אני מודה, ההתארגנות לפסטיבל שוגה (לא, לא זאת שאתם חושבים עליה) הצליחה לרגש אותי. כמה זמן לא הייתי בפסטיבל. ועוד בראשון. אני וחברותי הוקרפנומהסופרלנד, היס פלאנט עם פסלי הדינוזאוריםף והאגם המלאכותי שראשון מתהדרת בהם. מסתבר שלהוציא תל אביבים מהעיר בשביל לראות הופעות זה חתיכת עניין.

הגענו למתחם הפסטיבל אחרי מסע כומתה, כי בן זוגי המחושב (א.ק.א חנון רצח) טען שאם נחנה רחוק נוכל להתחמק מהפקקים של סוף ההופעות. כשסוף סוף הגענו לכניסה המיוחלת, נזכרנו שעלינו להתפצל – אני ובן זוגי צויידנו בכרטיסי גולדן, בעוד שהן החזיקו כרטיסים לשערים הרגילים. בעודנומתחילים בטקס הפרידה ליד הכניסה, הגיח אלינו מתוך האפלה אדם בדמות מפיק שלא הכרנו."הכל בסדר אתם לא צריכים להפרד, בואו איתי", אמר איש המסתורין, הכניס אותנו לגולדן דרך כניסת האמנים ונעלם.

הגענו בדיוק בזמן לראות את פרדי גיבס קופץ על הבמה בלי חולצה. נייס. הבחירה למקמם אותו ביחד עם האמנים הישראלים בשלב כל כך מוקדם של הליין אפ נראתה קצת תמוהה, אבל נדמה שהוא הביא את האנרגיה לה המעריצים ציפו והצליח להלהיב את הקהל. הבמה והמסכים היו מושקעים, הקהל היה נראה יפה ושמח וחוץ מזה, היה גם המון מרחב. אולי יותר מדי מרחב?

השעה הייתה כבר שמונה. היינו בעיצומה של ההופעה השלישית בליין אפ, ואיזור הגולדן רינג היה נראה שומם באופן חריג לעומת האיזורים שמאחור.יש בעייתיות עם מתחמי גולדן רינג. זה פשוט לא מתאים לתת לאמן להופיע מול קהל דליל ששילם הרבה כשמאחוריו תקועים מעריצים שרופים שאין באפשרותם לקנות כרטיס יקר. המהות של פסטיבלים אמורה להיות כל הקודם זוכה. או בעצם, כל היושב שעה וחצי מתחת לבמה ומחכה לאמן זוכה.

אחרי המסע הארוך מתל אביב הפקוקה התחיל להתעורר אצלנו הצורך שלנו לאוכל ושירותים. ניצלנו את ההפסקה שבין פרדי גיבס ליסמין מועלם כדי לספק אותו. אלא שבדרך לשירותים הבחנו שכדי להגיע אליהם נצטרך לצאת מהגולדן רינג ופחדנו שלא יהיה לנו איך לחזור, כי הכניסו אותנו בעורמה ולא קיבלנו צמידים. פתאום הסתכלנו על הקהל שבמתחם והבנו, נראה שרובם הגדול לא עונד צמיד. יצאנו לשירותים וחזרנו למתחם בלי בעיה ובלי צמיד. תהינו כמה אנשים מתוך הקהל נכנסו בעורמה כמונו כדי למלא את המתחם.

ככל שההופעות התקדמו, כל הרגליים הכאיבו וכמות האנשים במתחם גדלה. ההופעות היו מצוינות – יסמין מועלם הביאה את עצמה בנונשלנטיות עם כמה להיטים ואירוח שנוי במחלוקת של עטר מיינר (שבאופן מפתיע הצליח להשתחל לליין אפ בלי מהומות, אחריביטול ההופעה שלו באינדינגב). טונה, שהוקפץ להופעה בעקבות הביטול של מילקי צ'אנס, נתן את הכל על הבמה, וזה הורגש. רעיון מצוין למחליף שבהחלט התאים לאופי הקהל שהגיע.בשלב מסוים יסמין מועלם הצטרפה לבצע איתו את "סהרה" אחרי שכבר ירדה מהבמה, מה שגרם לאילתור שלו להראות מקסים.

בין ההופעות נותרנו לשבת על הרצפה, מה שהוריד את הסיכויים שהסניקרס הלבנות שלי אכן ישארו כאלו. שוב עלתה השאלה האם הלייב פארק הוא לוקיישן נכון לפסטיבל? אולי אני זקנה מדי בשביל החרא הזה, אבל אם יש כוונה שהקהל ישאר במתחם הופעות במשך שעות, המתקנים מסביב צריכים להיות בהתאם – איזור ישיבה שפוי, דוכני קניות מסודרים, אזור אכילה או עבודות אמנות להתרשמות. קצת יותר פסטיבל בחו"ל, קצת פחות כמה הופעות באותו החלל.

בשעה 22:30 ג'אנגל עלו לבמה. התאורה והארט על הבמה, בהתאם לגודל המאורע, היו מרהיבים. ג'אנגל שרפו את הבמה עם דיסקו אלקטרוני ודאנס שגרם לקהל – כנראה אפילו לכאלו שלא הכירו את הלהקה – לפזז בהנאה. הם חזרו לא מעט פעמים על ביטויים כמו "גוד נייט תל אביב", ואנחנו נמנענו מלתקן אותם ולהגיד להם שאנחנו בעצם בראשון לציון כדי לא לעורר מבוכה. סיימנו עייפים, מרוצים ועם אפס אנרגיות לשיא של הערב שעמד להגיע – ההופעה של אלט ג'יי.

חיכינו במשך 45 דקות לאלט ג'יי שיעלו, וזה הרגיש אפילו ארוך מזה. העייפות וכאבי הגב הורגשו יותר מתמיד ולמישהו מאיתנו כבר התפתחה שפשפת, מבלי לנקוב בשמות. יש משהו בפסטיבלים שמרגיש כמו התאבדות המונית למען המוזיקה. כשאלט ג'יי עלו לבסוף, הם נתנו שואו מטורף. הארט והתאורה היו בהתאם. וניכר שהם באמת ובתמים אוהבים את הקהל הישראלי. גאס, קלידן הלהקה, למד כמה משפטים בעברית והשתמש בהם בכל הזדמנות, מה שהעלה את חשק לאסוף את כוחותינו האחרונים ולהרים להם.

אלט ג'יי סיימו להופיע ויצאנו מהמתחם מסופקים וגמורים, נזכרים בעצב שאין בנמצא קורקינטים שיתופיים, ושעכשיו נאלץ ללכת 20 דקות עד האוטו ברגל. עם השפשפת. הנעליים נשארו לבנות (הצלחה? כישלון? לא ברור). בהתחשב בכל המשתנים, אולי זה לא היה כל כך פסטיבל, אלא פסטיבלון. ובכל זאת, שוגה עשה משהו שהרבה הפקות אחרות לא העיזו, הביאו לפה אמני ענק והימרו על כל הקופה. אה, וגם ראיתי את פרדי גיבס בלי חולצה, אז תודה.

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• פסטיבל
• shuga
• לייב פארק ראשון לציון
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 909 // תנועה מגונה

אם עוד לא שמעתם עלג'וש לויד ותום מקפרלנד –צמד מפיקי העל הבריטים שעומדים מאחורי ההרכב ג'אנגל – זה בסך הכל די הגיוני. הם אמנם זכו לעשרות מיליוני צפיות ביוטיוב על השירים שלהם, נכנסו לפלייליסט של פיפא 15 והאלבום שלהם היה מועמד לזכייה בפרס מרקורי הנחשק (הגראמי של הבריטים), אבל עדיין הצליחו איכשהו להישאר מתחת לרדאר, יחסית. עם הרכב מלא זמרי ליווי ונגנים, קליפים ששמים במרכז חבורת רקדנים מוכשרים ושלוש עטיפות מינימליסטיות לאלבומים שבסך הכל מציגות את לוגו הלהקה, בכל פעם על צבע אחר – זה נראה כמעט כאילו להישאר אנונימיים היתה כוונת המשורר, או המפיק.

>>הכל סוכר: מה עוד רואים בפסטיבל SHUGA?

אולי בגלל זה כשעליתי לריאיון זום עם ג'וש לויד, לכבודההופעה הקרובה שלהם בפסטיבל SHUGA, השאלה הראשונה הייתה למה שני אמנים צעירים ומצליחים רוצים להתחבא מאחורי הקלעים? "אני לא רוצה להסתכל במראה בכל פעם שאני יוצר משהו", הוא עונה עם מצלמה סגורה. "אין לי מראות בבית, כי אני חושב שזה פשוט הופך אותך ליותר מדי מודע לעצמך וגורם לך כל הזמן לפקפק בהכל. בשבילנו המוזיקה היא פרויקט שאנחנו יכולים לברוח אליו, לשחרר את האכפתיות שלנו מאיך שאנחנו רואים את עצמנו. זה כמעט כמו שחרור מהאגו. ג'אנגל זה קולקטיב, משהו גדול יותר מאשר רק בן אדם אחד".

יש סיבה שלויד משתמש במילים רוחניות כמו "שחרור מהאגו". האיש שאמר בעבר ש"אתה חייב שתהיה לך סיבה בשביל לכתוב אלבום" תמיד נהג למצוא סיבה – אלבום הבכורה שלהם היה ניסיון להוכיח שהם מעבר לכמה סינגלים ויראלים, בעוד שהאלבום השני, "For Ever", עסק בהתמודדות עם פרידה שלויד ומקפרלנד חוו באופן סימולטני. האלבום האחרון, "Loving In Stereo" שיצא לפני שנה, עסק בעיקר בהתפתחות הרוחנית שהצמד עבר בשנה וחצי האחרונות. לויד מספר שהוא חווה מעין התעוררות עצמית בעקבות ספר של אקהרט טול ("כוחו של הרגע הזה", "ארץ חדשה" ועוד), סופר ומורה רוחני ששמו אולי מוכר לכם גם מהאלבום האחרון של קנדריק לאמאר, שהושפע ממנו גם הוא.

איך מתמודדים עם מסע רוחני תוך כדי ניהול קריירה מוזיקלית?
"זה מאוד קשה. כל הזמן צריך לתחזק מותג, וזה קצת סותר את הרעיון של להיפרד מהאגו. אני לא באמת רוצה להתראיין, אני לא נהנה מראיונות. אני עושה את זה רק כי בסופו של יום אם מישהו מתעניין בך, אז אתה חייב להחזיר את אותה האנרגיה. אבל אני לא רוצה לענות על שאלות לגבי האמנות שלי, את יודעת? אתה עושה מוזיקה כי אתה אוהב לעשות מוזיקה, זה מאפשר לך להיכנס לחלל שהוא כמעט מדיטטיבי. אבל אז יש את הצד העסקי של זה".

זה היה ברור מאליו בשבילכם להופיע בישראל? אני מניחה שגם פנו אליכם מה-BDS.
"מי אלו ה-BDS? אהה, כן. יש את הצד הפוליטי של הדברים, אבל בסופו של אנחנו סביב המוזיקה וסביב האנשים, וג'אנגל לא מפלה נגד אנשים. אנחנו אוהבים את אנשי העולם. תסתכלי על רוסיה למשל, יש הרבה אנשים טובים שגרים שם ולא מסכימים עם המלחמה. אף אחד לא רוצה מלחמה, אבל זה פשוט קורה. זאת לא אשמת האזרחים זה אשמת הממשלות. אני לא אוהב שום ממשלה בכל אופן, אני חושב שזה הכל שטויות, אנשים עשירים ומושחתים שמחפשים כוח. אנחנו כאן כדי לספק בריחה, לתת אנרגיה טובה לקהל ותחושה של חופש".

>>גם Alt-J לא סופרים את ה-BDS

יש לכם איזשהם ריטואלים שאתם עושים לפני שאתם עולים להופיע?
"לגמרי. אנחנו בעיקר מנסים לתקשר עם כל חברי הלהקה ולחבר בין כולם. אנחנו רוצים לגרום לזה להרגיש כמו מסיבה, שיהיה כיף ושכולם יכנסו למוד הנכון. הרעיון הוא לגרום לזה לקרות ולשמור את האנרגיה הזאת לבמה. אז אנחנו מנגנים מוזיקה, שותים כוס יין ונרגעים".

ישנה חוויה לא שגרתית שקרתה לכם בהופעה פעם?
"בפעם הראשונה אי פעם, הופעות הקיץ שלנו הושפעו מההתחממות הגלובלית. היו לנו שלוש הופעות שבוטלו בגלל מזג אוויר כאוטי – גל חום או הצפות. פעם זה לא היה המצב. הרבה מהזמן זה היה כאילו: אהה זאת הבעיה של מחר. אבל אני חושב שהגיע הזמן שנעשה משהו עם זה, כי כבר מרגישים את האפקט".

איך היית מציע להתמודד עם המצב ההזוי הזה?
"באופן די מוזר, עניין הקורונה הראה לנו את הכוח של בני האדם כשאנחנו מתאחדים למען מטרה מסוימת. נכון שעשינו את זה כדי להציל את עצמנו, כי בשלב מסוים אמרו לנו שכולנו הולכים למות, אבל האמת היא שהחיים שלנו בסכנה מההתחממות הגלובלית, ודמייני מה היה קורה אם כולם היו מגיבים לזה באותה צורה שהגיבו לקורונה. אני מרגיש שזה מקרה שצריך לאגד את כולם סביב מטרה חיובית, במקום לאחד אותנו סביב דברים שליליים. אני לא מבין למה אנחנו אובססיביים לשליליות בכדור הזה, זה די מטורף".

>> פסטיבל SHUGA, לייב פארק ראשון לציון, 17.8 (רביעי, 17:30),כל הכרטיסים וכל הפרטים כאן
>> הטבה מיוחדת לקוראי Time Out: גולדן רינג ב-405 שקלים (במקום 455), דשא ב-245 שקלים (במקום 295)
>>קוד הטבה: TOSHUGA

• ❤ תרבות
• shuga
• ג'אנגל
• מוזיקאים
• פסטיבל
• הופעות בישראל

אחרי שני ביקורי עבר מוצלחים בישראל, קלידן להקת Alt-J, גאס המילטון יודע בדיוק למה לצפות מהקיץ הישראלי – יהיה חם, יהיה לח, יהיה חומוס מטמטם. "אני מת על חומוס, אז אני נרגש לקראת זה", המילטון מספר בשיחת טלפון מלונדון, פוסט גלי החום הקיצוניים. "בביקור הראשון שלי בישראל הלכתי לאכול חומוס עם המארח שלנו. אני אוהב להכין חומוס בבית אז אמרתי לו 'בטח יש לך מתכון מצוין'. הוא הסתכל עליי כאילו השתגעתי ואמר 'אין לי את הבגרות הרגשית בשביל להכין חומוס בעצמי'. וחשבתי, וואו, הם לוקחים את הנושא הזה ממש ברצינות. אני אוהב את זה. בבריטניה חומוס הוא מאוד פופולרי אבל רוב החומוס שיש פה די דוחה".

לפחות זה לא חומוס אמריקאי עם שוקולד ותוספות מוזרות.
"זוועה. חומוס עם פמפקין ספייס".

>>הכל סוכר: מה עוד רואים בפסטיבל SHUGA?

ב-17 לאוגוסט יחזרו אלט-ג'יי לחלל שאירח אותם כאן בביקורם הראשון בישראל ב-2015 –הלייב פארק בראשון לציון, שהיה אז לוקיישן חדש מהניילונים. 7 שנים וקפיצה נוספת לתל אביב אחר כך, סנסציית האינדי הבריטיתתיקח חלק בפסטיבל SHUGAלצד ג'אנגל, פרדי גיבס, מילקי צ'אנס ואמנים מקומיים כמו יסמין מועלם, אקו וג'יי למוטה. הביקור השלישי בישראל תופס את הלהקה בזמן טוב – חצי שנה אחרי יציאת אלבומה הרביעי, "The Dream", ובסיבוב הופעות ראשון מאז נו, אתם יודעים מה. "אנחנו מתרגשים לחזור. הייתה לנו הפסקה ארוכה בהופעות בגלל הקורונה אז לפגוש את המעריצים שוב זה מדהים. אנחנו מצפים להביא את כל האנרגיה הזאת לבמה".

בטח לא קל להקליט אלבום בזמנים כאלה.
"האמת שבשבילנו זה היה טוב! הרגשנו שאין לנו דדליין, הרי כל העולם עצר אז לא היה לחץ. תעשיית המוזיקה יכולה להרגיש כמו מירוץ עכברים, בטח כשמקליטים. אז בזמן המגפה לא הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות הכל מהר, אפשר להנות מהתהליך וכשנוכל להוציא את השירים נעשה את זה. ביחס לכל הבלאגן בחוץ, בסטודיו הייתה אווירה מאוד רגועה. זה איפשר לנו ליצור ולהקליט יותר שירים, ושאלה יהיו שירים טובים יותר. בהקלטות של האלבום השלישי שלנו, 'Relaxer', היה לנו דדליין הרבה יותר מלחיץ ולא ריאליסטי, אז היינו צריכים לזרז את התהליך. זאת לא תחושה נעימה, והפעם היינו נחושים לא לתת לזה לקרות, ולמזלנו הייתה לנו את האפשרות".

איך היה הביקור הקודם בישראל מבחינתכם?
"היה מעולה! בפעם הקודמת שהיינו בישראל ניגנו יחד עם Warpaint, אחת הלהקות האהובות עליי. קיבלנו את אותה קבלת פנים נהדרת שקיבלנו בפעם הראשונה שלנו, יש לנו פה הרבה מעריצים וגם תמיד דאגו לארח אותנו יפה, תל אביב היא עיר עם אוכל נהדר ואנשים שאוהבים מוזיקה טובה. אין תלונות".

בטח נתקלתם בקריאות של פעילי חרם להפסיק להופיע בישראל.
"כן, אבל זה לא שינה את דעתנו. אם לא היינו מופיעים בשום מקום שאנחנו לא מסכימים עם המדיניות או הפעולות של הממשלה בו היו המון מקומות שלא יכולנו להופיע בהם וכנראה שגם לא היינו מופיעים באמריקה או באנגליה. אנחנו מופיעים בשביל המעריצים שלנו, ואנחנו חושבים שיש דרכים טובות יותר לפעול ולעזור מאשר למנוע מוזיקה ואמנות מאנשים.

בביקור הקודם יצא לנו לבקר גם ברשות הפלשתינית, היינו בביקור אצל חבר שלי משכם וגם היינו ברמאללה. זה היה מאוד מעניין ופוקח עיניים. הרבה אנשים מדברים על המצב באזור למרות שהם אף פעם לא היו כאן והיה חשוב לנו לראות מה קורה ולשמוע אנשים, ישראלים ופלשתינים. בסוף כולנו בני אדם ובשני הצדדים יש אנשים טובים שרק רוצים לחיות את החיים שלהם בצורה הכי נורמלית שאפשר".

מה מצפה למעריצים שיגיעו להופעה?
"יהיו הרבה שירים מהאלבום החדש שלנו, אבל אנחנו גם מציינים בימים אלה עשור לאלבום הבכורה שלנו, 'An Awesome Wave', אז אנחנו מנגנים את רוב השירים מתוכו. וכמובן גם כמה שירים טובים מכל שאר האלבומים. מעין 'המיטב של אלט ג'יי' שכזה. זה נחמד להסתכל אחורה ולחזור לשירים שלא ניגנו הרבה זמן, בטח אחרי הפסקת ההופעות של מגפת הקורונה. יש כמה שירים בליינאפ שלא ניגנו מאז 2013, וכיף לחזור אליהם ולהכניס אותם לסט שוב. אני לא מקשיב יותר מדי למוזיקה של עצמי, אז יש שירים מסוימים שקצת נשכחו לי. כיף פתאום לחזור למה שהרגשת שכתבת אותם ולגלות מחדש כמה טובים הם".

• ❤ תרבות
• אלט ג'יי בישראל
• אלט-ג'יי
• shuga
• הופעות בישראל
• פסטיבל

הרבה זמן לא היה כאן פסטיבל מוזיקה בינלאומי גדול. היינו רוצים לומר "מאז הקורונה", אבל האמת היא שגם לפני הקורונה לא היו כאן כמעט פסטיבלים כאלה שמביאים איתם את הריח המתוק של פסטיבלי המוזיקה הגדולים מאירופה וארה"ב (ולא, זה לא ריח של גראס). מעבר לפסטיבלי הטכנו הגדולים, ניסיונות היו, הקורונה הגיעה, ומאז נשאר רק לחלום. אבל לא כדאי לחלום יותר מדי:ב-17.8 ינחת בלייב פארק ראשון לציון פסטיבל SHUGAבהפקת לייב ניישן וישים קץ לחסך הנורא שלנו בהופעות חו"ליות. הנה כמה סיבות טובות להתנפל על כרטיסים:

1. החוויה הבינלאומית

שום דבר לא יכול לנצח את חווית הפסטיבל. הטיסות המלאות מישראל לפרימוורה ולגלסטונברי הן כל ההוכחה שצריך כדי להבין שפסטיבלי מוזיקה הם הבילוי התרבותי האולטימטיבי עבור ישראלים מגיל 18 עד גיל 60, ובמקרה של Shuga לא צריך לטוס יותר רחוק מראשון לציון (נברר לכם על מנחת הליקופטרים בסביבה אם צריך, רק תגידו). האווירה שנוצרת בפסטיבל מוזיקה, עם אמן בינלאומי שעולה אחרי אמן בינלאומי שעולה אחרי אמן בינלאומי, עם ההמון ששואג ורוקד יחד עם המוזיקאים שעל הבמה, עם הבירות שנשפכות עליכם ועם האנרגיה המשוגעת באוויר – שווים לבדם את מחיר הכרטיס עוד לפני שדיברנו על הליינאפ.

2. ג'אנגל

אבל בואו נדבר על הליינאפ: שנים שלא הגיע לכאן הרכב ענק כמו ג'אנגל כשהוא בשיאו היצירתי והפופולרי. בחודש שעבר הם הרימו את פסטיבל בריסטול סאונדס אל השמיים, ולפסטיבל Shuga הם מגיעים בכושר מעולה במיוחד כשהם נישאים על גביו של האלבום המצוין ששחררו בקיץ שעבר ("Loving In Stereo"), אלבום שהפך אותם סופית לאחד ההרכבים המדוברים והחדים בעולם. הנאו-סול הפאנקי של ג'וש לויד-ווטסון וטום מקפרלנד הוא הסאונד המדויק של הרגע, ומומלץ במיוחד לצפות בקליפים שלהם שמצולמים ברובם בשוט אחד כדי להפנים כמה בדיוק הם מבריקים. גם הם, אגב, שווים לבדם את מחיר הכרטיס.

3. פרדי גיבס

אחד מאמני ההיפהופ הגדולים של העת הזאת, ראפר בחסד עליון וגנגסטה אמיתי שלא כדאי לעצבן עם נטייה להסתבכויות, מגיע לישראל אחרי שבשנה שעברה הוצאי אלבום מבריק עם האלכימיסט ("Alfredo") וצפוי להרים את הקהל בפסטיבל עם היפהופ מגוון וקשוח שלא מרחם על איש ומפגין טכניקה עילאית בהופעותיו. גיבס ידוע בשת"פים שלו עם מפיקי-על כמו מאדליב והאלכימיסט, כמו גם כישרונות מהדור הצעיר מסוגם של ASAP Ferg ו-Young Thug, ואם חם לכם עכשיו אתם לא מבינים כמה חם יהיה כשהוא יעלה על הבמה בלייב פארק.

4. מילקי צ'אנס

הם גרמנים, הם חמודים, והם אחד מהרכבי הרוק הכי מקוריים וכיפים שפועלים כעת באירופה. קלמנס רביין עם הווקאל והגיטרה, פיליפ דאוש על הבס והפרקאשן, וביחד הם מרימים כמו שמעט מאוד הרכבי רוק יודעים להרים. סינגל הבכורה שלהם ב-2013 "Stolen Dance" היה גול מכל המגרש וכבש את העולם, שנה אחר כך הם כבר היו בסבב הופעות בארצות הברית ואורחים אצל ג'ימי פאלון, ובשנה שעברה יצא אלבומם הרביעי והנהדר "Trip Tape". הם אמנם מגיעים מקאסל, אבל אתם יודעים מה אומרים על המילקי בגרמניה. תנו צ'אנס.

5. יסמין מועלם

כל הזדמנות לראות את יסמין מועלם בהופעה היא הזדמנות טובה, ולראות אותה בפארק כשהיא במיטבה זה כבר סוג של חלום. מועלם תארח את עטר מיינר, ובעיקר תראה כמה היא השתכללה כפרפורמרית מאז הצעדים הראשונים שלה בעקבות הצלחת "מסיבה". מועלם כבר משתייכת לדרג העליון ביותר של הזמרות בישראל, ויהיה מעניין לראות אותה כחלק מליינאפ שמכיל טאלנטים בינלאומיים ולגלות שהיא לא נופלת מהם בדבר. עם קצת מזל יקרה פה מה שקרה לנגה ארז.

>> פסטיבל SHUGA, לייב פארק ראשון לציון, 17.8 (רביעי, 17:30),כל הכרטיסים וכל הפרטים כאן.

• shuga
• תוכן ממומן