במבט ראשון ומהיר, פיצה אורו נראית כמו עוד פיצרייה שכונתית, עממית ופשוטה עם ניחוח של פעם – אבל אחרי הביס הראשון מיד תבינו ששום דבר לא פשוט בפיצה החדשה של אור אהרון, שהתמקמה ברחוב שד"ל. זה מתחיל מהבצק, עובר ברוטב עגבניות איכותי ומגיע עד למוצרלה משובחת. לשמחתנו, המחיר דווקא מצליח להישאר פשוט, והביס פשוט מעולה.
>>"פתיחת שולחן שלא קורעת את הכיס": שובם של תפריטי צהריים

אור אהרון אהב פיצה מאז ומתמיד. לאיטליה הוא הגיעה כרוכב אופניים תחרותי, שם חי במשך שלוש שנים, במהלכם גם אכל לא מעט סלייסים מהמזון הפלאי. "יש לי שלוש אהבות בחיים: אופניים, מתמטיקה ופיצה", מספר אהרון. "אחרי שהתחריתי שלוש שנים באופניים, ולימדתי ילדים מתמטיקה, הגיע תורה של הפיצה. עבדתי בפיצרייה בקרית אונו ("פיצטה", י.ש.), ולמדתי את רזי הפיצה, אז הגיע הרגע שלי לפתוח מקום משלי, שמוקדש כולו לאהבה הזאת".

אהבתו של אור מתורגמת לפיצרייה החדשה, שקרויה אורו על שם המילה ל"זהב" באיטלקית, ושם החיבה שלו. שם הוא מכין פיצה איטלקית בנוסח נאפולי, ולפי הספר – בצק שמותפח 72 שעות, רוטב עגבניות איטלקי מבית מוטי וגבינת מוצרלה של משק עברי – כלומר, ללא חומרים משמרים, שמן, סוכר או שאר תוספות מיותרות. פיצה אמתית ופשוטה, כמו שהתכוון המשורר. ואכן, הבצק נמתח ונותר גמיש גם לאחר הביס, השוליים תפוחים, רכים וחרוכים כהלכתם, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים – ופיצת המרגריטה שטעמנו היתה פשוט קלאסית ומעולה, כאשר מלבד המוצרלה נוספת לה גם גבינת פקורינו איטלקית, שמעמיקה את הטעמים.

מדובר בפיצה טובה ואיכותית, עשויה עבודת יד, בלי דאווינים מיותרים – והדבר ניכר גם במחיר, שהוא ללא ספק הכי זול שתמצאו בסביבה: 50 ש"ח לפיצה מרגריטה שלמה (בקוטר של 30 ס"מ), כאשר כל תוספת תוסיף לחגיגה 5 ש"ח בלבד, ועבור 15/17 ש"ח תוכלו לרכוש סלייס. "בסוף אני פה לבד", מסביר אור כששאלנו איך הוא מצליח לעמוד במחיר כזה. "אני בלי עובדים, ועובד כאן 16 שעות ביום, כי זה מה שאני אוהב.זה מאפשר לי לשמור על מחירים הוגנים מבלי להתפשר על חומרי הגלם או על איכות הפיצה".

בניגוד לנפוליטניות אחרות בעיר, שמתאפיינות בתוספות מפונפנות, כאן התוספות לא יוצאות מגדר הרגיל – שלא לומר, מיושנות קצת (אבל זה סוד הקסם), עם אפשרויות של זיתים ירוקים, זיתי קלמטה, פטריות, פלפל חריף, תירס או בצל סגול. ולמרות שפפרוני דווקא אין, הפיצה לא מחפשת כשרות ופועלת גם במהלך סופי השבוע, ועד לשעות הקטנות של הלילה – שזה עד 5 בבוקר. "זה אזור של כמה מועדונים, והפיק הכי גדול הוא דווקא בחמש בבוקר. הרבה מבלים מגיעים מהוואן, כולי עלמה והרדיו ממש בשעות האלה". איזה כיף לגלות שהלייט נייט עוד חי בעיר.

כמו כל פיצרייה שמכבדת את עצמה, גם כאן תמצאו מנות צד של לחם שום (25 ש"ח), פוקאצ'ה (15 ש"ח) וקלצונה נוטלה (25 ש"ח), קינוח שהוא החיים עצמם. אל תתנו לפשטות של הפיצרייה, החזות השכונתית שלה והמחיר הזול לבלבל אתכם, כי הם לא תואמים לרמת הביס. אם כבר, זה מזכיר יותר מהכל פיצריות אמיתיות מאיטליה, שלא שמות דגש על עיצוב ושופוני, אלא רק על מה שחשוב באמת – הפיצה עצמה.
פיצה אורו, שד״ל 7. ראשון- שני: 17:00-23:00, שלישי עד שבת: 17:00-05:00

• אוכלים שותים
• פיצה
• אוכל איטלקי
• מסעדות מומלצות
• אוכל רחוב

לפני זמן מה ראיתי סרטון טיקטוק של ילד בן 10, שהוריו עשו לו מבחן טעימה עיוור של פיצות. מולו ישבו 3 משולשי פיצה של שלושת הרשתות הגדולות, והילד מכוסה העיניים טעם, וניחש איזו פיצה שייכת לאיזו חברה. בעוד הוריו התלהבו מכל תשובה נכונה, כל מה שעבר לי בראש זה "מה הבעיה?" – הפיצה העבה ביותר היא פיצה האט, הדקה ביותר תהיה דומינוס והשלישית פאפא ג'ונס. גם ילד בן 6 יכול לנצח במבחן הזה. אבל עכשיו מישהו בדומינוס החליט לטרוף את המשולשים, ולשנות סדרי עולם.
>>פטיסרי נוט סורי: לא ככה עושים קינוח פיצה, ולא ככה מתמחרים אותו

"העבה של דומינוס" היא פיצה חדשה ושוברת הרגלים שכשמה כן היא – מציעה עיגול 13 אינץ' של פיצה עם בצק עבה, שמתיימרת להביא את אותה אווריריות ופריכות קלה שמאפיינת פיצות מן הסוג הזה. באופן טבעי, זה אומר שאת הפיצה הזו נשווה למתחרה שהפכה את העובי למיתוג המרכזי שלה, זאת עם ההאט, ולא בטוח שההשוואה הזו מחמיאה לפיצה החדשה שעוד מוצאת את דרכה בזירה העבה יותר. רוצה לומר שהשורה התחתונה פשוטה – קשה לי להאמין שחובבי האט יעברו לדומינוס לטובת הפיצה הזו, אבל חובבי דומינוס שירצו לגוון אולי ימצאו בה פתרון נחמד.

המדד הראשון והמובן מאליו של פיצה עבה הוא, ובכן, העובי – ודווקא כאן העבה של דומינוס נופלת. בעוד שאזור הקראסט מצליח להתעלות לגובה מוצלח (ויש לו עוד הפתעה מבריקה, אבל נגיע לזה תיכף), מרכז הפיצה – האזור אליו מתנקזים כל המשולשים – לא עומד בעומס, וקורס תחת התוספות. כלומר, יש ירידת נפח משמעותית מהקשה של הפיצה ועד לשפיץ. ביניהם יש כמה אזורים שזוכים לאותה אווריריות מתבקשת ובועתית של בצק עבה, וגם תחתית הפיצה זוכה לצבע די נאה, אבל כשזה מגיע לתוספות גדולות (למשל, פפרוני וחלפיניו) – זה הרגיש כאילו מרכז העיגול איבד מעוביו, והתכווץ חזרה לגודל הטבעי של דומינוס.

וזה חבל, כי האזורים בהם היא נשארת אוורירית מוצלחים למדי, לא שמנוניים באותה ההרמה של המתחרה (אם כי זיהיתי כמה כתמי שמן צהבהבים) ועם טעם מלוח ולא רע לבצק עצמו. אם תזמינו את הפיצה הזו, תדאגו לא לבקש תוספות כבדות, ותסתפקו בזיתים קלילים ככל האפשר, ופשוט אל תצפו שהשליש התחתון של הפיצה, האזור עם השפיץ, יישאר עבה ופריך כמובטח. בצד השני לעומת זאת, יש כבר יציאה שבאמת מצליחה לבלוט גם על רקע המתחרים – קראסט בציפוי חמאת שום ופרמז'ן קריספי.

חשבתי שזה יהיה סתם, אבל איזה קטע מעולה. אתם מכירים את הבעיה; סיימתם את החלק הנאה עם הרוטב והגבינה, וכל מה שנותר זה הקשה, החלק היבש, הבצק הזה שנתקע לכם בגרון. אני אישית מחובבי הקראסט פיצה, אבל יש אנשים שלא מסוגלים לשאת אותו בלי איזה רוטב, מילוי או הסחת דעת. ובכן, העבה של דומינוס נמרחת לקראת סיום במעטה של חמאת שום, עליו מודבק פרמז'ן שזוכה לשיזוף נאה בתנור הפיצה. התוצאה היא כיסוי שהופך את גוש הבצק העבה (הפעם באמת עבה) של הקצה לבעל טעם ייחודי ומעורר תיאבון שיגרום לכם לסיים הכל בקראסט מוצלח. גם אם טעם החמאה לא מי יודע מורגש, הפרמז'ן נותן בראש והופך את הסיומת לתענוג. או אם לסכם זאת אחרת, חבל שלא עשו את כל הפיצה העבה של דומינוס מהחלק של הקראסט.
העבה של דומינו'ס, 78.9 ש"ח במשלוח, 63.1 ש"ח באיסוף למזמינים בדיגיטל, כלסניפי דומינו'ס

• אוכלים שותים
• ביקורת משלוח
• דומינוס פיצה
• פיצה

>> בתל אביב אפשר למצוא בקלות פיצה טובה –את 24 הטובות ביותר תמצאו כאן– אבל רענן נוסל יש רק אחד (כדאי שתעקבו): פיציולו ומומחה לפיצה איטלקית, והישראלי היחיד שזכה להיכלל בפרויקט היוקרתי "100 הפיצות הטובות בעולם" מטעם האקדמיה האיטלקית הרשמית לאמנות הפיצה (A.O.C.R.I – Association of Official Certified Italian Restaurateurs). כבנו של מייסד ומנכ"ל "פיצה דומינו", נוסל חי ונושם פיצה מילדות. במקביל לתפקידו כסמנכ"ל הרשת וכיצרן בצק ("רענני'ס"), הוא עורך סדנאות מאסטר קלאס פיצה בכל העולם, מייעץ למסעדות פיצה מובילות ושופט בתחרויות בינלאומיות. זאת העיר שלו, רק אל תשאלו אותו אם אננס על פיצה לגיטימי או לא.

>>חנויות קטנות ומופלאות ושפע חסר תכלית // העיר של ורד נסים
>>מיץ התפוזים הכי טוב וחנויות ספרים כמו בחו"ל // העיר של שקד בשן
>>קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון

1. הדסון

בעיניי, הדסון היא מסעדת הבשרים הטובה בישראל, נקודה. זו לא רק ארוחה, זו חוויה קולינרית שלמה. השף מתן אברהמס, מומחה בשרים ברמה הגבוהה ביותר, מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש עם טעמים עמוקים, ביסים מדויקים ושירות שאין שני לו. במיוחד בשבילי הוא מכין שקדי עגל, שזה מעדן מלכים – אי אפשר לאכול הרבה אבל כל ביס הוא חלום. לכל חובב בשר מושבע בארץ ובעולם, זהו המקום לחוות את הטיפול הטוב ביותר בנתחים. אני תמיד בוחר רק את הטובים ביותר, ובהדסון עומדים בסטנדרט הזה תמיד.
הברזל 27 תל אביב (רמת החייל) // לילינבלום 41 תל אביב

2. חומוס אשכרה

אני מחובר לחומוס אשכרה בקשר רגשי עמוק – זהו החומוס האהוב עליי ומקום של מסורת. עוד כשהייתי צעיר, לפני הלחץ של הפיצריה שלנו בבן יהודה-ירמיהו (דומינו), הייתי עוצר שם עם אבא שלי בדרך לעבודה. היינו יושבים יחד על מנה אדירה של "משולש" – טעם שמחזיר אותי לאותם רגעים. זו נוסטלגיה שעד היום מצליחה לרגש אותי ומשמרת את הזיכרונות המתוקים של התקופה ההיא.
ירמיהו 45 תל אביב

3. מתי המקלל (אצל מתי)

אצל מתי המקלל יש את הבירה מספר 1 בעיר. המקום הוא מוסד אמיתי: שתיתי שם עוד כשהסבא, מתי "המקלל", ניהל את המקום, ואני ממשיך להגיע עד היום לנכדים שממשיכים את דרכו. זו חוויה אותנטית של בירה קרה וטובה באווירה שאין דומה לה. במיוחד בימי שישי, האווירה הופכת לחגיגה של ממש, מלאה בכיף והרבה קללות ססגוניות ביידיש ואוכל של פעם – דג מלוח אדיר עם לחם לבן. זו נוסטלגיה שאין שניה לה ואני ממליץ בחום לכל מי שמחפש מקום עם אופי והיסטוריה.
מטלון 41 תל אביב (שוק לוינסקי)

4. a

מסעדת a היא דוגמה למטבח שף מודרני בשיאו. יובל בן נריה הוא אחד השפים האהובים עליי בארץ ובעולם, והוא תמיד מצליח ליצור חוויה בלתי רגילה ואירוח מושלם. הטעמים שם הם אומאמיים ומדויקים, וכל חומר גלם מספר סיפור. למעשה, את כל חומרי הגלם המיוחדים שאני משתמש בהם לפיצות שלי, אני מביא משם, מיובל. זו הוכחה לרמת האיכות והחדשנות שהוא מביא לשולחן. האווירה והעיצוב מדהימים, וכשיובל יודע שאני בא – אני מקבל ביס ישר ממנו לפה שלי, וזה משהו שרק מיוחדים מקבלים.
מנחם בגין 121 תל אביב

5. פארוק בשוק

אני משתדל ללכת לפארוק בשוק בימי שישי. זו חוויה יפואית נעימה וטעימה שפותחת את סוף השבוע בצורה מושלמת. המקום מגלם את האווירה הים-תיכונית והשוק הצבעוני. אני אוהב את כל השוק, וחושב שהוא מזכיר לי את השווקים התוססים בחו"ל. הלוואי ששוק הפשפשים והאזור יחזור להיות תוסס ושוקק כמו שהיה בעבר.
רבי נחמן 6 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

התחנה המרכזית היא לא רק "מקום", היא החמצה של עשרות שנים בלב העיר הכי מבוקשת בישראל. בזמן ששאר העיר דוהרת קדימה, האזור הזה נשאר מאחור, מוזנח ורווי בלאגן. החזון פשוט: ניקוי השטח, הוצאת גורמי הפשיעה והבלאגן והזרמת תקציבים ומשקיעים. אפשר להפוך את המקום הזה לפנינה של מסחר ומגורים ברמה הגבוהה ביותר בארץ. הגיע הזמן שהעירייה והמדינה יפסיקו להתעלם ויתחילו לבנות כאן עתיד חדש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של התקווה 6 שעשתה לי טוב בלב. זו להקה מדהימה עם שירים כמו "בעולם שלה" שנותנים ללב וראש לעבוד. עומרי הסולן איש מדהים ויוצר מוכשר, ואני אוהב אותו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
את הכוח להמשיך שאבתי לאחרונה מהסיפורים על החטופים, אבל כתבה אחת שריסקה אותי במיוחד ונתנה לי כוח היא הסיפור של לירי אלבג. אני מכיר את בני המשפחה וקרוב אליהם, ולראות את הכאב שלהם היה פשוט מצמרר. המאמצים הנואשים של אלי אלבג שניסה הכל – כולל הצעות כסף וזעקה שהוא מוכן "לחתוך יד בשביל הבת" – עשו לי צמרמורת עזה והזכירו לי כמה גדולה אהבת אב וכמה אנו פגיעים. זה המסר החשוב מכל: ילדים הם החיים שלנו והעתיד שלנו, ובלעדיהם אנחנו לא שווים שקל. משפחת אלבג, אני אוהב אתכם מאוד ומחזיק אצבעות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני משתדל לתרום המון, ואני מאמין שזו חובתנו. אם אפשר להמליץ על כיוון, אני קורא לתרום לארגונים המסייעים לילדים נזקקים שמתמודדים עם בעיות נפשיות ובריאותיות (ויש לצערנו המון כאלה), ובמיוחד לעמותת "עת לעשות". העיקרון המנחה אותי הוא פשוט: חשוב מאוד לדעת לתת ורק אחר כך לקבל. הנתינה קודמת. אני איש של אהבה, וזה חשוב שכולם יאמצו את גישת הנתינה הזו – כי רק כך נבנה חברה טובה יותר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני משוכנע שהדור הבא של הנהגת העיר נמצא בידיים של אסף זמיר. הבחור הוא לא רק מוכשר, אלא מבריק וחכם, והוא כבר עשה דברים מדהימים. גם עכשיו נוכחותו מורגשת בעיר, והאסטרטגיה שלו לטווח ארוך משפיעה. אני רואה בו מחליף ראוי מאוד לרון חולדאי – הוא מביא עמו ניסיון עשיר גם בחברה האזרחית וגם בקשרי חוץ. זהו המכלול המדויק שנדרש לעיר גלובלית כמו שלנו. החלום שלי הוא שאסף יקח את המשוכות ויצעיד את תל אביב קדימה לשנים יפות, טובות ומפותחות עוד יותר. הוא הדור הבא של העיר שלנו, ללא ספק.

מה יהיה?
אני חושב שבסוף בסוף בסוף יהיה פה טוב כמו פעם. אני לא נכנס לפוליטיקה, אני רק יודע שלנו יש את החומר גלם האנושי הטוב בעולם ומקווה באמת באמת שיהיה פה שקט ונצליח לחיות אחד עם השני באהבה ובנתינה. ישראל זאת המדינה שלי ותל אביב היא העיר שלי.

• העיר שלי
• פיצה
• הדסון
• מתי המקלל
• יובל בן נריה
• פארוק בשוק
• התחנה המרכזית הישנה
• אסף זמיר

אחרישבית הקפה שאולההצטרף למתחם של מלון לינק, כעת הפינה שבשאול המלך מתחדשת בפיצרייה חדשה שמציעה פיצות בעבודת יד שמשלבות בין נאפולי לניו יורק – כלומר, סלייס גדול מימדים, רחב ונוכח, עם שוליים תפוחים ובועתיים ומרקם יציב, וכל זה בטעם משובח ותוספות קלאסיות. במילים אחרים, הכירו את Zutt.
>>

מערך יחסי הציבור של המקום (ואתר קקיוני לסלנג איטלו-אמריקנו) אומרים לנו שאצל הגווידו'ס בארה"ב Zutt היא מילת סלנג ל-Downstairs, יענו למטה, ובהתאם הפיצרייה זוט ממוקמת בירידה מהמדרגות בקומה התחתונה של בית המלון. אז ירדנו לטעום, חזרנו שבעים ושמחים ועם ההרגשה שפיצה היא המאכל המושלם מכולם, ולא יעזור לכם שום המבורגר לשכנע אותנו אחרת, עד ההמבורגר הבא.

הקומה התחתונה של מלון לינק זכתה בפיצרייה שמאפשרת ביקור משפחתי, בזוג או אפילו להגיע לעבוד עם הלפטופ תוך כדי נשנוש סלייס. התוספות שעל הפיצות לא ממציאות שום גלגל מחדש, אך נותנות מענה הגון לכל החשקים ו/או הנטיות התזונתיות, לרבות גבינה טבעונית למי ששומר. הבצק מותפח באיטיות וסבלנות במשך כ-72 שעות, ומבוסס על שלושה קמחים שונים מאיטליה, מה שמסביר את עומק הטעמים.

בזירה הקלאסית תמצאו פיצות מרגריטה ומרינרה (64 ש"ח/68 ש"ח), ואת הפיצות עם התוספות, שעולות כולן 78 ש"ח: אנשובי אורטיז עם בזיליקום ואורגנו; פיצת צ'ילי ודבש עם חלפיניו לחובבי המתוק-חרפרף; זיתי טאסוס, בצל סגול, אורגנו ובזיליקום; וגם קטגוריה לבנה שמציעה שלוש פיצות ביאנקה לחובבי הז'אנר, הבנויות על רוטב בשמל עשיר וקטיפתי: מוצרלה, כרישה, גבינת בושה וטימין; פטריות יער, פטריות רעמת האריה, שיטאקי, אויסטר, מוצרלה, ברי וטימין; וגם אחת שמוגשת עם תפוחי אדמה, גורגונזולה ורוזמרין.

מבין כל ההיצע טעמנו דווקא את המרגריטה, כי אנחנו מאמינות שכדי לבחון מקום חדש יש לבדוק לפני הכל את הבסיס, והבנו שיש פה יציבות טובה – איכות הבצק בהחלט מורגשת בביס, רוטב העגבניות עז טעמים והמוצרלה איכותית. אמנם היה חסר לנו מעט מלח, אבל זה כבר עניין של דיוקים שבוודאי עוד ישתפר בהמשך.

למי שרוצה פתיחים לצד הפיצה, בזוט תמצאו סלט קיסר קלאסי; סלט מוצרלה פרסה ועגבניות מגי עם אנשובי אורטיז; סלט עגבניות עם פוקורינו, בצל סגול, אורגנו טרי וחומץ שרי; או צלעות תירס חרוכות שנמשכות בחמאה חומה עם פרמזן (42-58 ש"ח למנה).

לקינוח תמצאו פרוסה של עוגת גבינה באסקית (38 ש"ח), טרמיסו (42 ש"ח) או מה שהוא בערך המאכל האהוב עלינו – קלצונה נוטלה (42 ש"ח). סלייס חדש בעיר, ועוד עם קלצונה שוקולד? סוף סוף יש סיבה להגיע לשאול המלך שלא כוללת להתלבש יפה מדי, או לבכות הרבה.
שאול המלך 39, תל אביב (בקומה התחתונה של מלון Link). שעות הרצה: א'-ה' 15:00-22:00, החל מעוד שבוע מ-11:00, מומלץ להתעדכןבעמוד האינסטגרם

• אוכלים שותים
• פיצריות
• פיצה
• אוכל איטלקי

>> סיסיליה (סיסי) סיוון (למה שלא תעקבו) היא תל אביבית מבטן ולידה, בעלת משרד ליעוץ אסטרטגי ומיתוג בעולמות הלייפסטייל והאירוח. בין היתר ליוותה לאחרונה אתהגסטרו בר הלוהט Cueואת המזללה הדרום-קוריאנית הצבעונית בבנג-בנג.

>> מסעדה שהפכה לבית ומטע פקאנים לרקוד בו // העיר של זוהר בנאי
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. חורשת צהלה

המפלט הפרטי שלי.
כשהייתי ילדה פחדתי לעבור שם מאוד בחושך. הייתי רצה במהירות ומדמיינת שאני וונדר וומן.
כשהפכתי לנערה ביליתי שם עם חברות ילדות והעברתי שם שעות רבות.
היום אני עושה שם הליכות, קוראת ספר על ספסל, מביטה על החורשה ועצי האורן. היא משרה עלי נחת רבה.

2. מסעדת 206 בשרים

הילדים שלי דור שלישי אצל בבר המלצר והמארח הכי טוב בעיר מעל 40 שנה.
תמיד טעים, לא יקר, החומוס שאני הכי אוהבת ויש להם בוואריה של פעם עם הרבה סירופ שוקולד.
משה סנה 54 תל אביב

3. מקום של בשר

מוסד, שירות, איכות. תפריט קלאסי, צוות מקצועי מאוד. ניני, הבעלים, הוא אחד המסעדנים האהובים שיש. אני תמיד מארחת שם אורחים מחו"ל ופגישות חשובות.
שבזי 64 תל אביב (נווה צדק)

4. בנ'ס פיצה צהלה

פיצרייה עם שלושה שולחנות בלבד ובצק קראסט נדיר. יש גם פסטה טרייה ויחס ביתי.
צה"ל 71 תל אביב (שכונת צהלה)

5. הוטל מונטיפיורי

אני נמצאת הרבה בחו"ל ובדרך כלל שאני חוזרת אני נוחתת לאחר מכן בהוטל מונטיפיורי של רותי ומתי ברודו, על מנת שלא לאבד את התחושה. אין מקום אחר בעיר שיודע לתת את ההרגשה הזאת של חו"ל.
מונטיפיורי 36 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל מה שקשור למגדלים וחניונים בעיר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
התערוכה "דלתות ברזל 7.10" של תמי ענבר שטרית. הוצגה במרכז רבין. תמי היא אמנית היוצרת בטכניקה ייחודית שפיתחה הדפס של פילם על ברזל.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
קראתי לאחרונה שוב את"כמעיין המתגבר" של איין ראנד. מרגישה שקיבלתי תוקף לדברים שהרגשתי ולא ידעתי לשים עליהם את האצבע במדויק.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"אדמה טובה"בסתריה – עינת ויאסו עושות שם עבודה מדהימה במתחם לניצולי נובה והורים שכולים.

• העיר שלי
• אירוח
• מיתוג
• צהלה
• הוטל מונטיפיורי
• מסעדת 206
• מקום של בשר
• פיצה