• Facebook
• Twitter
• Email

הם אומרים

בחודש הבא יתפרסם דוח מבקר המדינה שיתייחס לקשיים הכלכליים שבהם שרוי תיאטרון הבימה. בעקבות כך הודיעה השרה רגב שתבחן את מעמדו "מתוך כוונה לחזק ולהעצים תיאטרון לאומי על כל הנגזרות הנובעות מכך". על פי הודעתה, מבלי להמעיט בחשיבותו של המוסד, ראוי לשאול במה בא לידי ביטוי היותו של הבימה תיאטרון לאומי.

אתם אומרים

על הציר בין תגובות "מי נתן לך רישיון" לבין הדרישה לשבור את מונופול האמנות ומסחטת הכספים השמאלנית, הכי אהבתם את השתיקה מכיוון האופוזיציה. הבימה בירכו על המהלך וסירבו לבלוע את הטרול, אבל יותר מעניין לדעת מי יזכה בתואר התיאטרון הלאומני של ישראל ואם לכנסת מותר להשתתף בתחרות.

אנחנו אומרים

הימין קובר את התרבות בחצר הלאומנית ורגב כזה, "בוא שנייה, נשבעת רק רוצה לדבר". את רוב כספי הציבור מבזבזים הקולגות המושחתים שלה, אבל רגב נטפלת לשנקל שמצאה מאחורי הספה. עוד צעד חסר תוכן כמו ההשתלטות על משרד שלא רצתה בו והקפיצה הפופוליסטית על הטיקט המזרחי. לו היינו הבימה, לא בטוח שהיינו נלחמים מולה על התואר הנחשק.

כתבו לנו: מה הדבר שהכי עצבן אתכם השבוע?
[email protected]

• לאומיות
• דו"ח מבקר המדינה
• התיאטרון הלאומי
• הבימה
• שרת התרבות והספורט
• מירי רגב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• לאומנות
• עירוני
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

כבר כמה ימים – מאז שפורסמה ב״הארץ״ התוכנית של משרד התרבות לגבש רשימת יצירות אסורות – מסתובבת ברשת עצומה בשם ״הרשימה השחורה – אנשי תרבות מסרבים לשתוק״. העצומה פומפוזית גם באיכות השמות המופיעים בה וגם במספרם. נכון לכתיבת שורות אלה נאספו בה כמעט 5,000 חתימות, אבל העצומה הזאת היא שארית מהקיץ האחרון, מכוונת בכלל לשרת התרבות מירי רגב, וגם כשלפני יותר מחצי שנה היו בה אלפי חתימות שום דבר לא
באמת השתנה. גם מי שיש לו מה להפסיד ישרבב פנימה את שמו, בין שזה מדאגה ואכפתיות אמיתית ליסודות הדמוקרטיה הנסדקים, ובין – למקרה שהדברים יסתדרו – כדי להיזכר כמי שהיה בצד הנכון של ההיסטוריה.

זה ממש בסדר, הגיוני ומובן, אבל אין בעצומות האלה, עד כה, שום דבר שמדגדג את הקונצנזוס. לכל היותר הן מעצבנות ימנים ונותנות נחת לשמאלנים, בעוד המציאות מתעוותת וממשיכה את דרכה במסלול אפל. דווקא עכשיו הבחירה של אחינועם ניני לפרוש מאמ״י (ארגון אמני ישראל) עקב ההחלטה להעניק פרס מפעל חיים לאריאל זילבר היא צעד אמיץ. לא בגלל ההשלכות שלו כלפי ניני עצמה – יהיו אשר יהיו – אלא כיוון שיש במעשה הזה יותר אקטיביות מאשר שרבוב שמה בעצומה.

אין הפתעה גדולה בכך שזילבר, שב־15 שנה האחרונות נרשמו תחת שמו לא מעט התבטאויות גזעניות, הומופוביות ונוטפות שנאה, נבחר לקבל את הפרס. כשבאמ״י אומרים שהם לא מערבבים פוליטיקה ואמנות, פיהם ולבם ופיהם – אפשר להאמין שאין חבר בוועדת הפרס שחשב אפילו לרגע להעניק לזילבר את הכבוד בגלל דעותיו החשוכות. אבל אותם אמנים שחותמים על עצומות, בשמם גם מחולק פרס למי שלא היה חושב פעמיים אם לסתום להם את הפה; בגלל הדעות, לא היצירות.

הבחירה להתנתק מארגון שהבחירות שלו לא תואמות את ערכיה היא לגיטימית, והקריאה לעשות כמוה אינה בבחינת סתימת פיות, אלא פשוט החלטה שלא להיות מזוהה, בשום צורה, עם מי שעומד מאחורי אמירות אנטי מוסריות. אפשר להמשיך לחתום על עצומות, יש משהו מנחם בלהיות חלק מקולקטיב צודק, אך בסופו של דבר יהיו אלה המעשים – נחרצים יותר או פחות מאלה של ניני – שיוכלו להביא לשינוי. אבל לא היא ולא אף אחד אחר יוכלו לעשות זאת לבד. ההירתמות המיידית לעצומות היא אמנם הבעת עמדה, אך היא לא תוביל לשום מקום, אין לה מטרות ויעדים. חתימות כבר לא עושות כותרות כמו פעם, לא מכנסים בעקבותיהן דיונים דחופים וספק אם מישהו מתקשה להירדם בגללן. את החתימות אפשר לחלק למעריצים.

• אמנות
• אמ"י
• אחינועם ניני
• אריאל זילבר
• משרד התרבות
• הארץ
• הומופוביה
• דמוקרטיה
• תרבות
• פרס מפעל חיים
• מירי רגב
• גזענות
• טורים אישיים ובלוגים
• אנשים
• עצומה
• הרשימה השחורה
• שרת התרבות והספורט

• Facebook
• Twitter
• Email

העדפותיה של שרת התרבות והספורט בעניין חלוקת התקציב וההתערבות שלה בתכנים גרמו לתחושה שאת השינויים שיקרו תחת שרביטה, יהיה קשה מאד להפוך בחזרה. אבל הכותרות הצבעוניות שמייצרת רגב מאפילות אולי על הרגעים הטובים שלה. אז הנה, קחו אחד כזה: במשרד התרבות והספורט התקבלה השבוע החלטה להעלות את סכומי התמיכה באירועי התרבות של הקהילה הגאה ביותר מ-200 אלף שקלים, וארבעה פרויקטים של המרכז הגאה בתל אביב נכנסו לרשימה.

"לפני הכל, כשיש צעד חיובי אני מברך עליו", פותח איתי פנקס, חבר מועצת העירייה ויו"ר המרכז הגאה בתל אביב. "בשורה התחתונה, מירי רגב העלתה באופן משמעותי את תקציבי התרבות לקהילה הגאה וזה מבורך. אני לא חשוד בתמיכה בליכוד, אבל חושב שהיחסים שלה עם הקהילה והגישה שהפגינה כלפינו היא חיובית וחותרת לשוויון באופן עקבי. שוויון מתבטא גם בחלוקת משאבים, וזה קורה בתקציב שהיא אחראית עליו". הפרויקטים שזכו לתמיכה ממשלתית הם להקת הנוער של אנסמבל המרכז הגאה, כפר הגאווה, הגייזמרים (המקהלה הגאה) והגלגל, תיאטרון קהילתי לקשישים.

מאחורי הקידום התקציבי לקהילה הגאה בעיר עומדות סיעות מרצ ורוב העיר שמיוצגות בעיריית תל אביב, בשיתוף פעולה עם יניב ויצמן, מחזיק תיק הקהילה הגאה. הפעילות שלהם הניבה פרי נוסף: תקציב מטעם עיריית תל אביב לתכנון של הרחבת המרכז הגאה בגן מאיר. "מדובר בבנייה של קומה נוספת, וסוף סוף תהיה מעלית שתנגיש את המרכז לכולם. הולכים להיות שינויים גדולים", ממשיך פנקס. לדבריו, התמיכה הכספית משקפת את שביעות הרצון מתוצרי המקום. "המרכז עמוס בפעילות, עד שלפעמים אנחנו נאלצים לדחות אירועים. אביהו מיזן, רכז התרבות במרכז הגאה ומנהל המרכז יובל אגרט עושים עבודה מצוינת שמושכת עוד ועוד אנשים למקום. הגדלת התמיכה של משרד התרבות היא עוד ביטוי לזה שהפעילות התרבותית במקום איכותית ומבוקשת וזוכה להכרה מצד הגורמים המקצועיים, גם ברמה ברמה הלאומית".

• הגלגל
• יניב ויצמן
• המרכז הגאה
• שרת התרבות והספורט
• הקהילה הגאה
• איתי פנקס
• מירי רגב
• רוב העיר
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני
• מצעד הגאווה
• עיריית תל אביב
• מרצ
• תיאטרון
• משרד התרבות