• Facebook
• Twitter
• Email

רב ממדיות בסינמטק

על הקיר הקדמי של הסינמטק יוקרן החל מ־21:00 סרט פנורמי שמורכב משוטים שצילמו תושבי העיר, ובלובי יוקרנו סרטים קצרים ב־360 מעלות לצפייה במשקפי מציאות מדומה. בחצות יוקרן הסרט "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" בתלת ממד.
סינמטק תל אביב, החל מ־21:00, 10 ש"ח לכל סרט

לילה במוזיאון

מוזיאון תל אביב יקיים הרצאות, סיורים מודרכים בתערוכות המתחלפות ומפגשים עם אוצרים ואמנים, כולל גם סיור מודרך ביצירות המופת של המוזיאון, בהן יצירות פרי מכחולם של ואן גוך, רובנס ופיקאסו. נוסף לכך יוקרן סרט על האמן הסיני הפופולרי איי ווייוויי ו"תנועה ציבורית" תציג פרפורמנס.
מוזיאון תל אביב, 20:00־23:30, 25 ש"ח

הלבן בעיניים: כך תשרדו את הלילה הלבן
7 אירועי לילה לבן לחובבי האוכל ואוהבי האלכוהול

אינדי בחניון

חניון גבעון שבכיכר החדשה – בין רחובות החשמונאים והארבעה – יארח שלוש הופעות מלאות של הרכבים בולטים בסצנת האינדי המקומית: ראשונה תעלה להקת טטרן המסרבת לכל קיטלוג ז'אנרי, אחר כך לולה מארש הלנה־דל־ריים, ולבסוף החבר'ה הוותיקים מג'ירפות.
חניון גבעון, 21:00, כניסה חופשית

מרימים לשוליים בלבונטין

ערב המחווה לסצנת השוליים הישראלית הופך למסורת בלבונטין 7. השנה, בפעם הרביעית, אמנים שונים יעלו לבמה ויבצעו גרסאות כיסוי להרכבים מקומיים שאנחנו אוהבים להיזכר בהם. במשתתפים: אביגייל רוז, קובארי, שני פלג, רחל ירון, The Shakes ועוד.
לבונטין 7, 23:00, 10 ש"ח

צחוקים בבית אריאלה

שרופי הסטנד־אפ שהולכים ומתרבים בעיר ימצאו את עצמם ודאי בבר החמוד של אריאלה לאנדה, שיארח לילה עמוס באנשים צעירים שהשתלטו בשנה האחרונה על משבצת הלייט נייט בטלוויזיה שלכם. יעלו ויבואו: יואב רבינוביץ', עמית הרשקוביץ, ירמי שיק בלום, דניאל רצ'קובסקי ועוד רבים ולא יציבים.
בית אריאלה, 21:00, כניסה חופשית (אלכוהול מוזל)

בעקבות המלך ליר

תיאטרון מלנקיהרוסי־עברי האיכותי יציג את "ליר. בובות ואנשים", פנטזיה חופשית על "המלך ליר" של שייקספיר שבמרכזה בגידת ילדים באביהם הזקן. בצד ההצגה תתקיים בפואייה תערוכה של בובות מתוך הצגות התיאטרון בשנים עברו.
מרכז תרבות גן מאיר, חמישי, 21:00, 35 ש"ח לתושבי תל אביב

אופרה להמונים

כרטיס לאופרה זה לא משהו שהולך ברגל ביומיום, אבל בלילה הלבן חובבי הז'אנר יוכלו ליהנות, החל מחצות ועד השעות הקטנות, משלוש שעות של אופרטות, אריות, להיטים והפתעות מוזיקליות שונות במחיר של מנה עיקרית. צריך להזמין כרטיסים מראש.
בית האופרה, 24:00, 65 ש"ח

פרח השכונות

כמדי לילה לבן עיריית תל אביב מארגנת סיורים מרתקים ברחבי העיר שיכללו הרבה היסטוריה, סיפורים מיוחדים ומפגשים עם תושבים בעלי סיפור מעניין. השכונות בהן יתקיימו הסיורים: כרם התימנים, נווה שאנן, דרום תל אביב (סיור גרפיטי), יפו והעיר הלבנה.
ברחבי העיר, שעות שונות, לכרטיסים 5166188־03 (שלוחה 1)

יד ראשונה מרופא

אחד האירועים המקוריים והיפים של הלילה הלבן הקרוב יתקיים בבית החולים איכילוב (סוראסקי). רופאים בכירים בבית החולים יספרו לבאים על לילה לבן אחד אישי שנחרת בזיכרונם, ויעבירו הרצאות על החידושים בתחום הרפואה. כמו כן ייצאו סיורים אל אחורי הקלעים של בית החולים.
בית החולים איכילוב, חיים ויצמן 6, 20:00, הכניסה חופשית בהרשמה מראש

עם הילדים

מוזיאון ארץ ישראל מזמין את ההורים והילדים למסיבת פיג'מות גדולה בין אוצרות המוזיאון, שתכלול גם תחרויות, משחקים דיגיטליים, אתגרי חיפוש, חידות ומשימות.
מוזיאון ארץ ישראל, 18:00־23:00, 30 ש"ח

יותר זול מפסיכולוג

בחלל האמנותי תיאטרלי הקטנטן שברחוב העלייה תמיד קורה משהו מעניין. בלילה הלבן יתקיים שם ליל מיקרופון פתוח בשם "עששית", שבמסגרתו יוגרלו אנשים מהקהל לעלות לבמה ולחלוק סיפור מפתיע על הרפתקה לילית. אז קחו את ה 300 ש"ח שחסכתם על הפסיכולוג השבוע ותקנו לעצמכם משהו חמוד.
גלריה תיאטרון החנות, 20:00, כניסה חופשית

בטופ

דיקלה באה להרים בהופעה בגן הפסגה שבעיר העתיקה ביפו. לפניה תעלה הלהקה הכי מתועדת בריאליטי בשנה האחרונה, מופע הארנבות של דוקטור קספר, ולפניהם מישה סוחינין, חביב הקהל מהעונה השנייה של "דה וויס" שהוציא השנה אלבום בכורה.
גן הפסגה, 20:00, כניסה חופשית

ביאליק בטירוף

אם צריכים לבחור אירוע מוזיקלי אחד, זה כנראה זה: כיכר ביאליק היפה תארח ערב עמוס במוזיקאים בתחילת דרכם, בהם דואו הדרים פופ REO, גילי יאלו הגרובי וגארדן סיטי מובמנט הפופים־אלקטרוניים. ריג'ויסר ו־Hectik יתקלטו.
מתחם ביאליק, החל מ־19:00, כניסה חופשית

ניחוח אירופי

האיחוד האירופי הביא השנה לתל אביב את Street Art Europa, אירוע של אמנות בסימן קיימות שבו יוצגו פרויקטים רב תחומיים שונים של אמנים בינלאומיים – מאוסטריה, פינלנד, איטליה, פולין, צ'כיה, רומניה וצרפת – חלקם פרי עבודה משותפת עם תושבים מקומיים.
רחבת שדרות רוטשילד 1, 20:00־1:00, כניסה חופשית

בשרונה התנהג כטמפלר

המנהרה התת קרקעית שמתחת למתחם שרונה היא הלוקיישן המושלם לסיור לילי מקריפ. המנהרה נמצאת בעומק 5־7 מ' מתחת לפני האדמה, משתרעת על פני 100 מטר ונחצבה בסלע כורכר על ידי המתיישבים הטמפלרים לפני לא פחות מ־120 שנה. לפני שהיה סניף של ריזילי.
דוד אלעזר 27, 19:00־22:30, 6048434־03

• הג'ירפות
• אריאלה לנדה
• יואב רבינוביץ'
• טטרן
• תיאטרון מלנקי
• גן הפסגה
• מוזיאון ארץ ישראל
• בית האופרה
• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• בית אריאלה
• דיקלה
• סינמטק תל אביב
• לולה מארש
• ירמי שיק בלום
• עמית הרשקוביץ
• תנועה ציבורית
• עירוני
• לילה לבן
• מוזיאון תל אביב
• מופע הארנבות של ד"ר קספר
• מלחמת הכוכבים

• Facebook
• Twitter
• Email

חמישי 12.11

הסיגדיאדה

פסטיבל סיגדיאדה הנחגג בתל אביב, משלב אירועים של מיטב היוצרים האתיופים, תצוגות אופנה ואוכל אתיופי שיתקיימו ב-12-14 בנובמבר כדי לחגוג את חג הסיגד.

הנחה למחזיקי כרטיס דיגיתל

סינמטק תל אביב.לפרטים המלאים על הפסטיבל

טיון אין תל אביב

פסטיבל טיון אין נועד כדי לחשוף מקבלי החלטות מתעשיית המוזיקה הבינלאומית לאמנים והכישרון המקומי. בין השאר יופיעו בפסטיבל: ג'יין בורדו, רד בנד, נינט טייב ודודו טסה.

הנחה למחזיקי כרטיס דיגיתל:כרטיס משולב ב-85 שקלים, במקום 140 שקלים

פתיחת תערוכת הזר והמוכר

תערוכת איור חדשה נפתחת בבית ביאליק. האיורים בתערוכה הם תוצר של מפגשים בני כשבוע, שנערכו בין משתתפי הפרויקט. המפגש אפשר למשתתפים לגרד את פני השטח של סטראוטיפים, הכללות, וזרות.

בית ביאליק, 20:00, כניסה חופשית

שישי 13.11

שוק תוצרת יפו

שוק חדש לתוצרת יפואית מקומית במתחם עמיעד בשוק הפשפשים. בכל שישי לאורך חודש נובמבר, יתקיימו בשוק דוכנים למכירת תכשיטים, בגדים ותבשילים תוצרת תושבי יפו.

לפרטים נוספים

ג'אז בשדרה

אירועי ג'אז בשדרה המביאים מדי יום שישי את מועדוני הג'אז האפלולים אל אור היום בשדרות בן-גוריון ממשיכים, והפעם עם תזמורת הביג בנד כרמל. התזמורת מונה 20 נגנים ושני זמרים, ותבצע ממיטב קטעי הסווינג-ג'אז.

שדרות בן גוריון, 12:00

שבת 14.11

עונג שבת

עיריית תל אביב-יפו מחדשת את ימי עונג שבת שקיים חיים נחמן ביאליק בשנת 1926, בימי ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. המפגשים יכללו מפגשים עם אמנים, אנשי רוח ומוסיקאים העוסקים בתרבות העברית. השבוע: שעת סיפור "עוץ לי גוץ לי" ושעת שירה ופיוט.

לפרטים המלאים

ראשון 15.11

סיור בעיר

בואו לפגוש את תל אביב כמו שלא הכרתם, עם אחד מעשרות הסיורים שמקיימת עיריית תל אביב. בין הסיורים: סיור בעקבות שיריו של אריק אינשטיין, סיורי שוקים, וסיור לילי מיוחד.

למידע על כל הסיורים

שני 16.11

תנועה ציבורית: אוסף לאומי

אחד עשר חברי התנועה הציבורית יקיימו את התערוכה בחללים השונים של מוזיאון תל אביב במשך שישה שבועות. חברי תנועה ציבורית מבקשים להגדיר את חלל המוזיאון מחדש כחלל ציבורי, על שלל הקונפליקטים שעשויים להתעורר בחלל כזה.

הנחה למחזיקי כרטיס דיגיתל: סיור ב-25 שקלים במקום 50 שקלים.

מוזיאון תל אביב לאמנות

שלישי 17.11

פסטיבל סן רמו

הסטודנטים בסטודיו למשחק יורם לווינשטיין מעלים בפעם השלישית את פסטיבל סן רמו, עם ביצועים לשירים איטלקיים אהובים.

הנחה למחזיקי כרטיס דיגיתל: 60 שקלים במקום 150 שקלים.

לפרטים מלאים

רביעי 18.11

נפגשים בנמל תל אביב – שלמה מעוז

הרצאתו של שלמה תעסוק בהתפתחות הכלכלית העולמית בשנים הקרובות והשינוי במאזן הכלכלי הגלובלי לכיוון שחקניות חדשות. במה כרוך השינוי, תוצאות השינוי העולמי ומשמעותו, ואיך כל זה משפיע עלינו.

• עונג שבת
• נינט טייב
• שלמה מעוז
• סיגדיאדה
• תנועה ציבורית
• אוסף לאומי
• תוצרת יפו
• פסטיבל סן רמו
• דודו טסה
• ג'יין בורדו
• תל אביב-יפו
• עוץ לי גוץ לי
• רד בנד

• Facebook
• Twitter
• Email

בשנת 2008 נכנסתי בשערי מוזיאון טייט בריטיין בלונדון. כעבור כמה רגעים חלף על פניי גבר בלבוש ספורטיבי, רץ לאורך המסדרון בשיא המהירות ונעלם במורד המדרגות. לא לגמרי הבנתי מה קרה והמשכתי לעבר הקופות. אחרי 30 שניות גבר אחר, לבוש אף הוא בבגדי ספורט, רץ באותו המסלול. אז כבר הבנתי שזה לא מקרי, וכשהבחנתי בדמות נוספת שרצה, הפעם אישה, כבר הספקתי לשכוח מהתערוכה שלשמה הגעתי למוזיאון, התיישבתי על הרצפה והתחלתי להסתכל על הרצים ועל תגובות המבקרים.

התמיהה ברורה: מגיל צעיר מלמדים אותנו איך צריך להתנהג במוזיאון, ופתאום מופיעים הרצים יש מאין, מפרים את הסדר ונעלמים כהרף עין. מבקרים רבים במוזיאון לא הבינו מה מתרחש, אך אחרי שהרצים חזרו שוב ושוב גם הם הפנימו שיש פה "קטע". למעשה הייתה זו יצירת אמנות של האמן הבריטי מרטין קריד, "עבודה מספר 850", שבמסגרתה ביקש קריד מאנשים שונים לרוץ בחלל המוזיאון הלונדוני כאילו חייהם תלויים בכך. והם רצו – לאורך כל שעות הפתיחה של המוזיאון ובמשך כמה חודשים.

העבודה של קריד מעלה שאלות רבות על האופן שבו אנחנו צופים באמנות ועל האופן שבו אנחנו זזים במוזיאון: מדברים בשקט, הולכים בזהירות, משלבים ידיים מאחורי הגב כשמתקרבים לעבודת אמנות, ודאי לא רצים. מבחינות רבות התערוכה "אוסף לאומי" של תנועה ציבורית, שנפתחה אמש במוזיאון תל אביב, מעלה שאלות דומות, ולכן מומלץ לבקר בה לפחות פעמיים כדי להתרשם מאחד מאירועי האמנות מעוררי המחשבה וההשראה של הזמן האחרון.

פעם אחת מומלץ לחוות אותה "כמו שצריך": להירשם לסיור שנמשך 45 דקות (רק כך אפשר לבקר בה, בהרשמה מראש), ושבמסגרתו חברי תנועה ציבורית מוליכים קבוצת מבקרים במוזיאון בסדרה של פעולות – טקסים, נאומים קצרים, כוריאוגרפיות ותהלוכות בחללי המוזיאון השונים; ופעם נוספת להשתתף באותו הסיור, אבל הפעם לבחון את התגובות של המבקרים האחרים במוזיאון, למשל כשהם נתקלים פתאום בקבוצה של שישה גברים ונשים לבושים במדים לבנים, והם רוקדים, קופצים, משמיעים קריאות, רצים וצועדים כמו במצעד צבאי בתוך חלל המוזיאון.

אמנם נאמר בפירוש שיש להירשם מראש באתר המוזיאון או בלובי התערוכה במוזיאון כדי להשתתף ב"סיורים", אבל השימוש במילה "סיור" אינו מדויק, שכן לא מדובר בסיור בתערוכה, אלא בסיור שהוא התערוכה. בבלבול הזה אפשר היה להיווכח גם במסיבת העיתונאים, שהתקיימה שבוע לפני פתיחת התערוכה, ובה שאלה אחת העיתונאיות: "האם יש עבודות אמנות בתערוכה?". "אנחנו יצירת האמנות", ענתה דנה יהלומי, 33, שהקימה את תנועה ציבורית עם עומר קריגר ב־2007 ועומדת מאז בראשה. “התחלנו לעבוד על התערוכה לפני שלוש שנים. אין לנו עבודות מדף שאנחנו מארגנים בחלל, העבודות נעשות בתוך הקונטקסט שבו הן מצויות. אין לנו גם פרקטיקה אחת של עבודה. אני לא ציירת שבסוף הפעולה שלה תמיד יהיה ציור. יצרנו עד היום 40 ומשהו פעולות, יש לנו לפחות 30 מתודות שונות של עבודה – סאונד, כנס, פעולה בכיכר, עבודה במוזיאון ועוד. זה משתנה מעבודה לעבודה".

אפשר לראות בתערוכה המשך של רצף הפעולות של תנועה ציבורית מאז הקמתה, שהתקיימו ברובן המכריע ברחבי העולם, וגם חלק מרצף אחר – כניסתו של הפרפורמנס למוזיאון – עם אמנים כמו טינו סגל, מרטין קריד ומרינה אברמוביץ' מצד אחד; ומופעי מחול – שבשנים האחרונות נכנסים יותר ויותר למוזיאונים – מצד שני.

"אנחנו קוראים לזה 'תערוכה פרפורמטיבית'", אומרת רותי דירקטור, אוצרת התערוכה. "אני פחות אוהבת להשתמש במילה מיצג, שקשורה יותר להצגה מול קהל פרונטלי, ואני מרגישה שפרפורמנס היא מילה פתוחה יותר. זו תערוכה שאין לה קיום ללא הפרפורמנס, אין לה אובייקטים אמנותיים. אם הקהל יגיע למוזיאון מתוך ציפייה לראות ציורים על הקירות הוא עשוי להתאכזב או לקבל את הפתעת חייו ולהתאהב. זו ודאי תערוכה רדיקלית, לא שגרתית, אבל לשם כך קיים מוזיאון: לבדוק את הגבולות ולמתוח אותם, ולא רק את גבולות האמנות אלא גם את גבולות עצמו.

מהבחינה הזאת, כל תגובה לתערוכה היא לגיטימית, אפילו 'למה זה בכלל במוזיאון?' היא שאלה טובה, אבל מצד שני, איפה עוד זה יכול להיות? אין היום מקום כמו מוזיאון שתחת מטרייתו הרחבה חוסים כל מופעי האמנות שנופלים בין כל ההגדרות. אין מקום מקבל יותר מעולם האמנות הפלסטית, זאת המטרייה הכי רחבה. עובדה היא שפרפורמנס, שהשפה שלו באה מעולם המחול והתיאטרון, לא מוצא את עצמו בתוך התיאטרון. עולם האמנות הפלסטית הוא לטוב ולרע הרחב ביותר, ולכן הוא מושך את כל מי שאין לו הגדרות".

כוריאוגרפיה של שלטון

התערוכה "אוסף לאומי" מתקיימת תשע שנים לאחר פעולתה הראשונה של תנועה ציבורית: הנחת זר פרחים לבנים על מדרגות היכל העצמאות בשדרות רוטשילד 16. נקודת המוצא שלה היא אותו אירוע מכונן של ההכרזה על הקמת מדינת ישראל – אירוע חסר תקדים ויוצא דופן בכך שהוא התקיים במוזיאון לאמנות – ויהלומי רואה בו הפרפורמנס הפוליטי הראשון בישראל שהתקיים במוזיאון. במהלך התערוכה המבקרים אף מגיעים לחלל שהוצבה בו רפליקה של האולם שהוכרזה בו הקמת המדינה.

כמו עבודות קודמות של התנועה, גם “אוסף לאומי" מפלרטטת עם כל מה שקשור בטקסים ממלכתיים, באסתטיקה צבאית ושלטונית, ממחיזה עצמה במעין “כוריאוגרפיה של שלטון" – תרגילי סדר, תסתס"חים, סחיבת פצוע, חילוץ נפגעים – כוריאוגרפיות של קהל בתוך סיטואציות שקורות במציאות הישראלית ושאפשר לראות כמותן בטלוויזיה וברחוב. שאלת המפתח של התערוכה, שנותרת ללא תשובה ברורה, היא איך זהות אמנותית נבנית במקביל לזהות לאומית ואיך המדינה משתמשת במוזיאון כמוסד שמגדיר זהות תרבותית־חברתית.

מבחינה זו חברי תנועה ציבורית משתמשים במוזיאון תל אביב – במבנה שלו, באדריכלות שלו, בהיסטוריה שלו, במעמד הסמלי שלו, במוצגים ובאנשי הצוות שלו – כמו ברדי מייד. "אחרי שנה וחצי של חזרות אנחנו מכירים עכשיו את המוזיאון על כל הדלתות, העובדים, המחסנים, והעבודות שמתקיימות בעבורו ובתוכו", אומרת יהלומי.

לנוכח העובדה שגם לאחר 45 דקות הצופה נדרש לפרשנות שמעבר לחוויה האסתטית, מעניין לבדוק אם הפעולה של חברי התנועה היא ייצוג של הדבר עצמו, או כמו שאולי מפתה לחשוב – שהיא אירונית וביקורתית. "ככל שהתוודעתי לעשייה שלהם, קשה לי יותר לענות", אומרת דירקטור. "הם גם וגם. זה לא רק אירוני וביקורתי, ממש לא, אבל גם אי אפשר להגיד שהם מאוהבים באסתטיקה הפשיסטית. הם רוצים להצביע על אופן ההתקשרות לממסד, שכרגע המוזיאון מייצג אותו, ולשאול איך אמנים יכולים גם לבקר את הממסד וגם להסתכל עליו מבחוץ".

זה אפשרי בכלל? אפשר להיות חתרני כשאתה מציג במוזיאון תל אביב?

"לא פעם דיברנו על חיבוק הדוב של הממסד, אבל דנה אומרת שהיא לא רוצה להיות חתרנית. היא חותרת למשהו אחר. מצד שני, אפילו מהבחינה הקונקרטית – הנוכחות של תנועה ציבורית בשנה וחצי האחרונות במוזיאון טלטלה אותו, במובן הכי פשוט.

"למוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית יש פרקטיקות פעולה משלו. לדוגמה, תערוכה צריכה להיות קשורה לגלריה מסוימת, אבל פה זו תערוכה שמתרחשת ברחבי המוזיאון, גם בחלקים שלקהל אסור להיכנס אליהם בדרך כלל. במהלך התערוכה הם מורידים מהקיר ציור של אורי לסר, נושאים אותו בחגיגיות ותולים אותו בחזרה ברפליקה המשוחזרת.

"ואז מגיעה השאלה, מה זאת אומרת מורידים ציור של אורי לסר מהקיר? זה אפשרי? זה מותר בכלל? ומה התפקיד של המוזיאון? לשמור על עבודות האמנות שלו או לאפשר פעילות רדיקלית של תנועת פרפורמנס? הפתרון הוא כמובן בציירים הסינים שייצרו העתק של הציור, אבל מה יחשוב הקהל? אני לא יודעת. היו כבר סדרנים במוזיאון שפנו אלינו בדאגה. זה מטלטל".

"זו הפעם הראשונה שתנועה ציבורית נכנסה למהלך כזה במוזיאון", אומרת יהלומי, "וזה העלה שאלות כמו איך אני לא מאבדת את הפראיות שמאפשרת הפעולה החד פעמית, איך אני מטמיעה את החוקים של הממסד אבל בו זמנית משנה אותם, אני חושבת איך יוצרים מצב שגם הממסד וגם אני משתנים, איך יוצרים מצב שבו אנחנו לא מתארחים במוזיאון אלא פועלים מתוכו. אולי השאלה צריכה להיות איך אתה יכול להיות חתרני באישור. השאיפה שלי היא לא לחתור תחת או להיות אנדרדוג. אני שואפת לפנות למרכז, למרחב גדול יותר של קהל. אני לא חושבת שאמנות חייבת להיות שולית או בשוליים. החתרנות היא לעבוד עם הממסד, להבין אותו נורא לעומק, לא לכעוס עליו. התערוכה היא לא ביקורת על המוסד. יש פה עבודה דיפלומטית ורשימה של פשרות, משאים ומתנים והסכמים".

כדי להבין את המשיכה של יהלומי למדים, צעדות וריקודים, יש לעיין בקורות חייה – מהחברות בלהקת ריקודי עם בכיתה ה' עד השירות הצבאי כמאבחנת פסיכוטכנית, מהדרכה בקן בורוכוב של הנוער העובד והלומד בגבעתיים עד לימודי כוריאוגרפיה ומחול אקספרימנטלי בזלצבורג. לאחר שחזרה מאוסטריה עבדה יהלומי עם להקת המחול של יסמין גודר, אולם נטשה את עולם המחול כדי ללמוד תואר ראשון בפילוסופיה ובהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. שם הכירה עת עומר קריגר ויחד הם הקימו את תנועה ציבורית.

“עניינו אותי תנועות גופניות שטמון בהן כוח, מבע או תסכול פוליטיים", היא מסבירה את ההחלטה לעזוב את עולם המחול. “עניין אותי המפגש בין גוף למרחב ועזבתי את עולם הבמה כי הוא הרגיש לי מנותק. אני מאד אוהבת מחול אבל הרגשתי שאני רוצה ‘ללכלך' אותו.

"יש בעבודה כל מיני רבדים, ואנחנו לא מפרשים אותה. זו לא עבודה ביקורתית פוליטית, זה לא בעד או נגד החומה ולא בעד או נגד הפליטים. העבודה מתעסקת בתשתית, באופן שבו נוצרים מבנים פוליטיים, ופחות בשאלות של אירועים אקטואליים. כצופה אתה צריך לעשות את ההקשרים האלו, בין הבטון, להיכל העצמאות, למוזיאון הלובר, ל־Burning Down the House, למחסני המוזיאון".

את לא מפחדת שהקהל לא יבין את העבודה? תסכול או מבוכה הן תגובות די נפוצות בפרפורמנס.

"מצד אחד יכול להתעורר תסכול, אבל מצד שני, מפני שהפרפורמנס שלנו הוא גופני ווירטואוזי וכיוון שאנשים נהנים ממנו מבחינה אסתטית ומרגישים שהם מכירים את הפרקטיקות אני חושבת שהעבודה יותר קלה לעיכול".

זה גם לא מחול.

"נכון, שם יש אניגמה מוחלטת, ופה יש שפה שהם מכירים. הם מבינים את המילים, אבל התחביר אולי שונה. אני מאמינה שבאיזשהו אופן כולם מבינים את מה שקורה".

מה הכי חשוב לך שיקרה למבקר בתערוכה?

"שמעכשיו הוא ילך אחרת במוזיאון. שמעכשיו, כשהוא נכנס למוזיאון העין שלו תסתכל לכיוונים אחרים; שהחוויה שלו במוזיאון כאי של תרבות ושל נורמליות, של שלווה ושל יופי, תתערער. אם מישהו יבקר בתערוכה נוספת במוזיאון אחרי 'אוסף לאומי', אני מקווה שהביקור אצלנו ישנה את החוויה שלו ואת השאלות שהוא שואל את עצמו".

"אוסף לאומי", תנועה ציבורית במוזיאון תל אביב, עד 10.12

• תנועה ציבורית
• אוסף לאומי
• אמנות
• מוזיאון תל אביב
• תרבות