• Facebook
• Twitter
• Email

שם:אנה מירקין (Foma<3)

גיל:33

סטטוס:בזוגיות

תעסוקה:אמנית וסטייליסטית

מאיפה את במקור ומתי הגעת לעיר?
"נולדתי במוסקבה, עליתי לארץ יחד עם ההורים שלי בגיל 9 במהלך העלייה הרוסית בשנות ה־90. כשהגענו לארץ גרנו במעלה אדומים, אחר כך גרתי ברמת גן ולתל אביב הגעתי בגיל 19, כשהתחלתי ללמוד בשנקר".

איפה הייתה הדירה הראשונה שלך?
"איפשהו בפלורנטין, אני לא ממש זוכרת. עברתי מלא דירות. עכשיו אני גרה ביפו, ליד שוק הפשפשים. אני אוהבת מאוד את האזור, יש לי הכל ליד הבית".

מה משך אותך באמנות רחוב?
"מדובר בלימודים מאוד אינטנסיביים, אבל סך הכל מהנים. במהלך הלימודים נשלחתי לעשות סטאז' בלונדון, עפתי שם על אמנות רחוב וזה נשאר איתי. כשסיימתי את הלימודים והתפנה לי זמן, התחלתי לעשות אמנות במרחב הציבורי. בהתחלה עשיתי דברים קטנים, ולאט לאט זה התפתח. היום הרבה יצירות שלי פזורות ברחבי העיר".

מה דעתך על כך שכל אחד יכול להביע את האמנות שלו על קירות העיר?
"מצד אחד זה מבורך שיש מקום שמאפשר דמוקרטיה ואולי סוג של אנרכיה. זה נחמד שכל אחד יכול לעשות מה שבא לו, והמשטרה, ברוב האזורים, די מאפשרת את העניין. בהרבה מדינות יש אכיפה מסיבית נגד אמנות רחוב, ופה ממש כל אחד יכול לעשות את זה. אנשים מרגישים בנוח, וזה מוציא מהם המון יצירתיות. אנשים שעוברים לגור בפלורנטין למשל, עוברים לגור שם כי הם אוהבים את זה, אני לא חושבת שמישהו מהם חשב שיהיה נקי. זה חלק מהעיר. בואי, יש סיורים מאורגנים שמיועדים אך ורק לזה".

מה מייחד את אמנות הרחוב שלך ובאילו נושאים את מתעסקת?
"זה משתנה בתקופות, הרבה זמן עסקתי במפגין בפמניזם ובמגדר, היום אני בעיקר בודקת את הגבולות של המדיום עצמו. אני מדביקה טפטים שהם רישומים שלי שמשתכפלים לדוגמה חוזרת".

מה משמעות השםFoma?
"זה שם סלאבי (רוסי) עתיק לגברים. בחרתי בו כדי לייצר טשטוש מגדרי. בדרך כלל רוסים חושבים שאני גבר מבוגר בגלל השם עד שפוגשים אותי, וגם היה לי אוגר בשם הזה כשהייתי קטנה".

מה את עושה בימים אלה?
"אני מתעסקת בעיקר בשתי התערוכות הקרובות שלי וגם מתחילה תכנית שהות אמן בחלל חדש, בבית קנדינוף. אפשר לבקר אותי בסטודיו בשלושת החודשים הקרובים, החל מ-30 במרץ, אז תערך פתיחה רשמית עם תערוכה קבוצתית גדולה. במקביל, עובדת על תערוכה זוגית בגלריית תיאטרון החנות, יחד עם רוני עמיאל, שנקראת LusyValley ותערוכה נוספת בגלריית בארי בקיבוץ בארי, שתפתח בסוף החודש. בשתי התערוכות הקרובות שלי אני מתעסקת ברישום, ובאיך הוא מתפקד בחלל בתור אובייקטים".

מה הסוד התל אביבי שלך?
"אני מארגנת מסיבות טכנו סודיות עם עוד שני שותפים. אבל ששש, אסור לדבר על זה".

• אנשים
• Foma
• אמנות רחוב
• אנה מירקין
• האנשים שעושים את תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

גלריה ראשונה בישראל המוקדשת לאמנות רחוב תפתח את שעריה החודש בשכונת פלורנטין. יריית הפתיחה למקום תהיה התערוכה הקבוצתית "צוות זמני", שתיפתח ב־15.10 בהשתתפות 13 מאמני ואמניות הרחוב הבולטים והפעילים במרחב הציבורי התל אביבי. מאחורי הגלריה, הנקראת בפשטות Street Art Gallery, עומדים צלם האופנה הבינלאומי דניאל סיבוני ואלי אדרי. סיבוני מתעד אמנות רחוב ברחבי העולם זה שנים, ואף ילווה וייעץ לאמני ואמניות הגלריה בנוגע להתפתחותם המקצועית בשוק המקומי והבינלאומי. אדרי הוא הבעלים של שלוש גלריות נוספות בשכונת פלורנטין, בהן הגלריה "פחות מאלף", שכדי להנגיש לציבור הרחב את עולם האמנות מציעה יצירות מקוריות במחירים שווים לכל נפש.

"הגלריה לאמנות רחוב ממוקמת בלב לבה של זירת אמנות הרחוב המקומית: במרכזו של רחוב אברבנאל בשכונת פלורנטין, מאחורי בית הכנסת הבוכרי, המעוטר גם הוא ציורי קיר", אומר אדרי. "מטרתה היא לקיים מעין המשך טבעי לעבודות הממלאות והמחיות את קירות הבניינים שמסביבה, ובו בזמן לספק הצצה לגוונים ורבדים נוספים שלהן". אדרי ואשתו, לימור זוהר־שביט, מתכוונים לפתוח בהמשך גלריה נוספת בפלורנטין, חמישית במספר, שתתמקד באמנות נשית.

בתערוכה הראשונה שתוצג בגלריה ישתתפו אמנים שקירות השכונה היוו להם קנבס ראשון ליצירותיהם. אוצרת התערוכה היא ניצן מינץ – אמנית ומשוררת רחוב בת 26, היוצרת במרחב הציבורי מ־2008 ואף מציגה בגלריות בארץ ובעולם. יצירותיה הראשונות נתלו על עמודי החשמל הישנים ברחבי פלורנטין.

"האמנים שמציגים בתערוכה פועלים במרחב הציבורי זה עשור ומהווים חלק מדור מסוים באמנות הישראלית, שמבקש לפרוץ את הממסדיות הנהוגה בעולם האמנות", מסבירה מינץ. "מדובר בחבורה מלוכדת שפועלת ביחד ולחוד. חבריה, שכל אחד ואחת מהם מוכרים לציבור בעבודתם ברחבי העיר, מקיימים מעין זהות אמנותית כפולה: העבודה ברחוב אל מול העבודה בסטודיו". משתתפים נוספים בתערוכה הם Foma, Know Hope, Dede, Untay, Dioz, עדי סנד, Signor gi ואורן פישר.

הזמניות שבכותרת התערוכה מתייחסת לזמניות של חברי הקבוצה, שלעתים מתפקדת כקולקטיב ולעתים כאסופה של אמנים אינדיבידואלים, בהתאם לפרויקט שעל הפרק. היא מתייחסת גם לנוכחותה הארעית של עבודתם במרחב הציבורי: העשייה בזירה האורבנית איננה חוקית ואיננה נתמכת על ידי הממסד. על פי רוב זה מוליד עשייה אמנותית חתרנית ושאפתנית שמבקשת להשאיר חותם, ובו בזמן יצירות שמעצם טבען הן בנות חלוף – חלקן נמחקות או מושחתות עוד בטרם ראו אור יום. כאשר אדרי נשאל אם עצם הקיום של גלריה לאמנות רחוב אינו דיסוננס, הוא משיב: "לא מדובר בניסיון לתלוש ולבודד את אמנות הרחוב בתוך חלל גלריה צח וסטרילי, אלא להצמיח קורת גג שתשמר ותטפח אותה בתנאים המתאימים ביותר. לאפשר לה וליוצריה להתקיים ולנשום". במסגרת פעילות הגלריה, אדרי וסיבוני מתכוונים לערוך בעתיד הרצאות בנושאים שונים הקשורים לאמנות רחוב בארץ ובעולם, סיורי אמנות רחוב ברחבי תל אביב, שיתופי פעולה עם גלריות ואמני רחוב מובילים בעולם וסדנאות אמן.

"צוות זמני", פתיחה ביום חמישי 15.10, 20:00, אברבנאל 54, Street Art Gallery

• Dioz
• UNTAY
• אמנות רחוב
• know hope
• גלריה
• גרפיטי
• Dede
• ניצן מינץ
• Foma
• תל אביב
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

האדם הוא יצור חברתי, וכפועל יוצא, חיינו רוויים מערכות יחסים ופרידות. מחר (חמישי, 6.8) תיפתח במתחם התרבות גבירול תערוכה קבוצתית בשם "יחסים שבורים" שתוצג למשך שלושה ימים בלבד. 18 אמנים יציגו מערכות יחסים שבורות מעברם בווידיאו ארט, פיסול, רישום, ציור והצבה. במשתתפים יהיו גיא פיטשון, דפי הגאי, Foma, אורן פישר ונועה גינזבורג.

רעיון ההצגה החזותית של מערכות יחסים שבורות אינו חדש. בקרואטיה פועל זה כמה שנים מוזיאון המציג חפצים ששלחו אנשים מרחבי העולם ומסמלים עבורם פרידות וכאבי לב. בתערוכה התל אביבית תרגמו את הרעיון לקיר פתוח לקהל המבקרים, שיוזמנו להוסיף חפצים משלהם. אוצר התערוכה גיל זאבי מאשר שקיבל את ההשראה מהמוזיאון הקרואטי, אך מתכוון ליצוק לתוכו רעיונות מקוריים.

"לפני כמה שנים אמי ביקרה במוזיאון בקרואטיה, אז עלה בי הרעיון ליצור קיר שעליו יניחו המבקרים חפץ או מזכרת ממערכת יחסים שבורה", הוא מפרט. "הקיר ייצור הזדהות ויעניק נחמה. כזה שיכול לגרום למבקרי התערוכה להבין שהם לא לבד בעולם". זאבי, סטודנט לרפואה, החל את דרכו בעולם האמנות לפני כשלוש שנים כשיזם את "Creation Cycle", תערוכה שהוצגה בנמל יפו ועסקה באמנות המִחזור. ב"יחסים שבורים" תחבור אליו שרה פגין, בעלת בלוג האמנות "Oh so Arty".

"המטרה שלנו היא שכל אמן יציג את האינטרפרטציה שלו למערכת יחסים. לא רצינו שזו תהיה תערוכה שעוסקת רק ביחסים בין בני זוג כי יש הרבה מעבר לכך. המיצגים כוללים גם יחסים בין בני אדם לבעלי חיים, בין אדם להוריו ואפילו היפרדות מרחם״, מסביר זאבי. "כל אמן שפנינו אליו, אם הוא נכנס לתערוכה או לא, התחבר לנושא ומצא בו תרפיה, בעיקר אלו שבחרו לעסוק בבני זוג או משפחה". התערוכה מתקיימת במימון ותמיכה של פרויקט תוכנית רשת האמנים של חברת האופנה והלייף סטייל RVCA המקדמת אמנים צעירים דרך אירועים, סרטונים ותערוכות. העבודות המוצגות יוצעו למכירה וההכנסות יועברו ישירות לאמנים.

Broken Relationships יחסים שבורים

אבן גבירול 106

חמישי־שבת

• OH SO ARTY
• אורן פישר
• גיא פיטשון
• Foma
• אבן גבירול
• תערוכה
• מה נפתח
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

התפשטות אמנות הרחוב בתל אביב שיחקה תפקיד מרכזי בשינוי הגישה כלפי אמנות במרחב העירוני בעשור האחרון. לא עוד רק גלריות מלאות ידענים נפוחים מבייגלה ויין זול, אלא גם חומרים שמדברים לאדם מן הרחוב ולנושאים רלוונטיים לחייו, ומוסיפים למרקם העירוני שכבה שמבדילה אותו מהפרברים הישנוניים.

יש משהו חופשי ובלתי אמצעי במפגש שלנו עם יצירות אמנות אורבנית ברחוב, בניגוד למרחב המגביל והסטרילי של הגלריה שאליו חלק מהאמנים זולגים בסופו של דבר. תוך שיטוט עצל או הליכה נמרצת, עבודה קופצת לנו לפריים וגורמת לנו לחשוב, לגרד בראש ובעיקר לעצור (ואולי גם להעלות לאינסטוש). מה טוב יותר ממוזיאון חינמי ונטול שעות פתיחה שבו אתם מחליטים מה לראות וכמה זמן להתעכב, בלי שאף אחד יתווך לכם את משמעות היצירה או ינעץ בכם מבטים מתנשאים? כנראה רק גלידה.

עבור מי שכן מתעניינים ברקע של האמנים ובמשמעויות היצירות, קמו סיורי אמנות אורבנית – הסיורים של הסיירת, CTLV, Niro Trip, דינה שגב או העירייה עצמה הן כמה דוגמאות מייצגות – שיעשו לכם קצת סדר בעיניים ובבניינים. אבל המגוון שהרחוב התל אביבי מציע מאפשר לכל אחד לעקוב אחרי ההתפתחות של אמן כזה או אחר גם בלי להיות מבין גדול.

"ההיסטוריה של האמנות האורבנית בישראל היא קצרה יחסית", אומרת יעל ניר, חוקרת תרבות נלהבת, מנהלת המכירות של יריד "צבע טרי" ומקימת הסיירת. "מרגע שהסוגה האמנותית הזו הגיעה לכאן היא התפתחה ביתר שאת, והיום תל אביב נחשבת לאחת מערי העולם (Global Cities) המובילות בתחום הזה. כמה מהאמנים האורבניים המוכרים בעולם – כגון Zero Cents, Know Hope, Klone ו־Foma – חיים ופועלים בתל אביב זה יותר מעשור ונחשבים לאמנים ישראלים – בין שהם מזדהים עם ההגדרה הזו או לא".

אם תגידו למי שעוסק באמנות רחוב או חוקר אותה את המילה "גרפיטי", הוא כנראה יתחיל להתפתל בחוסר נוחות. זה המקום לעמוד על ההבדלים בין גרפיטי לאמנות רחוב – מושגים שהם קרובי משפחה אבל לחלוטין אינם נרדפים. גרפיטי, בפשטות, הוא כתובות פומביות בספריי. כיום הגרפיטי הנפוץ ביותר נקרא "Name Based", והוא מורכב משמו או מכינויו של המרסס. חלק מהאוחזים בספריי הם אמנים, אבל רובם פעילי מחאה או ונדליסטים שמטרתם אחת – להתערב במרחב. בהקשר הזה יש להפריד בין האמנים העומדים מאחורי שלל הכיתובים השבלוניים שמופיעים על קירות העיר – "#את_לא_שמנה", "צעדה ללגליזציה" ואחיהם הסחיים "דג מחיר" ל"מהפכה של אהבה", לבין בני דודיהם הפוליטיים. "יש בתל אביב כמה סטנסילים מוצלחים, אבל אני לא מגדירה אותם כאמנות", אומרת ניר, שחושבת שגם העומדים מאחוריהם לא יגדירו עצמם כאמנים. "אמנים חותמים בשמם ומחפשים הכרה", היא מסבירה. "סטנסילים זה אקטיביזם חברתי שמשתמש בחומרים ואסטרטגיות של אמנות רחוב כדי להשפיע על דעת הקהל".

ההכרה באמנות רחוב כאמנות מודרנית לכל דבר היא כנראה הסיבה לכך שהעירייה לא פועלת להעלמת היצירות. "בניגוד לערי עולם אחרות, בתל אביב יש סובלנות גבוהה יחסית", מסבירה ניר. "העירייה יודעת שהאמנות האורבנית היא חוזקה תרבותית ותיירותית ולכן לא עושה מאמצים מיוחדים למחוק עבודות ואפילו מחבקת את האמנות, כי יש לנו עבודות מאוד מוצלחות כאן. חלקן נעשו על ידי אמנים שהגיעו מחו"ל והיה להם חשוב להטביע חותם במרחב הגיאוגרפי הטעון הזה".

Know Hope

אחד מאמני הרחוב המוכרים בתל אביב שהתחיל להציג את האמנות שלו במרחב הציבורי לפני כעשור, כשהיה בן 18. בתחילת הדרך עסק בעיקר בשירת רחוב מורכבת באנגלית (שפת האם של האמן, שנולד בקליפורניה) ובהמשך התחיל לעבוד עם דמות נטולת מגדר, גזע ולאום, שאפשר לפענח את הנרטיב שלה אם עוקבים אחרי העבודות.Know Hopeאינו כינויו המקורי, אלא אחד מצירופי המילים שהשתמש בהם בעבודות שלו בתחילת הדרך. הצירוף הזה דבק בו והפך מזוהה איתו לחלוטין. עד לאחרונה הציג תערוכת יחיד בגלריה גורדון, ובימים אלה הוא מציג בגלריית Openspace בפריז.

Klone

בן 31, יליד ברית המועצות לשעבר, עוסק באמנות רחוב ובגרפיטי. האייקון המזוהה איתו ביותר הוא דמות כלאיים בין אדם לחיה, ודרכה הוא עוסק בדברים "פראיים ו"חייתיים" שהולידה החברה העכשווית. משמעות כינויו היא שיבוט או שכפול (בשגיאת כתיב מכוונת) – רמז לדיון המתקיים בעולם האמנות על מקוריותן של יצירות אמנות ועל האפשרות לשכפל אותן. הרבה פעמים רואים אייקון שלKloneמשוכפל על אותו קיר כמה פעמים.

Zero Cents

אמן בן 29, יליד ניו ג'רזי שהגיע ארצה לפני כעשור כמתנדב בקיבוץ. בתחילת הדרך נודע בשםZero Centsויצר עבודות שמתבוננות באופן ביקורתי בשיטה הקפיטליסטית. אחר כך החל לחתום JESUS על עבודות שעוסקות במיתוסים נוצריים. בילדותו אובחן כדיסלקט, ולכן טקסטים המופיעים בכתב ראי הם סימן היכר לעבודותיו. השנה הציג Zero Cents תערוכה זוגית עם האמן יאיר פרץ במכון אלפרד.

Foma

אחת הנשים היחידות המוכרות בתחום. בת 31, ילידת ברית המועצות לשעבר, בוגרת שנקר במחלקה לעיצוב טקסטיל. התחילה ליצור אמנות רחוב בשנת 2007 והתחברה עם Klone ,Zero Cents ו־Know Hope כשהשלושה כבר עבדו יחד. Foma עוסקת ביצירתה בנושאים כמו טשטוש גבולות מגדריים, סטייה ומערכות יחסים. היא מציגה עבודות אישיות, הרבה פורטרטים עצמיים ודימויים נשיים. העיסוק בתפקידי מגדר, מיניות, נורמות חברתיות וחריגות מלווה אותה מתחילת דרכה.

Dede

בעולם אמנות הרחוב בתל אביב נוטים לחלק את האמנים ל"דור ראשון" ו"דור שני". לא מדובר בגיל הביולוגי של האמנים (רובם באותו טווח גילים), אלא בוותק שלהם בסצנה. Dede משתייך לדור השני. יש לו חיבה לבעלי חיים, אבל לא רק לחיות הנפוצות בתל אביב ובסביבותיה כגון חתולים, עכברים וכלבים, אלא גם לאיילים, צבאים, סנאים ועוד יצורים פרוותיים ששכיחים יותר באירופה. הוא עוסק בסוגים רבים של מדיה ויוצר בטכניקות שונות – ציור ביד חופשית, פייסט אפס, שבלונות, מיצב ועוד. אחת העבודות המוכרות שלו היא סדרת שבלונות של חיות דו ראשיות.

ניצן מינץ

בת 25, משוררת רחוב ונצר למשפחת רוקח, ממקימות שכונת נווה צדק. להבדיל מרוב אמני הרחוב,מינץחותמת על יצירותיה בשמה האמיתי. השירה שלה עשירה בדימויים ובמטפורות, אבל היא לא מציירת, לפחות לא במובן הקלאסי של המילה. לעתים קרובות היא משתפת פעולה עם ציירים שמעטרים את השיר שכתבה ב"דף" מספר שירה וב"איור" לצד השיר, כדי לקרב שירה עברית גם למי שאינו נוטה לצרוך אותה. מינץ עובדת עם שבלונות ומברשות וצובעת כל אות בנפרד בעבודה עדינה ומורכבת. היא עוסקת בנושאים כגון נשיות ומשפחה, החיים העירוניים בכלל ובתל אביב בפרט.

Dioz

השםDiozהוא וריאציה של המילה dios – אלוהים בספרדית. בעבודות של Dioz ניכרת השפעה של אמנות דרום אמריקאית, שאולי מסבירה את הבחירה בשם בעל צליל ספרדי. Dioz הוא בוגר בצלאל במחלקה לאנימציה, ולימודיו משפיעים על עבודותיו – הן מהבחינה האסתטית והן מהבחינה הרעיונית. על פי ניר, יש בעבודות שלו מודעות גבוהה יותר למסורת האמנות ולסמלים שלה, לעומת אמנים אורבניים אחרים שרובם אוטודידקטיים. האמנות של Dioz צבעונית, יצרית ומלאת הומור.

Signor Gi

אם מתייחסים להשכלה פורמלית,Signor Giהוא האמן המשכיל ביותר ברשימה – בעל תואר בהיסטוריה ופילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ותואר בתקשורת חזותית מבצלאל. הוא עובד לא מעט עם Dioz , Untay ואמנים נוספים בני הדור השני של אמנות הרחוב הצבעונית, ומשתף פעולה עם ניצן מינץ בקריית המלאכה ובנווה צדק. טקסט הוא אלמנט דומיננטי בעבודות שלו. "הטקסטים שלו מעניינים ברמה הרעיונית וגם מבחינת ההופעה הפיזית שלהם ברחוב", אומרת ניר. "הוא הצליח ליצור כתב יד ייחודי, תרתי משמע, בעבודות שגורמות לך לחשוב גם הרבה אחרי שכבר נתקלת בהן".

Untay

בן 31, יליד הארץ. למד במחלקה לתקשורת חזותית ב־HIT והתמחה במדיה דיגיטלית. שמו הוא קיצור של המילה Untitled בשגיאת כתיב מכוונת. הוא היה אחד המעצבים הגרפיים שהיו אחראים על ההיבט החזותי של המחאה החברתית ב־2011 ומעיד שהמחאה משפיעה על העבודה שלו עד היום. קצת לאחר המחאה הוא הציג במתחם החשמל תערוכת יחיד ראשונה על קיר שכללה ציורים על עטיפות תקליטים ישנים. כל עבודה התבססה על שיר שהרכיב את פסקול החיים שלו. הבנדנה הפכה לדימוי בולט באמנות שלו ולסימן ההיכר שלו ברחוב – כסמל לערכי המהפכה ולכמיהה לשינוי – והוא משתמש בה כדי לשמר את הרצון לשינוי חברתי במרחב הציבורי ובתודעה הציבורית. את סדרת הבנדנות "soul of a citizen" (נשמה של אזרח/ית) ואת רוב עבודותיו המוצלחות האחרות תוכלו למצוא בשכונת מונטיפיורי.

SENED

עדי סנד, אדריכל בוגר בצלאל, מבוגר בכעשור משאר האמנים ברשימה וחותם בשם משפחתו האמיתי. הוא עובד בעיקר בשבלונות ובצבעי ספריי ויוצר דמויות גיאומטריות שהוא מכנה "קופסונים". "השפה הציורית שלו היא מכמירת לב, צבעונית וקלילה – לפחות במבט ראשון", אומרת ניר.

סנד עוסק בנושאים מורכבים וטעונים שאמנים רבים אחרים מעדיפים לא להתעמת איתם – היחס לנשים, לזקנים ולנכים, החברה המיליטריסטית, קהילת הלהט"ב ועוד, ומצליח לטפל בכל אלה בעדינות ובדיוק. רוב הקופסונים שלו מופיעים ברחוב בגובה עיניהם של ילדים.

"בסיורים שלנו התובנות הכי מדהימות מגיעות מהילדים", ניר מספרת. "ילד לא מפחד לשאול שאלה או להגיד דבר שיחשוף חוסר ידע ליד החברים שלו. את רוב הדברים שלמדתי ממשתתפים בסיורים, למדתי מילדים שהציעו לי תובנות ונקודות מבט שלא חשבתי עליהן או ראיתי קודם לכן".

• אמנות
• CTLV
• אורבני
• ספריי
• ראש בקיר
• know hope
• תל אביב
• תל אביב
• Foma
• Dede
• Klone
• גרפיטי
• עירוני
• פריז
• אמנות רחוב

• Facebook
• Twitter
• Email

גלריית משונע תשיק מחר (חמישי, 21.1.15) פנזין קבוצתי חדש בשם "יוסי". חבריו שומרים על מסתוריות בכל הנוגע למקור השם. "זאת דמות קיצונית מהשכונה שלכדה את תשומת לבנו, והיא משמשת השראה ומשפיעה על המשונע", מסכים לחשוף אורן פישר, שמנהל את הגלריה עם אנטון אברמוב. דפדוף מהיר בין דפי החוברת מבהיר שהשם הוא ממש לא הדבר הכי מוזר בה. בניגוד לפנזינים אחרים, קשה לשים את האצבע על קו מנחה בין דפיו של יוסי. "כל אחד מ־15 האמנים המשתתפים מביא דף A4 ועושה איתו מה שהוא רוצה – מביא לחבר, קשקוש, דוח מס הכנסה, תפזורות".

מה הרעיון מאחורי זה?

"רצינו ליצור משהו גדול, מסורת שתאחד אותנו האמנים סביב אירוע. הפנזין הוא לא האישיו אלא החגיגה סביבו. האמן DEDE יזם את הרעיון בנימוק שטוב שאמנים עושים משהו יחד. בהתחלה התעסקנו בהפקה ואז הבנו שזה בחיים לא יקרה ככה, אז פשוט החלטנו שכל אחד יעשה מה שבא לו ורק יהיה אחראי להגיש את החומר שלו בזמן".

"יוסי" כולל בין היתר איורים, שירה, סיפורים וראיונות אישיים עם אסי משולם ורייסקינדר, והעמודים בכל אחד מ־50 עותקיו יסודרו באופן רנדומלי. בין המשתתפים אפשר למצוא את עדי סנד, Foma, ניצן מינץ, שירה חורש, DIOZ וגיא פיטשון. "הפנזין הוא לא האישיו בערב הזה, אלא המפגש והחגיגה סביב החוברת האנרכיסטית", מדגיש פישר. בערב ההשקה תתקיים תערוכת מכירה של 60 אמנים, ובמקביל יהיו הופעות חיות של הרכב דאב יהודי וגם פרפורמנס מוזיקלי של משוררים צעירים. החברים במשונע ממליצים להגיע מוקדם לפני שיאזלו העותקים. המחיר טרם הוחלט, אך נקבע כי "יוסי" חדש יודפס כל חודשיים.

השקת "יוסי", 22.1, 20:00, גלרייה משונע (הרצל 112, תל אביב)

• אמנות
• ניצן מינץ
• Foma
• פנזין
• משונע
• תל אביב
• Dede
• עירוני