ימים סוערים עברו על הקולנוע המקומי. בשבוע שעבר נערך טקס פרסי קולנוע פוליטי ומעורר מחלוקת, לבקשתו ובתקצובו של שר התרבות מיקי זוהר, שיצא לונדטה בטקס פרסי אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע. למה? כי הם בחרו בסרט על ילד ערבי שרוצה לראות את הים. למה?כי שקר כלשהו. הטקס של זוהר הציעה שוחד נאה בדמות פרסים בגובה שעשועון (100 אלף ש"ח לזוכים), ובכל זאת נתקל בהתנגדויות, היענות נמוכה ופרישות של לפחות 6 מועמדים לפרס – אירוע אותו הוא הצליח לפתור בעזרת לחץ מטייקוני תעשיה כמו המפיק (והמקורב לנתניהו) משה אדרי, ואיומים להעלים את תקציבי קרנות הקולנוע ולמעשה להקריס את התעשיה על יושביה. אין ספק, חגיגה לתרבות.

בעוד האבק שוקע והתעשייה מלקקת את פצעיה מתרגיל ההפרד ומשול ואיומי הכוח-כסף של השר, לציבור האומלל שרואה את תעשיית הקולנוע המשגשגת מתפרקת נותר רק לפגוע בכ"ף השלישית של זוהר – כבוד. חשבון שנפתח לפני כ-11 ימים ברשת החברתית לביקורות קולנוע Letterboxd וכמעט ופספסנו מצליח לדייק את הבדיחה שהוא השר-לתרבות-ששונא-תרבות לפאנצ'ים מהירים וחדים, בעודו מציג ביקורות קולנוע קצרצרות על סרטים מידיו של מיקי זוהר, כביכול. כמו, למשל, הביקורת המזויפת של זוהר על הסרט שהתחיל את כל הבלגן, זוכה פרס אופיר "הים": "ממה שראיתי, והיה לי מספיק והותר, זה סרט נורא".

החשבון המזויף לא מי יודע מה מושקע, והלקוניות הקלה של הביקורות אף הפילה אנשים מסוימים להאמין לרגע שמדובר בחשבון אמיתי, אבל מעבר לביקורות כמו "מתגעגעים אליך יא בארקן" על "אבא גנוב" או "מושלם" על ממזרים חסרי כבוד, יש כמה הברקות מצוינות. כך בביקורת על "מבצע סבתא" כותב זוהר הפיקטיבי ש"לא יאומן כמה הקיבוצניקים חושבים שהם בעלי הבית של המדינה הזאת, שאיזו סבתא שהיתה היום בטח קפלניסטית אנרכיסטית מתה וכולנו צריכים לשמוע על זה", או הביקורת על "ואלס עם באשיר", שמתמצה ב"נראה לכם ראיתי?". אנחנו בעד שהבדיחה תמשיך, ומיקי זוהר המזויף ימשיך לסקור קולנוע מנקודת מבטו הכה מצומצמת. זה אמנם לא יביא לשינוי מדיניות, אבל לכל הפחות יפגע בציפור הנפש הלא עדינה של השף. למי יש יותר כבוד?
לחשבון הלטרבוקסד של מיקי זוהר

• ❤ תרבות
• קולנוע
• סרטים
• פארודיה

2025 לא נתנה לנו הרבה סיבות לצחוק, בישראל ומחוצה לה. בין המלחמות, המתח הפוליטי והאיומים על חופש הביטוי, היה לנו פחות "חה חה" ויותר "אוי לא!", בל אי אפשר להתרכז רק בדברים הרעים, וחשוב להיזכר גם ברגעים שגרמו לנו לצחוק בקול רם השנה, או לפחות לגחך מעט בין התקף בכי למשנהו.

>> די כבר עם זה: 13 תופעות תרבות שממש נמאס מהן ב-2025
>> שנה זוועה: מצעד הרגעים הכי מחרידים של 2025 בטלוויזיה שלנו
>> המהפכה בוטלה: דירוג הסרטים הכי טובים של 2025 בסטרימינג

איש השלג מת מצחוק

אין מראה נדיר יותר בתקופה הזו מסרט הוליוודי מז'אנר הקומדיה, אותו ז'אנר נשכח שהוחלף בסרטי גיבורי-על בלתי מצחיקולים בעליל. אז כולנו עשינו ספיט-טייק כשיצא השנה הריבוט לסדרת "האקדח מת מצחוק" בכיכובו של ליאם ניסן והיה אשכרה… איך אומרים? מצחיק! יש כמויות של בדיחות טובות בסרט, כולל איזכור מתבקש לאו ג'יי סימפסון ואיזכורים פחות צפויים לבלאק אייד פיז, לבדיחות ויזואליות נהדרות וקריינות פילם-נואר מטופשת, אך רגע השיא של הסרט מגיע בזמן מונטאז' רומנטי של ניסן ופמלה אנדרסון. אנחנו לא נספיילר לכם את כל הסצנה, אבל רק נגיד שיותר אף פעם לא תסתכלו על בולי איש השלג באותה צורה.

אייס קיוב נגד כל העולם

אבל סגן פרנק דרבין ג'וניור הוא לא היחיד שהצחיק אותנו בסרט השנה: היה גם את אייס קיוב! נכון, העיבוד החדש ל"מלחמת העולמות" בו הוא כיכב השנה לא היה אמור להיות קומדיה – אבל הוא היה ממש מצחיק! פחות כמו סרט ויותר כמו פגישת זום מבאסת, העיבוד החדש הזה מציג לנו 89 דקות של הראפר-שחקן יושב מול מצלמת אינטרנט ומגיב לפיצוצים שקורים בחוץ. התירוץ הזה למותחן מד"ב יצא לפני חצי שנה וכבש את האינטרנט בסערה בזכות הבחירות המוזרות שהוא עשה, המשחק המוגזם של קיוב והפרסומות הלא-מאוד-סמויות לאמזון שהפיצה אותו. כמו שאייס קיוב היה נוהג להגיד: ביי פלישיה!

ווייק מי אפ אינסייד

השנה זכינו לראות את שובו של הגאון המשוגע ניית'ן פילדר לעולם הטלוויזיה הקומית עם העונה השנייה של "חזרה גנרלית". אחרי שטיפל במערכות יחסים בין-אישיות וחיי משפחה בעונה הראשונה, פילדר הביט לשמיים והחליט להקדיש את העונה לבטיחות טיסות והיחסים בין טייסים לטייסי משנה. לא נספיילר איך העונה הזאת נגמרת, אבל כן נציין את הפרק השלישי שמוקדש לגיבור האמריקאי סאלי סולנברגר, שגולם על ידי טום הנקס בסרט "סאלי: נס על ההדסון" ב-2016. עם כל הכבוד להנקס, פילדר השקיע הרבה יותר במחקר, ואף גילם את סאלי כתינוק ופעוט. איפה המחוייבות שלך לתפקיד, טום? רגע השיא של הפרק מגיע כאשר אותו נס על ההדסון מתרחש, ופילדר-בתור-סאלי בוחר לשים שיר ספציפי באוזניות: Wake Me Up של להקת אוונסנס. גאונות טלוויזיונית!

פרנקנשטיין בא ל-SNL

זו לא הייתה עונה טובה במיוחד של "סאטרדיי נייט לייב", ממש כמו רוב העונות שבאו לפנייה. אבל ברצינות, זה סימן לא טוב שהמערכון הכי טוב שהיה בתוכנית העונה אפילו לא שודר. במערכון הזה שנחתך מהשידור החי מפאת זמן, כותב התכנית וחבר בשלישיית "Please Don't Destroy" מרטין הרליהי, מנסה להציב מראה מול החברה עם ניסוי חברתי: מה אם היית נכנס לאולם קולנוע וכל הצופים היו פרנקנשטיינים? עם איפור ירוק וברגים בצוואר? האם זה היה מפחיד אותך? המערכון הוא שיעור מצויין בשבירת ציפיות קומית ומכיל הרבה רגעים מפתיעים (כמו כשמרטין מנסה את הניסוי על החברה שלו או פוגש באדם שלא מפחד בכלל). מצחיק המרטין הזה! חבל שהוא לא בתכנית יותר.

לאכול את העוגה

גם מוסד הקומדיה האמריקאי הוותיק שהוא הסיטקום "פילדלפיה זורחת", ששידר השנה את עונתו ה-17, מצא את עצמו מתקשה להישאר טרנדי. בעונה נסיונית ומלאה ברפרנסים אקטואליים, הטוב ביותר היה כנראה בפרק השני של העונה. זוכרים את תכנית הנטפליקס המטומטמת "Is It Cake"? לא? זוכרים את הקונספט של ליצור עוגות שנראות כמו דברים אחרים? יופי, כי זה כל מה שאתם צריכים לדעת בשביל רגע הסיום הנהדר של הפרק הזה. הו, חבורת אלכוהוליסטיים מטומטמת שכמותכם, אל תשתנו לעולם (אלא אם אתם הופכים לעוגה).

האם טים רובינסון הוא ספיידרמן? (לא)

זו הייתה גם שנה טובה לטים רובינסון, אחד מהיוצרים הקומיים החשובים שפרצו לחיינו בעשור האחרון. למרות שלא קיבלנו עדיין עונה רביעית לסדרת המערכונים המצליחה שלו בנטפליקס "די, שיגעת", זכינו לראות אותו פורש את כנפיו לסדרה המתח הקומית "The Chair Company" ב-HBO וסרט קולנוע באורך מלא "Friendship" בו הוא כיכב לצד פול ראד. ולמרות כל זה, הרגע המצחיק ביותר שלו השנה היה כאשר דיבר על עכבישים בתוכנית לייט-נייט. מתברר שרובינסון וכמה מחבריו הקימו "ליגת עכבישים" בה הם מצלמים תמונות של עכבישים שהם מוצאים ברחוב או בבית ומדרגים אותם. ואם זה נשמע לכם מטופש, עוד לא שמעתם כמה ברצינות הם לוקחים את זה. זה נשמע כמעט כמו מערכון מ"די, שיגעת" אבל זה אמיתי לגמרי, מה שכמובן עושה את זה אפילו יותר מצחיק.

קנדריק בסופרבול

השנה של קנדריק לאמאר הייתה 2024, כשהוא הוציא הדיס טראק הבלתי נשכח נגד דרייק, Not Like Us, ואת האלבום המצליח "GNX". אבל היה לו גם רגע יפה ב-2025 כשהוא עלה לבצע את מופע המחצית של הסופרבול. האם הוא יבצע את הדיס המפורסם על הבמה הגדולה ביותר באמריקה? האם הוא יקרא לדרייק פדופיל בשידור חי? התשובה הייתה: כן, ועוד עם סט-אפ קומי מוצלח. תראו את החיוך הממזרי הזה כשהוא אומר "היי, דרייק", איך אפשר שלא להנות מזה? ואם הטיימינג הקומי של ההופעה הזאת לא מספיק לכם כ"רגע מצחיק" אולי תקבלו את הבדיחה של קונאן עליו בטקס האוסקרים של השנה.

גרייבי אט דה דיסקו

חוץ מבדיחות על דרייק, זו לא הייתה שנה מדהימה לקומדיה במוזיקה. ה"לונלי איילנד" שחזרו שנה שעברה עם כמה סרטונים ל-SNL, היו די שקטים (חוץ מבפודקאסט המצויין שלהם עם סת' מיירס), ולא היו ממש פריצות חדשות בז'אנר. מזל שיש לנו את יאנג גרייבי הראפר הלבן החצי-מצחיק שמשמר את אמנות הסימפול הקומי. האיש שהפך את הריק-רול ללהיט מחדש ב-2022 עם "(Betty (Get Money" חזר השנה עם עוד מקצב מפתיע כאשר הפך את "I Write Sins Not Tragedies" של להקת "פאניק אט דה דיסקו" לשיר ראפ. כן, אותו המנון אימואים משנות האלפיים הפך לבאנגר היפ-הופ, ואם זה לא מצחיק אתכם לשמוע את הפזמון הדרמטי של ברנדון יורי הופך לשורה על להרוויח כסף ולהשיג כלבות, אז מה כן מצחיק אתכם לעזאזל?

סטנדאפ: המשחק

2025 הייתה שנה מעניינת לסטנדאפ האמריקאי. שנה בה סטנדאפיסטים המשיכו לקבל סכומי עתק מנטפליקס ומסעודיה, אך גם נראה שהסצנה החלה לאכול את עצמה מבפנים עם דמויות כמו מארק מארון, שסיים השנה את הפודקאסט האגדי שלו WTF ויצא למסע נגד סצנת הקומדיה של אוסטין בהנהגת סת' רוגן. זו הייתה שנה בה אחד הסרטונים המדוברים בסצנה היהדוקומנטרי של שעה וחציעל כמה רוגן וחבורת המוקיונים שלו הורסים את עולם הקומדיה והעולם האמיתי. ולמרות כל זאת, הטייק-דאון הכי מדוייק של הסצנה הגיע דווקא מערוץ יוטיוב לא-ידוע בשם Hotel Art Thief. בסרטון אנחנו רואים מה שנקרא "Let's Play", סרטון יוטיוב בו ילד משחק במשחק המחשב הטרנדי החדש: Stand Up 2K25. הפיכת הסטנדאפ לסימולציית ספורט נותנת ליוצרים לקרוע לגזרים את המקום המוזר בו נמצא המדיום הזה ב-2025. אל תשכחו לצבור נקודות סוציופתיה!

בדיחה על ברביקיו וקונספירציות

אם אתם בכל זאת מחפשים סטנדאפ מצחיק מ-2025, יוטיוב הוא מקום טוב למצוא אותו. כברכתבנו בעברעל איך האתר החינמי הפך למקור עשיר יותר לקומדיה משובחת מאשר נטפליקס, והספיישל המצחיק ביותר השנה הגיע מקומיקאי אמריקאי בשם איאן קרמל. מה מיוחד באיאן? לא הרבה, הוא פשוט מצחיק. זוכרים שסטנדאפ היה מצחיק? קרמל פשוט מספר בדיחות על החיים המודרניים, ועל החיים שלו, בין אם הוא משווה את עצמו לכלב פאג, או מספר על מפגש לא נעים עם חסר בית. הרגע המצחיק ביותר הוא כאשר קרמל מסרב לספר פאנץ' צפוי על הקשר בין תנועת Qanon לברביקיו… ואז מספר אותו בכל מקרה. נהדר.

אוקוורד בבריטניה

עד כה הרשימה הזאת הייתה מאוד מרוכזת בארצות הברית, כמו בעצם כל המדיה העולמית, אז בואו נעיף מבט לחברינו בממלכה המאוחדת ונראה מה מצחיק אותם. כן, אנחנו שוב מדברים על השעשועון הקומי המטורף שהוא "טאסקמאסטר", בו קומיקאים בריטיים מתחרים במשימות מגוחכות ועושים מעצמם צחוק. הקטע שלפניכם דווקא הופך את היוצרות, כאשר יוצר התכנית והסיידקיק אלכס הורן נותן למתמודדים משימה ליצור רגע מביך, וזה בעיקר מביך בשבילו. כמה מביך? בוא נגיד שזה נגמר איתו רוחץ אדם מבוגר בתחתונים. הו, הבריטים עם ההומור היבש שלהם (טוב, במקרה הזה הוא די רטוב).

פרס FIFA לטראמפ

בחזרה לעולם האמיתי: שמעתם שטראמפ קיבל פרס נובל לשלום? כי הוא לא, אבל הוא כן קיבל את "פרס פיפ"א לשלום"! מה זה פרס פיפ"א לשלום? זה פרס אמיתי לגמרי שארגון הכדורגל החליט להמציא השנה ובמקרה טראמפ זכה בו. איזה קטע! ההבנה שמתייחסים למנהיג העולם החופשי כמו תינוק שרוצה צעצוע, לא פסחה על אף אדם אינטלגנטי וג'ון סטיוארט עשה מזה מטעמים למשל ב"דיילי שואו". אתם אולי צוחקים עכשיו, אבל כאשר טראמפ יביא לשלום עולמי שנה הבאה אתם כבר לא תצחקו! כי אתם תהיו בבונקר מתחת לאדמה, בלי קליטה, ולא תדעו על זה.

טראמפ וביל

ואיך אפשר לסיים סיכום שנה בלי עוד טראמפ? 2025 הייתה גם השנה של ג'פרי אפשטיין, שלמרות שמת ב-2019, הצליח לשלוט בכותרות הודות למסמכים ואימיילים שלו שממשיכים להיחשף. באחד מהאימיילים הופיעה רמיזה לקיומם של תמונות של נשיא ארצות הברית דונלד ג'יי טראמפ מבצע מין אוראלי באדם בשם "Bubba" שזה במקרה גם כינוי של הנשיא לשעבר ביל קלינטון. האם זה באמת קרה? זה כבר לא ממש משנה בעידן הפוסט-אמת של האינטרנט. זה גם הוביל לקטע הסטנדאפ המצחיק הזה של הקומיקאי קודי וודס בו הוא מסביר איך זה יכל לקרות: קלינטון הוא מאוד חלקלק, וטראמפ הוא מאוד מאוד טיפש. הפי ניו ייר!

• ❤ תרבות
• קומדיה
• סיכום שנה
• סטנדאפ
• סאטירה
• פארודיה

השבוע יצא לאקרנים הריבוט ל"אקדח מת מצחוק" בכיכובו של ליאם ניסן, ובאופן מפתיעהביקורות ממש חיוביות. לקחת סדרת סרטים כה אהובה וכה מזוהה עם שחקן וצוות יצירתי מסויים, ואז לעשות לה רימייק עם שחקן וצוות יצירתי אחר לגמרי אמנם נשמע כמו רעיון מסוכן, אבל נראה שהמפיק סת' מקפרלן, הבמאי עקיבא שייפר והאירי הענק שנכנס לנעליו של הפקח פרנק דרבין עשו עבודה לא רעה בכלל, ויגרמו לכם להתגלגל מצחוק על הרצפה כמו בימים הטובים. וזה מה שמעלה את השאלה – מה קרה לז'אנר הפרודיה מאז שיצא "האקדח מת מצחוק ⅓33: העלבון האחרון" ב-1994? האם הוא באמת נעלם, או שהשמועות על מותו היו מוגזמות? שימו את הצ'קלקה שלכם על הגג ובואו ניסע לגלות. קיו למוזיקת פתיחה.
>>אוגוסט חם על המסך: 17 סדרות שבטוח תרצו לראות החודש

ניתן להניח שכמה דקות אחרי שפיסת האומנות הראשונה נוצרה על ידי האדם הקדמון, נוצרה פיסת הפרודיה הראשונה שלעגה לאותה אומנות. אבל הפרודיה הקולנועית המודרנית נוצרה על ידי שלישיית היוצרים צוקר, אברהמס וצוקר ב-1980, עם "טיסה נעימה!". דייויד צוקר, ג'רי צוקר וג'ים אברהמס ז"ל יצרו שפה קולנועית חדשה של הומור ויזואלי, משחקי מילים ושבירות קיר רביעי, שמבוצעות בסגנון Deadpan יבש ורציני על ידי שחקן דרמטי שמבין קומדיה – מה שרק מגביר את הצחוקים. משם השלישייה יצרה את הסרט "סודי ביותר!", סדרה הטלוויזיה קצרת היומין "מחלק משטרה", והספין אוף הקולנוע המצליח שלה – "האקדח מת מצחוק", בכיכובו של לזלי נילסן האחד והיחיד.

כמו ליאם ניסן, לזלי נילסן (שמות דומים, הא? מצחיק) התחיל את הקריירה שלו כשחקן דרמטי רציני. ההופעות שלו ב"טיסה נעימה" ו"האקדח מת מצחוק" חשפו אותו בתור אחד השחקנים המצחיקים ביותר על המסך, וגם כאדם מצחיק מאחורי הקלעים שנהג להביא מכונת פלוצים איתו לראיונות טלוויזיוניים. נילסן הפך לסמל בעולם הפרודיה, ויוצרי פרודיות פחות מוצלחים התחילו להשתמש בו כדי לתת לגיטמציה ליצירות המוחרטטות שלהם. נילסן כיכב בסרטים נשכחים כמו "הנמלט מת מצחוק", "המרגל מת מצחוק" "החלל מת מצחוק", פרודיות עלובות שלא ראויות לכישרון שלו, אך הרוויחו לו כנראה משכורת נאה.

וזה לא שהיה הרבה פרודיות קולנועיות מוצלחות שהוא פספס. אם תביטו ברשימת "הפרודיות הקולנועיות הטובות ביותר" שפרסמנו באתר הזה לפני זמן לא רב, תוכלו לשים לב שאין שם הרבה סרטים מאמצע שנות התשעים הלאה. אחרי הסרט השלישי בסדרת "האקדח מת מצחוק", שרביט מלכי הפרודיה עבר לאחים ויינס, יוצרי סדרת "מת לצעוק" הפופלרית – אבל גם הם לא הצליחו לשמור על הגחלת חיה.

בשנות האלפיים זכינו לראות את דיוויד צוקר משתלט על סדרת "מת לצעוק", עם הסרט השלישי והרביעי בסדרה (וכמובן שהוא דאג להביא את לזלי נילסן להופעת אורח, שהיתה הרגעים הכי מצחיקים בסרט), אך הסרטים האלו הם לא הפכו לקלאסיקות על זמניות. שלא לדבר על זבלונים כמו "סופרהירו" (עם… פאק, לזלי נילסן!) או הפילמוגרפיה האיומה של הצמד פרידברג וזלצר, שאחראים להתדרדרות של "מת לדייט", "פגוש את הספרטנים", "משחקי הלמות ברעב" עוד ניסיונות לכסף קל.

אז האם ז'אנר הפרודיה נפטר, ורק עכשיו חזר מהמתים? לא בדיוק. בתקופת הביניים הזאת זכינו ליצירות כמו "בלאק דינמייט", פרודית בלאקספלויטיישן שלוקחת כיוון פחות מגוחך אך עדיין מאוד מצחיק, וסדרות טלוויזיה כמו "בית חולים לילדים", שהיתה פרודיה מוצלחת על ז'אנר "האנטומיה של גריי" מוצלחת, או "משטרת הרפואה" בנטפליקס – ספין אוף אקשן לא רע בכלל ל"בית חולים לילדים". זכורה לטובה גם הסדרה שהכי הושפעה מ"האקדח מת מצחוק", קומדיית המשטרה "אנג'י טרייבקה" בכיכובה של רשידה ג'ונס. ומעבר לזה, כמובן שיוטיוב מלאה בסרטוני פרודיה מוצלחים על קולנוע, מוזיקה, סטנדאפ ועוד.

ולמרות כל זה, זה מאוד מעודד לראות סרט כמו "האקדח מת מצחוק" החדש מקבל ביקורות טובות. מעבר לחזרתו האפשרית של ז'אנר הפרודיה למייסטרים, אנחנו מדברים פה על חזרה של ז'אנר הקומדיה הקולנועית. שמתם לב שאין הרבה סרטי קומדיה אמריקאיים בקולנוע בזמן האחרון? ואם יש קומדיה, היא כנראה "קומדיית אקשן" או "סרט גיבורי על מצחיקי"? תנו לנו סרטי קומדיה שנוכל לצחוק מהם בקולנוע ביחד, כמו בימים הטובים. זה מה שאנחנו רוצים, הוליווד! אנחנו מבטיחים שאם הם יהיו טובים, אתם תמשיכו להרוויח כסף. עד שהם שוב יתחרבנו שוב, כמובן – אבל לפחות הפעם לזלי נילסן מת ולא יוכל להשתתף בהם.

• המסך
• קולנוע
• פארודיה
• קומדיה

על האתחול מחדש של "האקדח מת מצחוק" מדברים כבר זמן רב, ולא בלי חשש.למרבה המזל, ליאם ניסן הבין את המשימה. שלושים שנה לאחר הסרט האחרון בסדרה, "האקדח מת מצחוק 33⅓: העלבון הסופי", השחקן האירי המוערך לוקח את התפקיד הראשי כסגן פרנק דרבין ג'וניור, בנו השוטר של הבלש האיקוני מהסדרה פורצת הדרך "Police Squad", אותו גילם לזלי נילסן המנוח. וסרט ההמשך הזה פשוט מצחיק בטירוף.

התסריטאים דן גרגור ודאג מנד, הצמד מאחורי "צ'יפ ודייל: יחידת חילוץ" המטא-היסטרית מ-2022, מגישים תסריט של מינימום צחוק-אחד-בדקה, שמתפוצץ מקטעי ראווה מצחיקים, גאגים חזותיים, בדיחות מפתיעות ומשחקי מילים – כל מה שהפך את הפרודיה הניינטיזית על סרטי המשטרה ליצירה שהגדירה מחדש את ז'אנר הקומדיה.

יחד עם זאת, יש כאן גם גוון קשוח יותר: דרבין של ניסן מוצג כבר בתחילת הסרט כבלש חסר רחמים שמחסל באלימות חבורת שודדי בנק – וגונב "מכשיר עלילה" (ממש מילולית, הוא גונב חפץ שנקרא Plot Device), אך הוא עושה זאת כשהוא לבוש במדי תלמידת בית ספר שעשויים לגרום לבריטני ספירס להתקנא.

>> "סורי בייבי": סרט עתיר ניואנסים והומור, עוד פנינה מבית A24
>> אלון אבוטבול ז"ל: פרידה מכוכב הקולנוע האמיתי הראשון בישראל

השיטות הקשוחות של דרבין ג'וניור מסבכות אותו ואת מחלקת המשטרה, וכשהוא חוקר את רצח אחיה של פאמלה אנדרסון (שעושה עבודה נהדרת בתפקיד בת' דבנפורט, הפצצה הבלונדינית הגנרית), הוא מגלה מזימה גדולה יותר שבה מעורב מנכ"ל מושחת בגילומו של דני יוסטון הדיאבולי. העלילה עצמה לא בהכרח מרתקת, אבל זה לא דבר רע כשהמטרה שלה היא לשרת כמות מסיבית כזאת של בדיחות – שכולן מבוצעות ברצינות תהומית על ידי הקאסט האיכותי.

הליהוק של ניסן הוא בחירה מבריקה של המפיק סת' מקפרלן, וההומור בסגנון "איש משפחה" מורגש היטב במהלך הסרט, במיוחד בסצנת אהבה רוויית קאטים חכמים ומעברים פתאומיים בין דרבין לבת', שמקצינה כאשר איש שלג מכושף (כן, נו) מתעורר לחיים.הליהוק של אנדרסון לא פחות מלהיב: לצידו של ניסן היא מפגינה מחויבות לכל גאג קטן וממחישה עד כמה שניהם מתאימים לקומדיה כזאת, כשהדיאלוגים ביניהם רוויים דאחקות החל מהאזכור של דרבין ל"סקס והעיר הגדולה" בבדיחה על זכויות מירנדה, ועד סצנה שתגרום לכם לחרחר שבה אנדרסון מבצעת שירת סקאט (Scat) תוך כדי שהיא לוקחת את ההוראה לכרוע (Scat) באופן מילולי.

פול וולטר האוזר, בתפקיד הקפטן רפה השכל אד הוקן (הלוא הוא בנו של הקפטן רפה השכל שגילם ג'ורג' קנדי בסרט המקור), ו-CCH פאונדר, שמביאה את האנרגיה של קלודט ויימס מ"המגן" לתפקיד מפקדת המשטרה, מוסיפים עוד שכבות של שנינות משכנעת לתפקידי המשנה. לבמאי עקיבא שייפר יש היסטוריה מוצלחת עם הגרוטסקי והנונסנס, מ"ברוקלין תשע-תשע" ועד "Hot Rod" הקורע, וגם כאן הבימוי המתוחכם והיבש שלו גורם להומור לזרוח.

בעידן של תרבות הרי-בוט והרימייק, "האקדח מת מצחוק" הוא דוגמה נפלאה ליוצרים שלוקחים יצירת קולנוע נוסטלגית ולוקחים את המורשת שלה קדימה עם המון כבוד למקור. זה סרט שנותן להומור עדיפות על פני כל אספקט אחר, וההשקעה משתלמת: ספק אם תצליחו למצוא סרט מצחיק יותר השנה.
★★★★★ כוכבים
"האקדח מת מצחוק", בימוי: עקיבא שייפר; עם ליאם ניסן, פאמלה אנדרסון ופול וולטר האוזר; ארה"ב 2025, 85 דקות

• ביקורת סרטים
• פארודיה
• קומדיה
• סרטים מומלצים

הריעו, חובבי קולנוע! השבוע התבשרנו ש"היו זמנים בהוליווד", סרטו האחרון (לבינתיים) של הבמאי הישראלי המצליח קוונטין טרנטינו, יזכה לסרט המשך שיעלה בנטפליקס. החדשות הרעות – טרנטינו לא יביים אותו. החדשות השוב טובות: דייוויד פינצ'ר, הבמאי המוערך של "מועדון קרב", "זודיאק" ועוד סרטים רבים וטובים, דווקא כן יביים אותו. זו בהחלט התפתחות מוזרה, אבל גם הגיונית בהתחשב בהצהרותיו של טרנטינו על כך שסרטו העשירי יהיה גם האחרון שלו. כנראה שהוא לא רוצה "לבזבז" את המשבצת הזאת על סרט המשך, לא נורא. כי אם כבר הסכר נפתח, יש לנו עוד כמה רעיונות לסרטי המשך שהוא צריך ליצור, וגם לבימאים שיכולים לקחת את המושכות עבורו בזמן שהוא מבלה בגינת דובנוב או משהו. לא יודעים, אנחנו לא עוקבים אחריו.

>> המראה הכי שחורה: נטפליקס הפכה את המשחק הפיקטיבי למציאות

"כלבי אשמורת 2" של טים ברטון

סרטו הראשון של טרנטינו, "כלבי אשמורת", הפך אותו לבמאי האייקוני שהוא היום, והציג את מרבית המרכיבים שיאפיינו את יצירתו בהמשך: סיפורי פשע מורכבים, אלימות מוקצנת, פסקול נוסטלגי והתייחסויות לתרבות פופ. אבל מה אם במקום סיפור פשע היה לנו סיפור רוחות, ובמקום אלימות מוגזמת היו לנו אפקטים של סטופ-מושן, ובמקום פסקול נוסטלגי היה… פסקול נוסטלגי אחר! טים ברטון, שחזר לאחרונה לאחד הסרטים הראשונים שלו עם "ביטלג'וס ביטלג'וס", יביים את סרט ההמשך ל"כלבי אשמורת" – בו כל הדמויות שמתו בסרט הראשון חוזרות בתור רוחות רפאים משעשעות, שמבצעות שוד נוסף. שילוב מושלם של האסתטיקה של שני הבמאים האייקוניים, וגם מה שכנראה תהיה סצינת חיתוך האוזן המצחיקה בהיסטוריה.

"ג'קי בראון חוזרת" של גרטה גרוויג

אחרי ההצלחה המטורפת של "ברבי", במאית האינדי-לשעבר גרטה גרוויג מחפשת עוד פרוייקטים. כרגע היא עובדת על עיבוד חדש לספרי "נרניה", אבל למה שלא תביים את סרט ההמשך לסרט הראשון של טרנטינו בכיכובה של אישה – "ג'קי בראון". פאם גריר עדיין בחיים, ותשמח לחזור לתפקיד ג'קי, אבל בגלל גילה המתקדם היא כנראה תהיה יותר בתפקיד "מנטורית" לדיילת פושעת חדשה (מרגו רובי), וכמובן שהאישה שהביאה לנו את "אני רק קן" תוכל ליצור קטע מוזיקלי חדש לסרט. אולי "אני רק ריי", בכיכובו של מייקל קיטון? הוא יודע לרקוד לא רע.

"תשעת השנואים" של ווס אנדרסון

אם נפטרים מטרנטינו, צריך להחליף אותו בבמאי מסוגנן לא פחות – ואולי אפילו יותר. אז למה שווס אנדרסון, המוח המשוגע וחובב הסימטריה מאחורי "משפחת טננבאום", "מלון גרנד בודפשט" ו"עיר האסטרואידים", לא יביים סרט המשך למערבון הקלאסי של טרנטינו "שמונת השנואים". סרט ההמשך, שכמובן יקרא "תשעת השנואים", ייתן לאנדרסון הזדמנות להיכנס לז'אנר המערבון, ובגלל ש(ספויילרים) רוב הדמויות בסרט המקורי מתו הוא יכול ללהק את השחקנים האהובים עליו: דמיינו לכם את ג'ייסון שוורצמן, ביל מארי, ווילם דפו, טילדה סווינטון ושות' בנוף שלגי מעוצב למשעי, לבושים בבגדי חורף בצבעי פסטל, נשמע להיט!

"ג'אנגו ללא מעצורים: מדיאה משתחררת" של טיילר פרי

כאשר ביים ב-2012 את המערבון המודרני "ג'אנגו ללא מעצורים", טרנטינו ספג ביקורת מסויימת מהקהילה השחורה על השימוש בהיסטוריה שלהם ליצירת סרט אקשן משלו. אז למה שלא ניתן את ההמשך לאדם שחור, ולא סתם, ניתן אותו לבמאי השחור המצליח ביותר בהוליווד, טיילר פרי! מה? אתם לא מכירים אותו? ובכן, הסרטים של פרי לא מצליחים במיוחד בארץ, אבל באמריקה הוא תופעה של ממש בזכות הסרטים שלו, שמשלבים מסרים נוצריים מסורתיים עם קומדייה עממית שכוללת לרוב את פרי עצמו בלבוש דראג – בתור הדמות האהובה מדיאה. אז גם בסרט הזה פרי ייכנס אל השמלה בתור הסבתא המשוגעת של ג'אנגו, שיוצא לעוד מסע נקמה. נשמע טוב? נשמע רווחי, וזה מה שחשוב!

"חסין מוות 2: נקמת המוות" של מייקל ביי

"חסין מוות", אותו יצר טרנטינו כחלק מפרוייקט גריינדהאוס המשותף עם חברו רוברט רודריגז, נחשב לאחד הסרטים הפחות אהובים בפילמוגרפיה של הבמאי. היו מי שמצאו אותו משעמם, מוזר ובעיקר דל. פשוט לא קורה בו הרבה. אז מה אם נביא לסרט ההמשך במאי שקשה להגיד שלא קורה כלום בסרטים שלו – מלך הפיצוצים והרעש מייקל ביי! ובגלל שהסרט המקורי הוא למעשה מרדף מכוניות ארוך, זה נותן לנו הזדמנות להכניס לסרט גם את חבריו הטובים של ביי – הרובוטריקים! כן, מעכשיו זה לא סרט על חבורת נערות שנרדפות במכונית על ידי קורט ראסל, אלא סרט על מכוניות שהופכות לרובוטים ענקיים. יש לכם בעיה עם זה?

"להרוג את ביל 3.33333" של האחים צוקר

סרט ההמשך היחידי שטרנטינו יצר בינתיים הוא "קיל ביל 2" (למרות שהוא יגיד לכם שזה לא סרט המשך, אלא פשוט סרט אחד ארוך בשני חלקים. אבל הוא נודניק). אז יאללה, הגיע הזמן לקיל ביל 3. ולא סתם "קיל ביל 3", אלא קומדיית ספוף בבימוי אשפי הסלאפסטיק והבדיחות החזותיות, האחים צוקר. צמד האחים, שאיבדו השנה את משתף הפעולה שלהם ג'ים אברהמס ז"ל, לא עשו סרט ביחד מאז שנות השמונים – אבל אולי הטריילר לסרט "האקדח מת מצחוק" החדש עם ליאם ניסן יעורר בהם את הרצון ליצור. רק דמיינו את כמות הגאגים שאפשר ליצור עם עולם אומנויות הלחימה והחרבות של קיל ביל. רק דמיינו את כמות הבדיחות על החליפה הצהובה של אומה תורמן! רק אל תדמיינו את המסרים הפוליטיים שדייויד צוקר, שהפך עם השנים לרפובליקני, ידחוף לסרט.

"ממזרים חסרי כבוד 2" בבימוי מל ברוקס

ואם כבר במאי פרודיות וטרנטינו, שמישהו יעיר את מל ברוקס בן ה-98 ויכריח אותו לביים סרט המשך ל"ממזרים חסרי כבוד". לא נעים, אבל המישהו הזה יצטרך להיות אנחנו. האדם שאחראי לכמות כה אדירה של בדיחות נאצים הוא הבחירה המושלמת לתפקיד. "מה לעזאזל יקרה בסרט המשך לסרט שנגמר עם המוות של כל המפלגה הנאצית בשריפה?" אתם שואלים? לא יודע, הוא בטח ימצא משהו. אולי זה בעצם המשכון בסתר דווקא לעיבוד שלו ל"להיות או לא להיות". אולי זה "אביב להיטלר: המחזמר: הסרט". לא אכפת לנו, העיקר תנו לנו עוד גרסה מצחיקה של היטלר מבית מל ברוקס, זה כל מה שאנחנו רוצים!

"ספרות ממש זולה" בבימוי טליה לביא

ולסיום, מה עם קצת גאווה ישראלית? אם טרנטינו הוא כזה אזרח ישראלי טוב ופטריוט, הוא יכול לתת איזה ג'וב לבמאי ישראלי ובאמת הגיע הזמן שנקבל עוד סרט מהבמאית של "אפס ביחסי אנוש" ו"אחד בלב", טליה לביא. רוב הדמויות ב"ספרות זולה" אמנם מתות בסוף הסרט, אבל אפשר לבחור דמויות שלא מתו – נגיד צמד השודדים האהובים פאמקין והאני-באני. ובואו נגיד שהזוג המקסים הזה נמלט לתל-אביב, ופתאום אנחנו מפיקים סרט טרנטינו מלא בשחקנים ישראליים, עם סצינת שוד אייקונית בקפה זוריק. אולי אפילו נשיג סלב תל-אביבי כמו טרנטינו להופעת אורח!

• המסך
• פארודיה
• קומדיה
• קוונטין טרנטינו
• ממזרים חסרי כבוד