>> נועה סוזנה מורג (אתם צריכים לעקוב) היא סופרת תל אביבית, מהקולות הבולטים בספרות הישראלית הצעירה (וגם מנהלת ספריית התיאטרון בבית אריאלה). ספרה השני והמעולה ממש "סיום מדומה" יצא לאחרונה בהוצאת כתר, והוא תוצר של השנים שחלפו עלינו מאז הקורונה, תקופה שהתאפיינה באובדן האמון של אנשים צעירים בממסד, בחוסר אמון ביכולת שלהם להשפיע ולשנות, באי אמון באנשים, באי אמון במין, בחוסר אונים מול תופעות, בניהילזם מוחלט, בתחושה של חוסר משמעות.ואתם רוצים לקרוא אותו.

>> סתלבט בקיבוץ בעיר והופעות חינם בפארק // העיר של שימי אטיאס
>> וואן וומן שואו מושלם ובורקס שקפא בזמן // העיר של גיא ברטשניידר
>> קבב של נהגת משאית וחנות שהיא נכס תרבות // העיר של קורין אברהם

1. כנסיית עמנואל

המושבה האמריקאית נראית כאילו אין לה שום קשר לשאר העיר, ובפועל דומה יותר לתפאורה שנשתלה מאחורי בנייני הרכבת של רחוב אילת. המעבר החד מפלורנטין אל הרחובות המטופחים של השכונה הזו היא חוויה נעימה שנותנת קצת אוויר, ונמצאת בהם גם כנסייה קטנה עם צריח שלפני שבעה באוקטובר, במשך כמעט שנה, למדתי בה שיעורי נגינה בעוגב ואני בהחלט מתכוונת לחזור.

2. קולנוע יפו

הקולנוע העצמאי והנוסטלגי הזה שומר על הגחלת אחרי שרוב בתי הקולנוע הקטנים בעיר נסגרו. ליד הבר, בשני אולמות קטנים וחמימים, מוקרנים סרטים ישנים וחדשים, קלאסיקות, סרטי קאלט וטראש שבכולם אפשר לצפות עם כוס יין ושקית של הפופקורן הכי טעים באזור.
מרזוק ועזר 14יפו

3. ענן בר

ללא ספק הבר האהוב עליי. אני לא יודעת אם זה הממדים הקטנים שלו או סוג האנשים שנמשכים אליו, אבל האמנות המקומית על הקירות, המוסיקה הלא ברורה, החצר הקטנה בקצה והנוכחות הגשמית של התקליטים, כולם מתמזגים לכדי מקום מפגש מושלם ומנחם.
רענן 36 תל אביב

4. תיאטרון הבית

תיאטרון חתרני שמביא הצגות ומופעים עם קו אומנותי שאני יכולה לסמוך עליו. בשנים האחרונות ראיתי בו את רוב המופעים שהזיזו אותי ויצאתי מהם עם מחשבות חדשות.
נועם 5 יפו

5. גן יעקב

הגן הסבוך שצמוד להיכל התרבות. המבנה הארכיטקטוני המפותל שלו והצמחייה הכהה והצפופה יוצרים את התחושה שהוא משתנה לך מתחת לרגליים תוך כדי הליכה בתוכו. יש לי הרבה זיכרונות מהגן הזה; שיטוטים איטיים מעשורים שונים בחיי, נשיקה אחת מסוימת. אני אוהבת להיבלע בתוכו עם ספר, או סתם לעשות בו סיבוב באמצע היום כשאני בדרך לאחת השדרות.

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שנמצא כרגע תחת שיפוצים. השיפוצים ברחבי העיר נמשכים כבר כל כך הרבה שנים ובאמת שאי אפשר יותר. במיוחד קשה לי עם מה שעושים ועוד יעשו לאלנבי, רחוב שקרוב לליבי במיוחד; הרחוב הזה היה צריך להישאר בדיוק כפי שהוא, אפור ושחוק, עם בתי העסק המפויחים והמולת האוטובוסים המוכרת. לצערי כל זה עומד להשתנות בזמן שיש בעיר הזו לא מעט מקומות שזקוקים פי כמה לשיפוץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״המבורגירלז״ של מיה לנדסמן והילה גלוסקינוס; בשנתיים האחרונות נוצרו כאן כמה יצירות שכולן ביקשו לומר משהו עמוק על קריסת מסגרות המשמעות וחוסר האפשרות שלנו להבין את המציאות. ההצגה המוטרפת הזו עשתה את זה בצורה מזוקקת ומקורית במיוחד. וסרט הדוקו״הדונם של סבתא״ של ירמי שיק-בלום ואלעד אורנשטיין. סרט אישי, מצחיק ונוגע ללב, שמעל הכל מנכיח את האבסורד הפוליטי שאנחנו חיים בו ואת מה שקורה מדי יום בגדה המערבית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
״מקום טוב הכל רע״ של ענת ונורית דרימר; הטרגדיה הקומית של שתי האחיות הגאונות מפיחה חיים ביצירות הגנוזות של אביהן, יוצר שאפתן ונועז, שנותרו רובן במגירה. כמו בכל יצירה שהשתיים האלה יוצרות, ההומור, הכריזמה והתעוזה היצירתית הייחודית שלהן מזכירים כמה רחבה הנפש האנושית, כמה רחוק אפשר ללכת עם הדמיון ועד כמה כאב ואהבה כרוכים יחד.
גם האלבום״הסוף״ של להקת ״כוח וידאו״; אני בדרך כלל לא מקשיבה למטאל, אבל לאלבום הזה האזנתי בישיבה אחת מההתחלה ועד הסוף. אני חושבת שהנפש שלי הזדקקה לצרחה שעוברת דרכו ולאופן שבו הוא מביט נכוחה במציאות. בתוך ההיאחזות הבלתי נגמרת שלנו בתקווה בשנתיים האלה, האלבום הזה מאפשר לרגע מקום לייאוש שעולה מול מה שקורה כאן. אחרי שמאזינים לו אפשר לחזור ולחתור לעתיד טוב יותר.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
״תרבות של סולידריות״.קבוצה מעוררת השראה שלא מפסיקה לפעול למען הקהילה באופן קשוב ומחמם-לב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שיש להם אפשרות לעבור כרגע לחו״ל אבל בוחרים להישאר בתל אביב.

מה יהיה?
במהלך המלחמה עם איראן ביוני האחרון, ברגע של ריצה למקלט הבזיקה בי תיאוריה לפיה בשנת 2020 התחילו שבע שנים רעות ברמה הגלובלית (בסגנון ׳חלום פרעה׳), מה שאומר שאנחנו צריכים להחזיק מעמד עד 2027 ובה יתחילו שבע שנים טובות יותר. אני לא יכולה לחתום על ההתגשמות של זה, אבל זה כן מתחזק את האופטימיות שלי.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• המושבה האמריקאית
• קולנוע יפו
• ענן בר
• תיאטרון הבית
• גן יעקב
• רחוב אלנבי

>> אמה אביטל (אתם ממש צריכים לעקוב) היא יוצרת תוכן וכוכבת טיקטוק, בת 29, גרה בתל אביב עם בן זוגה ושני ילדיה – טומי בת השנתיים וליאו בן 3 שבועות. עם מאות אלפי עוקבים בארץ ובחו"ל, היא בנתה קהילה סביב חוש אסתטי יוצא דופן וחיבור נדיר בין ניו יורק לתל אביב, שהפכו אותה לאחת הנשים המסקרנות בצד הזה של הרשת.

1. יפו העתיקה

אתחיל עם יפו העתיקה. אמנם היא בקצה, אבל מבחינתי זה מפלט קסום – אין משהו יותר נוסטלגי עבורי מאשר להסתובב בתוך המבנים הישנים של יפו העתיקה שבה אפשר לראות מגוון רחב של אזרחים בין הסמטאות. לא רק שזה זכרון ילדות שלי, לפתע אני מרגישה שאני נמצאת במקום אחר לגמרי, שקט, יפהפה ומעניין.

2. כיכר ביאליק

נמצאת בלב איזור רועש יחסית, אבל כשנכנסים פנימה יש מעין נחת ושקט. סביב המזרקה החמודה יש בתי קפה נחמדים שבתור אמא לקטנים כיף מאוד לשבת איתם שם על קפה, שוקו, מאפה, ולתת להם להתרוצץ באיזור שקט לרגע בלי מכוניות. מה יותר כיף מלשבת ביום חם, עם קפה קר, בכיכר שמחה, מלאה בילדים, ולהתסכל על הענפה שבאה לבקר בבריכה? מרגיש אירופה רק עם שמש ים תיכונית.

3. קולנוע רב חן

בכיכר דיזנגוף. מעבר לנוסטלגיה ולכל הסרטים שראיתי שם בילדות, יש משהו קסום בבית קולנוע קטן ואינטימי, שמתחתיו ברים ומסעדות וכיכר גדולה. יש בזה משהו תמים בקטע משמח.

4. ברבוניה בר

מקום מיתולוגי. אין הרבה מה להוסיף. מי שאוהב לפתוח שולחן ואוכל דגים – זה המקום בשבילכם.
בן יהודה 192 תל אביב

5. אואזיס

חנות צמחים מהממת על רחוב סלמה. נכנסת אליה ושוכחת קצת מכל הרעש מסביב. למרות שהיא רחוקה מהבית שלי, היא שווה את המפגש עם בר וגיל שמנהלים את המקום.
סלמה 65 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אף פעם לא ממש אהבתי את רחוב אלנבי. תמיד היה לי קצת רועש מדי ומלא עשן של אוטובוסים. אני מקווה שזה ישתנה עכשיו כשהרכבת הקלה תיפתח ברחוב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
השנה הלכתי בפעם הראשונה לפצ'ה קוצ'ה, זה ערב אמנות ויצירה מרתק, שונה וייחודי, המפגיש אמנים, אנימטוריות, צלמים, מעצבות, גרפיקאים, הוגים, רקדניות, מוזיקאים וכאלה שפשוט מסרבים להיכנס תחת הגדרה ברורה, על במה אחת. לכל אחד מהם יש 6:40 דקות להביע את עצמם. יצאתי משם לא רק עם אנרגיה יצירתית מחודשת אלא גם עם תקווה וקצת אמונה מחדש באנושות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
לפני כמה שבועות הלכתי לראות את ההצגה "סטיקרים" בסטודיו למשחק ניסן נתיב ביפו. האמת שהלכתי כי אח שלי לומד שם. זאת הייתה הפקה שהכיתה שלו כתבה וביימה בעצמה והיו שם חומרים שנגעו במלחמה, במסיבות, במשפחה, והכל מהעיניים של הדור שלנו. ממש התרגשתי. בכללי תיאטרון זה משהו שאני רואה מגיל 0 ותמיד פותח לי את הלב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני אישית ממליצהלהציץ על עמותת אלו"ט. אלו"ט פועלת עבור כל הילדים, הילדות ובני ובנות הגיל הבוגר שעל הרצף האוטיסטי בישראל, מקדמת ומייצרת אורח חיים מכבד ומכיל ומלווה את המשפחות מרגע האיבחון ולאורך כל החיים. עושים הכל כדי להביא להצלחתם האישית ולהגשמת היעדים של כל אחד ואחת. מאמינה שלפעמים קל להתפספס כשאתה קצת שונה. מכירה את זה מקרוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבית שהכי הייתי רוצה לפרגן לה היום היא אמא שלי. מעבר לזה שהיא סבתא מדהימה לשני הילדים המתוקים שלי, היא גם עלתה לארץ בשנות ה-20 לחייה והפכה לתל אביבית המקסימלית עם טוויסט ניו יורקי, מנהלת עסק משלה, מכירה את האיזורים השווים של העיר ואפילו פתחה גן בתל אביב כשהייתי ילדה! כל זה והיא עדיין מצליחה לעזור לי כמה שרק אפשר עם טומי וליאו הקטנים. בקיצור טאטא איימי!

מה יהיה?
בתור אמא צעירה לשתיים קטנים אין לי אופציה אחרת כרגע מאשר להאמין שיהיה טוב! נעשה שיהיה טוב! מאמינה שאחרי השנתיים המטורפות קורעות לב ומחרידות שעברנו, אנחנו כקהילה נהיה חייבים להקים ולרומם פה דור חדש של טוב. ולכן יהיה טוב!!!!

אם לא מאוחר תיקון קטן

1. כיכר ביאליק.
2. ⁠1. ה

• העיר שלי
• משפיענים
• יפו העתיקה
• כיכר ביאליק
• בר ברבוניה
• רחוב אלנבי
• צמחים

>> ורד נסים (למה שלא תעקבו) היא אמנית רב-תחומית בולטת בסצנה, ובימים אלה היא מציגה בגלריה העירונית רמת השרון את תערוכת היחיד "מתאבקת על החיים" באוצרותה של רחל סספורטה, ובה היא מציגה מיצב וידאו, צילומים ואובייקטים דרכם היא עוסקת בקינת נשים ובהתמודדות עם אובדן. אתם צריכים לראות את זה.

>>מיץ התפוזים הכי טוב וחנויות ספרים כמו בחו"ל // העיר של שקד בשן
>>קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>>קפה בת"א של פעם והממולאים הטובים בעולם // העיר של יסמין רביב

1. הבית שלי ברחוב מטלון

אני יודעת שלכתוב "הבית שלי" נשמע כמו התחמקות, אך בזכות קצת עזרה ובזכות מחירי הדירות שהיו אז זולים הצלחתי לקנות את הדירה שלי. היא נמצאת בקרבת התחנה המרכזית ובמשך 12 שנים גרתי בה, והיא שימשה לי גם לסטודיו. כשילדיי נולדו עברתי לגור בחולון בקרבת הוריי על מנת שאוכל לקבל מהם עזרה. עזבתי את הבית מתוך ידיעה שכשהם יגדלו קצת אחזור איתם. הרגע הזה מרגיש קרוב יותר, אבל גם התרחק לאור כל האתגרים של השנים האחרונות. אני מרגישה געגוע אליו ומידי פעם תוהה מתי אוכל לחזור, איך זה ירגיש עכשיו כשכל כך הרבה השתנה.

2. רחוב אלנבי

פעם, עוד לפני שנולדתי, רחוב אלנבי היה רחוב ארוך שנע מכיכר המושבות. אחת הכיכרות המרכזיות הראשונות של העיר, שהסתיימה בקזינו גלי אביב. כיום הרחוב השתנה, אבל אפשר להרגיש את העיר דרכו. למרות ההזנחה, למרות החפירות, למרות הסכנות להידרס על ידי קורקינטים ולמרות הרעש – אני אוהבת את הרחוב. את הסיפור של לנסות למצוא מוצא חדש לים, עיקוף לנתיבים של יפו, את הקצב, את החנויות שמציעות שפע המוני לצד חניות בוטיק.

3.מקס סטוק קינג ג'ורג'

אני תמיד עושה קניות במקס סטוק. יש שם מבחר עשיר ומשונה של דברים שאני רוצה ולא צריכה. יש שידות לילה, חומרי יצירה, בגדים, חיישני תנועה, הכל. אני חושבת שמקס סטוק הוא קצת השתקפות של יצירות אמנות בעיניי. המקום מצביע על שפע חסר תכלית מהסוג הדמוקרטי. יש שם באמת אנשים שלא תמצאו בחנויות אחרות שהמכנה המשותף של כולם הוא לרוב שותפות גורל של אנשים שמחפשים מציאות, שמחפשים שפע שאין בו צורך אבל שיש כמיהה גדולה אליו. יש הרבה סניפים בעיר אבל הסניף הזה הפך להיות אחד מהאהובים עלי. תמיד מתרחשים שם סיפורים ודרמות.
קינג ג'ורג' 48 תל אביב

4. בסריגתא

חנות בשדרות ירושלים.יש לי אהבה גדולה למלאכות יד. אני לא יודעת לסרוג לצערי, אבל עוד לפני שהילדים נולדו התחלתי להסתכל יותר על בובות. בובות צמר בעיקר. יש כמה חנויות מופלאות בעיר וקשה לבחור רק אחת. אני רוצה להוסיף לרשימה גם אתחיים רפאלבאזור שוק לוינסקי, מסעדתקאנוהוייטנאמית, את חנות הבגדיםקאלה, ואת חנות חומרי היצירהקנבס.
שדרות ירושלים 53 יפו

5. D-STORE

חנות שנמצאת באלנבי, שכמו שציינתי, הוא רחוב אהוב עליי. הייתי יכולה לבחור עשרות חנויות רק מתוך אלנבי. הן חלק ממה שהופך את הרחוב לנהדר ולהפך. שני הילדים שלי על הרצף, והחנות מוכרת כל מיני דברים שונים ומשונים שמיועדים לילדים על הרצף או עם הפרעות קשב וריכוז. אסתטית החנות לא נראית כמו משהו יוצא דופן, אבל הסבלנות של האנשים שעובדים שם ראויה לציון. הם יסבירו וישכנעו להרגיש את השמיכות הכבדות, לגעת בצעצועים מרגיעים. אני מאמינה ומרגישה שהמקום נוצר מתוך אהבה ונסיון להבין חוויה אחרת של העולם. מתוך האינטראקציה עם המוכרים בחנות יכולתי גם רגע להתנתק מההוויה שלי ולחוש דברים בצורה אחרת.
אלנבי 119 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

מוזיאון תל אביב. אני מאוד אוהבת את המוזיאון, אבל שתי נקודות מפריעות לי בו: ראשית, האדריכלות שלו. המחשבה על בניית מונומנט עצום מרגישה כמו קפריזה אדריכלית אומללה. כזו שלא לוקחת בחשבון את האנשים שמבקרים במוזיאון ורוצים לראות אמנות. יש שם חללים גדולים שמובילים לשום מקום ומקשים על ההתמצאות. הנקודה השנייה קשורה למיקום של המוזיאון מול הקריה. אני יודעת שההימצאות של בסיס צבאי מול המוזיאון המרכזי היא קצת סמן של הישראליות, של הקיום המופרע שלנו שאנחנו מנסות לנרמל. הייתי רוצה שהסמליות המיליטריסטית הזו תהיה מאחורינו מתישהו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני רואה המון המון תערוכות. יש הרבה דברים שאני אוהבת ושפותחים לי את הלב, אבל אני רוצה רגע להגיד שאני אוהבת אתשוק חג המולד ביפו. הוא נותן לרגע תחושה שיש אפשרות של קבלת דתות אחרות, אנשים אחרים, דברים שמאוד חסרים במדינה כרגע ושהלוואי ויהיו הרבה יותר מהם ושארועים כאלו יתפרשו ויהפכו למגוונים ומקובלים יותר. אני רוצה לפרגן גם לתוכנית"דקותיים"שמשודרת בכאן. הגישה ליצירה דוקומנטרית של איתי אשר מצוינת וישירה, ולא שיפוטית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
חייבת להודות שברגעים המעטים שהיה לי זמן, ובגלל שיש לי את הצידוק של לראות המון אמנות אני מרשה לעצמי לשקוע באסקפיזם מוחלט סטייל תוכניות בישול. בנוסף ממליצה בחום ואהבה על "מקום שמח" של נועה קולר ורם נהרי שמצליחה לתאר משפחה ודינמיקה משפחתית בצורה מרגשת ושובת לב.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש המון צורך בעזרה מהמון כיוונים. כל הפוסט טראומה, התמכרויות שהלכו והחריפו סביב המלחמה, ארגונים פוליטיים חשובים ובאמת נראה שעל האזרחים מוטל לנסות ולטפל ולהחזיק את הכל. שאין מבוגר אחראי בנמצא. בזמנים האלו אני חושבת שצריך להחזיק ולשמור גם על אנשים שהמצוקה שלהם לא באור הזרקורים כרגע כמו ארגונים שמטפלים בקשישים עריריים. בזמן הקורונה היתה קצת יותר מודעות וחשוב לא לתת לה להתפוגג בתקופה הזו שיש כל כך הרבה צורך ומצוקה. יש כמה עמותות כמו "מטב", עמותת "לתת" וכמובן לעמותת "קשת" המופלאה והחשובה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
נראה לי כרגע לכל העיר, להרים לכולם, ולנסות על הדרך להזכיר להם שלמרות שזה בסדר להנות שלא ישכחו את הדברים החשובים ושלא יתנו להסחות דעת ולרצון לברוח להשתלט עליהם. מבין כולם אני בוחרת להרים לשלומית ברויר ולרחל סספורטה, שתי האוצרות האחרונות שעבדתי איתן על תערוכת יחיד ושתיהן נשים מקצועיות ונפלאות שחובה להרים להן .

מה יהיה?
אני לא סופר אופטימית כרגע אבל אני יכולה להגיד שאני מקווה שיהיה טוב, וזה גם משהו בימינו. אני רוצה להאמין שיהיה טוב, אבל בקונפליקט מתמשך עם המציאות מסביב. אני מקווה ממש שיהיה שיקום וחמלה ובקרוב.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• רחוב אלנבי
• קינג ג'ורג'
• סריגה
• מוזיאון תל אביב

>> איה ליאון (כדאי שתעקבו) היא אמנית סאונד, מלחינה ונגנית סקסופון ואלקטרוניקה. בחודש שעבר נפתחה התערוכה "עקבה" בהשתתפותה (בית הספר לאמנות מוסררה, שבטי ישראל 22 ירושלים, עד ה-30.12), שם הציגה את "אדוות", יצירה לקולנים, קונטרבס ואלקטרוניקה חיה, לצד פרטיטורות גרפיות מהפנטות שנראות כמו שרטוטי גינות זן או בלו-פרינט של תקליט. תפתחו את האוזניים.

1. רחוב אלנבי

בקצה אחד שלו – הים (מקום אהוב בפני עצמו, ר' סעיף מס’ 5) ובקצה השני – כיכר המושבות, צומת היסטורי, שכמו אז גם היום משחק תפקיד חשוב בחיבור חלקי העיר. בין לבין יש גישה לכל מה שכיף:הנילוס,שוק הכרמל,מתחם בית הכנסת הגדול,פיתה ג’סמינו(למי שיש כוח לטסטוסטרון),ג'וס פיצה(שלדעתי בין הטובות בעיר),ה-סניף של סופר־פארםועוד. אלנבי בשבילי מלא בנוסטלגיה ונעורים – מהסקסופון הראשון שקנו לי לבת מצווה בגינצבורג, דרך מסיבות בפסאז', ועד בילויים שיכורים בסלון ברליןובלוציפרשנגמרו עםפיצה בוטיקבסוף הלילה. יש מי שמיהרו להספיד את הרחוב כשהתחילו השיפוצים לרכבת הקלה, אבל דווקא יש משהו נחמד בזה שהוא התנקה מרעשי האוטובוסים ואפשר כבר ממש לדמיין את הגלגול הבא שלו. רחוב שמכיל את הקצב הגבוה של העיר וגם את השבירות שיש בה.

2. ענן

נהיה טרנד מבורך לפתוח ברי האזנה עם מערכות סאונד אוברקיל ורמקולים יפים בקטע מעורר קנאה, והמועדף עלי הוא הענן. אם בא לכם אווירה יותר אינטימית מהאוגנדה אבל עדיין להשאר קרובים לפארק המסילה – לכו לשם. בר האזנה שכונתי עם חצר כיפית ומבחר יינות (אבל תכלס הכי שווה הנגרוני). כמעט בכל ערב יש סלקטורים שווים, ויש גם תקליטים למכירה.
רענן 36 תל אביב (פלורנטין)

3. פליציה: בית לאמנות הצליל (וכיכר ביאליק)

גדלתי באזור ותמיד היתה לי אהבה גדולה לכיכר ולרחוב ביאליק. כשהייתי רצה תמיד עברתי שם. זה גם מקום מושלם לדייטים – אני ובן הזוג שלי כבר שש שנים ביחד והדייט הראשון שלנו היה שם, אז נראה לי שזה בדוק. מלבד הסנטימנט שאני רוכשת אליה והציוריות שלה, הסיבה הכי טובה להגיע לכיכר ביאליק היא הבניין שלפליציה: בית לאמנות הצליל.בעיר שקצת נהיה בה קשה למצוא איפה להופיע, בפליציה יש אולם קונצרטים יפהפה עם אקוסטיקה מצוינת, ותוכנית מוזיקלית מגוונת – מקונצרטים קלאסיים ועד מוזיקה חדשה, פאנק וליין קבוע של החנות באלנבי ״טראש אדיקשן״. חוץ ממנו, נמצאת שם הספרייה למוזיקה שפתוחה לקהל לעיון ולהשאלה של ספרים, תווים, כתבי־עת, אוסף מרשים של כלים עממיים וכ-18 אלף תקליטים מגוונים שכוללים גם פריטים נדירים שקשה למצוא באינטרנט (תציצו באינסטגרם שלהם–יש שם פינה קבועה של תקליטים מהאוסף). אפילו למי שמוזיקה פחות מדברת אליו – זה אחלה מקום לעבודה שקטה, עם מזגן בחינם ונוף לאחת הכיכרות הכי יפות בתל אביב. תעלו לקומה השלישית – יש שם מרפסת מדהימה.
ביאליק 26 תל אביב

5. דיזנגוף סנטר

יש אנשים ששונאים קניונים ואני אחת מהם, אבל הסנטר הוא אחר ומיוחד – גם מבחינה אדריכלית וגם בזכות תרבות השוליים שהוא מאמץ לתוכו. יש לי חיבה למקומות הטרוטופיים כאלה, שבהם אובדת תחושת זמן. אני יכולה להיכנס בבוקר ופתאום לגלות שעברו שעות, ואז לשאול את עצמי – יש מצב שאני בכלל עדיין בת 12?המבנה שלו מחביא בו אינסוף פינות וחנויות מוזרות, ומאפשר לך לשוטט בו עד שאתה שוכח את עצמך. ביסודי היינו נכנסים אליו בשבתות כשכל החנויות סגורות ויורדים את הירידות עם סקייטבורדים, משחקים מחבואים, תופסת ואמת או חובה. היום זה פשוט המקום הכי נוח בשבילי למצוא בו את כל מה שאני צריכה במזגן או ללכת לקולנוע לב (אפשר להריח את הפופקורן מכל הסנטר וזה מטמטם) וגם: יש גג קטלני.
דיזנגוף 50 תל אביב

5. הפסל "שמועות" // טיילת הפארק החופי

אני אוהבת מאוד את הים וכל תקופה יש לי חוף מועדף אחר. ממליצה מאוד לבקר בפסל "שמועות" של ניב גפני, שנמצא על טיילת החוף מצפון לרידינג, מאחורי שדה דב. זהו פסל אקוסטי המורכב מצלחת פרבולית גדולה (כמו צלחת לווינית) שהצורה שלה גורמת לכל גלי הקול שמגיעים מכיוון מסוים, להתנקז לנקודה אחת. הפסל עצמו יפהפה, פונה אל החוףי, ובמרכזו יש ספסל שפשוט הופך אותו לפינה המושלמת לחווית הישיבה מול הים; להקשיב לגלים, ולהרגיש כל מיני רגשות שרק הים מאפשר לך.

מקום לא אהוב בעיר:

שרונה.מקום עם המון פוטנציאל ואפס נשמה. חוץ משליחים ועובדי משרד רעבים, לא נראה שקורה שם משהו באמת.לדעתי זה היה יכול להיות מתחם גלריות וסדנאות אמנות מטורף, כמו אחד ממרכזי ת"א תרבות, רק מפוזר בין המבנים הטמפלריים.

השאלון:
איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שנים צרכתי מופעי סטנדאפ רק דרך ספיישלים בנטפליקס, HBO והאינטרנט וכמעט שלא יצא לי לראות סטנדאפ בלייב. רק לאחרונה גיליתי שזו אחת החוויות המדהימות לראות בלייב. זו גם תקופה טוב לצחוק בה בצוותא (תרתי משמע), או אפילו עוד יותר טוב כשזה קורה בתוך בר. ואם להיות יותר ספציפית, אז טס השילוני מצחיקה אותי במיוחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האיפי של הלהקה "בין ההריסות". לדעתי זו המוזיקה הכי מדוייקת לתקופה והכי טובה שיצאה בזמן האחרון בישראל. אמנם אני לא הכי אובייקטיבית כי אני מנגנת איתם, אבל האיפי הזה הוקלט לפני שהצטרפתי להרכב. האיפי יצא גם בתקליט דאבל פיצ'ר עם קלפטומנים בלייבל של חולית.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית– עבדתי שם לתקופה קצרה לפני כמה שנים, וגיליתי אנשים ונשים מסורות ברמה הכי גבוהה שנתקלתי בה. הן מצילות נפשות, עוסקות בחינוך למיניות בריאה ועוד מלא יוזמות חשובות בנושא. יש כל מיני דרכים לתרום ולתמוך במקום, אבל אחת הדרכים הכי נוחות, היא להגיע לאחד האירועים שהן מקיימות במהלך השנה ובעיקר למכירת הבאזר. אפשר לעזור בהקמה ובהפעלה, ואפשר פשוט לבוא לקנות בגדים מהממים (כולל שמלות כלה) במחירים שווים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ברק כהן. הפוסטים שלו מרימים לי את מצב הרוח כבר תקופה.

מה יהיה?
לא יודעת מה יהיה אבל יודעת מה צריך להיות: שוויון וחופש לכל יושבי הארץ ושלום אמיתי.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• רחוב אלנבי
• ענן בר
• מרכז פליציה בלומנטל
• דיזנגוף סנטר
• פסלים בתל אביב
• שרונה

בר הצ׳ירס שבאלנבי נוסד בפאקינג 2001. מרגישים זקנים? ובכן, ערב הגון אחד בצ'ירס ואפילו באמצע השבוע יחזיר אתכם מיד לנעורים. המקום פתוח כל ערב, גם בימי השבוע עד השעה 4:00 ובסופ״ש עד 5:00 או אור הבוקר, מה שיבוא קודם. ולא סתם, הוא גם מלא למדי במרבית השעות. כנראה שהסוד של הצ'ירס הוא שמצד אחד הוא נאמן למקור ונותר כשהיה בערב הפתיחה אי אז ב-2001, ולא הוסיף שטיקים טרנדיים ומיותרים. מצד שני, הוא בכל זאת מתעדכן ומתחדש, והנה לקראת חגיגות 25 שנות רוקנרול השתלט על חלל נוסף וצמוד לבר. קוראים לו "החלון" ויוצאת ממנו פיצה לוהטת באחלה מחיר ושאר פחמימות מכובדות לשעות מאנץ' קשות.

רק בשבוע שעברהתבכיינו פה על מיעוט המקומות בתל אביב שפתוחים עד מאוחר בלילה, והנה מושיעים אותנו עם פיצריה לייט נייט אמיתית. החלון בו התמקמה הפיצריה החדשה נקרא כך על שום החלון שפונה ממנו לתוך הצ'ירס, אך למען הסר ספק מדובר בחלל יותר גדול מחלון חור בקיר, בלי פנפונים ובלי מלמולים על פיצה ארטיזינלית. זה מקום שנועד לספק חוויה משלימה לאלכוהול בשעות הקטנות והשיכורות של הלילה, אך גם עומד בפני עצמו כפיצריה שכונתית סוגרת פינה במחיר נוח. הבעלים, שי קוקו, עומד מאחורי הבר ומכניס פיצה בזו אחר זו לתנור. "תמיד חיפשנו מטבח לצ׳ירס, כל הזמן ליקטנו מעסקים מסביב אבל רצינו משהו שיהיה שלנו", הוא מסביר.

ההזדמנות הגיעה כשהחלל הצמוד התפנה, ועל המקום השתלט תנור פיצה ממנו בוקעות פיצות שמנמנות וטעימות, עם הזדמנות פז לרכוש גם סלייס מחלק מהפיצות ולא מגש שלם, אפשרות שכמעט נכחדה בעירנו וכבר לא רואים הרבה אנשים מסתובבים עם מגש נייר ומשולש נוטף גבינה.

>> אין סוף לקיץ: מסעדות החוף הכי מומלצות בתל אביב
>> הדבר הטעים הבא: מסעדות הדגים הכי מומלצות בתל אביב
>> יש טעם: מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי מומלצות בתל אביב

מה אוכלים? ובכן, יש פיצה מרגריטה (15 ש״ח לסלייס, 55 למגש שלם), אחת עם פפרוני (20 ש״ח לסלייס, 65 למגש שלם) אפשר גם ללכת על מרגריטה עם תוספות בתוספת 10 ש״ח (פטריות, תירס, פלפל, סרוולד, חצילים וזוקיני). שאר הפיצות, המוגשות כמגש בלבד, הן פיצה בצלים מתקתקה, פיצה צ'דר וצ'וריסו, פיצה ירוקה, פיצה טבעונית, פיצה יוונית ופיצה עם פרושוטו (טווח המחירים הוא בין 52-78 ש״ח למגש).

בעודו מכניס פיצות אל התנור, היינו חייבים לשאול את שי אודות השמועה על הלייט נייט העירוני הגווע, ותשובתו דווקא הפתיעה אותנו: "מאז שנגמרה התקיפה עם איראן אנחנו רואים מגמה של עלייה מטורפת בתנועת הלקוחות, ובשוק בערב בכלל. לאנשים היה יותר מדי זמן מקלט, וגם פחות טסים עכשיו כי מלא חברות לא חזרו עדיין לטוס. אז אנשים דווקא יוצאים בהמוניהם. אני אפילו יכול לומר שלא ראינו עלייה כזו בלקוחות הרבה שנים", הוא מספר ומעודד אותנו.

ואם כבר לייט נייט, נכון שפיצה היא רעיון טוב בכל שעה, בטח באמצע הלילה אחרי יותר מדי בירה, אבל בצ'ירס הוסיפו מלבד הפיצות מספר מנות הולמות מאנץ' וראויות אף יותר. כך למשל, קאסדיית שחיתות עם צ׳דר, מוצרלה, גאודה, חלפיניו, פלפל שושקה וגאווקמולה בצד (49 ש״ח), או קאסדייה עם נקניק על בסיס פסטו הום מייד, סרוולד, מוצרלה ושמן זית (55 ש״ח). חוץ מזה יש פוקאצ׳ה עם פטה בתנור ופלפל שושקה (28 ש״ח), וגם טוסטים עם נקניק, אנטיפסטי או גבינות (45-55 ש״ח). אמרנו גם שיש פיצה נוטלה? אה, אז יש ואנחנו חולמים עליה בלילות.
>> החלון, נג׳ארה 17 תל אביב, א'-ה' בין 20:00-04:00, שישי ושבת 20:00-05:00

• אוכלים שותים
• צ'ירס
• פיצה
• פיצות בתל אביב
• רחוב אלנבי