Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הספרייה של נטפליקס הולכת ותופחת מדי שבוע, והגלילה נעשית אינסופית ומייאשת. כדי שלא תפספסו את הסדרות והסרטים השווים באמת, הנה הכתבות והביקורות שיסדרו לכם שעות של בינג' משובח
מה רואים הלילה: האם הבלגן של מאט גרונינג יקבל סוף מוצלח?
איך כל זה יגמר? דיסאנצ'נטמנט. פוסטר העונה האחרונה. נטפליקס
הניסוי הנרטיבי של אבי הסימפסונס מגיע לסופו בעונה חמישית ואחרונה (או בעצם, שלישית ואחרונה?), ואנחנו עוד לא בטוחים אם "דיסאנצ'נטמנט" היתה שווה צפייה או לא, אבל אנחנו בטוחים שבזה אנחנו הולכים לצפות הלילה
מאט גרונינג יצר בחייו רק 3 סדרות: הראשונה החלה ב-1989, השנייה ב-1999, והשלישית ב-2018. בהתחשב בכך ששתי הראשונות – הסימפסונס ופיוצ'רמה, בהתאמה – עדיין רצות, זה די מפתיע שהסדרה השלישית שלו, "דיסאנצ'נטמנט", הגיעה לסיומה. מפתיע, אבל גם משמח – כי עם כמה שהסדרה הזו התפזרה בחמשת ענותיה, זה כנראה דבר חיובי שהיא מסתיימת. זו פשוט הדרך היחידה שהיא תוכל להטות את הכף, ולהיזכר בסדרה מוצלחת.
"דיסאנצ'נטמנט", שזמינה בנטפליקס, עוקבת אחר חבורת יצורים מארץ האגדות דרימלנד, בראשם הנסיכה בין, שקצת מזכירה גיבורים אחרים של גרונינג – הומר ופריי – במובן שהיא קצת דבילית, קצת שיכורה ובעלת לב גדול. יחד איתה יש אלף שמאוהב בה, שד שמתעלל בה ועוד המון יצורים עם שמות מוזרים שעיקרם פארודיה על עולמות הפנטזייה. העונה החמישית אמורה לפתור את כל הקצוות הפתוחים בנוגע לבערך הכל – החל מאיך בין ניצלת ממות, דרך איך תנצח את אימה ועד למי יקח את הממלכה. זה הכל בעצם אותה שאלה, אבל ניחא.
https://www.youtube.com/watch?v=_4YP-lD6R_M
הסדרה הזו של גרונינג היתה אמורה להיות משהו אחר, כזה שיחזיר את האבא של כל האנימציה למבוגרים לעניינים – במקום סדרה בה חיים מפרק לפרק, כאן נתווה סיפור שלם עם המשכיות מפרק לפרק, התחלה, אמצע ומתישהו סוף. עכשיו הסוף הזה הגיע, עם עלייתו של החלק החמישי (למרות שטכנית זו עונה שלישית) של הסדרה לנטפליקס בסופ"ש האחרון. עשרת הפרקים האלו יהיו מה שיקבע אם הסדרה היתה פלופ גדול או הרפתקאה משתלמת. ועל אף שההימור שלנו הוא 70:30 לטובת הפלופ, אנחנו חייבים כבר לראות איך זה נגמר, רק בשל התקווה שה-30 אחוז ינצחו. "דיסאנצ'נטמנט", עונה 5, 10 פרקים, עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סוף סוף נטפליקס הצליחה להרים עיבוד לאנימה שמכבד את המקור
וואן פיס, גרסת נטפליקס. המשחק הולך להיות בגרסת האנימה אל תדאגו. (צילום מסך: נטפליקס)
אחרי מגוון לא מבוטל של כישלונות להפוך סדרות אנימה מצליחות ללהיטי נטפליקס מרובי CGI, נראה שבחברת הסטרימינג סוף סוף התחילו להפיק לקחים. אז המעריצים הוותיקים אולי יכעסו על גרסת הלייב אקשן של "וואן פיס", אבל עבור מי שלא רוצה לצלול לסדרת אנימה בת יותר מאלף פרקים, נטפליקס סיפקו שירות לא רע בכלל
לפני בערך שנה, ממש בתחילת מערכת היחסים שלנו, בת הזוג שלי ניסתה לשכנע אותי לראות איתה אנימה. היא מאד אוהבת את תחום האנימות והמנגות היפני, אבל אני תמיד נרתעתי ממנו. אין לי בעיה עם סרטים של סטודיו ג'יבלי, אבל זה קצת כמו להכריז שאתה אוהב מוזיקה מזרחית, וכששואלים אותך מה בדיוק, תענה "זוהר". בסוף הסכמתי לראות איתה, אבל לא לפני שהצהרתי: "אני אראה איתך נארוטו, אבל בחיים לא אראה איתך וואן פיס". היא הסתכלה עליי במבט מוזר, ואמרה "לא, אני גם בחיים לא אראה וואן פיס".
היא לא הבן אדם היחיד שאמר לי את זה. המון אנשים שצופים באנימות שונות ומגוונות אמרו לי שהם בחיים לא יצפו ב-"וואן פיס", כי עם 1,074 פרקים נכון להיום, זה כבר מאוחר מדי להצטרף. יש לי המון סיבות לא לאהוב אנימה, אבל המרכזית היא שזאת פשוט מחויבות גדולה מדי. כשמדובר בסרטים זה עוד סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. אבל בסדרות, הקרב הכי פשוט יכול להיות פרקים שלמים, לפעמים חצי עונה. סיבה נוספת שהרחיקה אותי מהז'אנר היא הפאנבייס. כל הכנסים והקוספליי והאהבה האינסופית לכל הסדרות האלה גורמות לי לקרינג' בלתי נשלט. אני מכבד את כל מי שאוהב לעשות את החרא הזה – לכו על זה, תעשו מה שאתם אוהבים – אבל זה מרגיש לי כמו קרינג'פסט נוראי. אז מה נטפליקס עשו? גרמו לי לראות "וואן פיס", כמובן.
הסיפור של "וואן פיס" עוקב אחר מונקי די לופי, פיראט שהוא גם איש גומי אשר יוצא למסע מטורף בעקבות אוצר אגדי בשם "וואן פיס", שיהפוך אותו למלך הפיראטים. בעקרון נשמע פשוט, אבל העניין הוא שסדרת האנימה (שמבוססת על מנגה באותו השם) התחילה ב-1999, ולא הסתיימה מאז. "וואן פיס" היא "היפים והאמיצים" של סדרות האנימה, והמונה עדיין רץ. כדי להשלים את כל הפרקים תצטרכו לתת מחייכם שבעה עשר ימים לפחות, וזה ללא הפסקות וללא שינה (מה שכנראה אומר, פיפי בבקבוק). מעריצים מכל העולם מחזיקים את הסדרה בחיים, אבל צריך לייצר מעריצים חדשים איכשהו.
היו לא מעט ניסיונות לעשות עיבודי לייב אקשן לסדרות אנימה מצליחות. אנשים לרוב זוכרים את "דרגון בול: אבולוציה" (2009), ואת "איירבנדר: אווטאר: כשף האוויר האחרון" (2010) – אבל שוכחים ניסיונות אחרים כמו "הרוח במעטפת" (2017), "מחברת המוות" (2017) או הכישלון הנוראי של נטפליקס, "קאובוי ביבופ" (2021). הסיבה שהן לא הצליחו היא לא רק הביצוע הנוראי, אלא גם העובדה שלא כל פרנצ'ייז דורש עיבודי לייב-אקשן. אם אנשים ראו את זה כבר בגרסת המקור, ועוד מבוצע יותר טוב, אין צורך בגרסה החדשה. העניין עם "וואן פיס" הוא שדווקא כאן, יש צורך בגרסה חדשה, כי קשה יותר למשוך צופים חדשים למותג שהעלילה שלו רצה כבר כמעט עשרים וחמש שנים.
לפני שניגשתי לצפייה בגרסאת הלייב אקשן, הבנתי שאין מנוס ואני חייב לצפות לפחות קצת ב-"וואן פיס", רק כדי להבין את הלך הרוח מול הגרסה החדשה של נטפליקס. למרבה ההפתעה, נהניתי יותר מהסדרה של נטפליקס מאשר מהמקור. יוצרי הגרסה הזו, סטיבן מיידה ומאט אוונס, מראים המון כבוד לגרסת המקור, גם אם הם לא נצמדים לכל קו עלילה. זה בא לידי ביטוי בזוויות צילום מעניינות שמזכירות מאד את האנימה, אפקטים ויזואליים שנשארים נאמנים לסגנון המקורי, ובעיקר עבודת השחקנים. יש המון ניואנסים שהשחקנים אספו מהאנימציה, כמו החיוך של לופי על פניו של השחקן איניאקי גודוי, או האופן שבו מאקניו מצליח לשחזר את המבט של זורו, או אפילו הבכי של מורגן דייביס בתפקיד קובי – וכל דבר כזה מאפיין את הדמות בדרך שלא נראתה קודם בעיבודים האמריקאים.
עם זאת, למרות הכבוד הרב שהם רוכשים לו, צוות היוצרים היה גם אמיץ מספיק כדי לחתוך המון שומן עודף. המון קרבות עם מיני-בוסים מיותרים וכל מיני פילרים שנועדו למשוך זמן מסך ירדו בעריכה, ואולי המעריצים הוותיקים יחשבו שמורידים יותר מדי, אבל בעיניי הורידו בדיוק כמה שצריך. קלישאות מסוימות שרדו איכשהו את שלב העריכה, במיוחד בדיאלוגים שלפעמים מרגישים דרמטיים מדי, אבל בכל זאת, זה גם חלק מהקסם באנימה. זה גם יכול להיות תירוץ יותר מדי טוב, ולכן כדאי ליוצרים להיזהר עם להשתמש בו יתר על המידה. זה סבבה לתרץ כמה אפקטים פחות מוצלחים או כמה דיאלוגים מטופשים עד כדי גיחוך בניסיון להיצמד למקור, אבל אם למדנו משהו מהסרט "הפלאש", הוא שיש גבול לכמה אפשר לתרץ אפקטים בינוניים ומטה כ-"בחירה אמנותית".
האם "וואן פיס" – גרסת המקור – תרוויח דם צופים טרי בעקבות החידוש? אני מאמין שכן, במיוחד עכשיו כשיתחילו באינטרנט ההשוואות בין האנימה ללייב-אקשן. בסופו של דבר סאגה שנמשכה באנימה שמונה פרקים הייתה מהנה יותר כשהיא קוצרה לשניים. הגרסה של נטפליקס לפעמים קצת מוזרה, לפעמים קצת קיטשית, לפעמים קצת מטופשת – אבל אם הסתקרנתם מהפרנצ'ייז ולא רציתם להתחייב לאלף פרקים, זאת בהחלט הדרך הנכונה. זה גם מאד משמח לראות את נטפליקס מפיקה לקחים, במיוחד כשזה עם סדרת האנימה היחידה שכן צריכה עיבוד אמריקאי, גם אם הוא לא מושלם. "וואן פיס",עונה ראשונה זמינה בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה רואים הלילה: את עיבוד הלייב אקשן הכי מצופה של נטפליקס
מה הסיכוי שזה יהיה מוצלח? "וואן פיס". צילום: נטפליקס יח"צ
את העיבוד הזה נטפליקס ממש לא רוצה לפשל - אחת מסדרות המנגה האהובות בעולם, וואן פיס, זוכה לעיבוד לייב אקשן עמוס ב-CGI כאחת הסדרות המושקעות של נטפליקס. בהתחשב בעיבודי לייב אקשן קודמים שלהם למנגה, מה הסיכוי שזה יעבוד? הפעם, דווקא יש מצב
לפעמים זה קצת עצוב לראות כמה נטפליקס מנסים, לשווא, לחצות להפוך לבית עבור עיבודי לייב אקשן של סדרות מנגה. על פניו, מובן למה – בזמן שנטפליקס הפכה לשירות סטרימינג, לקטלוג שלה הצטרפו לא מעט סדרות המנגה, כאשר חלק מהן הפכו ללהיטים גדולים – עובדה שהפתיעה רק את מי שלא מכיר את להט מעריצי המנגה. עם זאת, בכל פעם שהם מנסים, משהו משתבש, והמעריצים לא מרוצים. קאבוי ביבופ או מחברת המוות הן רק שתי דוגמאות צורבות.
עכשיו, אולי אולי, יש תקווה קטנה, כי בנטפליקס הולכים על כל הקופה עם עיבוד לייב אקשן מושקע במיוחד לאחת המנגות המצליחות והאהובות בהיסטוריה – "וואן פיס". ועם כל הפחד של המעריצים האדוקים, כל התמונות והטריילרים הראשונים נראים די פאקינג טוב. למעשה, הפקת הסדרה כל כך קשובה לתלונות המעריצים, עד שתיקנו באופן דיגיטלי את נראות כובעי הקש המאפיינים בעקבות תלונות מהטריילרים הראשונים.
עכשיו רק צריך שמי שלא מכיר את המנגה יתרגל לעלילה – עולם של פיראטים וכובעי קש (משופרים דיגיטלית!), בו הפיראט הצעיר מונקי די לופי יוצא למסע במטרה למצוא אוצר מיתולוגי. אם הסדרה תצליח לתפוס אפילו חלקיק מרוח הסדרה המקורית (שרצה כבר שנים על גבי שנים), מצפה לנו ממתק נטפליקסי נדיר. ואם הם לא הצליחו, לפחות תראו כמה אפקטי CGI מעניינים. גם זה משהו, אנחנו מניחים. "וואן פיס", 8 פרקים,עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
רוצים לקנות כרטיס? הפסטיבל הכושל ביותר בעולם חוזר לניסיון שני
אני בסדר. פסטיבל Fyre/ צילום: פוסטר הסרט הדוקומנטרי Fyre Fraud
למה? כי העולם נורא: פסטיבל Fyre מ-2017 נחשב לאירוע כל כך כושל, עד שנעשו עליו לא פחות משני דוקומנטריים, ומייסדו נשלח ל-4 שנים בכלא. עכשיו, כשהמייסד יצא לחופשי, הוא מארגן את פסטיבל Fyre 2.0, ומבטיח שהוא למד מהטעויות שלו. וגם טוסטים עם גבינה
"אם לא מצליחים בפעם הראשונה, נקו את עצמכם מהאבק ונסו שוב", שרה פעם אליה כפרעליה. כנראה שבילי מקפרלנד, המייסד של פסטיבל Fyre הנודע לשמצה, שמע יותר מדי אליה. או לפחות, יותר מדי ג'ה רול – כי בשבוע שעבר הכריז מקפרלנד שהוא מתכנן להחזיר את הפסטיבל הכושל לסיבוב שני, עכשיו כשהוא יצא מהכלא בגלל הסיבוב הראשון.
לא הרבה ידוע על הפסטיבל השני, שצפוי להתקיים בדצמבר 2024, כי לא שוחרר עדיין ליינאפ מופיעים, לוקיישן או כל פרט ממשי אחר – ובכל זאת, כל מאה הכרטיסים שהוצעו למכירה מוקדמת נחטפו במהירות שיא, ועוד במחיר של 449 דולר לאחד. טוב, זה עוד מחיר סביר ביחס לתג המחיר שהוצמד לכרטיסים הרגילים – שינועו בין 799 ל-7,999 דולר. מקפרלנד עדיין מבטיח חוויה יוקרתית ושמות גדולים, וגם מבטיח שלמד מניסיונו הגרוע (שהוביל אותו ל-4 שנים בכלא). בריאיון ל-TMZ אמר כי "פסטיבל פייר הוא על אנשים שמגיעים מרחבי כל העולם כדי לעשות משהו בלתי אפשרי. הפעם יש לנו תמיכה מדהימה. אני אעשה את מה שאני אוהב, בזמן שאעבוד עם מיטב אנשי הלוגיסטיקה והתשתית בתור שותפים".
למי שלא זוכר, פסטיבל Fyre היה הבטחה לפסטיבל יוקרתי בן שבועיים ששיווק את עצמו דרך סלבס סוג ז' ומשפיענים סוג ת', הבטיח חוויה יוקרתית במיוחד והופעות של אמנים גדולים, ביניהם בלינק 182, מיגוס, ליל יאכטי, פושה טי, סקפטה ועוד. כ-8,000 ילדים עשירים (כי כרטיס עלה ה-מ-ו-ן כסף) הגיעו לאי פרטי בבהאמס, ורק שם גילו כמה ההבטחות על יוקרה היו הגזמה מופרעת. שום מסיבות סלבס נוצצות ומגורים איכותיים – רק אוהלים מצ'וקמקים עם מזרן, כריך גבינה צהובה ושום הופעה. אפילו ג'ה רול – שהיה שותף לפסטיבל – לא העיז להראות את פניו בזוועתון הזה.
הבלגן על האי (שכלל סופות, הזנחה ומחסור מסכן חיי אדם במים, מזון ושירותים) שותף בזמן אמת ברשתות החברתיות, והפך את הפסטיבל שהבטיח יוקרה לבדיחה עצובה. בסוף הבדיחה הזו הגיעה – איך לא – לשני סרטים דוקומנטריים, האחד של נטפליקס והשני של Hulu, שיצאו בהפרש של ארבעה ימים אחד מהשני. צפייה בשניהם חשפה את הטרפת שבאמת הלכה באי הפסטיבל, וסיפקה כמה רגעים אייקונים. נגיד, הרגע בו אחד ממפיקי הפסטיבל סיפר שהוא הציע "לקחת אחד בשביל הקבוצה" כדי לעזור למשלוח מים נדרש לעבור במכס. וב-"לקחת אחד בשביל הקבוצה", הוא התכוון לספק טובות מיניות לפקיד מכס. אה, אגב – גם הוא יהיה מעורב בסיבוב השני של הפסטיבל. שיהיה להם, ובעיקר לקהל, המון בהצלחה. אה – ושיצלמו הכל כבר לדוקו. סתם ככה, ליתר ביטחון.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פחד בעיניים: 16 סרטי אימה למרתון יום שישי ה-13 בנטפליקס
"תברח" (צילום: יחסי ציבור)
לכבוד יום שישי ה-13, אבל גם כי הז'אנר פשוט מתפוצץ לכל עבר, אספנו את סרטי האימה הכי טובים שיש לנטפליקס להציע לכם כרגע, והמסקנה בלתי נמנעת: המין האנושי הוא חתיכת דבר חולה ומופרע. מ"מלתעות" ועד "הרוזן" - אלה הסרטים שיחזיקו אתכם ערים ומבועתים בלילה
יום שישי ה-13 כאן איתנו, וכל מה שצריך כדי להתענג עליו זה מסיבה טובה, סבב טריק-אור-טריט, תחפושות מושקעות ו– רגע, התבלבלנו עם האלווין. אוקיי, אז כל מה שצריך זה צפייה בסרטי אימה מצוינים ובנשנוש מוגזם שזה מפחיד? לא יהיה קל, אבל אנחנו יכולים להתמודד עם האתגר הזה. בואו לפחות נדאג שאלה יהיו סרטי האימה הכי טובים שהכסף שלכם יכול לקנות. ובנטפליקס הוא יכול לקנות די הרבה.
>>
מלתעות (1975)
הייתה תקופה בה ענק הקולנוע סטיבן ספילברג היה מפלרטט עם ז'אנר האימה, כשהניסיון הבולט והמוצלח ביותר הוא "מלתעות", סרט הכרישים המיתולוגי שבזכותו כל סרט כרישים שאתם מכירים קיים, החל מ"שארקנדו" וכלה "במעמקי הסן". הסרט הזה היה גם מבין הראשונים שעשו שימוש ראוי בטריק הידוע של "לא להראות את המפלצת" והוא מקור השפעה ענק על כל ז'אנר האימה וסרטי המפלצות. ואם במקרה לא צפיתם בו עד עכשיו, נספר שזה סרט על עיירת נופש שמבקר בה כריש קטלני. מה אתם צריכים יותר מזה?
לייט נייט עם השטן (2023)
סרט שבנוי ומוצג כסרט תיעודי החוקר מאורעות שהתרחשו במהלך צילום של פרק בתוכנית לייט נייט מהסבנטיז, שמוכנה לעשות הכל כדי לעקוף את התוכנית של ג'וני קארסוו. כן, גם אם זה אומר לראיין שד שהשתלט על נערה צעירה בשידור חי. זה סרט מפתיע באיכותו, עם המון רגעים מקפיצים, מצמיתים ומזעזעים, וטייק מאוד חכם על עשיית אימה בצורה מקורית ואפקטיבית.
ברייטברן (2018)
הסרט של הבמאי דייוויד ירובסקי והמפיק ג'יימס גאן (לימים יו"ר אולפני DC) רחוק מלהיות סרט מושלם, אבל הוא תשובה מעניינת לשאלה "מה היה קורה עם ילד מכוכב אחר היה נוחת על כדור הארץ ובמקום להפוך לסופרמן היה בוחר בכוחות הרשע?". הניסיון האחרון למכור לקהל סיפור אנטי-סופרמן היה של זאק סניידר לשנייה וחצי ב"ליגת הצדק" והתוצאה הייתה מאכזבת (גם בגרסת הבמאי), אז זה נחמד לראות עוד טייק על גיבור מפורסם ועוד מחוץ ליקום של DC.
אמריקן פסיכו (2000)
במובנים רבים זה מרגיש כאילו אמריקן פסיכו הקדים את זמנו, שכן מדובר בסרט שחזה את תרבות הנרקיסיזם והאובססיה למראה, את הריקנות הגוברת בקפיטליזם האמריקני, ואת הניכור הרגשי בעידן הדיגיטלי. ג'ייסון בייטמן שאותו משחק כריסטיאן בייל, הוא למעשה האבטיפוס של דמות המשפיען: מציג שלמות – אבל מאחוריה יש רק ריקנות איומה. זה סרט מרתק וחשוב, אז אם לא ראיתם עד עכשיו, קדימה. יש לכם שיעורי בית לעשות.
דיסטרביה (2007)
לא מדובר ביצירת מופת קולנועית, אבל "דיסטרביה" הוא הסרט הראשון שבאמת גרם לי להרגיש אימה – סרט אימה די נשכח על נער (בגילומו של שיה לבוף) שמתחיל לחשוד שהשכן שלו הוא רוצח סדרתי. מדובר בסרט אימה די ידידותי למשתמש, ושווה לראות אותו בעיקר בגלל זריקת הנוסטלגיה שתחזיר אתכם לתקופה ששיה לבוף היה שחקן נורמלי.
ערפדים נגד הברונקס (2020)
קומדיות ערפדים הן דבר שהולך חזק לאחרונה (יש אפילו עוד אחת ממש מוצלחת בהמשך הרשימה) אבל "ערפדים נגד הברונקס" היא קומדיית אימה מוצלחת במיוחד, שמלאה בכל מה שכיף בסרטים מהסוג הזה: קבוצת גיבורים צעירים שנלחמים במפלצות כדי להציל את השכונה. ראינו את זה קורה בסרט "השכונה VS חייזרים" בשנת 2011, וזה כל כך כיף שיש סרט זמין בסגנון ובגרסה עם אפקטים משודרגים.
אין מצב (2022)
את ג'ורדן פיל לא צריך להציג לחובבי האימה, אבל אם אתם לא מכירים, חיפוש קצר בגוגל יראה לכם שמדובר באחד השמות הכי מדוברים בעולמות האלה, לצד רוברט אגרס וטי ווסט. הסרט האחרון שלו "אין מצב" הראה לנו איך הראש המשוגע של פיל הוזה פלישת חייזרים, עם האג'נדה המוכרת והאהובה שלו שהפכה את סרטיו הקודמים לכל כך מוצלחים. הפעם הוא לוקח אותנו לחווה בעיירה שכוחת אל כשבעלי החווה, אח ואחות, מתחילים להבחין בתופעות מוזרות ומסוכנות שמתרחשות בה. אם גם לכם נמאס שסרטי "הנוסע השמיני" זנחו כל שימוש באלמנטים של אימה – ג'ורדן פיל עושה את זה מצוין בסרט הזה.
ניבים (2014)
בשני העשורים האחרונים החלה תנועה של סרטי אימה מוזרים. הראשון בהם היה על צמיג שמסוגל לפוצץ אנשים באמצעות טלפתיה, אבל מי שהביא את תת-הז'אנר הזה אל הבמה המרכזית הוא "ניבים" של קווין סמית', שמספר על מנחה פודקאסט צעיר שנפגש עם מלח בדימוס שאובססיבי לכלב ים, בשם מר ניבים. זה סרט מוזר, והוא לא לכולם ומתאים בעיקר לחובבי אימת הגוף, אבל גם צבר קהל קאלט לא קטן, ואם אתם מוכנים לשחרר כמה מחסומים פנימיים – אולי תוכלו אפילו ליהנות ממנו.
מקום שקט (2018)
זהו אמנם לא הסרט הראשון שג'ון קרסינסקי, כוכב "המשרד", מביים – אבל זה הסרט שהעלה אותו לדרגת במאי-שחקן-יוצר ולא רק שחקן ובמאי. בעולם המבעית שקרסינסקי יצר, האנושות כולה מושמדת על ידי חייזרים טורפים ומפלצתיים שרגישים לרעשים. הדרך היחידה להתחמק מהם היא… נכון מאוד, להישאר בשקט מוחלט. רעש אחד לא במקום יכול לסיים את החיים שלך. השימוש בשקט ובאימה בסרט הזה הוא מופתי ואין בו בכלל הרבה טקסט, מה שהופך אותו לבייסיקלי סרט אילם מודרני – פורמט לא מאד נפוץ בקולנוע של היום.
המשחקים של ג'ראלד (2017)
את מייק פלנגן אנחנו כירים מסדרות האימה שלו, אבל סרט האימה שלו "המשחקים של ג'ראלד", מוכיח איך הוא יכול לקחת סיפורים מוכרים ולהפוך אותם לתיאטרון אימים מזעזע ומרהיב. עד שפלנגן החליט לקחת את המשימה על עצמו, עיבוד הסיפור הספציפי הזה של סטיבן קינג היה ידוע כבלתי אפשרי. זה סיפור עצוב וכואב על זוג ועל חיי נישואין באמצעות ז'אנר שלא מדברים בו על הנושאים האלה מספיק, וזה בעצם הקטע של כל סרטי האימה בעידן הפוסט-מודרני: להשתמש באימה בשביל האג'נדה, ולא להפך.
בלאק פון (2022)
במהלך שנות השבעים, כשעוד היו מפרסמים ילדים נעדרים על אריזות חלב, פיני בן ה-13 נחטף על ידי רוצח סדרתי. בעודו כלוא במרתף, פיני מוצא טלפון דרכו הוא יכול לתקשר עם קורבנות העבר של הרוצח החולני. זה סרט אימה שתמיד מצליח לשחק עם המוח של הצופה ומאתגר את חוקי המשחק המוכרים. החיים של פיני מחוץ לבית הרוצח וגם בתוכו הם לא קלים, אבל הסרט הזה לוקח את הצופה למסע בתוך חלל די מצומצם – וזה הישג מרשים בפני עצמו.
ברברי (2022)
"ברברי" יצא באותה השנה, והיה גם המתחרה של "בלאק פון" על תואר סרט האימה הטוב ביותר של שנת 2022 – מה שהיה קרב צמוד והוגן. אבל "ברברי" של זאק קרגר לקח את הזעזוע למקום ביזארי לחלוטין. לא כדאי לדעת הרבה לפני הצפייה, אבל ניתן פרמיס קצר: הגיבורה שלנו הפעם היא טס מרשל, צעירה שעושה נסיעה ארוכה לטובת ראיון עבודה ומגלה שהבית הושכר לאדם נוסף. זהו, יש לכם את כל המידע שאתם צריכים. צאו לדרך.
תברח (2017)
אין מצב ש"אין מצב" יהיה ברשימה, בעוד שסרט הביכורים של ג'ורדן פיל יישאר בחוץ. עד היום הוא נחשב לסרט הכי טוב שפיל יצר, ולא סתם. בסרט כריס וושינגטון, בחור אפרו אמריקאי צעיר, נוסע עם בת זוגו רוז לפגוש לראשונה את ההורים. ג'ורדן פיל שואב השראה מגדולי במאי האימה ומייצר סרט חכם, מפחיד ומותח, שמתאר באופן מדויק ונוקב את החוויה האפרו-האמריקאית בארה"ב.
הפיר (2019)
מותחן האימה הספרדי של נטפליקס הוא אחד מהסרטים היותר יצירתיים ומוזרים בספריית הענק של שירות הסטרימינג. הוא מספר על עולם שבו אנשים נכנסים בהסכמה למעין כלא בקומות, ובכל יום בפיר המעלית שביניהם עובר משטח בטון עמוס באוכל מדהים, ועוצר בכל קומה כדי לאפשר לאנשים לאכול. מיוצר לציין שכאשר הפלטפורמה מגיע לתחתית, לא נשאר שם כבר אוכל. אך הקומות מתחלפות, כך שפעם אתה למעלה נהנה מארוחת מלכים, ופעם אתה למטה, מקווה שהשאירו פירור. לא סרט פשוט לצפייה, אבל בהחלט מעורר מחשבה.
הטיול (2021)
יש המון תתי ז'אנר נישתיים בסוגת האימה, ואין ספק שקומדיות אימה נורווגיות זה בהחלט דבר חריג – אבל זה סרט מספיק ייחודי בשביל להצדיק את קיומה של הנישה הזאת. "הטיול" עוקב אחרי לארס וניסה, זוג שבו שני הצדדים הגיעו לקצה כוח הסיבולת שלהם ובמקום להתגרש כמו כולם הם מתכננים במקביל לרצוח אחד את השנייה בטיול שלהם לקוטג'. זה מוזר, זה מצחיק, זה מפחיד ואם נמאס לכם מהשגרה הקולנועית ההוליוודית, זה הסרט שאתם צריכים לראות ולא ידעתם.
הרוזן (2023)
אני יודע מה אתם חושבים. סאטירת אימה צ'יליאנית? במקום הראשון? באמת? אבל האמת שרק בגלל ההזדמנות לדבר על הסרט הזה קפצתי על ההזדמנות לייצר את הרשימה הזאת. "הרוזן" הוא סרט אימה שלא דומה לשום דבר שראיתם בעבר. את הסרט ביים פבלו לריין, והוא הופך את השליט הצבאי והאכזרי של צ'ילה לערפד הניזון מדם נתיניו. כל אלמנט בסרט הזה עשוי כל כך טוב – ההומור, הביקורת והצילום בשחור לבן מייצרים חוויה שלא קיבלתי המון זמן מז'אנר האימה, עם ייחודיות ויצירתיות פורצת גבולות.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
