שנת 2025 לא הייתה שנה טובה לסרטי הסטרימינג. היא לא הייתה טובה לסטרימינג באופן כללי. מקריאות הקרב של מלחמות הסטרימינג בתחילת העשור לא נשאר הרבה, וזה עוד לפני עסקת נטפליקס-וורנר-HBO. במהלך 2025 עברו רוב שירותי הסטרימינג למגננה, קיצצו תקציבי הפקות והתפללו לטוב. כתוצאה מכך ייצרו ענקיות הסטרימינג הרבה פחות סרטים מבעבר, מה שאומר גם פחות סרטים טובים. אמזון פריים, למשל, לא הוציאו השנה אפילו סרט אחד באמת ראוי. אנחנו לא נהיה שליליים ופשוט נתמקד בסרטים הטובים ביותר שהופקו השנה על ידי ספקיות הסטרימינג הגדולות. שתהיה שנה יותר טובה.

>> "בנות כמונו": אל תתנו לסרט מלא החיים הזה לחלוף על פניכם
>> זה מתחיל כמו קומדיה רומנטית מתוקה. זה הרבה יותר מזה

10. הנקיק // The Gorge // אפל TV

סרט אקשן-מד"ב-רומנטי וקליל יחסית על שני צלפים מיומנים של ארה"ב ורוסיה, שנשלחים כל אחד מצידו לשמור על נקיק מסתורי ומסווג ללא קשר לעולם החיצון או אחד עם השנייה. בסרט תוכלו למצוא את מיילס טלר בפרצוף רציני ואת אנה טיילור ג'וי שתמיד כיף לראות על המסך, כמו גם את כוכבת האקשן-מד"ב הנצחית סיגורני ויבר. הוא אמנם לא סרט אוסקר או איזה מאסטרפיס, אבל הוא מספיק כיפי כדי להעביר בכיף יום גשום בבית. ובשביל זה יש סרטי סטרימינג. כמו הסרט הבא ברשימה.

9. טרול 2 // Troll 2 // נטפליקס

אם אתם מאוהבי המפלצות, השנה יצא סרט ההמשך של "טרול" משנת 2022 והפעם הוא חוזר עם טרול נוסף – שטיפה גדול יותר מהטרול הקודם. זאת לא המלצה סטנדרטית, כי לא כל הסרט מומלץ, אבל ההתחלה והסוף שלו וואו. על האמצע אתם יכולים לוותר, אלא אם כן באתם בשביל הסיפור המאוד קלוש ולא בשביל לראות טרולים ענקיים מכסחים אחד את השני במכות. כל אחד והכיף שלו.

8. בודדים בפסגה // Mountainhead //יHBO

אין בהוליווד יוצר שכותב אנשים עשירים כמו ג'סי ארמסטרונג. כולם חיכו לסרט שיורש את "יורשים" לאחר סיום הסדרה, אך קצת התאכזבו שהסרט הזה הוא לא מה שהם רצו שהוא יהיה. "בודדים בפסגה" עוקב אחר ארבעה חברים ביליונרים שנפגשים על פסגת הר מושלג ומבודד בזמן שמשבר כלכלי עולמי מאיים להחריב הכל, ורבים פספסו אותו בגלל שהביקורות עליו והשיווק שלו החמיצו את מהותו. אבל יש כאן מעולה שלגמרי שווה את הזמן שלכם, וגם אם פחות תתחברו, לפחות הוא יעשה לכם חשק לצפות מההתחלה ב"יורשים".

7. נונה // Nonnas // נטפליקס

"נונה" הוא סרט פיל גוד מושלם. במרכז הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי, עומד ג'ואי סקרוולה, מוסכניק של אוטובוסים שמחליט לפתוח מסעדה שבה נונות איטלקיות יבשלו את המנות המסורתיות שלמדו מאימותיהן. בקאסט יש לנו את וינס ווהן, סוזן סרנדון, לוריין בראקו (הסופרנוס), ג'ו מנגנלו, דריאה דה מתאו (גם "הסופרנוס") ועוד המון שחקנים ושחקניות מוכשרים ומוכשרות. זה סרט שיפתח לכם את התיאבון ואת הלב, ולפעמים זה כל מה שצריך.

6. חלומות רכבת // Train Dreams // נטפליקס

בסרט הזה ג'ואל אדגרטון נכנס לנעליו של רוברט גריינר, עובד מסילת רכבת בשלהי המאה ה-19, שעובר לעבוד בכריתת עצים לאחר שהוא חוזה במוות של אחד הקולגות שלו על הפסים. זהו סרטו השני של קלינט בנטלי, והוא לא פשוט לצפייה אם אתם רגילים לקצב המהיר של הקולנוע הפוסט מודרני, אבל יש בו רגעים עוצרי נשימה ותצוגת משחק יוצאת מן הכלל של אדגרטון, וזה גם הסרט היחיד ברשימה שמעורר דיבור חזק בכיוון האוסקרים. אם כבר אווירה חורפית, אז ככה.

5. מלמטה למעלה // Highest 2 Lowest // אפל TV

דנזל וושינגטון משחק איל מוזיקה בשם דייוויד קינג, שנחשב ל"אוזן הכי טובה בתחום". הוא חי את חייו על הצד הטוב ביותר, עד שבנו נחטף. כעת הוא צריך להחליט כיצד לפעול עם כל התפתחות שמתרחשת מאותו הרגע. יש בסרט מן הביקורת הפוליטית, בכל זאת מדובר בעיבוד של הבמאי ספייק לי לסרט של אקירה קורוסאווה, אבל הוא גם מעורר מחשבה לגבי עצמנו ומכריח את הצופה לשאול "איזה אדם אני רוצה להיות?"; את הצופה האמריקאי הוא מכריח לשאול את עצמו "האם אני אהיה מי שהחברה רוצה שאני אהיה?", ואם זאת הייתה רשימת "הסרטים החשובים של שנת 2025" אין ספק שהוא היה זוכה במקום הרבה יותר גבוה.

4. הטורף: רוצח הרוצחים // Predator: Killer of Killers // דיסני+

דיסני עושים דברים יפים מאוד עם הפרנצ'ייז של "הטורף", ו"רוצח הרוצחים" הוא אולי הסרט שלקח את זה הכי רחוק. סרט האנימציה הזה שהגיע אלינו בתחילת הקיץ ממשיך לחדש את עלילות החייזר הרצחני, ומייצר חוויה שונה ומיוחדת מבלי לשחזר ולמחזר את הסרטים הקודמים בסדרה. הפעם אנחנו מקבלים סיפור בעל אופי אנתולוגי, כשבכל קו עלילה הטורף מגיע לכדור הארץ בנקודת זמן שונה על ציר הזמן ההיסטורי. פעם הוא מגיע בתקופת יפן הפיאודלית, פעם אל טייס צעיר בקרבות אוויריים במלחמת העולם השנייה ופעם אל ויקינגית חסרת רחמים. מדובר בגרסה הכי קשוחה של "הטורף" שראיתם והקצב עוצר נשימה. תחזיקו חזק.

3. ציידות השדים של הקיי-פופ // K-Pop Demon Hunters // נטפליקס

סרט האנימציה הזה הפך השנה לתופעה בינלאומית, עם שירים קליטים שנכנסו לפלייליסטים של עשרות מיליוני מאזינים בכל העולם. אתם אפילו לא צריכים לאהוב קיי-פופ, כי השירים הם אובייקטיבית טובים. הסרט עוקב אחר להקת בנות ששומרות על מחסום השדים הקסום, אותו מחסום בדיוק ששליט השדים גי-מה מנסה לערער. זה קליט, זה כיף והאנימציה ממש טובה באופן מפתיע. לא פחות מפתיע: יש כאן מינימום רגעי קרינג' אסייתיים. הכל כאן עובד ובענק, ולא סתם הסרט הזה הפך לאחד הסרטים היותר אהובים של 2025, בלי קשר לסטרימינג.

2. ג'יי קלי // Jay Kelly // נטפליקס

לא כולם אוהבים את נואה באומבך. אם אתם לא אוהבים את נואה באומבך זה לא כי הוא במאי לא טוב, אלא כי אתם לא מבינים את נואה באומבך, לא מבינים קולנוע ולא מבינים איך בונים כמו שצריך סיפור כתוב היטב. כן, הבעיה היא בכם. אבל גם אם אתם צופים מהסוג האחרון, שווה לכם לצפות ב"ג'יי קלי" שעוקב אחרי שחקן מפורסם (ג'ורג' קלוני) שיוצא עם פמלייתו למסע ברחבי אירופה לאחר שהבין שכל חייו סדר העדיפויות שלו היה לקוי. התוצאה – דיוקן קולנועי עגום וכואב של חיים מפוספסים. זהו בין הסרטים היותר אנושיים של באומבך וגם היותר מדכאים שלו, ועדיין זאת חוויית צפייה מבדרת, כואבת ומרגשת.

1. השכנה המושלמת // The Perfect Neighbor // נטפליקס

סרט הדוקו המזעזע הזה, זוכה פסטיבל סאנדנס, מתאר באופן כרונולוגי את האירועים מאחורי תקרית ירי מזעזעת שהתרחשה בפלורידה. אם אתם לא מכירים את פרטי התקרית, עדיף לכם להגיע לסרט בלי לדעת כלום, כי הוא מסופר באופן כרונולוגי, דרך צילומי המשטרה וכמעט ללא קריינות. הוא יזעזע אתכם עד עמקי נשמתכם, אבל הסרטים הכי חשובים הם לא הסרטים שגורמים לכם להרגיש שהכל טוב, אלא הסרטים שמעירים אתכם למציאות המדכאת שלנו – וזה בדיוק מה שהופך את "השכנה המושלמת" לסרט הטוב ביותר שיצא השנה בסטרימינג ולאחד הסרטים הכי חשובים שיצאו בשנים האחרונות.

• המסך
• סיכום שנה
• סטרימינג
• סרטים מומלצים

אחרי שסיימתי את הצפייה הראשונה ב"סיפור נישואים" של נואה באומבך הייתי שבר כלי, ואני לא סאקר של דרמות בדרך כלל. אני מעדיף סרטים שמתנתקים מהריאליזם ומעניקים הצצה לעולמות אחרים שאנחנו לא מכירים, אבל הריאליזם של באומבך הוא אחר. הוא חד כתער והוא לא מפחד לרסק את הדמויות שהוא יוצר. למרות שסרטו הקודם, "רעש לבן", לא הצליח להתעלות על קודמיו, הוא בכל זאת היה סרט פוסט אפוקליפטי חמוד למדי. וכעת הוא חוזר לנטפליקס עם סרט חדש, "ג'יי קלי", בכיכובם של ג'ורג' קלוני ואדם סנדלר. ומה אני אגיד? באומבך שוב ריסק את הדמויות שלו ואותי.

במרכז הסרט עומד, מן הסתם, ג'יי קלי (ג'ורג' קלוני בתפקיד מושלם) – שחקן מפורסם שבחר לשים את הקריירה שלו מעל הכל; משפחה, זוגיות, חברים. לאחר מותו של הבמאי הראשון שלו, הוא פוגש חבר מלימודי משחק ובעקבות המפגש הוא מבין שהוא לא חי נכון את חייו. הוא גורר את פמלייתו ברחבי אירופה כדי לתקן את הבחירות שעשה לאורך חייו ולבלות עוד קצת זמן עם בתו שנמצאת שם בטיול עם חברים. כתירוץ לנסיעתו הוא גם מחליט לקבל פרס הוקרה שדחה בעבר ומייצר אפילו עוד יותר בלגן לסוכן שלו (אדם סנדלר המצוין).

לאורך הטיול גם פמלייתו לומדת מה המחיר שהם שילמו כשהשקיעו את מיטב שנותיהם וכוחם בטיפוח המותג "ג'יי קלי". ככל שהמסע ממשיך, כך נסדקות הדמויות יותר ויותר ובמיוחד קלי עצמו שמבין את השלכות מעשיו – ובאומבך הוא אשף ביצירת הסדקים האלה. ככל שנחשף עוד מעברו של קלי ומיחסיו עם הסובבים אותו, כך מתבהרת התמונה שמסבירה לנו מי הוא ואנחנו מבינים שגם את המסע הזה הוא לא עשה למען המשפחה שלו, אלא למען עצמו.

>> זה מתחיל כמו קומדיה רומנטית מתוקה. זה הרבה יותר מזה // ביקורת
>> הלהיט של נטפליקס מתחיל ונגמר נהדר. אבל אין כלום באמצע // ביקורת

הסרט עובד בארבעה רבדים. הרובד הראשון הוא "ג'יי קלי מול ג'יי קלי" והוא מתמקד באיך הוא נתפס בעיני עצמו. עד אותו המפגש עם החבר מספסל הלימודים הוא תופס את עצמו כאדם אהוב שלא רואה שום דבר פסול במעשיו. האירוע הזה מעורר את תחושת הביקורת הפנימית והוא מבין שהדברים הם בכלל לא כפי שהם נראים.

הרובד השני הוא "ג'יי קלי מול משפחתו". אף על פי שגרושתו כלל לא מופיעה בסרט, אפשר להבין את היחס שלו אליה ממשפט אחד שהוא אומר לבתו הבכורה כשהיא מאשימה אותו בנטישה: "זאת אמא שלך מדברת". בנוסף, יש את מערכת היחסים עם בנותיו. שתיהן תופסות אותו כאב לא נוכח, אך הצעירה מבין השתיים הרבה יותר סלחנית כלפיו ואילו הבוגרת נמצאת כעת בשלבי החלמה והשלימה עם זה שהוא לא האבא שהיא רוצה שיהיה. בנוסף לזה יש גם את היחסים עם אביו. באומבך פורט את היחסים עם אביו מבלי להסביר יתר על המידה, רק מספיק כדי שנבין שהם לא מתראים הרבה ושמערכת היחסים שלהם היא לא הכי מוצלחת. בדרך כלל זה בגלל האב, אבל הפעם זה בגלל הבן שלא יודע לאהוב אף אחד חוץ מאת עצמו.

הרובד השלישי די פשוט ונוכח: "ג'יי קלי מול חבריו". זה פשוט, כי לג'יי קלי אין חברים. רק מכרים על בסיס אינטרסים משותפים. אדם סנדלר מביא פה הופעה באמת מעולה בתור רון, הסוכן שלו שמרגיש גם מחויבות אישית כלפיו. זאת לא מערכת יחסים שוויונית. רון מרגיש הרבה יותר קרוב לקלי ממה שהוא צריך להיות וזה שובר לראות אותו חווה את ההבנה הזאת פעם אחר פעם.

הרובד האחרון הוא "ג'יי קלי מול הקהל". האנשים הכי קרובים לקלי הם המעריצים שלו. הם מרגישים שהם יודעים עליו הכל והוא ניזון מהאהבה שלהם אליו. הוא כמובן לא מכיר אותם באמת, אבל הרגעים שבהם הוא עומד מול קהל הם הרגעים שבהם הוא מרגיש הכי חי, ואני מאמין שזה כי זאת הגרסה שבו הוא מרגיש הכי אנושי, בקרבתם של אנשים רגילים.

כשכל הרבדים האלה נערמים אחד על השני, נוצר דיוקן עגום וכואב של חיים מפוספסים. וזאת כל המהות של "ג'יי קלי": לעורר את הצופה ולגרום לו להבין שכן, יש דבר כזה "מאוחר מדי", ואתם לא רוצים להיות שם. אתם תצאו מהסרט הזה שבורים ומרוסקים, אבל תקבלו גם תזכורת חשובה מאוד לבלות כמה שיותר זמן עם האנשים שחשובים לכם. למרות שלא כולם תמיד מצליחים להתחבר לבאומבך, אין לי ספק שזהו בין הסרטים היותר אנושיים שלו (וגם היותר מדכאים שלו). הוא לא סתם משתמש בלב של הצופה כשק אגרוף, אלא נותן לו את התחושה שהוא הרוויח משהו בצפייה. ותכלס הרווחתי.
"ג'יי קלי" // Jay Kelly // ארה"ב 2025 // במאי: נואה באומבך // עם ג'ורג' קלוני ואדם סנדלר // עכשיו בנטפליקס

• ביקורת סרטים
• נטפליקס
• אדם סנדלר
• סרטים מומלצים
• סטרימינג

ארם רפפורט, קולנוען ומפיק אינדי עם רזומה קצר ומבטיח, נעלב עד עמקי נשמתו כשבשנת 2022 הוא הביא איתו לפסטיבל טרייבקה שני פרקים מוכנים לשידור של הסדרה החדשה שלו בכיכובו של ג'ון לגזיאמו – "The Green Vale", דרמה היסטורית שמתרחשת בשנות ה-50' ומחטטת בפצעי הזוועות הגזעניות שבוצעו נגד האוכלוסיה הנייטיב-אמריקאית – ואף שירות סטרימינג לא רצה להשקיע בסדרה ולשדר אותה. כל כך נעלב שהוא גייס כסף להשלמת צילומי הסדרה לבדו, ואז גייס כסף כדי להקים שירות סטרימינג עצמאי ומבוסס פרסומות שישדר את הסדרות שלו ויצירות נוספות. נשמע כמו הזיה? בהחלט. אבל שנתיים אחר כך היא הפכה למציאות.

לא רק שרפפורט הצליח לגייס כספים ואנשי טכנולוגיה שסייעו לו להקים את שירות הסטרימינג הפרטי שלו, The Network שמו, שירות סטרימינג חינמי עם פרסומות (או ב-39.99 לשנה בלי פרסומות. ואפשר להירשם גם מחוץ לארצות הברית). הוא גם הצליח לחתום על הסכמים עם שלל גורמים משמעותיים ותוך כדי כך כתב, ביים והפיק את "הארטיסט", סדרה חדשה ועטורת כוכבים שחציה הראשון עולה בארה"ב היום – בדיוק בזמן לחג ההודיה – וחציה השני יעלה בכריסטמס. ואם כל זה לא מספיק פסיכי, מהפרק הראשון היא אפילו עושה רושם של סדרה מוצלחת ביותר מסוגה.

"הארטיסט" היא דרמה היסטורית פיקטיבית שמתרחשת בשלה העידן המוזהב בארצות הברית, ובמרכזה הטייקון העשיר נורמן הנרי, שמזמין לסופ"ש באחוזתו את מיטב הסלבס של התקופה כולל תומס אדיסון ואדגר דגה, ואז מתפגר בנסיבות לא טבעיות במיוחד שמציתות כמובן תעלומת רצח קלאסית. קאסט נפלא שכולל את מנדי פטנקין, האנק עזריה, זאקרי קווינטו וג'נט מק'טיר מייצר חוויה מענגת של אינסטנט-קלאסיקה, וכל זה רק הופך את הסיפור של ארם רפפורט לעוד יותר מופרע. אפילו ערך בוויקפדיה אין עליו. זה, כמובן, עומד להשתנות עכשיו.
>> הארטיסט // The Artist, מיני-סדרה מוגבלת, 6 פרקים (3 היום ו-3 בחג המולד) //עכשיו ב-The Network

• המסך
• מה רואים הלילה
• סדרות מומלצות
• סטרימינג

המשימה הקשה ביותר של הצופה המתנשא בעידן הסטרימינג היא למצוא משהו *באמת* טוב לראות. לא סתם לבהות במשהו שעה לפני שנרדמים, לא בידור מופק היטב במשקל צמר גפן מתוק, משהו באמת איכותי ומושקע ואפילו מעורר מחשבה, משהו קלאסי ועל-זמני. משהו כמו קולנוע ממש טוב. דסק הסרטים של "טיים אאוט" נבר בספריית הסטרימינג של דיסני+ וחזר עם רשימה מגוונת ואקלקטית שיש בה משהו טוב לכולם.

>> מצחיק אז צוחקים: 15 הסדרות הקומיות הכי טובות בדיסני+

מסכנים שכאלה (2023)

סרטו המסחרר של יורגוס לנתימוס הוא גלגול מודרני של סרטי המפלצות הליריים של שנות ה-30 של המאה ה-20, עם ווילם דפו בהופעה נוגעת ללב כמדען בעל חזות מפלצתית שהשתיל את מוחה של תינוקת בת יומה בגוף אמה המתה. הסרט עורר ויכוחים סוערים סביב השאלה אם הוא פמיניסטי, או שזה עוד מבט גברי מחפיץ על אישה שמוצאת את עצמה דרך סקס, אך בעינינו בלה בקסטר – בגילומה העילאי של אמה סטון – היא אחת הגיבורות הכי נפלאות שנראו בקולנוע מזה זמן רב. היא כל כך ייחודית, סקרנית, אותנטית, ולא נותנת לשום דבר להכשיל אותה בדרכה לגילוי עצמי, שצריך להקים מועדונים על שמה. אנחנו נהיה המצטרפות הראשונות.

כאב אמיתי (2024)

לא רק שהוא זוכה האוסקר לתסריט המקורי (ושחקן המשנה), אלא שזהו גם אחד הסרטים היהודיים יותר שראיתם, ולא רק בגלל שהוא עוסק בשואה. זה היה יכול להיות סרט ישראלי, רק שאצלנו את המסע למחנות השמדה עושים בתיכון, כשהראש מלא בדברים אחרים. "כאב אמיתי" מבהיר שעדיף לצאת למסע הזה בגיל בוגר יותר, גם כי אפשר להבין יותר לעומק את גודל הזוועה, וגם משום שזה מניב קולנוע טוב יותר. סרטו השני של ג'סי אייזנברג כתסריטאי/במאי הוא מעין "באדי מובי" על שני דודנים בעלי אופי מתנגש, שיוצאים להרפתקה משותפת בדרכים. רק שהמסלול מתפתל בין מחנות השמדה לבית קברות יהודי ולבית סבתא בפולין, ולכן אף שלסרט יש גוון קומי, ככל שהוא מתקדם גירוד הטראומה היהודית הרחבה מעורר את הכאב האישי החבוי. יצירה שכל אדם עם אמא יהודיה צריך לראות.

הולכת רחוק (2014)

בניסיון להתאושש ממשבר נפשי, שריל מעמיסה תרמיל ענק ויוצאת למסע רגלי שיימשך 1800 קילומטרים. היא צולחת שלל מכשולים פיזיים וגם כמה אנושיים ועוברת על פני שלל נופים מרהיבים, ממדבר המוהאבי דרך הרים ויערות ועד נהר קולומביה באורגון. במקביל הסרט חוזר לזיכרונות ילדותה ולקשר הקרוב עם אמא שלה, שהאבל על מותה הוביל אותה לדיכאון, סמים קשים והרס עצמי. ריס ווית'רספון הפיקה ואף מככבת בעיבוד לרב המכר האוטוביוגרפי של שריל סטרייד, אליו גייסה את התסריטאי ניק הורנבי והבמאי ז'אן מארק ואלה, שיצר קודם את "מועדון הלקוחות של דאלאס" ואחר כך את "שקרים קטנים גדולים". איחוד הכוחות יצר דרמה שוברת לב שהופכת לסיפור גאולה, משובצת רגעים קטנים של יופי ואנושיות.

צורת המים (2017)

ב-1962 אלייזה האילמת (סאלי הוקינס) עובדת כמנקה במרכז לחקר האוויר והחלל בבולטימור. היא ושכנה המאייר (ריצ'רד ג'נקינס) מתגוררים מעל בית קולנוע שמקרין סרטים ישנים. יום אחד מובא למתקן הסודי יצור מים פלאי שנלכד בדרום אמריקה, ובינו ובין אלייזה נוצר קשר מיידי. סרטו זוכה האוסקר של גיירמו דל טורו טווה יחדיו מוטיבים עלילתיים וסגנוניים שנשאלו ממקורות שלא אמורים להתחבר – סרטי מפלצות מעידן הפרנויה של המלחמה הקרה, סרטי ריגול, קומיקס, מלודרמה, המיתולוגיה היוונית ומיוזיקלס. הכל מתגבש לאגדה אפלה ועתירת יופי על כמיהותיהם הכמוסות של אנשים שנאלצים להסתתר. כמו היצור שבמרכזו, הסרט הוא מפלצת מופלאה בעולם אכזר, והוא עוטף את הצופים בבדידות וכאב, וגם באהבה ואמפתיה גדולה.

ת'ור: ראגנארוק (2017)

זוכרים שכל הקטלוג של מארוול זמין גם הוא בדיסני+, נכון? כי למרות ההתדרדרות במותג, קשה לשכוח את הימים בהם גיבורי העל של ה-MCU היו הדבר הכי כיף בקולנוע המסחרי מאז המערבונים. "ת'ור ראגנארוק", טכנית סרט הת'ור השלישי, הוא אחד המופעים היותר מהנים של קווין פייגי, שהבריק עם הבאתו של טאיקה ואיטיטי למושב הבימוי, לפחות בסרט הזה (ההמשכון היה קצת פחות מלהיב). אחרי הניסיונות השייקספירים והדרמטים של סרטיו הראשונים, בסוך מסתבר שכריס המסוורת' הכי נפלא בקומדיית גלדיאטורים בחלל, וכי הכמיה שלו עם ההאלק (שלא לדבר על יצורי סלעים) הרבה יותר טובה מאשר עם איילת זורר. חגיגה לעיניים, בידור טהור ואחד הסרטים הכי מהנים שתמצאו בשירות של דיסני+.

חזרה גנרלית (2023)

איימוס ורבקה-דיאן העבירו כל קיץ בילדותם במחנה המוקדש לדרמה ולמחזות זמר. עכשיו הם שחקנים כושלים ומדריכים באותו המחנה. כשמנהלת המיתולוגית נכנסת לתרדמת והבן שלה מגיע לקצץ בהוצאות, הצמד הבלתי ניתן להפרדה נחוש להציל את המחנה האהוב שלהם, להעלות מחזמר על פועלה של המייסדת, ועל הדרך גם ללמד את הבוס החדש מהו קסמו של התיאטרון. אחת הקומדיות הכי כיפיות של השנה שעברה היא גם סיפור התבגרות מתוק, קורע מצחוק ומתובל בנאמברים מוזיקליים, כשלצד היוצרים והכוכבים בן פלאט ומולי גורדון תמצאו פה קאסט כיפי של אנשי סגל אקצנטריים וילדים עם שאיפות תיאטרליות. ממש לא חייבים להיות מעריצי מיוזיקלז או בוגרי מגמת תיאטרון כדי לhהנות, אבל זה לא מזיק.

הקול בראש (2015)

ריילי בת ה-11 והוריה עוברים ממינסוטה לסן פרנסיסקו והיא נאלצת להיפרד מהדברים שעד כה הגדירו את זהותה. במפקדה הרגשית בתוך ראשה של ריילי מנסים להתמודד עם המשבר – שמחה הנמרצת תמידית מובילה, כשלצידה כעס רודף הצדק, פחד השומר על שלומה הפיזי והנפשי, וגועל – האמונה גם על הסטייל והמעמד החברתי. עצב היא הכבשה השחורה של החבורה, שתמיד נדחקת משולחן מקבלי ההחלטות, עד הרגע שבו היא ושמחה מוצאות את עצמן הרחק מהאקשן ונאלצות לגשש את דרכן בחזרה. אולפני פיקסאר משכללים כאן לכדי שלמות את מה שהם עושים הכי טוב – סרט מסע מבדר וסוחף כדרך לצלול אל הקשיים והבעיות האמיתיות של ילדים, בני נוער וגם מבוגרים. את התסריט המבריק והאנימציה היפה מגבה צוות מדבבים מלוהק היטב, שכולל בין היתר את איימי פוהלר, פיליס סמית', מינדי קלינג וביל היידר.

מי הפליל את רוג'ר ראביט? (1988)

שילוב שנון של פילם נואר בסגנון שנות הארבעים וסרט אנימציה מוטרף בסגנון הלוני טונס. הבלש הפרטי אדי ואליאנט (בוב הוסקינס) מתגייס בעל כורחו לעזור לכוכב המצויר רוג'ר ראביט, המואשם על לא עוול בכפו (כפי שאפשר להבין מהכותרת) ברצח ראש עיר המצוירים. בעלילה הפרועה מעורבים תינוק מצויר עם קול של גבר קשוח, שופט צמא כוח בגילומו של כריסטופר לויד, אשתו הסקסית והאוהבת של הארנב (קולה של קתלין טרנר), סמורים נכלוליים ועוד. האבסורד הוא שהתרכובת הז'אנרית המטורללת הזאת מבוססת על אירוע היסטורי אמיתי משנות הארבעים – קונספירציה של חברת ג'נרל מוטורס לחסל חברת חשמליות. רוברט זמקיס ביים את הסרט ב-1988, כשאנימציה עדיין צוירה ביד.

לוגאן: וולברין (2017)

סרט האקשן שביים ג'יימס מנגולד מחזיר את יו ג'קמן ופטריק סטיוארט לדמויות שגילמו בסדרת סרטי "אקס מן", הפעם בגרסה שונה, מבוגרת ואפלה יותר. שנים רבות אחרי הרפתקאותיו כגיבור על, יכולותיו של המוטנט שמתבגר באיטיות ומחלים מכל פציעה נחלשו מאוד. את ימיו הוא מעביר בהברחת תרופות עבור פרופסור צ'ארלס אקסבייר המבוגר, שכבר לא שולט בכוחותיו הטלפתיים ומסכן את הסובבים אותו. הסרט מתרחש בדיסטופיה תאגידית בה כבר לא נולדים מוטאנטים, אך מתברר כי אחד מאותם תאגידים השתמשה בחומר הגנטים של לוגאן ואחרים כמותו כדי ליצור צבא של ילדים מוטנטים. לוגאן יוצא למסע כדי לעזור לאחת מהן – ילדה בעלת כוחות דומים לשלו – להימלט למקום מבטחים. הסרט שובר את הנוסחה הרגילה בסדרת הסרטים לטובת מעין מערבון מדע בדיוני אפל, שמרפרר במיוחד ל"שיין", קלאסיקה משנות החמישים שהייתה מועמדת לאוסקר.

ארץ נוודים (2021)

לאחר שהמפעל בו עבדה במשך שנים נסגר, פראן (פרנסס מקדורמונד) עוזבת את ביתה בעיירת רפאים נידחת כדי לנדוד בבית על גלגלים. במסעותיה לאורך החוף המערבי של ארצות הברית היא פוגשת אנשים נוספים שבחרו בחיי נדודים – חולת סרטן המבלה את חודשיה האחרונים בהרפתקאות, אדם שהקים מסגרת קהילתית לנוודים וגם גבר עימו היא מתחילה קשר רומנטי. סרטה של קלואי ז'או מבוסס על ספר עיון שעסק בעלייתה של תופעת הנוודות באמריקה שאחרי המשבר הכלכלי שהחל ב-2008, ומשתתפים בו נוודים אמיתיים לצד שחקנים מקצועיים. את סיבוב הפסטיבלים ועונת הפרסים שלו עשה הסרט במקביל לדעיכת מגפת הקורונה, אך הוא סיים אותה עטור שבחים ופרסים, בראשם פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר.

בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן (2006)

המאסטרפיס המוקומנטרי של סשה ברון כהן הוא עדיין מועמד רציני לסרט הקומדיה הכי מוצלחת אי פעם, וככל שהשנים חולפות אנחנו מעכלים עד כמה הוא הקדים את זמנו, חשף את אמריקה במערומיה ובפועל הסביר את עלייתו של טראמפ קצת יותר מעשור לפני שהתרחשה. בעלטה של סיפור מסע על עיתונאי קזחי לצלם דוקומנטרי על אמריקה ועל הדרך לזכות בפאמלה אנדרסון (הוא אומר את זה בדרך יותר מחפיצה), ברון כהן מהתל במעמקי אמריקה ומציג את הגזענות, שנאת הזרים, הבורות, הטפשות והמיץ של התחתית של דוד סם. את ההישג המוקומנטרי הזה גם ברון כהן וגם רבים אחרים ניסו, אך מעולם לא הצליחו, לשחזר. והנה אנחנו עם טראמפ.

מרי פופינס (1964)

חוץ מלהיטי אנימציה אולפני דיסני הפיקו לאורך השנים גם המון סרטים מצולמים, רובם יועדו לקהל יעד של ילדים ומשפחות. מלבד כמה להיטים ששרדו את מבחן הזמן, רבים מהסרטים האלה נשכחו ונעלמו (מישהו זוכר את "החתול מהחלל החיצון"? גם אנחנו לא). זה לא המקרה של "מרי פופינס", פרויקט שוולט דיסני עצמו היה נחוש להוציא לפועל. את הכוכבת שלו – ג'ולי אנדרוז – הוא קטף מבמות ברודווי, והופעתה זיכתה אותה באוסקר על תפקידה הקולנועי הראשון. לסרט על האומנת המסתורית והקסומה יש עד היום המוני מעריצים, על אף שהוא התרחק מאוד מחומר המקור. ואגב זה, גם הסרט על אחורי הקלעים של ההפקה, "להציל את מר בנקס", זמין בדיסני+.

שומרי הגלקסיה (2014)

אחד הפרקים הכי כיפים ביקום המתרחב תמידית של מארוול, שגם זכה לשני המשכונים לא רעים (וספיישל כריסמס די מיותר). לפני שכריס פראט המאיס את עצמו בשלל תפקידים מטופשים, הוא כבש את הלב בתור פיטר/סטאר לורד, שמסתובב ברחבי הגלקסיה בחללית שלו ומחפש צרות. על טראומות הילדות שלו והגעגועים לכדור הארץ הוא מפצה בחיים של סקס, פשע ורוקנרול (באדיבות קסטה שקיבל מאמו המנוחה) – עד שיום אחד הוא מסתבך במזימה בין-כוכבית שמפגישה אותו עם גאמורה, רוקט ראקון, גרוט ודראקס, כולם טיפוסים מפוקפקים שיהפכו על הדרך לחבורת גיבורי על אמיצה. הכימיה בין חברי הקאסט מושלמת, הצבעים יפים, ההרפתקאות מלהיבות והמוזיקה מגבירה הכל ל-11 – מה עוד אפשר לרצות מסרט קומיקס בחלל?

הסיוט שלפני חג המולד (1993)

חזונו של טים ברטון, שהגה את הדמויות ואת הסיפור וחתום על הסרט כמפיק, הפך לאגדת חג מולד מקאברית ומוזיקלית באנימציית בובות שזכתה למעמד של קאלט. תערובת של השפעות מהאקספרסיוניזם הגרמני ועד ד"ר סוס מניבה שילוב חד פעמי, כשכל פריים מלא הברקות עיצוביות. גם הסיפור נהדר, וכמו כל סרטיו היותר טובים של ברטון הוא עוסק באמן יוצא דופן ובעל חזון, שכוונותיו הטובות מתרסקות על חומת חוסר ההבנה. מלך הדלעת ג'ק סקלינגטון (שלד עם חורי העיניים הכי מלאות הבעה שראיתם), המנצח מדי שנה על חגיגות ליל כל הקדושים, מואס בשגרה. הוא מחליט לחטוף את סנטה קלאוס, ולחולל את חג המולד במקומו. רק סאלי, בובת סמרטוטים מתפרקת ועתירת תושייה המאוהבת בו בסתר, צופה את הקטסטרופה הבלתי נמנעת. דני אלפמן הלחין פסקול עשיר ודרמתי, עם הדים של קורט וייל, וגם גם שר את התפקיד של ג'ק.

אד ווד (1994)

שיר הלל ליצירה הקולנועית שבאה מאהבה ונעשית בהתלהבות, גם אם בחוסר כשרון מופלג. טים ברטון היה בשיאו כשביים את הסרט הנהדר הזה על במאי קולנוע משנות ה־50, שנחשב לגרוע ביותר בכל הזמנים. ג'וני דפ, מצויד בשפמפם קטן ובחיוך חושף שיניים, גילם את במאי סרטי המפלצות שהסתפק בטייק אחד אך הצליח להדביק אנשים בהתלהבותו הבלתי נדלית, בהם כוכב סרטי האימה המוקדמים בלה לוגוסי, כאן בגילומו זוכה האוסקר של מרטין לנדאו. זכור במיוחד השילוב המופלא בין פאתוס לגרוטסקה בסצנה מהסט של "כלתו של המפלצת", שבה לוגוסי הקשיש נכנס לשלולית כדי להלחם בתמנון מפלסטיק, ומתבקש להניע בעצמו את הזרועות המאיימות.

קיץ של נשמה (2021)

המוזיקאי/עיתונאי/סופר/גאון קווסטלאב – או בשם לידתו אמיר תומפסון – חזר בסרט הדוקומנטרי הזה לפסטיבל המוזיקה הנשכח שהתקיים בהארלם בחודשי הקיץ של 1969 – פסטיבל שלא רק הביא לבמה את האמנים השחורים הכי גדולים של אותה תקופה, בהם סטיבי וונדר, נינה סימון, בי.בי קינג וסליי סטון, אלא גם היה רגע תרבותי מהותי. ההופעות תועדו ורובן לא שודרו מעולם – החומר התייבש במשך שנים בארכיון עד שאותר על ידי ארכיבאי שהבין מה יש לו ביד. הסרט משלב בין החומרים מההופעה לסיפור של הפסטיבל ושל אותה שנה היסטורית, הפעם מנקודת מבט שונה מזו שאנחנו רגילים לראות. דוקומנטרי זוכה אוסקר שלא קיבל את תשומת הלב שלו, כי הוכרז כ-30 שניות אחרי שוויל סמית' נתן סטירה מצלצלת.

מואנה (2016)

אגדה על נערה פולינזית שמורדת באביה החששן, ובעידודה של סבתה "המשוגעת" יוצאת לים לחפש אחר מאווי משנה הצורה (דוויין ג'ונסון, בתפקיד שהותאם למידותיו) בתקווה שיעזור לה להשיב לאלת האיים את הלב שגנב ממנה ולתקן את האסון האקולוגי שחולל. הנערה הסקרנית והעקשנית היא גיבורה נהדרת, ומערכת היחסים בינה לבין מאווי השחצן ומנופח השרירים אינה רומנטית כמקובל – הנרטיב הוא יותר של "באדי מובי" (ראו "קיד וקסידי"), כולל בדיחות תואמות. גם התרנגול הטיפש כמו נעל שמתלווה אליהם הוא סיידקיק לא טיפוסי. האנימציה יפהפייה, וההקשר הפולקלוריסטי מאפשר לה לחרוג מדי פעם מהקו הריאליסטי האופייני. השירים הנהדרים שכתב לין מנואל מירנדה ("המילטון") הרמוניים, מרקידים ועושים חשק לעוד. ולצד כל אלה יש רגעים של חיבור אקזיסטנציאליסטי לטבע שלקחו השראה מסרטי מייאזאקי, והם תורמים ל"מואנה" קמצוץ של שאר רוח. במילים אחרות: כל מה שדיסני יודעים לעשות, עם תוספות.

במבי (1942)

"זהב טהור" אמר וולט דיסני אחרי שצפה בשתי הסצנות הראשונות שנוצרו בשביל "במבי". אכן זהב טהור. אולי הסרט היפה ביותר שנוצר באולפני דיסני מעולם. הסיפור הפשוט והפיוטי והכל כך מרגש עוקב אחר מעגל חיים של עופר במקביל לחילופי העונות. היוצרים השתמשו במילים "סימפוניה" ו"אימפרסיוניסטי" כדי לתאר את מה שניסו והצליחו להשיג. את המראה החלומי של מעבה היער יצר אמן סיני, שנשען על מסורת של ציור סיני מופשט והפך את ציורי הרקע ליצירות אמנות. החיות עצמן הן הברקה מתוקה – שילוב של מחוות גוף והבעות פנים של תינוקות עם תנועה ואנטומיה מדויקת של חיות, שנות אור לפני המצאת המחשב. מינימום של דיאלוג מבדיל את הסרט מכל סרטי הילדים הקשקשניים של היום.

ג'וג'ו ראביט (2020)

טאיקה וואיטיטי יצר תרכובת קולנועית מוזרה, חצופה ומבריקה, שמעזה לחדור לטריטוריה הכי בעייתית שיש. זה מעין שילוב של "הדיקטטור הגדול", "החיים היפים" ו"ממלכת אור הירח". הטעמים מתנגשים, אבל הקומיקאי היהודי מניו זילנד הוא להטוטן שיודע לחבר דברים שלא מתחברים. ג'וג'ו בן העשר חי עם אמו (סקרלט ג'והנסון) בגרמניה הנאצית. אביו נעדר, וכדי להתמודד עם המחסור, הוא ממציא לעצמו חבר דמיוני בדמות אדולף היטלר (וואיטיטי). ג'וג'ו מאמין בכל נימי נפשו לתעמולה הנאצית, וחושב שיהודים הם מפלצות מוזרות. אבל אז הוא מגלה שבביתו מסתתרת נערה יהודיה (תומסין מקנזי) ונוכחותה מאתגרת את כל מה שהוא חושב שהוא יודע. הסרט משתמש בקומדיה כדי לתאר את נקודת המבט הנאיבית של ילד, שמנסה לפענח את המסרים המעוותים שהוא מקבל מהעולם סביבו. עם זאת, הסרט אינו מרכך את האימה, וזו מתפרצת לסרט במלוא העוצמה. סטיבן מרצ'נט כסוכן גסטפו מצחיק ומעורר חלחלה בו זמנית, ובחצי השעה האחרונה הקומדיה והאימה של דרמת ההתבגרות בגרמניה הנאצית מתגבשות למשהו שלם וחד.

מלון גרנד בודפשט (2014)

ווס אנדרסון בסרטו הטוב ביותר מפליא לגולל מעשיה קסומה, מענגת וגם עצובה. כמו תמיד, העיצוב המדוקדק מדמה בתי בובות, ותנועות מצלמה מפתיעות שמדגישות את פרטי הפרטים של התפאורה ושל השתלבות האנשים בתוכה. אבל הפעם, מתוך החזות האגדתית הצבעונית והמצועצעת מפציע רובד של רגש עמוק ואמיתי. הסיפור מתרחש באירופה הישנה בשנות ה־30, כשלתוך המרחב השלֵו והמהודר של מלון וורוד בהרים מושלגים מתחילים לחדור גורמים זרים – מהגרים מארצות לא לבנות וחיילים של משטר פשיסטי ממדינה סמוכה. גוסטב (רייף פיינס בהופעה עילאית), השוער במדים הסגולים שיודע מה הלקוחות רוצים לפני שהם יודעים זאת, הוא דמות חד פעמית ונהדרת ביותר. עם היותו ג'יגולו של האורחות הזקנות והעשירות, הנימוס והאדיבות שלו אינם חיצוניים אלא זורמים בעורקיו. הסיפור מסתבך כשמדאם ד' הקשישה (טילדה סווינטון) הולכת לעולמה ומורישה לשוער ציור יקר ערך. בנה האיום (אדריאן ברודי) מסרב לקבל את הגזרה, וגוסטב מוצא עצמו נאשם ברצח הזקנה. במקביל הוא מכניס תחת כנפיו את נער המעלית זירו מוסטפה, והסרט מנסח אמירה הומנית על חשיבותם של דרך ארץ וגינונים נאים הנובעים מתוך כבוד עמוק לבני האדם באשר הם. אנדרסון היה מועמד לאוסקרים על התסריט, הבימוי והסרט.

• המסך
• דיסני+
• סטרימינג
• סרטים מומלצים
• המלצות המערכת
• הכי טובים

חודש ספטמבר מתקרב אלינו בקפיצות של קנגורו, ואיתו הסיום המיוחל של החופש הגדול, תחילת שנת הלימודים, תקופת החגים ושאר זוועות מורטות עצבים שבטח יפלו עלינו מהשמיים. את הנחמה והמזור אנחנו נמצא כרגיל במסכים שמהם משתקפים אלינו חיים טובים ומצחיקים יותר של אנשים בידיוניים, ובדיסני+ ידאגו לנו גם החודש לשלל הסחות דעת אסקפיסטיות וכיפיות, כולל ממתק לילדים עגומי המבע ששבו אל ספסלי הכיתה. נעבור את זה יחד, עם הרבה פופקורן, ונשוב להתבכיין בחודש הבא.

>> לראות אותן היום: 20 הסדרות הכי טובות בדיסני+ עכשיו
>> טלוויזיה נאמבר וואן: 20 הסדרות הכי טובות על המסך עכשיו

1.9 // אחוזת דאונטון // Downton Abbey

סדרת המופת של ה-BBC אמנם הגיעה לסיומה לפני עשור, אבל בספטמבר יעלה בבתי הקולנוע הסרט "אחוזת דאונטון: הפינאלה המפואר" (12.9) שיסגור את הסיפור סופית (כנראה) וזאת הזדמנות חגיגית לערוך בינג' אצילי כדי לרענן את הזיכרון בהרפתקאות משפחת קראולי וניסיונותיה להיאחז בעושרה ובתאריה מול העולם המשתנה במהירות לפני שמלחמת העולם השנייה תתחיל. 47 פרקים וחמישה ספיישלים לחג המולד כבר מחכים לכם.

3.9 // לילו & סטיץ' // Lilo & Stitch

אז אמרנו: החופש הגדול נגמר ויש מי שעצובים מזה, אבל הם קטינים אז לא סופרים אותם. ובכל זאת מגיע להם פיצוי קטן: רימייק הלייב-אקשן ללהיט של דיסני הפך ללהיט בפני עצמו והכניס קצת יותר ממיליארד דולר בבתי הקולנוע, המבקרים די שנאו אותו אבל הקהל מאוד אהב, על הסיקוול כבר התחילו לעבוד, וכל מה שנשאר לכם זה לערבב קערת פופקורן עם קערת M&M ולהתמסר לכיף.

9.9 // רק רציחות בבניין 5 Only Murders in the Building

סטיב מרטין, מרטין שורט וסלינה גומז חוזרים לגלם את הפודקאסטרים האהובים עלינו (סתם, אף אחד לא אוהב פודקאסטרים) עם תעלומת רצח חמישית במספר שמתרחשת בבניין שלהם, כשהפעם אוכל אותה לסטר, הדורמן הקשיש והמתוק של הבניין, וקאסט עצום של כוכבים מצטרף לכיף שהיא הסדרה הזאת, כולל מריל סטריפ, רנה זלווגר, כריסטוף וולץ, טיה ליאוני, קיגן מייקל-קיי, דיאן וויסט ודא'וין ג'וי רנדולף. כיף כיף כיף.

16.9 // פיוצ'רמה 13 Futurama

הסדרה הפחות מצליחה של מאט גרונינג, הלוא היה האחות החורגת והמרושעת של "משפחת סימפסון", הלוא היא "פיוצ'רמה", חזרה מן המתים לעונה 12 מוצלחת בהרבה מהצפוי, והנה היא מגיעה גם לעונתה ה-13. בתפריט: עוד שאנאניגנז של פריי, לילה, בנדר, זוידברג, פרופ' פראנסוורת' וגם איימי וקונראד שאף אחד בכלל לא זוכר איך קוראים להם ומהווים דמויות מיותרות לחלוטין. אולי נעשה סדרה בלעדיהם עם בלאקג'ק והוקרז.

24.9 // אדידס נגד פומה // Sneaker Wars: Adidas vs. Puma

מיני-סדרה דרמטית המתעדת את סיפורם של האחים אדי ורודי דאסלר (לא להתבלבל עם הסרט הגרמני מ-2016), שחלמו לייצר את הנעליים הכי טובות בעולם ובדרך יצרו את אחד הסכסוכים המשפחתיים המפוארים בהיסטוריה והקימו את המתחרות המרות אדידס ופומה אחרי מלחמת העולם השנייה. לפניה הם גם הצטרפו למפלגה הנאצית ב-1933, כך שאין כאן טובים ורעים, רק נאצים ואחלה נעליים.

30.9 // צ'אד פאוורס // Chad Powers

תגידו תודה ל"טד לאסו", כי בזכותו קיבלנו גל הולך ומתעצם של קומדיות פיל-גוד שמתרחשות בעולם הספורט המהביל, ונראה ש"צ'אד פאוורס" הולכת להשתלב בטרנד יופי יופי. במרכז העלילה שחקן פוטבול שדפק לעצמו את הקריירה ומנסה להחיות אותה תחת זהות בדויה, מי שמגלם אותו הוא גלן פאוול, ולצידו גם סטיב זהאן המעולה, והכל מבוסס על ספרו המצוין של אלי מאנינג, שחקן NFL במשך 16 שנה ואחיו של פייטון מאנינג. לא רק לאוהבי פוטבול.

במהלך ספטמבר // פוטנציאל גבוה 2 High Potential

לא ציפינו להמון מהסדרה הזאת של ABC בכיכובה של קייט אולסון הקורעת ("פילדלפיה זורחת"), בה היא מגלמת מנקת משרדים מחוננת עם כישרון לפתרון תעלומות שמגויסת על ידי המשטרה. אולי בגלל הציפיות הנמוכות ולמרות שמדובר בדרמת פשע קומית מעט גנרית, נהננו כמעט מכל שנייה של העונה הראשונה, בעיקר מאולסון שכיף מאוד לראות מחוץ לסיטקום שבנתה אותה.

• המסך
• דיסני+
• סטרימינג
• סדרות מומלצות