המאבק להוספת סייעת בגנים מוכיח שחולדאי לא רואה אתכם ממטר
פעילים חברתיים מוזמנים תדיר לחקירות במשטרה עוד לפני שביצעו עברה כלשהי. השבוע זה קרה לשלי דביר, חברת מועצת העיר
ארבע ממובילות מאבק ההורים להוספת סייעת שנייה לגני הילדים זומנו השבוע לחקירת משטרה, בעקבות עלייתו של דף פייסבוק שקרא לאימהות לשבש את מרתון תל אביב. נוסף להן, חקרה המשטרה את עו"ד שלי דביר, אחת משתי חברות האופוזיציה היחידות בעיר. לדביר אין שום קשר למחאת המרתון, וממילא לא הוצגה לפניה שום ראיה לכוונה לשבש את הסדר הציבורי. הסיבה היחידה שהיא ואימהות נוספות זומנו לחקירה היא היותן דמויות פעילות ומוכרות בנושא.
גם בימי המחאה החברתית נהגה המשטרה להזמין מפגינים לשיחות ידידותיות, ולעתים גם לעצור ואף להגיש כתבי אישום מפוברקים. תנ"צ יורם אוחיון, לשעבר מפקד מרחב ירקון, המציא בעצמו אישומי תקיפה שקריים נגד אחת המפגינות (בית המשפט ביטל את ההליכים). אוחיון עבר מאז ללשכת השר, אבל המשטרה ממשיכה לבלבל בין פעילות פלילית לפעילות פוליטית. כמו שהחקירה של שלי דביר מלמדת, אין לה שום עכבות גם כשזה נוגע לנבחרי ציבור.
העירייה עצמה (שמכחישה קשר לחקירת הפעילים השבוע) ממשיכה להתבצר בסירובה לממן סייעת שלישית בגני הילדים, אם כי היא שינתה את התירוצים. בתחילת הדרך נפנפו רון חולדאי ומחזיק תיק החינוך בעירייה, אסף זמיר, את ההורים בלי לחשוב פעמיים –חולדאי הודיע שהוא לא מתכוון לממן “שירותי בייביסיטר" בגנים – אולם עם התרחבות המחאה הם החלו לעטוף את האטימות בנימוקים חברתיים. כעת מודיע ראש העיר שמדובר בבעיה ארצית, וכי הוספת סייעת בעיר עשירה כמו תל אביב רק תגדיל את הפער בין אלה שיש להם לאלה שאין להם.
אלא שהפער מצוי במקום אחר: ההורים האמידים שולחים את ילדיהם לגנים פרטיים, ואלה שאין להם נשארים בחינוך הציבורי, עם גננת וסייעת אחת על 35 ילדים בני 3. רק בעולם המעוות של חולדאי וזמיר תגבור מערך החינוך של כל ילדי העיר – ובתל אביב מצויות גם כמה מהשכונות החלשות בגוש דן – הוא צעד לא חברתי, ואילו צמצום השירותים ושליחת האוכלוסייה החזקה לחינוך הפרטי הוא סוג של תיקון. הדבר המדהים ביותר בסיפור הזה הוא שלעירייה יש כסף לסייעת שנייה. על כך כל הצדדים מסכימים. עלות המהלך כולו היא כחמישה מיליון ש"ח, והרזרבה התקציבית של תל אביב לבדה עומדת על כמה עשרות (התקציב העירוני הוא כארבעה מיליארד ש"ח). הבעיה של חולדאי וזמיר היא אחרת – הם פשוט לא רואים את התושבים ממטר.
לחולדאי כבר היסטוריה ארוכה של מלחמה ביוזמות מקומיות, מאוסישקין עד פארק קריית ספר. החזון התל אביבי שלו הוא עיר מצועצעת שמפנקת תיירים ומבקרים מזדמנים, אבל הופכת פחות ופחות אנושית לתושביה; למתלוננים הוא מציע לעבור לעיר אחרת. זו מן הסתם הקדנציה האחרונה שלו, אז מה אכפת לו. אבל לחבורת הסגנים והפקידים שמסביבו עוד יש שאיפות פוליטיות. המאבק הנוכחי – חפשו בפייסבוק “גן זה לא מחסן" – הוא הזדמנות טובה להזכיר להם למי שייכת העיר הזאת באמת.
