רגע לפני שפרצה המלחמה באיראן, דיווחנו כאן על פסטיבל האוכל פורט שף, שאמור היה להתקיים בנמל תל אביב ואמור היה להפוך לחגיגת שת"פים קולינרית עם חיבורים מפתיעים ומסקרנים בין המסעדות הפועלות בנמל ובין שפים גדולים שמתייצבים להשתתף בכל הכיף הזה לצד פודיז ומשפיעני קולינריה. הטילים הבליסטיים שנחתו על תל אביב הובילו לביטול האיוונט בחודש שעבר, אבלכמו שכבר ראינו בעולם התרבות, קצת טראומה איראנית זה לא מה שיעצור אותנו וגם מארגני הפסטיבל בנמל התאוששו והתארגנו מחדש כדי להכריז על פתיחתו המחודשת כבר מחר.

הפסטיבל, אם כך, יצא לדרכו המחודשת ב-14.7 (מחר, יום שני) ויימשך עד ה-24.7 עם למעלה מ־50 מנות מקוריות שיגישו השפים והמסעדות המשתתפות, בהזמנת מקומות מראש. חלק מהמנות יוצעו גם בטייק־אווי, במחיר נגיש של 45 ש"ח למנה, כשכל אחת מהן נולדה מדיאלוג פתוח המשלב סגנונות וטעמים מגוונים ומוגשת באווירה הקסומה של הנמל, מול נוף הים הפתוח, שמעניק למנות גם את ניחוחו הייחודי של המקום.

בין הלהיטים הצפויים: השף אורי ירמיאס יתארח במסעדת יוליה ויביא איתו את הקסם של “אורי בורי", המסעדה האגדית מעכו, עם מנות איקוניות כמו סשימי טונה עם סורבה וואסבי, קוקי סאן ז'אק עם פירה ארטישוק ירושלמי, ותמנון ברוטב צברי עם ערק ושמן זית; השף טום אביב יפתח שולחן ב"הסוכה הלבנה" עם האנרגיה הסוחפת מהטברנה בשוק הכרמל, אישיות בועטת וקבב דייגים, סלט אבטיח יאסו בויניגרט עגבניות, טרטר זעתר ים תיכוני, ושניצל סלמון XL. במקביל יתארח השף אבי לוי במסעדת רשל (כשרה), שם יגישו מנות שמחברות בין ירושלים למטבח המרוקאי־ישראלי כמו סביצ'ה פרידה עם שערות קדאיף ושמן כוסברה, ספינג' בורגר עם בצל מקורמל, ובסלה לוהטת במילוי אסאדו וקרמל מלוח.

>> איפה אוכלים עם כל המשפחה? 14 מסעדות ובתי קפה שמתאימים לכולם
>> ככה עושים שכונה: 25 מקומות לאכול ולשתות בהם מצוין בפלורנטין

עוד חיבורים מעניינים יווצרו בין מיכל אפשטיין הנהדרת מ-Eats ומסעדת תריסר של שף ענר בן רפאל פורמן, עם תפריט של אספרגוס בקציפת קיסר, בצלים מזוגגים עם גלידת פרמזן, וקינוח דלעת מתוק־מלוח בכתום מרהיב, בעוד תמרה אהרוני תייצר מנות לדוכני שוק הנמל עם סנגריה קרה מפירות קיץ (מיצי בשוק), סלט תפוחי אדמה והרינג (של שרי הרינג), מק אנד צ'יז עם תירס מתוק (של פסטה בנמל), קממבר אפויה עם דבש (לה פרומז'רי), פיצה תפוחי אדמה עם קרם צ'יז (פיצה אלפא), קטאייף נקטרינות עם גלידת עזים ואזוב (כנאפה כעכ) וגספצ'ו עם טרטר דג (של פישנזון ופסטה בנמל). משהו מתוק לקינוח? נטע סלונים תשת"פ עם גלידת נווה צדק ליצירת גלידת עוגת ביסקוויטים עם קראמבל קקאו מלוח, גלידת סנט אונורה קרמלית ופריכה, וגלידת יוגורט עם קראמבל זעתר ושמן זית – כולן בקוקילידת סטרופוופל.

אם כל זה לא מספיק כדי להפעיל אצלכם את כל חושי ה"אני חייב.ת לאכול את זה", אז בימי רביעי וחמישי (16–17.7 ו־23–24.7) יתקיים בשוק הנמל בשעות הערב שוק קינוחים, שבו יצרנים, אופים וקונדיטורים יגיעו במיוחד להציע מבחר קינוחים מפתים: למינגטון אוסטרלי, קינוחים לבנונים של כנאפה כעכ, קרם ברולה עם תוספות, פנקייקים טריים, גלידות, ממתקים צבעוניים ועוד. תאכלו משהו.
>> פורט שף, 24.7-14.7, ב'-ה' 22:00-12:00, ו' 15:00-10:00 (סגור בשבת וראשון).פרטים נוספים והזמנת מקום במסעדות כאן

• אוכלים שותים
• נמל תל אביב
• שוק הנמל
• אורי בורי

העיר עולה עולה, והעו"ש שלנו יורד יורד, ובנתיים יציאה בתל אביב הופכת לחתיכת משקל יקר על הכיס. כך שאנחנו לעד שומרים בליבנו מקום לאירועים חינמיים כמו קולנוע הפסגה או ירידים למיניהם, ומפעם לפעם – גם לסדרת הופעות חינמיות שצצה בלוקיישנים אהובים בעיר. בשנים האחרונות ראינו כמה כאלו בדרום העיר, אבל אחד הלוקיישנים האהובים עלינו היה דווקא בצפון הישן – על הדק של נמל תל אביב, עם נוף השקיעה היפהפה של העיר.

>> השאלה, עם כל מה שקורה מסביב, היא האם תוכלו לנצח את הק.ג.ב

גם השנה מופעי "חמישי אקוסטי" – סדרת הופעות חיות בנמל תל אביב – חוזרים לספק לנו קצת מוזיקה חיה באוויר הפתוח מדי יום חמישי. במהלך ארבע ימי חמישי מתוך החודשיים הקרובים (8.5-19.6) יגיעו אמנים ישראלים לדק המרכזי בנמל תל אביב, ממש ליד הקרוסלה האייקונית, ויבצעו הופעה חיה תחת כיפת שמיים לכל מי שמעוניין בזאת – אם כי ההופעות על בסיס מקום פנוי, אז כדאי להגיע מוקדם. ומכיוון שההופעות מתרחשות ב-20:00, להגיע מוקדם פשוט אומר להספיק לאחת השקיעות הכי יפות בעיר.

סלקשן האמנים עצמו מעיד על מאמץ לגוון ולפנות לקהלים שונים, כאשר מצד אחד דניאלה ספקטור (8.5) ועלמה גוב (15.5) יפנו לקהל צעיר וכנראה נשי יותר, שני האמנים של יוני כבר יביאו רוק אקוסטי לנמל, ואולי גם קהל קצת יותר מבוגר – חמי רודנר (12.6) ואלישע בנאי (19.6) ירימו את הגיטרה, ויספקו פסקול נפלא לתחילת הסופ"ש. הזדמנות נהדרת לצפות באמנים שלא בהכרח הייתם קונים כרטיס להופעה שלהם, אבל עוד עשויים להפתיע אתכם על הנמל.
חמישי אקוסטי, ימי חמישי במהלך מאי-יוני, הדק המרכזי בנמל ת"א, 20:00

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• נמל תל אביב

כן נו, כולם שונאים את התחנה המרכזית. אף אחד במערכת טיים אאוט לא הופתע כשגילינו זאת בבחינת המדור היומי "העיר שלי" – מדור שנולד כדי לתת מקום לתושבי לפרגן לעסקים מקמיים, אבל גם שואל אותם בכל פעם מה המקום שהם לא אוהבים. לשמחתנו, אף אחד לא משתמש בו כדי לסגור חשבונות עם בית הקפה היקר מול הבית, אלא כדי להעיר על מקומות בעיר שהיינו רוצים לראות במצב טוב יותר. אז כן, כולם שונאים את התחנה המרכזית, אבל פעם בכמה זמן אנחנו מקבלים תשובה מפתיעה – לאו דווקא כי המקום אהוב, אלא לפעמים כי המילים "לא אוהב" מוציאים מאנשים משהו מאוד אישי וישיר. אלו עשרת הבחירות הכי מפתיעות שראינו במדור.

>> אחרי 22 שנה של ארץ נהדרת, הגיעה העת להיפטר מהפורמט העתיק

1. כיכר קדומים

"כיכר קדומים היא רחבה מושלמת עם מעט מאוד צל. הגיע הזמן שעיריית תל אביב תדאג לפתרון!".
(לעיר של חגי אשל, מאסטרו בתחום האירוח והבעלים של "Scent Jaffa")

2. נמל תל אביב

"אני חושב שאחד המקומות שפחות מתחברים אליי זהו נמל תל אביב. על פניו זה לוקיישן מהמם, אבל מרגיש לי שהוא הפך קצת לתפאורה יותר מאשר למקום עם נשמה. הכול שם עובד כמו שצריך, אבל זה מרגיש קצת חסר אופי אמיתי, חסר את ה"בלאגן" והאותנטיות שהופכים מקום בעיר לכזה שאתה ממש רוצה להיות בו. אני חושב שעם תמהיל יותר נכון של עסקים ואופי קצת יותר של שוק, היה אפשר לעשות אותו יותר לתל אביבים ופחות לאנשים מבחוץ"
(לעיר של דודי אפריאט, הבעלים של פיצריית לה טיגרה וקוקו נקו)

3. כיכר השעון

כיכר השעון ורחוב יפת. גם ככה אנחנו מדינה של סטרס והאזור הזה מעלה אותי קומה בדרגת הסטרס. תמיד פקוק, כולם צופרים ונוסעים כמו משוגעים. אין פעם שאני נוסעת על יפת ולא חושבת על כמה החיים פריכים והם יכולים להסתיים ברגע. וממש שם, ברחוב יפת.
(לעיר של די.ג'יי סמג', Head Of Membership and Communication בסוהו האוס ודי.ג'יי)

4. הכניסה לעיר

"הכניסה לתל אביב מכיוון חולון. למה אין שום שלט 'ברוכים הבאים לתל אביב'? איפה הגאווה של הבירה התרבותית של ישראל? כועס מאוד".
(לעיר של איתי תורן, אמן ההיפ הופ הישראלי ובנו של דן תורן ז"ל)

5. היציאה מהעיר

"אוקיי זה הולך להיות ספציפי, אבל היציאה מהעיר סביב מחלף לה גארדיה (הבלאגן מתחיל כבר בצומת הרחובות יהודה הלוי והרכבת, סמוך למקסיקנית הכי טובה בעיר, הטאקריה. ראיתם איך השחלתי עוד המלצה על הדרך?). למה זה כזה סיוט לצאת מהעיר עם אוטו? לכל מקום בארץ, בכל שעה ביום – תמיד לוקח 40 דקות רק להשתחל החוצה מתל אביב ואז עוד 12 דקות לנסיעה לאן שבאמת ניסית להגיע. אז מבחינתי, סביב רחוב הרכבת אפשר להרוס את כל האזור ולבנות שם כיכר אחת עצומה. או פתרון אחר, מקצועי, כי אני לא מבין בזה בשום צורה".
(לעיר של עמרי הכהן, שחקן, קומיקאי ואמן אלתור)

6. כיכר המדינה העתידית

"הפרויקט שבונים בכיכר המדינה – שלושה מגדלים אימתניים שנראים כמו נלקחו מסרט אימה. גדלתי בויצמן, כיכר המדינה היתה במסלול הקבוע שלי לקונסרבטוריון. כילדים, כל ל״ג בעומר היינו חוגגים בחלק המרכזי של הכיכר, המדשאה והשביל שמסביב לה, שהיום הופך לגוש הבניינים הכל כך לא קשור הזה. כל בוקר כשאני עוברת שם נחמץ לבי למראה הבניינים האלה".
(לעיר של אפרת לוי, פסנתרנית מובילה ומוערכת ומנהלת מוזיקלית בקונצרטים ברחבי העולם)

7. הירידה לחוף המציצים

"אהבתי את הירידה מרחוב חבקוק לחוף מציצים עד שעפתי שם מהאופניים ושברתי את המרפק. זאת ירידה תלולה ומתעקלת. הושבתתי מהעבודה למשך חודש וחצי. תחבשו קסדה!".
(לעיר של רומי שטייניץ, השף קונדיטורית של מסעדת "תריסר" בנמל תל אביב)

8. הסופר השכונתי

"אני ממש מתעבת את הסופר בשכונה. בכלל, קניות בסופר נהפכו לאירוע קשה, מתסכל ומעליב. בגלל המחירים אני מרגישה צרכנית רמוסה, וזה כשאני עוד יודעת מה המחירים, כי חצי מהמוצרים לא מסומנים בכלל ואנחנו נפרדות בקופה (קופסת הצלפים במלח ב-50 ש"ח בטח עדיין שם, מחפשת פראייר). וכל זה בהנחה שהצלחתי בכלל להגיע לקופה, כי המעברים הצרים מדי ותמיד חסומים בארגזים בפריקה, שנמצאים שם לבד כי מי שאמור לפרוק אותם בדיוק יצא לסיגריה, העגלות נוסעות רק באלכסון, מדפים שלמים ריקים לחלוטין מסחורה או מוצפים בנוזלים (חלב-קוטג'-עוף בהפשרה, כולם באופן ספונטני שואפים לפרוץ מהמכלים שלהם ולהימרח על המדף), והנורא מכל חוויות הסופר זה הדרעק שנדבק לאצבעות כשמנסים לבחור ירקות ובטעות תופסים מלפפון רקוב, עגבנייה משחירה או תותים מנוקדים פרווה שהתחבאו מאחורה. עכשיו לך תמצא במה לנגב את הידיים שנהפכו באחת לדביקות ומסריחות ואי אפשר לגעת בכלום"
(לעיר של ענבל הופמן, אמנית, מעצבת ומאיירת)

9. הבית בשינקין 57

"הבית בשינקין 57 היה מצודה של נעורים פרועים, של חיים בלתי מוגבלים, של מציאות-חלום. עברתי לשם כנערה עם אחי, עם בן זוגי ועם חברה נוספת, ויחד היינו תופרים, מנגנים, כותבים תסריטים כל הלילה ובשש בבוקר יורדים אל הרחוב, עייפים אבל מלאי חיים מהכתיבה ומהאפשרויות האינסופיות שעמדו בפנינו בגיל הזה שבו לא היינו צריכים כלום מהעולם והעולם היה צריך מאיתנו הכל. כששכרנו את הבית בשינקין 57, במחיר שהיום אי אפשר לשכור בו חניה, בעלי הבית אמרו לנו שהם בעצם מתכננים לבנות שם בניין חדש, ושאנחנו רק שם לכמה חודשים. אבל משנה לשנה החוזה נחתם מחדש, והדאגה שיזיזו אותנו משם, שבהתחלה היתה תלויה מעלינו כל העת, התמוססה. השנים עברו, אני ובן הזוג נפרדנו, אחי עבר הלאה, החברה ששכרה איתנו התחלפה פעמים רבות, אבל אני נשארתי.

"בסוף לא תמ״א 38 הזיזה אותי, אלא החיים. יום אחד, שש וחצי שנים אחרי הלילה הראשון שלנו שם, השארתי את הבית בשינקין 57, ובדיעבד גם את שנות נעוריי, מאחור. בהתחלה נשארו לגור שם חברים שלי, ואחר כך חברים של החברים, ובסוף, כשהגעתי לשם אחרי כמה שנים למסיבה שהוזמנתי אליה דרך מישהו, לא הכרתי יותר את האנשים שגרו שם והם לא הכירו אותי.
יום אחד עברתי שם וראיתי שלט גדול על הבניין ״למכירה פנטהאוז״. שלחתי תמונה לאחי והוא אמר, ״טוב, בסוף זה קרה.״ אמנם באיחור של 15 שנה, אבל בסוף זה קרה. עכשיו עומד שם בניין גדול ולבן, ולמטה ייפתח בקרוב בית קפה. שרה מקפה תמר נפטרה, וממילא היא כבר לא היתה מזהה את העיר שלה. אני גרה לא רחוק משם, ואני עוברת ליד המקום כמעט כל יום".
(לעיר של קמה ורדי טהרלב, זמרת-יוצרת וסופרת תל אביבית)

10. כלום ושום דבר

"אני לא מוצאת שיש מקומות שאינם אהובים, בעיר או בכלל. ממרומי גילי אני מחפשת ומוצאת בכל דבר את היופי שטמון בו או את האנשים המעניינים שמבקרים בו. אם תסתכלו היטב תוכלו גם אתם למצוא אותם בכל מקום".
(לעיר של חואניטה כהן סמית', תופעת בלוז וג'אז חוצת עשורים וז'אנרים יוצאת דופן. בת 93)

• העיר שלי
• כיכר קדומים
• נמל תל אביב
• כיכר השעון
• חוף מציצים
• כיכר המדינה