מטרה אחת, שני מאבקים, שלוש שכונות. בשיתוף פעולה אינטנסיבי מנהלות שלוש שכונות שונות בעיר מאבק משפטי לביטול הקמת קריית חינוך חדשה בפארק צמרת. תושבי שכונת מגדלי היוקרה יוצאים נגד החלטת עיריית תל אביב־יפו להרוס את הריאה הירוקה היחידה שיש להם. אליהם הצטרפה הנהגת ההורים משכונות ביצרון ונחלת יצחק, שילדיהם העולים לכיתה ז' "נבחרו" על ידי העירייה לאכלס את מבני בתי הספר החדשים, שעדיין אינם קיימים ואין לדעת אם אכן יוקמו במועד. ייאושם של ההורים הוביל אותם לפתוח בשביתה עד לפתרון המצב: כ-200 תלמידים מבתי הספר איילון ובלוך, מכיתות ה' ו־ו', שובתים במהלך השבוע האחרון ומקיימים הפגנות מול העירייה.

בוקר אחד בחודש נובמבר הודיעה העירייה להורי תלמידים מבתי הספר איילון בנחלת יצחק ובלוך מביצרון שאין מקום לילדים שלהם בשנת הלימודים הבאה. העירייה טענה שאין מקום חלופי, והאופציה היחידה היא להעביר אותם לבית ספר חדש שיהיה חלק מקריית החינוך החדשה בפארק צמרת. מדובר בכ־140 תלמידים שיעלו בשנת הלימודים הבאה לכיתה ז' בחטיבת הביניים. בבדיקה שערכו ההורים מול נתונים קודמים של משרד החינוך, הם גילו שהגידול במספר התלמידים אינו משמעותי אלא כולל עשרה תלמידים בלבד.

"בית ספר לא קם ונופל על עשרה תלמידים. אנחנו לא מאמינים שלעיריית תל אביב־יפו הגדולה אין מקום ל־140 תלמידים", הם אומרים. ההורים בטוחים שהצבת הילדים נעשית כדי לקבוע עובדות בשטח ולהקים את פרויקט קריית החינוך למרות המחאות של תושבי פארק צמרת. "אנחנו בטוחים שאנחנו כלי שרת משפטי מול תושבי השכונה שמתנגדים לבנייה. קיימת תחושה כבדה ששיקולי העירייה בשיבוץ התלמידים מונעים משיקולים זרים".

>> צפו: תלמידי ביצרון ונחלת יצחק בהפגנה בכניסה לבניין העירייה השבוע

בינתיים מבקשת מהם העירייה להגיע לבית ספר בבנייה, שאיש אינו יודע איך יראה ומה יהיה בו עד להשלמת בנייתו בקריית החינוך החדשה. "אם יהיה אסון בבנייה, מה קורה עם הילדים בספטמבר?", שואלים ההורים. "הציפיה היא שנלך למקום עם אפס ודאות כשיש עננה כבדה מאוד של הליך משפטי שיכול לעצור את תהליכי הבנייה. המשמעות היא שהילדים יהיו בחוץ או ידלגו בין מקום למקום".

"אם יהיה אסון בבנייה, מה קורה עם הילדים בספטמבר? הציפיה היא שנלך למקום עם אפס ודאות כשיש עננה כבדה מאוד של הליך משפטי שיכול לעצור את הבנייה. המשמעות היא שהילדים יהיו בחוץ או ידלגו בין מקום למקום"

הורי התלמידים בבית הספר איילון הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי דרך עו"ד הדס ברוה, בבקשה לצו מניעה שיעצור את התוכנית. טרם התקיים דיון בנושא. נוסף על תלמידי כיתות ז', העירייה מתכננת להוסיף כיתה של ילדי פארק צמרת העולים לכיתה א'. כלומר, בבית הספר ילמדו יחד ילדים בשכבות גיל שונות לחלוטין, באופן שאינו הולם את הסטנדרט בבתי ספר בעיר.

"הציפייה של העירייה היא שנעבור לחצי אתר בנייה אשר יהיו בו רק כיתות ז' וכיתות א' – שכבות שאין ביניהן קשר ושאינן מותאמות בגילים. התלמידים האלו לא נולדו בני 12, הם כבר שנים במערכות החינוך של העיר. היה מצופה שיערכו בעוד מועד. אם יש מצוקת מקום, מוצאים כיתה. יש דרכים להתמודד".

מתחם חינוך עם זיהום אוויר מהגבוהים בישראל

כיצד עלו בגורל דווקא הכיתות מביצרון ונחלת יצחק ככלי במאבק המשפטי? בהנהגת ההורים טוענים: "הייתה התלבטות מי ייבחר להיות בשר תותחים בתהליך המשפטי הזה. עלו גם הצעות לתלמידי הצפון והן ירדו. אנחנו בטוחים שלעיריית תל אביב־יפו יש פתרון, הם רק צריכים לרצות לתת לנו אותו. התשובה היחידה שניתן לחשוב עליה היא השיקולים המשפטיים. אין תשובה אחרת למדוע הם מתעקשים כל כך".

"אין סיבה שילדים ירגישו שאין אף מקום שרוצה אותם", אומרים בהנהגת ההורים. חוסר הוודאות גורם לרגשות קשים אצל הילדים, שבמקום להתכונן בהתרגשות למעבר לבית ספר חדש סובלים מחששות וחוסר אונים, ולא יודעים איך ואם בכלל יראה בית הספר החדש. "הורים אומרים שהילדים בוכים בלילה. כרגע ההורים מחפשים חלופה. בדרך כלל ההורים עסוקים במסיבות וחגיגות בנות מצווה, אנחנו עסוקים רק במה יקרה עם הילדים. גם הילדים עסוקים בזה כל הזמן".

>> מחאת ילדי והורי ביצרון (מתוך עמוד הפייסבוק "קהילת הורים בית ספר בלוך):

המיקום הבעייתי של קריית החינוך הפוטנציאלית גורם לחששות כבדים בנוגע לבריאות הילדים, בעיקר בגלל זיהום האוויר. לפי דוח שהכינו מתכננות הערים ד"ר אריאלה ורנסקי וד"ר רינה דגני לבקשת ועד שכונת צמרות, זיהום האוויר בשכונה הוא מהגבוהים בארץ בגלל מיקומה בין צירי תחבורה מרכזיים וארציים, כמו נתיבי איילון, מחלף ההגנה ודרך נמיר. העירייה טרם בדקה את הנושא.

"הוועדה שאמורה לבדוק את זיהום האוויר, במסגרת ועדת התכנון שהתקיימה בעירייה, לא ביצעה את הניטור. אין נתון אמיתי שאומר אם קיים שם זיהום ברמה מסכנת או לא. ראינו בפרוטוקולים קודמים שהיה צריך לבצע את זה, והבדיקה לא בוצעה"

"הוועדה שאמורה לבדוק את זה, במסגרת ועדת התכנון שהתקיימה בעירייה, לא ביצעה את הניטור. אין נתון אמיתי שאומר אם קיים שם זיהום אוויר ברמה מסכנת או לא. ראינו בפרוטוקולים קודמים שהיה צריך לבצע את זה, והבדיקה לא בוצעה", אומרים אנשי הנהגת ההורים. עוד כותבות ורנסקי ודגני שמדובר בסיכון בטיחותי. היות והשכונה הוקמה על מעין אי תנועה, במקרה של אירועים קשים כגון שרפות, שיטפונות ואירועים ביטחוניים – צפוי קושי משמעותי בפינוי מהיר של התלמידים מהשכונה.

החלטת העירייה למקם את קרית החינוך החדשה דווקא בפארק צמרת, אחת השכונות הצפופות ביותר בעיר, תמוהה מאוד. מדובר בכ־6,000 תושבים שמתגוררים על כ־70 דונם בלבד, מתוכם רק 14 דונם מוקדשים לשטחי ציבור ואפס שטחים שמוגדרים כ"שטחים פתוחים", לפי דו"ח מתכננות הערים ורנסקי ודגני. בשכונה לא הוקצו די שטחים גם ביחס לסטנדרטים המקלים ביותר.

השמדתם של השטחים הירוקים המעטים מפתיעה במיוחד על רקע המחויבות של העירייה, לכאורה, למניעת נזקי משבר האקלים ולאורח חיים מקיים בעיר. העצים מקררים את המרחב העירוני, שואבים פחמן דו חמצני, קולטים גזי חממה, מפחיתים מפגעי רעש, מספקים צל ומהווים חלק חשוב במרקם האקולוגי של השכונה. בלעדיהם תהיה השכונה חשופה עוד יותר לזיהום מהכבישים הסמוכים. גם כאן מדובר במאבק עיקש ומתמשך של תושבי תל אביב נגד העירייה, שמרבה בכריתת עצים למרות חשיבותם הבלתי מעורערת. זוהי חלק ממדיניות העירייה לדרוס שטחים פתוחים וירוקים עבור הקמה זריזה של מבני לימודים, תשתיות ומבני דיור.

"אני מרחם על הילדים שיבואו לבית הספר"

"אין לנו מקום אחר", מסביר יקי אופיר, יו"ר ועד שכונת פארק צמרת. "על הריאה הירוקה הזאת, היחידה של שכונתנו, יש ירק ועצים שסופגים את כל זיהום האוויר שמגיע מאיילון. זה לא ייאמן. הוא (רון חולדאי – נ"פ) רוצה להרוס את גני המשחקים והילדים והכלבים. לא יהיה מקום. נחנק פה – ששת אלפים איש". אופיר מדגיש שאין לתושבי השכונה בעיה עם הגעתם של ילדים משכונות אחרות. הבעיה היא עם ההשלכות הקשות של בניית בית הספר על איכות החיים של התושבים והסיכון שצפוי לילדים. "אני מרחם על הילדים שיבואו, ישימו אותם כמו קופסאות בבניין קומות שמסכן אותם", אומר אופיר בצער. "זה חוסר התחשבות, בריונות ולא יותר".

בניגוד לנהוג לא שיתפה העירייה את התושבים בתכנון ולא אפשרה להם את הזכות להתנגד למהלך. "כנראה התוכנית הייתה במגירה והם עבדו עלינו והקדימו אותנו", מסביר אופיר. "ביקשנו שישתפו אותנו, ואמרו שזה עוד בשלבי תכנון. ראינו שזה לא עסק ושכרנו משרד עורכי דין, שביקש תשובות והסברים לגבי תוכניות העירייה בשטח. גם שם התחמקו ולא דפקו חשבון. לא התייחסו אלינו ולא לעורכי הדין. התברר לנו שיש ועדה לתכנון ובנייה שמתחת לאף שלנו הגישו לה את תכנית התיכון בלי שהציגו לנו אותה. הגענו לוועדה וחשכו אוזנינו".

החשיבות במתן התנגדות לתושבים אינה רק כהליך דמוקרטי בסיסי, אלא אמורה לספק לתושבי השכונה את הזכות להגן על הנכס שלהם, שערכו עלול לרדת משמעותית עם הקמת קריית החינוך. לתושבים צריכה להיות גם הזכות להביע את דעתם על השינוי הדרסטי הצפוי באיכות החיים שלהם. לפי אופיר, יחסי השכונה עם העירייה היו טובים, עד למאבק התושבים עם שכונת בבלי להקמת בית ספר יסודי. "אישרו את בית הספר היסודי והתחילו בבנייה, אבל התברר שהם מתכוונים להכניס ליסודי גם שש כיתות ז' ולהרוס את אשכול גני הילדים שבנתה העירייה בהשקעה אדירה, כדי להקים קרית חינוך". לכאורה תושבי השכונה מקבלים את מה שרוצים, ולו באופן חלקי: כיתות א' לילדיהם. אבל המחיר, אומר אופיר, בהחלט גבוה מדי.

"על הריאה הירוקה הזאת, היחידה של שכונתנו, יש ירק ועצים שסופגים את כל זיהום האוויר שמגיע מאיילון. זה לא ייאמן. חולדאי רוצה להרוס את גני המשחקים והילדים והכלבים. לא יהיה מקום. נחנק פה – ששת אלפים איש"

בינתיים התלמידים שובתים. "לא רוצים תיכון על איילון!" הם צעקו יחד, ועל השלטים הצבעוניים שלהם נכתב "רוצים חינוך שווה בעיר" ו"לא רוצים ללכת לבית ספר שלא קיים". את השלטים הניפו הילדים מול בניין עיריית תל אביב־יפו ביומה הראשון של השביתה, בשבוע שעבר. הילדים מנהלים חזית נוספת של המאבק בטיקטוק ובאינסטגרם, באמצעות שימוש בהאשטאג #רוציםחטיבתבינייםולאפתרוןלבינתיים ויוצרים סרטוני וידיאו שמתעדים את המאבק שלהם. באחד מהם נראה חולדאי, שמתנגד להפגנות, אומר לילדים "הפגנות לא תעזורנה", ונותן הסבר שאינו מניח את דעתם של ההורים והילדים: "מצאנו מקום זמני, כמו שמישהו הולך לעשות שיפוץ דירה".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר: "בניגוד לנטען, השטח הציבורי בשכונת צמרות איילון מיועד למטרות הקמת בתי ספר וגני ילדים ואינו מוגדר כשטח ירוק אלא כשטח חום – בייעוד של מבני ציבור, כאשר לצד מבני החינוך ישנה גינה ציבורית לשימוש התושבים. לשמחתנו תל-אביב־יפו חווה בעשור האחרון גידול מבורך במספר המשפחות הבוחרות להישאר ולגדל בה את ילדיהן. גם בשכונות ביצרון ונחלת יצחק במזרח העיר, שבהן ממוקמים בתי הספר איילון ובלוך, חל גידול משמעותי במספר התלמידים ואין לתיכונים הקיימים במרכז העיר יכולת לקלוט את כולם ועל כן הוחלט על הקמת בית ספר על יסודי חדש בשכונת צמרות איילון, אשר יספק מענה גם לתלמידי שכונות אלה, לצד ילדי מרכז העיר. התיכון החדש יהיה מוכן בספטמבר 2021 ובינתיים יתארחו תלמידי כתות ז' בבית הספר היסודי החדש שייפתח בשכונה ואשר ערוך לקלוט אותם. תלמידים שאינם רוצים ללמוד בתיכון צמרות איילון מוזמנים לבקש העברה לכל בית ספר אחר, אם יש מקום – בקשתם תתקבל. מטבע הדברי, בתי הספר בעיר, ודאי במרכזה, בנויים באזורים צפופים וסמוך לכבישים. בכל מקרה, כאשר תוגש בקשת ההיתר יוודא מהנדס העיר את האישורים הרלוונטיים באשר לבדיקות זיהום האוויר וכיבוי האש, טרם מתן ההיתר".

• הבועה
• בתי ספר בתל אביב
• עיריית תל אביב
• חינוך
• מתחם צמרת
• נחלת יצחק
• שטחים ירוקים

כל מי שביקר אי פעם בפארק צמרת מכיר את התחושה. מגדלי שיש, בטון וזכוכית מקיפים אותך מכל עבר, הרחובות שוממים ושקטים כמו המרכז המסחרי של מודיעין בשבת. תחושת העירוניות המוכרת של תל אביב מתחלפת בתחושת גטו מסוגר או עיר רפאים, שרק הסניף של רביבה וסיליה מפיח בה קצת חיים. האם זהו העתיד של חלקים גדולים בתל אביב? לפי מחקר חדש של מוסד שמואל נאמן בטכניון, התרחיש הזה אינו מופרך. המחקר, שבוחן את השלכות הגידול באוכלוסין והצטמצמות השטחים הפתוחים, צופה כי ב־2050 יחיו בישראל 18 מיליון תושבים, 98 אחוז מהם יגורו במגדלי ענק. "אנו צפויים לגור בצפיפות גדולה שתלך ותתעצם, ולצפיפות הזאת יהיו השלכות חברתיות, קהילתיות וסביבתיות", כתבה פרופ' רחל אלתרמן, מכותבות המחקר.

תופעת המגדלים התרחבה כבר לכל חלקי הארץ, אבל אין ספק שתל אביב, בגלל יוקר הקרקע והביקושים הגבוהים, מובילה את התהליך המואץ של המגדליזציה – מגטו המגדלים המסוגר של שכונת צמרת עד מובלעות שונות ברחבי העיר כגון מגדל אסותא, מגדל מאייר, מגדל רמז, שלל מגדלי גינדי, פרויקט מידטאון ועוד. קו הרקיע של תל אביב משתנה בקצב מסחרר ורומז על עתיד עירוני לא ברור.

ד"ר יואב לרמן, שותף במשרד פלנט לתכנון עירוני, מציע בתור התחלה לצנן קצת את תרחיש האימים של פרופ' אלתרמן. "זה תרחיש ממש לא ריאלי מהבחינה של איך מערכות קבלת החלטות עובדת בישראל. שיעור המגדלים יהיה הרבה פחות גבוה ממה שהיא צופה".

עם זאת לרמן כן צופה ציפוף רב יותר של מגדלים בתל אביב ובגוש דן, בעיקר באזורי תחנות הרכבת הקלה. "הקו הירוק והסגול הם פוטנציאל לבנייה של מאות אלפי יחידות דיור. הקהילות החדשות שייווצרו יהיו מסביב לתחנות הרכבת, כמו שבחו"ל המרכזים העירוניים הם סביב תחנות המטרו הגדולות. אלו יהיו המרחבים הציבוריים המרכזיים. כשאתה בונה הרבה מגדלים על תחנת רכבת או ממש לידה זה יוצר נגישות ומתפתחים אזורי מסחר. רחובות טובים כמו ארלוזורוב ואבן גבירול יצמחו בקלות לתשע קומות וימשיכו לעבוד, כשהדגש יהיה על מקומות של אוכל, כי את הקניות אנחנו עושים יותר ברשת. המרחב הציבורי יהיה דווקא אינטנסיבי יותר, הוא יהיה הרבה פחות נוח למכוניות, וגם נצטרך אותן פחות אם התכנון ייעשה נכון".

בין שהמחקר מדויק או לא, אין ספק שיותר ויותר תושבים בתל אביב יגורו במגדלים. עם יותר מ־50 מגדלים שמתוכננים להיבנות בעשור הקרוב ופרויקטים כגון מידטאון או גינדי שמציעים דירות בטווח מחירים שאינו רק לאלפיון העליון, סביר להניח שחלק מקוראי כתבה זו ימצאו את עצמם גרים במגדל בעתיד הלא רחוק. איך המעבר למגדלים משפיע על העיר ועל חיי הקהילה? איך מייצרים תחושת קהילה ויחסי שכנות בין 200 דיירים? ואיך זה באמת לחיות במגדל, שאמור לספק את כל צרכיך החברתיים?

לאו דווקא קר ומנוכר

"אני לא חושב שמגדלים מתאימים לאופי הישראלי", אומר הקומיקאי נדב אבקסיס, שגר במגדלי גינדי ברמת גן, התאכזב ועקר משם לפני כשנתיים לבניין רגיל ברמת גן. "קודם כל יש דמי האחזקה הגבוהים שמתחילים באלף ש"ח לחודש לכל הפחות ויכולים לטפס לסכומים מטורפים, זו עוד משכנתה. לא כולם מבינים למה הם צריכים לשלם על לובי שלא משתמשים בו, חדר דיירים או מאמן כושר. מהר מאוד התחילו דיונים על מה אפשר לוותר ואיפה אפשר לחסוך. מגדלים הם דבר שמתאים לקהל עשיר מאוד אשר העלויות הללו לא מזיזות לו והוא רוצה את תחושת היוקרה הזאת; או לארצות הברית למשל, שם אוהבים את הסטייל הזה של שוער בכניסה. בישראל קשה לתחזק את הדברים האלו לאורך זמן אם זה לא מגדל של עשירים מאוד. היו לי שכנים מקסימים שם, הרבה מהם מבוגרים, אבל אין את הסחבקיות הישראלית שיש בשכונה רגילה, התחושה היא די קרה. אתה יורד ללובי לפעמים לפגוש חבר, ולא רואה יותר מדי אנשים. הרבה מהדירות גם מושכרות לתושבי חוץ או לכל מיני עניינים מפוקפקים, שלא רואים לנגד עיניהם את טובת הבניין, זה די פוגע ברמת החיים".

עוד כתבות מעניינות:
כך יראה קו הרקיע העתידי של תל אביב
האם פרויקט Venn מזיק לשכונת שפירא?
חמישה סרטים שידברו עליהם בחורף הקרוב

טל שטרן, 33, מעצב אופנה, דווקא מתאר חוויה אחרת וטובה יותר, כל כך טובה עד שהוא כבר הספיק לעבור למגדל נוסף מאז שנפתח פרק המגדלים בחייו. "גרתי במזא"ה במשך שנים ואני ובן זוגי התחלנו לחפש דירה גדולה יותר לעבור אליה יחד. הייתה לי תפיסה של מגדלים כדבר קר ומנוכר ולא תיארתי לעצמי שאני עצמי אגור אי פעם במגדל. יום אחד סיפר לנו המתווך על דירה ב־W פריים שבצמרת והלכנו לראות. פתאום קלטנו שהמחיר לא הרבה יותר גבוה מהמחיר מרכז העיר (כ־8,500 ש"ח לחודש – ת"מ) אנחנו מקבלים דירה ענקית עם שתי מרפסות, חניה, חניה לאורחים, בריכה, חדר כושר ויציאה מיידית לאיילון, שעבור העבודה שלי זה קריטי. זה אמנם קצת מרוחק ממרכז העיר, אבל באיזשהו מקום אתה לא רוצה לשלם הרבה כסף על דירה במרכז העיר שהיא חצי כוח. במקרה שלי, אני עובד מהבית ומקבל שם לקוחות ולכן חשוב לי שהדירה תיראה טוב".

במה השתנו החיים שלכם בעקבות המעבר למגדל?

"קודם כל התחלנו לארח הרבה הרבה יותר. מסיבות פורים וכל אירוע חברתי אוטומטית היה עובר אלינו, כי יש לנו מקום והרבה יותר נעים, וגם כי התרחקנו. גיליתי גם שעניין הניכור במגדלים הוא לא נכון. יש קבוצת ווטסאפ של הבניין, כל היום מציעים בה הנחות לדברים מסוימים, מבקשים טובות זה מזה. היו לנו שכנים מקסימים בצמרת, רובם משפחות. הרגשתי יותר זרות וניכור במזא"ה למשל, שם כל אחד עסוק בענייניו".

שטרן, כאמור, הוא כבר וטרן בנושא המגדלים ולפני חצי שנה עבר עם בן זוגו למגדל מידטאון על דרך בגין בגלל הפער במחירים. "שם זה כבר סיפור אחר לגמרי. קודם כל זה מגדל עם הרבה יותר צעירים והרבה פחות משפחות. זה כמו רביעיית פלורנטין, רק במגדל. גם המחירים הרבה יותר נמוכים, אתה יכול למצוא דירות ב־5,000־7,000 ש"ח".

שטרן מספר על סופי שבוע פעילים ושוקקים בבריכה, לפעמים אפילו יותר מדי. "להשוות בין W פריים בצמרת למידטאון זה כמו להשוות בין הפור סיזנס לקלאב הוטל", הוא אומר. כך או כך, הוא ובן זוגו, שגרו במרכז העיר, מרוצים מאוד מחוויית החיים במגדל ואינם מתלוננים על דמי הניהול הגבוהים. "תראה, אתה משלם 1,000־1,500 ש"ח דמי ניהול בכל מגדל, אבל כשאתה רואה מה אנחנו מקבלים עבור זה – חדר כושר, בריכה, חניות לשני אנשים – זה שווה את זה".

דורית גרפונקל, עורכת דין ומתכננת ערים החוקרת מגדלים לדוקטורט בטכניון בהנחיית אלתרמן, כנראה תסכים יותר עם שטרן, לטענתה למגדלים יש פוטנציאל ליצור קהילתיות חדשה, סמויה מהעין. "המגדלים בתל אביב זו עובדה קיימת וצריך לראות איך מתמודדים איתם. יכולים לצמוח דברים טובים במגדלים, למשל בכאלה שבהם רוב התושבים הם מבוגרים מבוססים, שעבורם זה מעין תחליף לבית אבות, סוג של דיור מאוד מוגן, עם כל השירותים שצריך ונגישות גבוהה לעיר".

גם האדריכל יאיר שמואלי רואה במגדלים פוטנציאל גדול ליצירת קהילתיות, אם מתכננים אותם נכון. "צריך מתקנים וחללים משותפים, גני ילדים, משחקים. עוד גורם שמשפיע הוא המגוון החברתי. אם מתכננים מגדל לעשירים בלבד יש פחות פוטנציאל להתפתחות קהילתית".

לא כל הגבוה נוצץ

פקטור מרכזי נוסף בעיצוב חוויית החיים במגדל הוא חברת הניהול. לדברי גרפונקל, "בהיבט הזה יש כיום שתי גישות קצה – בראשונה חברת ניהול לא רוצה שהדיירים ירגישו אותה, סוג של רואים ולא נראים. הדיירים לא צריכים לעשות כלום וכל צורכיהם מטופלים בשקט. בשנייה החברה הופכת את המגדל לבית מלון, חברה כזאת באה מגישה שהדיירים רוצים לקבל שירות ואנחנו רוצים לדאוג לרווחת הדיירים. יש ניסיון לתת תחושה של מעין קהילתיות פנימית. הקהילה במגדלים כיום יכולה להיות הומוגנית למדי מבחינת גיל ומעמד, אז יש מקרים שנוצרת תחושת קהילה נחמדה. הרבה יותר קל לדבר על קהילתיות בשכונות מוחלשות, אבל זה קורה גם במגדלי יוקרה. רואים שפעם מנהלי הבניינים היו אנשים מעולמות התחזוקה, תפעול וניהול של מערכות, והיום יש לתפקיד הזה זליגה של יותר אנשים מתחום המלונאות והדגש הוא על מתן שירות, יצירת קהילה ואיכות חיים".

עם זאת בלא מעט מגדלים בעיות השירות והניהול הן גורם רציני לאי נחת של הדיירים. בשנים האחרונות עלו לכותרות לא מעט תלונות על בעיות תחזוקה ומלחמות משפטיות עם חברות הניהול של כמה מגדלים, שהבהירו שלא כל מה שגבוה וממותג אכן נוצץ. מקרה מפורסם כזה היה ב־2015 עם דיירי מגדלי גינדי שרונה, ובהם חני נחמיאס והעיתונאית לשעבר שירה ברויאר, שהתלוננו באופן פומבי במשך תקופה ארוכה על מחדלים כמו ריחות שעולים משוק האוכל, בעיות ביוב ומניעת גישה לכניסה למגדל. נחמיאס התלוננה אז ש"אנשים שקנו במיטב כספם במגדל פאר נתקעים עם הצפות, עם מפגעים, עם הביוביות שנכנסות לכל מקום כדי לשאוב". לאחרונה נודע כי דיירי מגדל יוקרתי אף יותר, מגדל השופטים, בהם צביקה פיק ושרי אריסון, החליטו לתבוע את גינדי החזקות על בעיות תחזוקה וליקויי בנייה חמורים בבניין.

לדברי גרפונקל לא בטוח שהעירייה מקדישה את תשומת הלב הראויה לתופעת המגדלים, ויש מקום למינוי רפרנט מיוחד בעירייה לנושא. "צריך להבין שבכל מגדל כזה יש מספר דיירים ששווה ערך לכמה רחובות קטנים, זו בעצם שכונה קטנה. זה משנה את מאזן הכוחות. לתושבי שכונת מגדלים יכול להיות ועד חזק שפועל מול העירייה בנושאים שונים, וחברת הניהול מייצגת מאות דיירים מול העירייה".

גרפונקל מזהה גם את הבעייתיות שמציבים מגדלים לתחושת העירוניות. "מבחינה עירונית מגדלים יוצרים האחדה של סביבות המגורים – הכל נראה אותו דבר ומיועד לאוכלוסייה דומה וזה פוגע במגוון ועלול לפגוע גם בוויטאליות של העיר, בעניין ובעושר התרבותי והחברתי שהיא מייצרת. זה גם מצמצם את האפשרויות לבחור איך לחיות כי הכל נראה אותו דבר ועולה אותו דבר. בתל אביב, בגלל ערכי הקרקע, רוב המגדלים יהיו לעשירים ולא יהיו כמעט אופציות לאחרים. יש גם שאלה של תכנון נכון. בפארק צמרת למשל התחושה מנוכרת מאוד. למשל, מכיוון נמיר יש מפלס הגבהה בין הרחוב לבניין וגם בתוך השכונה אין חיבור מעניין לרחוב. יש מגדלים בעיר, כמו מגדל השופטים, שהחזית שלהם כן פונה לרחוב וכן מערבת שימושי מסחר והם דווקא מוסיפים לעיר. ניו יורק מלאה במגדלים אבל קומות הכניסה מדברות עם הרחוב ומחוברות אליו באופן שאינו פוגע בו, ולא מנתק את המגדל מהעיר".

שמואלי מציין שנושא קריטי בכל הנוגע להשפעה של המגדלים על המרקם העירוני הוא המפגש של המגדל עם הרחוב. "צריך לייצר תחושה של רחוב בקנה מידה אנושי עם בינוי מרקמי כשהמגדל נמצא בחלק הפנימי עם מרחב פתוח שיודע להכיל אותו. דוגמאות למגדלים כאלה בתל אביב הם מגדל אסותא, ארלוזורוב 17 ומגדל רמז".

מייצרים ניכור, לעשירים בלבד, יהפכו את העיר לגוש בטון אחיד, או דווקא מעודדים קהילתיות ותורמים לעיר? נראה שהשלכות תנופת המגדלים בעיר תלויות, כמו כל דבר בעיר, במינון הנכון. יכולות להיווצר קהילות בתוך המגדל, כמו בכל בניין אחר, אבל הדבר תלוי לא מעט בדיירים עצמם ובחברת הניהול. המגדלים יכולים לתרום לפיתוח העיר, אבל רק אם הם מתוכננים נכון, מחוברים לרחוב ונהנים מתשתית תחבורתית מתאימה. אסור להשאיר את המחשבות האלה לחברות הנדל"ן בלבד. העירייה חייבת להשקיע מחשבה נוספת בהתנהלות ובהיערכות לעתיד המגדלי של תל אביב. ייתכן שכמה מחברי המועצה החדשים־ישנים, בהם אסף זמיר, שחיים במגדל בעצמם, יכולים לתרום עצה או שתיים.

• גינדי
• מגדלים
• מתחם צמרת
• נדב אבוקסיס
• עירוני