אור בזויות מסכמת את 2015 באינדי-פופ ואלקטרוניקה

התוכנית השנייה לסיכום 2015 של אור בזויות מתמקדת באינדי-פופ, אלקטרוניקה ודאנס עם שירים של גריימס, סוזן סנדפור, הרברט, ANOHNI, איסט אינדיה יות', יולה קאספ ועוד

גריימס. צילום מתוך הקליפ "Flesh Without Blood"

15 בדצמבר 2015

סיכום המוזיקה ששודרה באור בזויות ב-2015 ממשיך עם תוכנית שנייה שמתמקדת במיטב האינדי פופ, אלקטרוניקה ועוד כמה יוצאי דופן. בשבועיים הקרובים אשדר עוד שתי תוכניות סיכום; בשבוע הבא את תוכנית סיכום המוזיקה השקטה, מרגשת והלפעמים דאונרית שיצאה השנה ובעוד שבועיים את האחרונה והרביעית שתסכם את הרוק, הפסיכדליה והגראז'. אל תפספסו גם אתסיכום ההיפ הופ והסולששודר בשבוע שעבר. ועכשיו, לט דה מיוזיק פליי!

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

Grimes – "Flesh Without Blood"

ההוכחה שאת יכולה להיות אמאמא של האלטרנטיב והאינדי המעודכן ובאותו זמן להיות מלכת פופ שבאמת אוהבת מיינסטרים. כלומר, זאת לא יצירה צינית בשום צורה. יש כאן אהבה טהורה לפופ מצעדים ועם זאת, מכוון שמדובר בגריימס, הזוויות עדיין מחודדות, האדג' שלה בולט מכל פינה. זה אלבום וורדרד במכוון ועקום כמתבקש. האלבום "Art Angels" הוא יצירה אדירה.

Susanne Sundfør – "Fade Away"

האלבום שמנפח את קלישאת ה"לרקוד עם דמעות בעיניים" למימדי ענק. סוזן סנדפור, מעבר לכך שהיא זמרת מדהימה, מצליחה לרגש אותי כאן למוות באלבום עמוס להיטים שמצליח איכשהו לחבר אייטיז, יורו-טראש ומוזיקה קלאסית מודרנית א-לה פיליפ גלאס לכדי משהו שכל כך כיף להאזין לו. מאחר וזה האלבום שהאזנתי לו הכי הרבה השנה, ייתכן ואין וברירה אלא להכתיר אותו לאלבום השנה שלי. זה מפתיע גם אותי.

U.S. Girls – "Damn That Valley"

כמו סוזן סנדפור וגריימס, גם מג רמי מ-U.S. Girls יצרה מוזיקה הרבה פחות פופית עד האלבום שהוציאה השנה, "Half Tree", שראה אור בלייבל האהוב 4AD. בשירה שלה יש קריצה ללהקות נשיות מהסיקסטיז, אבל ההפקה רחוקה מאוד מהקלילות של אותן להקות. להפך, היא דחוסה עד התפקעות ומתחת לפני השטח הפופיים משהו חרד שם מאוד.

Unknown Mortal Orchestra – "Multi-Love"

מה עוד אפשר לומר על האלבום הזה של UMO? מדובר באחד הדברים הכי מרעננים שיצאו השנה, שמחבר בין אינדי-פופ, רוק פסיכדלי, אר'נבי וסול עם סיפור מעניין מאחורי התכנים (סיפור אהבה משולש) שמוגש באופן כזה שעושה כיף לזוז איתו. מי שהיה בהופעה ברידינג 3 לפני כחודש יודע עד כמה מרקידים החומרים האלו, עם כל כמה שיש בהם כובד ראש.

East India Youth – "End Result"

לא יודע לגבי האלבום בשלמותו, אבל לפחות כמה שירים מתוך "Culture of Volume", השני של East India Youth הלוא הוא ויליאם דוייל הלונדוני, הם בין האהובים עלי מהשנה האחרונה וכנראה ש"End Result" הוא הפייבוריט מביניהם. דוייל מחבר את האהבה לפט שופ בויז עם קול הטנור היפהפה שלו להשראה רצינית של אמביינט – בריאן אינו סטייל – לכדי שירים קליטים ובמקרה השיר הזה – עם אפיל אפל ומרתק.

ANOHNI – "4 Degrees"

מי זו צצה לה פתאום? אנוהני היא לא אחרת מאשר אנתוני הגרטי בגרסה פופית ותחת שרביט ההפקה של היוצרים הצבעוניים ויוצאי הדופן, כל אחד בדרכו שלו, הדסון מוהוק ו-Oneohtrix Point Never. מדובר בקטע חדש מאוד, שטרם יצא באלבום, ולטעמי מדובר לחלוטין באחד השירים היפים בזמן האחרון. ועל הקול היחיד ומיוחד של אנתוני, סליחה – קולה של אנוהני, אין מה להוסיף.

Panda Bear – "Boys Latin"

האחרון של נוח לנוקס, איש אנימל קולקטיב, הוא כצפוי עוגת שכבות פסיכדלית בטירוף בהפקת פיט קמבר מלהקת Spacemen 3. אני לא בטוח עד כמה האלבום הזה מחדש על גבי מה ששמענו כבר מפנדה בר באלבום "Person Pitch", אבל עדיין מדובר באסופה מסחררת של שירים שאף אחר לא עושה שום דבר שמזכיר אותה.

Animal Collective – "Floridada"

בעצם, אולי היחידים שכן מזכירים את פנדה בר הם הוא עצמו יחד עם להקתו המופרעת, שבה חבר גם Avey Tare. "פלורידאדה" הוא קטע חדש שפותח את האלבום "Painting With" – שצפוי לצאת בסוף פברואר 2016. שיר כיפי לאללה. באלבום צפויים להתארח ג'ון קייל וקולין סטטסון.

Rysy – "Brat"

ריסי הם צמד פולני צעיר (שלעיתים קרובות מארחים זמרת) שהכרתי בפסטיבל Open'er השנה בפולין. הם קצת מזכירים את The XX, אבל יש להם לגמרי קטע משלהם. עד כה הוציאו את האי.פי "Ego" והאלבום "Traveler", שמחברים מלודיות יפות עם תכנותים יצירתיים ותיפוף חי שהופך את כל העסק לחווית לייב מצוינת.

Jamie XX – "OBVS"

לקח לי קצת זמן להכיר בכך, אבל האלבום של ג'יימי XX אכן מצוין. אני מאלה שתמיד טענו שהלהקה ממנה יצא, The XX, טובה בעיקר בזכות הרמיקסים שעשו לשיריה – ושבפני עצמה היא פחות מעניינת. אבל, כאמור, "In Colour" אחלה אלבום שבמידה מסוימת מזכיר לי את החומרים של הרכב אחר שאני אוהב בשם Dirty Art Club. בחרתי את אחד השירים שבהם הוא לא מארח לא את הזמרת רומי ולא את הראפר יאנג ת'אג שמתארחים בסינגלים הבולטים ממנו. "OBVS" הוא הראשון שנתפסתי עליו.

SEXWITCH – "Helelyos"

נטאשה קאהן מ-Bat For Lashes הוציאה השנה אי.פי מגניב של ביצועים משלה (יחד עם המפיק שלה ועם להקת הפסיכדליה הבריטית TOY) לקטעים ממרוקו, פרס תאילנד ועוד. התוצאה מעניינת וכייפית, אך לא כל האלבום שווה כמו השיר הזה. "Helelyos" במקור בוצע על ידי הזמר הפרסי Zia לפני המהפכה באירן. מדובר בקטע סייק Fאנק גראז'י מגניב לאללה, וקאהן מוסיפה לו את המכשפתיות האפלה שלה. אחלה הפתעה היה השיר כשיצא.

The Soul Surfers – "Time Is a Gun" feat. Shawn Lee

לא כל כך צפוי להיתקל בהרכב סול-רוק מלוכלך ולגלות שהוא רוסי, אבל הסול סרפרס הם אנומליה מדהימה, מלאת חיות, פאנקיים בטירוף שהשנה הוציאו את האלבום המלא הראשון שלהם- "Soul Rock". האלבום רואה אור בלייבל המצוין Ubiquity שבבעלות המולטי-אינסטרומטליסט האדיר שון לי, שגם משתתף בשיר הזה.

The Soul Surfers – Soul Rock! 2015. רוק נשמה בלאט

Big Wild – "Aftergold"

הקטע הזה תפס אותי חזק השנה ואחראי לו מפיק אלקטרוניקה מ-L.A שהוציא אותו בלייבל החדש יחסית – Foreign Family Collective. זהו הסינגל השני בסך הכל שהלייבל מוציא והוא נשמע קצת כמו אם קאריבו היה יוצר היפ הופ אינסטרומנטלי.

Shamir – "Make a Scene"

השנה הוציא הילד האנדרוגיני מלאס וגאס את "Ratchet", אחרי שחרך רחבות ותוכניות רדיו עם הסינגל החצוף "On The Regular". ובכן, את השיר הזה אני אפילו עוד יותר אוהב. חצוף לא פחות והרבה יותר מכוון-הרמות! אגב,יצא לי לראיין אותו מוקדם יותר השנה, וכן, הוא מודע לכך שיש לו שם של ראש ממשלה משופם מהאייטיז.

Seven Davis Jr. – "Good Vibes" feat. Julio Bashmore

מבית נינג'ה טיון האהוב הגיח השנה האלבום "Universes" של זמר סול-גוספל חובב היפ הופ, שבשלב מסוים בחייו מצא את עצמו נמשך יותר מכל לגזרות ההאוס ודיסקו. פה הוא מארח את חוליו באשמור באחד הקטעים היותר ממכרים באלבום האופטימי והמשמח הזה. האלבום גם מאפשר הצצה להיסטוריה העשירה של המוזיקה השחורה האמריקאית וגלגוליה לאורך השנים.

Herbert – "Strong"

מאת'יו הרברט הגאון לא הוציא אלבום דאנס מזה כמעט עשור, לכן הציפייה ל-"The Shakes" שיצא השנה הייתה גדולה. אני שמח לומר שהיה שווה לחכות. אמנם גם באלבום הזה ישנה הנסיוניות של מקורות צליל הזויים (פרקשן שמקורו בקליעים משומשים, סימפול של צלילי צעדת מחאה ועוד), אבל מדובר במוזיקה נגישה וכיפית עם סאונד חם ושילוב מושלם של קול גברי ונשי לסירוגין בשירי האלבום.

Yula Kasp – "Leisure"

התוודעתי למפיקה הפולנייה הלא מוכרת הזאת דרך אלבום הסלקשן הראשון של הלייבל "You and Your Hippie Friends" שהקימו הפצ'נגה בויז. "Leisure" לטעמי הוא הטוב ביותר בו ומציג אינדי האוס מכושף ואפל.

Jaga Jazzist – "Oban" (Todd Terje remix)

מפיק הדיסקו-האוס טוד טרייה הפך את הקטע הזה של הרכב הג'אז הסינמטי מנורווגיה למשהו שלחלוטין נשמע שלו, עם האוס פסנתרים אופורי, סינת'יסייזרים חלליים ותיפוף כבד שלאורך כעשר דקות הופכים מסע טריפי לגמרי. רמיקס מושלם.

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

אנשים

סופה של חברות

זה כמו זוג שמתגרש רק שאין אפילו למי לספר את גודל האובדן, כי החבר היחיד שהיה יכול להבין אותך הוא זה שאיבדת

סלפיש. יובל רוביצ'ק

מאתעוזי וייל

11 במרץ 2015

ואז הוא דחף אותי, בלי לקחת תנופה אפילו, פשוט הושיט את שתי ידיו קדימה ודחף אותי, וכבר כעסנו אחד על השני בעבר, חברים טובים ממש עוברים מדי פעם תקופות של ברוגז, חבר טוב זה כמו בת זוג רק שבמקום סקס יש בדיחות מפגרות משותפות, ואמון, וידיעה שאתה יכול להפקיד את חייך בידיו של האדם הזה, אבל ברגע שהאדם הזה כועס עליך עד כדי כך שהוא דוחף אותך באמצע הרחוב, מעיף אותך אחורה ממנו והלאה, אז משהו נשבר,

ואמרתי, לך תזדיין,
והלכתי משם. וחשבתי שזהו, גמרנו, אבל שנינו עדיין פחדנו למצוא את עצמנו, אחרי 15 שנה של חברות, במצב שבו פתאום אנחנו לא מדברים אחד עם השני – זה כמעט בלתי נתפס – זה כמו זוג שמתגרש רק שאין אפילו למי לספר את גודל האובדן, כי החבר היחיד שהיה יכול להבין אותך הוא זה שאיבדת, ורוב האנשים לא יבינו את גודל ההלם, "נו בסדר, אז רבת איתו, יהיה לך חבר אחר" – לא, לא יהיה לי, לא כזה, לא אחד שהכיר אותי מגיל חמש – לא אחד שטיפס איתי על עצים בשכונה – ומה שקרה אחרי הדחיפה זה שהוא התקשר והשאיר לי עוד ועוד הודעות מתנצלות בזו אחר זו, עד שחששתי לשלומה של המזכירה האלקטרונית שלי, שעמדה אפילו באלף ההודעות שגדשו אותה אחרי רצח רבין, בגלל שכתבתי שנים קודם ספר בשם "ביום שבו ירו בראש הממשלה" –

אם כי ראש הממשלה המדובר בזמן שכתבתי אותו היה שמיר, וגם נגדו לא היה לי משהו ספציפי חוץ מהעובדה שהיה אידיוט שמרן ומייאש, שזו בוודאי איננה עילה לרצוח אותו – כמה ראשי ממשלה היו פה שלא היו אידיוטים שמרנים ומייאשים? – אבל הייתי בשוק הכרמל כשהוא עשה סיבוב בחירות של לחיצות ידיים ועבר מטר מולי, עם איש ביטחון אחד שמשתרך מטר מאחוריו, ואני, שלמרות חזותי הנעימה יש לי מוח קרימינלי, מיד חשבתי שמאוד קל להתנקש בו, אבל למרות זאת כל מה שעשיתי זה ללחוץ את ידו ואז להריח את ידי ולומר "איחחח…"

כן אני יודע, אני ילדותי. ספרו לי משהו חדש. אבל זה עבד ושמיר במבוכה הביט בידו ותהה מה גרם לי להגיד את זה, והמשיך הלאה בתמיהה והרגע שהיה בינינו חלף – לא שזה מפתיע; רגעים עובדים בלחלוף –

אבל הלכתי הביתה עם משפט בראש, "ביום שבו ירו בראש הממשלה הלכתי לחפש דירה ולא ידעתי מזה כלום", וידעתי שיש לי סיפור, ולא שיערתי בעצמו שיום יבוא והמזכירה האלקטרונית שלי תתמלא בהודעות שיחקרו את יכולתי הנבואית,

ועכשיו היא התמלאה שוב, אז בסוף עניתי ודיברנו דברים רכים ומפייסים למרות שידענו שזה כבר נגמר, ואפילו קבענו ללכת בערב להופעה של מאיר אריאל בתיאטרון הסמטה ביפו, וזו היתה אחת ההופעות הכי יפות שראיתי בחיי, כי מאיר אריאל היה באותו לילה בשיא קסמו, עם רעמת שערו המאפיר וחיוכו הכובש ואשד המילים החכמות והמתחכמות, ואשד המנגינות המכושפות והלא ממש מוזיקליות שנבעו מהגיטרה הלא מכוונת שלו,

ובסוף הערב נפרדנו ליד ביתי, והוא אמר שיתקשר אלי מחר, ובלי לחשוב יותר מדי אמרתי "עזוב", והוא הביט בעיני לשניה ואז הסתובב והלך, ואני נתתי לו, ראיתי את הגב שלו מתרחק וגם אחרי שכבר נעלם מעבר לפינה נשארתי עוד לעמוד שם כמו זומבי,

ואז עליתי הביתה ונתתי לעצמי ליפול על הספה ופתחתי את הטלוויזיה על משהו שנקרא "ערוץ הספורט", שלא הכרתי כי רק יום קודם עשיתי כבלים לראשונה בחיי, וראיתי שלוש שעות רצופות של כדורעף חופים, גרג נגד ג'וני, שני בלונדינים שזופים על חוף בקליפורניה בתחרות שעניינה אותי פחות מסרט טבע על חיי המין של נמלים, אבל תוך זמן קצר מצאתי את עצמי אוהד את ג'וני ושוטם את גרג – שבשביל להבדיל ביניהם היית צריך ממש להתקרב לטלוויזיה או, לחלופין, להיות מומחה בניואנסים של שיזוף קליפורני,

אבל להתהפנט זה מה שרציתי, וזה מה שעשיתי, ולפחות לא חשבתי על מה שקרה שלוש שעות, עד שגרג ניצח וחזרתי להרגיש סוג של פחד. או ג'וני? יכול להיות שזה היה ג'וני.