צליל דנין היא מהזמרות-יוצרות הכי מרשימות בסביבה מזה זמן, ולאחרונה הוציאה עם אורי אבני את הסינגל המשובח "תדליק את האור". מחר בלילה תוכלו לראות אותה נותנת בראש כשתתארח בהופעה של שאזאמאט, כשהמטרה היא לפרק לחתיכות את פסטיבל מגדה המתקיים היום ומחר במגידו, כגרסה מותאמת למצב של פסטיבל יערות מנשה. ומה יותר מותאם למצב מפסטיבל בארמגדון? כלום.

>> העיר של הפנר // הכי טוב להיות בבית. או לאכול במקדונלד'ס
>> העיר של ג'יי למוטה // הקבב הכי טוב בעיר והרמות לסקייטרים
>> הצביעו תל אביב: סקר טיים אאוט הבינלאומי 2024 יוצא לדרך

1.חוף צארלס קלור

המקומות האהובים בעיר: גילוי נאות ודי ידוע בסביבה, אני יפואית כבר 13 שנה ולא מרבה לצאת ממנה לאורך השנים לכן רוב ההמלצות שלי יהיו סובב יפו. החוף הואאיפשהו בין יפו לבית האצ"ל. מבחינתי זה דיל ברייקר לגור יותר מ-10 דקות הליכה מחוף הים. החוף הוא חלק משגרת החיים שלי, זה כמו כדור קלונקס בארנק למקרה חירום. עצם העובדה שהוא קרוב ונגיש מרגיעה אותי. מה גם שבקיץ אני באמת משתדלת לבקר בחוף כמה שיותר קצת לפני שקיעה, כולל שחייה וקריאה (כשאני לא מתעצבנת על הבנים שחופרים עם המטקות וכמעט מורידים לי את הראש עם הפריסבי והקפצות הכדור שלכם. די תרגעו כבר).

2. אלבה

בית קפה וחנות טבע קסומה של הפאוור קאפל אפרת ונימי. ממוקמת בחלק הכי תוסס של שכונת נגה. מלבד זה שהכל שם בריא ומוכן בהמון אהבה, אפרת היא המאמא, ההילרית והקוסמת הגדולה שמנצחת על האנרגיה ביד רמה ועם הרבה הרבה השראה ועיניים טובות.בת עמי 6

3. בוב קיוב

אם לצאת מיפו אז מרחק שמונה דקות מזרחה, שייטת 13 של הפילאטיס מכשירים, פאוור פילאטיס יש לומר, שום דבר שהכרתם. בוב משלבת המון סגנונות והאימון הזה יחודי לסטודיו שלה, לא לצפות למתיחות בצ'יל, בנות. אתן תצאו ממנה כנועות אך חטובות ותזהרו מאיחורים (בסדר, זה גם לבנים).רבנו חננאל 24

4. שאפה

המוסד הבלתי מעורער של יפו. הזמן לא ניכר עליו, ולמרות שהחיים משתנים השאפה תמיד תהיה לי למרחב בטוח, מה גם שתוכלו למצוא שם את אחד הקוקטיילים הטעימים שיש שנקרא על שם האלבום שלי, "רעבה ועצבנית". שם הם קנו אותי סופית.נחמן 3

5. Modest.Flowers

אין מצב לסגור את השבוע בלי פרחים בשישי מדניאל ברקת. הכרנו במקרה שאין מקרה, ומאז כל שישי אני פוקדת ולפעמים אפילו רוקדת לה בחנות עם הפרחים. היא והצוות המהמם שלה יכינו לי זר במחיר שאני אבחר, ולפעמים גם לפי מצב הרוח והצבעים של הבגדים שאני לובשת. ככה זה כשהיא אמנית מיוחדת שפרחים זה רק אחד מהכלים שלה, והעיניים המיוחדות שלה מייצרות גם אמנות מרגשת ברמות ששווה ממש לעקוב.סלמה 5

מקום לא אהוב בעיר

בתור מישהי שגרה בצפון יפו, משהו השתנה מאז פתיחת הרכבת הקלה (כפרה עליה אהבתי מאוד).גל של נרקומנים (הארדקור) הגיע בעשרות רבות, ממש צפונית לתחנת סלמה, ועם כל האהבה שלי לבני אדם קשוח מאוד להסתובב שם, בטח כאישה. בין אם צועקים מילים לא נעימות, מקיאים, משתינים בכל שעה ביום ככה לעיניי כולם על הקירות, וכל האיזור הקסום הזה מריח כמו בית שימוש וקיא. מדי פעם אוספים אותם באמבולנס, מי יודע אם חיים או מתים.
זה הארדקור. לפעמים אני תוהה איך חמש דקות קודם אמא האכילה את התינוק שלך ואחר כך אחד מהם הקיא את חייו מטר משם. לפעמים זה ממש ערב כיתה, כ-20 הומלסים נרקומנים, וזה ממש ממש לא נעים.יש שם דר רחוב אחד, מקסים ולא נרוקמן שקורא ספרים. הוא אחלה ובא לי למצוא לו דירה ועבודה.כואב לראות אנשים במצב כזה. חלקם מתהלכים ומדברים עם ישויות שלא איתנו, יש לומר (אני בעד, אבל צריך סט אנד סטינג), ובקיצור מסתובבים אבודים מבלי שאף מסגרת תוכל לעזור להם להשתקם. העירייה חייבת דחוף לטפל בזה בצורה מעמיקה. 106 מדי פעם מגיעים אבל לא מטפלים בזה מהשורש.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ב"מתקפה" הראשונה של האיראנים זה נפל (לא ליטרלי) על אירוע ההשקה של האלבום הכי טוב שיצא בארץ השנה, "אסולין", של חברה שלי טובה, אחות ובאמת באמת אמנית-על שאני אוהבת ללא קשר – ג'יי למוטה.חיכיתי להופעה הזו כמו אחרונת המעריצות, וזה לפני שהיא התפוצצה בטיקטוק עם "חרטטי בביטחון", וכבר בדרך להופעה קיבלנו מידע רשמי שהאיראנים בדרך אלינו. זו הייתה חוויה שלא אשכח. בתור מישהי שרצה ישר למרחבים בטוחים ברגעים כאלה, החלטתי שאני לוקחת אוויר ונשארת להופעה, כי אני חיכיתי לה וכך יהיה.

זאתי לא ידעה בכלל שהמתקפה התחילה ונתנה את שואו חייה, ואני אשכרה הצלחתי לרקוד בתוך החרדה מרוב שזה היה לוהט, ולרגע הרגשתי את כוחה המטורף של המוזיקה – שאני, שלפני רגע רציתי לברוח הכי רחוק שאפשר, הצלחתי ליהנות וגם לרקוד תחת איום איראני. הלם. כמובן שבסוף השיר האחרון חתכתי זריז לאוטותל הקרוב הישר לממ"ד – רק כדי לגלות שהטיל הבליסטי היחידי שנחת באותו ערב הייתה ג'יי בכבודה ושום דבר מאיראן. רגע וואו של התעלות על הפחד דרך מוזיקה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני חזק בספרים של התפתחות – חיבוק לא בכפייה לכל הציניים – והספר שליווה אותי הכי חזק ברגעים האלה היה הקלאסיקה של עולם הרוח, "כוחו של הרגע הזה". מבחינתי זו התורה כולה, תזכורת מדהימה שממש הרימה אותי מעל הקושי לרמות חדשות של עשייה ותודעה.

לאיזה ארגון את ממליצה לתרום או להתנדב?
1. תרבות של סולידריות – לתרום ולהתנדב. אין זמן טוב יותר מעכשיו לגדל סולידריות
2. SOSPETS – לאמץ או לתרום. הם מלאכים שבאו ללמד אותנו אהבה ללא תנאים. השבוע איזה בחור אקראי אמריקאי ליטף את לוסי הכלבה שלי ואמר שזה מדהים כמה התלאביבים מאמצים כלבים, שזה משהו שהוא לא ראה בסדר גודל כזה שם באמריקה. מעבר לזה שהוא היה ווירדו זו אבחנה נכונה ומחממת לב.
3. המטה למאבק בסחר בנשים – לא צריך הסבר לדעתי
4. ואם כבר דיברנו על דרי רחוב, אז לארגונים שתומכים בהם
5. או שאפשר פשוט לתרום ישירות לעיגול לטובה ולסגור את הפינה 🙂

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני בוחרת להרים לעוד פאוור קאפל תל אביבי שלא הייתם מדמיינים שהם גרים בתל אביב, אולי על איזה צוק של הר.דור שמאיועופרה– מי שעולמות הרוח לא מדברים אליו, יכול להמשיך הלאה 🙂 בתקופה החשוכה הזו אני מחפשת כמה שיותר זוויות טובות על החיים. כמישהי שכבר חוותה דיכאונות אני לא מעונינת לחזור לשם ולכן אני כבר במסע ארוך של ריפוי והתעוררות פיזית ורוחנית. כשהכרתי את התכנים של דור ואחר כך גם את של זוגתו עופרה (שאותה הכרתי מגלגול אחר שלנו כמפיקות בטלוויזיה) הרגשתי לא לבד. הם חולקים ידע קסום עתיק וחדש ובעיקר מנגישים זווית חדשה להסתכלות על החיים האלו. אם המילים מטריקס, התעוררות, קבלה, גלגול נשמות ושות' לא מלחיצות אתכםן ויש קצת סקרנות, הייתי ממליצה להציץ בלב פתוח וראש פתוח. אין אמת אחת (חוץ מאהבה), אין גורו, אין כת, ידע זה כח וכל עוד עושים טוב עם הידע והכח אולי נוכל גם למצוא דרכים חדשות לפתור בעיות ישנות. אמן.

מה יהיה?
יש מצב שיהיה עוד קצת "רע ומאתגר" לפני שיהיה טוב, אבל הכיוון הוא חיובי בעיניי. אני אופטימית ועושה כל מה שאני יכולה לשמור על הווייב גבוה וחיוני אצלי ובסביבה הקרובה שלי.

• העיר שלי
• צליל דנין
• יפו
• מתחם נגה
• שאפה
• פילאטיס
• פרחים

אם הייתם באים לאנשי דוכני הקסטות של נווה שאנן בשנות ה-80 ואומרים להם שיום אחד, כעבור 40 שנה, הרבה אחרי שקסטות יפנו את מקומן ליוטיוב ולספוטיפיי, עיריית תל אביב-יפו תרים פסטיבל רחוב רשמי שכל כולו מחווה למוזיקה שלהם, הם היו אומרים ודאי "מה? איזה יוטיוב? מה זה? לך מפה, ילד, אתה מפריע ללקוחות". אבל ביום חמישי (1.12), החל מ-19:00, העירייה תעשה בדיוק את זה (לא את החלק של המסע בזמן): תהפוך את רחוב הגר"א למדרחוב ותקיים בו מסיבת רחוב שכל כולו מחווה למוזיקה המזרחית של פעם – והמוזיקה המזרחית של היום שפועלת רחוק מאוד מקיסריה.

בראש ההופעות החיות בפסטיבל צריך לציין קודם כל את לירון עמרם והפנתרים שיארחו את ישי לוי ואבנר גדסי ל"חגיגה של פאנק-רוקנרול-מזרחית" חוצת דורות ואת צליל דנין, שהאלבום החדש שלה "רעבה ועצבנית" מתקיים איפשהו על התפר בין היפ הופ לבלדות מזרחיות אפלות. גם ריף כהן תגיע עם המופע החדש שלה "חור בלב", שמערבב כהרגלה השפעות מכל הצדדים של הים התיכון – תורכי, מרוקאי, אלג'יראי, ישראלי ועוד ועוד. חוץ מזה יופיעו גם אודי צברי, עם "חאפלת מחווה לשנות ה-80" והרכב המוזיקה היוונית אותנטיקיס. לאורך כל הערב יתקלט בפסטיבל, כמובן, יבגני צ'רטקוב.

וכך זה נראה בפעם שעברה, כשלירון עמרם והפנתרים זכו לארח על הבמה את מרגול:

• ❤ תרבות
• נווה שאנן
• מוזיקה
• מוזיקה מזרחית
• לירון עמרם והפנתרים
• אבנר גדסי
• ריף כהן
• צליל דנין

שאזאמאט:

צילום ועריכה: ליאור אלון הקלטה, מיקס ומאסטרינג – ליאור אביגדור עוזרי טכנאי – גיא ליף

אינדינגב 15, חמישי-שבת (20.10-22.10)

• ❤ תרבות
• אינדינגב
• BPM
• מוזיקה
• מוזיקה ישראלית
• מכללת BPM
• צליל דנין

• Facebook
• Twitter
• Email

צליל דנין מתפרצת כרוח סערה לבית קפה ביפו. בין סשן אצל קוטנר בגל"צ לסיבוב תליית פוסטרים ברחבי העיר, היא לא מצאה זמן לאכול. "היה לא משהו אצל קוטנר", היא משתפת מיד, "הייתי רעבה מדי וקשה לי לתפקד כשאני מורעבת". הרעב הוא גורם מניע בחייה של דנין: בימים אלה היא עובדת על אלבום חדש העונה לשם הזמני "רעבה ועצבנית", ובמקביל מתכוננת להשקת המופע שלה בבסקולה – מופע פופ מהוקצע בשלוש שפות (עברית, ערבית ואנגלית), בליווי שני רקדנים, אמן וידיאו והופעות אורח של אביב בכר, לירון עמרם ומייסא דאו. בקיצור, באה לטרוף.

על הבמה היא מבטיחה אווירה תימנית עם השפעות יפניות: "ימאן־ג'פאן", לדבריה (ברפרור לא מכוון, ככל הנראה, למועדון המיתולוגי שעמד כמה דקות הליכה מאיפה שהבסקולה עומד כיום). על הכוריאוגרפיה אחראי אבי מצליח, על ההפקה טל יוגב ועל הניהול המוזיקלי עטר מיינר. הניימדרופינג לא עוצר פה: בהופעה תבצע דנין שירים מה־EP באנגלית שהופק בחלקו על ידי יקיר בן טוב (טונה, הקרטל) ובחלקו האחר על ידי רועי אביטל מגרדן סיטי מובמנט (שהפיק גם את טוטמו). "Oh My Love", שנטחן כרגע בפלייליסט יום של גלגלצ, מגיע מתוכו. היא תבצע שירים גם מ־EP אחר, בעברית, שהופק על ידי ספנסרוסו. בגזרת ההפתעות צפויים עיבוד חדש ל"אתה גומר אותי" מימיה במטרופולין (אה כן, גם שם היא עברה) והשמעת בכורה לשיר חדש שהופק על ידי שניים מאנשי טייני פינגרז.

"מבחינתי המופע הזה הוא היציאה הרשמית שלי לעולם. אני פחות מתחברת לקטע החומרי של הדפסת אלבום, אז אני מתייחסת אל המופע הזה כאל אלבום נושם", מספרת דנין. "זה מופע רצוף בלי עצירות ובלי 'היי, מה שלומכם ותודה שבאתם'. אני לא מתכוונת לדבר בכלל בין שיר לשיר, רק לתת פרפורמנס".

למרות החיבוקים שהיא מקבלת מגלגלצ, ששמורים בדרך כלל לאמנים מכמה תבניות מוגדרות מראש, דנין כולה זועקת חו"ל: מההפקה המוזיקלית המהודקת עד הקליפים המושקעים. בכל זאת היא עדיין נוטה להתעצבן כשמתפלאים שמי שעומדת מאחורי כל זה היא בחורה בת 28 מיקנעם. "זאת כביכול מחמאה גדולה", היא אומרת, "אבל יש בה משהו מזלזל מאוד בעשייה המקומית, וזה מה שמעצבן".

אפשר להבין קצת את הזלזול הזה. עד לא לפני הרבה זמן היה פה חתיכת ואקום.

"היה ואקום כי הקהל לא נתן לז'אנר הזה צ'אנס כמו שצריך. אני יכולה להעיד על עצמי שבמשך שנים היה לי קשה לומר בקול שאני אוהבת פופ, והיום זה מאוד טרנדי, מההיפסטרים ועד כולם". איזה ז'אנר זה בדיוק? בסופו של דבר זהו פופ (מבחינת הקלילות והקליטות), אבל עם טוויסט, רחוק מהוולגריות ומהווליום המוגזם שנפוץ במיינסטרים העכשווי. וכמובן, עם חיבור מקומי חזק. "בקיץ האחרון נסעתי להופיע בארצות הברית. הזמינו אותי ואת מייסא דאו, זמרת פלסטינית מדהימה שמתארחת אצלי במופע, לשיר ולעשות סדנאות לילדים במחנה של ארגון שלום במיין. משם המשכתי לניו יורק וללוס אנג'לס במטרה לבחון את הסצנה ולהיפגש עם אנשים מהתחום. יצאתי בתחושה מאוד טובה והרגשתי שיש לי מה להציע שם. אוהבים מאוד בארצות את כל הקטע המזרחי. דווקא כי האוזניים שלהם פחות רגילות לסאונד הזה הם מגלים המון התלהבות".

אז בקרוב את הולכת לייצא את הסאונד העברי־תימני שלך לארצות הברית?

"ייקח זמן עד שזה יקרה, אבל זאת השאיפה. אם כאן מקשיבים לביורק ולסיגור רוס באיסלנדית, אין סיבה שלא יאזינו למוזיקה בעברית בחו"ל. נכון שעברית היא לא השפה הכי קלה או סקסית שיש, אבל אני עובדת על לגרום לה להישמע ככה בעזרת ביטים סקסיים וטקסטים חצופים".

ספרי עוד.

"יש לי שיר שהמילים שלו הן 'בוא אליי עכשיו, בוא ונשתכר, נמאס כבר להרשים את כולם, נמאס להשתעמם'. אפשר לומר שזה הסיפור של הדור שלנו. העולם הזה קטן וכולם מכירים את כולם, אז אני לא באה לעשות רושם על אף אחד אלא רק רוצה לעשות את השיט שלי בסטייל".

אם כבר סטייל, בואי נדבר על כך שהאסתטיקה היא חלק משמעותי במכלול של העשייה שלך.

"אסתטיקה היא מה שמבדל אותך בתור אמן. זה מתחיל בלבחור את השיר הנכון, ממשיך בלבחור את המפיק הנכון ומסתיים בשיתוף הפעולה עם המעצב הנכון. אחד השינויים התפיסתיים החשובים שעברתי עם הזמן הוא להבין שאני יוצרת בכל המובנים. יש לי הרבה רעיונות ויזואליים שאפשר לתרגם אותם לקליפים, לארט ולגרפיקה – שזה למעשה האופן שבו מתקשרים את המוזיקה החוצה. תוך כדי כך אני מבקרת ועורכת את עצמי כל הזמן. למדתי לא להתאהב בכל דבר שאני עושה ולדעת להגיד לעצמי כשצריך 'וואלה, יצא חרא שיר'. זאת כנות רדיקלית אבל יש בה משהו מאוד ממקד ומקדם. לא יודעת, אולי בסופו של דבר הכל תלוי בכמה אני רעבה באותו רגע".

צליל דנין ואורחים, בסקולה, הרכבת 72 תל אביב, רביעי (11.1) 20:30, 65־75 ש"ח

• מוזיקה
• צליל דנין
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

במרחק שתי דקות מאבו חסן מסתתר בית עותמני ייחודי שמארח בין כתליו אמנים, די.ג'ייז, מוזיקאים ומעצבים מרחבי העולם. הם נפגשים באופן ספונטני כמעט, מתחילים ליצור יחד ומחכים לראות איך הלילה ייגמר. יפו קריאייטיב הוא בית הארחה בוטיקי, מרכז אמנות, בית הפקות ולייבל מוזיקלי. מבחוץ אי אפשר לדעת מה קורה בתוך הבניין המרשים, שמספק אופציית לינה מיוחדת למי שמעדיף חוויה מקומית ומפגש עם אנשים על פני מלון מנוכר או חתול רגזן של אדם זר ב־airbnb.

המקום מציע ארבעה חדרי שינה להשכרה ב־80־90 דולר ללילה לחדר, והם כולם מצוידים במיטות מעוצבות בעבודת יד ובריהוט עתיק. במרפסת הגדולה שני חדרים נוספים: חדרו של אמנון רון, הבעלים והיזם של יפו קריאייטיב שמתגורר במקום והמשרד שבו עובדים אמנון, המוזיקאית צליל דנין שמנהלת את ההפקות במקום וכן אנה דובינסקי – המעצבת הגרפית והאחראית על המיתוג והארט של הפקות הבית.

בניגוד למצופה מחלל משותף של אמנים צעירים, הבית הענקי מעוצב בקפידה עד הפרטים הקטנים. בין תקרות גבוהות במיוחד, רצפות מצוירות, קשתות ועבודות אמנות מתקיימים אירועים שמפגישים אמנים מכל העולם. האירועים הראשונים שהתקיימו ביפו קריאייטיב החלו באופן ספונטני.

"הזמנו כמה חברים, חלקם מוזיקאים – חלקם שחקנים, חלקם אמנים – בלי הרבה מחשבה מה יבוא הלאה", משחזר אמנון. "כל אחד הביא משהו לאכול ומשהו לשתות, והאורחים מחו"ל בישלו את המאכלים שלהם. בסוף הארוחה מישהו תפס כלי נגינה החל לנגן, ופתאום זה נהיה כמו מופע. אורח אחר מברלין חיבר מקרן קטן והקרין צורות, מוזיקאי אחר הצטרף, שחקן עשה מופע ליצנות, והכל מתוך דיאלוג, מתוך תגובה לאחר".

מאז נפתח לפני כשנתיים, יפו קריאייטיב הוא מקום שוקק חיים ורווי פעילות עשירה שלא מפסיקה להוליד פרויקטים אמנותיים ושיתופי פעולה בינלאומיים בין אמנים ויזמים מחו"ל שמגיעים להתארח לבין מקביליהם המקומיים. באורחים שעברו בדלתות המקום אפשר למצוא שחקנים, אמנים פלסטיים, להקות ודי.ג'ייז, מפיקים, עיתונאים וקולנוענים נחשבים מארצות הברית, גרמניה, פולין, רוסיה, אירלנד ומדינות נוספות. "במהלך השנה האחרונה אירחנו יותר מ־30 אירועים שהפגישו בין קהילה יוצרת מקומית ובינלאומית", מספר אמנון רון. "יצרנו במה שאמנים מרגישים בה נוח לנסות חומרים חדשים או לפתוח באלתורים חופשיים של נגינה, ריקוד או משחק המתועדים על ידי צוות צילום".

עכשיו הם משיקים את Roomservice – בלוג חדש שמתעד בווידיאו רגעים מיוחדים מהופעות וארוחות ערב שהתקיימו בבית, לצד קליפים שהפיקו למוזיקאים שהם משתפים פעולה. באמני הבית אפשר למצוא את רותם בר־אור מ־TheAnglecy (יפו קריאייטיב עיצבו להם את עטיפת אלבום הבכורה ופיתחו את השפה הגרפית של ההרכב), מיקה שדה, מאיה בלזיצמן ומתן אפרת, Sun Tailor, Kids Fly, לירון עמרם, דניאל ספיר, מיה יוהנה וצליל דנין (Tzlil).

אחד הסרטונים שכבר עלו לבלוג מציג סשן בלוז בהשתתפות אחד האורחים המעניינים שזכה הבית לארח: ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, מוזיקאי בלוז בן 25 מארצות הברית שהופיע בישראל לפני כחצי שנה ונראה כאילו יצא היישר מתמונת שחור־לבן של מועדון בלוז מעושן בניו אורלינס. פקסטון התארח ביפו קריאייטיב, ובתום סיבוב ההופעות ארגנו בבית סעודה עם מוזיקאים מקהילת הבלוז והפולק הישראלית שנמשכה ללילה של ניגונים בלתי פוסקים. בין היתר ניגנו איתו עוזי רמירז פיינרמן ושי צברי.

"הבלוז הביא המון שמחה באותו לילה", מספרת צליל. "כשהתארחו אצלנו שחקנים ובמאי קולנוע ממזרח אירופה האווירה הייתה כיפית ומגניבה באופן אחר לגמרי, כי הבית יכול להכיל בתוכו כל כך הרבה אמנות שונה".

"לצד רגעים ספונטניים מתוך האירועים שלנו, Roomservice יציג בהמשך גם ראיונות עומק עם אמנים ועבודות שייווצרו במיוחד עבור הבלוג", מספר אמנון ומבטיח לחשוף גם תהליכים וסקיצות ולא רק תוצרים גמורים. "הבלוג יצר מוטיבציה לאמנים להתנסות בחיבורים שיובילו לכיוונים מעניינים ולפרויקטים חדשים".

אתר יפו קריאייטיב

• אמנות
• צליל דנין
• האם אתם "יאקים" תל אביבים?
• לייבל
• בוטיק
• קידס פליי
• יפו
• תל אביב
• עירוני
• מוזיקה