חנפנות מוגזמת מכל סובביה, דאגה אובססיבית לנראות ויח"צ, קידום אינטרסים אישיים על פני ציבוריים - כל הדברים שראינו בתחקיר "המקור" על מירי רגב הרגישו לנו מוכרים מדי. ואז נזכרנו בכל הפוליטיקאים המושחתים שראינו בקולנוע ובטלוויזיה, ובכינו על המציאות
כמו כולם, גם אני צפיתי אתמול בחלקו השני של תחקיר "המקור" על מירי רגב. ופתאום בזמן הצפייה – בעודי יושב על הספה, אוחז את ברכיי ובוכה על העובדה שאלה הפוליטיקאים שלנו – ראיתי לנגד עיניי את כל הפוליטיקאים המושחתים שראינו בסדרות ובסרטים. וראיתי איך הדפוסים האלה חוזרים על עצמם עם מיריל'ה היקרה – המבנה הממסדי המושחת, החנפנים שמקיפים אותה, העדפת הכוח הפוליטי על פני עשיית עבודה – כבר ראינו את הכול. טוב, כמעט הכול. עוד לא מצאנו אצל אף אחד מהם את שיטת הרמזור. אלו הפוליטיקאים הכי מושחתים שהופיעו על המסך.
>>"צמיגים": נטפליקס ניסתה ליצור ימנים ששמאלנים יאהבו. זה לא עבד
הפינגווין (באטמן חוזר, 1992)
מלבד היריבות של באטמן עם הג'וקר, אין קו עלילה קלאסי יותר בעלילות האביר האפל מאשר זה שבמסגרתו הפינגווין מנסה להפוך לראש העיר של גותהאם. אוסוולד קובלפוט ננש בתור תינוק בגן החיות על ידי הוריו בשל הפגמים הגופניים שלו, אבל גדל להיות אחד האנשים הכי בעלי השפעה בגותהאם. כמה מפתיע, פוליטיקאי מושחת שלא זכה לאהבה מהוריו. הפינגווין של דני דה ויטו וטים ברטון אולי ייראה לכם קצת מיושן (נגיד, ברמת לנסות לבצע מכת בכורות בגותהאם), אבל מתחבאת שם שורה אחת שנראה כאילו חזה את עידן טראמפ עשרים שנה לפניו: "אני יכול להתרגל לקטע של להיות ראש העיר! העניין הוא לא הכוח, העניין הוא להגיע אל אנשים. לגעת באנשים. לחפון אנשים!". טראמפ יכול ללמד אותו קצת על איך לתפוס אנשים בחתול.
אוסוולד מוסלי (כנופיית ברמינגהם, 2013-2022)
ראינו הרבה מאד נבלים במהלך שנותינו עם משפחת שלבי, אבל פוליטיקאי מושחת כמו אוסוולד מוסלי לא הכרנו. מוסלי מבוסס על פולטיקאי אנגלי בעל אותו השם, שאירח את היטלר ובכירים נאצים בחתונתו, ואף ניסה לקבל מהם מימון. הוא גם הקים את "איגוד הפשיסטים הבריטי", יחד עם טומי, ואף ניסה למשוך את אנגליה לכיוון הנאצי, במקביל לגרמנים. מעבר לזה, מוסלי עוטף את עצמו בקשרים מפוקפקים מעולם הפשע, ואם זה מזכיר לכם כמה פוליטיקאים מסוימים שנפגשים עם עבריינים מורשעים – טוב זה בטח רק הדמיון שלכם.
דוויין אליזונדו מאונטיין דיו הרברט קמצ'ו (אידיוקרטיה, 2006)
אחד הנשיאים האייקונים, ואחת הדמויות הכי זכירות מיצירתם הסאטירית של מייק ג'אדג' ואיתן כהן, היא דמותו של נשיא ארצות הברית (קחו נשימה) דוויין אליזונדון מאונטיין דיו הרברט קמצ'ו – מתאבק וכוכב פורנו לשעבר, חובב אקדחים ונשק בהווה. ברגע שהגיבור ג'ו מציע להשקות את הצמחים במים אמיתיים כדי שיצמחו (במקום במשקאות אנרגיה), הוא משליך את ג'ו מכל המדרגות. הוא לחלוטין לא מתאים לתפקיד, ושולט בהמון באמצעות פחד, כפי שרואים מצוין בזמן נאום האומה – אזרחיו מקללים אותו, ובתגובה הוא לוקח רובה ויורה באוויר. דקה אחר כך, הוא מסיר מעצמו את האחריות וזורק אותה על ג'ו. מוכר לנו
לארי ווהן (מלתעות, 1975)
אחד מסרטי האימה הגדולים בהיסטוריה, ואחד מראשי העיר שהכי לא אכפת להם מתושבי עירו. זה ממש פשוט – לארי ווהן (מורי המילטון) הוא ראש עיר שמסרב להזהיר את הנופשים בעירו מפני הכריש הענק שיכול לטרוף אותם, וכל זה רק בגלל שהוא מפחד לפגוע בענף התיירות, שמכניס להם בתקופה הזאת את רוב הכסף. לא יכלנו לדמיין שחיתות יותר פשוטה, אבל אז גילינו ששרת התחבורה לא התעסקה באוטובוסים ב-7.10 כי היתה בחופשה בחו"ל.
פרנק אנדרווד ("בית הקלפים", 2013-2017)
הסדרה הראשונה של נטפליקס נתנה לנו את האנטי-גיבור פרנק אנדרווד, פוליטיקאי אמריקאי מושחת וחסר רחמים שיעשה הכל כדי להתקדם. פרנק אנדרווד לא בוחל באמצעים, ובמהלך כל הסדרה הוא מפר כל עבירת שחיתות אפשרית: שוחד, טובות הנאה, הונאות בלי סוף, סחיטה ואפילו רצח. וכן, יותר מאחד. פרנק אנדרווד הוא לא רק דמות שאתם ממש לא רוצים בתור יריב, הוא ממש האבטיפוס לשחיתות. ולא בכדי הוא מזכיר לנו מנהיג מסוים מכאן. אולי לא כולל הרצח, חס וחלילה.
קוריולאנוס סנואו (משחקי הרעב, 2008-2024)
הנשיא של פאנם מאמין כי שליטה במדינה הכרח למניעת אי-סדר, מנסה לדכא את המרד נגד הקפיטול, והורג לא מעט אנשים בדרך. הוא יורה בבת של ראש עיריית מחוז 12, בוגד בחברו סג'אנוס פלינת', מרעיל את חברו של אביו וככל הנראה גם את מושא אהבתו. כשחושבים על דמויות של פוליטיקאים מושחתים חושבים לרוב על שוחד או הפרת אמונים (היי, זה מצלצל ממש טוב בעברית, מעניין למה), אבל אין ספק שמקרי הרצח בהם הוא מעורב שם אותו במקום יחסית גבוה ברשימה. מה לעשות, בן גביר רק פוגע בך עם אוטו, הוא לא יורה בך.
פיטר בייליש (משחקי הכס, 2011-2019)
אחת הדמויות הכי ורסטיליות שראינו היא לורד פיטר בייליש (איידן גילן), שלמרות שיוצרי משחקי הכס ייבשו את כל הסדרה, היה ונשאר אחת הדמויות הכי מעניינות עד הרגע האחרון בעונה השביעית. אבל הוא גם היה פוליטיקאי מיומן ומניפולטור לא קטן. יש לו רשת מרגלים מרשימה, והוא משתמש בבתי הבושת שברשותו כדי להשיג ידע על יריבים פוליטיים. בנוסף, הוא שכנע את ג'ופרי להוציא להורג את נד סטארק, וכמה עונות אחר כך הוא משדך לבת שלו סנסה את רמזי בולטון האכזר, ועוד מנסה לסכסך בינה לבין אחותה אריה – וכל זה למען הישרדותו הפוליטית. וזה עוד מבלי להזכיר שבפועל, הוא זה שהתחיל את מלחמת חמש המלכים. ליכודניק אמיתי.
רובי פולישוק (פולישוק, 2009-2015)
איך אפשר לכתוב רשימה בהשראת הפוליטיקה הישראלית, מבלי להזכיר את הדמות הכי קרובה אלינו ברשימה, במיוחד כשאנחנו מכירים את כל השטיקים והטריקים שלו. יותר מזה, השחיתות הדימיונית שלו פלשה גם למציאות – פולישוק נכנס בסדרה לתפקיד השר לקידום חברתי, תפקיד ריק מתוכן שהסדרה המציאה, ואז הפך למציאות ממשית. ויש גם את כל הדילים שהוא עושה במהלך הסדרה, הידידות עם המיליארדר אלפרד סרוסי, קידום סכסוכים מבוימים עם מפלגות אחרות כדי להרוויח עוד מצביעים לבייס וכל התכסיסים המלוכלכים. פולישוק הוא הכי ישראלי, והשחיתות שלו היא הכי קרובה אלינו. מירי, מאחורייך.
סלינה מאייר (ויפ, 2012-2019)
אין הרבה חוויות צפייה כמו בסאטירה הפוליטית שהיא Veep, בה הצופה מתחיל בצד של הסנטורית הדמוקרטית סלינה מאייר, וככל שהסדרה מתקדמת עובר לצד השני. במהלך הסדרה סלינה מאייר עושה כמות נכבדת של פשעים, ביניהם מתן שוחד למחוקקים, זיוף בחירות והונאה, פשעי מלחמה בגבול הפקיסטני וביטול החוק לנישואים גאים בעקבות בקשה מהמושל של נבאדה. היא אמנם איבדה את כל אנשיה בדרך לעמדה הכי חזקה בארה"ב, אבל היא יכולה תמיד לבוא אלינו ולהקים מפלגת מרכז.
טום קיין (בוס, 2011-2012)
אחת הסדרות הכי אנדרייטד של העשור הקודם, ובמידה רבה סדרה שניבאה את עליית הטראמפיזם ושבירת הכלים הדמוקרטיים מסביב לעולם, עם אחד הפוליטיקאים הכי מפחידים בתולדות הטלוויזיה. קלסי גריימר בתפקידו הטוב ביותר מגלם את ראש עיריית שיקגו טום קיין, פוליטיקאי שמתחיל הכי מושחת שלו ואחר כך מגביר ומגביר. הוא מסתיר מהעולם את העובדה שהוא סובל ממחלה סופנית שאוכלת לו את המוח וגורמת לו להזיות, והוא מוכן לעשות הכל כדי לשמר את כוחו עד לרגע האחרון, ואנחנו מתכוונים ל"הכל". פורטרט מרהיב של שחיתות ממארת שהיא גם פיזית ונפשית, שלצדו גם פרנק אנדרווד מ"בית הקלפים" נראה כמו רשג"ד בצופים.
ריצ'רד וילקינס (באפי ציידת הערפדים, 1998-1999)
תגידו מה שתגידו על מירי רגב, אבל לפחות היא לא מכשף רב-עוצמה ששואף לעבור טקס התעלות ולהפוך לשד עקלתון אימתני. כלומר, לפחות לפי מה שאנחנו יודעים. ריצ'רד וילקינס, ראש העיר של סאנידייל שהיה הביג בד בעונה השלישית של באפי, הוא בדיוק זה – מפלצת שחיתות שממלאת את העיר על פיר השאול בשדים ומפלצות, והכל במטרה לקידום אישי בתחומי האופל. ספק אם וילקנס דאג למשאבים עירוניים או קידום גורמים מקצועיים. הוא שומר על כמה ערפדים-בריונים שעושים כדברו, אכל את מנהל בית הספר של באפי ואנחנו די בטוחים שהוא גם גונב כספים כדי לממן את כל הפעילות העל טבעית שלו. חוץ מזה, ראיתם אותו?! האיש נראה כל כך חלקלק, ברור שהוא מושחת.
אלנה ורנהם (המשטר, 2024)
לא כולם יאהבו את הסאטירה של HBO, אבל היא כן הביאה לנו את אחת השליטות הכי מטורללות שראינו – אלנה ורנהאם, קנצלרית של מדינה אירופאית פיקטיבית, מפחדת מחיידקים ועובש שחור ומטפחת חייל שאחראי לטבח של מפגינים נגד המשטר. זה שילוב קטלני, אבל מה שמעניין בה הוא דווקא הדמיון הרב בין ההתנהלות שלה לזן של מירי רגב: סביבה שמזינה אותה ברעיונות פסולים מוסרית, קידום אינטרסים לפי הון פוליטי, דאגה מוגזמת לנראות שלה, וכמובן חנפנות בלתי פוסקת מכל סובביה. בביקורת על הסדרה כתבתי שזה מה שקורה אם שרה נתניהו הייתה נבחרת לראשות הממשלה. אחרי התחקיר אני מבין שמירי רגב היא פשוט אלנה ורנהאם מאלי אקספרס.
!["אומצ' אומצ'". אורן חזן. צילום מסך, פייסבוק.](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/05/11-500x564.jpg ""אומצ' אומצ'". אורן חזן. צילום מסך, פייסבוק.")
