Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
"13 סיבות" חוזרת לעונה רביעית, על אף גלי ההתנגדות שהיא עוררה בטענה שעשתה רומנטיזציה להתאבדות. בעבר נטפליקס כבר ניסתה לעשות תיקון (עריכה מחדש שלסצנת ההתאבדות הגרפיתשל האנה), ועכשיו נותר לראות איזה לקחים היא הפיקה לקראת העונה החדשה. אז מה מחכה לנו?
מתי תעלה "13 סיבות" עונה 4?
על פי כל התחזיות, העונה הרביעית תהיה זמינה לצפייה בנטפליקס באוגוסט 2020.
מה תהיה העלילה?
זהירות, ספוילרים לעונה 3: אחרי שנחשפה האמת לגבי מותו של ברייס ווקר, סביר להניח שפרטים נוספים מהסיפור הזה יתגלו לעינינו בעונה החדשה. מהסיבה הזאת כנראה שנזכה לקבל בחזרה את כל הקאסט, ובטח גם פלאשבקים של ברייס, לטובת מי שהתקשו להיפרד.
האם זאת תהיה העונה האחרונה?
סיכוי גדול שכן. נטפליקס כבר אמרה שברגע שהדמויות יסיימו תיכון זה יהיה סיום טבעי לסדרה כולה.
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"13 סיבות" היא אחת הסדרות הכי שנויות במחלוקת בספרייה של נטפליקס. היא מנסה להיות עבור המילניאלז ודור ה־Z מה שהיה "אני, כריסטיאנה פ." לדור שגדל באייטיז: מעין מדריך למשתמש שחושף את הזוועות של התאבדות ויוצר סביבהרומנטיזציה מסוכנת. הביקורות היו חריפות כל כך עד שלפני כמה שבועותנטפליקס ערכה מחדשאת סצינת ההתאבדות הגראפית להחריד של האנה בייקר (קת'רין לנגפורד), בה היא חותכת את פרקי ידיה באמצעות סכין גילוח ומדממת באמבטיה. על אף הסערה שעוררה הסדרה, בשבוע שעבר היא חזרה לעונה שלישית. אלא שהפעם נטפליקס עושה טעות אחרת לגמרי.
בעונה השלישית מקבלת "13 סיבות" מספרת חדשה שהיא גם הדמות הכי פוליטיקלי קורקט שאפשר לדמיין: אני אצ'ולה, מהגרת בריטית שחורה בגילומה של גרייס סייף המצוינת. בקצה השני ניצב ברייס, הנער הלבן הזחוח והעשיר שחמק מעונש על כך שאנס שלוש בנות, אחת מהן התאבדה.
https://youtu.be/Pws-LN_-riM
מישהו צריך להראות לתסריטאים ולמפיקים של הסדרה כמה פרקים של "אופוריה", כדי שיבינו איך עושים סדרת נוער היום
ברייס, בגילומו האפקטיבי של ג'סטין פרנטיס, מנסה להיות נחמד לאמא שלו ואולי לעורר אמפתיה אצל הצופים. באחת הסצנות הוא עוזר לה לצבוע חדר. הם צוחקים, נהנים, היא כנראה חושבת שאולי היא שפטה אותו בחומרה מדי. ברייס פוצח במונולוגים על זה שאף אחת לא רוצה אותו מאז שגילו שהוא אנס, וכי כולם מתנכלים לו בבית הספר. כל זאת בזמן שהוא יושב בבית המפואר שלו במקום בתא כלא.
זו יכולה הייתה להיות הכנת קרקע נהדרת לתגובת הנגד, קולה של מחאת Metoo#, אלא שזו מיוצגת באופן אומלל ומעורר אנטגוניזם על ידי דמות סטריאוטיפית להחריד. התלמידה קייסי (בקס טיילור קלאוס, "החץ") היא ההתגלמות של כל מה שחבורת תסריטאים עייפים ומשועממים מדמיינים כשהם חושבים על פמיניסטית: קצוצת שיער, ממושקפת, לסבית, בוצ'ה, חסרת חוש הומור, לא מבינה מורכבויות, חד מימדית, נקמנית וקיצונית. היא מסתערת לפני שהיא רותמת את הסוסים, היא מחפשת פרובוקציות, היא עושה רעש, היא כל מה שהמערכת לא אוהבת. גם הסדרה, בתורה, מפנה לה עורף, מתייגת אותה כרועשת למען הרעש ולא למען שינוי. כשמשפטים נכונים נאמרים על ידי דמויות שהן קלישאה, אין לנו סיבה להאמין להם.
רוב העונה לא מצליחה להתרומם, פרט לסצינות בהובלתה של אלייזה שואו כג'סיקה דייויס. המשחק שלה מדויק מתמיד כטינאייג'רית שמגלה את המיניות שלה בפעם הראשונה ודורשת שליטה מחדש על הגוף שלה לאחר שנאנסה. אבל יש מעט מאד חדווה של גילוי עצמי בעונה החדשה של "13 סיבות", שרובה משתדלת מאד להיות אפלה וקשוחה, מלאה בתחקורים משטרתיים ובמבטים מודאגים של דמויות סמכותיות, ונצמדת בעקשות לסיפורי מתח דלוחים שלא היו מחזיקים אפילו חצי פרק של "שקרניות קטנות".
דבר טוב שקורה בעונה המשמימה הזאת הוא ההתפתחות המרגשת שעוברת דמותו של טיילר, שלא אפרט כאן כדי לא לספיילר. קו העלילה שקשור אליו חשוב, אבל מתפתח ומתגלה רק בפרקים האחרונים ורוב הצופים עלולים להתייאש הרבה לפני.
העריכה המוזיקלית נשארה מצוינת, עם מחוות יפות לדארק אייטיז דוגמת באוהאוס והקיור, אבל התעלומה כבר לא מעניינת והביקורת מזויפת. מישהו צריך להראות לתסריטאים ולמפיקים של הסדרה כמה פרקים של "אופוריה", כדי שיבינו איך עושים סדרת נוער היום.
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
נטפליקסאישרה את העונה השלישית של "13 סיבות" כחודש לאחר שעלתה העונה השנייה, על רקע הדיונים המורכבים סביב הסדרה. סדרת הנוער ממשיכה לעורר גלי התנגדויות, שבבסיסם הטענה כי היא עושה רומנטיזציה להתאבדות. בעקבות כך, בחודש שעבר נטפליקסערכה מחדשאת סצנת ההתאבדות הגרפית של הדמות הראשית, האנה, שהייתה חלק מהעונה הראשונה. אז מה מחכה לנו עכשיו?
קודם כל, הטריילר החדש
יש פה הרבה לעכל, בעיקר כי נראה שבין העונה האחרונה לעונה השלישית מישהו הרג את ברייס ווקר. יכול להיות?
https://youtu.be/Pws-LN_-riM
מתי העונה השלישית תעלה בנטפליקס?
בלי השערות, ספקולציות ושמועות: יש תאריך רשמי לעונה השלישית של "13 סיבות": הסדרה השנויה במחלוקת תעלה לנטפליקס ב־23 באוגוסט. יאללה, תשלימו זריז את מה שלא ראיתם.
האם עוד נראה את האנה?
היוצר והמפיק בריאן יורקי אמר לאנטרטיימנט וויקלי כי הפוקוס כבר לא יהיה על האנה. "אם הסיפור ממשיך, ובהחלט יש הרבה לדעת על הרבה מהדמויות, אז ההתמקדות בהאנה בייקר הסתיימה". המשמעות: קת'רין לנגפורד, שגילמה את האנה, בחוץ. עוד במאי רמזה השחקנית באינסטגרם על ההתפתחות הזאת. היא כתבה: "כמו שרובכם יודעים, '13 סיבות' הייתה הג'וב הראשון שלי אני אסירת תודה על ההזדמנות לספר את הסיפור של האנה בעונה הראשונה והשנייה (…) תודה על שנתיים מיוחדות".
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יותר משנתיים אחרי שפרק סיום העונה הראשונה של "13 סיבות" עורר מהומות,נטפליקסערכה מחדש את סצנת ההתאבדות הגרפית של הדמות הראשית, האנה. כזכור, "13 סיבות" עוסקת בנערה המחליטה להתאבד ומשאירה לחבריה קלטות שמסבירות למה עשתה זאת.
"שמענו מהרבה בני נוער כי '13 סיבות' עודדה אותם לדבר על נושאים כמו דיכאון והתאבדות ולקבל עזרה – עבור רבים מהם בפעם הראשונה", כתבה נטפליקס בהודעה ששחררה היום (שלישי). "בזמן שאנחנו ערוכים לשחרר את העונה השלישית מאוחר יותר הקיץ, הקדשנו מחשבה רבה לדיון המתקיים סביב הסדרה. בעצת מומחה רפואי החלטנו, יחד עם היוצר בריאן יורקי והמפיקים, לערוך את הסצנה שבה האנה שמה קץ לחייה בעונה הראשונה".
אורך הסצנה המדוברת, שכבר לא זמינה יותר בנטפליקס, הוא כמעט שלוש דקות. במקור היא מראה את האנה (קת'רין לנגפורד) חותכת את פרקי ידיה באמצעות סכין גילוח ומדממת באמבטיה. בסצנה החדשה האנה בוהה בהשתקפותה במראה, ואז המצלמה עוברת לתגובת ההורים שלה למעשה.
זמן קצר אחרי ששודרה הסצנה המקורית חטפה הסדרה ביקורות הנוגעות לתיאור ההתאבדות ולרומנטיזציה שהיא עושה לאקט. אקטיביסטים ומומחי בריאות הזהירו כי "13 סיבות" עלולה למשוך גל של חיקויי ההתאבדות בקרב בני נוער. השנה דיווח הניו יורק טיימס על מחקר לפיו מספר ההתאבדויות בקרב בני נוער גדל כחודש לאחר שידור העונה הראשונה. את המחקר פרסם "Journal of Child and Adolescent Psychiatry", אך על פי נטפליקס הוא סותר מחקר אחר מאוניברסיטת פנסילבניה, לפיו בני נוער שצפו בשתי העונות היו אופטימיים יותר לגבי עתידם מאשר מי שלא סיימו לצפות בסדרה.
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
חשבתם פעם למה בעצם יש פרוזן יוגורט בעולם? מי המציא את הדבר הזה, שהוא כמו גלידה רק פחות טעים? התשובה היא: אמריקאים. פרוזן יוגורט הומצא כדי לאפשר למיליונים הסובלים ממשקל יתר להמשיך לאכול כמויות עצומות של גלידה, או משהו שהוא כמעט גלידה, תוך גרימת מינימום נזק לגופם, כדי שאפשר יהיה לאכול קילו ועוד קילו של דבר כלשהו. אבל זה לא ייחודי רק שם, להתפשר על האיכות כדי לצרוך יותר כמות.
בטלוויזיה עושה רושם שעברנו מ"תור הזהב" של סדרות המופת לתקופה חדשה של עייפות החומר. במהלך 2018 יעלו בארצות הברית לבדה כ־520 (!) סדרות מתוסרטות, לא כולל ריאליטי. זה מספר מטורף שגדל משנה לשנה – בין 2002 ל־2017 מספר הסדרות צמח ב־168 אחוז, כך לפי מחקר של רשת FX שפורסם במגזין "וראייטי". אנחנו צופים את עצמנו לדעת, מבנג'בג'ים ללא הכרה, מחפשים כל הזמן את הדבר הבא להתמכר אליו. גופי השידור מנסים, ומצליחים, לעמוד בקצב. אבל ייתכן שהגענו כבר לנקודה שבא ההיצע גדול מהביקוש, והמקום שבו מרגישים את השובע יותר מבכל מקום אחר הוא המעבר מעונה ראשונה מבריקה לעונה שנייה מיותרת.
"סיפורה של שפחה" פירקה אותנו כמו בוקס מפתיע לסרעפת באפריל של השנה שעברה – יצירת מופת שהגיעה משום מקום, שודרה בפלטפורמת הסטרימינג הולו והפכה ללהיט ענקי. העונה הראשונה התבססה על רומן מבריק של מרגרט אטווד, עם מבט דיסטופי למציאות מסויטת, גיבורה כובשת ורגעי מתח של חיים ומוות. רצינו עוד, וקיבלנו. בדיוק שנה חלפה, כתבו, צילמו, אספו את כל הפרסים, והנה העונה השנייה פה, כבר בלי הבסיס של מרגרט אטווד, אבל כן עם כמויות של פרנויה אנטי טראמפ. האמת, זה קצת מתיש. העלילה מתקשה לחדש והתסריט לועס את עצמו לדעת – ג'ון/שלפרד בורחת ונחטפת, נשברת ומתחזקת וחוזר חלילה. אקשן ומלחמה היו יכולים להפוך את העסק לכיף, אבל כנראה מפאת תקציב זה לא קורה. ובהיעדר יד מכוונת של הסופרת הוותיקה, רוב האנרגיה היצירתית מכוונת לרמיזות פוליטיות מפוחדות בסגנון "תראו מה יקרה אם עוד פעם תצביעו לרפובליקנים!". די כבר.
שקרים לא כל כך קטנים
גם "13 סיבות" שלנטפליקסירדה מ־80 אחוז במדרג הצופים באתר רוטן טומייטוז בעונת הבכורה ל־27 אחוז בעונה השנייה, וקשה למצוא סיבה אחת לצפות בה בכלל. אבל כשיש לך להיט כזה אתה חייב לייצר עוד אחד, לא? גם רשת HBO, הסמן האיכותי בתעשייה, נפלה למלכודת ההמשך המיותר: "שקרים קטנים גדולים" עלתה כמיני סדרה וסגרה יפה את כל קווי העלילה. במאי הסדרה ז'אן מארק ואלה אף הכריז ש"אין סיבה לעשות עונה שנייה […], להמשיך זה לקחת דבר יפהפה ולהרוס אותו". גם המפיקה והכוכבת ריס ווית'רספון אמרה דברים דומים. כמו במקרה של "שפחה", הבסיס של "שקרים" היה רומן רב מכר, והסדרה נגמרה כמו שהספר הסתיים. אבל אז הגיעו השבחים מהמבקרים, המועמדויות לפרסים, הרייטינג. מישהו במשרדי הרשת נהיה גרידי. אז תתכוננו, ב־2019 "שקרים קטנים גדולים" תהפוך ממיני סדרה למקסי סדרה, עם עונה שנייה ומריל סטריפ בתפקיד מרכזי.
"13 סיבות"
לזה נוסיף כמה סדרות שבעיקר מבקרי טלוויזיה אוהבים, כמו "משלחת חיפוש" שבעונת הבכורה שילבה באופן מרענן עלילת מסתורין עם קאסט היפסטרי צעיר ומשעשע, אבל בעונה שנייה התייבשה כמו טוסט אבוקדו שעמד בחוץ יותר מדי זמן; "סגני המנהל" שמיצתה את עצמה בעונה אנרכיסטית אחת; "קצה האגם" שאסור היה לה להמשיך אחרי עונה אחת מושלמת; ו"ווסטוורלד", שרק המחשבה על עוד עשרה פרקים ארוכים בלי חיוך אחד מעייפת. ויסלחו לי המעריצים שלדונלד גלובר, אבל גם הוא היה צריך ללכת לעשות קליפים וסרטים במקום עוד עונה של "אטלנטה".
למה זה קורה? אולי התשובה נעוצה באופי החמקמק של הסדרתיות עצמה. סדרות הדרמה ואופרות הסבון הן צאצאיות של הרומן הסדרתי ופרקים שבועיים בעיתונות, כמו מעללי דיוויד קופרפילד של צ'רלס דיקנס שסיפקו לקהל קוראים עצום בלונדון של אמצע המאה ה־19 קליף האנגר מדי שבוע. לפני עידן הבינג', זאת גם הייתה חוויית הצפייה בסדרות. הקשר בין הצופה לדמויות נבנה לאורך זמן ולא היה מבוסס על סיפוק אינסטנט שממצה את עצמו בתום סיפור אחד. לעומת זאת הסיטקומים הם היורשים של עמוד הקומיקס בעיתון. תחשבו על צ'רלי בראון וחבריו – העלילה לא חשובה, שום דבר לא משתנה משבוע לשבוע, כמו ב"חברים": ג'ואי הוא ג'ואי, רוס ורייצ'ל כן ולא, פיבי שרה על חתול. זה נכון גם לסדרות משטרה/בית חולים/בית משפט. הז'אנרים ה"נחותים" מתאימים באופן מושלם לפורמט הסדרתי.
דווקא סדרות הפרסטיז' שנחתו עלינו בשנים האחרונות מתקשות לשמור על עניין מעבר לעונה אחת. בריחת המוחות מענף הקולנוע אל הטלוויזיה הביאה איתה המון איכות, אך אולי זה מה שהם יודעים לעשות, אנשי הקולנוע המתוחכמים – סיפורים עם התחלה אמצע וסוף, בדגש על סוף. אבל התעשייה צריכה לעמוד בתחרות, אז אל תדאגו, מכינים לכם עוד כמויות, רק אל תטרידו אותנו בענייני האיכות. בינתיים תאכלו משהו, נשאר קצת פרוזן יוגורט במקפיא.
מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"
![מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/06/sizes/סיפורהX_wo_500_333.jpg "מתוך "סיפורה של שפחה" (צילום: באדיבות HOT)")
!["13 סיבות"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/05/sizes/13-reasons-why-Copy-3_wo_500_333.jpg ""13 סיבות"")
