Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
לזה צופי "דה וויס" לא ציפו. השופטות בתכנית הריאליטי, מירי מסיקה וריטה, גנבו את ההצגה למתמודדים כשבסיום השיר "עד שתעזוב" של ריטה, שביצעו בדואט, השתיים התנשקו. לא רק הצופים הופתעו, אלא גם חברן לחבר השופטים, שלומי שבת.
לכבוד המאורע יוצא הדופן, אספנו נשיקות נוספות, חלקן לוהטות במיוחד, כולן לא ממש צפויות, בארועים שונים.
הארוע המכונן בז'אנר התרחש בטקס פרסי המוזיקה של MTV ב-2003 – הנשיקה המשולשת של הדיוות. בעוד אצל מדונה, שום פרובוקציה לא תהיה מפתיעה, ב-2003 כריסטינה אגילרה ובריטני ספירס עוד ניסו לצאת ממשבצת הכוכבת התמימה של גיל הנעורים. ומה צריך יותר מנשיקה עם מלכת הפופ כדי להשיג את זה.
אבל לא רק למדונה יש טעם טוב בנשים. סנדרה בולוק הדביקה צרפתית לסקרלט ג'והנסון בטקס פרסי הקולנוע של MTV ב-2010, וכמעט הפילה אותה מהרגליים.
עדיין 2010, שוב סנדרה בולוק. הזוכה הפעם: מריל סטריפ! משהו עבר עליה בשנה הזו?
שנה אחר כך, ב-2011, בריטני ספירס – כבר לא נערה תמימה – שברה את האינטרנט עם הנשיקה שהדביקה לריהאנה בטקס פרסי המוזיקה של בילבורד.
הנה פצצת זמן מהעבר: 2004, פרסי המוזיקה של MTV – שנה אחרי הנשיקה המכוננת של מדונה, בריטני וכריסטינה. סנופ דוג מבסוט, אבל כוכבות הרגע הן פריס הילטון וכרמן אלקטרה, אולי שתי הנשים עם השם הכי לוהט בתעשייה האמריקאית אי פעם.
ואחרון חביב: בטקס הגולדן גלובס האחרון, בעוד ריאן גוסלינג זכה בפרס, ריאן ריינולדס זכה בנשיקה מאנדרו גארפילד, שיום אחר כך שיחזר את המעשה גם עם סטיבן קולבר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סילבסטר 2000: כשהעולם עוד היה אופטימי וכולם אמרו שהולך להיות מילניום רוחני, והיא הסתובבה רבע שיכורה במסיבה ופתאום ראתה את גילי, שהיה מאוהב בה בתיכון ולא חשב שהיא יודעת, ותמיד זכר את יום ההולדת שלה ונתן לה מתנות צנועות אבל מאוד אישיות: פעם ספר חתום של עמוס עוז, פעם פוסטר של הצלם האהוב עליה, עומד ומציץ מבעד למצלמה על חצובה (ברסאי; היום היא מתביישת בכמה פוסטרים שלו עיטרו את חדרה),
ואז הצבא ואז האוניברסיטה ואז החיים, היא התחתנה והוא התחתן וילדים ועבודה –
וכך עברו עשר שנים בלי שהתראו ובלי שחשבה עליו, אלא שאז הגיעה המסיבה הזאת בחורף 2000: דליי גשם נשפכו מהשמיים בזה אחר זה, והיא הגיעה לבדה ורוב הזמן שתתה ורקדה ואף אחד כמעט לא דיבר איתה חוץ מבחור דתי נמוך שניסה להתחיל איתה (״אנשים מכירים אותי,״ אמר לה, ״אני מיסטיקן. אני חזיתי את באג 2000. אני אף פעם לא הולך נגד התורה, אני בעד התורה. גם כתבו עלי בעיתון לאשה״), והיא התחמקה ממנו לקראת חצות מצאה את עצמה במרפסת, ואז לפתע: גילי.
הם הביטו זה בזו ולקח לשניהם רגע להבין
מאיפה הם מכירים – ואז נהיה לא נעים כי איך יכול להיות שלא זיהיתי וכו׳, והם זזו אחד לכיוון השני, דרך המרפסת המלאה מעשנים, מביטים זה בעיני זו ומחייכים, והמבט השתנה תוך כדי שהתקרבו: מחיוך של הכרה / להתרגשות של פגישה / לתחושה ברורה שמשהו קורה כאן. רק שאז שוב צץ לצידה הבחור הדתי הנמוך (״תקפצי אלי פעם, אני מקבל בבית קפה אפרופו בהיכל התרבות, לא צריך משרד, מיסטיקה זה לא מקצוע של משרדים״),
ולקח לה עוד חצי דקה להתחמק ממנו ולחזור להתקדם לעבר גילי, ואז פתאום עשו חושך והתחילו לספור לאחור: עשר-תשע-שמונה והיא ידעה שיגיעו לחצות בדיוק באפס, וידעה מיד שגם הוא חושב על זה, ושניהם ידעו כמו שרק שני אנשים שהולכים להתנשק יודעים שאכן הם הולכים להתנשק ושום דבר לא יעצור את זה, לא השנים שחלפו ולא הילדים ולא בני הזוג ולא המבוכה שבטוח תהיה אחר כך, שלוש, שתיים, אחת, ו-
לפתע נפל משמאלה שולחן קטן עם בקבוקי בירה, ומיד הפריד ביניהם נהר של הייניקן וזכוכיות שבורות ואנשים מבוהלים- מצחקקים, שסחפו אותם לכיוונים מנוגדים, עדיין מביטים זה בעיני זו, שואלים את עצמם מה עושים עכשיו, ואז מחליטים ביחד להתאמץ ולחתור למפגש מבעד למהומה, ואז ההכרה: כאשר יגיעו שוב זה אל זו, זה יהיה אחרי חצות, ולא תהיה להם שום סיבה לעשות את מה שלפני רגע נראה כמו גורל מופלא. בדקה אחרי חצות הגיעו ונעמדו זה לצד זו. דיברו בחיוך על איך כמעט התנשקו, ושאלו: מה קורה? ומה איתך? ואיך החיים?
ואז לפתע הבחור הדתי הנמוך היה שם שוב (״יום כיפור הייתי זרוק בבית מלון באמריקה, בלי בית כנסת, מה יכולתי לעשות? ישבתי על המיטה ולא זזתי. במנהטן, ליד סנטרל פארק. מקום מאוד יפה. אבל בתי כנסת איפה יש שם? אין״) ועד שהצליחה להתחמק ממנו, גילי כבר הלך.
ומאז לא ראתה אותו יותר, אבל במשך שש עשרה השנים שחלפו מאז, לא עבר יום אחד מבלי שחשבה על הנשיקה הזו, שלא היתה. היא לא סיפרה על כך לאף אחד (לא לבעלה, לא לחברתה הטובה ביותר, לא לפסיכולוג שלה), אבל שוב ושוב דמיינה – לא תמיד את הנשיקה עצמה, כמו את עוצמת הרגשות שבוודאי היתה נלווית אליה: עוצמה כה מוחלטת ומופלאה ושהיתה מוחקת בבת אחת את כל היסוסיה, את כל מבוכותיה, את כל הצורך להחביא את עצמה שרדף אותה מאז הילדות, וברבות השנים מרוב שדמיינה את הנשיקה היא כמעט שכחה שלא היתה, עד שהשבוע קיבלה הזמנה למסיבת סילבסטר, ואחת מחברות הפייסבוק שלה אמרה: ״את יודעת מי גם אישר אירוע? גילי.״
לקח לה יומיים להירגע. ואז להתחיל לפחד: מה יקרה אם הוא ידבר על הנשיקה שלא קרתה? וישמיד לנצח את זו שכן קרתה שוב ושוב ושוב, בדמיונה, בשנים שעברו מאז?
היא עוד לא החליטה, אבל די ברור לה שבסוף לא תלך.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"הכל יהיה בסדר. עשית את הדבר הנכון", אני מאשר לעצמי, ומחייך. אני מלא בביקורת עצמית, ובמצב כזה, לפעמים תוספת מכיוון העולם החיצון יכולה להשפיע קשות. בשישי בבוקר בשבוע שעבר, עלהסרטון "הנשיקה האסורה"לעמוד הפייסבוק של טיים אאוט. כמעט מיד החלו התגובות לזרום. וגל השנאה שהכה בין התגובות כמו סירחון, היה כה עז, שאפילו אותי – למוד ניסיון, לצערי – הוא הצליח להפתיע. קהל השונאים, בדומה למתנשקים עצמם, נחלק לשניים: היהודים, והערבים. בין היהודים, היו שכמובן טענו שהבחורות בסרטון כלל לא ערביות, או שאם הן ערביות – אז הן לא מוסלמיות. והיה גם הצד הערבי. מה לא שמעתי, מה לא ראיתי. מתמונות של דמויות "איש משפחה" מקיאים את נשמתם (זה לא מצחיק, זו הסתה), ועד לקריאה להחרים משתתפים בסרטון או לפגוע בהם – כולל בי עצמי.
על פי דרכינו, זיזו, ניסרין, בודהה וכל מי שהשתתף בסרטון מהצד שלנו, הערבי – בחר במחאה הכי אפקטיבית שהיינו יכולים להשתייך אליה. בלי לפחד, בעטנו למשרד החינוך בבטן הרכה. גרמנו לכל העולם להתעניין, להכיר, להתרגש. יכול להיות שזה לא ישנה כלום מבחינה מדינית. נכון. אבל די לנו בקומץ הזה, אפילו אם זה רק עשרה אנשים, ששינו את דעתם, שזה נגע בהם, כדי להתחיל משהו חדש בעולם. לא אשקר – המילים פוגעות והטוקבקים שוברים אותך. אבל אני משוכנע, באמת, שיום יבוא – ואותם עשרה יהפכו לעשרים, והעשרים לשלושים, והשלושים לשלוש מאות, אולי לרבבות אלפים. אנחנו החלוצים. כמעט שבעים שנה המדינה קיימת, ולא ראינו קבוצה של ערבים ויהודים מתנים כזו חיבה, ומתנשקים. אולי בעוד שבעים שנה, אולי לא בימי חיינו – יום אחד נהיה הרוב. אולי מישהו אפילו יזכור איפה כל זה התחיל.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ברחבי העולם מתרגשים מסרטון "יהודים וערבים מתנשקים"
סרטון המחאה של טיים אאוט תל אביב מכה גלים בעולם. מעל ל-50 כלי תקשורת סיקרו את הווידאו, בהם הגרדיאן, CNN, BBC, וושינגטון פוסט, רויטרס ובאזפיד. קראו את התגובות
העולם לא נשאר אדיש להפגנת אהבה: כלי תקשורת רבים ומרכזיים ברחבי העולם חלקו עם קוראיהם את הסרטון של טיים אאוט תל אביב.הסרטון ״יהודים וערבים מתנשקים״זכה לכמעט 2.5 מיליון צפיות בתוך יומיים – ולמעל ל-25 אלף שיתופים. הסרטון מציג שישה זוגות של יהודים וערבים מתנשקים מול המצלמה, כמחאה על הסרת הספר "גדר חיה"המתאר רומן בין יהודיה לערבי מתכנית הלימודים של משרד החינוך.
יותר מ-50 כלי תקשורת ברחבי העולם סיקרו את הפרויקט, בהם בין היתר גם ה-CNN,ההפינגטון פוסט, האינדיפנדנטוכן סוכנות הידיעות הבינלאומיתרויטרס. ב-BBC הבריטיקיימו תכנית משודרת בנושא שנמשכה כחצי שעה.
הגרדיאן הבריטי בחר לשתף את הסרטון בעמוד הבית שלו תחת הכותרת "יהודים וערבים מישראל מתנשקים בתגובה לפסילת ספר". מעל לחצי מיליון אנשים צפו בסרטון בגרדיאן – וכמעט 20 אלף שיתפו אותו ברשתות החברתיות. פלטפורמת החדשות AJ+ מבית אל-ג׳זירהשיתף כתבת וידאו על הסרטון– וזכה ליותר מ-700 אלף צפיות ולכ-3,000 שיתופים. בתגובת האתר נכתב כי לא נכון לקרוא למשתתפים יהודים וערבים משום שישנם גם יהודים ערבים, ואילו הערבים שמשתתפים בסרטון הינם פלסטינים אזרחי ישראל.
לאחר שהסרטון נעלםמעמוד הפייסבוק של טיים אאוטבחמישי בערב בנסיבות שעדיין לא ברורות, בחרו באתרבאזפידלהתמקד בכותרת "וידאו של ערבים ויהודים מתנשקים הוסר מפייסבוק". במהלך הכתבה פרס כתב חדשות העולם של באזפיד הייז בראון את סיפור פסילתו של הספר של רביניאן מתכנית הלימודים. "אך אם תרצו לצפות בוידאו בעמוד הפייסבוק של טיים אאוט, מזלכם אזל", נכתב בכתבה. "הוא הוסר וטיים אאוט אובדי עצות בנוגע לסיבה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
