זה כנראה מקרי לחלוטין, אבל בזו אחר זו יצאו לפתע שתי סדרות דרמה ביוגרפיות גדולות ומושקעות שעוסקות במעצבי אופנה איקוניים מן העבר הרחוק, ואחרי שדיסני+ עשתה כבוד לכריסטובל בלנסיאגה במיני-סדרה המצוינת להפתיע "כריסטובל בלנסיאגה", באה אפל TV+ ומעניקה טיפול יוקרתי לכריסטיאן דיור בדרמה התקופתית והיוקרתית החדשה שעלתה היום לאוויר, "The New Look".

>> הפתעה: הסדרה על כריסטובל בלנסיאגה היא הוט קוטור
>> מה ראינו אתמול: העולם רוצה גבר קשוח והוא רוצה אותו עכשיו

הדבר המעניין מבחינת בטטות כורסה מקצועניות, הוא שיוצר הסדרה הוא טוד איי קסלר, מכותבי "הסופרנוס" בעונות 3-2 ומיוצרי "Damages" המצוינת עם גלן קלוז ו"קשר דם" המעולה של נטפליקס עם בן מנדלסון. בשבע השנים האחרונות הוא לקח הפסקה ארוכה מתעשיית הטלוויזיה, ולכאורה יש כאן קאמבק משמח של אחד היוצרים המבטיחים של העשור הקודם.

מנדלסון וקלוז חוזרים לשתף פעולה עם קסלר בסדרה האפית הזאת, מנדלסון בתפקיד אדיר ככריסטיאן דיור עצמו, בעוד קלוז מגלמת את עורכת האופנה המיתולוגית של "הארפר'ס בזאר" כרמל סנואו, בעוד ג'ולייט בינוש מגלמת את קוקו שאנל, מייסי וויליאמס מ"משחקי הכס" מגלמת את קתרין דיור, אחותו לוחמת הרזיסטנס המפוארת, וג'ון מלקוביץ' האגדי מגלם את הקורטייר לוסיאן להלונג שחלש על עולם האופנה הפריזאי בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הקאסט המפואר הזה לבדו הוא סיבה טובה להתייצב מול המסך, וזה עוד לפני שדיברנו על השחזור התקופתי המוקפד והאופנה המסחררת.

שלושת הפרקים הראשונים של האפוס הביוגרפי כבר באוויר (ומעכשיו פרק בשבוע), הביקורות נעות בין "גרועה באופן מעורר השתאות" ובין "מבדרת ומרתקת", יש גם סערה קטנה בדרך לגבי האופן שבו הסדרה מלבינה ואף מוחקת את השת"פ של קוקו שאנל עם הנאצים בזמן המלחמה, אבל במרכז הסדרה עומדת הקולקציה המיתולוגית של דיור, "The New Look", והיא מקבלת את כל הכבוד המגיע לה, אז כל הפאשניסטות מאוד מרוצות ומרוצים בינתיים. וזה כנראה מה שחשוב.
>> "The New Look", עונה 1, 10 פרקים. עכשיו באפל TV+

• המסך
• מה רואים הלילה
• אפל טיוי
• אופנה
• קוקו שאנל

• Facebook
• Twitter
• Email

קרל לגרפלד, העומד בראש בית האופנה שאנל כבר למעלה מ-30 שנה, נפטר הבוקר בפריז, כך מדווחים גופי תקשורת בצרפת. מותו של מעצב האופנה האיקוני מגיע שבועות ספורים אחרי העדרותו התמוהה משבוע האופנה בפריז, שהוסברה בידי בית האופנה בכך שהרגיש עייף. זו הפעם הראשונה בה לגרפלד החמיץ את מסלול הקוטור בשבוע האופנה, דבר שהעלה תהיות בנוגע למצבו הבריאותי. סיבת המוות לא שוחררה בינתיים לתקשורת.

הקריירה הארוכה של המעצב הגרמני מלאת עשייה ענפה ויוצאת דופן. לבית האופנה הצרפתי הוותיק שאנל הוא נכנס בשנת 1983, בראשו הוא עמד במקביל להיותו המנהל האמנותי של בית האופנה פנדי ומותג האופנה קרל לגרפלד הקרוי על שמו.

לגרפלד נולד ב-1933 בהמבורג (אם כי סיפר ב-2009 שייתכן שנולד ב-1938), לאיש העסקים אוטו לגרפלד ולזבנית הברלינאית אליזבת' בהלמן. לפריז הוא היגר ב-1955, בה הוא למד היסטוריה ואמנות ומיד אחר כך החל את הכשרתו בעולם האופנה. בגיל 25 עיצב את קולקציית הקוטור הראשונה שלו תחת בית האופנה ז'אן פאטו, שנחשבה שנויה במחלוקת ופרובוקטיבית.

הפריצה הגדולה של עיצוביו המחתרתיים קרתה בשנת 1972, תחת המותג קלואה. בהמשך, מונה כמעצב הראשי של שאנל, בו הפיח רוח חיים חדשה אחרי שנים רבות בהן נחשב המותג הצרפתי מיושן ולא רלוונטי.

בחייו, עורר לגרפלד שערוריות רבות: ב-1993 גרם לעורכת הראשית של מגזין ווג, אנה ווינטור, לעזוב תצוגת אופנה של פנדי, בה העסיק כוכבת פורנו מוכרת כדוגמנית, ב-2009 התבטא בעד שימוש בעור ובפרווה, וב-2012 כינה את הזמרת אדל "שמנה מדיי". חייו האישיים של המעצב הצבעוני נותרו פרטיים למדיי, אך ידוע שהיה במערכת יחסים ארוכת שנים עם איש הלילה ז'אק דה באשר עד למותו ממחלת האיידס בשנת 1989.

"לעשות אופנה זה כמו לנשום עבורי" אמר לגרפלד למגזין האופנה ווג בשנה שעברה. עם שיערו הלבן האסוף, המשקפיים הכהים, כפפות העור מהן מציצות אצבעותיו ולא פחות מ-12 קולקציות בעיצובו בכל שנה – אין ספק שמדובר בלא פחות ממותה של אגדה.

בית האופנה הכריז על היורשת של לגרפלד, וירג'יני ויארד, שעובדת כמנהלת הסטודיו של שאנל מ-1987. ויארד נבחרה בידי מנכ"ל שאנל אלן וורטהיימר, אחרי שליוותה את לגרפלד בכל אירועי האופנה בהם ביקר בשנה האחרונה.

• קוקו שאנל
• קרל לגרפלד
• פנדי
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

זה שובה של הטלניאשקה. אולי מוגזם לומר "שובה". למה? מהטעם הפשוט שחולצת המלחים הלבנה עם פסי הרוחב בכחול צי, בשחור או באדום מעולם לא עזבה אותנו.

חולצת הברטון (טלניאשקה ברוסית), כפי שהיא מוכרת לנו היום, נוצרה בצרפת בעקבות החקיקה של 27 במרץ 1858, שחייבה את חיילי הצי הצרפתי ללבוש, כחלק מהמדים שלהם, חולצות לבנות עם 21 פסים כחולים – כל פס לציון אחד הניצחונות הימיים של צי נפוליאון על הצי הבריטי. במקור נקראה החולצה "מרינייר" או "מטלו", אבל מהר מאוד נהפכה פופולרית בקרב ימאים ודייגים מחבלי ברטאן ונורמנדי (גם אם היו משתמטים ולא שירתו בצי), ונקראה מעתה חולצת ברטון על שם חבל הארץ שבצפון מערב צרפת. דייגים, מלחים בצי האזרחי וסתם פועלי נמל לבשו גרסת כותנה או צמר של חולצת הברטון. היצרן המקורי – שעד היום תיירים יפנים משתרכים בטור מחוץ לחנויותיו בפריז – הוא המותג סיינט ג'יימס התופר חולצות אלו מכותנת ג'רסי המסורקת בכפר קטן ליד מון סן מישל, על גבול ברטאן ונורמנדי.

אף שהחולצה נהפכה לסמל צרפתי כמו ברט, בגט ושום – גם ציים אירופים אחרים אימצו את הסגנון רגע לפני פיתוח אוניות המערכה המודרניות. הצי של רוסיה הצארית נתן לה פרשנות משלו והפך אותה לבגד רוסי למהדרין: הטלניאשקה. גם הצי הסובייטי לבש אותה והיא בשימוש עד היום בחילות הים והצנחנים של הצבא הרוסי.

אחרי חופשה בחופי נורמנדי וברטאן והתרשמות עמוקה מהסטייל של הימאים שם – חזרה קוקו שאנל לפריז והפכה את החולצה הזאת לפריט אופנה עילית עוד ב־1917. בין מלחמות העולם נהפכה חולצת הברטון לסמל של חיי הריביירה הנינוחים־זוהרים של הדור האבוד, עם פיגורות כמו פאבלו פיקאסו וארנסט המינגווי שלבשו אותה כמו אות גבורה. "באותה תקופה אנשים לא לבשו חולצות דייגים, והבחורה שהיה נשוי לה הייתה הראשונה שאי פעם ראה בחולצה הזו", כתב המינגוויי בספר הריביירה האולטימטיבי "גן עדן".

בשנות ה־50־60 היו אלו גיבורי תרבות כמו מרילין מונרו, בריז'יט בארדו, אנדי וורהול, אודרי הפבורן וג'יימס דין שלבשו את חולצת הברטון, והיא זוהתה הן עם קולנוע הגל החדש הצרפתי הן עם תנועת הביטניקים. מאוחר יותר נהפכה לסמל של תת תרבויות שונות של רוקנ'רול ולפריט קולי באופן כללי. כאמור, סנט ג'יימס מנורמנדי וארמור לקס מברטאן עדיין נחשבים לדבר האמיתי, אבל היום כל בית אופנה רציני, ממעצבי העל ועד מותגי ההיי־סטריט, מייצר גרסה משלו (ז'אן פול גוטייה הפך את העניין לפרודיה של ממש).

בעונה הנוכחית מנסים המעצבים השונים להמציא מחדש את הטלניאשקה. חלוצי הפסים הלא שגרתיים הם קום דה גרסון היפנים. זה שנים שהם משתעשעים בדוגמאות פסים או בצבעוניות לא אופיינית (שלא לדבר על סמל הלב שמבצבץ פה ושם על חולצות הברטון והטלניאשקה שלהם). כריס ואן אש מכריסטיאן דיור הגדיל לעשות הקיץ הזה והוסיף לעיצוב פסים רחבים יותר וצירופים לא שגרתיים של צבעי צהוב, לבן, כחול ואדום; בג'וצי הפסים השתלטו על כל הלוק; בקנזו ובפול סמית הלכו על צבעוניות טריפית ופסים א־סימטרים. כך או כך, כולם שמים פס.

• ברטון
• ג'יימס דין
• אודרי הפבורן
• אנדי וורהול
• בריז'יט בארדו
• מרילין מונרו
• קוקו שאנל
• טלניאשקה
• החיים היפים
• אופנה
• חולצות