סיון סבג זלנסקי (כדאי שתעקבו), אמא של אמה וארתור, נשואה לפבל. עברה לגור עם משפחתה בקיבוץ מרום גולן, אבל חיה ונושמת את תל אביב כל הזמן. סבג היא יועצת אמנות, מפיקה ואוצרת בזירה המקומית והבינלאומית והבעלים של Sebbag Art Advisory & Productions. כסגנית יו"ר הידידים הצעירים של מוזיאון תל אביב, היא פועלת לקידום אמנות ישראלית ולפיתוח קהילות תרבות חדשות. בימים אלו היא אוצרת את התערוכה "המבנה" (בשיתוף עם המנהל האמנותי אריאל קוצר), יוזמה של קבוצת הנדל"ן מבנה,שתפתח לציבור את אחד המבנים הכי מסקרנים במרכז העירברחוב אחוזת בית 6 (28.12-23.12). בתערוכת הענק יציגו עשרות אמניות ואמנים יצירות עכשוויות שמתכתבות עם העיר, עם אדריכלות, ועם מרחבים בנויים.וכן, אתם רוצים להיות שם.

>> היא אהבה את תל אביב אול אובר. זאת הייתה העיר של גילה גולדשטיין
>> שער בין העולמות ומקום של מפלט ונחמה. העיר של אתי ציקו
>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי

1. מוזיאון תל אביב לאמנות

והכי שאני אוהבת שם, זה להתחבא עם ספר אמנות על הפוף בין המדפים של ספריית אריסון.
שדרות שאול המלך 27 תל אביב

2. סיור אמנות בקריית המלאכה

מתחם שופע בגלריות מעולות, אפשר לבקר גם בסטודיואים של אמנים שמארחים ומאפשרים להתבונן בתהליך היצירה שלהם, וכמובן ארטפורט, מרכז אמנות מעורר השראה, עם אירועים מיוחדים ותערוכות מתחלפות.

3. קלארו

מסעדה ישראלית במתחם שרונה. מנת הדג השלם בתנור מנצחת ללא ספק, לצד קוקטייל לונה אבטיח ג׳ינג׳ר.
הארבעה 23 תל אביב

4. עלמה ביץ'

בימים עמוסים של עבודה אני לוקחת הפסקה לנשימה בעלמה ביץ', על חוף הים בטיילת תל אביב-יפו, ממש ליד פארק צ׳רלס קלור. עם תצפית מושלמת לנוף מופלא של הים, כוס יין, קוקטייל ולפעמים אפילו רק קפה – עושה את העבודה ומחזיר לי נשימה.
קויפמן 7 תל אביב (הטיילת)

5. פארק המסילה

המקום הכי חם בעיר. הפארק מחבר בין שכונות, בין אנשים, בין עבר תעשייתי להווה יצירתי. הכי תרבות אורבנית והכי אמנות רחוב של דדה וניצן מינץ (אפילו קניתי מהם עבודה משם), הכי באסטות של צורפים, הכי אוכל רחוב טעים, הכי כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"Dance in peace 107",מופע רב תחומי מבית Heartivism של דנה ספיר. נשמטה לי הלסת ובכיתי הרבה. אמיתי, חד ונוקב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה?
חד משמעית, "פלוריבוס".סדרה מטורפת שנותנת הצצה למה שאנחנו. פילוסופיה אינסופית ומצבים מורכבים אנושיים. לא יכולה לחכות לפרק הבא.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מבלי למצמץ"אחים לנשק", כמי שלקחה חלק פעיל במלחמה על הקמת מרלוג צפון – זה המקום האמיתי שפועלים בו ישירות למען החיילים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אסף זמיר, נכנס לנעליים ענקיות וצריך לחבר את הפאזל לצעירים ולרוח הזמן העכשווית, צריך לתת לו תמיכה אמיתית בתהליכי שינוי שהוא מוביל.

מה יהיה?
מאמינה שיהיה טוב. אין עוד אנשים מדהימים כמונו הישראלים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוזיאון תל אביב
• קריית המלאכה
• קלארו
• עלמה ביץ'
• פארק המסילה
• אסף זמיר

>> נתלי רשבסקי (למה שלא תעקבו) היא שחקנית לשעבר וסופרת (ואשתו של טל רשבסקי,נוכל ואמן הפסטה), ובשבוע שעבר היא הסבירהבטור אישי נוקב במגזין "את"בדיוק למה היא שחקנית לשעבר ("בסצנת האונס הבמאית לחשה לי: 'עוד מעט זה נגמר' – ואז פרשתי ממשחק"), ואיך יצא מזה שהיא עכשיו סופרת. ספרה הראשון, "מחר הורסים את הבית", ראה אור ממש לאחרונה בהוצאת עם עובד ואתם רוצים לקרוא אותו.

אסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים // העיר של רוני ידידיה
חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות

"מחר הורסים את הבית", נתלי רשבסקי (צילום כריכת הספר באדיבות הוצאת "עם עובד")

1. פתוח/סגור (או הטומטומטו בשמו המלא)

בשדרות וושינגטון המטונפות, בין הנרקומנים, המשוגעים והעטלפים שמסתתרים בעצים, יש את הפסטה הכי טובה בעיר. אני כנראה משוחדת, אבל באמת שעוד לא יצא לי לטעום פסטה טעימה יותר מהחמאת מרווה. לפני שנתיים בערך התווספה גם ראגו לבנה ושתיהן ביחד הן סיבה מספיק טובה לאכול גלוטן אפילו שאני רגישה (מקרה קלאסי של אשת הסנדלר הולכת יחפה).
שדרות וושינגטון 26 תל אביב (פלורנטין)

2. פארק המסילה

אסתכן בכך שהרבה כתבו את זה לפני (כמקום אהוב או לא אהוב, הבנתי שמדובר בנושא שנוי במחלוקת), אבל בתור מישהי שגדלה בקניון אני שרופה על הקונספט הזה של כל מה שאת צריכה במקום אחד. שביל ארוך וירוק שאפשר לרכב עליו באופניים עם הילדים, ברים, מסעדות (ביניהן גםאחותו הקטנה/גדולה של הטומטו– לאבה), גלידות, ירידים, הופעות, גינות משחקים ואינספור כרי דשא שאפשר לשבת עליהם עם חברים על בקבוק יין ונשנושים מהקיוסק ליד. אפשר אולי להוציא את הבחורה מהשרון אבל אי אפשר להוציא את השרון וכו' וכו'.

3. עלמא

לפני שנה הצטרפתי לתוכנית העמיתים של עלמא וככה התוודעתי אל המקום עצמו. מעבר לכך שזה באמת אחד הבניינים הכי יפים בתל אביב (תקרות גבוהות, חלונות עץ, מרצפות מצוירות וגג ענקי לשקוע אתו אל הערב), עלמא לא רק יפה אלא גם אופה: יש תערוכות אומנות מתחלפות, קורסים, הרצאות והשקות לספרים חדשים. והכי חשוב יש להם אוסף ספרים מרהיב ואני יכולה לבלות שעות רק להסתכל על הכרכים.
שד"ל 6 תל אביב

4. בית רדיקל

בתקופות קשות כשהייתי צריכה מקום לברוח אליו זה היה המקום אליו נעלמתי כדי לא להרגיש לבד. ראיתי סרטים, למדתי על הסכסוך או העליתי אנשים מתים באוב, ולפעמים יש גם שוק איכרים חמוד ונחמד של תוצרת מקומית. מקום מושלם לרגעים בהם העיר מרגישה בודדה. חוצמזה יש להם את החצר הכי יפה בתל אביב והם מגישים יין טבעי במחיר שווה לכל נפש (יעני יותר זול מיין הבית בבר התל אביבי הקרוב לביתך). וכמובן, יש גם חנות ספרים קטנה וחביבה מאוד.
התחייה 27 תל אביב

5. הסלון של ענת

הכת של ענת – סליחה, הסלון – היא מקום חמים ונעים לעבוד בו על טקסטים, להשתכר עד כלות ולרכל עם ענת עינהר שחוצמזה שהיא באמת אחת הסופרות הכי טובות שכותבות היום בארץ, היא אוצר של ידע, הבנה, חמלה ואהבה אמיתית לכל מה ומי שקשור למילה הכתובה.

6. חנויות ספרים

מאז שאני ילדה קטנה חנויות ספרים מספקות לי את אותה התרגשות כמו חנות ממתקים. אני אוהבת לעבור בין המדפים ולמצוא קלאסיקות שעוד לא הספקתי לקרוא, ספרים חדשים ששמעתי עליהם או חברים ותיקים שקראתי מזמן ואני רוצה להמליץ עליהם לחברים בשר ודם שלי. שום דבר לא ישתווה לתחושה שיש לי כשאני יוצאת מחנות ספרים עם שלל חדש. והעיר גדושה בחנויות שתופסות לי מקום נכבד בלב: המגדלור, האחים גרין, ב׳ ספרים, אובלמוב, סיפור פשוט, רידינג, סטימצקי אלנבי (שיש להם את קומת המרתף שהיא אוצר בלום לחובבי ספרים באופן כללי ולחובבי תיאטרון בפרט) ועוד הרבה אחרות.

7. סטודיו 108

ליין של מסיבות פעם בשבועיים. זה מטונף. זה רועש. זה ממש לא לגילי ואיכשהו אני מגיעה כמעט לכל המסיבות וגם דואגת לנתב את רוב חיי החברה שלי לשם (כי מולטיטסקינג זו לא מילה גסה).
התנופה 5 תל אביב (קריית המלאכה)

8. קולנוע הפסגה

כל קיץ יש את קולנוע הפסגה בימי רביעי וכל קיץ אני שוכחת שיש את זה ומישהו מזכיר לי ואני באה וזה הכי הכיף והכי מגרד ואני נעקצת מלא מסוגים שונים של חרקים, אבל למי אכפת, כי פעם אחרונה שהייתי היה את "מלך האריות" וכל הקהל שר ביחד וזה היה אחד הרגעים הכי מתוקים ויפים בעולם לא כל כך מתוק ולא כל כך יפה.

9. ציונים לשבח כי חייבת:

הענן (בר שכונתי בשולי פלורנטיןובו חצר פנימית שכיף לשבת בה עם חברים, רענן 36)
Fe (בר חדש וטעיםשנפתח על חורבות המוס ז"ל שלא יחסר לאף אחד מלבדי, שדרות וושינגטון 26)
עזרא גבאי (חנות יבשים ותבלינים על נחלת בנימין 101 שנועדה לעזור לכולנו להילחם ביוקר המחייה)
וקפה הרבי בבית חנה הרבי(שבו כתבתי לפחות חצי מהספר שלי אם לא יותר), קומפרט 5.

מקום לא אהוב בעיר:

זה אולי דבר נוראי להגיד, אבל שער הכניסה לבית הספר של הילדים. יש לי חרדות מאנשים בכלל והורים של ילדים אחרים בפרט. האמת שמדובר בבית ספר חמוד ממש ורוב ההורים כנראה גם הם חמודים ממש, אבל בשביל מישהי כמוני לעמוד בתור למקום עם עוד מלא אנשים שאני מכירה אבל לא באמת מכירה ושלא באמת רוצים לראות אותי (או יותר גרוע, ממש שמחים לראות אותי אפילו שלא ברור לי למה) וצריך לנהל איתם שיחות חולין ולפזר מספיק חיוכים כדי שאף לא ישים לב שאני לא זוכרת את השם שלו (עוד יותר גרוע: כשאני לא זוכרת את השם של הילדים או של מי הם הורים בכלל). זה – ממש זה – הגיהינום האמיתי. גרוע משער בית הספר הם ימי הולדת של ילדים מבית הספר אבל א' זה לא מקום וב' תודה לאל הילדים כבר גדולים והורים לא אמורים להישאר במסיבות אלא להתנדף באלגנטיות אל הריק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לשמחתי יש הרבה אירועי תרבות בעיר הזו אבל אני אציין דווקא את האירוע האחרון שהלכתי אליו: יום הולדת שנה לאובלמוב שהייתה בסימן עצלנות/דחיינות ובו אנשים דיברו לשם שינוי על הספר שהם לא קראו. עבור מישהי שקונה יותר ספרים ממה שהיא מסוגלת לקרוא, הידיעה שיש עוד אנשים שסובלים מאותה בעיה (גם אם אצלי מדובר בעשרות במקום באחד בודד) הייתה מנחמת מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שום דבר לא נתן לי תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה בכל מה שקשור למצב הפוליטי/חברתי בארץ. אבל כל ספר ישראלי חדש וטוב שיוצא נותן לי תקווה שלא משנה מה יהיה, אנשים תמיד ימשיכו לספר סיפורים מסביב למדורה. אז אציין כמה ישראלים חדשים יחסית שקראתי לאחרונה ואהבתי: "החדר הדרומי" של אדווה בולה, "בני טובים" של כנרת רוזנבלום, "האחו החריש אזני" של ענת עינהר, "שמרי נפשך" של קמה ורדי, "ופתאום בוקר" של נעמה דעי, "היו שניים בלי תפקיד" של תמר רפאל, "יש לך הכול" של דפנה לוסטיג ואני בטוחה שפספסתי פה עוד מלא אחרים טובים ונהדרים. אגב – בדיוק קניתי את "חלום עולם הפוך" של אילנה ברנשטיין ואת "העולם הבא" של נטעלי גבירץ ומצפה לקרוא גם אותם.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש יותר מדי ארגונים ומטרות שצריכים את כל העזרה שיש לנו להגיש. בסופו של דבר יש אינסוף דרכים לתת חזרה, כל אחד לפי יכולתו, תתרמו לילדים חולי סרטן, למשפחות החטופים, לנפגעי הנובה, לכל מי שנלחם שיהיה פה שפוי, תמיכה באמנות מקומית, אוכל לניצולי שואה, מעברים או איגי, הרשימה הזו לא תיגמר לעולם. אבל דבר ראשון לפני הכול, פשוט תסתכלו אחד לשני בעיניים, חייכו, תגידו תודה, בבקשה וסליחה. אני חושבת שאם האנשים שמנהיגים אותנו היו עושים את זה כבר היה פה הרבה יותר טוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בעלי העסקים הקטנים שהופכים העיר הזו למה שהיא. אמנים שמתעקשים ליצור אומנות ללא תמיכה ונאבקים למלא אולמות של חמישים אנשים. מוזיקאים שניגנו בלוויות ובתי חולים בזמן שבחו"ל ביטלו להם את כל ההופעות. כל מי שאיבד משפחה וחברים במלחמה הזו. כל מי שעשה מילואים או שירת. כל מי שהגיע אפילו פעם אחת להפגין. והכי חשוב הבעלים שלי, כי הוא תמיד אוהב שמרימים לו, אז למה לא בעצם?

מה יהיה?
אני ממש לא הבן אדם לשאול. יהיה רע. ואז מתישהו יהיה טוב. ואז שוב רע. לא סתם אומרים שההיסטוריה לעולם חוזרת.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• טומטו
• פארק המסילה
• בית רדיקל
• ספרים
• גן הפסגה
• ענן בר
• עזרא גבאי
• בית חנה הרבי

>> איתן קימל ומיכל קימל-אשכולות (ממש כדאי שתעקבו) הם זוג שותפים לחיים וליצירה, בעלי משרד האדריכלים קימל-אשכולות שנוסד ב-1986 ופועל מאז משכונת נווה צדק, כשבמשך העשורים הפך לאחד הבולטים והחשובים בעיר ובארץ ומעורב כיום בעשרות פרויקטים ברחבי הארץ, אירופה, ארצות הברית ואסיה. בסוף השבוע הם יציינו40 שנות יצירה (וזכייה בפרס לנדאו לאמנויות ומדעים)​ בתערוכת פופ-אפ מיוחדת שתהיה פתוחה לקהל הרחב בסופ"ש הקרוב בלבד (שישי 21.11-שבת 22.11). התערוכה תשתלט על בניין "סטארט-אפ ניישן סנטרל" בלילינבלום 28 (שבעצמו עוצב על ידי קימל-אשכולות), ויוצגו בה 40 פרויקטים נבחרים של המשרד, מתקופות שונות ​ומקומות שונים בארץ ובעולם. הכניסה חופשית ואתם רוצים להיות שם.

>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר
>> לבד בבריכה הקפואה בחורף ומסעדה עם אבא // העיר של שי כהן
>> ללכת בעיניים עצומות ומקום שאף פעם לא נמאס // העיר של טל גנור

1. הים

מיכל:בשבילי אין כמו הים, ולא הייתי יכולה לחיות רחוק ממנו. אני אוהבת ללכת על החול, עם הרגליים במים, לצעוד צפונה עד המרינה ודרומה עד יפו, על הבוקר, עם חברה או עם מוזיקה באוזניים. וגם לשחות – כששוחים מעבר לשוברי הגלים אפשר לראות מקרוב את הגלים שמתנפצים עליהם. זה נותן לי תחושת מרחבים נפלאה ועוזר להתאזן בתקופות הקשות.

2. אופניים

איתן: אופניים זה אולי לא מקום, אבל בשבילי הן כל מקום. בתל אביב אני כמעט תמיד נע באופניים. לפגישות, לסידורים, או סתם לרכיבה להנאתי לאורך הטיילת או בשדרות. זו הדרך שלי לנקות את הראש. ודבר אחד ברור: בשום אופן לא אופניים חשמליים – אני מכור לדיווש האמיתי.

3. בוסתן מוז"א

מיכל: בוסתן מוז"א הואפארק חדש וקסום, שאני כל כך שמחה שזכינו לקחת חלק בחזון ובהקמה שלו. בכל פעם כשאני בסביבה אני אוהבת להיכנס לבוסתן, לעשות סיבוב סביב האגם וליהנות מבועה של שקט, ממש ליד דרך נמיר הסואנת. יש שם על הגבעה עצי זית עתיקים מדהימים, מהגדולים שראיתי אי פעם.

פארק המסילה

איתן:כמו קסם נפתח לו בשנים האחרונות פארק המסילה, ונראה שהוא מקשר בין כל המקומות וכאילו תמיד היה שם. אני אוהב להגיע לשם בסוף היום, לשבת על ספסל ולשתות בירה עם חבר, או להיכנס בתחילת הערב ל"קיסה", בר כמו פעם עם ג'אז טוב.
ג'אז קיסה, בית רומנו, דרך יפו 7 תל אביב

5. גאגא בסוזן דלל

מיכל:שיטת התנועה הנפלאה של אוהד נהרין משחררת את הגוף ומרחיבה את הלב. מין מילון של תנועה שבכל פעם נולדות בו מילים חדשות. הגאגא נותנת לי תחושת חופש, זרימה ושחרור בכל פעם מחדש.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מיכל:בכל פעם שיורדים גשמי ברכה, גם הביוב זורם אצלנו לים ביחד עם מי הגשם. למה? מתי זה ייפסק סוף סוף?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איתן:הייתי לאחרונה שוב בהופעה של יהודה פוליקר – הופעה מרגשת! פוליקר עדיין נכנס ישר ללב, ומקבל מהקהל כמויות אדירות של אהבה מטורפת.
מיכל:"אוי אליאס אליאס" – מופע קברט מצחיק עצוב מיצירות חנוך לוין של חברתי היקרה השחקנית ליליאן ברטו, ביחד עם מוני מושונוב ודרור קרן. המופע רץ כבר כמה שנים, ומשתבח כל הזמן. זה ערב מרגש, חכם ונוגע — מומלץ בחום!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיכל:הפרויקט של תמרי. כששגיא דקל חן חזר מהשבי ושר את הביצוע המרגש שלו ל"קרן שמש", נחשפתי לפרויקט של תמרי, מיזם מוזיקלי שהוקם בעוטף לזכרה של תמר קדם סימן טוב ומשפחתה שנרצחו בשבעה באוקטובר בניר עוז. חברי הפרוייקט הם חניכי ובוגרי כפר הנוער ביכורים, והם עושים גם שיתופי פעולה עם אמנים מוכרים. יש להם ביצועים נהדרים ומפתיעים לשירים ישראליים, כמו "מלאו אסמינו בר" או "יוצא לאור" עם אהוד בנאי. מרפא את הלב ברגעים עצובים.

לאיזה אירגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בעת הזה?
איתן:אחים לנשק. מנהיגים אמיתיים, שעושים כל כך הרבה מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לחברה הישראלית, ואהבה אמיתית למקום הזה. מרשים אותי איך הם מצליחים להוביל יוזמות משמעותיות בהמון תחומים שונים. ממש מעוררים השראה!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיכל ואיתן:כל מי שמגלים איכפתיות ומתעקשים להמשיך לצאת להפגנות, למען עתיד טוב יותר למדינה שלנו, גם כשכבר אין כוח וחשק לצאת מהבית שוב ושוב.

מה יהיה?
מכל התסריטים שחולפים לנו בראש, והם רבים ומכל הסוגים, אנחנו בוחרים בתסריט האופטימי: כל החטופים יחזרו והשפיות תחזור למדינה המטורפת שלנו!

• העיר שלי
• אדריכלות
• אדריכלים
• חוף הים בתל אביב
• אופניים
• פארק המסילה
• גאגא
• סוזן דלל

>> לירון בן דור (כדאי מאוד שתעקבו) היא המנכ"לית של תנועת "מרימה", תנועה להט"בית ובית קהילתי תרבותי ופוליטי לצעירים ומבוגרים. יחד עם התדר היא מרימה בסופ"ש הקרוב (חמישי-שבת 8.11-6.11) את פסטיבל "משהו להאמין בו", שלושה ימים של אמנות, זהות, מחאה ותקווה לשלום. כן כן, שלום, מה ששמעתם. מוזיקה, מחול, פרפורמנס, דיבורים, ושלום. איך בא לנו שלום.

1. אלנבי 43

הבניין של מכללת מרשה, תנועת מרימה ואיגי. הלב שלי נמצא במקום הזה, השותפים שלי והחלומות שלי. זה מרכז שמבחינתי הוא סמל לדמיונות מופרעים שהיו לי ולחברים שלי. הגענו לאיגי שהייתה עוד עמותה קטנה לטיפול בנוער להט"ב לפני 14 שנים. לאט לאט, המחשבות שלנו, השיחות שלנו והדמיונות שלנו הפכו להיות ממשות קיימת ומציאות אלטרנטיבית לבני נוער, צעירים ומבוגרים בקהילה הגאה.

מרשה היא המכללה התעסוקתית הגאה הראשונה בעולם. המכללה מאפשרת לצעירים להט"בים מהחברה הערבית והחרדית, טרנסים וטרנסיות וצעירים להט"בים בכלל שסובלים מלהטבופביה ומתקשים להשתכר בכבוד לבוא למקום הזה, ללמוד מקצוע, למצוא תעסוקה ראויה והכי חשוב להרגיש שהם בעלי ערך. זה אי של שפויות בכאוס שהוא החברה הישראלית ובמציאות שבה ההנהגה שלנו מבקשת להחזיר את הקהילה הגאה לשוליים החברתיים והתרבותיים.
אלנבי 43 תל אביב

2. קפה תשקם

בלב שוק לוינסקי, ברחוב זבולון, נמצא התשקם. בית קפה אינטימי עם קפה מושלם ופיתה חביתה שאין מפנקת כמוה בעיר הזאת, כשכל פיסה של גלוטן שרוצים לרכוש בה מצריכה לקחת משכנתא. מעבר לזה דור הבעלים של הקפה הוא כמו מארחת בבר בורלסק, תמיד נותן את ההרגשה שהמקום הזה מזמין לחוויה חברתית ושכונתית שמפגישה בין אנשים טובים בעיר.
זבולון 5 תל אביב (שוק לוינסקי)

3. פארק המסילה

מקום שהוא אוויר ירוק בעיר. זה פארק מושלם שאפשר תמיד להגיע אליו לפרוש מחצלת או שמיכה ולשבת עם חברים, בלי להזמין מקום ובלי החובה לצרוך ולשלם. מעבר לזה הפארק הוא איזה שיא בתכנון הערוני כי הוא מחובר לשבילי אופניים כמעט מהצד המזרחי ועד הקצה המערבי שלו בים. הבתי קפה כמו המיראז’ ואחרים שנפתחו מאפשרים לקחת קפה ולחטוף מזון מהיר אם לא היה כח להתארגן על פינוקים מהבית. זה מקום עם קריצה לאווירת המפגש האירופאית בפארקים. הלוואי שיהיו עוד רבים כאלה בעיר, מרחבים פתוחים וירוקים שנותנים אוויר לנשמה, אשראי לנפש, ורוגע במחשבה.

4. בוסר

מקום שלא מתפשר על היין שלו. נהיה בשנה האחרונה טרנד חדש, כולם פותחים בר יין. האמת היא שלא כל היינות בכל בר הם טובים – אבל הם תמיד יקרים. בישראל היין מאד יקר בגלל עניין הייבוא, אבל הרבה מקומות מנצלים את זה. הבוסר זה אחד המקומות היחידים שדואגים להביא יין איכותי וטוב, יינות טבעיים ממגוון מקומות בעולם וגם מיצרנים ייחודים בישראל. המחירים סבירים לישראל היקרה. אוהבת לשבת שם לפני ההפגנות בשבת ואחריהן. מאפשר את הנוחות של לקחת יין טבעי וטוב הביתה או לשבת שם באוירה מרימה.
החשמל 5 תל אביב (גן החשמל)

5. הפאי

מקום שמבחינתי מצליח לאפשר את חווית הנעורים שלרבים מאיתנו כבני נוער לא הייתה. הפאי, לאורך שנים ועד המלחמה, היה מקום שהביא תקלוטים ודיג’ייז מהעולם וחשף את הקהל לתרבות מוזיקלית רחבה, אפשר להרבה ליינים חדשים בעיר לעמוד על הרגליים ולהתפתח, כמו גם לדי.ג’ייז רבים. המסיבות בו הם מרחב מטרוסקסואלי שלא מתפשר על המגוון האנושי, ולנשים זה דבר שמאד מאפשר. אני אמנם להט"בית ומאוד נהנית להרים עם ההומואים אבל לפעמים כשהמרחב כולו נשטף בגברים אין לך כל כך מקום להמשיך להרים.

כשהתחילה המלחמה היו להט"בים שרצו לעשות הפגנות מול הפאי בגלל שהם מעסיקים ערבים, וזה הרגיש כמו פגיעה עמוקה בלב מחברי הקהילה שלי. הפאי הוא מקום שאף פעם לא התפשר על העמדות הפוליטיות שלו, ואחד המקומות היחידים בעיר שמאפשר לחוות שותפות ערבית יהודית. גם במלחמה הם לא התפשרו על העמדה הזאת. בזמן שרבים בחיי הלילה (שהם מרכז השפעה על הרבה אנשים בעיר הזאת) מפחדים לייצר עמדה פוליטית (מבינה את זה), הפאי באומץ והרבה עבודה ממשיכים לעשות את זה ולכן יש לי כבליינית וכפעילה פוליטית חברתית הרבה הערכה למקום הזה. אנחנו צריכים יותר מקומות כאלה בעיר. רק ככה נעשה מציאות טובה יותר במאבק על הזהות של המדינה.
אחד העם 54 תל אביב

עולם מקביל בלב תל אביב ומקום להתבלבל בו // העיר של דןדן כהן
>> המקום בו תרבות אלקטרונית נושמת בין אנרגיה לרוגע // העיר של שגיא זהבי
>> המקום לחגוג בו את החיים מול השקיעה // העיר של אוליבייה פחיירה נטר

מקום לא אהוב בעיר:

הגשרים שמחברים בין הצד המזרחי למערבי בעיר (גשר ההגנה וגשר לה גרדיה) וכל אזור נווה שאנן בואכה התקווה. זה כמו המעבר בין אור לחושך, בין יום ללילה, בין שנאה לאהבה. זה מעבר שמשקף את המקומות שיש להם ערך ואלה שאין להם. האזורים האלה מוזנחים ברמת התשתיות יותר מכל מקום אחר בעיר, אין יכולת ללכת שם ברגל כי כמעט ואין מדרכות וגם לא לרכוב באופניים או קורקינט כי אין שבילי אופניים. הםסואנים ועמוסים ברכבים, ברכבות ובתחבורה ציבורית ובצדדים נמצאים הומלסים, מכורים, פליטים ומהגרי העבודה. כל מי ששקוף ואינו נראה.

מצד אחד אני מודה על זה שאני נדרשת לעבור שם בכדי לחוות את הפער שמתעקשים לטטא אותו לצידי הרחוב כאילו הוא יעלם מעצמו, ומצד שני כעובדת בעמותה ופעילה חברתית אני מבינה שעיריית תל אביב-יפו רואה בנו אנשים שקופים, התחתית שלא מגיע לה תשתיות ראויות כמו כבישים, מדרכות, עצים, מקומות מוצלים, דרך שניתן לעשות אותה בביטחון מבלי לקחת כדורי חרדה אחרי כל יציאה וחזרה מהבית. חולמת שתהיה התאגדות של כל תושבי מזרח העיר ונווה שאנן בכדי לייצר מהפכה בתחום הזה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האירוע שאנחנו עובדים עליו של תנועת מרימה והתדר. הרבה לפני שטראמפ נתן לגיטמציה לדבר על שלום, חשבנו במרימה איך אנחנו מייצרים מרחב שמאפשר את זה. יש כל מיני אופנים לדבר על פוליטיקה והמציאות בישראל,ורצינו למצוא דרך שתהיה נגישה ללהט"בים ולקהל צעיר. לבנות מרחב שמעז לדבר על תקווה במציאות שבה מתעקשים שנרגיש חוסר אונים, לדבר על שלום כאפשרות ריאלית במציאות פוליטית שגורמת לנו להרגיש שזה מטומטם נאיבי ושמאלני.

"משהו להאמין בו" הוא פסטיבל אמנות פוליטי של שלושה ימים. בפסטיבל אמנים, יצירות, אנשים ואירועים שעוזרים לכולנו לדמיין שאפשר שיהיה כאן משהו אחר,להעיז בתקופה כל כך חשוכה לדבר על שלוםועל תקווה,לקחת חלק במרחב קווירי שחורג מעבר לתפיסות הקיימות ומבקש לא להיכנע לחוקי המציאות שהשלטון מכתיב במשך שנים. הקהילה הגאה פעלה כחוד החנית של הרבה מאבקים ששינו עולמות ולכן האירוע הזה הוא ביטוי של חלומות, אבל חלומות ריאליים בדרך לשינוי המציאות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שיר לשלום". שמעתי את הפודקאסט "שיר אחד" של כאן 11 על "שיר לשלום". השיר נכתב על ידי יענקלה רוטבליט שנפצע בקרב במלחמת ששת הימים ונשא בגופו ובנפשו את מחיר המלחמה, והולחן על ידי יאיר רוזנבלום. כשרבין נרצח הייתי ילדה קטנה, אבל ככל שהתבגרתי ובמיוחד במלחמה האחרונה ודרך הפודקאסט הבנתי עד כמה השיר הזה משמעותי ומהפכני. זה למעשה שיר מחאה שמדבר על המחיר האמיתי של המלחמה והנצחונות. ומדבר על אהבה ושלום. השיר הזה בוצע על ידי להקת הנח"ל אחרי שהרגיז הרבה מאד גנרלים ואנשים צבא. ולכן יש בשיר שורה שהוחלפה: "שירו שיר לאהבה ולא לנצחונות" הוחלפה בשורה "שירו שיר לאהבה ולא למלחמות".השיר הזה מייצר הרבה תקווה. כמו זעקה ותפילה שליוותה אותי ואת חברי לאורך המלחמה הזאת בהפגנות, מחאות ובמאבק להחזרת החטופים הביתה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתנועת מרימה כמובן. קודם כל להגיע ולקח חלק בפעילות שלנו. בין אם במכללת מרשה, בחממות התרבות, בפעילות החברתית וכמובן כמובן בפעילות הפוליטית שלנו. אנחנו מפעילים מערך שלם של חוגי בית בכל העיר ואנחנו במהלכי התרחבות לקראת הבחירות. יכולים להזמין אותנו להגיע למפגשים או לקחת חלק בהכשרות שלנו ולהעביר חוגי בית בעצמכם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני לא יודעת אף פעם להצביע על אדם אחד. אבל הייתי אומרת לכל מי שלקח חלק פעיל ובהתמדה ובמאבק להשבת החטופים ולא ויתרה.

מה יהיה?
אנחנו נקום. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, היא לא יכולה להתקיים בלי זה. הדור שלנו וצעירים מאיתנו יקומו מהשברים שיצרה ההנהגה הנוכחית ואנחנו נתקן ונבנה ונעשה כאן טוב יותר.

• העיר שלי
• תדר
• להט"ב
• איגי
• פארק המסילה
• שוק לוינסקי
• בוסר
• פאי גארדן

פורסם לראשונה: 2.5.23 // עדכון אחרון: 11.10.25
פארק המסילה הגיע לחיינו רשמית אי שם במהלך הקורונה, כשהתבצרנו בבתים וכל אפשרות לטבול קצת בירוק היה בגדר משאלת לב נחוצה. והנה, לאחר לא מעט שנות עבודה ובנייה, קיבלנו הי- ליין משלנו בתל אביב – ונראה שאנחנו מתנהגים אליו ממש יפה ואוהבים אותו מאוד מאוד. על כך יעידו גם בתי העסק הרבים שנפתחו במרחבו ולאורכו – מחורים בקיר לממכר קפה ומאפה ועד מסעדות שף – כמו גם על התנועה האנושית הגדולה (מדי?) שזורמת אליו, ואווירת הצ'יל שהוא משרה על סביבתו. יצאנו למפות את המקומות הכי טעימים ומומלצים של סביבת פארק המסילה (כן, זה כולל גם את האזור הגובל בו ביהודה הלוי ודרך יפו), וחזרנו מבסוטים לאללה.

>> עוד יהיה טופ: 26 מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב
>> אל תקרא לי גסטרו: 21 הברים עם האוכל הכי טוב בתל אביב

1. פיצה ברוקלין

הסניף השלישי של ברוקלין פיצה התמקם ממש בפאתי הפארק, נצבע אדום, שופץ למשעי – וכמובן מציע לקהל את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. זה פיצה ניו יורקית כהלכתה, אם שאלתם. מדובר בבצק דקיק אך נוכח, סלייס נדיב וגדול מימדים ותוספות קלאסיות (פפרוני, זיתים) לצד מסקרנות (פטריות הזייה, פיקנטה). אה וגם קלצונה אחד ממולא נוטלה שהוא כל מה שאנחנו צריכים בחיים האלה.
יהודה הלוי 45, תל אביב

>>מנוחה ונחלה: 25 מקומות לאכול ולשתות ברחוב הכי לוהט בתל אביב
>>הלב של תל אביב: 32 מסעדות ודוכנים שכדאי לטעום בשוק הכרמל

2. החומוס של ג'ינג'י

החומוס של ג'ינג'י הגיע אלינו מקיבוץ עינת עם לא מעט רעש וצלצולים (כיאה לג'ינג'י), ובסופו של דבר התמקם ליד פיצה ברוקלין ובפאתי הפארק. בקיבוץ עינת יש שדות חומוסים, ובו בתחיל איתי גולן האדמוני להתעסק עם אהבתו הגדולה. מאז נוגב לא מעט חומוס בפיתה, ואנחנו זכינו לאופציה נפלאה לארוז חומוס גרגרים, פלאפל טרי ומטוגן וערימת פיתות לפיקניק אולטימטיבי בפארק הסמוך.
יהודה הלוי 39, תל אביב

3. The little burger shop

עם עיצוב שקשה להישאר אדישים בפניו, המאפשר לנו לקחת שרפרפים מהקיר ממש כאוות נפשנו ולהתיישב עליהם, הגיעה חנות ההמבורגרים הקטנה והמטריפה לפארק המסילה. המבורגר מצוין בתערובת סודית, צ׳יפס שמנמן שאנחנו אוהבים לאהוב, וגם מנות שמתאימות לנשנוש על הדשא כגון נאגטס, כריך עוף עסיסי ואפילו כדורי פנקייק עם תוספות.
נחלת בנימין 68, תל אביב

4. אריא

מסעדה יוקרתית בעלת שתי קומות, כאשר למעלה תמצאו לאונג׳ סקסי כמעט כמו במנהטן. לאריא מגיעים לבושים במיטב המחלצות, ומיד כשמגיעים לבניין ההיסטורי לשימור, מרגישים שאתם בעולם אחר, הרחק הרחק מנחלת בנימין השוקקת – לפחות עד שמציצים מהמרפסת. אוכל טעים, אלגנטי ומוקפד, קוקטיילים מושקעים ומוזיקה שהולמת את האווירה. פעם קניה ווסט ביקר שם עם בר רפאלי. זה לא חשוב, אבל שתדעו.
נחלת בנימין 66, תל אביב

5. Wabi

מזללת הראמן ושאר הגודיז היפניים של דין שושני עמוסה ברוב שעות הפעילות שלה, ולא בכדי. אם תהיתם איך ישראלים אוכלים ראמן גם באוגוסט, אז התשובה היא בדיוק ככה. בקרוב תצטרף לחגיגה וואבי בייקרי, מאפייה שתפעל בהתחלה בטייק אוויי ובהמשך תהפוך לבית קפה, ולנו מובטחת עוגת גבינה רוטטת כמו בסרטים היפניים. לא יכולים לחכות.
דפיג'וטו 23, תל אביב

6. סון רון

סון רון היא מעין מזללה הודית ים תיכונית, שזה אומר שתקבלו בה אוכל טעים מאוד וגם תקבלו אותו מהר. היופי בשילוב הודי-ים תיכוני הוא גם שמדובר באוכל מהיר שמיטיב להישאר בריא באופן יחסי, והוא טרי, ערב לחיך ויסדר לכם אחלה של ארוחת צהריים. בשבועות האחרונות המקום נפתח גם בשעות הערב, התאורה מתעמעמת, אלכוהול נמזג בנדיבות ונוספות מנות דווקא בטאץ' צרפתי עליו גדלה השפית אופיר גוטמן. אבל עדיין – קחו פרגית ביוגורט בתוך נאן, ותודו לנו אחר כך.
יהודה הלוי 44, תל אביב

7. petit verre

בית קפה נעים שבשעות הערב הופך לבר יין – כבר סטנדרט בעיר, מקווים שהתרגלתם. תמצאו בו יינות מעולים, בדגש על יינות טבעיים, מאצ׳ה צוננת וקפה משובח, לצד כריכים ומאפים. נעים לשבת לעבוד עם הלפטופ בשעות היום, לעצור לרגע את היום עם כוס יין קטנה כמנהג הצרפתים, או לסיים אותו עם בקבוק יין שלם כמנהג ימי הקורונה. מדי פעם מתארחים שם פופ אפים שווים, כבר תפסנו בעבר את רושפלד במקום, אז שווה לשים עין.
נחלת בנימין 81, תל אביב

8. קפה גת רימון

בית קפה קטן ומתוק שממוקם בתחילתו של פארק המסילה, שם תמצאו קפה משובח כל השנה, וגולדן מילק בימים החורפיים. בנוסף ישנם מאפים טריים וטובים, כריכים רעננים, ופיסת דשא נדרשת. כל פארק צריך פינת קפה שכזו, ושל פארק המסילה מתוקה במיוחד.
גת רימון 13, תל אביב

9. Lava

בזמנו, הפסטה נאצי מבית טומאטומטו הבטיח לנו מקום שפתוח כל יום. להפתעתנו הוא גם קיים. כלומר, מלבד ימים מעטים בהם הלאבה סגורה פתאום, ואז תוכלו להתעדכן כמובן בעמוד הפייסבוק האייקוני סגור\פתוח. ולענייננו, התור הארוך בלאבה לא משקר, מדובר בפסטה טרייה ומשובחת שמוגשת אל דנטה כמו שצריך, עם רטבים מטריפים וגורמת לנו להרגיש באמת באיטליה לרגע. ספגטיני שרימפס לנצח.
סמטת בית הבד 7, תל אביב

10. השחף

מסעדת השחף, הלהיט הימי של המסילה. מקום שזורק אותנו לשנות התשעים הנוסטלגיות, עם תפריט מנויילן, פתיחת שולחן נדיבה כמו של פעם, ומטבח דגים ים תיכוני טרי, טעים ומהנה. אולי התוספת הכי מרעננת לפארק המסילה, עם קיר חזית פסיפס מרהיב של האמן אורן פישר שכבר הפך לאייקון עירוני, אווירה נכונה של כל הקוליים בסביבה, בירה קרה ומחירים נוחים.
הרצל 22, תל אביב

11. מיראז'

ספרנו, ובערך 20 אחוז מהעסקים בפארק המסילה הם מבית היוצר של החברה היותר טובים, שזה אומר במילים פשוטות, אוכל של אייל שני. אבל האיש יודע מה הוא עושה, ועל כן נודה על תרומתו המשמעותית לפארק – אנחנו לא ציניים, פארק המסילה לא היה אותו הדבר לולא האיש והעגבניות – ונספר שבבית הקפה מיראז' (מחלוצי המקומות בפארק, שהתחיל בקטן ומאז התרחב והשתדרג) יש את אחד הבראנצ'ים המופרעים בעיר אז כדאי לבוא מוקדם בסופ"ש ולתפוס מקום (אבל הכי כדאי באמצע השבוע כשפחות מפוצץ).
יהודה הלוי 12, תל אביב

12. תדר

התדר היה שם עוד הרבה לפני שהיה פארק, והפארק במידה רבה השתלב נפלא בנוף של התדר והתאים לו כמו כפפה ליד, וגם שילם כמובן את חלקו בתורים הארוכים לפיצה. התדר, הפך משכבר למוסד שמזוהה עם תל אביב יותר מכל, בזכות העובדה שמצליח לשלב במקצועיות אך בנונשלנטיות בין חיי לילה, קהילה עירונית, מוזיקה ואוכל משגע ותל אביב לא הייתה העיר הנפלאה שהיא בלעדיו.
דרך יפו 9, תל אביב

13. רומנו ובית רומנו רבתי

מלבד התדר, במתחם בית רומנו ניתן למצוא גם את מסעדת רומנו, מהמסעדות הראשונות של אייל שני שלא נס ליחה, ועכשיו יש לה גם שף משלה שמוביל אותה לדרך שהיא קצת פחות אייל שני וקצת יותר מסעדה נהדרת, ומארחת ערבי תקלוט ותפריט מתחדש. מלבדה, בפסאז' התחתון תמצאו חנויות בגדים של פעם לצד כאלה של עכשיו, את בר התקליטים נואיבה, את חנות הספרים מטמון ועוד מגוון פופ אפים ואירועים מזדמנים שמבטאים כולם את הרוח החד פעמית של העיר האהובה עלינו – נתניה. סתם נו, מה חשבתם.
דרך יפו 9, תל אביב

14. אוגנדה

באוגנדה כמעט תמיד יש איפה לשבת, תמיד יש בירה ויין (זה בר נו מה), לרוב מתנגנת מוזיקה טובה, לפעמים יש חומוס וממש לעיתים יש שירות. אגב ברור שלא היינו מוותרים על האוגנדה בעד שום הון שבעולם. אין הרבה מקומות בעיר שלא צריך להתאמץ בהם יתר על המידה, לא צריך להצטייד בזכוכית מגדלת למנות זעירות או לשלם מחיר מופקע על קוקטיילים בינוניים. באוגנדה מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים, וזה דבר די נדיר בימינו.
סמטת בית הבד 5, תל אביב

15. שחורי

בר היין מבית האוגנדה שהצליח איכשהו להישאר די מתחת לרדאר. כלומר, עד שגילינו לכם עליו. ועדיין, הרוח האקסקלוסיבית נשמרה. אווירה אינטימית ונעימה, יינות מעולים במחירים טובים מהארץ והמעולם, ומגוון שפים מרחבי העיר שמתארחים בו לפופ אפים מגניבים. אל תספרו שגיליתם דרכנו.
סמטת בית הבד 5, תל אביב

16. סאפה

מסעדת סאפה היא מסעדה נהדרת שמיטיבה להגיש אוכל ביתי ועממי בפרשנות חדשנית וניחוח היפסטרי עמום ומתבקש. מצד אחד אפשר לפתוח שולחן עם כל המשפחה, ומהצד השני אפשר גם לשבת בה לדייט מהוגן במידה. האוכל של ליאת שהין עשוי נפלא, קלאסי ולא מתחכם אך עם זאת כזה שאתם רק חושבים שתוכלו להכין בבית, כי אין סיכוי שייצא לכם ככה.
סמטת בית הבד 3

17. ג'אז קיסה

כבר אמרנו שלאייל שני יש נתח מכובד בפארק, אבל כדי שלא תחשבו שאנחנו מתלוננים על כך, נספר לכם גם על הקיסה, מקום עם אוכל מצוין, דרינקים צוננים ונפלאים ואווירה סקסית ואפלולית במידה. לצד כל אלה, קיסה מתפקד כמעין מועדון ג'אז מקומי, עם אקוסטיקה מוקפדת שמאפשרת אירוח הופעות חיות לצד ניגוני תקליטניים וכולם על טהרת הג'אז, פלוס הגנבות תדריות קלאסיות.
רח' 3817, תל אביב (בהמשך אחרי המיראז')

18. קסטה

על גלידת קסטהשפכנו תשבוחות מכל עבר, ואנחנו עומדים מאחוריהם בפה מלא גלידה. ג'לטו טרייה ואוורירית באופן חד פעמי, טעמים מטריפים ומסקרנים שמצליחים לקפסל עולם שלם לתוך גביע גלידה אחד, קסטות משני סוגים שהם נשנוש אידאלי לימי הקיץ המיוזעים, אפוגטו עם קפה או מאצ'ה בכלים אסתטיים וענוגים וגם מבחר לא קטן של יינות לקינוח.
יהודה הלוי 12, תל אביב (בצמוד לג'אז קיסה)

19. לה בוהם

מסעדת לה בוהם נפתחה במלון הבוטיק החדש של פארק המסילה "דה גוטמן", ששוכן במבנה טמפלרי יפהפה לשימור ומציג עבודות מקוריות של נחום גוטמן. יוקרה! המסעדה ששוכנת בפנים מציעה בראנצ׳ים וארוחות בוקר בשעות הבוקר והצהריים, ותפריט ערב מגון בשעות החשיכה. במרפסת המבנה נפתח הבר גם כן בשעות הערב, לקוקטיילים ויין מול השמיים היפים בעיר.
שביל האטד 5, תל אביב

20. רוג'רס האוס

רוג'רס האוס הוא הוסטל ובית קפה, מחלוצי הפארק, ונדמה שבימים שאין נחילי תיירים בכל פינה הוא בעיקר בית קפה שיש בו ניחוח חו"לי מסוים הודות לעובדים והבריסטות דוברי הלעז. רוג'רס הוא אחלה ספוט לרכישת קפה לדרך והוא מציע גם כריכים טריים ומגוונים שמוכנים במקום, מאפים פריכים ומפתים ועוד דברי נשנוש ומתיקה לישיבה במקום או לספסל ממול. מתארחים בו גם אירועים חברתיים, ירידים, סדנאות והרצאות.
סמטת אהרון שלוש 17, תל אביב

21. קפה אליפלט

בית הקפה אליפלט מחכה לכם ממש ביציאה מתחנת הרכבת, כך שתעלו למעלה בדרגנוע ותוכלו ישר להצטייד בכוס קפה שמכבדת את עצמה, משל היינו במדינה מתוקנת. במקום מלבד קפה, כריכים טריים, עוגות מתחלפות, עוגיות, דברי מתיקה טבעוניים ובשעות אחר הצהריים והערב יש גם יין וגבינות איתם אפשר לשבת במקום או על הדשא ממול. בשבת יש ג'חנון, רק אומרים.
סמטת אהרון שלוש 12, תל אביב

22. LOVE, COFFEE

מתוך חלון קטן בקיר מלא גרפיטי, מצאנו את אחד ממותגי הקפה הטובים והנחשקים בעיר. מיטיבי לכת ובלוגריות אינסטגרם בוודאי מכירים את בקבוק הקולד ברו שמגיע הביתה בתוך שקית רשת מבד וניחן בטעמים עדינים ומופלאים. עד כה הכרנו את שירות המשלוחים של הקולד ברו, אבל מסתבר שיש ספוט שבו תוכלו גם לקנות כוס אחת לדרך ולא את כל הבקבוק, והספוט הזה ממש בפארק המסילה. מלבד כוסות קולד ברו יש גם מכונה מהוגנת במקום לאספרסו, קפוצ'ינו, אמריקנו ועוד מעוררים קפאיניים.
סמטת אהרון שלוש 8, תל אביב

• אוכלים שותים
• פארק המסילה
• אליפלט
• רכבת קלה: תחנת אליפלט
• מסעדות בתל אביב
• ברים בתל אביב