תושבי שכונת רמת אביב כבר מכירים היטב את היצע בתי הקפה השכונתי, כך שהם כבר וודאי בהתרגשות עם פתיחתו של בית הקפה החדש והמקסים שנפתח כעת בגינת גרונימן המוריקה. "אוטוטו" (או כמו שהם כותבים בלוגו, Ottoto) נפתח בבוטקה ותיק שנפתח למשעי, והתאים את עצמו לסביבה המוארת והירוקה, עם היצע של קפה, מאצ'ה, מאפים ואפילו כריכי פוקאצ'ה דשנים שמוגשים לאורך היום, עד שהצהריים נשלף הטאבון בשביל הפיצות והגבינות, הברוסקטות והיין משלימות את השילוש הקדוש של בית קפה/כריך/יין. או במילים אחרות, אוטוטו כאן.
>>כל הגא'אז הזה: מסעדה ביתית עם אוכל אתיופי מסורתי, כמו שצריך

מאחורי אוטוטו עומדת קבוצה מנוסה בת חמישה בעלים, שכבר מפעילה את בית הקפה טופול בסינמטק ואת הבירגארדן בשרונה. את "אוטוטו" הם פותחים לאחר שזכו במכרז העירייה להפעלת הבוטקה.

"השקענו במקום הזה מאוד כי ראינו את הפוטנציאל והצמא של תושבי השכונה למקום שמשתלב עם הגינה", מסביר דוד חדד, אחד מהבעלים. "ובאמת פתחנו רק לפני כמה ימים, והמקום כבר מלא לשמחתי. תושבים באים ואומרים לי כמה הם שמחים שפתחנו. וזה ממש לא רק הורים וילדים ומי שמחפשים קפה שכונתי, באים לכאן גם צעירים מהסביבה שאומרים כמה הם חיפשו מקום כזה קרוב הביתה".

מהמטבח האחורי שמתחבא מאחורי מה שנדמה כחלל קטן יוצאים כריכי בית קפה (26/28 ש"ח) וסלטים עמוסי תוספות (48 ש"ח), מאפים פריכים ומפתים (12-17 ש"ח) ובעתיד יציע גם ברוסקטות. הניחוח האיטלקי שבא לידי ביטוי בשם (אוטו זה 8 באיטלקית, כשם כתובת הבוטקה), וגם בכריכי פוקאצ'ה עמוסים בתוספות שממתינים בוויטרינה:כריך פוקאצ׳ה עם ארטישוק מוחמץ, פסטו, גאודה עיזים ופלפל קלוי (42 ש״ח), או קפרזה קלאסי עם מוצרלה מקומית, עגבניות, בלסמי ופסטו (46 ש״ח), ויש גם עם רוסטביף על פוקאצ׳ה פריכה משוחה איולי עם עשבי תיבול, קורישונים, עגבניה ובצל מוחמץ (46 ש״ח).

את רוח האיטליאנו ממשיכות הפיצות, שנכנסות לטאבון בשעות אחה"צ עת הילדים חוזרים מהמסגרות, ועוברים ליד הבוטקה לנשנוש פיצה, המבוססת על אותו בצק פוקאצ'ה.לקינוח תוכלו להינות מעוגיות (6-15 ש"ח), או כדורי שוקולד ודברי מתיקה נוספים שיבואו בטוב ליד כל המשקאות, או בכלל לתפוס ארטיק טבעי, כי אין קלאסי כמו לטרוף ארטיק בגינה. וכיאה לשכונה, המקום גם פתוח בשבת, כך שתוכלו לטרוף פיצה בגינה ביום שבת. מי אמר שיש הדתה?! אה, אנחנו. נו, נסתפק בפיצה בשבת.
גרונימן 8 ימי ראשון- חמישי בין 7:30-19:30, ימי שישי- 7:30-15:30. יום שבת 8:30-19:00. בהמשך הערבים יימשכו עד 23:00

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• רמת אביב

לפני כשלוש שבועות ביסטרו חדש נפתח להרצה ברמת אביב, אך אירע מזלו ו-3 ימים לאחר שנפתחו הדלתות, התקיפה על מתקני הגרעין באיראן התרחשה. שזה אירוני, כי שם הביסטרו הוא "אופנהיימר". אז בסדר, הוא נקרא על שם המרכז המסחרי בו נמצא, אבל מאבי הפצצה ועד לביסטרו ברמת אביב, כנראה שזה גלגל ההיסטוריה. השבוע נפתח "אופנהיימר" להרצה מחודשת, ולרגעים נדמה שהמקום, כמו המפעל טקסטיל בדרום, היו שם מאז ומתמיד.

>>הרעב מתעורר: 8 המסעדות, הברים ובתי הקפה שכולם ידברו עליהן ביולי

מאחורי ביסטרו אופנהיימר עומדים רעות לוק, טל גרין ואביעד ברוכי (ג'וי גארדן), שגרים באזור והרגישו שחסר להם מקום טוב ליד הבית. "כדי לאכול ולשתות כמו שצריך אנחנו צריכים להזיז את האוטו, ולצאת למרכז תל אביב", מסבירה לוק. "לפעמים יש בייביסיטר רק לשעה וקצת, ורוב הזמן הולך על נסיעה. רצינו לפתוח מקום פיין ליד הבית, וגם ראינו שהקהל ממש צמא לזה. אנחנו פה פחות משבוע, וכבר אנשים ניגשים ואומרים שזה בדיוק מה שהיה חסר״.

הדרך הטובה ביותר להגדיר את "ביסטרו אופנהיימר" היא בתור מקום שכונתי, אך רחוק מלהיות שכונה. ביסטרו נעים ומעוצב למשעי, אשר מאחוריו עומד שף צעיר עם יד טובה וניסיון מרשים – יוגב גורסוי, רק בן 27 וכבר היה הסו-שף של תומר טל בג'ורג' וג'ון, וגם עבד במטבח של מסעדת תריסר. שם ספג הייכרות עם טכניקות מסורתיות וחדשניות כאחד, וכל מה ששף צעיר צריך לדעת."במסעדות האלה למדתי כמה חשוב לתת כבוד לעונתיות של חומרי הגלם", מספר השף, "וגם לא להיקבע על מנות בתפריט, אלא כל הזמן להחליף, לשנות ולגוון", מספר השף.

בהתאם, אולי כדי להשאיר מקום לשינויים, יצר גורסוי תפריט של מנות שכיף לחלוק, כאשר היקרה ביותר בתפריט עומדת על מחיר של 86 ש"ח – לא עניין של מה וכך בתחומי יוקר המחייה האזורי. לפתיחות תמצאו פטאטס ברוואס עם סלסה ועירית (38 ש"ח), פלפלי פדרון במלח ים אטלנטי (38 ש"ח), אך דווקא אגף הירקות מרשים לכל הדעות –שומר צלוי היטב עם לאבנה ביתית ורוטב תפוזים (48 ש״ח) או כרישה צלויה ברוטב בר בלאן, שמן צ׳ילי ופרמזן, שהיתה מנה מופתית שלא רצינו להפסיק לאכול ממנה (54 ש״ח), וגם שיפוד פטריות רעמת האריה ופורטובלו עם קציפת פורצ׳יני ופרמזן (58 ש״ח), סלט פריקי רענן עם שמנת חמוצה (56 ש״ח) או אספרגוס בג'וספר עם צ'ימיצ'ורי, קרם פרש וחלמון כבוש מעניק לכל ניחוח אוממי מסקרן (58 ש"ח).

משם עוברים לאגפי הים, עם סשימי טונה אדומה טרי וריחני שמוגש על עלה סישו עם מלון ספרדי, מלפפון, צ'ילי, בצל ירוק ושמן זית פישולין של פתורה, שמאחורי כל הקשקשת הזו עומדת מנה נהדרת, שמצטיינת הן בטעמים והן במחיר (64 ש"ח), שביחס לגודל הנדיב מרגיש נוח. באגף תמצאו גם פילה לברק בחמאת זעתר וקרם תפוחי אדמה (84 ש"ח), או מוסר ים בתבשיל חומוס ומנגולד (86 ש"ח), שגם הן מצטיינות בנדיבות, בטעמים ובמחיר נוח ביחס לכל המתקבל.

לצד אלו תמצאו גם מנות באווירה קלאסית יותר, כמו ניוקי בחמאה חומה ותירס (68 ש"ח), קאצ'ו אה פפה שקשה לטעות איתו (62 ש"ח), המבורגר עם צ'יפס (84 ש"ח) והמנה הכי יקרה בתפריט, סטייק אנטריקוט ברוטב פלפלת (86 ש"ח).במקום תמצאו גם יינות בכוס (42-59 ש"ח) או בבקבוק (159-229 ש"ח), ובהמשך צפוי אופנהיימר להיפתח גם לארוחת צהריים, אבל בנתיים ערב קליל באופנהיימר נשמע כמו בדיוק המקום החביב לקפוץ אליו ליד הבית בצפון העיר.
מרכז מסחרי אופנהיימר (אופנהיימר 11). ראשון עד חמישי 19:00-23:00. שישי סגור. שבת- 19:00-23:30

• אוכלים שותים
• רמת אביב
• ביסטרו
• צפון תל אביב
• מסעדות חדשות

עת השתחררו משירות צבאי ומילואים, ליאל ודניאל דגן החליטו לשוב לעיסוק שאהבו עוד לפני הצבא – המלאכה החשובה של הכנת פיצה. לפני השירות הצבאי שניהם עבדו בפיצריות שונות בעיר הולדתם פתח תקווה, ובגיל שצעירים אחרים שמשתחררים הישר לדרום אמריקה או הודו (הם בני 21 ו-23), הם החליטו לפתוח עסק. כך נולדה הפיצרייה עם השם האוהב "אמורה פיצה", שנפתחה לאחרונה במרכז שוסטר ברמת אביב ומציעה אהבה למשולש הגבינתי וגם פיצת קינוח טרנדית במיוחד.

>>יותר טוב מבינלאומי: 24 ההמבורגרים הכי טובים בכל תל אביב

״גדלנו על פיצה", מספר האח הבכור ליאל. "למשפחה שלנו יש פיצרייה בפתח תקווה ושנינו עבדנו בפיצריות כבר מהתיכון, כך שלפתוח משהו משלנו בו אנחנו מחליטים על המתכונים היה די מתבקש״. האחים למדו ושיננו מתכונים, עשו טסטים וחיפשו לוקיישן – וכשזה נמצא ברמת אביב התנורים נדלקו והמגשים יצאו לדרך.האחים לבית דגן מכינים פיצה נפוליטינית כהלכתה, כאשר את המוצרלה מביאים מאיטליה ואת רוטב העגבניות, כמו את שאר הרטבים, מכינים בעצמם במקום.

בגזרת הפיצות עם רוטב עגבניות תמצאו מרגריטה קלאסית לפי הספר (65 ש"ח), "פיצה שוק" עם זיתי קלמטה, ארטישוק, פרמזן ובזיליקום (74 ש"ח), "פיצה ספייסי" עם פלפל חריף ובצל ירוק (74 ש״ח) ו"פיצה נאפולי" עם עגבניות שרי, בלסמי מצומצם ובזיליקום (76 ש״ח). מהצד הלבן של הפיצות, או כמו שאוהבים לקרוא לזה בפיצריות ביאנקה, תמצאו "פיצה בטטה" עם בטטה (נו, ברור), רוטב שמנת, קרם פרש, שמן זית ובלסמי מצומצם (74 ש"ח) "פיצה כמהין" עם רוטב שמנת, פטריות, מוצרלה ושמן כמהין (74 ש״ח) ופיצה ארבע גבינות עם מנצ׳גו, מוצרלה, גרנה פדנו וגאודה (76 ש״ח).

עוד תמצאו בתפריט מספר פסטות ברוטב לבחירה, כי בכל זאת מדובר במרכז שוסטר אז אתם יודעים שיהיה לזה ביקוש, דוגמת רביולי ריקוטה, בטטה או ניוקי ערמונים (65-70 ש"ח), וגם אופציות נוספות כמוסלט פנצנלה צבעוני (54 ש״ח), סלט בוראטה (70 ש״ח) וגם סלט קיסר וסלט יווני (54 ש״ח). ומכיוון ששום דבר לא יכול להיפתח בעיר הזאת מבלי להיות קצת בר יין, הם מציעים גם פלטת גבינות (60 ש"ח) ויינות במחירים משתלמים במיוחד.(30 ש״ח לכוס, 100-150 ש"ח לבקבוק).

האווירה השכונתית והפמיליארית של אמורה פיצה, לצדמשב ריח פחמימתי נהדר מהתנורים שפועלים במלוא העוצמה, הופך את המקום לנקודה שכונתית קלאסית באזור צפון העיר, מקום שכיף להגיע אליו בסוף היום כדי להוריד את הפאניקה, בין אם כחברים, כזוג או עם המשפחה. ואם הבאתם את סבתא, זה הזמן להזמין אותה למגש קינוח פיצה מופרע: פיצה נוטלה עבור הקלאסיקות, פיצה בשם "הלוטוס הלבן" עם קרם לוטוס, שוקולד לבן ואבקת סוכר (60 ש"ח). ואם סבתא בקטע של טרנדים, פיצה שוקולד דובאי עם רוטב פיסטוק, שערות קדאיף וזילוף שוקולד לבן (65 ש"ח) תשדרג את הטיקטוק שלה. מה, לסבתא שלכם אין טיקטוק?
אבא אחימאיר 15, ימים ושעות פעילות: א'-ה' 13:00-23:00. יום ש' 20:00-23:00

• אוכלים שותים
• פיצה
• פיצרייה
• מרכז שוסטר
• רמת אביב

>> ענת ברזילי היא שחקנית ויוצרת מוערכת שפועלת מזה למעלה מ-40 שנה על הבמות ועל המסכים, ומנהלת ב-25 השנים האחרונות את בית הספר למשחק הקרוי על שמה. בשבוע הבא היא תעלה את ההצגה החדשה "גרה עם קושמרו", אותה כתבה ובה היא משחקת בתפקיד הראשי, קומדיה טראגית מולטימדית בבימויו של אלון אופיר, על תסריטאית שנשאבת למסכים בעקבות המלחמה והמחאה החברתית, בזמן שמתחת לאפה חייה הפרטיים מתפרקים. לצידה של ברזילי משתתפים (בשיחות וידאו מצולמות) אסנת פישמן, אסתי זקהיים, גיא מרוז, טס השילוני, מיה לנדסמן, נתי קלוגר, מייקל גרינשפן, שלמה משיח ומיכאל יוחאי. הצגות ראשונות: 25.2, 26.2, 4.3 ו-5.3 בהבימה 4 בתל אביב.פרטים וכרטיסים כאן.

>> יופי אנושי שלא קיים בשום מקום אחר // העיר של רון מיכאל
>> היא בת 93 והיא משגעת את הסצנה // העיר של חואניטה כהן סמית'

1. מרכז מסחרי ברודצקי

אני מאוד אוהבת את המרכז המסחרי ברחוב ברודצקי ברמת אביב, שם נמצאביתא קפהומולו בר הייןברשל. זהו המרכז של ילדותי, שנקרא פעם "המרכז הגדול". בית הקולנוע ששכן שם היה בית הקולנוע בו נחשפתי לכל הקלאסיקות של פעם. לשם התגעגעתי כשהורי לקחו אותי לחיות בחו"ל במסגרת שירותו של אבי במוסד, עליו כמובן לא ידעתי. בלונדון למדתי ביסודי ובפריז עברתי את התיכון, אבל בעודי מבלה בשאנז אליזה ובאוקספורד התגעגעתי ל"מרכז הגדול" של רמת אביב.

2. צוותא

תיאטרון שהוא הנעורים, שתמיד היה הסמל של הקוליות עם הפקות מיוחדות, ושם ראיתי אבני דרך בתרבות – מא.ב יהושוע ועד קברטים נפלאים. זה גם התיאטרון הראשון בו שיחקתי.
אבן גבירול 30

3. בית ספר תל נורדאו

בית ספר תל נורדאו הוא ליד הבית שלי עכשיו, אבל הוא גם בית ספר ילדותה של אמי וגם בית הספר שבו למדו ילדי, ולכן הוא מחבר בין שלושת הדורות. הוא בית ספר שכונתי ועד היום אנחנו הולכים לשם לטכסים חשובים כמו יום הזיכרון.
מנדלי מוכר ספרים 19

4. גן מאיר

גן שהוא של פעם.גן מאיר מזכיר לי גם את הילדות של ילדיי. למרות שהכי שנאתי בעולם ללכת עם ילדים לגן שעשועים, כי זה שעמום רצח. אני שומרת חיבה לגן מאיר שגם הפך לסמל תל אביבי לקהילה הגאה איתה אני מזדהה בכל ליבי.

5. מתחם בזל

מתחם בזל ומשם לשדרות נורדאו, שממש לא קרובות לבית ספר תל נורדאו, וזה האזור שבו סבתא שלי היתה גרה (ברחוב השל"ה). זה ריח של לחזור לארץ משליחות של הורי בחו"ל, ריח של פינוק, של ללכת לים בקיץ עם ארטיקים וביצה קשה (שסבתא הייתה לוקחת כדי לדחוף לי בים). ריח של תל אביב הישנה.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

בתור בעלת כלב, יותר נכון כלבה ענקית ומתוקה ששמה "מלכה", אני משתגעת מחוסר היחס של העירייה לבעלי הכלבים שמהווים בערך אחת מכל שתי משפחות בתל אביב. תל אביב היא בין הערים הגדולות שיש בהן הכי הרבה כלבים פר נפש, ולמרות זאת העירייה לא מחפשת פתרונות לא בונה כמעט גינות לכלבים. בעלי הכלבים נרדפים ונקנסים על כל צעד ושעל. מרוב שהמחסור בירוק ובגינות באיזור בו אני גרה הציק לי, הצטרפתי בבחירות הקודמות לסיעת חילונים ירוקים, אבל מיד אחרי הבחירות עזבתי, כי הבנתי שגם ככה אין דבר שאני שונאת יותר מבירוקרטיה, אז עוד לעבוד בזה? זה יהיה טירוף מוחלט. התירוץ של העירייה למחסור בגינות ועצים באזורינו הוא שזה אזור "עם שחיקה". כך שאנחנו גם נשחקים וגם נשכחים, שלא לדבר על נחפרים מכל עבר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בטרום בכורה של הסרט "עד שיצא עשן לבן" שעוסק בבחירות לאפיפיור בכנסיה. הוא מתעסק בנושא הוודאות בדת, כדבר בעייתי. זה נושא שמעסיק אותי, מטריד אותי ומפחיד אותי. הספק הרבה יותר מעניין ומקרב מהוודאות, ללא ספק. סתאאם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סדרות מתח על רוצחים סדרתיים. אולי כי רוצחים סדרתיים זה משהו שאין לנו הרבה – לעומת צרות אחרות שאנחנו טובעים בהן. אז ממליצה על כל yes לונדון בערך, ועל כל מה שדני או שוודי בנושא (הסדרות שלהם ממש פסיכיות). וכמובן :"התן", "הנחש", "איש הערמונים" כל העונות של "הגשר", בקיצור – יש אין סוף והן נשכחות חמש דקות אחרי שמסיימים לצפות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת הלל היא ארגון שאני אוהבת לתרום לו.זה ארגון שתומך שנים באנשים שעזבו משפחות או הועזבו על ידי משפחתם החרדית בגלל שהתגייסו לצבא או בגלל שבחרו בחיים יותר מאתגרים ומעניינים מבחינתם. ארגון הלל עוזר להם להשלים לימודי ליב"ה ונותן להם בית. המתנדבים חוגגים איתם חגים וגואלים אותם מבדידות. לפני המלחמה לימדנו בהתנדבות יוצאים בשאלה בבית הספר למשחק שלי, קורסים שכללו גם משחק אבל גם ובעיקר ניסינו למלא חסרים בידע שלהם לגבי תרבות ישראלית, שירה, פזמונים, מוזיקה קלאסית ועוד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אבינתן אור. התל אביבי היחידי שנמצא עדיין בשבי חמאס ועדיין בחיים. מקווה שיחזור לתל אביב במהרה.

מה יהיה?
אני כל כך רוצה לחשוב שיהיה טוב. שיחזרו לאהוב פה תרבות ולהשקיע בה. שיחזרו לארץ אין ספור הצעירים והמשפחות שנטשו אותה. לפעמים אני מרגישה שאלה שעוזבים הם בדיוק אלה שאני כל כך אוהבת את נוכחותם. מקווה שהשלטון ידע להחזיר אותם אלינו. רוצה שהשמחה תחזור, שהחטופים יחזרו, שנוכל להתעסק לא רק במלחמה ושכול. ואני לא יודעת אם אתם מערבים פוליטיקה, אבל אני מייחלת לזה שתתחלף הממשלה האיומה הזו ואולי זה יביא עלינו לטובה את כל הדברים הקודמים שכתבתי.

• העיר שלי
• תיאטרון
• רמת אביב
• גן מאיר
• צוותא

>> מאיה דרין, היא שפית, עיתונאית, והמנהלת הקולינרית של בית הספר "בישולים", תל אביבית אסלית דור שני. הוריה נולדו בתל אביב הקטנה והנוסטלגית ואביה דן, יקיר העיר, היה ממלא מקום ראש העיר תל אביב. סבתה, תמר לבית קנדינוף, הייתה ממקימות בית האופנה ״משכית״ ובת לשושלת קנדינוף, המוכרת בזכות בית קנדינוף ביפו.

>> דושפרה לנשמה ומערת אלאדין של טעמים // העיר של אביבית פריאל
>> השווארמה הכי טובה והקווין אמאן האלוהי. העיר של רומי שטייניץ

מזה שנים שאני עוסקת ופועלת בתחום הקולינריה בעיר. בתחילת שנות האלפיים הייתה לי מסעדה מתוקה בשם "אימומה" ברחוב הירקון ולימדתי בישול בבית ספר "בישולים" במשך תקופה ארוכה מאוד. כיום אני המנהלת המקצועית של בית הספר, אמונה על כל התכנים הקולינריים ותכניות הלימוד. במהלך חודשי המלחמה הראשונים הקמתי בבית הספר מטבח חירום גדול שאירח מאות מתנדבים. יחד בישלנו ואפינו למעלה מאלף מנות ביום אותן חילקנו לחיילים בשטח, למטה משפחות החטופים, למתחם שורדי נובה, למפונים ברחבי העיר, לסוכות אבלים, קשישים וניצולי שואה. עתה משבית הספר חזר לפעילותו הרגילה, אנחנו ממשיכים לשמש כמוסד חינוכי למקצועות הקולינריה וכמסגרת המאפשרת שיקום כלשהו לתלמידים הסובלים מפוסט טראומה בעקבות השבעה באוקטובר.

1. מפגש אלאדין

מפגש אלאדין בלב במרכז המסחרי הישן ברמת אביב, הוא מסעדה משפחתית המתמחה באוכל בוכרי. נטלי ושמחה מנהלים את המקום באדיבות ובחביבות. נטלי בעלת ידי הזהב, מבשלת מטעמים הזכורים לי מבית סבתא – אושפלאו מן החלומות, מרק דושפרה מהטעימים שיצא לי לטעום, מנטי עסיסיים ושמנמנים המתובלים בשמן פפריקה. מדי שישי עורכים השניים שוק אוכל בוכרי בו הם מוכרים מגוון גדול אף יותר של מאכלים.
ברודצקי 15

2. פרונטו

לשתות יין מדהים עם אנשים שמבינים ויודעים יין, זאת חוויה מסעירה. במסעדה האייקונית יש אוסף בקבוקים מפתה ובקבוקי שמפניה שהם שכיות חמדה בפני עצמן. אך הסוד טמון באנשים של פרונטו, לא רק בבקבוקיה. אנשי היין הכי שווים בעיר מתאספים בצהריי היום סביב בר המסעדה ומתפלפלים אודות הבקבוקים השונים שנפתחים. זוהי הזדמנות להיות פרח קיר – להקשיב, ללמוד וללגום. מה גם, שתפריט המסעדה המתחדש מעניק אתנחתא מבורכת וטעימה להפליא בדמות רנסאנס איטלקי לתפארת.
הרצל 4

3. גרונימן

נדמה שהעיר המתפתחת סוגרת עליי לעיתים והרחובות המשתפצים רועשים לי במיוחד. בימים כאלה, אשאר בשכונה הירוקה שלי ואבלה את שעות הבוקר בגרונימן, קפה פיצריה השוכן בתוך חורשה מוריקה ושקטה. אתבונן בצמרות העצים, אלגום קפה טעים ואהנה מכריך טרי עשוי מפלוט בצק פיצה שנאפה במקום מדי בוקר. זוהי פנינה עירונית המדמה לכמה שעות חיים בכפר ולעיתים, גם לעכבר עיר שכמותי, זה נחוץ.
רידינג 34

4. בוקשוק

חנות הספרים המשומשים במרכז המסחרי ברמת אביב, בסמוך לתמרוקיה, לירקן ולמכולת – היא מהוותיקות בעיר. מלבד כל סוגות הספרות והשירה, כאן אני מוצאת אוצרות גנוזים בדמות ספרי בישול ישנים ומצהיבים, ספרוני מתכונים מאוירים משנות ה-50 וה-60 ואוספים קולינריים משעשעים שנכתבו על ידי אושיות תרבות של הסבנטיז כמו מאיר פעיל, עליזה בגין ושלמה בר. ועוד קוריוזים מהארכיון של ישראל של פעם.
ברודצקי 15

5. שוק הכרמל

אולי זאת לא חוכמה גדולה, אבל שוק הכרמל הוא אחד ממקומות הבילוי האהובים עליי בעיר. אני זוכרת את עצמי, כילדה, משתרכת מהשכונה בקו 25 עם אמי ואחותי. את השיטוטים בין הבסטות, את הציפייה לפלאפל בשוק בצלאל הסמוך. מאז, הפך השוק למעוז קולינרי בפני עצמו ואת אותה הרפתקה אני נהנית לחוות עם ארבעת ילדיי. לטייל במורד ובמעלה רחוב הכרמל. לעשות קניות לא מבוקרות במזרח ומערב, לאסוף ירקות, פירות, תבלינים וממתקים מכל בסטה אפשרית. לזלול פיתה מושלמת במפגש רמב״ם, או צלחת לשון אלוהית ב-M25, וגם לחמוד פורקטה משובחת במוריס.

⁠מקום לא אהוב בעיר

את כיכר אתרים אני לא אוהבת. הפיל הלבן והכעור הזה חוסם את המסלול הטבעי של שדרות בן גוריון אל הים וניצב שם כפיגוע חזותי. אין בו חן ואין בו יופי מלבד הנוף היפיפייה של המרינה וחוף גורדון – הנשקף מהקצה המערבי של הכיכר. מעולם לא חיבבתי אותו, גם כנערה מתבגרת. לא היה בו מעולם מן התל אביביות והוא הרגיש, מיום היווסדו, כנטע זר ומיותר.

⁠השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אודי כגן. מלבד היותו מבריק ומצחיק, עבורי בימים אלה, אנשים כמו אודי כגן מסמלים תקומה. הכישרון, הפגיעות והרגישות של האיש, שמתמודד עם פוסט טראומה – הם עוגן עבור ספינת הנפש הטרופה שלי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום החדש של רביד פלוטניק מתנגן אצלי בלופ ופורט לי על כל מיתרי הלב, הנפש והנשמה. אני מוצאת בו ביטוי לכל מה שאינני מסוגלת לבטא בעצמי. יש בו כבדות ועצבות אך הוא מסתיים בהמנון שכל כולו תקווה, "שמש זורחת עליי", ואותו אני שרה בקולי קולות מדי בוקר בפקקים באיילון.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני מאוד אוהבת את הפעילות של מסעדת האחים, אחים שלי לעשייה ולתקווה. כל יוזמה שהאחים דוקטור יקשרו את שמם אליה, היא יוזמה קהילתית/התנדבותית שאני רוצה להיות קשורה אליה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
קרן מור, תמיד. מלבד היותה אייקון תרבותי תל אביב נצחי, קרן מסמלת עבורי תקווה עיקשת. זה לא קל להיות סלב בקנה מידה שלה וגם להיות בחוד החנית של כל מאבק פוליטי/חברתי ראוי. זה לבטח גובה ממנה מחיר.

⁠מה יהיה?
אני מאמינה בכל מאודי שיהיה טוב. מאמינה ברוח האנושית, נאחזת באנרגיה חיובית, בקיומו של אור, כי אחרת לא יכול היה ליפול עלינו חושך שכזה. ומאמינה בתל אביביות – היא תכונה, ואחת מהטובות בארגז.

• העיר שלי
• מאיה דרין
• רמת אביב
• פרונטו
• גרונימן
• שוק הכרמל
• כיכר אתרים