פרסום ראשון: 11.6.25 // עדכון אחרון: 13.10.25
תראו, אנחנו נשאבים כמו כל אחד אחר לסדרות דרמה ומתח וכל הדרמה והמתח הזה, אבל אם נודה באמת, קומדיות פשוט פוגעות בנו אחרת. המחויבות להבין מה קורה בפרק הבא לא תמיד בפרונט, ובמקום זה אנחנו ממוקדים בהנאה טהור – באנו לצחוק, ואם יש סדרה שמצליחה להצחיק אותנו, אנחנו נאהב אותה לנצח גם אם אף אחד לא מת בדרמטיות בפרק האחרון. בדיסני+ יש מאגר קטן אך מדויק של סדרות קומדיה מצוינות, ואנחנו רוצים לבחור מתוכם את 15 הסדרות המצחיקות הכי טובות בשירות. אלו הסדרות המצחיקות של דיסני+.
>>הבינג' הכי קלאסי: 20 סרטים מומלצים למרתון בדיסני+

1. בבית הספר היסודי אבוט

מי שאומר שהסיטקום מת כנראה שלא פגש מעולם ביצירה של קואינטה ברונסון, שאיכשהו הפכה את הנושא הכי לא מצחיק בעולם – בתי ספר ציבוריים ואתגרי תקציב – לקומדיה הכי כיפית, צבעונית ואוהבת אדם על המסך, מבלי לאבד את כל החלק הזה של "מצחיק". הפורמט המוקומנטרי, שכבר די נמאס לרוב, מקבל פה ריענון מינימליסטי אבל גלריית דמויות נפלאה וכתיבה קומית חדה משאירים אותה אחת הקומדיות המצליחות באמריקה, המצחיקות בדיסני+ ומחממות הלב בכלל. עכשיו מישהו יודע איפה שמו את הקופסה של הגירים? למה אף פעם אין פה גירים?!

2. רק רוצחים בבניין

אחת הקומדיות המפתיעות ביותר של השנים האחרונות מחברת בין שני קומיקאים אגדיים – סטיב מרטין והשותף הקומי הנצחי שלו מרטין שורט – לבין סלינה גומז על תקן נציגת דור ה-Z, שמצליחה איכשהו להשתלב מושלם בכימיה המשופשפת היטב של השניים ולהפוך את הצמד למשולש שווה צלעות. אז מה השלישיה כזאת עושה כשהיא מתחברת על המסך? מקימה פודקאסט טרו-קריים, כמובן ועל הדרך פותרת שורה של פשעים ועבירות קטנות בבניין שלהם. ייצוג מושלם של ניו יורקרים מזן מסוים מאוד, קצב בדיחות גבוה, עונות מתקדמות שבאמת הופכות לאחד המופעים הגדולים (ועמוסי האורחים) בהוליווד – ובתוך כל זה גם תעלומות בלשיות שאשכרה מותחות.

3. דייב

זה לא ממש מפתיע שברגע ש"דייב" עלתה למסך היא גררה הרבה השוואות ל"אטלנטה". שתיהן הגיעו מרשת FX המצוינת (שהכניסה לא פחות מ-6 סדרות מקור לרשימה), שתיהן עוקבות על עלייתו של ראפר צעיר לגדולה, ושתיהן נוצרו על ידי ראפרים אמיתיים שגם מככבים. אבל כשרואים את דייב מבינים שלמרות קווי הדמיון, הסדרה שמגוללת את עלייתו החצי-אמתית-חצי-פיקטיבית של ליל דיקי היא חיה אחרת. והיא חיה קורעת מצחוק. זו סדרה מוזרה מאוד על אדם מוזר מאוד, שאיכשהו מצליח להיות גם חמוד ומעניין ומעמיק וחכם, למרות שהשם שלו הוא בדיחת זין. שלוש העונות המושלמות שלה רק משתפרות מפרק לפרק עם רגע שיר פנטסטי בסיום, ואנחנו מבטיחים שיתקע לכם בראש לפחות שיר אחד מהסדרה.

4. הבורגרים של בוב

איך סדרה יכולה להמשיך לרוץ במשך 15 עונות ועדיין להיות די אנדרייטד? טוב, קודם כל, כי בארצות הברית אתה יכול לשגשג גם בתוך נישה צנועה יחסית, אבל יש בזה משהו שמתחבר טוב מאוד גם לאופי הפשוט והנעים של הסדרה: סדרה מצוירת ריאליסטית יחסית – נו, יחסית – על בני משפחה שמפעילה מסעדת המבורגרים די כושלת (נחשו איך קוראים לה), אבל שמצליחה להחזיק מעמד כבר שנים. ליתר דיוק, 15 עונות. בקיצור, סדרה מושלמת למי שמעדיף את "F is for Family" של נטפליקס – או את הסבא הרוחני שלהן, "מלך הגבעה" – על פני "סאות' פארק" או "ריק ומורטי".

5. סקראבס

שמועות עיקשות גורסות כי יש בדרך אלינו ריבוט של סיטקום המתמחים המבריק של NBC, אבל עד שנראה את ג'יי.די הרופא השחוק תמיד כיף לחזור לימיו הראשונים בבית החולים "הלב הקדוש". שנים לפני שביל לורנס הפיק את "טד לאסו" והפך למלך קומדיות הפיל-גוד, הוא יצר את הסדרה המבריקה הזו שלקחה את הלחץ הרפואי של סדרות כמו ER, ומצאה בו את הקומדיה על פי מסורת "מ.א.ש". העונה האחרונה אולי חלשה מהשאר (לידיעת הריבוט, ככה תלמדו מה לא לעשות), אבל החיבור הרגשי לקאסט הדמויות המצוינות, הבדיחות המטופשות והסיפורים הנוגעים ללב עוברים את מבחן הזמן, ובכל צפייה מחדש תתרגשו לראות את ג'יי.די, המתמחה הצעיר, נכנס שוב בשערי חדר המיון – ומיד צולל לחלומות.

6. פילדלפיה זורחת

להבדיל מהסדרה הקודמת ברשימה, "פילדלפיה זורחת" היא אמנם לא סדרת אנימציה – אבל היא בהחלט מספיק מופרעת בשביל להיות אחת. כבר 15 עונות ש"הגאנג" – פשוט אסופת האנשים הכי רקובה, רעה, חסרת מצפן מוסרי, מושחתת, תקראו לזה איך שאתם רוצים – מסתבכת במזימה מטומטמת אחר מזימה מטומטמת. זה רעיל, מופרע ומצחיק נורא, זה מותח גבולות גם מבחינת טעם טוב וגם מהבחינה של כמה רחוק אפשר ללכת בשביל בדיחה (רוב מקלהני פעם עלה 30 קילו בשביל עונה בה הדמות שלו משמינה, וכמה עונות אחר כך ירד 45 קילו מאותן סיבות בדיוק). אם מעולם לא ראיתם את "פילדלפיה זורחת" אי אפשר באמת לתאר את החוויה הזאת, חוץ מזה שזה לא דומה לשום דבר שראיתם. לא סתם בחרנו אותה בתורהסדרה הכי מצחיקה של השנים האחרונות.

7. מתה לסקס

הסדרה הכי חדשה ברשימה היא לא בדיוק קומדיה קלאסית, אבל יש בה לא מעט קומדיה. ואיכשהו, גם טרגדיה. הסדרה מבוססת על הפודקאסט המצליח בעל אותו השם ועל חייה של מולי קוצ'אן, שמתה בגיל 45 מסרטן, ומתחילה כשמולי (מישל ויליאמס) מגלה שהיא שוב חולה, לאחר שכבר החלימה בעבר. הרופאים מוסרים לה שיש לה גג 5 שנים לחיות והיא מחליטה לצאת למסע של חקר מיני, במהלכו היא מתגרשת מבעלה ויוצאת לבחון את הגבולות שלה. התוצאה מכך היא קומדיה שנעה בין סקס למוות, לפחות בחצי הראשון של הסדרה – כי בחצי השני, ובמיוחד בפרק סוחט הדמעות האחרון, היא הופכת לדרמת מערכות יחסים רגישה ומרגשת, שרק מדגישה את חשיבות הצחוקים של ההתחלה. יש רק עונה אחת (ולא תהיה עוד), אבל לא תשכחו אותה מהר.

8. האיש האחרון בעולם

יש הרבה קומדיות קטנות שבאו והלכו, לפעמים אפילו עם כמה עונות, מבלי שהרבה אנשים שמו לב. הקומדיה הזו של וויל פורטה היא אחת מהמוזרות, והמיוחדות שראינו. כולנו כבר ראינו את התרחיש של אדם שנשאר לבדו בעולם, בעיקר בגרסה דרמטית עם וויל סמית' וכלב. אבל פורטה לוקח את הקונספט הזה, והופך מכניס לו טוויסט – מה אם האיש האחרון בעולם הוא גם לוזר מאנייק קטן שמתחרפן בשנות בדידותו הרבות? הפרק הראשון והמופתי של הסדרה חוגג את הרעיון הזה, ואז – כשאנשים אחרונים נוספים צצים – משהו משתנה, והמיזנטרופ העלוב שהוא פורטה מאבד את חלומו להישאר לבד, ונאלץ להסתתר עם אחרים. מכירים את המשפט "לא הייתי שוכבת איתך גם אם היית האדם האחרון עלי אדמות"? אז זה האיש. ובאופן מפתיע, תמצאו שם הרבה אהבת אדם.

9. מה שעושים בצללים

טאיקה וואיטיטי הוא כנראה אחד האנשים הכי עסוקים בעולם. "מה שעושים בצללים" היא רק אחת מתוך שלוש הסדרות שיש לו כרגע על המסך (האחרות הן "כלבי השמורות" ו"לו הייתי פיראט"), ובין לבין הוא מביים סרטי מארוול, סרטים שאינם סרטי מארוול וגם עומד להפיק סרט ראשון ביקום של "מלחמת הכוכבים". ועדיין, "מה שעושים בצללים" מרגישה איכשהו קרובה במיוחד ללב הניו זילנדי המופרע שלו – אולי בגלל שהיא מבוססת על סרט הפריצה שלו למיינסטרים (סוג של) מ-2014. החיים המשותפים של כמה ערפדים בני מאות שנים בתוך בית מתפורר משותף שרבים גם על ענייני ערפדים וגם על ענייני שותפים הם מצע אינסופי לבדיחות, המעברים הזריזים בין קומדיה לאימה עובדים כל פעם מחדש, והכי חשוב, מאט ברי בתפקיד חייו. או אל-מותו, תלוי איך מסתכלים על זה.

10. משפחת סימפסון

מה כבר אפשר לכתוב על הסימפסונס שלא כתבנו כבר לאורך 34 עונותיה? הסדרה הכי ארוכה בתולדות המסך, זו שהפכה אנימצייה למבוגרים לז'אנר שהוא היום, האב הרוחני של כל הפיטר, הריק והקרטמן. כולם כבר יודעים שהיא איבדה מכוחה לאורך השנים, המעריצים ימשיכו להלל את העונות המוקדמות (במיוחד 3 עד 5), וסביר להניח שכבר מזמן הפסקתם לעקוב אחריה. אבל אנחנו מבטיחים לכם שאם תבחרו עונה ופרק רנדומליים, תמיד תמצאו את עצמכם נהנים ממנו, וצוחקים בקול לפחות פעם אחת. ברמת איכות, רוב 15 העונות (!) הראשונות מושלמות, ויש לא מעט פרקים ממש מצוינים גם בעונות מתקדמות יותר. אל תשכחו מי היתה פה קודם – ואם תחזרו אליה תבינו שגם לא היתה טובה כמותה מאז.

11. קוראים לי ארל

אחת הקומדיות המקוריות, המתוקות והכי מקדימות את זמנה של שנות ה-2000. שנים לפני שטראמפ חשב בכלל לעזוב את מגדלי הזהב, היא הצליחה לשים את האצבע על אפיון אמריקה העזובה והעלובה והאנשים שמרכיבים אותה, וגם להביט על דמויות עלובי החיים במבט חומל. ארל היקי (ג'ייסון לי והשפם המופתי) הוא פושע קטן שמגלה את עקרון הקארמה, רגע אחרי שאיבד כרטיס לוטו זוכה בתאונת דרכים – וכדי לתקן את הקארמה העקומה שלו, הוא מכין רשימה אינסופית של חטאים ואנשים בהם פגע, ואז יוצא לתקנם. בתכלס, הקומדיה המתוקה הזו של גרג מוטולה ("סופרבד", ברצינות) חזתה את עידן ההיי-קונספט של הסטרימינג, ואם לא היתה מבוטלת בטיפשות בעונה הרביעית (ועוד עם קליף האנגר!) ומגיעה לסופה, כנראה שיותר אנשים היו זוכרים אותה לטובה. עד אז, יש המון מה להינות מארבעת העונות הקיימות.

12. פליישמן בצרות

זה ש"פליישמן בצרות" היא הסדרה הכי דרמטית ברשימת הקומדיות הזו לא אומר שהיא לא מצחיקה. היא אולי לא בדיוק סדרה להיקרע מולה מצחוק, אבל היא בהחלט חריפה, שנונה ומקורית, בדיוק כמו האבות הרוחניים שלה (כל דמות של יהודי נוירוטי בניו יורק אי פעם, כמובן – האנשים שכידוע, המציאו את ההומור). ג'סי אייזנברג בתפקיד טובי פליישמן, רופא מצליח בן 40 וקצת ממנהטן שמגלה לראשונה את חיי הרווקות אחרי גירושים להם ייחל במשך שנים, רוצה לטרוף את ניו יורק מרוב חרמנות שהצטברה אצלו במשך שנים – אבל כמובן שהחיים מכשילים אותו בכל הזדמנות. קומדיה? אוקיי, לא בדיוק. מצחיק? ועוד איך.

13. משפחה מודרנית

אתם יכולים לזלזל ולהתנשא כמה שתרצו, אבל יש סיבה מאוד מוצדקת לכך שהסיטקום הזה החזיק במשך 11 עונות – וזה כי הוא פשוט עובד. טייק מודרני לסיטקום המשפחתי הקלאסי, שמרחיב את המונח "משפחה גרעינית" לפיצוץ גרעיני, ומצליח להישאר ליברלי מספיק (ב-2009, זוג גאה שחי את חייו על המסך עוד היה דבר חתרני), אבל גם שמרני במובן הקומי, שזה אומר פאנצ'ים טובים בקצב מהיר ועם כוונה טובה. לאורך שנותיה הסדרה התפתחה מעבר לגילה, ובשלבים המאחרים קצת קרטעה (עד עונת סיום מוצלחת), אבל מבטיחים לכם שאם תחזרו למשפחת מיטשל תתאהבו בהם שוב פעם מחדש. חוץ מזה, זה מספיק עונות לבינג' ארוך ומהנה.

14. כלבי השמורות

הקומדיה השניה ברשימה מבית טאיקה וואיטיטי היא כנראה הכי אישית שלו, וזה למרות שהוא ניו-זילנדי יהודי והסדרה היא בכלל על שמורת אינדיאנים באוקלהומה. הסיבה לכך היא תחושת הזרות בביתך שמרחפת סביב הסדרה הקטנה ומלאת הלב הזו. חבורת צעירים שרק מנסים לשרוד בשמורה החבוטה, העצובה והמיואשת שלהם, ובלשרוד אנחנו מתכוונים לגייס מספיק כסף כדי לברוח מהחור הזה. זו הסדרה הראשונה שנוצרה כולה על ידי "ילידים" – במקרה הזה רובם ילידים אמריקאים, כשחלקם ילידים ניו זילנדים – והתוצאה מצדיקה את הטענה שגיוון אנשים בחדר הכותבים יוצר יצירה מוצלחת יותר. "כלבי השמורות" היא בדיוק הסדרה המצוינת הזו שאתם לא רואים, וחבל, כי כמות הרגש שבה שנייה רק לכמות הצחוקים.

15. פיוצ'רמה

עוד אנימציית קאלט מבית היוצר של מאט גריינינג. אחרי שסיים לבסס את מעמדה של הסימפסונס כאייקון תרבותי, ב-1999 עבר האנימטור לפרויטק השני שלו – לפרק לגורמים את עולם המד"ב. 7 העונות של הסדרה, שנפרשו לאורך 14 שנים ארוכות, הצליחו לקחת את פורמט האנימציה למבוגרים ולהעלות אותו לדרגת אמנות נדירה. הרבה לפני "ריק ומורטי", פיוצ'רמה ערבבה בין המבריק לחלוטין והדבילי להחריד עם קצב בדיחות מסחרר, פרקי קאלט וגם לא מעט רגעים מרגשים מאוד – על אהבה, על געגוע, על שברון לב ואפילו על כלב קטן שנשאר לבדו. אפשר לשים כל פרק רנדומלי ולעוף על כמה מבריקה ובעת חשיבה לעתיד היתה הסדרה, אבל אין שאלה שבכל פרק תמצאו לפחות כמה בדיחות מושלמות.

• דיסני+
• המסך
• הסדרות הכי טובות
• סיטקום
• קומדיות
• פילדלפיה זורחת
• אבוט אלמנטרי

לאט לאט וביציבות, הקטלוג של דיסני+ ממשיך לצבור תאוצה ועורם עוד ועוד סדרות וסרטים, ולאחרונה גם הצליח לצמצם את פער השידור מחו"ל, כשסדרות שפעם לקח להם חודשים להגיע מ-FX ו-Hulu כיום מגיעות לפעמים בזמן אמת. החודש בדיסני+ יש לנו פרק קרוסאובר היסטורי, שובו של הדוקו הקומי המעולה, ניסיון ליצור "חברים" לדור המודרני, סטנלי טוצ'י אחד ועוד הרחבה ליקום של החללי האהוב על כולם.

>> המהפכה של טוני גילרוי: הכוח לשנות את היקום של "מלחמת הכוכבים"
>> אני מתה: סקס הוא לא הסיפור בסדרה הרגישה הזאת. וקצת חבל

4.5 // "מלחמת הכוכבים: סיפורי צללים" // Star Wars: Tales of the Underworld

חלק שלישי באנתולוגיה של דייב פילוני, מי שהיה המעריץ הכי גדול של סטאר וורס ואט אט הפך לאחד האנשים המובילים בגלגול החדש של המותג, בתור האחראי להצלחות כמו סדרת האנימציה "מלחמת המשובטים", "המנדלוריאן" וגם "מלחמת הכוכבים: סיפורי ג'דיי", ו"מלחמת הכוכבים: סיפורה של אימפריה". הפעם ששת הפרקים יתמקדו בחוויותיהם של שני נבלים אייקונים ביקום שלהם – ציידי הראשים סג' ונטרס וקאד ביין.

14.5 // "בית הספר היסודי אבוט" // עונה 4, חלק 2

אוקי נכון, גם אנחנו לא מתים על הקטע הזה שרק 6 פרקים מתוך העונה עולים לדיסני+, וזה רק חלק 2 מתוך 3, אבל בתוך החלק הזה מסתתר גם אחד הרגעים הטלוויזיונים הכי מוזרים ומלהיבים של השנה – הופעת האורח של חברי "פילדלפיה זורחת". כן, זה בהחלט פרק קרוסאובר. פרק 9 של העונה הזו יציג את נקודת מבטם של אנשי הצוות של אבוט, בעודם פוגשים את חבורת הדגנרטים מהבר שבאים להתנדב בבית הספר. בהמשך הקיץ, כשתעלה העונה ה-17 (!) של הקומדיה המבריקה, נראה גם את נקודת המבט של חברי "פילדפיה זורחת". איזה כיף.

19.5 // "סטנלי טוצ'י באיטליה" // Tucci in Italy

השחקן המצוין והצ'ארמר התמידי סטנלי טוצ'י ממשיך את מסעותיו ברחבי איטליה, דרך הבטן הרכה של המדינה. כלומר, דרך האוכל, שבאיטליה תמיד כולל גם סיפור רקע והיסטוריה וכנראה גם שום. זו אמנם סדרה חדשה לגמרי, אבל היא המשך ישיר לסדרה "מחפשים את איטליה" שהוביל טוצ'י ב-CNN, כך שאל תצפו למפגשים קלישאתיים עם חולבי פרמז'ן, אלא העמקה בדקויות של המדינה הכל כך טעימה הזו.

15.5 // "החיים הסודיים של נשות המורמונים" // עונה 2

"כמה סודיים יכולים להיות חייהן של נשות המורמונים", אתם בטח שואלים את עצמכם, וזה רק כי לא ראיתם את העונה הראשונה של הריאליטי המופרע הזה. בקצרה נספר שהסדרה עוקבת אחר חבורת נשים מורמוניות שהצליחו בטיקטוק, ונקלעו לחתיכת פרשה מפתיעה – אחת מהן חשפה שהן משתעשעות בסווינגינג – כן, הסווינגינג הזה – ושהיא התאהבה באחד מהבעלים של חברותיה. דרמה! העונה השניה גם מחזירה למיקס עוד מהדרמה, ואם חיפשתם ביזאר נהדר, זה כנראה זה.

29.5 // "מבוגרים" // Adults

זה היה ברור שמשהו כזה יגיע, והאמת שאם כבר – שיגיע ככה. "מבוגרים" נשמעת ממש כמו גרסת דור ה-Y ל"חברים": 5 חברים בתחילת שנות ה-20 שלהם, שגרים יחד בניו יורק ומנסים להתמודד לראשונה עם אתגרי החיים הבוגרים. אבל מכיוון שזה מותאם לדור של היום, מדובר ב-4 חברים שמצטרפים לבית ילדותו של היחיד ביניהם שמסודר. מאחורי הסדרה עומדי שני כותבים בוגרי "הטונייט שואו עם ג'ימי פאלון", כך שאין יותר מתאים מהם לקלוע לטעם הזילניאלי.

29.5 // "ברוכים הבאים לרקסהאם" // עונה 4

עונת הכדורגל כמעט ולא נגמרה, וכבר תעלה העונה הרביעית של סדרת הדוקו-ספורט הקומית הכי טובה על המסך, וזה לא שיש כל כך הרבה תחרות. עם רעיון שנשמע מופרך לפני 4 שנים (ריאן ריינולדס ורוב מקלהייני קונים קבוצת כדורגל מוויילס?!), והפכה לסיפור הסינדרלה שכולנו רצינו לראות (הם עלו כמה ליגות?!) ממשיך להפנט אותנו בשילוב בין המתח של מאבקי עליות הליגה לבין רגעים אנושיים קטנים, כמו חגיגה לזכרו של אוהד נאמן בן 100 שנפטר. ובכדורגל כמו בכדורגל, יהיו דמעות.

• המסך
• דיסני+
• מלחמת הכוכבים
• אבוט אלמנטרי
• פילדלפיה זורחת

השבוע עלה בדיסני+, במסגרת העונה החדשה של "אבוט אלמנטרי", פרק הקרוסאובר בו התארחו חברי "פילדלפיה זורחת" – כן, הדמויות של הסיטקום המתקתק על בית הספר היסודי בפילדלפיה נפגשו עם הדמויות מהסיטקום הפוגעני על בר בפילדלפיה. ולמרות שהביקורות מחמיאות, זה בהחלט אחדמהאירועים המוזרים יותר בהיסטוריית פרקי הקרוסאובר האמריקאים. מה? אתם לא מכירים את ההיסטוריה הזאת? הרשו לנו לחנך אתכם.

>>הייטרים: 5 המקומות הכי שנואים בת"א, לפחות על התל אביבים

ארקל-מאניה

בשנות התשעים סטיב ארקל היה האחד הכוכבים הגדולים בעולם. הנער החנון שהיה אמור להופיע בפרק אחד של "אריזה משפחתית" לא רק הפך לכוכב הסדרה, אלא לתופעה של ממש – עם מוצרים נלווים כמו בובות ודגני בוקר. כמובן שארקל לא יכול היה להישאר רק בתכנית אחת, ולכן הוא הופיע גם בסיטקומים "צער גידול בנות" (כדי ללמד את סטפני שזה לא כזה נורא להרכיב משקפיים) ו"אבא חורג, אמא חורגת" (אחרי שטיל שייצר מתרסק בחצר של משפחת למברט-פוסטר). עם השנים ארקל קצת נשכח, אבל לפחות קיבל איזכור בפרק של "צער גידול בנות- הדור הבא" והופעהבמערכון מעולהשל "קי ופיל".

סימפסונים באפלה

במהלך עשרות שנות שידוריה משפחת סימפסון הייתה חלק מכמה וכמה קרוסאוברים – בין אם זה הקרוסאובר עם הסדרה המצויירת "המבקר" (שהוזמן ע"י רשת פוקס, ועיצבן את יוצר התכנית מאט גרונינג שהוא הוריד את השם שלו מהפרק), או הקרוסאוברים היותר מאוחרים עם "פיוצ'רמה" ו"איש משפחה". אבל המוזר ביותר היה כנראה הפרק בו סוכני ה-FBI מולדר וסקאלי מ"תיקים באפילה" מגיעים לספרינגפילד. הכול מתחיל כשהומר חושב שהוא רואה חייזר, מה שכמובן גורר את הגרסאות המצוירות והצהובות של מולדר וסקאלי לעיר. שם הם חוקרים את הומר, מפחידים את מו ונעלמים די מהר. הפרק מכיל הרבה רפרנסים מחוכמים ל"תיקים באפילה", כמו הופעתו של האיש המעשן ותמונה של מולדר בספידו, וכולל גם הופעת אורח של מר ספוק בעצמו, לנרד נימוי. היי, זה עוד קרוסאובר.

סקובי על טבעי

קרוסאוברים בין סדרה מצויירת לסדרה לייב-אקשן תמיד קצת מוזרים אבל הפרק הזה שהפגיש בין האחים ווינצ'סטר מסדרת הדרמה/פנטזיה "על טבעי", לחבורת החוקרים הצעירים והכלב המדבר מ"סקובי-דו", מוזר במיוחד. וזה לא משנה שיש הפעם הסבר: בעונה ה-13 של "על טבעי", סאם ודין נשאבים לתוך פרק ישן של סקובי-דו בגלל טלוויזיה מכושפת. האחים עוזרים לחבורת המסתורין להילחם ברוח אמיתית, ובסוף הפרק חוזרים לעולם שלהם וכנראה הורסים את מכשיר הטלוויזיה הזה לפני שיגיעו לפרק של "משפחת קדמוני" או משהו.

ג'ימי וטימי

גם קרוסאובר בין סדרה מצוירת לסדרה מצוירת אחרת יכול להיות מוזר, במיוחד אם יש להם סגנונות אנימציה שונים לגמרי. זה המקרה של "The Jimmy and Timmy Power Hour", הספיישל של ערוץ ניקלודיאון מ-2004 שהפגיש בין טימי טרנר מ"קסם של הורים" לג'ימי ניוטרון מהסדרה בעלת אותו שם. יש כאן מפגש לא רק בין כוחות הקסם של הפיות של טימי וההמצאות הטכנולוגיות של ג'ימי, אלא גם מפגש בין אנימציה דו-מימדית לאנימציה ממוחשבת תלת-מימדית והדמויות מגיבות על השינוי הזה במספר בדיחות מטא. הספיישל זכה להצלחה רבה, הוביל לעוד שני ספיישלים ב-2006 והיה נקודה חשובה באיחוד של סדרות מצוירות מכל הסוגים, ללא הבדל דת, גזע ועומק.

ההמבורגרים של ארצ'ר

עוד צמד סדרות מצוירות שעשו קרוסאובר הן "ההמבורגרים של בוב" ו"ארצ'ר". במקרה הזה, קרוסאובר היה מתבקש מפני ששתי הדמויות הראשיות של הסדרות, בוב בלצ'ר וסטרלינג ארצ'ר, מדובבות על ידי אותו שחקן – ה. ג'ון בנג'מין. בפרק הבכורה של העונה הרביעית של ארצ'ר, הסוכן החשאי סטרלינג ארצ'ר סובל מאמנזיה ומאמין שהוא למעשה בוב בלצ'ר, אב ובעל מסעדת המבורגרים. אשתו לינדה והילדים טינה, ג'ין ולואיז צצים גם הם, אבל אז סוכני קג"ב מגיעים למסעדה וסצנת אקשן גדולה מתחילה. ארצ'ר בסופו של דבר חוזר לעצמו והשאלה הגדולה היא – 'מה קרה לבוב המקורי ביקום הזה, והאם הוא היה קיים אי פעם?'. נקווה שלעולם לא נדע.

קוגר-מיוניטי

רוב הפרקים ברשימה הזו מציגים לנו יקום בו שתי תכניות הטלוויזיה קיימות באותו זמן ואותה מציאות, אך המקרה של הקרוסאובר בין "קומיוניטי" ל"קוגר טאון" הוא מעט שונה. בפרק בעונה השנייה של "קומיוניטי", עאבד חושף בפני ג'ף שהוא קיבל הזדמנות להופיע כניצב בסדרת הטלוויזיה האהובה עליו "קוגר טאון", וממשיך לספר שהחוויה הפכה לסיוט כאשר עאבד נלחץ ועושה תאונה במכנסיים. אבל זה לא סוף הסיפור – בפרק מאוחר יותר של "קוגר טאון", הצופים יכולים לראות את דני פודי, השחקן שמגלם את עאבד, בתור ניצב בסצנה אחת. והוא אכן ממהר לברוח. כלומר, ביקום של "קומיוניטי", "קוגר טאון" היא סדרה פיקטיבית כמו ביקום שלנו. וביקום שלנו עאבד באמת קיים. מבולבלים? גם אנחנו.

סופרמן אהובי

הקרוסאובר הכי ישן ברשימה הזו, וכנראה אחד מהקרוסאוברים הראשונים בהיסטוריית הטלוויזיה, הוא הפרק הזה של הסיטקום הקלאסי "לוסי אהובתי". ומה שקורה בו זה שלוסי פוגשת את סופרמן. כן, סופרמן החייזר דמוי-האדם בעל הכוחות העל-אנושיים. למה איזה סופרמן חשבתם? גיבור העל פשוט מגיע יום אחד לחיים של עקרת הבית לוסי ריקרדו (בגילומו של ג'ורג' ריבס, השחקן שגילם את גיבור העל בסדרת הטלוויזיה מאותם השנים). בפרק לוסי מנסה להשיג את סופרמן למסיבת יום ההולדת של בנה ריקי הקטן, ואחרי עלילת סיטקום מוצאת את עצמה על המעקה של בניין גבוה. שם כמובן סופרמן מגיע להציל אותה, במה שמוכיח שאפילו לפני שגעון גיבורי העל הנוכחי, תמיד היה נחמד שאיזה איש בטייץ יעוף לתוך הסדרה שלך.

מצויירים נגד סמים

למה לראות קרוסאובר של שתי תכניות טלוויזיה כשאפשר לראות ספיישל בכיכובם של דמויות מעשר תכניות טלוויזיה שונות? ומה יכול להוביל לשיתוף פעולה שכזה חוץ ממסר חינוכי נגד סמים? ב-1990 שודר בארצות הברית הספיישל "Cartoon All-Stars to the Rescue" בו דמויות מ"לוני טונס", "הדרדסים", "חבובוטף", "גארפילד", "אלף", "צבי הנינג'ה" ועוד מתאחדים כדי ללמד ילד בשם מייקל לא להתפתות לנסות סמים. הספיישל, שהופק בשיתוף פעולה עם חברת מקדונלד'ס והתחיל עם מסר מיוחד מהנשיא ג'ורג' ה. וו. בוש ואשתו ברברה, זכה למעמד של קאלט עם השנים, ואף לפרודיה בסדרת הנטפליקס "Saturday Morning All-Star Hits". ואתם חייבים להודות שהשיר הזה קליט!

• המסך
• פילדלפיה זורחת
• אבוט אלמנטרי
• סופרמן

לפני כמה שנים ראינו את עלייתו של ז'אנר חדש: קומדיות חדר מורים – כלומר, סדרות קומיות על בתי הספר מנקודת מבטם של המורים, ולא של התלמידים כמקובל. אחרי כמה סדרות מצליחות פחות או יותר כמו "מורים", "סגני מנהל" ו-"A.P ביו", בשנת 2021 הגיעה "בית הספר היסודי אבוט", שתיארה באופן מדויק ומצחיק את מערכת החינוך בהוד תפארתה, עם כל הכשלים שלה, הקשיים שהיא מציבה למורים וחוויית מהוראה בבתי הספר הציבוריים. השנה הכרנו גם את "המורה לאנגלית", קומדיית חדר מורים על תיכון. ולמרות מה שאתם עשויים לחשוב, לא מדובר בניסיון להוציא גרסת תיכון של "אבוט", כי זו יצירה שעוסקת קצת יותר בדרמות האישיות, ועומדת בפני עצמה. מאחר וזו תופעה שככל הנראה עוד תפתח לטרנד שלם (בדומה לטרנד עםהדרמות התרופתיות) החלטנו לעשות סדר בין המורים ולהבחין בין שתי הסדרות, ששתיהן זמינות בדיסני+, כדי שנדע לא להיכנס לשיעור הלא נכון.

>>אולי כדאי לדונלד טראמפ לראות את הסרט עליו, כי לא בטוח שישנא אותו

בית הספר היסודי אבוט הוא בית ספר ציבורי השוכן בפילדלפיה, שרוב תלמידיו ממוצא אפרו-אמריקאי. בתפקיד המנהלת עומדת אווה, מנהלת לא כשירה שקיבלה את התפקיד רק כי היא סחטה את המפקח. הקושי הכי גדול שהמורים מתמודדים איתו הוא הקושי התקציבי, ולא פעם הוא יניע פרקים שלמים בסדרה. ההתנהלות הבית-ספרית של אבוט קצת מוזרה טיפה, מאחר וכל מורה יכול להיכנס לכיתה של מורה אחר בזמן השיעור ולדבר איתו באופן חופשי. זה קצת מוזר, אבל חייבים להודות שזה מתאים לרוח בית הספר. למרות העוני של בית הספר, צוות המורים אכפתי ודואג וגם מורה שחוקה כמו ברברה הווארד עדיין עושה את הכל עבור התלמידים שלה, היא פשוט בוחרת את הקרבות שלה בחכמה.

בית הספר התיכון מוריסון-הנסלי ממוקם באזור קצר אחר – בטקסס. רוב הבעיות של צוות המורים הן אישית ואישיותיות, אך זה לא אומר שמערכת החינוך לא מכבידה על המורים גם כאן. זה אמנם מתאפיין בהתערבויות בחיים האישיים של הסגל, ובתכנים שהם מעבירים בשיעור, אבל זה בהחלט נותן לתכנית אווירה בוגרת יותר שמאפיינת תיכון. גם זה בית ספר ציבורי, אך בניגוד לאבוט נדמה שיש לו הרבה יותר תקציב. יש להם חמוסים, קבוצת פוטבול ועידוד, ואפילו מועדון בטיחות בנשק בו מלמדים תלמידים איך להשתמש בנשקים. מועדון קצת מיושן, אני יודע, אבל היי, הם חיים בטקסס, מי אני שאשפוט?

את סגל המורים, מצד שני, אני לגמרי מרגיש בנוח לשפוט: זה של אבוט מתחלק לשניים – הסגל הצעיר והסגל הותיק. בצד הצעיר יש לנו את הגיבורה שלנו, ג'נין טיגס (קווינטה ברונסון, שגם יצרה את הסדרה), מורה צעירה ונמרצת עם מוטיבציה מאד מאד גבוהה לשפר ולשנות את מערכת החינוך מבפנים. לצידה חברה ג'ייקוב היל, על תקן המורה החנון להיסטוריה, וגרגורי, מורה מחליף לכיתה א' שהיה אמור להתמנות לתפקיד המנהל, עד שהמנהלת אווה לקחה את התפקיד. בסגל הותיק יש לנו את ברברה הווארד, מן דמות אם עבור ג'נין. מורה שנשחקה ואיבדה כל תקווה שתלתה אי פעם במערכת. היא כבר לא נלחמת על לקבל שטיחים או ספרים חדשים, ומעדיפה לעבוד עם מה שכבר יש. גם מליסה שמנטי משתייכת לסגל הותיק – מורה בכיתה ב' שמצד אחד נהנית להיות מורה, אבל מצד שני אל תתעסק איתה. בעקרון, מליסה היא רוזה מברוקלין תשע-תשע, אבל עם שמחת חיים וקשרים מפוקפקים. על הסגל הזה מנצחת אווה, מנהלת מחרידה שמטרידה את גרגורי באופן קבוע – אין לה ידע או ניסיון ניהולי, ולמרות שלפעמים יש רגעים שבהם אפשר להזדהות איתה, היא דמות מדהימה ובלתי נסבלת בעת ובעונה אחת.

בתיכון מוריסון-הנסלי יש הפרדה אחרת: מורים טובים ומורים גרועים. בצד של המורים הטובים יש לנו כמובן את הגיבור שלנו, אוון מארקז (בריאן ג'ורדן אלוורז), מורה לאנגלית וגיי מוצהר שניהל מערכת יחסים עם מורה אחר, מלקולם. זה לפחות עד שהם התנשקו מול תלמידים, ומלקולם פוטר. בסגל המורים יש את המורה גוון סנדרס, שהיא החברה הכי טובה של אוון. בצד של המורים הגרועים אנחנו מקבלים את מארקי הילרידג', המורה לספורט שבין היתר אחראי לפתיחה המחודשת של "מועדון הבטיחות בנשק", ואת יועץ בית הספר ריק סנטנה, סטלן שלא מרגיש כאילו אכפת לו יותר מדי מהעבודה שלו. לעומת אווה, המנהל שלנו, גרנט מורטי לא חסר יכולות, והמוטיבציה המרכזית שלו היא בעיקר הצורך שהבית ספר ירבוץ על מי מנוחות.

מבחינת איכות המורים, בית ספר אבוט לגמרי לוקח – הכניסה לצוות של ג'נין וגרגורי הופכת את צוות המורים לפייטרים שמנסים לשפר את מצבם העגום. עם זאת, בתיכון מוריסון-הנסלי אנחנו רואים שהחיים האישיים של המורים יותר במרכז, וכמורים הם קצת עסוקים יותר מדי בדרמות האישיות שלהם, ומרוכזים יותר בעצמם. אם בבית הספר אבוט התסכול של המורים מחייהם האישיים יכול לצאת בדרכים שונות על התלמידים, ההורים או אפילו אווה, בתיכון של "המורה לאנגלית" החיים האישיים של המורים נכנסים באופן חופשי ללימודים – בין אם אוון מתייעץ עם תלמידיו לגבי חייו האישיים, ובין אם הוא רב עם גוון מול התלמידים בטיול השנתי. לעתים גם המורים יתנהגו באופן לא הולם בעליל, כמו שגוון מתייעצת מה ללבוש עם תלמיד אחרי שגילתה שהוא תמרן אותה ללבוש את מה שהוא רוצה שתלבש, או כמו שציינתי כבר פעמיים – לתת פאקינג נשק לתלמידי תיכון.

אין כאן באמת מנצח, כי אלה שתי סדרות חמודות ואופטימיות על עובדים במערכת החינוך. ובשתי הסדרות, המערכת עצמה היא זו שמציבה בעיות לדמויות. מערכת החינוך אוסרת על אוון לנהל מערכת יחסים עם קולגות, בדיוק כפי שהיא מונעת מאבוט תקציבים וציוד חדש. "אבוט" עושה את זה בצורה שמזכירה את האופן בו "מחלקת גנים ונוף" מתחה ביקורת חמודה ואופטימית על חוסר התכלית של הבירוקרטיה העירונית, בעוד "המורה לאנגלית" מתמקדת בדרמה שבתוך הקומדיה. אם אתם פחות מתחברים לסדרות מוקומנטריות כמו "המשרד", אולי תאהבו יותר את "המורה לאנגלית" – שגם לא מקורקעת לריאליזם שהסגנון של "אבוט" מכתיב, ומאפשרת למורים שלה לעצור שיעורים כדי לדון בחייהם הפרטיים או לריב מולם. אבל אם אתם שואלים אותי איזה סגל הייתי מעדיף – הסגל של "אבוט" לוקח בענק. אולי צריך קרוסאובר בין השניים, שיעשו גם לזה יקום קולנועי. בשל הזה לבית הספר יוניברס.
"בית הספר היסודי אבוט" ו"המורה לאנגלית" זמינות בדיסני+

• דיסני+
• המסך
• אבוט אלמנטרי
• קומדיה

זה כמעט מצחיק עד כמה "אבוט אלמנטרי" זוכה להתעלמות בישראל, למרות ההצלחה העצומה שלה ברשתות הברודקאסט האמריקאיות. אולי זה כי היא סדרה הולסומית שמרגישה (גם אם היא בהחלט לא) כמו קומדיה לילדים. אולי זה כי לקח המון זמן עד שהיתה זמינה באופן מסודר בארץ, וגם כשנחתה היא הגיע לשירות העוד-לא-מספיק-נפוץ של דיסני+. כך או כך, זה פספוס ענק, וניסינו לספר לכם את זה עוד בעונות הקודמות.

>>בכאן 11 עוד מנסים להבין איך עושים טלוויזיה שפויה בעת מלחמה

כך, למשל, כתבה על העונה השניה של הסדרה מבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב,שכל כך התאהבה בהעד שהחליטה לעבור לטלוויזיה (לפחות באופן זמני): "כשהתחלתי לצפות בסדרה לא ידעתי עליה דבר. כבר בפרק הראשון התרשמתי שהשחקנית העגלגלה ונמוכת הקומה המגלמת את ג'אנין טיגס, המורה עתירת הרצון הטוב עם הטעם הרע בבגדים, מקסימה במיוחד. רק אחר כך גיליתי שקווינטה ברונסון היא גם היוצרת עתירת ההומור העצמי של הסדרה, וזה היה גילוי משמח. ברונסון, שביססה את הסדרה על חוויותיה של אמה כמורה במערכת החינוך הציבורית, אימצה את תבנית המוקומנטרי המוכרת מ"המשרד", אך מילאה אותה בדמויות שמנסות להיטיב עם העולם. זאת לא סדרה של צחוקים גדולים, אלא של חיוכים וסימפטיה, והתאהבתי בכל אחת ואחת מהדמויות, ובשחקנים הנהדרים שמגלמים אותן".

וזה בעצם לב העניין. בעידן הטלוויזיה הנוכחי עדיין עסוקים בעייקר בלנסות ליצור "איוונט", להיט, או לפחות סדרה שכולם ידברו על הטוויסט שלה – בעוד "אבוט אלמנטרי" פשוט מייצרת דמויות שקל להתאהב בהם, וחוויית צפייה ביתית חמימה, כזו שכיף לחזור אליה בסוף יום. עונתה השלישית, שעלתה ברשת ABC עם פרק כפול בשבוע שעבר, עוד לא הגיעה לדיסני+ בארץ, אבל זו בהחלט הזדמנות להשלים את שתי העונות הראשונות לפני שתגיע, ולהתחיל התחמם.
"אבוט אלמנטרי", עונה 3, פרק ראשון ושני ב-ABC, בעתיד בדיסני+

• מה רואים הלילה
• המסך
• דיסני+
• אבוט אלמנטרי