סיטקומים הם כמו צמחים – צריך לתת להם זמן לגדול. בעידן הסטרימינג עמוס התוכן שלנו, המהירות לשפוט יצירה טלוויזיונית מונעת מסדרות להתפתח ולמצוא את הסגנון שלהם. הפרק הראשון חייב להיות ממגנט, ואם נתוני הצפייה צונחים לאורך העונה, ספק סדרה תשרוד גם לעונה שנייה. תעשייה אכזרית היא הטלוויזיה. אבל הבעיה מכך היא שסיטקומים צריכים זמן כדי לגדול – תחשבו על הפרקים הראשונים של "המשרד" האמריקאית, או חלילה על העונה הראשונה המוזרה של "מחלקת גנים ונוף". לעזאזל, אפילו "30 רוק" המופתית התחילה באיזה 3-4 פרקים לא מושלמים.
>>"ארץ נהדרת" חזרה כדי לעשות שמח. זה לא כל כך עבד לה

אנחנו מזכירים זאת כי אם נודה באמת, לא ממש התלהבנו מהפתיח של הסיטקום החדש של רשת CBS שעוסק במשרד הרישוי האמריקאי – שהגיע היום ל-yes (וסטינג TV) תחת השם הנכון "משרד הרישוי" ול-HOT (ונקסט TV) תחת התרגום המיושן "מהומה במשרד הרישוי". מדובר בסיטקום מצלמה אחת במתרחש במקום עבודה שבאופן מסורתי, נחשב למקום המשעמם עלי אדמות. הפרק הראשון מרגיש בעיקר עמוס ומבולגן, עם כמיה מקרטעת בין השחקנים ותחושה שכולם מתאמצים קצת יותר מדי – אפילו הכותבים. אבל נשבעים, יש לנו סיבות להיות אופטימיים בנוגע לזו.

בואו נתחיל מהקאסט הקומי המצוין שמוביל את הסדרה: הארייט דייר (האישה שיצרה וכיכבה ב"קולין מהנהלת חשבונות"), טיז מדוז (אחד מהפנינות הנסתרות של SNL והדבר הכי מצחיק ב"פיסמייקר"), טוני קבלרו (שהיה נפלא ב"משפחת ג'מסטון") ועוד קומיקאים אחרים, שלא היו מצטרפים לפרויקט הזה אם לא היה להם אמון. מעבר לכך, מאחורי הסדרה עומדת דנה קליין, שהיתה כותבת ומפיקה ב"חברים", "בקר" וסיטקומים קלאסים נוספים, ולא פחות חשוב מזה – נראה שגם ב-CBS מאמינים בסדרה, כי הם כבר הספיקו להזמין ממנה פרקים נוספים ליצירת עונה עתידית בת 20 פרקים. אה, והכי חשוב – הפרק השני כבר מראה התקדמות, כך שיש מגמה טובה. תישארו בסביבה, אולי זה עוד יתפתח למשהו.
"משרד הרישוי", שני פרקים עכשיו ב-Yes וסטינג TV, וב-Hot ונקסט TV. פרק חדש מדי יום חמישי

• מה רואים הלילה
• סיטקום
• קומדיה

ההומור של טים רובינסון הוא לא לכולם, בעיקר כי הוא ממש טוב בלקחת את הקרינג' למקומות שטרם חווינו בטלוויזיה. סדרות קרינג' הן לא דבר חדש, ו"המשרד" כבר הביאו את הז'אנר לשיאו, אבל בעוד במרבית סדרות הקרינג' יש דברים אחרים שמפצים עליו, במקרה של טים רובינסון אין שום דבר כזה. הוא משתמש בקרינג' באופן אלים ודוחק את התוכניות שלו למחוזות כמעט בלתי ניתנים לצפייה. הקומדיה החדשה של HBO, "חברת הכיסאות", היא בדיוק מסוג הקומדיות האלה. היא לא נעימה לצפייה, היא מוזרה, היא לא ידידותית למשתמש וכיאה לרובינסון, היא ממש מטופשת ומצחיקה.

במרכז הסדרה עומד וויליאם רונלד טוספר, אותו מגלם רובינסון. וויל, אם תרצו, הוא איש משפחה שבדיוק קיבל קידום והפך להיות המנהל של קניון חדש שאמור לעשות מהפכה בתרבות הצרכנות. במהלך הצגת הקידום בחברה, רגע אחרי שנשא נאום חשוב, וויל חוזר לשבת כשהנורא מכל קרה – הכסא נשבר תחת ישבנו אל מול כל צמרת החברה וגורמת למבוכה חסרת תקדים עבור טוספר המסכן.

המבוכה כל כך גדולה, שהוא מחליט לרדת לשורש העניין ולעשות את מה שכל אדם הגיוני היה עושה – לשלוח תלונה לחברת הכיסאות. הבעיה היא שהוא לא מצליח להשיג אותם. הוא מצליח להשיג את שירות ההודעות שלהם, אתם יודעים האנשים המעצבנים האלה שמקבלים שיחות עבור חברות ואומרות להם שהם מעבירים את זה הלאה ושוכחים שהתקיימה השיחה, ולמרות שהם עושים בדיוק את זה הוא לא מוותר וממשיך עד שהוא חושף שלב אחר שלב את הקונספירציה שעומדת מאחורי החברה המסתורית, קונספירציה שיכולה לעלות לו גם במחיר הקידום החדש.

זאת חוויה די מוכרת, וכמו רבים אחרים, אני יכול להגיד שהייתי בשתי הקצוות שלה:הייתי נותן שירות, בין היתר גם במוקד הודעות, והייתי בצד של הלקוח שמתלונן ושולח מכתב זועם. אני יודע כמה לקוחות יכולים להיות אנשים מתישים, בין אם מדובר בלקוח שרוצה לדבר ישירות עם עורך הדין שלו בלי להשאיר הודעה, לקוח שמתלונן על כך שלא קיבל רטבים עם המנה או נוסע שרוצה לבטל את הטיסה שלו בדקה התשעים ולקבל החזר מלא. זה סיוט ויש שם אנשים אובססיבים כמו וויליאם, שלא מפסיקים להתקשר ולהציק בגלל בעיות אישיות שלהם שלא תמיד קשורות אליך. מנגד אני מכיר גם את הצד השני היטב.

>> מסך מפלצת: דירוג 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו
>> עכשיו אפשר לצחוק: הסדרות הקומיות הכי טובות בדיסני+

אני לא לקוח קל. פעם אפילו החזרתי המבורגרים למטבח כי הם הגיעו לי מפורקים (מה הקטע עם זה? אם הייתי רוצה להרכיב את המנה של עצמי הייתי מכין אותה בעצמי בבית), ולא פעם יצא לי להתמודד עם שירות לקוחות נוראי. הדוגמה שהכי הולמת את הסדרה זה שירות הלקוחות המזעזע של וולט. כמעט בכל הזמנה יש עיכוב, טעות או שההזמנה לא מגיעה כמו שצריך ואלה עוד הבעיות הקטנות של החברה. יש את המחירים הגבוהים, את דמי התפעול, דמי המשלוח וכמובן התחושה התמידית שלא משנה מה קורה בהזמנה – הם מנסים לזיין אותך. ככה בדיוק וויליאם מרגיש בכל פעם שהוא מנסה ליצור קשר עם חברת הכיסאות.

התחושות שעולות מהסדרה הן מאד מוכרות, ועדיין אין לי שמץ של מושג לאן הסיפור הזה הולך, יצא רק פרק אחד אחרי הכל, אבל ברור מאד מה החוויה שיוצרי הסדרה רובינסון וזאק קנין ניסו ליצור: ביקורת על עולם של צרכנות עיוורת. זה לא רק המחירים, זאת גם חוויית השירות כולה שהפכה למעין בירוקרטיה קפקאית שנעה בין מענים אוטומטיים מזעזעים לבין כתובות מייל שהן למעשה חור שחור להודעות. זאת חוויה יומיומית מתישה, ולמרות שאין לדמות הראשית אף תכונה שכיף להתחבר אליה, זה מאד מבדר ומעורר הזדהות כשרואים אותו מתחרפן מאותו הרגע שבו הכיסא פשוט מתרסק על הבמה.

"חברת הכיסאות" היא קודם כל סדרה על צרכנות ושירות, אבל היא גם קומדיית קרינג' אלימה. לא בגלל שהיא מציגה אלימות (למרות שיש בה גם קצת מזה), אלא בגלל שכל רגע בה מרגיש כמו סטירה של קרינג' לתוך הפנים של הצופה. עם זאת, יש בה אמירה אמיתית על תרבות שירות הלקוחות שהתפתחה לא רק בוולט בארץ, אלא גם בעולם. נושא הצרכנות והניצול שכרוך בו הוא דבר כל כך טריוויאלי בחיי היומיום, שלנו שמלבד להתלונן עליו אנחנו לא עושים נגדו שום דבר. אם כבר, אנחנו ממשיכים לחזור ולקנות אצל אותן חברות שמתעללות בלקוחות שלהם. "חברת הכיסאות" נוצרה כדי להעלות את זה למודעות, כך לפחות זה מרגיש מהפרק הראשון. . תנסו להילחם בחומות הקרינג' שהציב רובינסון, כי מאחוריה מסתתר מסר חשוב.

• ביקורת טלוויזיה
• HBO
• סדרות מומלצות
• קומדיה
• סיטקום
• קרינג'

פרסום ראשון: 11.6.25 // עדכון אחרון: 13.10.25
תראו, אנחנו נשאבים כמו כל אחד אחר לסדרות דרמה ומתח וכל הדרמה והמתח הזה, אבל אם נודה באמת, קומדיות פשוט פוגעות בנו אחרת. המחויבות להבין מה קורה בפרק הבא לא תמיד בפרונט, ובמקום זה אנחנו ממוקדים בהנאה טהור – באנו לצחוק, ואם יש סדרה שמצליחה להצחיק אותנו, אנחנו נאהב אותה לנצח גם אם אף אחד לא מת בדרמטיות בפרק האחרון. בדיסני+ יש מאגר קטן אך מדויק של סדרות קומדיה מצוינות, ואנחנו רוצים לבחור מתוכם את 15 הסדרות המצחיקות הכי טובות בשירות. אלו הסדרות המצחיקות של דיסני+.
>>הבינג' הכי קלאסי: 20 סרטים מומלצים למרתון בדיסני+

1. בבית הספר היסודי אבוט

מי שאומר שהסיטקום מת כנראה שלא פגש מעולם ביצירה של קואינטה ברונסון, שאיכשהו הפכה את הנושא הכי לא מצחיק בעולם – בתי ספר ציבוריים ואתגרי תקציב – לקומדיה הכי כיפית, צבעונית ואוהבת אדם על המסך, מבלי לאבד את כל החלק הזה של "מצחיק". הפורמט המוקומנטרי, שכבר די נמאס לרוב, מקבל פה ריענון מינימליסטי אבל גלריית דמויות נפלאה וכתיבה קומית חדה משאירים אותה אחת הקומדיות המצליחות באמריקה, המצחיקות בדיסני+ ומחממות הלב בכלל. עכשיו מישהו יודע איפה שמו את הקופסה של הגירים? למה אף פעם אין פה גירים?!

2. רק רוצחים בבניין

אחת הקומדיות המפתיעות ביותר של השנים האחרונות מחברת בין שני קומיקאים אגדיים – סטיב מרטין והשותף הקומי הנצחי שלו מרטין שורט – לבין סלינה גומז על תקן נציגת דור ה-Z, שמצליחה איכשהו להשתלב מושלם בכימיה המשופשפת היטב של השניים ולהפוך את הצמד למשולש שווה צלעות. אז מה השלישיה כזאת עושה כשהיא מתחברת על המסך? מקימה פודקאסט טרו-קריים, כמובן ועל הדרך פותרת שורה של פשעים ועבירות קטנות בבניין שלהם. ייצוג מושלם של ניו יורקרים מזן מסוים מאוד, קצב בדיחות גבוה, עונות מתקדמות שבאמת הופכות לאחד המופעים הגדולים (ועמוסי האורחים) בהוליווד – ובתוך כל זה גם תעלומות בלשיות שאשכרה מותחות.

3. דייב

זה לא ממש מפתיע שברגע ש"דייב" עלתה למסך היא גררה הרבה השוואות ל"אטלנטה". שתיהן הגיעו מרשת FX המצוינת (שהכניסה לא פחות מ-6 סדרות מקור לרשימה), שתיהן עוקבות על עלייתו של ראפר צעיר לגדולה, ושתיהן נוצרו על ידי ראפרים אמיתיים שגם מככבים. אבל כשרואים את דייב מבינים שלמרות קווי הדמיון, הסדרה שמגוללת את עלייתו החצי-אמתית-חצי-פיקטיבית של ליל דיקי היא חיה אחרת. והיא חיה קורעת מצחוק. זו סדרה מוזרה מאוד על אדם מוזר מאוד, שאיכשהו מצליח להיות גם חמוד ומעניין ומעמיק וחכם, למרות שהשם שלו הוא בדיחת זין. שלוש העונות המושלמות שלה רק משתפרות מפרק לפרק עם רגע שיר פנטסטי בסיום, ואנחנו מבטיחים שיתקע לכם בראש לפחות שיר אחד מהסדרה.

4. הבורגרים של בוב

איך סדרה יכולה להמשיך לרוץ במשך 15 עונות ועדיין להיות די אנדרייטד? טוב, קודם כל, כי בארצות הברית אתה יכול לשגשג גם בתוך נישה צנועה יחסית, אבל יש בזה משהו שמתחבר טוב מאוד גם לאופי הפשוט והנעים של הסדרה: סדרה מצוירת ריאליסטית יחסית – נו, יחסית – על בני משפחה שמפעילה מסעדת המבורגרים די כושלת (נחשו איך קוראים לה), אבל שמצליחה להחזיק מעמד כבר שנים. ליתר דיוק, 15 עונות. בקיצור, סדרה מושלמת למי שמעדיף את "F is for Family" של נטפליקס – או את הסבא הרוחני שלהן, "מלך הגבעה" – על פני "סאות' פארק" או "ריק ומורטי".

5. סקראבס

שמועות עיקשות גורסות כי יש בדרך אלינו ריבוט של סיטקום המתמחים המבריק של NBC, אבל עד שנראה את ג'יי.די הרופא השחוק תמיד כיף לחזור לימיו הראשונים בבית החולים "הלב הקדוש". שנים לפני שביל לורנס הפיק את "טד לאסו" והפך למלך קומדיות הפיל-גוד, הוא יצר את הסדרה המבריקה הזו שלקחה את הלחץ הרפואי של סדרות כמו ER, ומצאה בו את הקומדיה על פי מסורת "מ.א.ש". העונה האחרונה אולי חלשה מהשאר (לידיעת הריבוט, ככה תלמדו מה לא לעשות), אבל החיבור הרגשי לקאסט הדמויות המצוינות, הבדיחות המטופשות והסיפורים הנוגעים ללב עוברים את מבחן הזמן, ובכל צפייה מחדש תתרגשו לראות את ג'יי.די, המתמחה הצעיר, נכנס שוב בשערי חדר המיון – ומיד צולל לחלומות.

6. פילדלפיה זורחת

להבדיל מהסדרה הקודמת ברשימה, "פילדלפיה זורחת" היא אמנם לא סדרת אנימציה – אבל היא בהחלט מספיק מופרעת בשביל להיות אחת. כבר 15 עונות ש"הגאנג" – פשוט אסופת האנשים הכי רקובה, רעה, חסרת מצפן מוסרי, מושחתת, תקראו לזה איך שאתם רוצים – מסתבכת במזימה מטומטמת אחר מזימה מטומטמת. זה רעיל, מופרע ומצחיק נורא, זה מותח גבולות גם מבחינת טעם טוב וגם מהבחינה של כמה רחוק אפשר ללכת בשביל בדיחה (רוב מקלהני פעם עלה 30 קילו בשביל עונה בה הדמות שלו משמינה, וכמה עונות אחר כך ירד 45 קילו מאותן סיבות בדיוק). אם מעולם לא ראיתם את "פילדלפיה זורחת" אי אפשר באמת לתאר את החוויה הזאת, חוץ מזה שזה לא דומה לשום דבר שראיתם. לא סתם בחרנו אותה בתורהסדרה הכי מצחיקה של השנים האחרונות.

7. מתה לסקס

הסדרה הכי חדשה ברשימה היא לא בדיוק קומדיה קלאסית, אבל יש בה לא מעט קומדיה. ואיכשהו, גם טרגדיה. הסדרה מבוססת על הפודקאסט המצליח בעל אותו השם ועל חייה של מולי קוצ'אן, שמתה בגיל 45 מסרטן, ומתחילה כשמולי (מישל ויליאמס) מגלה שהיא שוב חולה, לאחר שכבר החלימה בעבר. הרופאים מוסרים לה שיש לה גג 5 שנים לחיות והיא מחליטה לצאת למסע של חקר מיני, במהלכו היא מתגרשת מבעלה ויוצאת לבחון את הגבולות שלה. התוצאה מכך היא קומדיה שנעה בין סקס למוות, לפחות בחצי הראשון של הסדרה – כי בחצי השני, ובמיוחד בפרק סוחט הדמעות האחרון, היא הופכת לדרמת מערכות יחסים רגישה ומרגשת, שרק מדגישה את חשיבות הצחוקים של ההתחלה. יש רק עונה אחת (ולא תהיה עוד), אבל לא תשכחו אותה מהר.

8. האיש האחרון בעולם

יש הרבה קומדיות קטנות שבאו והלכו, לפעמים אפילו עם כמה עונות, מבלי שהרבה אנשים שמו לב. הקומדיה הזו של וויל פורטה היא אחת מהמוזרות, והמיוחדות שראינו. כולנו כבר ראינו את התרחיש של אדם שנשאר לבדו בעולם, בעיקר בגרסה דרמטית עם וויל סמית' וכלב. אבל פורטה לוקח את הקונספט הזה, והופך מכניס לו טוויסט – מה אם האיש האחרון בעולם הוא גם לוזר מאנייק קטן שמתחרפן בשנות בדידותו הרבות? הפרק הראשון והמופתי של הסדרה חוגג את הרעיון הזה, ואז – כשאנשים אחרונים נוספים צצים – משהו משתנה, והמיזנטרופ העלוב שהוא פורטה מאבד את חלומו להישאר לבד, ונאלץ להסתתר עם אחרים. מכירים את המשפט "לא הייתי שוכבת איתך גם אם היית האדם האחרון עלי אדמות"? אז זה האיש. ובאופן מפתיע, תמצאו שם הרבה אהבת אדם.

9. מה שעושים בצללים

טאיקה וואיטיטי הוא כנראה אחד האנשים הכי עסוקים בעולם. "מה שעושים בצללים" היא רק אחת מתוך שלוש הסדרות שיש לו כרגע על המסך (האחרות הן "כלבי השמורות" ו"לו הייתי פיראט"), ובין לבין הוא מביים סרטי מארוול, סרטים שאינם סרטי מארוול וגם עומד להפיק סרט ראשון ביקום של "מלחמת הכוכבים". ועדיין, "מה שעושים בצללים" מרגישה איכשהו קרובה במיוחד ללב הניו זילנדי המופרע שלו – אולי בגלל שהיא מבוססת על סרט הפריצה שלו למיינסטרים (סוג של) מ-2014. החיים המשותפים של כמה ערפדים בני מאות שנים בתוך בית מתפורר משותף שרבים גם על ענייני ערפדים וגם על ענייני שותפים הם מצע אינסופי לבדיחות, המעברים הזריזים בין קומדיה לאימה עובדים כל פעם מחדש, והכי חשוב, מאט ברי בתפקיד חייו. או אל-מותו, תלוי איך מסתכלים על זה.

10. משפחת סימפסון

מה כבר אפשר לכתוב על הסימפסונס שלא כתבנו כבר לאורך 34 עונותיה? הסדרה הכי ארוכה בתולדות המסך, זו שהפכה אנימצייה למבוגרים לז'אנר שהוא היום, האב הרוחני של כל הפיטר, הריק והקרטמן. כולם כבר יודעים שהיא איבדה מכוחה לאורך השנים, המעריצים ימשיכו להלל את העונות המוקדמות (במיוחד 3 עד 5), וסביר להניח שכבר מזמן הפסקתם לעקוב אחריה. אבל אנחנו מבטיחים לכם שאם תבחרו עונה ופרק רנדומליים, תמיד תמצאו את עצמכם נהנים ממנו, וצוחקים בקול לפחות פעם אחת. ברמת איכות, רוב 15 העונות (!) הראשונות מושלמות, ויש לא מעט פרקים ממש מצוינים גם בעונות מתקדמות יותר. אל תשכחו מי היתה פה קודם – ואם תחזרו אליה תבינו שגם לא היתה טובה כמותה מאז.

11. קוראים לי ארל

אחת הקומדיות המקוריות, המתוקות והכי מקדימות את זמנה של שנות ה-2000. שנים לפני שטראמפ חשב בכלל לעזוב את מגדלי הזהב, היא הצליחה לשים את האצבע על אפיון אמריקה העזובה והעלובה והאנשים שמרכיבים אותה, וגם להביט על דמויות עלובי החיים במבט חומל. ארל היקי (ג'ייסון לי והשפם המופתי) הוא פושע קטן שמגלה את עקרון הקארמה, רגע אחרי שאיבד כרטיס לוטו זוכה בתאונת דרכים – וכדי לתקן את הקארמה העקומה שלו, הוא מכין רשימה אינסופית של חטאים ואנשים בהם פגע, ואז יוצא לתקנם. בתכלס, הקומדיה המתוקה הזו של גרג מוטולה ("סופרבד", ברצינות) חזתה את עידן ההיי-קונספט של הסטרימינג, ואם לא היתה מבוטלת בטיפשות בעונה הרביעית (ועוד עם קליף האנגר!) ומגיעה לסופה, כנראה שיותר אנשים היו זוכרים אותה לטובה. עד אז, יש המון מה להינות מארבעת העונות הקיימות.

12. פליישמן בצרות

זה ש"פליישמן בצרות" היא הסדרה הכי דרמטית ברשימת הקומדיות הזו לא אומר שהיא לא מצחיקה. היא אולי לא בדיוק סדרה להיקרע מולה מצחוק, אבל היא בהחלט חריפה, שנונה ומקורית, בדיוק כמו האבות הרוחניים שלה (כל דמות של יהודי נוירוטי בניו יורק אי פעם, כמובן – האנשים שכידוע, המציאו את ההומור). ג'סי אייזנברג בתפקיד טובי פליישמן, רופא מצליח בן 40 וקצת ממנהטן שמגלה לראשונה את חיי הרווקות אחרי גירושים להם ייחל במשך שנים, רוצה לטרוף את ניו יורק מרוב חרמנות שהצטברה אצלו במשך שנים – אבל כמובן שהחיים מכשילים אותו בכל הזדמנות. קומדיה? אוקיי, לא בדיוק. מצחיק? ועוד איך.

13. משפחה מודרנית

אתם יכולים לזלזל ולהתנשא כמה שתרצו, אבל יש סיבה מאוד מוצדקת לכך שהסיטקום הזה החזיק במשך 11 עונות – וזה כי הוא פשוט עובד. טייק מודרני לסיטקום המשפחתי הקלאסי, שמרחיב את המונח "משפחה גרעינית" לפיצוץ גרעיני, ומצליח להישאר ליברלי מספיק (ב-2009, זוג גאה שחי את חייו על המסך עוד היה דבר חתרני), אבל גם שמרני במובן הקומי, שזה אומר פאנצ'ים טובים בקצב מהיר ועם כוונה טובה. לאורך שנותיה הסדרה התפתחה מעבר לגילה, ובשלבים המאחרים קצת קרטעה (עד עונת סיום מוצלחת), אבל מבטיחים לכם שאם תחזרו למשפחת מיטשל תתאהבו בהם שוב פעם מחדש. חוץ מזה, זה מספיק עונות לבינג' ארוך ומהנה.

14. כלבי השמורות

הקומדיה השניה ברשימה מבית טאיקה וואיטיטי היא כנראה הכי אישית שלו, וזה למרות שהוא ניו-זילנדי יהודי והסדרה היא בכלל על שמורת אינדיאנים באוקלהומה. הסיבה לכך היא תחושת הזרות בביתך שמרחפת סביב הסדרה הקטנה ומלאת הלב הזו. חבורת צעירים שרק מנסים לשרוד בשמורה החבוטה, העצובה והמיואשת שלהם, ובלשרוד אנחנו מתכוונים לגייס מספיק כסף כדי לברוח מהחור הזה. זו הסדרה הראשונה שנוצרה כולה על ידי "ילידים" – במקרה הזה רובם ילידים אמריקאים, כשחלקם ילידים ניו זילנדים – והתוצאה מצדיקה את הטענה שגיוון אנשים בחדר הכותבים יוצר יצירה מוצלחת יותר. "כלבי השמורות" היא בדיוק הסדרה המצוינת הזו שאתם לא רואים, וחבל, כי כמות הרגש שבה שנייה רק לכמות הצחוקים.

15. פיוצ'רמה

עוד אנימציית קאלט מבית היוצר של מאט גריינינג. אחרי שסיים לבסס את מעמדה של הסימפסונס כאייקון תרבותי, ב-1999 עבר האנימטור לפרויטק השני שלו – לפרק לגורמים את עולם המד"ב. 7 העונות של הסדרה, שנפרשו לאורך 14 שנים ארוכות, הצליחו לקחת את פורמט האנימציה למבוגרים ולהעלות אותו לדרגת אמנות נדירה. הרבה לפני "ריק ומורטי", פיוצ'רמה ערבבה בין המבריק לחלוטין והדבילי להחריד עם קצב בדיחות מסחרר, פרקי קאלט וגם לא מעט רגעים מרגשים מאוד – על אהבה, על געגוע, על שברון לב ואפילו על כלב קטן שנשאר לבדו. אפשר לשים כל פרק רנדומלי ולעוף על כמה מבריקה ובעת חשיבה לעתיד היתה הסדרה, אבל אין שאלה שבכל פרק תמצאו לפחות כמה בדיחות מושלמות.

• דיסני+
• המסך
• הסדרות הכי טובות
• סיטקום
• קומדיות
• פילדלפיה זורחת
• אבוט אלמנטרי

האם ברק יכול להכות באותו מקום פעמיים? כמובן שכן, בעיקר אם המקום הזה הוא מוט מתכתי בגובה 15 מטר באזור מישורי שנתון לסערות, למה לשאול שאלות מטופשות. אבל האם גרג דניאלס יכול למחזר ולשחזר את ההצלחה של "המשרד"? כמובן שכן, הוא כבר עשה את זה מאז עם "מחלקת גנים ונוף" ובמידה מסוימת גם עם "העלאה" ו"כוח חלל" האנדרייטד, כך שאין שום סיבה לחשוד שזה לא יעבוד לו עם "העיתון", הסיקוול המדובר של "המשרד" שהעונה הראשונה שלו עלתה היום במלואה אל שרתי הסטרימינג של פיקוק (ותגיע מחר ל-yes).

הרעיון החביב הוא שצוות הצילום הדוקומנטרי שתיעד את עלילות חברת דאנדר מייפלין ב"המשרד", מוצא כמה שנים אחר כך אובייקט חדש למקד בו מצלמות – עיתון בשם Toledo Truth-Teller, עיתון מקומי באוהיו עם היסטוריה מפוארת והווה של התפוררות, אליו מגיע עורך חדש ואידיאליסט (דומנאל גליסון הנהדר) שמחליט לגבש צוות חדש של כתבי שטח מתנדבים כדי להציל את העסק (בהובלתה של סברינה אימפאצ'יאטורה מ"הלוטוס הלבן"), כשאיכשהו נקלע לאירוע לרוע מזלו גם אוסקר מרטינז, רואה החשבון החכם והאומלל של דאנדר מייפלין (אוסקר נונז הקורע).

כבר משלושת הפרקים הראשונים שנשלחו למבקרים ברור שדניאלס ממשיך להיות יוצר הסיטקום החשוב והמשפיע של דורו בארצות הברית, ושהוא פשוט יודע את העבודה: הקאסט הסהרורי, הטיימינג המושלם, הפאנצ'ים ורגעי הקרינג' הקורעים, הכל דופק כמו שעון. יקח לזה זמן להתגבש ולהתפתח. עם "המשרד" לקח לעסק יותר משתי עונות באמת להתרומם ולנסוק, וכאן אין לדניאלס את הפריווילגיה הזאת, יען כי עולם הסטרימינג אכזר וחסר רחמים בהרבה, אבל פיקוק הודיעה על חידוש הסדרה לעונה שנייה ממש אתמול בלילה, כך שאפשר להיות אופטימיים. כלומר אופטימים לגבי הסדרה הזאת, לא לגבי דברים אחרים, אל תגזימו.
>> "העיתון" // The Paper // עונה ראשונה 10 פרקים // עכשיו בפיקוק והחל ממחר גם ב-yes

• המסך
• מה רואים הלילה
• המשרד
• סיטקום
• פיקוק

בואו נתחיל מהדיסקליימר הקבוע: חברת "אפל" היא תאגיד מרושע שמנסה להנדס את תודעת הצרכן ולהפוך מטכנולוגיה לתרבות. עם זאת, הם עושים טלוויזיה מצוינת. למעשה, בתחילת דרכו של שירות הסטרימינג אפל TV+, היה ברור שהם לא מתכוונים לחסוך בתקציב והפוקוס אכן הלך לתחומים היקרים יותר – אקשן, מד"ב ודרמות היסטוריות. אבל בשנה האחרונה נדמה שבאפל TV+ שינו כיוון ועברו להתמקד בקומדיות, ואם להיות ספציפיים: קומדיות בניצוחם של הכוכבים הגדולים ביותר של שנת 2005. הם לקחו את בן סטילר שייצר את "ניתוק", אחר כך הם לקחו את וינס ווהן ל-"קוף רע" ועכשיו הם מחזירים לחיינו את אוון ווילסון בסדרה החדשה "סטיק".

>> תשדיר שירות סקסי לחוליגנים או משל על הקצנת הימין הישראלי?
>> קריים מיניסטר: 10 סדרות הפשע הטובות ביותר בדיסני+

במבט ראשון, "סטיק" נראית ממש קופי "טד לאסו": קומדיה על מאמן גרוש שמוצא את עצמו דרך ענף/ספורטאי חדש, ואם המאמן המשופם עסק בפוטבול וכדורגל, המאמן הפעם הוא פרייס קהיל (ווילסון), שחקן גולף לשעבר שמתפרנס ממכירת ציוד לגולף ונוכלויות קטנות. יום אחד הוא מבחין בנער בשם סנטי (פיטר דאגר) עם כישרון אדיר למשחק ומבקש מאמו לאמן אותו ולשלוח אותו לטורנירים, וביחד הם יוצאים למסע שבו כל אחד אמור למצוא את עצמו. שליש קומדיית התבגרות, שליש קומדיית משבר גיל 40 ושליש קומדיית ספורט. והנוסחה הזאת עובדת.

אין כאן יותר מדי הפתעות, אין טוויסטים שיעיפו לכם את השכל ואין רכבת הרים רגשית כמו בקומדיות אחרות של אפל TV+, אבל יש סיפור עם לב, קאסט מוכשר וסדרה שהייתה יכולה להיות מופקת גם לפני 20 שנה. שלא תבינו לא נכון, יש כאן שמות מוכרים כמו אוון ווילסון, ג'ודי גריר, טימותי אוליפנט ומארק מארון, ואני מניח שלעשות רואודטריפ עם קרוואן עולה קצת כסף, ועדיין – לא נראה שהקומדיה הזאת מתקרבת אפילו קצת לרמות התקציב של "ניתוק", "סילו" או "דיסקליימר" ובטח לא של גודזילה ("מונארך").

נדמה שלאחר שלב המד"ב ושלב דרמות הפרסטיג' ההיסטוריות, אפל נמצאת בעיצומו של שלב הקומדיות. זה קורה משתי סיבות: הראשונה היא כאמור תקציב. למרות שבדרך כלל קשה למצוא נתונים על אפל TV+, מגזין The Information בישר כי ענקית הטכנולוגיה הפסידה עד כה כמיליארד דולר על שירות הסטרימינג. זה ההסב הטוב ביותר לריבוי הקומדיות שמציף לאחרונה את המסך שלה, מ"שרינקינג", דרך "החברים והשכנים שלך" ו"הסטודיו" ועד לעונות החדשות של "טד לאסו", "אפלטונים" ו"אקפולקו" שכבר בדרך. כך ש"סטיק" היא בסך הכל עוד קומדיה חמודה וחסכונית שמטרתה לצמצם הפסדים, אבל היא גם יכולה להיות הצעד הראשון במדרון מאד חלקלק עבור אפל.

אם עד כה הוציא התאגיד הקליפורני כ-4.5 מיליארד דולר על תוכן איכותי והביא לנו יצירת מופת אחר יצירת מופת, פתאום אנחנו מקבלים יותר קומדיות ויותר שחקנים מוכרים ואהובים, ואם הם מעלים תחושת נוסטלגיה שתיקח אתכם כל הדרך חזרה ל-2005 ותעשה לכם נעים בלב, מה טוב. כל זה נמצא אל מול ערכי הפקה נמוכים יותר וכשרונות פחות מוכרים, כמו יוצר הסדרה ג'ייסון קלר (ששני סרטיו האחרונים הם "תכנית בריחה" הבינוני מ-2013 עם דייב בטיסטה וסילבסטר סטאלון, ו"פורד נגד פרארי" משנת 2019 שהיה נחמד, אבל בחייאת, מי שמע עליך?).

רק שיהיה ברור: "סטיק" היא סדרה מקסימה, באמת, וכדאי לתת לה צ'אנס. אבל חשוב לזכור כצופים שזה יכול להיות גם צעד נוסף של אפל בהידרדרות אל תהומות הסטרימינג. עד כה הם הצליחו לספק לנו טלוויזיה מצוינת ומושקעת עם סדרות מופת, אבל בכלל לא בטוח שזה הכיוון גם בהמשך. האם זה אומר שנראה ירידה באיכות התכנים? ייתכן מאד שכן, נקווה מאד שלא. לא נרצה לראות את שירות הסטרימינג שהפך ל-HBO החדשה הופך לנטפליקס ישנה.
>> "סטיק" // Stick // עונה אחת 10 פרקים (שלושה כבר באוויר, פרק בשבוע החל ממחר) // עכשיו באפל TV+

• ביקורת טלוויזיה
• אפל טיוי
• אוון ווילסון
• קומדיה
• סיטקום
• סדרות מומלצות