"תרבות בישראל היא פריווילגיה. זה מאבק הישרדותי תמידי"
"האנשים שעושים את תל אביב" במהדורת קורונה מיוחדת עם התל אביבים שהנגיף שינה את חייהם. והשבוע: סתיו פורגס ("בוטיק שווארמה") עזבה את העיר בגלל המגפה אבל ממשיכה להפיץ בה את בשורת אמנות הציפורניים
סתיו פורגס, 29, רווקה, היא אמנית רב תחומית שעוסקת באמנות ציפורניים. יכול להיות שתזהו אותה מפרויקט הגמר שלה מלימודי האמנות בבצלאל בשם "בוטיק שווארמה" (שהגיע גם ל"צבע טרי"), או מהתור של ליין הפאג אם ניסיתם להיכנס בלילה בו היא הייתה הסלקטורית. בין כישרונותיה היא גם עוסקת בהפקה, ליהוק ושיתופי פעולה תרבותיים-יצירתיים.
טוב, אז מה זה בוטיק שווארמה?
"זה פרויקט הגמר שלי מלימודי האמנות בבצלאל שרץ כבר שנתיים. הוא לקח אותי לכל מיני תערוכות וגם לצבע טרי. בוטיק שווארמה הוא החיבור בין ציפורניים, אופנה, פרחים, שיער. הקמתי סלון יופי בתוך בצלאל. הלכתי עם האמת שלי ומאוד פרגנו לי על זה. עד היום זה מעניין אנשים. האינסטגרם של הבוטיק הוא ספר הסקיצות שלי. אפשר להגיד שהבוטיק שווארמה הוא קצת האלטר אגו שלי, שם אני הכל. לא חשבתי שזה יתפוס ויישאר כל כך הרבה זמן".
איפה הקורונה תפסה אותך?
"לא נשארתי בעיר. חזרתי להורים במושב אבל אני עוד עובדת בתל אביב. חצי שבוע אני נודדת בין ספות של חברים ובחצי השני אני בבית של ההורים. הקורונה תפסה אותי לפני קיץ של החיים. היו אמורות להיות לי תערוכות שאפשר רק לחלום עליהן. אבל לא ישבתי בבית ובכיתי, יצרתי וניסיתי להוציא מתוך המצב שאנחנו נמצאים בו יצירה. זה נשמע רומנטי אבל זה לא. זה מאבק להיות אישה יוצרת בישראל, אני כותבת על זה המון בפוסטים שלי, ומנסה להגיד את זה דרך מה שאני עושה. אין אצלי אנשים רזים מדי או יפים מדי, אני מנסה שהכל יהיה הכי אמיתי שיש".
איך האמנות משתלבת עם הציפורניים?
"במהלך הלימודים בבצלאל הבנתי שציפורניים זה משהו שממש מעניין אותי. אני עושה כל מיני דברים בשילוב אמנות ציפורניים. אני בעיקר עובדת בשיתופי פעולה עם אנשים ויוצרים שמעניין אותי מה שהם עושים. הרבה שנים אני עובדת בליין PAG ולפני הקורונה הייתי הסלקטורית הראשית שלהם. אני אוהבת ליצור מתוך המציאות וכך גם יצא לאחרונה לוח שנה שהפקתי".
תוכלי לספר עוד על לוח השנה שנוצר, ועל הרעיון מאחוריו?
"החלטתי שאני רוצה לפרסם את הציפורניים שלי ויצרתי קשר עם הצלמת אלה ברק מ'פוטו ג'ולי', ושוזרת הפרחים BINI Bouquet כדי שניצור הפקת צילומים לאינסטגרם. משם נולד הרעיון להפיק לוח שנה מיוחד. בחרנו נושא לכל חודש וכשהתחיל הסגר כבר הכנתי את הציפורניים להפקה ותיאמנו אנשים. לא רציתי לוותר, אבל היינו צריכות לשנות את הנושא בגלל שהייתה אווירה קשה ולכולנו לא הייתה עבודה. בחרנו נושא חדש, לוח שנה שיעסוק בעין הרע, שכל חודש יציג בצורה אחרת את עין הרע שהגיעה לעולם. במשך יומיים צילמנו 24 דמויות בהשקעה מאוד גדולה. בגלל שלא היה לנו מימון פתחנו הדסטארט להפקה. השגנו את היעד תוך שבועיים".
איך מתבטאת היצירה שלך בתחום הציפורניים בהפקות ובכלל?
"עשיתי הפקה אחת לפני הקורונה ואחרי הגל הראשון עם מגזין 'לאישה', שביקשו ממני ליצור דברים קצת יותר מיוחדים. הציפורניים הן היצירה שלי, אני מתייחסת לזה כמו ליצירת אמנות. כמו שיש אנשים שמציירים על קנבסים, אז אני לוקחת את הציפורניים ורואה בהם אובייקט פיסולי שממשיך את הגוף. כמה שזה נשמע פלצני, אבל אלו היו המלחמות הכי קשות שלי בבצלאל – להגיד שספר, מאפר ומישהו שעושה ציפורניים הוא אמן לכל דבר. בלוח השנה למשל הציפורניים בנו את הפריים וזה היה מטורף".
!["מי שבוחר לעסוק באמנות נמצא במאבק הישרדות תמידי". סתיו פורגס (צילום: איליה מלניקוב)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2020/08/DSC4673.jpg ""מי שבוחר לעסוק באמנות נמצא במאבק הישרדות תמידי". סתיו פורגס (צילום: איליה מלניקוב)")
מה מדאיג אותך בתקופה הזאת?
"שתרבות בישראל היא פריווילגיה. מדאיג אותי שבישראל בשנת 2020 תרבות היא דבר ששמור לחבורה מאוד ספציפית של אנשים שיש להם את הפניות לצרוך אותה. הרבה אנשים שיש להם עבודה ושורדים המציאות המורכבת בארץ, אין להם את הפנאי לעשות את זה. מי שבוחר לעסוק בתרבות נמצא במאבק הישרדותי תמידי, גם אם יש לנו מזל, ויש מזל ואני בהודיה גדולה. אני לא גדלתי בבית שבו הולכים לתערוכות ומוזיאונים, זה הכל שלי, גיליתי מה אני אוהבת והגעתי לבצלאל בכוחות עצמי".
איך המאבק הזה בא לידי ביטוי?
"בארץ, כשאני אומרת שאני אמנית שואלים ממה אני מתפרנסת או מה אני עושה כל היום. בחו"ל זה לא ככה, אם אני אספר שאני אמנית ישאלו 'באיזה תחום'. עבדתי עכשיו חודש בקייטנה כי הבנתי שבשביל להמשיך ליצור אני אעבוד איפה שאני יכולה כדי לממן את הפרויקט הבא שלי. אני מבינה שאני משמיעה פה קול שאין אותו. פה בישראל אם את ציירת – את ציירת. אם את פסלת – את פסלת, ואני עושה הכל. במרכז היצירה שלי יש אנשים, ואני כל פעם חושבת איך אקח איתי עוד בנאדם. הביחד הזה הוא משמעותי מאוד".
מה החלום שלך באמנות?
"הלב שלי הוא בהפקות. בהפקות בחו"ל, כמו שיש איפור ושיער, יש אמנית ציפורניים. וזה החלום שלי. שיזמינו אותי לסט ואני אעצב שם ציפורניים וזה יהיה שם. אני מרגישה שלאט לאט זה יכול לקרות".
מה למדת על החיים עד כה מאמנות הציפורניים?
"כשעשיתי את המחקר ללוח שנה, ולפני שכתבתי את הטקסטים על הפרויקט אז אחד הדברים שהבנתי הוא שביהדות יש ממש ערך מיסטי לציפורניים. זה חומר מת שממשיך את הגוף. הערך הרוחני הזה הוא מבחינתי גם לשים לב לפרטים הקטנים. למדתי על החיים דרך זה, על הסטיגמות ועל היחס ביניהן. משפחת הקרדשיאנס נתנה בראש עם הדבר הזה, למרות שציפורניים שנים מזוהות עם תרבויות מסוימות. בבוטיק שווארמה אני תמיד אומרת שאני בוחנת את היחסים בין הנמוך לנמוך ואני תמיד בוחנת ציפורניים ביחס לציפורניים, לא ביחס לדברים אחרים. כל תרבות השווארמה זה מושגים שאנחנו מכירים. שווארמה וציפורניים יושבים על אותו מעמד".
למה בעצם?
זה עניין של הדימוי של הציפורניים. בבצלאל פתאום גרמו לי להבין שאני מזרחית למרות שאני לא ידעתי את זה ולא הרגשתי את זה אף פעם בחיים שלי. לא התעסקתי בעדות ואחרי כל הדבר הזה הבאתי את בוטיק שווארמה. מבחינתי אני ישראלית ובוטיק שווארמה הוא הכלאה של כל הדברים. אני לא קול קורא של המזרחים ולא של האשכנזים. אני פשוט פה".
מהו הספוט התל אביבי שאת הכי אוהבת?
"רוטשילד 12 ז"ל".
ומה הכי תל אביבי בעינייך?
השאלה "נקבע לדרינק?"