בימים שכאלה, יציאה קלה לשמש או ישיבה בחיק הטבע הן פעולות חיוניות לגוף ולנשמה. אתם יודעים, הפרשת סרוטונין וכאלה. והיי, אם חיפשתם במה להתנחם (וכרגע, כולנו עושים זאת), כבר אפילו לא כל כך חם, אז זה הזמן המושלם לתהות על קנקנו של העולם העולמי בטבע. מצאנו לכם ספוטים ירוקים בעיר, שעדיין תרגישו בהם בטוחים מספיק כדי להירגע, כי ממש לידכם יש מרחב מוגן. צאו לנשום.

>> תל אביב תחת הפצצה: סופ"ש של פחד, שקט ובתי קפה פתוחים
>> יומן טהראן: כך נראים החיים שלי ושל חבריי בבירה האיראנית

גן מאיר

גן מאיר הוא פנינת הטבע העירונית של מרכז תל אביב. ירוק, שוקק (בימים שבשגרה), יש בו פינת מתקנים לילדים, מתקנים לאימוני כושר, אזור ישיבה בצל צמחייה מוריקה ואפילו אגם מים עם ציפורים שרות מלמעלה.
המלצתנו:לשבת באחד הספסלים של הפארק – רצוי עם ספר ולא עם הסמארטפון כדי לא להתעדכן בחדשות – ולנשום קצת.
מרחב מוגן:מקלט שכונתי במלך ג׳ורג׳ 33 תל אביב, ממש בתוך הפארק.

פארק המדרון

פארק המדרון היפואי הוא שילוב מושלם של דשא וים. יש בו מרחבים ירוקים אדירים שאפשר להתרווח בהם ולהתאוורר מכל הצרות, מול ים כחול גועש ומרפא נפש. יש גם מתקנים לילדים וגם דשא ירוק שאפשר לשכב עליו, להביט בעננים ולחשוב קצת מחשבות.
המלצתנו:קחו קצת פירות לנשנש מול הגלים ומבטיחים שתרגישו קצת יותר טוב.
מרחב מוגן:מקלט הספינה בצד המזרחי של הפארק, ברחוב הספינה 18 יפו.

פארק המסילה

בימים כתיקונם פארק המסילה עמוס לעייפה, אבל בימי מלחמה התנועה די דלילה יחסית. לא נשקר, יש בזה גם יתרונות. אפשר לשבת ברוגע, לעשות הליכה רגלית בתוואי הפארק או לרכוב על אופניים באוויר הפתוח. כל אלה דרושים למנת אוקסטיקונטין הנחוצה.
המלצתנו: הליכה רגלית באוויר הפתוח את פעם לא הייתה רעיון רע, בטח שלא עכשיו.
מרחב מוגן:מקלט יהודה הלוי,יהודה הלוי 23 תל אביב. צמוד לכניסה לפארק מרחוב הרצל

גן העצמאות

גן העצמאות הירוק והשלו נמצא בחלק הצפוני של הטיילת, כך שהוא המקום האידאלי להתאוורר בו אם יצאתם להליכה, לג׳וגינג או סתם חיפשתם מקום ירוק וקרוב לים כדי לנשום בו מעט אוויר צח.
המלצתנו:הביאו איתכם מזרון יוגה ותתרגלו מעט כלב מביט למעלה על הדשא.
מרחב מוגן:מקלטהירקון 248 תל אביב, בצדו המזרחי העליון של הפארק

גן יעקב

גן יעקב הפך בקורונה לפינה ירוקה בתוך ההמולה האורבנית. גם בימינו אנו, תמצאו שנעים לשבת בו, בין העצים והצמחייה, להשקיף על הנוף, להאזין לכל פכפוך מי המזרקה המרגיע ולקוות לטוב.
המלצתנו: הצטיידו באוזניות ובקפה מבבקה או מלחמנינה, שבו בגן והקשיבו למוזיקה מרגיעה. אבל לא בפול ווליום.
מרחב מוגן:מקלט הוברמן 1 תל אביב

פארק הירקון

הריאה הירוקה שהיא פארק הירקון היא מקום אידאלי להתאווררות בכל יום מלחיץ שהוא ובוודאי עכשיו. אפשר לשבת מול הנהר ולצייר את הנוף, אפשר לפתוח את הבוקר בג׳וגינג מחייה, בהליכה מהירה או באימון טאיצ׳י. מה שמרגיע אתכם.
המלצתנו: איכשהו מרגיש לנו שאולי זה באמת הזמן לתרגל קצת טאיצ׳י.
מרחב מוגן:מקלט ברחוב הכנסת הגדולה מספר 3, גישה מרחובבבלי 42 תל אביב

גן ז׳ילבר

גן ז׳ילבר נמצא בחלקה הצפוני והירוק של עירנו, מדובר בגינה ציבורית רחבת ידיים עליה משתרעות מדשאות גדולות, איזור של מתקנים לילדים ומתקני כושר למבוגרים, ברזיות, ספסלים ושבילים נעימים ונקיים שמאפשרים שהייה נחוצה תחת ויטמין די.
המלצתנו:לקחת את הכלב לטיול ירקרק ומרחיב לב ונפש. אין לכם כלב? תגנבו אחד. סתם, פשוט תבואו, יהיו לא מעט שם.
מרחב מוגן:יהודה בורלא 25 תל אביב

• תל אביב נלחמת
• שקט נפשי
• פארקים
• גן העצמאות
• פארק הירקון
• פארק המסילה
• גן יעקב

>> נועם קלוש עבר עם משפחתו לתל אביב לאחר שפונו מנתיב העשרה בשבעה באוקטובר. ביום הוא דוקטורנט לביולוגיה חישובית בבר אילן ובלילה הוא סופר אחוז תזזית של ספרי מתח. בין לימודי דוקטורט וגידול שני ילדים מתוקים, חתולה וכלבה, הוא מקפיד לטפח את התשוקה לכתיבה ומוציא את ספריו באופן עצמאי ובאמצעות קמפייני הדסטארט (אתם יכולים וצריכים לקרוא אותם כאן). בסופ"ש הראשון של החודש הבא (5.3) ישתתף קלוש בפסטיבל "כי מדרום תפתח הטובה" של צוותא בשיתוף גן לאומי הבשור, פסטיבל תקווה ומוזיקה עם אהוד בנאי, היהודים, גליקריה, עמיר בניון ותזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של מאסטרו תום כהן.הכרטיסים מחכים לכם כאן.

>> עץ שראה אינספור נשיקות ותל אביב להתאהב בה // העיר של דליה שימקו
>> קפה ללבוש בו תקווה ושדרה ירוקה משמחת // העיר של אילנה וייזר-סנש
>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן

1. כיכר החטופים

מאז שפינו אותנו בשבעה באוקטובר לתל אביב, יש לי הכי הרבה שעות כיכר החטופים, ובפער, על פני כל מקום אחר בעיר. מספר חודשים לאחר הפינוי הצטרפתי בהתנדבות לצוותי ההסברה וההדרכה של מטה משפחות החטופים. במשך כמעט שנתיים פגשתי אינספור קבוצות של מבקרים, מהארץ ומארצות זרות, והדרכתי אותם בין המייצבים והסיפורים שבכיכר. בנוסף, אשתי ואני הקפדנו לפקוד כל עצרת שבועית או אירוע משמעותי שהתנהלו בה. לאורך התקופה גיליתי את מרחב הלימוד בספריית בית אריאלה, ומאז ועד היום אני עדיין מגיע לעיתים ללמוד בה. בכל פעם שאני עובר דרך הכיכר, אני חושב לעצמי "כמה עבר על הכיכר הזו בשנתיים וחצי האחרונות!!!".

2. פארק המסילה

עד הקיץ האחרון, הבן הקטן שלי שובץ לגן הממוקם חמש דקות הליכה מתחנת הרכבת הקלה אליפלט. מאחר ושיכנו אותנו באזור אחר בעיר, נסענו ברכבת הקלה כל יום אל הגן, ומתחנת אליפלט היינו צועדים דרך פארק המסילה לכיוון הגן. מעבר ליופיו ולייחודיות שלו, בכל יום ושעה שעוברים בו, נתקלים באווירה וניחוחות של חו"ל, של חופשה.

3. פארק הירקון

מאז אוגוסט האחרון, עברנו לגור בקרבת בית הספר של הילדים, כרבע שעה הליכה מפארק הירקון. האווירה, המרחבים, הצמחייה וחיות הבר שבפארק מזכירים לי קצת את הטבע שבעוטף, ואני מאוד אוהב לצאת לרוץ בו, או לרכב על האופניים עם הילדים לכל אורכו.

4. בית תאילנדי

כבר שנים שזו אחת המסעדות האהובות על אשתי ועליי, שנינו מאוד אוהבים אוכל תאילנדי. הרמה של המנות המוגשות בה, הטריות של המוצרים מהם הן מורכבות, הן מהגבוהות שפגשנו במסעדות כאן בעיר ובכלל בארץ.
בוגרשוב 8 תל אביב

5. בבקה בייקרי הבימה

כשאני כותב ספר, אני אוהב לפעמים לצאת מהבית, לשבת במקום נעים עם אווירה טובה וקפה איכותי. זה בדרך כלל מכניס אותי למוזה. אחד המקומות שאני הכי אוהב לשבת בהם כאן בעיר הוא בית הקפה בבקה בייקרי שבכיכר הבימה. האווירה הנעימה, הכורסאות הנוחות והקפה המקומי, ביחד עם העיצוב היפה של הכיכר עצמה, עושים את העבודה ואני בדרך כלל מוצא את עצמי על אחת הכורסאות, כותב במשך שעות.

מקום לא אהוב בעיר:

צומת הרחובות נמיר ופנקס.הבניין שלנו פונה אל הצומת והרעש שעולה ממנה הוא לא נורמלי. כמויות האמבולנסים שחוצים אותה, יום ולילה, ועל הדרך מפעילים את כל ארסנל הצפירות שלהם, הן בלתי נדלות. לא ברור לי איך לא קלטנו את זה כשבאנו לבדוק את הדירה… יצאנו טירונים אורבניים. ועדיין, אנחנו מעדיפים את הרעש הזה מאשר לחוות את קולות והדף הפיצוצים העזים שנשמעים ברחבי העוטף, לילה אחר לילה, כבר כמעט שנתיים וחצי, גם כיום.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לקחנו את הילדים לפני מספר חודשים למופע"אגדה חיה" של שחר אבן צורבמרכז עינב. לא ממש ידענו משהו על המופע, מעבר לכך שכל שיר בו הוא על חיה ארצישראלית אחרת. היה מופע מעולה, שירים איכותיים והופעה כריזמטית של שחר. מפה לשם, אנחנו נהנינו אפילו יותר מהילדים…

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הפעם הראשונה שהלכתי להופעה כלשהי לאחר שבעה באוקטובר הייתה הופעה בבארבי של דודו טסה, שאני מאוד אוהב השירים שלו. זו הייתה תזכורת מאווררת ומטעינת מצברים שיש עוד פיסות של חיים נורמליים מבעד לטרפת שאפפה אותנו באותה תקופה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עכשיו כשרן גואילי ז"ל סופסוף הוחזר ומטה החטופים סיים את תפקידו, אני מנסה למצוא עבורי מסגרות חלופיות להתנדב בהן. אחד הכיוונים שאני חושב שמתבקש (לאור הרקע האקדמי שלי) הוא סיוע לימודי למילואימניקים ומילואימניקיות, שבעקבות השירות הארוך והשלכותיו צברו פערים בלימודיהם. יצרתי קשר עם ארגונים רלוונטיים ואני מקווה להתחיל בקרוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ענת לבינטון, מנכ"לית סוזן דלל. בתחילת המלחמה, תקופת המגורים שלנו בדרום העיר, נתקלתי בה יום אחד במקרה, מבלי לדעת מי היא, התפתחה בינינו שיחה ומיד כששמעה שאנחנו מפונים, היא פתחה אלינו את ליבה, והזמינה אותנו לבוא עם הילדים לצפות בחזרות לאחד המופעים המתהווים בסוזן דלל. מאז היא מקפידה להזמין אותנו למופעים ואירועים במרכז, אפשר לומר שהיא "אימצה אותנו תרבותית". מעבר לחברות בינינו שהלכה והתהדקה, גילינו אישה מקסימה עם לב ענק. אם יש דברים טובים שיצאו מהטלטלה שבחיים כמפונים, אלו אנשים וחברים טובים "שאספנו" בדרך, וענת בראשם.

מה יהיה?
"נעבור את החורף ואחר כך נראה…"

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• כיכר החטופים
• פארק המסילה
• בית תאילנדי
• בבקה
• שבעה באוקטובר
• פארק הירקון

>> ג'ודית מרגי (כדאי מאוד שתעקבו) היא שחקנית וסטנדאפיסטית, נולדה וגדלה בפריז, עלתה לארץ ב-2006 וכבר כמעט חתכה מפה ללונדון, אבל טלפון ממאור זגורי השאיר אותה איתנו ובימים אלה היא מככבת ב"זגורי אימפריה" של Hot. תודה מאורי זגורי תדהההה.

>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו // העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל
>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן

1. שבתאי היפה

תחושה של חו"ל, רגע של ניתוק ואוכל פשוט וטוב. הדג תמיד טרי, והסלטים – יש להם טעם אחר. זה מקום שאני שומרת לדייטים שאני באמת מעריכה. לא לדייט ראשון, אלא לשלב שבו כבר עברנו משהו – כשאני רוצה לשבת, לאכול טוב ולחלוק רגע קצת יותר מיוחד.
הצורפים 38 יפו

2. השכונה שלי

על התפר שבין פלורנטין לנווה צדק. כל בוקר אני בוחרת מחדש: הבלגן, האנרגיה והחספוס של פלורנטין או השקט הבורגני, הכמעט־כפרי, של נווה צדק. אמנות רחוב, רחובות הולכי רגל, הים במרחק חמש דקות הליכה, פארק המסילה, שקיעות, שוטים של טקילה, היפסטרים מקועקעים. כן, אני מודעת לזה שגן עדן כנראה נראה קצת כמו השכונה שלי. וכן, אני יודעת, אני בת מזל.

3. דיגיתל לילדים

זה לא מקום – זו תל אביב כולה. האפליקציה שהצילה לי את החיים. התגרשתי עם תינוקת. הילדה הראשונה שלי. עוד לא ידעתי איך להיות אמא – בטח לא אמא יחידנית. ואז נכנסתי לדיגיתל: גיל, אזור, תאריך – ועולם שלם נפתח. הצגות, סדנאות, אירועי שכונה. הייתי אוספת את הבת שלי מהגן, והעיר כבר חיכתה לנו. היא עוד רגע בת ארבע וכבר ראתה יותר תיאטרון מרוב האנשים שאני מכירה. תודה דיגיתל. את הקו־הורה האמיתי שלי.

4. השחף

בפארק המסילה. דגים ופירות ים טריים, ישיבה בחוץ וצ’יפס מהטובים בעיר. לא חופשה בדרום ספרד – פשוט תל אביב במיטבה. אני והבת שלי אוכלות שם לפחות פעם בשבוע, אחת על אחת. בסופ"ש עמוס מדי. באמצע השבוע? גן עדן. ואם אתה אבא גרוש ונחמד שחושב “להיתקל בנו במקרה” – רביעי זה יום טוב. אמרתי, לא אמרתי.
הרצל 22 פינת סמטת בית הבד תל אביב

5. הקידוש של בית הכנסת זיכרון ברוך

מי שטוען שתל אביב היא עיר של יצר הרע כנראה לא באמת מכיר אותה. אני אוהבת את החופש שלה, את הבחירה החופשית, ובתוך הפתיחות הזו אני מוצאת רוח.
תפילה תחת כיפת השמיים בשכונת נוגה, לחיים וחיוכים עוברים בין אנשים וממול מאפייה טרנדית בשיא העבודה. שומרי שבת וחילונים חולקים פיסה של עיר – בלי שיפוט. יש מקום לכולם. גם את יום כיפור אני הכי אוהבת להעביר שם. ככה נראית יהדות בעיניי.
ניצנה 11 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

צפון תל אביב.
משעמם לי שם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע הסטנד־אפ של שחר חסון באנגלית. חד, חכם, מצחיק – וגם קצת הסברה על הדרך. הוא מאלתר, מגן על המדינה ומרים אותך בלי הפסקה. ואם לא הייתי גבוהה ממנו בשני ראשים – כנראה שכבר הייתי מתחתנת איתו.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה?
"יהיה טוב" של יסמין מועלם. פשוט, ישיר, ונכנס ללב בדיוק כשצריך. עוד כשהבת שלי הייתה ממש קטנה, שמתי רמקול על העגלה וככה אנחנו הולכות לגן – עם מוזיקה. הפרידה שלי והשבעה באוקטובר היו קרובים מדי זה לזה. כשהכול מתרסק בבת אחת, העולם מתהפך.והשיר הזה החזיק אותי כל בוקר מחדש. כמה תיבות של תקווה בעולם אכזרי.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו כרגע?
הבן זוג הבא שלי! איפה הוא? בטינדר? במסיבת אלקטרו? אין לי מושג. אבל הוא יצטרך אומץ וטוב לב. ובעצם – גם אנחנו, הגרושים והגרושות של העיר הזאת. פצועים באידיאלים שלנו, חבולים מפרק א׳. יוצאים, שותים, רוקדים – כמו העיר: לא ישנים אף פעם. אומרים ששוק הרווקים בתל אביב הוא הגרוע בעולם. שאי אפשר לפגוש כאן שום דבר טוב. ואם אתה ואני נוכיח שהשמועה הזאת שקר? מה אתה אומר?

מה יהיה?
אני לא יודעת מה יהיה.
אבל אני יודעת מה אני אעשה.
אמשיך לתמוך במדינה שלי ובעיר שלי.
כי כמי שבאה ממקום אחר –
אני יודעת טוב מכולם:
אין לנו בית אחר.

• העיר שלי
• מאור זגורי
• HOT
• שבתאי היפה
• נוה צדק
• דיגיתל
• פארק המסילה
• מתחם נוגה
• שחר חסון
• יסמין מועלם

>> מאיה קלופמן (תעקבו דחוף) היא סופרת שבימים אלה מוציאה את ספרה השני, "מחר נרוץ מהר יותר", שעוסק בגיבורה תל אביבית שמתקרבת לשלושים ועושה הכול נכון – העבודה הנכונה, החבר הנכון, בתקווה שמענה על הצ'קליסט יעשה אותה מאושרת. ונחשו מה. מאיה קלופמן גרה בצרפת, בגרמניה וגם קצת בשנגחאי ובסינגפור, ועכשיו בתל אביב עם כלבה שחורה ובן זוג. בכל יום היא מספרת לעצמה שאין כמו תל אביב.הספר מחכה לכם כאן.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> ילדה קטנה עם שניצל ענק וספוט לשקיעה // העיר של שירי ברוק-שגיא
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

"מחר נרוץ מהר יותר", עטיפת הספר

1. המגדלור

אסור לי להיכנס לחנויות ספרים. כשאני נכנסת לחנות ספרים, כל השליטה העצמית שבניתי, תוצאת שלושה עשורים של עבודה עצמית, מתפוגגת תוך שלושים שניות ואני רוצה לקנות הכול. הבעיה חמורה במיוחד במקומות כמו המגדלור, שהם גם יפהפיים וגם מחזיקים ספרים שנבחרו ביד חכמה ובתשומת לב. סביר להניח שתמצאו אותי מלטפת את כל הכריכות תוך כדי שאני ממלמלת שאסור לי, אסור לי, כל הדרך אל הקופה. בעיה נוספת היא הצוות המקסים של החנות, שיעז לומר לי שבחרתי ספרים מעולים ושזה רעיון נהדר, לשאול אילו ספרים אחרים של נטליה גינזבורג כבר קראתי, ולומר ש"העיר והבית" מתאים לי בדיוק. מזל שעברתי לספרים דיגיטליים.
מקווה ישראל 18 תל אביב

2. תחנת אלנבי של הרכבת הקלה

תחנת אלנבי של הרכבת הקלה היא כמו שער למציאות אלטרנטיבית: גרסה של ישראל שבה יש תחבורה ציבורית מתפקדת, תכופה, בתחנות נקיות. קשה להאמין, אבל אנשים אפילו עומדים שם (לרוב) בצד הימני של המדרגות הנעות. כניסה לתחנה של הרכבת הקלה היא בעיניי כמו קפיצה קטנה למדינה שהייתה אפשרית לנו, לרגע שבו כמעט היינו יפן או סינגפור. ואז, כמובן, יורד גשם, הקריין מכריז שהרכבות ייעצרו בתחנת אליפלט עקב תנאי מזג האוויר, וכולנו נזכרים שאנחנו בלבנט בעצם.

3. ספריית מגדל שלום

אני מאמינה גדולה בכוחן של ספריות, מאז שבכיתה ג' סיימתי לעבור על כל ספרי הילדים והספרנית ואני סיכמנו שהיא תעלים עין אם אקח גם ספרים מהמדפים של הגדולים.ספריית מגדל שלום היא אולי לא הספרייה הכי גדולה בעיר, אבל הנוף שלה לנווה צדק ולים הופך אותה למקום המושלם לשבת לקרוא בו. בנוסף לשימושים הרגילים, יש בה לא מעט אירועי ספרות ותרבות מופלאים (כשאומרים לכם להגיע בשבע, כי אחר כך השערים לבניין נסגרים, באמת מתכוונים לזה. אל תנסו את הצוות). רם וצוות הספריה מקדישים גם לא מעט זמן ומשאבים לתמיכה ביוצרים. כתבתי את רוב הספר השני שלי בחדרי הכתיבה האחוריים, שגם להם יש נוף אגדי (עם הציבור הרחב סליחה). לפי חוקי הפורמט מותרת רק ספרייה אחת, אז אוסיף שאוט אאוט קטן לברטה הספרנית מספריית ניסטור, שאם תחליט שאתם קוראים מספיק מהר, גם תאפשר לכם לקחת יותר משלושה ספרים בבת אחת, וכך עזרה לי לעבור את תחילת המלחמה שבה יכולתי לקרוא רק ספרים טיפשיים.
אחד העם 9 תל אביב

4. פארק המסילה

המילה פארקאולי גדולה על המקום הזה, שיש בו בעיקר מסילה, אבל הוא בכל זאת חלקה קטנה של דשא ושמיים במרכז העיר. בתי הקפה, הספסלים וגינת הכלבים הופכים אותו ל"מקום שלישי" מושלם. בסופי שבוע אני לפעמים מוצאת את עצמי פעמיים או שלוש ביום בפארק, מטיילת עם הכלבה, יושבת עם חברים ובן הזוג שלי בדשא, שותה קפה.

5. חוד המחט

בית הקפה שאני מתגעגעת אליו מאז שגליתי דרומה.גם חנות תקליטים, גם דוג פרינדלי, ובעיקר כזה שלא מגרשים בו לקוחות שיושבים שעות עם הלפטופ ומנסים לכתוב ספרים, אבל מצד שני מצליח שלא לייצר את אווירת הזה-בעצם-משרד שיש בהרבה בתי קפה שמאשרים לפטופ בעיר. זולג לאט מקפה לאלכוהול ככל שהיום מתקדם.
דיזנגוף 225 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

בתור רוכבת אופניים לא-חשמליים, קשה להשתחרר מהתחושה שכל מי שנמצא על שביל האופניים מנסה להרוג אותי אישית. רוכבי קורקינטים שעבורם מגבלת המהירות היא המלצה, הולכי רגל שלא מצליחים לזהות את הסימון הירוק של שביל האופניים, שליחי מזון – אני חמודה, אשמח שתשאירו אותי בחיים, תודה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "על נהרות" שלאריאל כהןבמוזיאון תל אביב. אני בדרך כלל חשדנית כלפי עבודות מיצג, אבל יש משהו ייחודי באופן שבו האמן מחבר בין נקודות שונות לאורך ההיסטוריה, מפרק אותן ועושה מהן משהו עכשווי מאוד, רלוונטי מאוד, ובעיקר מעורר מחשבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"סיום מדומה" שלנועה סוזנה מורג. ספר קצר ודחוס שמסתכל על האפשרות לפרוש מהחברה האנושית, כמו טייק ישראלי על "סרוטונין" של וולבק אבל קצת יותר אופטימי (בלי ספוילרים). לא ממליצה לקוראים שמעוניינים בספר משמח או לכאלו שמחפשים תשובות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פרויקט ילדי המוזיקה של יפו, של עמותת מקור, מקים מרכזי מוזיקה עבור נערים מוכשרים בסיכון. ממליצה לקנות כרטיס לאחד מהמופעים שלהם, שבהם הנערים מופיעים עם האומנים הכי גדולים בארץ, או לתרום ישירות לעמותה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שחף, הסייר הקהילתי של לב תל אביב דרום. אדם שעושה את העבודה שלו טוב באופן חריג, ובכך לא שונה בהרבה מסעיף הרכבת הקלה לעיל.

מה יהיה?
אני אופטימית, קצת מטבעי, קצת כי אני לא מרגישה שיש ברירה אחרת.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• המגדלור
• רכבת קלה: תחנת אלנבי
• מגדל שלום
• פארק המסילה
• חוד המחט

ערן קול (למה שלא תעקבו), יליד תל אביב, הוא הבעלים של בית העמודים, בר הופעות ג׳אז הפועל כבר כ־15 שנה וזכה לשבחים מאתר Business Insider וממגזין הבלוז והג׳אז האמריקאי DownBeat. הוא גם היה שותף בבר היין "טו סקוור רוט" שנסגר בשנה שעברה, וכותב ומלחין בפרויקט המוזיקלי שלו "פלנקטון". בקרוב אב לראשונה בחייו. ביוני שעבר נאלץ המועדון המעולה לפנות את מקומו בבניין ההיסטורי ברחוב רמב"ם שנכנס לשיפוצים, לוקיישן חלופי עדיין אין, אבל בינתיים תוכלו ליהנות כבר הערב (שלישי, 3.2) מהשת"פ הנרקם בינו ובין בית ליבלינג, במסגרתו ייערכו שתי הופעות ג'אז משובחות בערב אחד.תהיו שם. כרטיסים כאן.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. חוף הסלעים ביפו

אני גר ביפו כבר עשור, ואין מקום בעיר שאני אוהב יותר מרצועת הסלעים שעל שפת הים שם. רחוק מההמולה של תל אביב, כמעט בתולי ושקט. בדרך כלל רק כמה דייגים, והרבה ים. אני אוהב לצלול שם בצלילה חופשית, לרדת מתחת לפני המים ולפגוש שכבה אחרת של המקום: היסטוריה ששוכבת על הקרקעית, להקות דגים, מדוזות גדולות ומה לא. זה נותן לי אוויר ונשימה מכל הלחץ היומיומי של העסקים והחיים הלא פשוטים כאן.

2. פארק המסילה

כמו הרבה תל אביבים, אני מוצא את עצמי מבלה לא מעט באזור של פארק המסילה. בפועל, אני מגיע לשם בעיקר בשבילבר שחורישנמצא ליד האוגנדה – מה שאני אוהב לקרוא לו האוגנדה למבוגרים יותר. יש שם אווירה לילית משוחררת, מקום קטן וצפוף, בדיוק כמו שאני אוהב, והצוות ברובו מאוד נחמד. אני עובר לא מעט גם ב־Kissa. בתור חובב ג׳אז, למרות שאין שם הרבה ג׳אז, אני מגיע בעיקר בגלל האנשים – הרבה מהג'מעה שם מבית העמודים, ויונתן לוי חבר טוב ואחראי על התוכן, ועושה עבודה טובה מאוד.
>> שחורי, סמטת בית הבד 5 תל אביב // ג׳אז קיסה, דרך יפו 7 תל אביב

3. דיזנגוף סנטר

דיזנגוף סנטר הוא חוויה שקשה להסביר. מצד אחד הוא כמעט לא השתנה מאז שאני זוכר אותו מהניינטיז – המסיבות של הדראם אנד בייס בחניון, ילדי הסנטר, הקולנוע, חנויות הדיסקים ושוק האוכל. מקום מלא בזיכרונות טובים. מצד שני, היום אני מגיע בעיקר בשביל היומיום: לאסוף חבילה מ־KSP, לקנות שלט חדש לנינטנדו שנהרס, או איזה בגד. והוא עדיין שם, אותו סנטר.

4. חוף הסלע בבת ים

אמנם זה כבר לא תל אביב, אבל חוף הסלע בבת ים הוא הכי קרוב שיש. זה החוף הכי יפה באזור בעיניי, ובעיקר כזה שמפתיע כל פעם מחדש. בתור חובב צלילה חופשית זה מקום שאני נותן בו סשנים יותר ארוכים. יש שם ריף סופר מפתיע עם תמנונים, טריגונים ודגים גדולים. בעיניי זו אחת מרצועות הים התיכון הכי טובות שיש לנו כאן.

5. בית ליבלינג

בית ליבלינג הוא מקום סופר חמוד עם צוות מתוק, ואני שמח מאוד שדוד עתי שידך בינינו לטובת האירועים של בית העמודים. דוד הוא שותף שלי מהבר־יין שהיה לנו, "טו סקוור רוט" שנסגר ביוני שנה שעברה – חודש אחרי שבית העמודים נסגר. דוד הוא שף אדיר, חבר קרוב ושותף נהדר. עכשיו אנחנו בעיצומם של שיפוצים לקראת פתיחה מחדש של בר־יין־מסעדה, עם חיזוק של שותף נוסף, ג׳סי בודק, יינן בחסד, שמייצר יין מקומי מעולה ביקב ביאליק, וגם יבואן וסומלייה שעבד במסעדות מהשורה הראשונה כאן. הפתיחה צפויה להיות באפריל הקרוב, ברחוב זבולון 14. בית ליבלינג עצמו פועל לקידום וחשיפה של תחומי האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, והוא גם בית תרבות. האופן שבו הם מארחים – בחום, בכנות ובלי פוזה – הופך את העבודה שם לתענוג אמיתי.
אידלסון 29 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

יש בעיה עם העבודות של הרכבת הקלה. ישנם רחובות שהפקקים מתנקזים אליהם – הרצל ונחום גולדמן, שלא נדבר על האיילון. זה פשוט סיוט, ועם העצבים של האנשים זה הצד המכוער של תל אביב שיוצא שם. אני מקווה שהרכבת הקלה אשכרה תגיע מתישהו ואז הכול ייראה נייס, אבל בינתיים עובר כאן נצח של רעשים. תוסיף לזה את כל הבנייה והתמ"א בכל מקום – וזה פשוט לא כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
החגיגות של יום הולדת 14 לבית העמודים בבית ליבלינג בדצמבר היו אירוע ממש מרגש בשבילי. אחרי חצי שנה בלי פעילות, לחזור לערב עם קהל, לראות את כל הפרצופים המוכרים, את הנגנים ואת ההתרגשות של לפני ואחרי הופעה – זו תחושה שקשה להסביר במילים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שוב לא אהיה אובייקטיבי ואגיד שפרויקט המוזיקה שלי, פלנקטון, שהאלבום השני שלו "צסטרום באפלה" יצא ממש חודשים לפני המלחמה, חיזק אותי במיוחד. אלבום שעוסק בשברון לב אבל גם באהבת הארץ הזאת והאדמה הזאת, עם שיר שנכתב ונקרא בשמו “כביש 90” – קטע אינסטרומנטלי שמתאר מסע שלם וארוך, ממש כמו הכביש. פלנקטון זה הצד האמנותי שבי שתמיד יהיה קיים וגם קדם להכול. אני שמח שהצלחתי לשלב את המוזיקה בחיים שלי, וב־2018 התחלתי את המסע שלי עם הפרויקט היקר הזה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל תרומה שחטופים שחזרו מבקשים. זה הזוי בעיניי שהם צריכים תמיכה מהעם, ושהמדינה לא דואגת להם אחרי מה שהם עברו והמחדל הלא הגיוני שקרה. זה פשוט מצער ומרתיח אותי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי, דנה וילונסקי היקרה, שנושאת את בני בבטנה בחודש שמיני להריון. פסנתרנית קלאסית ומורה בחסד.

מה יהיה?
כמו שהחברים של נטשה אמרו: "שאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים – מה יהיה, מה יהיה".

• העיר שלי
• בית העמודים
• חוף העלייה
• פארק המסילה
• מיראז' ג'אז קיסה
• דיזנגוף סנטר
• בת ים
• בית ליבלינג
• הרכבת הקלה