הפרנצ'ייז המצליח ביותר במאה ה-21 בהחלט הגיע לפינות מפתיעות ברחבי העולם, אבל אנחנו מודים שזו תפסה אותנו בהפתעה. מסתבר שאי שם ב-2020, רגע לפני הקורונה, הספר הראשון של הארי פוטר תורגם ליידיש. עכשיו, בחסות קבוצת המחקרJEWTACTשפועלת באוניברסיטת בן גוריון, מתקיים גם ערב מיוחד שיורכב שיחה מעניינת על התרגום יוצא הדופן, והרצאות קצרות, בין היתר, על הקשר היהודי של הארי פוטר. JEWTACT, שלרוב עוסקים בתרגומים שעשו יהודים באירופה במהלך המאות ה-16-19 (נגיד, תרגומים של סיפורי המלך ארתור או רובינזון קרוזו ליידיש), ישוחחו במהלך הערב עם המתרגם האמריקני שבחר בהארי פוטר, ארון שעכטער וויסוואנאת׳. והכי חשוב, אתם יכולים לצפות בערב הזה מנוחות ביתכם בחסות הזום.

רוני כהן, מנחה האירוע ושותף בארגונו לצד ד"ר אסנת שרון-פינטו, מספר על המטרה של הערב. "תרגום הארי פוטר ליידיש מעורר שאלות מעניינות על תרגום יהודי – שאלות ששייכות למאה ה-21, וגם שאלות שהן בעצם בנות מאות שנים: מה זה ״תרגום יהודי״? למה יהודים אהבו ואוהבים כל כך לתרגם פנטזיה? מה עובר על רב-מכר כשהוא מתורגם לשפה "יהודית" במובהק? וכמובן, מה התפקיד של תרגום מעין זה? האם הוא אידיאולוגי? מה נועד תרגום כזה להנגיש, בעצם, ולמי?".

במהלך הערב יתקיימו שיחות עם המתרגם "על בחירתו לתרגם את הארי פוטר ליידיש, על עבודת התרגום, האתגרים שלה והבחירות שעשה במהלכה", אומר כהן. "נוסף על כך האירוע יכלול שתי הרצאות קצרצרות על מסורת תרגום ספרות פנטזיה ליידיש בתקופות קדם-מודרניות, ובנטייה של יהודים לתרגם לשפות שלאו דווקא משתמשים בהן ביומיום. כמו כן, דור סער-מן, אחד המנחים של ה״הסכת שאין לומר את שמו״ וגם דוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל, יגיב לדיון ויעלה את שאלת היהודיות של הארי פוטר עצמו".

"הארי פוטר ביידיש" יתקיים מחר, 3.8, ב-20:00,בלינק הזום

• ❤ תרבות
• ספרים
• יידיש
• הארי פוטר
• תרגום

"הגברים של שדרות מדיסון"

במקור: Mad Men
מה הבעיה: מדובר ברפרנס לסרט שיצא 12 שנים לפני הסדרה ("הגשרים של מחוז מדיסון") ומשחק מילים מתחכם מדי, בטח ביחס למשחק המילים המקורי (שדרות מדיסון הפכו ל-Mad, ואז רק להוסיף Menׂ). להגנת גופי השידור בארץ נגיד שתוך לא יותר מדי זמן הם הבינו שהשם מביך (וגרוע מזה, לא תפס), ירדו מהעץ והחלו להתייחס לסדרה בשמה המקורי והקליט.
לפחות התרגום לא היה: "שיגעון של אנשים".

"אריזה משפחתית"

במקור: Family Matters
מה הבעיה: סבבה על המשפחתית, אבל איזה אריזה? זה כי הם נארזים ביחד? ברור שהיה ניסיון לייצר משחק מילים מקביל למקור, אבל בואו, יש אינספור ביטויים שהיו עולים לנו בראש בהקשר משפחתי לפני שהיינו מגיעים ל"אריזה משפחתית". למעשה, זה ניסיון כל כך מאולץ למשחק מילים עד שאנחנו משוכנעים שהמתרגם היה סטיב ארקל בכבודו ובעצמו.
לפחות התרגום לא היה: "משפחת אכפת-לי".

"רצח מאדום לשחור"

במקור: Homicide: Life on the Street
מה הבעיה: מדובר בניסיון מאולץ (שמתם לב לתמה?) להוסיף בשם התכנית קריצה לאחת הפעולות המאפיינות של הסדרה (בלשי מחלק הרצח היו מציגים תיקי רצח לא פתורים ברשימה אדומה, ותיקי רצח שנפתרו היו עוברים לרשימה השחורה), אבל התוצאה בעיקר מבלבלת. אדום זה כנראה דם, אבל מאיפה השחור? אולי זה הלילה? אולי צבעי האמבולנס? כי חלק מהשוטרים שחורים?
לפחות התרגום לא היה: "רצח".

https://www.youtube.com/watch?v=6EdImgcwP54

"גולשים בזמן"

במקור: Sliders
מה הבעיה: טוב מדובר לכל הדעות בשם די טוב וקליט שאפילו תפס בארץ, אבל יש בעיה אחת קטנה: הם! לא!! גולשים!! בזמן!!! חבורת האומללים שנתקעו לעד במצב גלישה היו בכלל גולשים בין יקומים. מה שכיום מכונה המולטיוורס. נכון, "גולשים בין יקומים" זה מעט יותר מסורבל על הלשון, אבל אנחנו בטוחים שהמתרגמים יכלו למצוא פיתרון קצת יותר חכם מאשר "יאללה נו, זמן. נגיד שהם גולשים בזמן. למי אכפת?".
לפחות התרגום לא היה: "גלשנים הרם!".

"עושות כותרות"

במקור: The Bold Type
מה הבעיה: מאיפה להתחיל? קודם כל, זה נשמע כאילו זו סדרת נוער של דיסני על עיתון בתיכון. בעצם, לא דיסני – ניקולודיאון. וכאן בדיוק הבעיה: יחסית לסדרה שמאוד התאמצה להיות הכי עדכנית, הכי פרוגרסיבית והכי צעירה שאפשר, בדיוק לפי רשימת הדרישות של האלגוריתם של נטפליקס – "עושות כותרות" נשמע כמו קומדיה רומנטית מהאייטיז. האמת שזו הייתה תקופה יותר טובה לעבוד בה בעיתון, אז אולי עדיף ככה.
לפחות התרגום לא היה: "נועזות".

"צער גידול בנות"

במקור: Full House
מה הבעיה: אתם מכירים הרבה סיטקומים לכל המשפחה שהמילה הראשונה בכותרת שלהם היא "צער"? זה לא שם של קומדיה קלילה שחצי מהאפיל שלה נבנה סביב תינוקת מאוד חייכנית (אוקיי, תאומות. אתם יודעים איזה), זה נשמע כמו דרמה רומנית בסינמטק. יכולתם להגיד "בית מלא". יכולתם אפילו, כי בתרחיש ההיפותטי הזה אתם מתרגמי סדרות בשנות ה-90 ונורא חשוב לכם שיהיה איזה טאץ' אישי, להגיד "הבית מלא". אבל לא, החלטתם לפתור עם המילה "צער". זה אפילו לא "עצב". זה צעד וחצי מלהיות "מלנכוליה".
לפחות התרגום לא היה: "בית הפול".

"על טעם ועל ריח"

במקור: Diff'rent Strokes
מה הבעיה: על פניו, תרגום לא רע, נכון: לוקח את הפתגם המקביל בעברית לזה שנתן את השם לסדרה ומוריד את החצי השני. ואפילו השם עצמו, ככותרת, די קליט. הבעיה היא שבעוד שהמשמעות המטאפורית של שני הפתגמים זהה, הוא מפספס לגמרי את ההקשר הרחב: הסדרה עסקה בשני ילדים שחורים (גארי קולמן וטוד ברידג'ס) שמאומצים על ידי אלמן לבן מבוגר מניו יורק. החצי השני של הפתגם באנגלית הוא "for different folks", שכאן הם בעצם הגיבורים של הסדרה. בקיצור, זה שם שבמקור מה שחשוב בו הוא דווקא מה שלא נאמר. וזה לגמרי מתפספס כאן.
לפחות התרגום לא היה: "על ריח"

"חוש-חש הבלש"

במקור: Inspector Gadget
מה הבעיה: מה לא הבעיה פה? קודם כל, זה מוריד בדרגה את המפקח המסכן שנהיה בסך הכל בלש פשוט. זה מעלים לחלוטין את הסיבה שבגינה הוא, ובכן, גאדג'ט (כל הפיצ'רים הרובוטיים המגניבים שלו). מדובר בסיפורו הטראגי של אדם שהקריב את שלמות גופו בשביל ניסוי מופרע של המשטרה, ואנחנו פשוט מתעלמים מזה לטובת חרוז חמוד. והורדה בדרגה.
לפחות התרגום לא היה: "המפקח חפיץ"

• המסך
• חדשות טלוויזיה
• טלוויזיה ישראלית
• תרגום

• Facebook
• Twitter
• Email

השם דניאל גלרה אולי לא אומר לכם כלום, בינתיים, אבל במדינות אמריקה הלטינית הוא אחד הסופרים הצעירים הנקראים ביותר. גלרה בן ה־36 הספיק כבר לפתוח ולסגור את הוצאת הספרים ליוורוס דו מאל, שבמהלך שלוש שנות פעולתה הצליחה לעורר את זירת הספרות העכשווית בברזיל, שהייתה רדומה במקצת בתחילת שנות האלפיים. הוא פרסם ארבעה רומנים וקובץ סיפורים קצרים, תרגם לפורטוגזית סופרים כמו דיוויד פוסטר וואלאס, זיידי סמית ואירווין וולש, נבחר על ידי כתב העת הספרותי "גרנטה" לאחד הסופרים הברזילאים העכשוויים המשפיעים ביותר ובשנת 2013 זכה בפרס סאו פאולו לספרות. בימים אלה רואה אור בעברית לראשונה רומן שלו, "זקן ספוג דם", שנבחר לפני כשנתיים לספר השנה בברזיל.

במרכז "זקן ספוג דם" עומד לכאורה רצח מסתורי שהתרחש בשנות ה־70 בגרופבה – עיירת קיט שקטה בדרום ברזיל. אך אל תתנו לכך להטעות אתכם, זהו אינו עוד מותחן. למעשה, מתח הוא אולי בין הרגשות השוליים ביותר שהקריאה בספר מעוררת. גיבור הספר הוא גבר צעיר ששמו אינו ידוע, בהתאם לקיומו הארעי בעולם. לפני מותו, מספר לו אביו של הגבר את האמת בנוגע למות סבו, שנרצח בגרופבה על ידי המון קטן של אזרחים שלקחו את החוק לידיהם.

הסקרנות היא אחת הסיבות לכך שהגבר עוזב את ביתו שבפורטו אלגרה ויוצא לגרופבה עם כל רכושו הדל ובליווי כלבתו הזקנה של אביו. הוא שוכר דירה על חוף הים ולאט לאט משתקע בעיירה המנומנמת, ופה ושם הוא מנסה לחקור את מות סבו באמצעות תשאול תושבים מזדמנים. איש אינו שש לספר לו על הרצח המסתורי וחלק אף מייעצים לו להפסיק לשאול. אלא שבכך, ובכמה אירועים שמתרחשים לקראת סוף הרומן ושלא נחשוף בפניכם מחמת הספוילר, מסתכמת עלילת המתח.

מכאן ואילך גיבור הספר מוצא עבודה כמאמן שחייה בבריכה הציבורית, שוחה בכל יום בים, מסייע לדייגים שיוצאים עם שחר בספינות קרות וחלולות לעשות עבודה שכבר אין בה צורך מאז הדיג התעשייתי, רוכש חברים חדשים, מכין כריכים, מתאהב פעם או פעמיים, חולם, בוהה, תוהה, בורח מהחיים שהיו לו קודם, חושב על אאוטסיידריות, נהנה מאלמוניותו. זהו רומן אקזיסטנציאליסטי במסווה של מותחן, ובעוד התעלומה נפתרת, כצפוי, הוא מותיר את הקורא להרהר בשאלות הפתוחות שמעלים החיים בעידן המשונה הזה.

תיאור אורח החיים בעיירה מפוצלת האישיות, שבעונת הקיץ שופעת תיירים ומציעה אווירת קרנבל וברגע שנגמרת עונת התיירות הופכת למקום קודר ואפלולי, הוא מדויק ויורד לפרטי פרטים. גלרה עצמו עזב את ביתו שבסאו פאולו ושכר דירה בגרופבה, על חוף הים, שם התגורר כשנתיים. "הכל התחיל מרעיון שרץ לי בראש על בחור צעיר ובודד שמוצא את מקומו במקום כמו גרופבה, היכן שטבע מרהיב ומנהגים מסורתיים משתלבים עם המודרניות הפרובלמטית של ברזיל כיום", מספר גלרה כשהוא מסביר איך נולד הרומן. "במקביל נזכרתי בסיפור ששמעתי מאבא שלי לפני שנים רבות על מקרה רצח בגרופבה, והוא שגרם לי להמציא את הרצח של הסב. כל השאר הגיע מהתקופה שבה חייתי בגרופבה וזה שילוב של חוויות אישיות והפלגות בדמיון".

מה בעצם גרם לך לעזוב הכל ולעבור למקום שכוח אל כמו גרופבה?

"גרופבה היא לא בדיוק שכוחת אל. בעונת הקיץ היא מתמלאת בתיירי חוץ ופנים ונהיה שם ממש צפוף, ואפילו במהלך החורף יש כמות הגונה של התרחשויות. יש שם גם חנות ספרים מצוינת שפתוחה כל השנה וזה כבר מספיק בשבילי. אבל כן, זה מסוג המקומות שהולכים אליהם אם רוצים להיות לבד או להתחיל מחדש. אני מניח שפשוט הייתי זקוק לניסיון הזה, הייתי סקרן לראות מה יעשו לי הבדידות והקרבה הזו לטבע, איך הן ישפיעו עליי. במהלך תקופה מסוימת הייתה לגרופבה השפעה מופלאה עליי. אני אוהב את סאו פאולו ואת החיים בעיר, אבל משהו בי נמשך גם להפך המוחלט".

סופר שמגיע מעיר גדולה ושוקקת כמו סאו פאולו ומוצא את עצמו בחברת דייגים ובעלי אכסניות במשך שנתיים. אין כאן פוטנציאל לשיגעון?

"במובנים רבים הרגשתי הרבה יותר שפוי שם מאשר בסאו פאולו או בפורטו אלגרה, היכן שאני גר היום. מאז ומתמיד אהבתי להתבודד. הזמן הפך לאינסופי, קראתי המון, שחיתי בים ונחתי על החול מבלי להיות מוטרד מדד־ליינים ומלוחות זמנים. קודם לכן הכרתי את גרופבה בעיקר כחוף תיירותי, ובמהלך המגורים שם נחשפתי לדינמיקות החיים שמעבר לעונת התיירות ולצד האפל יותר של עיירת הקיט הזו, שהיה מרתק בעיניי. הכרתי שם כמה חברים נהדרים. זה היה מגרה להיחשף לאנשים מרקע שונה ותחומי עניין רחוקים כל כך מכל מה שאני מכיר. אבל מדי פעם נחתו עליי געגועים עזים לסביבה העירונית והייתי נוהג במשך שעה וחצי לפלוריאנופוליס רק כדי לראות איזה סרט בקולנוע ולאכול בבורגר קינג".

גלרה מסכים כי הספר אינו שואף להיות מותחן ועם זאת הוא רווי במיסתורין שמתנגש במידה מסוימת עם תפיסת עולמו המפוכחת מאוד של הגיבור. "המסתורין משמש יותר כתירוץ כדי לחקור נושאים כמו מיתוסים, אמונות תפלות ודינמיקות משפחתיות", הוא מסביר. "מצד אחד הגיבור, או האנטי גיבור, הוא אדם חסר השכלה ויותר מכך, יש לו נקודת מבט סרקסטית על קריאה ועל כתיבה כדרך לחקור את העולם. אך ישנם כמה נושאים פילוסופיים שאורבים ברקע ואני מנסה להציף אותם באמצעות הנרטיב שלו. אני רוצה שהקורא ירגיש ויבין את השקפת העולם של הפרוטגוניסט".

השקפת העולם שאתה מדבר עליה נעה בספר הלוך ושוב על הגבול בין בחירה חופשית לבין דטרמיניזם. בשלב מסוים הגיבור טוען כי יש גם אפשרות שלישית. מהי?

"הרומן מצביע על הבעיות שעולה מהחלוקה הבינארית בין בחירה חופשית לדטרמיניזם. החלוקה הזו אינה מספקת. הגיבור מרגיש זאת היטב, אבל אין לו יכולת להעלות אפשרות שלישית סבירה. גם לי אין את היכולת הזאת. אבל אני בהחלט מאמין שישנה אמת אחרת, חשובה, ששוכנת בקו המחשבה הזה".

כמי שנחשב לאחד הסופרים המשפיעים בארצו וכמייסדה של הוצאה לאור שזכתה לשבחים על תרומתה לספרות הברזילאית העכשווית, היינו מצפים מגלרה שיחזיק בדעות ברורות על מקומו של הדור הנוכחי של סופרים לטינו־אמריקאים בהשוואה לסופרים מערביים ואנגלו־סקסיים, אלא שהוא נמנע מלהצביע על הבדלים. "כולנו אותם חסידים מבולבלים של סיפורת" הוא מהגג, "שמחטטים בהריסות ובשברים של העידן המודרני ומנסים למצוא קצת היגיון בתקופה הזו של פוסט מודרניזם וריכוז עצמי, לעתים מתוך מחשבה נרקיסיטית לא פחות. אני לא רואה שום הבדלים לאומיים בינינו".

זקן ספוג דםמפורטוגזית: דלית להב־דורסט, הוצאת פן/ידיעות ספרים, 397 עמ'

• ספרות
• תרגום
• ברזיל
• ספרים
• תרבות