Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
2015 הייתה השנה שבה בני העדה האתיופית החליטו להפסיק לשתוק. בין פרשת מנות הדם לרשויות מקומיות שסירבו לקלוט תלמידים אתיופים, כבר שלושה עשורים הם מלינים על אפליה ממסדית ועל הקלות הבלתי נסבלת, לטענתם, שבה המשטרה מפעילה כוח כלפיהם. סרטון שבו נראים שוטר יס"מ ומתנדב מכים את דימאס פיקדה, חייל ממוצא אתיופי, היה הטריגר שהוציא השנה לרחובות אלפי מפגינים, בני העדה ואחרים, וגרם להם לפרוק את המטען שהצטבר בהם במשך שנים רבות. כולנו זוכרים איך לילה אחד הפכה כיכר רבין לשדה קרב: רימוני הלם וגז, זרנוקים, נזק לרכוש, פציעת שוטרים, אזרחים וגל מעצרים נרחב.
"זו לא מחאת אתיופים, אנחנו ישראלים ממוצא אתיופי", מדגישה פנינה תמנו שטה, סגנית יו"ר הכנסת וחברת כנסת לשעבר מטעם יש עתיד. "המשטרה הייתה בכוננות גבוהה בכיכר רבין, אני נכנסתי לקיוסק לתפוס מחסה מרימוני הלם ואני רואה מוכֵר, חבר שלמד איתי משפטים והחליף חבר אחר. כשהרמתי את הראש ראיתי כותרת בחדשות 2: 'אינתיפאדה'".
בעקבות המחאה הקים ראש הממשלה ועדת שרים מיוחדת בראשותו. הוועדה מתכנסת מאז כל חודש וחצי־חודשיים וחברים בה, בין היתר, שר הביטחון, שרת הקליטה, שר הפנים, שר הבינוי ונציגי הקהילה, בהם חבר הכנסת אברהם נגוסה מהליכוד ופנינה תמנו שטה. עם הישגי הוועדה נמנים קליטת 300 מורים בני העדה האתיופית במערכת החינוך והפסקה של כל התוכניות המבדלות בחינוך, הקמה של שישה מרכזים לאוכלוסייה ותיקה מיוצאי אתיופיה, סגירת כל המסלולים הנפרדים לבני הקהילה האתיופית בצבא, שינוי בנציבות שירות המדינה בכל מה שקשור לייצוג הולם ומתן תמריצים לצעירים הנכנסים למעגל העבודה.
אבל דווקא בתחום הבריאות, שבו מתנהל מאבק כמעט שני עשורים, לא מסתמן פתרון – בני העדה האתיופית עדיין לא יכולים לתרום דם. לאחרונה דחה שר הבריאות את המלצתה של ועדה מקצועית שפסקה חד משמעית שכל מי שנמצא יותר מעשר שנים בארץ יכול לתרום דם. "אני מניחה שהסיבה היא שההמלצות כוללות את הקהילה הלהט"בית, שאותה הוועדה מחריגה לחמש שנים, כמו בקנדה ובמקומות אחרים", אומרת פנינה תמנו שטה ומוסיפה שהם שוקלים פנייה לבג"ץ בנושא.
לוועדה שהוקמה השנה אין דדליין וגם אין לה ממלא מקום, מה שאומר שראש הממשלה חייב בעצמו להופיע בכל כינוס. האם יש בכך להעיד שהנושא הפך להיות מרכזי בסדר היום הציבורי ישראלי? בעדה האתיופית למודת הניסיון סבורים שרק ימים יגידו.
"אי אפשר לעשות הכל בפעם אחת", מסכמת תמנו שטה. "ניצחון גדול מורכב מהמון ניצחונות קטנים".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סרטונים מהממים, מתנדבים בכל הארץ, סיוע מארגונים בעלי שם של מטוס קרב (V15), יועץ תקשורת זחוח, תמיכה בלתי מסויגת של אורי משגב ובעיקר ראש ממשלה ואשת ראש ממשלה שכאילו כדי להגניב ת'אווירה הסתבכו בכל שערוריה קטנה או גדולה בחודשים שלפני הבחירות – כל אלו לא הספיקו לבוז'י ולמחנה הציוני שלכאורה היו אמורים להחליף את השלטון בפוווווווו. ההפסד הזה היה כזה בומבה, שלא נותר אלא לתהות אם באמת שמאלנים לא יודעים לעשות שום דבר כמו שצריך.
רובי ריבלין נולד מחדש
בגלגולו החדש כנשיא, ריבלין בא לעולם כדי להוכיח ששמאלנים יכולים לאהוב ימנים אם הם בני אדם, וכדי שעוד יותר לא נאמין שביבי הוא ראש הממשלה שלנו. נו, אולי תתחלפו וזהו?
ההודעות הקוליות מציפות את הווטסאפ
הפיצ'ר שהחזיר אותנו לימים היפים של הווקי טוקי. מאמינים? בטלפון שלכם אפשר גם לדבר, ומישהו אחר, בצד השני, יכול ממש לשמוע אתכם! ההודעה הקולית הייתה פופולרית בקרב אימהות שנמצאות כל היום במכונית ומחזירות את הילדים מחוגים ושיט כזה שלא תדעו צער וגם בקרב גידמים, אך היא חודרת לאט לאט לכל שכבות האוכלוסייה, כי בינינו – מי בכלל רוצה שיענו לו? מי רוצה לנהל שיחה? היתרון של הווטסאפ הקולי על פני שיחת טלפון רגילה יימח שמה וזכרה, הוא שהמקליט לא צריך לחכות לתגובה של צד ב', להתנגדות שלו, להמהום שלו או אפילו לשתיקה המבאסת שלו. למעשה הוא אפילו לא צריך להכיר בקיומו של צד ב', מלבד היותו תמונה ומספר באנשי הקשר. קבוצות שפחות מעוניינות בהודעה קולית הן מוזיקאים שנמצאים בחללים רועשים, אנשים שיש להם עבודה ואנשים שיש להם שכל.
הפליטים הסורים כיכבו בקליפ שלM.I.A
הפליטים ששטפו השנה את יבשת אירופה העמידו במבחן לא רק את האיחוד האירופי, אלא את היחס שלנו כלפי בני אדם. אל המצב הפוליטי המורכב הזה נכנסה M.I.A כשהוציאה קליפ לשיר "Borders", שרובו מורכב משוטים שבהם היא עומדת על גדרות תיל או על סירה מלאה בפליטים בדרכה לאירופה. כרגיל אצל M.I.A, לא ברור אם הקליפ היה עוד שלב נוסף בניסיון להפוך את הפופ לזירה של פוליטיקה רדיקלית, או שהפליטים בקליפ הם בסך הכל קישוט נחמד לעוד קליפ אופנתי, בדיוק כפי שקשה לפעמים להבדיל מתי הנושא עולה לכותרות מתוך הומניזם אמיתי ומתי מתוך פורנוגרפיית סבל שנובעת מהידיעה הצינית שתמונות גופתו של ילד שטבע מוכרות עיתונים.
הכל נהיה קשוח אבל גם די נייס
למקום השני בקטגוריית סלנג השנה הגיע הנייס, שהחליף את הקול, כי אנחנו טו קול פור קול ונייס זה המקסימום שאנחנו מוכנים לפרגן לכם פה. את המקום הראשון כבשה ללא מתחרים "קשוח", שהחליפה את "קשה". קשוח הוא קשה שמצטלם טוב. קשה זה מבאס, קשוח זה מאתגר. קשה זה "לא גומר את מסע הכומתה", קשה זה "יש לי קילה". קשוח זה "מוריד עכשיו עשר פחיות XL ומזמבר לדיונה הזאת את הפטמה". קשוח יכול להיות משהו שלא היה קשה בכלל, כמו יותר מדי אויסטרים בבת אחת. די נייס בסך הכל.
מישל וולבק הוא ז'ול וורן המודרני
לא נסלח לטרור האסלאמי על השתקת החופש של המערב ועל הפיכת פייסבוק לגיהינום של סחים. ז'ה סווי לא מעוניין לדעת מה אתם חושבים. הספר "כניעה" של מישל וולבק, המתאר את הפיכת צרפת לרפובליקה אסלאמית, יצא בדיוק בשבוע של הטבח ב״שארלי הבדו״ ומיצב את וולבק כסופר שמצליח לחזות מה יקרה על ידי טכניקה של כתיבת הסצנריו הגרוע ביותר.
קיבלנו ביטול
ת'רסטון מור, גונג, לורן היל, דה טוויילייט סאד, פרימוס, האנטלרז, סוניק בום, סבאדו, באדבאדנוטגוד, זא'קו גארדנר, ניל יאנג. כולם קבעו איתנו דייט, כולם הבריזו. לפעמים זה חוסר מזל, לרוב זה לחצי BDS או איומי טילים. תמיד זה מבאס ולעולם לא נתרגל.
אורן חזן נכנס לחיינו בסערה
אנחנו אוהבים את אורן חזן כי הוא לא מספיק חכם או שטני (ראה איילת שקד), אבל יש לו מספיק אינטגריטי כדי להחצין את כל החרא שבדרך כלל מוחבא תחת ז'קטים מחויטים. חזן הוא הראשון שהבין שאף אחד בישראל כבר לא מעוניין אפילו במראית עין של מכובדות או הוגנות, ויאללה מסיבה על הראש של אחותך. באמת שתכננו לשנוא אותו, את הבהמה הזה, המתנחל הרמאי עם הפה ג'ורה, אבל כמה אתה כבר יכול לנטור למי שעבר חוויות כל כך דומות לשלך, כלומר מצא עצמו לא אחת מוטל בתחתונים מלוכלכים לצד באנג עם פרצוף של “נכון שחגיגת זה שם יפה לבת?". מפה לשם אנחנו חברים בקבוצת הפייסבוק “גם אני גזורה על אורן חזן", ואף שאנחנו בפירוש נגד כל מה שהאיש הזה מייצג, אנחנו מפחדים מהיום שאחת מ־20 השערוריות שחגות סביבו תשבור אותו והוא ייצא אצילי כמו ינון מגל. כלומר, יפרוש. המדינה חרא, הפשיזם מלבלב, אז לפחות שנכייף. ווי לאב יו אורן. מואה. תעשה לנו ילד ערבי נכה.
הטרנסים מגיעים למיינסטרים
אף שהיא עדיין חוטאת בפליטות פה שיכולות להתפרש כטרנספוביות, אי אפשר להתעלם מהתרומה הענקית של קייטלין ג'נר לקהילה הטרנסית. העובדה שהייתה פעם אתלט נערץ וכיום היא מתראיינת בפתיחות ובכנות על התהליך שעברה, עזרה לאנשים לעכל את תופעת הטרנסג'נדר. תרמה לכך גם הסדרה “טרנספרנט", שמלבד דמות טרנסית מורכבת ומעניינת מציגה נזילות מינית ומגדרית בפתיחות שטרם נראתה על המסך.
בר רפאלי היא אשה נשואה
לא היה באמת חשש מהאפשרות שבר רפאלי לא תמצא בעל מופלא ותדגמן זוגיות מלכותית לשארית חייה. אולי חששון. השנה רפאלי המשיכה את הפיכתה מבחורה צעירה לאישה כשהחליפה את עול הפרידה המתוקשרת מליאו בחתונה מרגשת. בחודש ספטמבר נישאו רפאלי ועדי עזרא ביערות הכרמל מול 400 חברים ובני משפחה. רפאלי היא אישה נשואה וכעת, טכנית, לא ראוי מבחינה הלכתית לפנטז עליה בביקיני או נניח בתחפושת של אוגר. סורי, חברים.
כמו כל דבר טוב שמגיע לארץ מקומט ובאיחור של 25 שנה, גם ג'רי סיינפלד חצה את ים סוף או להבדיל התהלך במדבר 40 שנה עד שהגיע גם הוא. הכרטיסים (הזולים בהם עלו 250 ש"ח) נחטפו תוך יממה מפרסום מועד ההופעה המקורי, וכך קרה שהמפיקים קבעו שלוש הופעות נוספות. התגובות להופעות שנויות במחלוקת, אבל מה זה בכלל משנה? ג׳רי סיינפלד אמר “שלום" על אדמת תל אביב. זה שווה 900 ש"ח ללא ספק.
אודי כגן פורץ בענק
מכלבן ואנדרדוג ללב הפריים טיים. כגן, בחור באמת מוכשר שהסתובב עד לפני שנתיים סביב הזנב של עצמו, זוכה סוף סוף לצחוק המתגלגל שמגיע לו. אחרי "משיח" ופרסומות לסלקום הועבר למחלקת הכשרת קומיקאים ע"ש מולי שגב ב"ארץ נהדרת" עם דמויות בלתי נשכחות כמו המאבטח ואורן חזן (ע"ע), ומשם ל"גב האומה" המתחרה. תוך כדי אפשר היה גם לראות אותו ב"החדש של עמרי גורדון" ובסדרת הילדים הקומית "אלישע" – כל זה רק בפאקינג 2015. מילה מבאסת מאיתנו: הצלחה זה כמו שפשפת – חם חם חם חם ובסוף שמים משחה וזה עובר.
איימי שומר קברה את לינה דנהאם
הקומיקאית המדוברת של השנה נכנסה לנו ללב בזכות השילוב המושלם בין פה ג'ורה וכוונות טובות. בתוכנית המערכונים שלה היא פירקה לגורמים את כל מה שמרגיז באי השוויון המגדרי, מנושאים רציניים כמו אונס והטרדות מיניות, פערי שכר וייצוג על המסך לנשים ולמבוגרים עד עניינים שוליים לכאורה כמו קלישאת “את הכי יפה כשנוח לך" או סקסטינג. עם זאת, שומר היא לא בדיוק “פמיניסטית לדוגמה". לא אכפת לה לרדת על עצמה או על הרגלים מגונים שנחשבים “נשיים". היא מצטלמת בעירום או סתם עם לייטסייבר בפה, וגם הבחירה שלה לכתוב כסרט ביכורים דווקא קומדיה רומנטית עוררה כעס מסוים. תאהבו אותה או לא, זה הקול החדש של הדור, והקול הזה מקלל לך את הצורה ומקנח עם סאונד של פלוצים.
שובם של המרגלים
הנה טרנד שישראל מצטרפת אליו בזמן ואפילו מובילה אותו. אחרי ההצלחה של "הומלנד", שחזרה לעצמה בעונה הנוכחית, נראה שאין רשת שלא ניסתה את מזלה בסדרת ריגול כזאת או אחרת. רשימה חלקית: "מאדם סקרטרי" ו"האמריקאים" שחזרו שתיהן לעונה שנייה, הסרט "גשר המרגלים", המיני סדרה "London Spy", וגם סדרות ישראליות – “המדרשה" המדשדשת ו"כפולים" שהפכה לסדרה העלילתית הראשונה זה זמן רב שהיא באמת להיט. כנראה הצופים אוהבים להסתכל לצדדים ולבחון את הכוונות האמיתיות של השכנים והקולגות שלהם. תוסיפו לזה את קמפיין השתולים של אם תרצו וכמובן את שחרורו של ג'ונתן פולארד, וקיבלתם את השנה הכי חמה מאז המלחמה הקרה.
זוכרים שפעם היו תוכניות מתיחות בטלוויזיה ומראיינים פיקטיביים ששואלים שאלות מרגיזות ונהנים מהתגובה חסרת המודעות? וזוכרים איך בכל פעם היינו שואלים "רגע, אבל איך הם לא מזהים שזה הוא"?. תכפילו את זה ב־100 וקיבלתם את העמוד "דפני גפני שואלת", גרסת הפייסבוק ל"שלחנו את מושון שלנו". שם קוד דפני בוחרת את הקבוצות עם הפוטנציאל הנפיץ ביותר ותוקעת אצבע בעין: מתלוננת על הוויי.פיי ברכבת בטענה שהוא תוקע את קוצב הלב של סבתא (וזוכה בתגובה לתואר "חלאת הדם"), מזמינה את רוג'ר ווטרס לשוב לישראל ולהופיע על אדמה של כפר פלסטיני שפוּנה במיוחד בשבילו, שואלת על האופציה להשתיל קרום בתולין אלסטי בקבוצת ניתוחים פלסטיים ("היי משופצרות") ומתייעצת עם גננות מנוסות איך מקבעים מוצץ כדי להתמודד עם העומס בגן.
גפני ניזונה משתי תכונות אופייניות מאוד לפייסבוק הישראלי: הראשון הוא הצורך הבלתי נשלט לשפוט ולנזוף באחרים, שכמובן איננו בלעדי לרשת כפי שיעיד כל מי שאי פעם השתתף בארוחת חג ישראלית. רק תנו לנו להצביע על מישהו שעושה את הדבר הלא נכון, גם כשהדובר הוא סתם אישה זרה שהשאלות שלה מופרכות מכדי להיות משהו מלבד בדיחה. השנייה היא מעגל הקסמים של שיח הרשת – התקינות הפוליטית מתחזקת, אך חסידיה מקפידים להפיץ על הקיר שלהם גם שלל אמירות לא תקינות ולא נעימות, כדי לסמן את גבולות השיח "הנכון". כן, יש גם ההנאה הנחותה משהו מצחוק על חשבונם של אחרים, שלא מבינים כלל שהם חלק מבדיחה שכנראה לא תמות לעולם, אלא רק תלבש בכל פעם אדרת חדשה.
הפועל ירושלים לוקחת את אליפות המדינה
הפועל ירושלים בכדורסל היא אולי לא המועדון הכי לוזרי וטרגי בספורט הישראלי (הפועל ת"א בכדורסל עוקפת אותה, בעיקר אחרי שבולדוזרים הרסו לה את אוסישקין), אבל היא בהחלט קבוצת הספורט המקומית שחוותה הכי הרבה אכזבות ברציפות ולא נשברה. מאז פאקינג 1995 הירושלמים האלה הזה מנסים לקחת את האליפות ממכבי ת"א – שזה בערך כמו לנסות להחליף את ביבי רק בקטע יותר מייאש – והשנה זה סוף סוף הצליח להם. הבאסה היא שבמשחק האליפות הם פגשו את הפועל אילת, מה שגורם לכל העסק להישמע פתאום כמו גמר המחוזיאדה והכי לא כמו ספורט מקצועני.
בחודש מאי נפל דבר: המנחה הוותיק בתולדות ערוץ הילדים עזב את תחנת האם לאחר 18 שנה. זמן לא רב אחר כך התגלתה הסיבה – הצעה מפתה מהערוץ המתחרה ניקולודיאון. מוסרי סיפר בראיונות על השחיקה ועל התנאים הלא מספקים, אבל המעריצים הצעירים לא הניחו לו. עד עצם היום הזה הם מטרילים את מוסרי עם האשמות בבגידה והופכים את עמוד הפייסבוק שלו למתחרה העיקרי של החינוכית בקרב על הלייקים. דוגמאות מייצגות: “בהשראתך שקע ותקע עברו לרשות המים, יא בוגד!", “אוטובוס הקסמים עשה תאונה קטלנית בגללך", “מסכנים הילדים של ניקולודיאון, לא יודעים מה מחכה להם עוד 18 שנה", “פעם היית מכניס מפתחות לקיר הגורלות… היום אתה מכניס לנו סכין בגב! לא נשכח לך יא בוגד" (4,441 לייקים. נשבעים). מוסרי השיב בצורה ההגיונית היחידה – הצטלם עם סטורם טרופר (ע"ע “מלחמת הכוכבים").
פתחנו סניף של חוף פרישמן בסלון
בספטמבר זכינו לסופת חול לפנים שהגיעה כמובן מאיזו ארץ עוינת והתאימה בול לווייב של סכינים ברחוב. שיהיה לכם יום כתום, בקטע רע.
"מגש הכסף" שרפה את הפיוזים
מזמן לא הייתה פה סדרת טלוויזיה שאנשים מקדמים לא רק על הוול של פייסבוק, אלא על קיר אמיתי על כביש החוף. הכתובת "ראית כבר מגש הכסף?" וכמות האנשים שנענו לה הן תופעות מדהימות, בעיקר בהתחשב בעובדה שבאף אחד משלושת פרקי הסדרה לא הדיחו אף מתמודד. ירון זליכה, דני גוטוויין וגיא רולניק הסבירו במילים פשוטות איפה המקפצה ומי משתין ממנה על הראש שלנו, והרימו למחאה נגד מתווה שוד הגז. הסדרה בוימה על ידי דורון יאללה בלגן צברי ואמיר הקאמבק של אבטיפוס בן דוד ושודרה ב־HOT וביוטיוב.
ההיפ הופ הישראלי מרים את הראש
עשור אחרי שהרכין ראש במבוכה מוצדקת, חזר ההיפ הופ בעברית בגרסתו הטובה ביותר עד כה. הפעם נראה שהז'אנר השחור מצא את מקומו בארץ בזכות אמנים שמצליחים לצקת ישראליות עכשווית לתוך המבנה הקצבי. קפה שחור חזק, טונה ונצ'י נצ' הושמעו מכל יוטיוב והצליחו להיכנס לגלגלצ עם היפ הופ חכם, בוגר ויותר מכל – מהנה. אפילו שובו של סאבלימינל לא פגע ברושם החיובי. עזבו אתכם מריספקט, אנחנו מדברים פה על כבוד.
המחאה השחורה צוברת תאוצה
הפעם, כשתנועת Black Lives Matter האמריקאית צברה השנה תנופה נוספת בעקבות מותו של פרדי גריי (25), עוד צעיר שחור לא חמוש שמת במעצר, התרבות הפופולרית הייתה שם בשביל לתת לה רוח גבית, עם אלבומים פוליטיים של דיאנג'לו, Run the Jewels וכמובן קנדריק לאמאר, ששירו האופטימי “Alright" הפך מעין המנון לא רשמי למחאה. ובארץ? האלבום של לאמאר אמנם זכה לשבחים גם פה, אך במקביל דמאס פיקדה הוכה על ידי שוטר, אברה מנגיסטו חטוף, יוסף סלמסה מת וכל מה שקיבלנו זה חודש אחד של מחאות וקצת זמן מסך של ברהנו טגניה.
“‘בראשי, אני רואה קו גבול. ומעבר לגבול הזה, אני רואה שדות ירוקים, ופרחים יפים, ונשים לבנות יפות מושיטות אליי ידיים מעבר לקו הזה, אבל אני לא מצליחה להגיע לשם בשום אופן. אני לא מצליחה לחצות את הגבול'. כך אמרה הארייט טאבמן, פעילה שחורה מפורסמת נגד העבדות בארצות הברית, במאה ה־19. תנו לי לומר לכם משהו. הדבר היחיד שמפריד נשים שחורות מכל אחד אחר הוא הזדמנויות. אי אפשר לזכות באמי על תפקידים שלא קיימים" (ויולה דייביס, מתוך נאום הזכייה שלה בטקס פרסי האמי, לאחר שקטפה את פרס השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה על "המדריך לרוצח" והפכה לאישה השחורה הראשונה שזוכה בפרס בכל 63 שנותיו).
"Hotline Bling" שרףלנו את האוזניים
כבר חשבנו שהמירוץ הסתיים וש"I Can't Feel my Face" של דה וויקנד הוא הלהיט הכי גדול של 2015, ואז הגיע דרייק עם ריקוד הסבא המטופש והנהדר שלו. השיר המידבק בעל הביט הקליל שוחרר עוד ביולי, אבל באוקטובר התפוצץ בכל מדיה אפשרית עם קליפ ויראלי, פרודיות, ממים, קאברים וחיקויים. אולי בעוד עשור זה יישמע לנו כמו “מקרנה", אבל כרגע פשוט אי אפשר שלא לשיר איתו. You used to call me on my cell phoneeeeee.
אליעד נחום התלהט
דמיינו שאתם על אי בודד ופתאום בא איש זקן עם מטה קסמים ואוזן אחת ארוכה ארוכה, ולוחש: “הילד מ'שמש' גידל קו לסת יפהפה, הוא בן 25 עכשיו והוא גם שחרר שיר שמתחיל במשפט ‘שנינו הפכים, אני דג ואת נחש'". מה?! לא לא לא, אין מצב. אבל יש. יש מצב. זה קרה. ב־2015 אמנם אין מכונית מעופפת, אבל פופ ישראלי שעוסק בהכל ולא כלום – יש. קוראים לו אליעד נחום והשנה הזאת הייתה שלו ושל השיר שניקח איתנו לקבר: “מתוק כשמרלי". הנה הוכחה לכך שילד כוכב לא בהכרח מתמכר לקודאין אלא יכול לפרוץ מחדש לתודעה בעזרת אמביציה מפחידה ושירים מצחיקים.
אדל שוברת שיאי מכירות
בחג המולד האחרון נערכו מאות בתי קולנוע בארצות הברית להקרנה חגיגית של "שמונת השנואים״ – סרטו החדש של קוונטין טרנטינו. זו הייתה יכולה להיות סתם הקרנה אילולי בתי הקולנוע נאלצו לשפץ מחדש את מקרנות ה־70 מ"מ וללמד עובדים כיצד להקרין בציוד ההקרנה הישן והמאובק הזה. בתי הקולנוע שהפכו עם השנים לדיגיטליים, נאלצו לפתע להתמודד עם שיטות הקרנה פרימיטיביות. אדל עשתה את אותו הדבר לעולם המוזיקה כשהוציאה אלבום חדש והתעקשה שתוכלו להאזין לו אך ורק אם תקנו אותו. מיליוני אנשים ברחבי העולם מצאו את עצמם לפתע בחנות תקליטים ורכשו עותק פיזי שעליו מוטבעת המוזיקה של אדל. העולם עובר לסטרימינג, אבל איכשהו, בתוכנו, אנחנו עדיין רוצים להיות דודות נחמדות, להתלונן על איכות הפילם ולהתבאס מדיסק שרוט.
זה התחיל בצעקות של מאיה בוסקילה. נכון, זה מאפיין את רוב הקריירה שלה, אבל הפעם רעדו מיתרי קולה על היעדר נוכחות נשית בפלייליסט של תחנת הרדיו הפופולרית בישראל. מה שהחל כתרגיל יח"צ סטנדרטי הפך במהרה לסערה בכוס הקלקר עם קפה הבוץ של מפקד גלי צה"ל ירון דקל ומנהל גלגלצ נדב רביד, כשהשרה מירי רגב הריחה הזדמנות לתקיפת עוד קורבן מהממסד האשכנזי. מה יצא מזה? הצהרות חסרות יישום על פיצול התחנה מצד רגב, ועוד כמה אזכורים בגוגל לבוסקילה.
איגלז אוף דת' מטאל מתראיינים ב־VICE
הטרגדיה של הפיגוע הקטלני בתיאטרון הבטקלאן בפריז הכתה דווקא בלהקה משוללת טרגיות. עד לאותו לילה איגלז אוף דת' מטאל הייתה כולה כיף רוקנ'רולי הדוניסטי, מטופש, סכריני, צבעונית כמו הקעקועים על הזרועות של ג'סי יוז, הסולן המשופם. ההמשך ידוע: חוליית מחבלים המזוהה עם דאע"ש פרצה לאולם במהלך ההופעה ופתחה באש על הקהל. 89 אנשים נהרגו שם (מתוך 130 הרוגים בכלל המתקפות שהתרחשו בפריז באותו לילה).
הריאיון של איגלז אוף דת' מטאל ל־VICE הוא מופת של עיתונות אמוציונלית: הלהקה, בהרכב כמעט מלא, יושבת על ספה ומשוחחת עם מייסד האתר, שיין סמית'. במשך יותר מ־20 דקות הוא כמעט לא שאל שאלות והם כמעט ולא ענו תשובות. נמסרים פרטים קטנים – הגיטריסט נלכד בחדר האמנים עם אישה פצועה ולא ידע אם להמשיך להסתתר שם או לנסות לברוח מחוץ לתיאטרון, מישהו הסתתר מתחת למעיל של יוז שאולי הציל את חייו.
כל זה משנה פחות מהשתיקות הארוכות של חברי הלהקה, שלא נפלו בעריכה, מהדמעות של יוז, מהחיבוקים שלו עם חברו ג'ון הומי (המוכר יותר כסולן קווינס אוף דה סטון אייג', ושלא הצטרף ללהקה לסיבוב ההופעות שנקטע באותו לילה). בריאיון הזה נאמר על פוסט טראומה ועל אשמת השורדים יותר מאשר נאמר עליהם בעשרה ספרי פסיכולוגיה. זה נכון שהגישה העיתונאית של VICE יכולה להיות לפעמים מתחכמת ומניפולטיבית, אבל כאן היא מגויסת למטרה טובה – קתרזיס המונים. כך נוצרו 25 דקות שמסוגלות לרפא.
נישואים גאים מאושרים באירלנד ובארצות הברית
באירלנד, וחשוב מכך – בארצות הברית, אישרו השנה נישואים גאים בחוק. לא יהיה מוגזם לומר כי זו ההתרחשות ההיסטורית החשובה ביותר של השנה, מאורע שעוד נספר לילדים שלנו עליו. ובינתיים בישראל – שירה בנקי בת ה־16 נדקרת למוות במצעד הגאווה בירושלים, והכנסת עדיין מלאה הומופובים חשוכים שתורמים להסתה. אולי לא הכל כל כך אופטימי.
מופע האימים של שרה והחנפנים
מבני ציפר אנחנו באמת לא מצפים לכלום, אבל מושיק גלאמין? בן אדם, השתגעת? שתית סופרקריל? בסרטון שיכול היה להיות הפרודיה המבריקה של השנה אלמלא היה אמיתי הוזמן גלאמין להזדעזע מהמצב של הפאנלים בבית ראש הממשלה. הסרטון, שהופץ יומיים בדיוק לפני פרסום דוח מבקר המדינה על הוצאות הבית, חשף את העובדה ששרה נתניהו לא עושה אבק. גלאמין נפרד משרה במלים "זה שהכרתי אותך זה הרווח הכי גדול שיש לי". בשפת השיפוצניקים – "את עושה לי רטיבות בקיר".
הרשתות הסתבכו באמירות מרגיזות
הפרסום, כך אומרים, הוא מראה שמשקפת את התרבות. אולי מדובר בעצם במראת רכב שמשקפת דברים שכבר התרחקו מזמן כאילו הם עדיין לצדנו? ערכים שחשבנו שכבר לא מגניב להתהדר בהם מצאו את עצמם השנה בקמפיין של אגאדיר שכמעט התחנן שהפמיניסטיות ייצאו נגדו, ובעוד פרסומת מבאסת בסדרת “תגיד תודה שאתה גבר" של גולדסטאר. בעולם הפרסום “סקסי ונועז" זה עדיין שם נרדף להצלחה, כאילו הניינטיז מעולם לא חלפו. גם קסטרו הסתבכו ב־2015 באמירות אומללות, לא בקמפיין אלא במהלך שיחה קשה של המנכ"ל אתי רוטר עם חברות קבוצת הפייסבוק “מלכוד 42", שבמהלכה סירבה להיענות לבקשותיהן לכלול במלאי החברה מידות גדולות יותר בטענה שהן אינן מחמיאות לעיצובים.
בחודש יולי האחרון איחדו כוחות 35 מהמתלוננות כלפי ביל קוסבי והצטלמו, בפנים גלויות, לשער של ה"ניו יורק מגזין". קוסבי כבר הודה לפני עשור שסימם נשים, אנס אותן ושילם להן כסף כדי שלא יחשפו זאת, אבל עדיין נחשב לדמות ציבורית אהודה בעוד המתלוננות נגדו מוצפות במכתבי נאצה ואפילו מקבלות איומים ברצח. 2015 הייתה השנה שבה המתלוננות ויתרו על החשכת הפנים וקיצור השם והכריזו בקול רם: כן, הותקפתי מינית, ואני דורשת את הצדק שמגיע לי. אל המתלוננות נגד קוסבי הצטרפו מאי פתאל, רחלי רוטנר וכן המתלוננות נגד ח"כ סילבן שלום ונגד שחקן הפורנו ג'יימס דין. אם כל אלה לא היו זוכות לקיתונות של בוז וזעם – אולי עוד אפשר היה לומר שזו הייתה שנה טובה. מצדו השני של המתרס נמצא יואב אבן, שנחשד לפני כמה שנים באונס אלים אך שוחרר עקב חוסר ראיות. אבן לא הסתפק בזאת וכתב ספר המגולל את חוויותיו והפיץ אותו בחינם ברשת. הטיעונים שהציג ב"הצד שלו" אולי מביכים ואפילו מטרידים לפעמים (ספוילר – קשרים זה חשוב ומועיל), אבל למשוכנעים מראש זה הספיק כדי להפוך אותו לקדוש מעונה. המגמה הזאת תלך ותתגבר ב־2016, ויש רק דרך אחת למנוע זאת: אם הבעיה לא תטופל בערוצים המקובלים, לא תהיה לנו ברירה אלא להמשיך לפנות לרשת. כבר עשינו שיימינג למלצרית שעשתה לנו פרצופים, לחברת הכבלים שלא שלחה טכנאי בזמן, למרצה שאמר משהו גזעני ולשיר הפוגעני, אז למה לא לשתף את החברים גם בעוול כמו הטרדה או אונס, מהסוג שהמשטרה בטח תתייג כ"חוסר עניין לציבור"?
הכיסא הריק. שער ה"ניו יורק מגזין" עם המתלוננות נגד קוסבי
"פלייבוי" סוגראת הרגליים
המגזין הקלאסי המאמרים "פלייבוי" הבין שבעולם של היום הוא קשוח וסקסי כמו כיפה אדומה (היי פרויד, למה כתבנו פה דווקא כיפה אדומה?), ולכן החליט לסגור את הרגליים אחת ולתמיד. הגיליון האחרון של "פלייבוי" שכולל תמונות עירום יצא ממש החודש, עם שער של העירומה הטבעונית האהובה של כל הזמנים – פמלה אנדרסון, ששולחת משם היוש לעירומה של הגיליון הראשון – מרילין מונרו."פלייבוי" לא יצא לחלוטין מהמחזור, הוא רק יפסיק עם הציצי והתחת ויחזור סופית לגרסת "השפן הנבון" – שעתם היפה של אלו שבמשך שנים אמרו "אני קורא 'פלייבוי' רק בשביל המאמרים".
קארה דלווין פורשת ממסלול הדוגמנות
הכהונה של קארה דלווין כסופר מודל החזקה בעולם לא נמשכה זמן רב. השנה היא החליטה לעזוב את עולם הדוגמנות ולהתמקד בקריירת המשחק שלה – מהלך לא מפתיע בהתחשב בכך שהיא ציינה בכל ריאיון אפשרי שזהו החלום האמיתי שלה והדוגמנות היא רק תחנה בדרך. תוך כדי פרישה היא גם העניקה לנו חומר לפנטזיות כשניהלה רומן לוהט עם הזמרת אנני קלארק (סנט וינסנט) והשאירה אותנו עם שתי יורשות – קנדל ג'נר וג'יג'י חדיד.
המיינד פאק המיותר של השנה
בוקר אחד האינטרנט התעורר לדיון שקרע אותו לשניים: מה הצבע של השמלה הארורה ההיא, שחור-כחול או לבן-זהב? למרבה המזל, לפני שהספיקה לפרוץ מלחמת אזרחים, תשומת הלב שלנו הוסחה על ידי סרטון חתולים ושפיכות הדמים המיותרת נמנעה הפעם.
"מלחמת הכוכבים" חוזר למסך וכולם יוצאים מגדרם
ההיסטריה סביב הפרק השביעי בסדרת “מלחמת הכוכבים" תירשם בדברי הימים של ההייפ המוגזם.למשך כמה שבועות נראה היה שכל שיחה חייבת להכיל לפחות התייחסות אחת ל"מלחמת הכוכבים" או להיפתח בהתנצלות על כך שהיא לא עוסקת בו.העובדה שהסרט דווקא מוצלח היא מעין נס, כי אפשר רק לדמיין את המהומות האלימות שהיו פורצות לו היה מדובר בפלופ. והרי אף אחד לא רוצה להידקר מחרב אור.
מיכל צפיר התחרפנה
גם לנו מגיעה כוהנת דיאטה שתהיה מטורפת מספיק בשביל שנשאל “מה היא לקחה? אני רוצה גם, כולי תקווה שזה חוקי". חסה? אוויר צח? ים? שמים? צבים? אין לדעת, והתשובה מעוררת חשק לשתות כמות מופרזת של סירופ נגד שיעול ולצאת לרוץ בשדות האינסוף. לא כל אחד יכול להפוך לתופעת רשת בחצי השני של החיים בזכות 30 ק"ג שהושלכו היאורה ומצלמה קדמית מלוכלכת של אייפון 3. חוץ מאחת, מיכל צפיר. השחקנית, כוכבת הילדים בדימוס ואשתו של יואב, חולקת עמנו סודות קואוצ'ינג וססמאות ניו אייג' קריפיות. סרטוניה כוללים הרפתקאות מחייה המרתקים, וידיאו ארוך מדי שלה שותקת על נדנדה, וידיאו ארוך מדי בחניה המסביר כמה זה שפוי לרוץ בגשם, והרשימה עוד ארוכה. נכון, מדי.
הלגליזציה מתפשטת
תשכחו מליינים של בושם או סניקרס – ליין של קנביס זה מה שסלב על צריך עכשיו. סנופ דוג כבר השיק ליין קנביס ממותג על שמו, ואומרים שגם ריהאנה בדרך, מה שיבוא טוב עם תמונות האינסטוש שלה עם ג'וינטים בגודל של האגו של ביבי – בקיצור, כולם רוצים פרוסה מעוגת הלגליזציה, אותה מילה דידקטית ומעצבנת שפירושה "סוטול לכל ובזול". גם אצלנו השיח (חחח שיח) הזה מתפשט – משמאל עם תמר זנדברג, מימין עם ינון מגל (עד פרישתו). עד שהמשיח (חחח שיח) הספציפי הזה ירכוב לפה על חמור אדום עיניים, כנראה שנמשיך להתארגן מחבר של חבר של חברים ב־120 ש"ח לגרם.
חילופי משמרות בעולם האופנה
זה כמה שנים שעולם האופנה מתמודד עם הלחצים של צמצום הפערים בין הקצב הרגיל שלו לבין רצונות הצרכנים, שכבר לא יודעים לדחות סיפוקים מאז כניסת הרשתות החברתיות לתמונה. השנה הלחצים האלה הגיעו לשיא, ועל פי השמועות הובילו לפרישות מפתיעות של שני שחקנים חזקים מאוד בתחום – ראף סימונס לדיור ואלבר אלבז ללנווין.
לא, מוות
2015 הייתה שנת "עוד אשכנזי חמוד הלך". דלדול שורות השמאל הגיע מכיוון בלתי צפוי של פרידות עגומות מפיגורות תרבותיות: העיתונאי והסאטיריקן מוטי קירשנבאום, הגיטריסט אלי אברמוב (הקליק), הסופר אמיר גוטפרוינד, השחקן עמוס שוב, האמן מנשה קדישמן והאיש יוסי שריד. ספד: פייסבוק. תמורת אלו שהחזרנו קיבלנו את הנסיכה שרלוט, סיינט ווסט ואמיליה מזרחי. ניתן צ'אנס.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הצ'אנס של אדיר כהן הגיע לפני ארבע שנים, כשהבוס הגדול רושפלד מסר לידיו את המפתחות למטבח של יבנה מונטיפיורי. מאז עבר הרבה ריזוטו בצלחות, השותפות בין רושפלד לקבוצת עדי'ס לייף סטייל פורקה, וכהן – סיפור סינדרלה קלאסי מדרום תל אביב – נבחר לתפקיד השף של הרברט סמואל בתל אביב.
המשימה שעומדת בפניו אינה פשוטה כי בתקופה האחרונה זוהרה של המסעדה הועם. הנוף לים והשירות המקצועי עדיין שם, אבל יש הסכמה גורפת של הלקוחות והתקשורת ש"זה לא מה שהיה פעם". למרות גילו הצעיר (25), הבחירה בכהן התבקשה מעצם ניסיונו והוותק שצבר לאורו של המאסטר שף. היו מי שחששו שהמינוי הוא המסמר האחרון בקריסת המסעדה, אך השף הצעיר הפתיע ונכנס לנעליים הגדולות בצורה חלקה מהמצופה. הרברט חזרה להיות מסעדה טובה שמתבססת על חומרי גלם מקומיים איכותיים. תנו לו עוד שנה־שנתיים להתרגל לתפקיד ולאחריות, ואנחנו צופים ניצוצות של ממש.
הרברט סמואל
מה אכלת היום?
"בגט עם חמאה ומלח".
כמה קפה אתה שותה ביום?
"בבוקר אני שותה בעבודה הפוך בלי סוכר ואחר כך עוד חמישה אספרסו ארוך".
מה יש לך במקרר?
"חלב, קולה זירו, גבינות וירקות ששוכבים שבוע ומחכים שאני אכין מהם מרק".
מה גילית השנה?
"אצות טוסאקה".
מה דרינק השנה שלך?
"ג'ין אנד טוניק".
מהי המנה שהיית טס עבורה עכשיו?
"גרניטת אשכוליות אדומה עם קראמבל, מלח, שמן זית ופטיסייר שקדים במסעדת 2 כוכבי מישלן בלונדון".
מה אתה עושה כשהסרוויס נגמר?
"מעשן סיגריה עם דרינק והולך הביתה לישון".
מנה פייבוריטית של שף אחר?
"בר ים בטוטו".
מה מחרפן אותך ומה מרגיע אותך?
"מחרפן – להתעסק עם כוח אדם. מרגיע – לבשל ולהיות עם האישה שלי".
מה האובססיה הנוכחית שלך?
"קוקוס. כבר שבועיים אנחנו עובדים על קינוח עם שבבי קוקוס, גלידת קוקוס ושוקולד דולצ'ה בטעם ריבת חלב של ולרונה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פסטיבלהפסנתרשיתקיים השנה זו הפעם ה־17 הוא המגוון והמעניין ביותר בכל שנותיו עם ךמעלה. מבט חטוף בתוכנייה מעיד כי מפיקי הפסטיבלהפנימו את הטענות שנשמעו בשנים האחרונות על כך שהפסטיבלאשכנזי מדי ולא מייצג חלקים גדולים במוזיקה הישראלית. ההפקה אפילו צירפה לליינאפאתהפסנתרן האלג'יראי הדגול מוריס אל־מדיוני (אחרי שקובי אוז הרים עצומה בנושא). השנה לא רק שהפסטיבלמציג מוזיקאים רבים מהצד המזרחי של מפת המוזיקה הישראלית – הם גם מהווים את הצד האטרקטיבי בפסטיבל.
אריאל זילבר במופע חדש
אריאל זילבר הענק יעלה מופע שבו הוא שב לשיריו של הפזמונאי שמוליק צ'יזיק ("רוצי שמוליק"). זילבר מצא בעליית הגג של ביתו קסטה עם שירים של צ'יזיק משנות ה־60 והחליט לשחזר אותה ברוח התקופה ובאמצעים הטכנולוגיים של היום.מתוך האלבום כבר שוחררו השירים "מישהו", ו"לאן פנתה אהבתנו" ובין השירים שיבצע בהופעה יכללו גם הלהיטים "בחברה להגנת הטבע", "שמש שמש", "אגדה יפנית", "אני שוכב לי על הגב" ו"סוף עונת התפוזים".
אולם רקאנטי, רביעי, 21.10, 20:00
דודי לוי והתזמורת הקטנה אורח: מיקיאגי
סיכוי לשמוע שירים של "נוער שוליים" לייב ב־2015? אנחנו שם. דודי לוי, שהיה גיטריסט הלהקה, וסולנה, מיקיאגי, עומדים לשתף פעולה על במה לראשונה זה 20 שנה. השניים צפויים לבצע משירי הלהקה שרוקרים בניינטיז אהבו לשנוא וההיפסטרים של היום אוהבים לאהוב.
אולם קאופמן, רביעי, 21.10, 20:00
ימן בלוז משיקים אלבום שני
הפרויקט של רביד כחלני, שמשלב מגוון סגנונות וכמובן מוזיקה תימנית, צבר תאוצה בשנים האחרונות עם סיבוב הופעות בינלאומי, וכעת הוא עומד להשיק את אלבומו השני.
מרכז ענב לתרבות, רביעי, 21.10, 20:00
נצ'י נצ' – מופע אקוסטי
הראפר הטוב בישראל, שעומד בראש מה שעיתונאים אוהבים לכנות "תחיית ההיפ הופ הישראלי", יעלה מופע אקוסטי חד פעמי, לצד איציק פצצתי ("העיר הזאת") . נצ'י (רביד פלוטניק) הוא חיית במה אמיתית שגם ללא גיטרות חשמליות הוא בוודאי יבעיר את האולם.
אולם קאופמן, רביעי, 21.10, 22:30
דיקלה – "שבע בערב"
דיקלה היא מהזמרות המרתקות שפועלות בארץ מתחילת האלף הנוכחי, ובשנה שעברה היא אף הרחיבה עוד יותר את קהל מאזיניה עם יציאת אלבומה הרביעי "ואם פרידה", ששיר הנושא שלו נכלל ברשימת עשרת השירים המושמעים ביותר ברדיו לשנת 2014. במופע מיוחד לפסטיבלהיא תבצע שירים מכל אלבומיה, וכן להיטים שכתבה לאחרים, בהם שרית חדד, מאיה בוסקילה, שלומי סרנגה ומוש בן ארי.
אולם אסיא, חמישי, 22.10, 22:30
לירון עמרם – ג'לסה ופסנתר
עמרם מביא את המוזיקה האלטרנטיבית לעולם המוזיקה התימני המסורתי. או להפך. כך או כך,זה יוצא מעניין. עמרם, כבנו של אחת הדמויות המשפיעות במוזיקה הישראלית, אהרון עמרם, ספג כל חייו מוזיקה מזרחית ותימנית, והוא מביא ליצירה המקורית שלו את העולם הזה לצד פאנק, רוק וקצת אלקטרוניקה. בהופעה בפסטיבליוביל עמרם מה שנקרא בעדה התימנית ג'לסה – ג'אם סשן.
גלריה בלומנטל, חמישי, 22.10, 22:30
הילה רוח – "רופאה במערב"
"רופאה במערב" של הילה רוח הוא אחד מאלבומי הרוק הטובים שיצאו בישראל השנה. בהופעה בפסטיבלהיא צפויה לבצע חומרים מתוכו, לחשוף חומרים חדשים ואף לארח את הטריו האקוסטי "לא" ואת גליה חי ואודי בונן.
אולם קאופמן, שבת, 24.10 20:00
אפרת גוש מארחת את יוני בלוך
מופע מיוחד לציון עשור לאלבום הבכורה המצליח של אפרת גוש, איתו פרצה עם להיטים ובהם "דיאטה", "תמיד כשאתה בא" ו"מה שקרה". מאז הספיקה אפרת גוש להוציא עוד שני אלבומים מוערכים ולהרחיב את פועלה במסגרת ההרכב מטרופולין, ואף לשחק בתיאטרון, טלוויזיה ובקולנוע. בהופעה תבצע גוש שירים מכל אלבומיה, כולל "ג'ורג'יה", "לראות את האור", "אה אה אה" ואת הסינגל החדש "ציפור שיר".
קאמרי 3, רביעי, 21.10, 20:00
פאר טסי מארח את טל שגב וציון גולן
את שמחת החיים שפאר טסי הביא לרדיו ולבמות השנה אפשר בהחלט לתרגם להופעה מבוססת פסנתר, מה גם שכל הופעה שציון גולן משתתף בה היא הופעה מומלצת. ההופעה, בניהולו המוזיקלי של יעקב למאי, תורכב משני פסנתרים, כלי הקשה וכלי מיתר.
אולם אסיא, שבת, 24.10, 20:00
ניצן חורש והקאט אאוט קלאב
הקאט אאוט קלאב של ניצן חורש (אלקטרה) הוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה ובעקבותיו הופיעה ברחבי הארץ, בפסטיבלים בחו"ל ואפילו בהודו. בניגוד לטריו הרוק הצנום שהייתה אלקטרה, הקאט אאוט קלאב היא נבחרת נגנים רחבה עם זמרות ליווי, כלי נשיפה והרבה יותר שמחה על הבמה. פופ, גרוב, רוק ואר אנ' בי הם רק חלק מהעניין – עכשיו נשאר לראות איך זה עובר לפורמט אקוסטי.
גלריה ישראלית, שבת, 24.10, 22:30
שי צברי מארח את מארק אליהו
הקול הבולט של השנה האחרונה ומי שמחבר בשיא הטבעיות מזרח ומערב, חפלה ושירי משוררים, מארח את את גאון הקמנצ'ה והסאז מארק אליהו. צברי יבצע שירים מתוך אלבומו "שחרית" ובהם "לווי אותי", "קשה בלילה" ו"המלך" וגם את הלהיט של אהובה עוזרי, "מעליי דממה". אליהם יצטרפו מפיק האלבום של צברי, אסף תלמודי (פסנתר), הוד מושונוב (קלידים וקיטאר) וניר מנצור (תופים אלקטרוניים וקלידים).
אולם אסיא, שבת, 24.10, 22:30
אפרת בן צור מארחת את ערן צור
כל הזדמנות לראות את אפרת בן צור בהופעה היא מומלצת. בן צור – שחקנית תיאטרון, זמרת ויוצרת – צפויה לבצע שירים חדשים מתוך אלבומה הבא, וכן שירים מ "Robin" – האלבום הקודם והמעולה שלה שכולו לחנים ועיבודים לשיריה של המשוררת אמילי דיקנסון. פרט לאורח ערן צור ינגנו איתה אסף שתיל (פסנתר), עומר הרשמן (גיטרות), גיא לוי (קונטרבס) וגיורי פוליטי (תופים ואקורדיון).
קאמרי 3, שבת, 24.10, 22:30
קפה שחור חזק
קפה שחור חזק הוא צמד ראפרים נתנייתי שסחף אחריו השנה קהל עצום בעקבות אלבום הבכורה "רק לעלות", שכלל להיטים חורכי יוטיוב ופלייליסט, בהם שיר הנושא ו"יהיה בסדר" (עם נצ'י נצ'). לחברי הצמד, אילק סהלו ואורי אלמו, יצא שם של של מוזיקאים אופטימיים שבאים להרים ולהרקיד, ובהופעה המתוכננת הם יעלו לראשונה עם הרכב נגנים רחב בהפקה מוזיקלית מיוחדת בניצוחו של עמית שגיא.
אולם קאופמן, שבת, 24.10, 22:30
מאור כהן – עשר שנים ל"פרחי הרע"
מאור כהן חוזר ל"פרחי הרע", אלבום הסולו השני והמצוין שלו, שיצא לפני עשור וכולו שירים מתוך "פרחי הרע" – ספרו של המשורר שארל בודלר שראה אור ב-1857. זונות, סמים, הוללות וטינופת פילוסופית בפריז, בתרגומו של דורי מנור, על הבמה בהשתתפות פיטר רוט שינגן בגיטרה ויפיק מוזיקלית והפסנתרן אופיר קנר.
קאמרי 3, חמישי, 22.10, 20:00
פסטיבלהפסנתרמתחם מוזיאון תל אביב ואתרים נוספים, רביעי־שבת (21.10־24.10)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שואקייס "חשיפה בינלאומית למוזיקה" יתקיים השנה זו הפעם השישית
בין המשתתפים בהופעות השנה: A-WA , ימן בלוז, מאיה איזקוביץ', אבי לייבוביץ', פ'אנקנשטיין, טאטרן, קאט אאוט קלאב, גארדן סיטי מובמנט ועוד. מי מהם יזכה להופיע בפסטיבלים נחשבים בעולם?
השואוקייס הישראלי הרשמי למוזיקת ג'אז ועולם ולמוזיקת רוק אינדי ואלקטרוניקה, חוזר זו השנה השישית.אירוע החשיפה הבינלאומית, שנערך בשיתוף משרד החוץ והקרן לירושלים – החוגגת השנה 50 שנים להיווסדה, בהפקת "צוללת צהובה" בירושלים ובתמיכת משרד התרבות והספורט, יתקיים בין ה-11 ל-14 בנובמבר ויוקדש לג'אז ומוזיקת עולם והסבב השני, בין ה-18 ל-21 בנובמבר, יוקדש לרוק, אינדי ואלקטרוניקה. ההופעות יתקיימו בבארבי ובאזור בתל אביב ובצוללת הצהובה ובמגדל דוד בירושלים.
מתוך למעלה מ-700 מוזיקאים והרכבים ישראלים שהגישו מועמדות השנה, נבחרו כ-50 משתתפים על ידי ועדה מקצועית. אלו יופיעו בפני עשרות מבכירי תעשיית המוזיקה הבינלאומית – נציגי חברות תקליטים, בוקינג ומפיקי פסטיבלים המוזמנים לארץ מרחבי העולם – בהופעות הפתוחות גם לקהל הרחב. בין המשתתפים: התפוחים, A-WA , ימן בלוז, מאיה איזקוביץ', אבי לייבוביץ', פ'אנקנשטיין, טאטרן, קאט אאוט קלאב, גארדן סיטי מובמנט ועוד.
בשנה האחרונה, בזכות קשרים שנרקמו באירוע החשיפה הקודם, theAngelcy, שי צברי, קותימאן, הקולקטיב, קאט אאוט קלאב, אבישי כהן, לולה מארש, גארדן סיטי מובמנט, שלוש, מארש דונדורמה ואחרים הופיעו וממשיכים להופיע בפסטיבלים ואירועים ברחבי העולם, בהם WOMEX, פרימוורה, פהודה, פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב, זיגט ועוד.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![הכיסא הריק. שער ה"ניו יורק מגזין" עם המתלוננות נגד קוסבי](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/12/sizes/2015-07-27-nymag-cosby-women-p_wo_500_666.jpg "הכיסא הריק. שער ה"ניו יורק מגזין" עם המתלוננות נגד קוסבי")
