"רע לי באינסטגרם, זה עושה לי חרדה, אבל זה 100% מהפרסום שלי"
טיים אאוט מתגייס לעזור לחנויות הקטנות של תל אביב, והפעם: מיכל בן יעקב פתחה את ציפורנאז', סטודיו המניקור שלה, רגע לפני הקורונה. עכשיו היא שורדת את המשבר הכלכלי הודות לאינסטגרם ולעובדה שלק ג'ל הפך למוצר צריכה בסיסי
ציפורנאז'
מי:מיכל בן יעקב (בת 30 בשבוע הבא)
ותק:שלוש שנים. הסטודיו הפיזי נפתח בינואר האחרון ("רגע לפני הקורונה")
תפקיד:בעלים ומניקוריסטית
מה עושות:ציפורניים רק בידיים (בדגש על בניות וקישוטים), הרמת גבות וריסים וסידור גבות
מה שלומך בימים אלה?
"באופן יחסי למשק אני במקום די טוב. דברים זזים, אני עובדת, יש לקוחות. אבל כן יש אווירה של צמצום והאטה – הקצב שבנות מגיעות בו, כמות הקישוטים שהן מבקשות. הרבה לקוחות עזבו כי אין להן את הכסף, אבל לשמחתי יש לקוחות חדשות. הקורונה תפסה אותי רע מאוד. בדיוק השקעתי הרבה כסף בפתיחת עסק ולא יכולתי לעבוד במשך חודש וחצי. היו רגעים של פחד אמיתי. חוץ מזה, לא טוב לי לא לעבוד, אני אוהבת עבודה מאוד. לא הצלחתי למצוא יצירתיות בתוך הדבר הזה".
קצת היסטוריה
בן יעקב, בוגרת לימודי אמנות בבצלאל, פתחה את העסק אחרי שנים של עבודה בעולמות התרבות והאמנות. "הציפורניים היו משהו צדדי, אבל זה נורא הצליח והפך להיות גדול. הרווחתי יותר כסף אחר הצהריים משהרווחתי בבוקר, אז התפטרתי".
את ההצלחה של העסק היא משייכת לצורך של נשים בעיר לחוויית טיפוח אחרת. "צורך למניקור שהוא שהוא יותר פאן. את לא באה לעשות פדיקור וצוחקים לך על השערות ברגליים. יש פה חלל שבו בנות אינטליגנטיות – הלקוחות שלי הן הנשים הכי מרשימות בתל אביב – מדברות על נצנצים ומשפחת קרדשיאן במשך שעה בחודש. אפשר להיות בעלות תואר ראשון בהיסטוריה או במשפטים וגם לדבר על נצנצים".
במשך שלוש שנים ענתה בן יעקב על הצורך הזה מסלון ביתה, ובינואר האחרון התרחבה לסטודיו שהקימה (את החלל עיצבה נועה ירקוני, בוגרת אדריכלות בבצלאל). בסטודיו עובדות יחד איתה גם אינה בלי, סטודנטית לאמנות בשנקר ורותם אלוני, בוגרת עיצוב אופנה בשנקר. "הן לא עובדות אצלי, שלושתנו עובדות בסטודיו שלי. הבאתי מניקוריסטיות שהן מרשימות כמו הלקוחות. מלא בנות יודעות לעשות ציפורניים, אבל להחזיק שיחה אינטליגנטית של שעה וחצי לא כולן יכולות".
כבוגרת לימודי אמנות – איך מצאת את הציפורניים כמדיום הנכון לך ליצירה?
"אני לא טובה בלמכור דברים שלא הייתי קונה בעצמי ואני לקוחה של ציפורניים כבר המון המון שנים, הייתה לי בנייה לפני שזה היה קול. יותר מכל דבר אחר, אני פסלת, והבנתי שמדובר בפיסול על הגוף. ציפורניים זה מקום סופר קטן ואיזוטרי, יש בזה משהו כל כך מוזר. כאילו, אני מחברת בצורה הרמטית פלסטיק לקצה של הגוף של אנשים. הייתי גם יכולה להיות נגרית."
לק ג'ל ביסס את מעמדו בשיח הציבורי כמעט כמוצר צריכה בסיסי שנשים מוכנות להשקיע בו גם בתקופה של חוסר יציבות כלכלית. איך את מסבירה את זה?
"אני לקוחה של ציפורניים מגיל 18, אני מבינה את הטקס ולמה מישהי תשים על זה את המאתיים שקל האחרונים שלה. זה הטיפוח הכי value for money עלי אדמות – את משקיעה ואז את טייט לחודש. בגדים עולים הרבה יותר, גבות צומחות מהר ואת הציפורניים שלך רואים כל הזמן. הן נוכחות. הדבר הנוסף הוא החווייה שהיא אינטימית ונעימה. יש לי לקוחות קבועות כבר שלוש שנים שמגיעות אלי פעם בחודש, אני יושבת איתן יד ביד. אני יודעת הכל עליהן והן הכל עליי, הגבול הוא מאוד מטושטש. יש אווירה בסטודיו של אינטימיות נשית. אנחנו יכולות לשבת חמש בנות בחדר ולייעץ אחת לשנייה על העסק של כל אחת, לדבר על זיונים ועל שערות ברגליים. אפשר להגיד הכל וזה מרחב מוגן".
מי קהל הלקוחות שלכן?
"בין הפאי להרצל 16. היפסטריות, בנות 18-35 עם הכנסה יציבה. פוסט קורונה אפשר לומר שהפרופיל קצת התבגר. יותר נשים עם עבודה שלא נפגעו כלכלית".
לציפורנאז' יש עמוד אינסטגרם אסתטי להפליא. כמה חשיבות יש לנוכחות האינטרנטית של הסטודיו?
"זה הדבר שהכי קשה לי איתו. אני לא מינליאל טוב – רע לי באינסטגרם, זה עושה לי חרדה, אבל זה מאה אחוז מהפרסום שלי. אז אני מתייעצת הרבה עם אנשים סביבי, כי אני כן מוקפת בילדות אינסטגרם. אני עובדת עם עודי סנש, חברה שלי בעלת חברה למיתוג וניהול רשתות חברתיות, והיא עזרה לי למתג ולעשות תמה. להרבה אנשים זה בא בקלות אבל לי זה המון עבודה. זה סופר השקעה בשבילי ומעסיק אותי ברמות."
מה היית רוצה שיקרה הלאה?
"הייתי רוצה שהספייס יכיל יותר מרק ציפורניים. כרגע עדיין אי אפשר לעשות אירועים, אבל הייתי רוצה לעשות מכירות, ירידים. יש לי לקוחות שהן מעצבות אופנה, יש לי לקוחות שאופות חלות. אולי לעשות בסטודיו הרצאות על נושאים מעניינים. שהוא יהיה מעין תו תקן לטעם לטוב ולסטייל".
ולסיום, מה החנות האהובה עליך בתל אביב?
"אני פריק של קפה, ויש שלושה בתי קפה שאני אוהבת במיוחד: קפה לוינסקי בשוק לוינסקי, poc.cafa בכפר גלעדי פינת פרנקל וקפה פינה באברבנאל".
