Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
עזבו אתכם ממחאת האתיופים, הכיבוש, או הבולען מרמת גן, יש כמה מאבקים חשובים קצת יותר שמתחוללים בתל אביב, למשל ״הדרת הערק״, כפי שמגדיר אותה אורי, שתיין מאוכזב ולמוד קרבות מדרום העיר, מיושבי בר הרוקוקו עד לסגירתו באחרונה. ״מה קרה לערק?״ הוא מתקומם, ״בוא היה סמל למשהו, ועכשיו מה? סמל למשהו אחר?״. כוונתו לאירוע משבוע שעבר אשר במהלכו קפץ לבדוק את קליפורניה, הבר החדש שבשוק לוינסקי וגילה לחרדתו שהערק האהוב נעדר מהתפריט. ״מקום חדש נפתח, אני רק רוצה לפרגן. מקום נחמד, שירות מעולה, וייב טוב, אבל אין ערק. שאלנו כמה פעמים אנשים שונים, אחד אמר שזה קשור לספקים, אחר אמר שאין בקטע עקרוני, מישהו שלישי אמר – יש אוזו, תנסו את האוזו!״.
אלעד (בולי) סולימן, בעלי בר קליפורניה, מסר: ״אין משהו מיוחד שעומד מאחורי זה. כל העיר מוכרת ערק ובא לנו משהו אחר וקול יותר. אוזו הוא מוצר איכותי יותר מערק, מרגישים את זה כבר בשלוק הראשון וגם ביום שאחרי״.
קליפורניה אינו המקרה היחיד. גם בנואיבה שבמתחם התדר הסמוך ובמסעדת קפה פופולר אפשר למצוא אך ורק מקבילות אניסיות דוגמת פסטיס, או אוזו. בנואיבה טוענים שמדובר בעניין טכני שקשור לספקים. ״הבר בנואיבה מצומצם, אנחנו עובדים עם ספק אלכוהול שהאניס היחיד שהוא מספק זה פסטיס ואנחנו מחזיקים אותו אצלנו". גם אבי ביטון מקפה פופולר אומר שאין כל אג׳נדה מאחורי העניין. ״אנו עמוסים באלכוהול וגם באניס", הוא אומר.
האם אכן מדובר בהחלטה תמימה, או שמא הערק – משקה מזרח תיכוני שזכה לאהדה בישראל על שום מחירו הנוח (יחסית) – מודר מהמקומות החדשים שנפתחים בעיר בגלל תדמיתו העממית משהו, שהפכה עם השנים גם למייצגת של סחיות פלורנטינאית וצעירים יוצאי צבא? אחרי הכל משמעות השם ״ערק״ בערבית היא ׳זיעה׳, ואם יש משהו שברים ומסעדות חרדים ממנו במיוחד הוא שנשים לב שהם מזיעים ממאמץ.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פריחתו של הערק, שהוכר כסימן של הרנסנס המזרחי והתרבות הישראלית החדשה, מתבררת עכשיו כגשמית ממה שרצינו לחשוב: שתינו אותו כי הוא היה זול, וכשהמחיר עלה חזרנו לוודקה. עלייתו ונפילתו של משקה האניס המקומי (וגם - 4 משקאות אניס מומלצים במיוחד)
בפעם הראשונה כתבתי על "שובו של הערק" ב־1993: רבין היה ראש הממשלה, ערוץ 2 הניסיוני הפך למסחרי, נבחרת ישראל השפילה את הצרפתים בפארק דה פרנס, ובתל אביב, לא הרחק משוק הכרמל, שגשג לו מועדון לילה בשם פרסקו, שבו התערבבו חובבי מוזיקה מזרחית מבית עם סלבס אשכנזים שגילו את הקסם המזרחי, והסברה הייתה שהערק חוזר כחלק מהרהביליטציה של התרבות המזרחית, עם האוכל, עם המוזיקה, עם המימונה. עד לאותה התקופה נחשב הערק למשקה בעל מאפיינים אתניים ברורים שהאזכור שלו בתרבות המיינסטרים היה לרוב שלילי: מ"סלאח שבתי" עד ל"חגיגה בסנוקר" היה הערק המשקה של המובטל ממוצא מזרחי. אמנם גם היחס למשקאות אלכוהוליים אחרים לא היה חיובי, אבל בעוד בירות, יין, וודקה, וויסקי וקוקטיילים צבעוניים היו כבר לחלק מהתפריט, ערק נשאר בחוץ.
מ"לגיטימי" בלבד הפך הערק לסימן היכר של התרבות הישראלית החדשה: הפרנו, הריקארד, הפסטיס וכל שאר בני המשפחה הים תיכונית לא היו פופולריים כאן מעולם, הראקי הטורקי־יווני ובעיקר האוזו היווני "אסלי" נכנסו עם המוזיקה והטיולים לאיים ולקלאבים למיינסטרים, אבל הערק מלך על כולם. ישראלים רבים גילו את הקסם של החמארות, את ערק איילות (הכינוי הנפוץ ל"עלית הארק" המיוצר בידי יוסף גולד ובניו יצרני וודקה גולד; וכן עוד לייבל של ערק בחוזק של 50 אחוז בשם "אלוף הארק". הכינוי איילות דבק במשקה על שום האיור על התווית), האוטו־אמנסיפציה המזרחית העלתה באוב סיפורים על תרופות סבתא שבכולן כיכב הערק: לעיסוי על הרקות במקרה של כאבי ראש, למריחה על הבטן למחלות מעיים, לטיפול בכאבי שיניים. אם מרק העוף היה האנטיביוטיקה של הסבתא הפולנייה, הערק היה התרופה האלטרנטיבית של כל מי שבביתו לא אכלו עוף מכובס.
הולך טוב עם כסף קטן. ערק (צילום: shutterstock)
אט אט החלו לצוץ טוויסטים נחמדים בעלילה. אפשר שמיץ האשכולית האדומה חייב את חיי המדף הארוכים שלו לערק: לא היה כמעט פאב שלא רקח את המשקה בתוספת עלה של נענע, לפעמים בגרסת ברד עם קרח כתוש. הערק, לשעבר המשקה של יושבי הקרנות, הפך למשקה הלאומי. התעשייה לא איחרה להגיב לביקוש: בקבוקים של ערק זחלאווי הגיעו לישראל דרך ירדן או קפריסין, הירדנים שראו כי טוב הצטרפו לחגיגה, רשימת מותגי האוזו המיובאים לישראל כמעט הכפילה את עצמה בתוך כמה שנים: פלומארי, מיני, אוזו 7, אוזו 12 , אוזו מבית מטקסה, סן־ריבל ועוד רבים אחרים. אפאראקי טורקי על שלל מוצרי המשנה שלו הוגש לצד לחמעג'ון וקובהנייה בלא מעט מסעדות; וגם מי שלא יכול היה לשאת את טעם האניס, לא הצליח לחמוק מריחו המתקתק שנישא בחלל הפאבים.
גם היצרנים המקומיים הגיבו: אם לפני תחיית הערק היה כאן בעיקר ערק איילות, הרי בתחילת שנות ה־2000 צצו מזקקים חדשים שייצרו ערק בטעמים. חלק מהמותגים הצליחו לא רק לעלות על הגל אלא גם להישאר עליו. בגליל המערבי ייצרו צד"לניקים במיל' את אל־נמרוד, בנצרת הקימה משפחת קעוואר את מפעל הערק שלה שהחל את דרכו בירדן. שני המותגים האלה לא רק בלטו באיכותם יוצאת הדופן, אלא סימלו גם את כניסתם של גורמים חזקים לשוק הערק: אל־נמרוד סופח במהרה לפורטפוליו של IBBLS – זרוע האלכוהול של קוקה קולה (מהלך שדרבן את הנמסיס טמפו לאמץ לחיקה את ערק אשקלון). קעוואר שווק בידי חברת הכרם. כל זה היה רלוונטי לימים היפים של טרנד הערק, מגמה שהגיעה לשיאה בתחילת העשור.
כוכב אניס (צילום: shutterstock)
מה עושות האיילות?
ואז, בדיוק לפני שלוש שנים (יולי 2013), נכנסה לתוקף הרפורמה במיסוי על אלכוהול שעיקרה מעבר ממיסוי פרוגרסיבי לפי המחיר הסיטונאי של הבקבוק למיסוי אחיד על פי נפח האלכוהול במשקה. המשמעות המיידית לצרכני המשקאות הזולים יחסית הייתה הכפלה של מחירם. נהוג לייחס ליאיר לפיד את הסיכול הממוקד של הערק (שאירע בתקופת כהונתו כשר האוצר), אולם לפיד שימש בסך הכל חותמת גומי להמלצות מחייבות שנכתבו בתקופת קודמו בתפקיד, יובל שטייניץ. הרגלי צריכה לא משתנים בן לילה, אבל עם כל חודש שעבר הורגשה צניחה בביקוש לערק.
הגרעין הקשה של אוהבי האניס לסוגיו עודנו קיים, אבל פריחת סצנת הערק שגררה תיאוריות שזיהו אותה עם הרנסנס המזרחי התבררה כגשמית הרבה יותר ממה שרצינו לחשוב. אפילו ערבי הקריוקי שהפכו לסמל של אותו רנסנס הזדרזו להחליף את בקבוק ערק האיילות בבקבוק גריי גוס, וגם הפחתה מסוימת במס שביצע כחלון לא שינתה את המגמה. האישור הרשמי לסוף העידן התקבל בשבועות האחרונים דווקא מסמלי האיכות של הייצור המקומי: מזקקת אל־נמרוד חדלה לייצר, וגם בקאווער, המצליח יחסית, נודע על צמצומים. נראה שעם כל הכבוד ללוקאל פטריוטיות, הרי שהטרנד המקומי נכנע לטרנד העולמי: וודקה ומשקה אנרגיה.
משקאות האניס המומלצים שלנו
4 משקאות אניס ששווה ללגום
| אבירם כץ
1. ערק אל זעמוט
אלוף הערק. לא תמצאו אותו בשבת חתן בבתי כנסת והתענוג לא זול, אבל זה ערק ירדני אמיתי: אניס טהור ומעודן ללא טעמי לוואי, ובעל טקסטורה רכה הממלאת את הפה.
150 ש״ח
2. סמבוקה מולינרי
האניס האיטלקי המפורסם מציע שלל תבלינים וארומות לצד האניס הנקי, ואם מישהו מחפש תירוץ אז מספרים שכוסית קטנה בסוף הארוחה עוזרת לעיכול. יש גם גרסת קפה, אבל אני מעדיף דווקא את הגרסה הלבנה.
110 ש״ח
3. אבסינת טרנה
לצערי את האבסינתים המעניינים באמת לא תמצאו בארץ, אבל גם זו גרסה טובה דיה של הפֵיה הירוקה – אותו משקה אניסי ששלל סיפורים ומעשיות נקשרו בשמו ובהזיות שהוא עשוי לעורר. אמנם יש כאן 60 אחוז אלכוהול לפחות, אבל אין מה לחשוש מהזיות; טעמי אניסיים ירוקים ומעודנים לצד מתיקות מסוימת וכמובן לענה, מה שמעניק לאבסינת את אופיו.
150 ש״ח
4. אוזו 12
לכל אחד יש האוזו החביב עליו, ובדרך כלל זה יהיה קשור לזיכרונות נעימים מחופים ביוון, שהרי כל מה שמגיע לארץ טוב וראוי וההבדלים לא דרסטיים. החביב עליי הוא אוזו 12: נקי, אניסי במידה וחף ממתיקות מתחנפת. ואם תהיתם לגבי השם – האחים קלויאניס נהגו למכור את המשקה ישירות מהחבית, וכל חבית הייתה בעלת אופי שונה. בסקר שערכו בקרב שתייני הבר נבחרה חבית מספר 12 לאהובה ביותר, וכשבוקבקה זכה הבקבוק לשם “אוזו 12״.
100 ש״ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יושב לו ברבאבא בסלון ביתו, צופה בחדשות וחושב מחשבות נוגות על ראקי, ערק, אוזו, סמבוקה, מסטיקה, ראקיה, פסטיס – תקראו לכוס האניס שלכם איך שתרצו.
טורקיה הייתה פעם ארץ הראקי שגבולותיו היו גבולותיה של האימפריה העותמנית – מהמזרח הקרוב עד לקצה הבלקן. בן זמננו אולי יתמה נוכח העובדה שלאימפריה מוסלמית היה מרענן רשמי אלכוהולי, אז הנה מסע היסטורי קצרצר: המוסלמים המציאו את הזיקוק, אך מכיוון שדתם אסרה עליהם את הטיפה המרה הם השתמשו בו בעיקר למטרות רפואה או קוסמטיקה. אפילו המילה "אלכוהול" היא שיבוש של המילה הערבית "אל כחל" (כחל הוא האייליינר של העולם העתיק, ע"ע "ללא כחל ושרק"). העניין הוא ש"רפואה" באותם ימים הייתה עניין גמיש, ובמרוצת השנים החזיקו לא מעט מוסלמים טובים (וכמובן גם יהודים) בבתיהם "תרופה" בצורת ערק.
יושב לו ברבאבא בביתו, ראקי במים וקרח בכוסו, מביט בהפיכה שהתהפכה ומקונן על גוויעתה של סצנת האניס המקומית, זו שהייתה הטרנד הלוהט של הקיצים האחרונים.
במשך שנים סיפרנו לעצמנו כמה האניס יפה לנו בקיץ, שאין טבעי יותר לקיץ הישראלי מערק או אוזו מהולים בקרח ומים, עם עלה קטן של נענע… בטיפשותנו מלאת הכוונות הטובות חיברנו לזה את הפתיחות לתרבות המזרחית, לאוכל, לנרגילה ולמוזיקה, בעוד שלמעשה מה שהתחברנו אליו היה בעיקר מחירו בטרם הרפורמה.
ברבאבא מביט בעצב במצאי האניס ההולך ומתדלדל על המדפים בפאבים ונזכר איך רק לפני שנתיים צץ כאן בכל יום מותג ערק חדש, איך היה עף בצ'ייסרים על הבר, והזיכרונות נושאים אותו עד לילדותו שבה אהב להביט בדייגים משפדים גמבארי (שרימפס שמי בכלל ידע שהוא מזון גם לבני אדם) עלי קרס ולוגמים מחייה מקל־קר – שליש ערק, שליש קרח, שליש מים.
לפנות בוקר ניצחו האזרחים את החיילים, תל אביב התכסתה בשמיכת לחות בלתי נסבלת וברבאבא הביט בכוס הראקי הריקה שלו ותהה מדוע נשאר ער כל הלילה: אילו כתבו בתקציר שארדואן ינצח, היה כבר הולך לישון מזמן.
את השנה היהודית פתחו בלייני ישראל בחגיגות: משרד האוצר הודיע שהמסים הגבוהים שהוטלו על האלכוהול הובילו, בניגוד לציפייה, לשלל תופעות שליליות, שעיקרן פריחה של שוק שחור ושל יצרנים פיראטיים ובפגיעה בצרכן, ולכן המסים יופחתו בעשרות אחוזים. דברים רבים קרו ליוזמות של השר כחלון בשנה הזו: האיש שנשא את הבשורה הצרכנית וכת מאמיניו חזו בגולן טלקום מתרסקת אל עפר, וזכו לרוממות נפש כאשר נחתם הסכם היסטורי עם יו"ר ההסתדרות. אבל מה קרה ליוזמת האלכוהול שבה התגאו במשרד האוצר וברשות המסים? כתמיד, נראה שהצרכן הקטן נופל על האותיות הקטנות.
מי נהנה מהוזלת המחירים?
"מחירי האלכוהול ירדו. הבעיה היא שבתחום הלילה זה לא עשה כלום", מאשר עמרי רגב, מנכ"ל יבואנית האלכוהול ארודן. "הרפורמה הורידה ב־21 אחוז את רכיב המס של הבקבוק. בוודקה ואן גוך, למשל, זה יצר הורדה של בערך 10 שקלים לבקבוק. אם מתרגמים את זה למנה, ההבדל מינורי. לכן בעלי הברים אמרו שהם לא מורידים מחירים, ובפועל – במסעדות, בברים ובמועדונים לא היה שום שינוי". אז איפה כן מתגלה השינוי במחיר? התשובה טמונה בין השטרות הגדולים. מותגי האלכוהול היקרים הם אלו שהלכה למעשה הוזלו בצורה ניכרת, "אבל הם לא ממש נצרכים בחיי הלילה", מוסיף רגב. "קשה לבדוק אותם, אבל להערכתי 99 אחוז מהברים והמסעדות לא הזיזו ולו אגורה".
אז אם המסים ירדו, ובעלי העסקים לכאורה משלמים פחות על אותה סחורה, למה אנחנו עדיין שורפים חצי משכורת על חצי גולדסטאר? "השינוי עבורנו היה מינורי אם בכלל, ולא הורגש במה שאנחנו משלמים לספקים", מספר אריאל לייזגולד, מיקסולוג ומבעלי הברים בל בוי ו־223. "יכול להיות שהשינויים לא הגיעו לספקים, או שהורידו במיסוי אבל העלו מחירים. אני לא יודע איפה זה נתקע, אבל בשורה התחתונה – אנחנו לא ראינו שינוי דרמטי".
המיקסולוג אריאל לייזגולד בבל בוי. לא הורגשו ירידות. צילום: אנטולי מיכאלו
מה החדשות הטובות?
ובכל זאת, יש גם חדשות טובות: את הירידות במחירי האלכוהול תוכלו לראות בחנויות הקמעונאיות. אם תוותרו על ישיבה בבר לטובת ישיבה על הספה, תוכלו לחסוך עשרות שקלים לערב. ועדיין, נראה שהדרך עוד ארוכה. "התחושה הכללית היא שכן קצת זול יותר, אבל חזרתי עכשיו מחודש באירופה, ואחרי זה קשה לחבר את המילים 'זול' ו'בארץ' ביחד", מספר הצלם גיא פירסט. "באירופה אפשר למצוא שתייה בברים במחיר שמוצאים בסופרים בארץ, בצ'כיה רוב הבירות בסופר עולות פחות משקל. בסופר בגרמניה בירות עולות סביב יורו וחצי. יש שם תחרות, ומי שמוכר בירה מעל המחיר הזה לא ימכור בכלל".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
נראה לי שרובנו לא נולדנו עם אהבה לאלכוהול. "צריך להתרגל לטעם" או "תראה שעוד תאהב את זה", אומרים מבוגרים לצעירים שמעקמים ומכווצים את פניהם באותם טקסי התבגרות שבהם לגימה קטנה מכוס משקה משולה להתפרעות חסרת מעצורים.
בביתי שבקיבוץ בצפון הארץ התרחשה אבולוציה אלכוהולית של ממש: בהתחלה שתו בירה מכבי מפחית. המנגל היה אז קטנטן ועליו צלינו כנפיים עם הרבה לימון, קבב ונקניקיות מרגז. עם השנים גדל המנגל, הכנפיים הפכו לסטייקים אימתניים ועסיסיים של פרות מאושרות, ואת המכבי החליפו יינות מקומיים נהדרים. אולם אלכוהול של ממש מעולם לא הונח על שולחננו, ורק כשבגרתי מעט, בין השיבאס לקמפרי, נתקלתי לראשונה במשקאות המזוהים ביותר עם אזור הלבנט – משקאות האניס.
מודה, בהתחלה לא סבלתי את הטעם הזה וגם לא האמנתי שאהיה מסוגל אי פעם לאהוב אותו. אני לא יכול לשים את האצבע על רגע השינוי וסיבותיו, אבל היום אני יכול להצהיר שלא אסרב, בכל שעה של היום, לכוסית אוזו עם קצת קרח ולימון. נכון, יש גם את הפרנו, האבסינת' והפסטיס של הצרפתים וגם את הסמבוקה האיטלקית ועוד רבים וטובים, אבל אנחנו במזרח התיכון וכאן עושים ושותים אלכוהול לא רע בכלל. אז הפעם אירופה תישאר מחוץ לתמונה.
את משקאות האניס הנפוצים – ערק ("זיעה" בערבית) שמקורו בלבנון ובסוריה, אוזו שמקורו ביוון וראקי שמקורו בתורכיה – מכינים באופן דומה. הבסיס למשקאות הללו הוא התססה וזיקוק של ענבים והוספה של זרעי צמח האניס (או תמציות סינתטיות בטעם דומה) בשלב מסוים של ההתססה. האניס מעניק למשקה את טעמו המוכר. את הערק משרים בדרך כלל באניס בלבד, אך לאוזו ולראקי מוסיפים שמן אניס ולעתים קרובות גם תבלינים נוספים כגון ציפורן, שומר, קינמון ועוד. אולי בגלל זה אחד אוהב רק ערק ואחד אוהב רק אוזו. את רוב משקאות האניס לא כדאי לשמור זמן רב יחסית. בניגוד למשקאות אחרים כמו וויסקי, קוניאק ווודקה – משקאות האניס מאבדים לאט לאט את הארומה ואת הטעם שלהם.
ולמה המשקה הופך לבן כשמוסיפים לו מים או קרח? ערבוב משקאות אניס עם קרח או עם מים לא רק מדלל את אחוז האלכוהול והופך את המשקה להרבה יותר קל ונעים לשתייה, אלא גורם לתגובה כימית – הפרדת השומנים שבאניס מהאלכוהול. בגלל המהילה במים אין עוד "גוף" שיחזיק את השומנים, הם בורחים החוצה וכך מתקבלת לה מעין עננה לבנה והמשקה משנה את צבעו ללבן. אם אתם חייבים תקראו לתופעה הזאת "אמולסיה". אבל שימו לב, בהתססה איכותית העננה הלבנה תופיע לאחר זמן רב יותר, וזה מה שיעיד על איכות המשקה.
ערק
בעבר לא היה פשוט להשיג משקה אניס טוב, וכך התרגלנו להתייחס לערק או לאוזו כמשקאות זולים ופשוטים לערבי השתכרות עם החבר'ה, ולא כמשקאות שיכולים להחזיק את אחר הצהריים ביום חמים או ארוחת ערב במסעדה. רבים ממותגי האניס שנוכל למצוא כיום בקלות על המדפים עוברים שניים ואף שלושה זיקוקים שמעדנים את טעמיהם אך מעלים את מחיריהם (אחרי זה גם הממשלה העלתה לנו את המחירים, אבל זה סיפור אחר).
בתל אביב של השנים האחרונות לא ייפתח מקום חדש בלי שיהיה לו כמה סוגי אניס. לאחרונה רואים פחות ופחות צ'ייסרים של משקאות אניס, ויותר משקאות המגיעים בכוס בלאובול עם קרח, לימון וטיפה מים. בעלי ברים ומסעדות שזיהו את הטרנד (שלדעתי חייב את תהילתו לטרנד רחב יותר של פתיחת שלל מסעדות שעושות אוכל שמח ופשוט בגובה העיניים) מעניקים "ווליו פור מאני" על האוכל ועל השתייה, ולא פחות חשוב מכך – גם על החוויה.
כך שאם אתם חובבי אניס לא יחסרו לכם מקומות טובים שייתנו לכם בדיוק את מה שאתם רוצים. בפימפנלה, בר הערק שנפתח זה עתה בשוק לוינסקי, תוכלו לבחור משקה אניס מתוך מגוון עשיר של משקאות כמו ערק עם רוזטה ביתי, סילאן לימון ונענע (18 ש"ח). זה המקום לומר שכדי לפתוח בר המבוסס על סוג אחד בלבד של משקאות צריך הרבה ביצים. לפי מה שנראה כרגע, החבר'ה של פימפנלה יודעים מה הם עושים.
אם תרצו שילוב של אוכל טוב עם אלכוהול, לכו כמה צעדים למסעדה הים תיכונית הסמוכה אוזריה, שבה תוכלו להזמין קוקטייל עוזי עם לימון, ג'ינג'ר, נענע דבש ואוזו מטקסה (44 ש"ח); במסעדת האחים תמצאו את עונת המלפפונים – קוקטייל על בסיס ערק, טרגון ומלפפונים עם טוויסט של סירופ שקדים וסיומת תוססת (25.60 ש"ח).
במסעדות רבות מכינים השפים מנות מופלאות המכילות בין השאר אניס. אם מנה המכילה אוזו או ערק עדיין נשמעת לכם כדבר מוזר, אתם כנראה לא בעניינים וחבל, כי לדעתנו אתם לגמרי מפספסים. עכשיו, כשהקיץ כבר כאן, אפשר להכריז רשמית – עונת האניס החלה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
