מבודדים בקצוות העיר ולהישאר ברצועת החוף קרוב למלונות, שגם בהם תוכלו למצוא מרחב מוגן בעת הצורך.למרבה שמחת העניים, לא מעט חופים בתל אביב אוחזים במרחב מוגן סמוך, והנה הם לפניכם כשירות לציבור הרוחצים.

>> שמרו על עצמכם: מפת המקלטים הציבוריים של תל אביב-יפו
>> תרבות של סולידריות: בבקשה תפתחו את הלב. ואת המקלט שלכם גם
>> יש אוויר, תנשמו: 7 פארקים מומלצים עם מרחב מוגן בתל אביב

חוף גורדון

נקודה מעולה לטבול בה רגליים ולהביט בשמש צוללת. אנחנו לא מקלים ראש במרווח הנשימה והרוגע ששהייה מול הגלים התכולים מקנה, על כן נמליץ שכשתגיעו לים תהיו מודעים למרחב המוגן הסמוך והזמין ביותר, במקרה של חוף גורדון יהיה זה המקלט הציבורי ברחוב הירקון, כשלוש דקות הליכה מהחוף.
כתובת המקלט: הירקון 140 תל אביב תל אביב

חוף הילטון

אם אתם בחוף הילטון, בין הגלים או בגבעה מסביב. דעו לכם שמלון הילטון פותח את המקלט למי שצריך בעת האזעקה, ולפחות בפעם שעברה שזה קרה הציע שתייה ונשנושים. מה שנקרא, אם כבר לרוץ למרחב מוגן, אז לפחות שיהיה במלון חמישה כוכבים. בין 4-5 דקות הליכה מהחוף.
כתובת המלון: הירקון 205 תל אביב

חוף הכלבים הצפוני

רוצים לטייל עם הכלב, לפגוש קצת כלבים אחרים ולנשום קצת אוויר של ים? מובן לגמרי. כלבים הם הציפרלקס של התקופה הזו, ואין כמו לראות אותם מתחככים, מתגפפים ומרחרחים טוסיקים אחד של השני כאילו אין צרות בעולם. שימו לב שהמקלט הציבורי ממוקם כ-7-6 דקות הליכה מהחוף, היו עירניים, קשרו את הכלב ופסעו במהירות למקלט הציבורי איך שמגיעה ההתרעה המוקדמת.
כתובת המקלט: הירקון 248 תל אביב

חוף ירושלים

רוצים קצת לשחק מטקות וקצת לאוורר את המוח? סבבה. תעשו את זה בחוף ירושלים וזכרו שאם יש אזעקה אפשר לרוץ למלון קמפינסקי ישירות למרחב המוגן. ארבע דקות הליכה מתונה, שתי דקות ריצה.
כתובת המלון: הירקון 51 תל אביב

חוף בוגרשוב

חוף בוגרשוב מזכיר בימים טובים את החופש האולטימטיבי. אנשים חוזרים מהחוף והולכים בבגד הים שלהם על בוגרשוב עד דיזנגוף (תל אביבים אמיתיים יודעים שזה לא לגיטימי מעבר לבן יהודה), ויש בו בימים כתיקונם אווירה של עיירת חוף עולמית. ובכן, עכשיו פחות. אבל אם אתם רוצים בכל זאת לחוש במעט מכל אלה ומגיעים לחוף, דעו שהמרחב המוגן הקרוב נמצא כחמש דקות הליכה משם בשטח החניון (מותר לשימוש על ידי פיקוד העורף) והיו בכוננות.
כתובת המקלט: הרברט סמואל 94 תל אביב

חוף העלייה/עג'מי

מים צלולים, שקט, אוויר נקי, דו-קיום ותחושה שאם לרגע עוצמים עיניים ושוכחים מהכל יכול להיות פה סבבה. צעידה מול הגלים, קריאה בספר על הדשא או אפילו כמה תרגילי יוגה על החוף יכולים להיות פתרון טוב לסטרס שאוחז בכולנו ולא מרפה לרגע. במרחק ארבע דקות הליכה רגועה, שלוש דקות הליכה מהירה ושתי דקות ריצה נמצא המקלט הציבורי הסמוך. רק להישאר עירניים ולא לתת ליוגה להרגיע אתכם עד כדי כך.
כתובת המקלט: קדם 125 יפו

• תל אביב נלחמת
• מלחמת איראן
• מקלטים
• חופים בתל אביב

>> דניאל גורי דה לימא הוא לא רק האיש עם השם הכי מגניב שאנחנו מכירים (ונכדו של חיים גורי), אלא גם דה לימא הברווז – שם הראפר שלו. בחודש שעבר הוא הוציא את אלבומו הרשמי הראשון בשני חלקים, "גבר" ו"גם אני מלחמת אזרחים". והוא מספר: "הראשון מחווה להיפ הופ שגדלתי עליו ולכותב הראשון שהראה לי מה אפשר וצריך לעשות עם עט: סבא שלי, חיים. השני הוא מכתב אהבה למוזיקה הברזילאית שגידלה אותי, ולאישה שלימדה אותי למה כדאי לומר 'לא יודע': סבתא שלי, עליזה". לשמוע עכשיו ומהר.

>> מסעדות נוסטלגיות של פעם ואגרוף של טעמים // העיר של דותן גרינברג
>> לחם שהוא חוויה רוחנית וחנות גת סודית // העיר של יואב וינפלד

1. המקלט הציבורי בשכונת שפירא

אין לי מרחב מוגן בבניין ולמזלי זה שברחוב טורי הזהב היה הכי קרוב אליי. ממה שהבנתי, בשגרה המקלט משמש כמועדונית של בית הספר הסמוך, ולא מעט משפחות ישנו בו בשבוע האחרון, אז הייתה אווירה חזקה של גן ילדים (נקי אבל). כמעט כל סוג בן אדם שחי בישראל היה שם, אבל בעיקר פיליפינים ואריתראים. אף אחד לא דיבר על מלחמה או פוליטיקה. רוב הזמן פשוט פחדנו יחד בשקט. כמה נשים תמיד שיחקו בלילות קלפים על כסף בחדרון אחורי, תמיד לפחות אחת מהן עם תינוק ער עליה. כולם עפו על הכלב שלי. ליכודניקית מתוקה בשם שושי אהבה אותי למרות שאני עובד בעיתון "הארץ". היה מרחיב לב מאוד.
טורי זהב 15

2. פארק סוניה

עברתי לתל אביב לפני שבע שנים בגלל זוגיות ועבודה. אני ירושלמי וחסר לי פה קצת הרים וגבעות. פארק סוניה ממוקם חמש דקות ממני על מדרון קטן אבל מרשים יחסית לתל אביב, ובדומה למקלט יש בו ייצוג של כל תושבי השכונה, כולל אלה שאין להם בית. יש שם אימוני אינטרוולים וילדים אריתראים, תלמידי ישיבה וראפרים שאף אחד לא מכיר. הוא ירוק נורא ומספק מגוון חוויות של ידעתי שאני צריך בכלל: פגשתי זוג אווזים לא מעצבנים (כל חורף כבר שלוש שנים), הצלתי ארנבת מחתול, ברחתי מתרנגולת שחשבה שאני בא לה על הגוזלים, ראיתי קרב בין כנופיות של מיינות, יונים ודררות, ושמעתי את ההסבר הכי כריזמטי (אבל עדיין גרוע) ללמה כדור הארץ כן שטוח. אני גר בשפירא קרוב לארבע שנים ומעולם לא פסחתי עליו בטיול עם הכלב. לא מעט מילים לשירים באלבום החדש שלי נכתבו בו או בדרך אליו.
פרי עץ חיים 2 תל אביב

3. א-לה רמפה

סוג של בר הבית של מקום העבודה שלי. הצוות מקסים, האוכל טעים, אחלה מוזיקה (כמעט כל שבוע יש חבר'ה שמנגנים סמבה לייב כמו שצריך, בתור ברזילאי והסמבה ראפר היחיד בישראל, אני מאשר) ויש קאיפיריניה (טובה. גם מאשר).
העמל 21 תל אביב

4. קופי לאב

יש פה את הקולדברו הכי טוב בעיר לדעתי, ובזכות העובדים המתוקים קל מאוד להרגיש בן בית. גם פה נכתב חלק נכבד מהאלבום.
שדרות הר ציון 108 תל אביב

5. הבית של קובי בלולו

הבית של הקומיקאי/שף קובי בלולו כשהוא עושה בו פופ אפ. קובי קומיקאי מופלא (גם הוא מופיע באלבום) שמבשל כמו שהוא מצחיק, עם שפע ניואנסים מפתיעים ועומק מחשבה לא נפוץ. הוא וזוגתו אורטל הם אחד הזוגות הישראלים הכי יפים שאני מכיר, ויצרו יחד בדירתם חלל מלא צחוק וחום שמעניק חוויות חד פעמיות, גם אם כבר אכלת אצלו אוכל הודי (הוא מכין גם טאקוס מפחידים. יש בשישי הקרוב, כדאי מאוד).

מפחיד. הטאקו של קובי בלולו (צילום: קובי בלולו)

מקום לא אהוב בעיר:

דרום העיר כשהחורף גשום. או שתארגנו לנו ניקוז נורמלי או שתאשרו לליים להשכיר גם גונדולות. מוגזם שכל טפטוף של יותר מכמה דקות הופך אותך לחוקר אמיץ באמזונס.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של הארינגמן קולקטיב באממה ג'אז רום. יש באממה סאונד משובח והמוזיקה של הקולקטיב, משהו נדיר ביופיו שנמצא בין ג'אז, היפ הופ ופסיכדליה, תמיד מרגישה כמו אלוורה על הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט Lone Star, פנינת אינדי אמריקאית מסוף שנות התשעים. על פניו מעין מערבון/תעלומת רצח המתרחש בעיירה טקסנית על הגבול עם מקסיקו, אבל בתכלס סיפור אנושי מאוד שמתבונן עם המון חמלה במשמעויות הרבות של המילה "גבול". היה כמעט קל מדי לתרגם בראש את העלילה שלו לעברית וערבית.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל דבר שמקדם שיח בריא ופורה בין כל יושבי הארץ הזאת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הסטנדאפיסט עידן רונן. אני לא חושב שיש כרגע בקומדיה הישראלית קול מקורי או מעניין יותר משלו (וגם אותו זכיתי לארח באלבום).

מה יהיה?
יותר טוב, אם נחליט שזה מה שאנחנו באמת רוצים. צריך להפסיק לריב עם אנשים בתגובות ולהתחיל לפתוח את הלב והאוזן לאנשים שחיים פה לצדנו וחושבים אחרת מאיתנו. ניסינו דרכים אחרות וכולנו יודעים לאן הגענו.

• העיר שלי
• היפ הופ ישראלי
• שכונת שפירא
• א-לה רמפה
• מקלטים
• קובי בלולו
• הצפות