Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

אבי לובין

כתבות
אירועים
עסקאות
"משחקי הכס" - עונה 6, פרק 1 (צילום: באדיבות yes)

ההרצאות הכי מעניינות בתל אביב

ההרצאות הכי מעניינות בתל אביב

מספורט ועד אמנות, מווסטרוז ועד עיראק: המדריך המלא לסצינת הדיבורים החדשה

"משחקי הכס" - עונה 6, פרק 1 (צילום: באדיבות yes)
"משחקי הכס" - עונה 6, פרק 1 (צילום: באדיבות yes)

מדע על הבר 2016: רשימת ההרצאות המלאה

ספורט

דניאל זילברשטיין על מאחורי הקלעים של NBA ומה באמת קרה בין לברון ג'יימס לדיוויד בלאט

דניאל זילברשטיין הוא אי של אינטליגנציה בערוץ הספורט המלא באיציק זוהרים ואלי אוחנות. ההרצאות שהוא מעביר על NBA מאז שחזר מסיקור גמר 2015 הן תענוג עבור חובבי הליגה הטובה בעולם, והן סובבות סביב שלושה צירים מרכזיים: תופעת סטפן קרי וגולדן סטייט, הסיפור האמיתי על היחסים בין דיוויד בלאט ולברון ג'יימס, חוויות מאחורי הקלעים של אולסטאר 2016 בטורונטו. זילברשטיין מרצה בעיקר בתל אביב – אוזןבר, טוקהאוס ועוד – אבל לנוכח דרישת עוקבי הטוויטר תצא ההרצאה הבאה מגבולות העיר. לעדכונים: danzilb בטוויטר, Daniel Zilberstein בפייסבוק.

דניאל, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לסטף קרי יש על היד קעקוע בעברית: 'אהבה לעולם לא נכשלת'. השחקן הטוב בעולם סיפר לי במהלך סדרת הגמר האחרונה שאמו למדה שפות והמשפחה התאהבה בעברית ובפסוק הנ"ל מתוך הברית החדשה. בתקופה האחרונה גיליתי שגם לאחותו של סטף, סידל קרי, יש על היד קעקוע בעברית והוא מופרך בהרבה: 'אני מקווה שאתה רוקד' (חפשו אותה באינסטגרם ותראו בעצמכם)".

מה כדאי לי לקרוא אם לא מסתדר לי לבוא?

"כל מה שכותבים ביל סימונס וזאק לואו, שניים מכתבי ה־NBA האהובים עליי. למתקשים בקריאה באנגלית, יש להם פודקאסטים פנטסטיים: The Lowe Post ו־The Bill Simmons Podcast. כך גיליתי למשל שדיוויד דוכובני מ'תיקים באפלה' היה כדורסלן מחליף בפרינסטון בימים שדיוויד בלאט שיחק במכללה הזאת. תודו שהחיים שלכם מתחלקים עכשיו לשניים".

חמישי (30.6) ב־20:30 , אנזו, כפר ורבורג
9100604־08, 5־20 ש"ח, פרטים נוספים: "אנזו – בית קטן לתרבות" בפייסבוק.

דיוויד בלאט ולברון ג'יימס. צילום: Getty Images
דיוויד בלאט ולברון ג'יימס. צילום: Getty Images

פילוסופיה

90 פילוסופים מדברים איתכם אל תוך הלילה

"לילה של פילוסופיה" חוזר בפעם השנייה, בחסות המכון הצרפתי ומכון גתה, בהשתתפות כ־20 פילוסופים צרפתים וגרמנים ו־70 פילוסופים ישראלים, שישתתפו בעשרות פאנלים ליליים ברחבי תל אביב. זוהי מסורת שהחלה בצרפת, ולאט לאט מחלחלת לעוד ועוד מדינות. הרעיון הוא להוציא את הפילוסופיה ממגדל השן ולהביא אותה למרחב הציבורי, בלי להיכנע לדיון פשטני וססמתי בבעיות הבוערות. הפאנלים יתמקדו בבעיות עכשוויות מקומיות (דת ופוליטיקה, לאומנות ומשיחיות, יהדות ומוסר) ומערביות (סוגיית הפליטים, עלייתו של הפופוליזם הפוליטי ועוד). את האירוע אוצר הפילוסוף והאוצר רפאל זגורי־אורלי. רוב רובם של הפאנלים ייערכו בעברית ובאנגלית, לצד כמה פאנלים בצרפתית לקהל הפרנקופוני.

רפאל, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"יש כמה פילוסופיות צרפתיות שהן מאוד מעורבות בשיח הפוליטי הציבורי באירופה. הן ישתתפו בפאנלים וכדאי מאוד לבוא להקשיב להן. בכלל, האינטלקטואלים הישראלים לא יכולים יותר להסתתר באקדמיה, בטח לא במצב שנוצר במדינת ישראל. חייבים להתחיל לצאת החוצה ולדבר את השיח הפילוסופי – שלא מתפשר על המורכבות, על ההיסוסים ועל העומק – במרחב הציבורי. אין ברירה – הפילוסופים צריכים להראות את המחויבות שלהם למוסדות הדמוקרטיים ולחופש".

אפשר לשנורר ממך המלצות קריאה?

"בטח. יש שני ספרים רלוונטיים שיצאו סוף סוף השנה בתרגום בעברית: התרגום לספר החשוב של דרידה 'על הגרמטולוגיה', שפורסם אחרי עשר שנות עבודה; והכרך הראשון של כתבי לאקאן – שני ספרים שעבדו עליהם קשה מאוד במשך שנים בשביל מעט כסף. שניהם בהוצאת רסלינג".

"לילה של פילוסופיה", חמישי (26.5) מ־19:00 בערב עד 7:00 בבוקר, בחללים שונים ברחבי העיר. הכניסה חופשית. למידע והזמנות: 7968000־03 או ב־accueilifta@ambfr-il.org.פרטים נוספים.

ז'אק לאקאן. צילום: Getty Images
ז'אק לאקאן. צילום: Getty Images

כלכלה וחברה

מתן חודורוב על השאלות הבוערות של הכלכלה הישראלית

האם מחירי הנדל"ן אכן יירדו כמובטח? מתי, אם בכלל, תתרחש מהפכה על מדפי המזון? עם כמה חברות סלולר נסיים את שנת הכספים והאם קטר הצמיחה של המשק – ההיי־טק – אמנם ניצב בפני האטה? לאחר התחייבויות ויעדים שאפתניים במערכת הבחירות, 2016 היא "שנת הפירעון" של שר האוצר כחלון, ובמהלכה יתברר לאן פני הממשלה מועדות בשלל מחלוקות בוערות בענפי הכלכלה והחברה. חודורוב יסקור את המתרחש מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות החשובות בתחום, את הגורמים רבי העוצמה הפועלים כדי להשפיע עליהן ואת המגמות האחרונות באקטואליה הכלכלית של ישראל.

מתן, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"המושג 'מעמד הביניים' לא באמת רלוונטי, כי לתוכו נהוג לדחוס קשת רחבה של בעלי אינטרסים שונים ולעתים מנוגדים זה לזה: חסרי דירה מול משקיעי נדל"ן, בעלי עסקים מול העובדים בהם, בעלי פנסיה תקציבית מול החוסכים לפנסיה צוברת. לצערי מצבך הכלכלי בישראל – נכון להיום – נגזר, במידה רבה, משנת הלידה שלך – האם גם את או אתה שותפים לדור גדול של צעירים חסרי נכסים או ביטחון תעסוקתי, שנדחקים אט אט לשולי הכלכלה" .

מה אתה ממליץ לקרוא למי שמתעניין בתחום?

"אני מקפיד להתעדכן בבלוג 'הכלכלה האמיתית', שבוחן במבט ביקורתי תהליכי עומק כלכליים וגלובליים. לא תמיד מסכים עם מה שנכתב שם, אבל מוצא את הדברים מעוררי מחשבה והשראה".

"ישראל: תמונת מצב כלכלית", רביעי (8.6) ב־20:30, מרכז קהילתי דב הוז, דב הוז 16 תל אביב. 30 ש"ח. יש להירשם מראש: 7247910־03.

מתן חודורוב
מתן חודורוב

ספרות

יוסי סוכרי שואל האם יש דבר כזה ספרות מזרחית?

על רקע החזרה של השיח העדתי למרכז הבמה, בייחוד בספרות עם קבוצת ערס־פואטיקה, הסופר הישראלי (והמזרחי?) יוסי סוכרי יעסוק בהרצאתו בשאלת היסודית ביותר בהקשר זה: האם יש בכלל ספרות מזרחית? ואם כן – האם זה עניין תמטי או פואטי? זה תוכן או סגנון? בין השאר יסקור סוכרי את ההיסטוריה של מה שנתפס כספרות מזרחית בישראל.

יוסי, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לפני כמה שנים השתתפתי בפאנל באוניברסיטה. המנחה הציגה אותי כסופר ואינטלקטואל מזרחי, אז שאלתי אותה אם היא הייתה גם מציגה את דויד גרוסמן או את אהרון אפלפלד כסופרים ואינטלקטואלים אשכנזים. המצב שבו הספרות האשכנזית היא שקופה, דהיינו שהיא מבטאת את 'הישראליות', והספרות המזרחית מוגדרת ביחס אליה – צריך לעבור מן העולם".

שני (23.5) ב־20:30 , הנסיך הקטן, קינג ג'ורג' 19 תל אביב. 10 ש"ח. לפרטים: 6299387־03.

קולנוע וטלוויזיה

דורון פישלר על הסיפורים האמיתיים שמאחורי "משחקי הכס" הפנטסטית

דורון פישלר, מבקר קולנוע ומייסד הבלוג עין הדג, הפך בשנה האחרונה לאחד המרצים האהובים והפעילים בתל אביב. ההרצאות שלו, בהן "איך עושים סרטים גרועים", "סצנות הסקס התמוהות בתולדות הקולנוע" ו"ההיסטוריה (השגויה לחלוטין) של העולם" מצחיקות וקלילות כמו שהן מעשירות. פישלר, שגם אחראי לבלוג "משחקי הכס" באתר Time Out, במיטבו כשהוא מספר על הסיפורים המופרעים האמיתיים שעוררו בג'ורג' ר"ר מרטין השראה בכתיבת עלילות ווסטרוז: מלחמת השושנים, ג'ינגס ח'אן והאימפריה המונגולית, ואפילו המלאכה האבודה ששימשה השראה לפלדה הוולריאנית.

"הוא לקח המון סיפורים היסטוריים, שינה וסידר אותם כך שייווצר מהם סיפור רציף", אומר פישלר. "יש דברים שברור לגמרי על מה הם מבוססים, באחרים זה לא חד משמעתי, ויש המון ויכוחים באינטרנט מה הגיע מאיפה. יש למשל את מרגרט מאנז'ו, אשתו של הנרי השישי, שהיא מאוד סרסיי לאניסטר וגם מאוד מרג'רי טיירל, אולי לשתיהן יש משהו ממנה".

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"אין סיפור מקביל אחד לאחד לחתונה האדומה, אבל אחד האירועים שכנראה העניקו לו את ההשראה העיקרית היה הסעודה השחורה, שבמובנים מסוימים הוא הרבה יותר מזעזע. מלך סקוטלנד היה מסוכסך עם שבט דאגלס והזמין את המנהיג ואחיו לסעודת פיוס. היו אוכל ומוזיקה וכל זה, ובסוף הארוחה הוגש לאורחים ראש של שור שחור, שסימל את המוות, והורידו להם את הראש. מה שהכי נורא בסיפור הזה הוא שהנרצח היה בן 14 והמלך היה בן 10".

מה כדאי לקרוא בנושא? חוץ מהבלוג שלך, כמובן.

"את סדרת 'שיר של אש ושל קרח', מן הסתם. חוץ מזה האינטרנט מפוצץ בכתבות, אתרים וסרטונים להשלמת הפן ההיסטורי, למשל History behind Game of Thrones".

שני (23.5) ב־22:00, אוזןבר, קינג ג'ורג' 48 תל אביב. 40 ש"ח. עדכונים על ההרצאה והרצאות אחרות בעמוד הפייסבוק "דורון פישלר נגד העולם".

מתוך "משחקי הכס"
מתוך "משחקי הכס"

מדע על הבר

פרופ' נחום אולנובסקי על הקשר בין שיטות הניווט של עטלפים והמוח האנושי

העטלפים, בניגוד למה שהתרבות הפופולרית לימדה אותנו, אינם עיוורים. פרופ' נחום אולנובסקי חוקר כיצד העטלפים משתמשים בחושים ובסונאר הייחודי להם כדי לאתר את מזונם ואת ביתם בחושך מוחלט, בתקווה ללמוד מכך משהו עלינו. "עטלפים הם מיוחדים מאוד כמושא מחקר כי הם מאפשרים לנו לקיים ניסוי שיוצא מגבולות המעבדה ולבחון את התנהגותם בטבע – אנו רושמים מסלולים מדויקים שלהם מחוץ למעבדה ומשתמשים בתנאיה כדי לחקור אותם", הוא מפרט. "ההרצאה עוסקת ביכולת שבה העטלפים מתמצאים במרחב, על הניווט שלהם ושל חיות אחרות במרחב, אבל גם במה שדומה בינם לבינינו, ומה כל זה אומר על המוח שלנו".

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"אבולוציונית יש לא מעט משותף לעטלף, לעכבר ולאדם. אזורי המוח שנחקרים בעטלפים ובעכברים דומים מאוד לאזורים המקבילים במוח אצל בני אדם, והייחוד של העטלף, בייחוד קריאות הסונאר והטיימינג הקריטי שלהן, מאפשר לנו לשאול באמצעותו דברים שקשה מאוד לענות עליהן במחקר של המוח האנושי".

שלישי (24.5) 20:30, נורמה ג'ין, אליפלט 23 תל אביב, 6837383־03.

פרופ' מאיה שולדינר על הקשר בין שמרי אפייה ואלצהיימר

שמרים, מתברר, הם לא רק האויב מספר 1 של הירכיים שלנו. פרופ' שולדינר תסביר איך משתמשים כיום בשמרי האפייה – אותם שמרים שבהם מכינים דניש טוב ולאגר צונן – ככלי מחקר חשוב ביותר להבנת האופן שבו פועלות בגוף האדם מחלות ניווניות כמו פרקינסון ואלצהיימר.

מאיה, ספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לא מזמן גילינו שהדרך הטובה ביותר לפרק גושי חלבונים שגורמים למחלות מוח ניווניות היא לשטוף אותם החוצה באמצעות מעט 'מים וסבון', ועוד דבר: שמר האופים הוא יצור מיקרוסקופי המורכב מתא אחד. כל תא שמר דומה מאוד לתאים שלנו. אפשר לדמות את השמר למיני מיינור ואת האדם לקדילק – אם מבינים איך עובד המיני מבינים איך עובד הקדילק".

שלישי (24.5) 20:30, איסמי סלמה, אסתר המלכה 2 תל אביב, 8880169־052.

פרופ' עילם גרוס על המוזיקה של החורים השחורים

פרופ' גרוס הוא מהמדענים שהובילו את המחקר לגילוי בוזון היגס, "החלקיק האלוהי", אך בהרצאה שיעביר במדע על הבר הוא יספר על תגלית אחרת לגמרי. "תורת היחסות גורסת שאין כוח כבידה, אלא שהמרחב־זמן שבו אנו חיים – עקום", מסביר פרופ' גרוס. "אחת ההוכחות הניצחות לתפיסה הזאת, גלי הגרביטציה, התגלתה באחרונה. כך קיבלנו עדות מובהקת לתופעה של צמד חורים שחורים שמתמזגים. ההרצאה נולדה כשחברים אמרו לי שיש גילוי חשוב מזה של בוזון היגס, אבל אף אחד מהם לא הבין מה זה, אז יצרתי מדריך בשבילם ובשבילי". גרוס ניצל את הרקע שלו במוזיקה כדי להפוך את המדריך הזה להרצאה אור־קולית המשלבת גם מוזיקה אלקטרונית.

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"לו גלי הגרביטציה היו נעים במהירות הקול ולא במהירות האור, היינו יכולים לשמוע אותם, ואכן נשמע בהרצאה כיצד הם היו נשמעים".

שלישי (24.5) 20:30, בסקולה, הרכבת 72 תל אביב, 5416529־077.

חורים שחורים
חורים שחורים

אמנות

אבי לובין על אמנות עכשווית במזרח התיכון

אמנות מהמזרח התיכון הופכת ליותר ויותר מרכזית בשדה הגלובלי של האמנות העכשווית, ותערוכות של אמנים כמו וואליד ראאד הלבנוני מוצגים במוזיאונים מרכזיים. אך כאן בארץ, שלא במפתיע, אמנים ערבים ממדינות שכנות כמעט לא מוכרים וודאי לא מוצגים. ליין ההרצאות "הסהר הפורה" נועד לתת מענה לחוסר הזה שנוצר אצל שוחרי האמנות המקומיים, עם הרצאות של מרצים מתחלפים שמספרים מה קורה ממש עכשיו בסצנות האמנות הכי קרובות אלינו והכי רחוקות מאיתנו.

אבי, ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"בימים אלה מוצגת במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק התערוכה But a Storm Is Blowing from Paradise . במקביל מוצגות ב־LACMA בלוס אנג'לס התערוכה Islamic Art Now II. תערוכות אלה מצטרפות לגל תערוכות מהשנים האחרונות שעוסק באמנות ובאמנים מהאזור והוצגו (בין היתר) במוזיאונים ובגלריות מרכזיים בניו יורק, לונדון, ברלין וטוקיו.

מה כדאי לקרוא בנושא?

"שני מאמרי ביקורת קצרים במגזין המקוון 'תוהו' שאותו אני עורך במשותף עם לאה אביר: 'גוון מסוים של אדום' – על הרטרוספקטיבה של וואליד ראאד ב־ Moma (מאת נעמי לב) ו'רכוש נטוש' – על תערוכותיהן של אמילי ג'סיר וג'ומאנה מאנע בלונדון (מאת בר ירושלמי)".

ההרצאה הקרובה תהיה של האוצרת רולא חורי ותעסוק בביאנלה לאמנות קלנדיה אינטרנשיונל: רביעי (15.6) ב־20:00, גלריית המדרשה, הירקון 19 תל אביב. כניסה חופשית. לפרטים: 6203129־03.

Sepeleshk. אימאן ספאיי
Sepeleshk. אימאן ספאיי

היסטוריה ואקטואליה

איתי אנגל על הרקע ההיסטורי, החברתי והדתי של דאע"ש

אחרי אינספור רגעי "איך לעזאזל הוא הגיע לשם" ב"עובדה" ומערכון ב"ארץ נהדרת" שהפך אותו למחפש צרות עם משאלת מוות – הפך איתי אנגל לשם נרדף לעיתונות נועזת בשטח עוין. מה הפלא שהעיתונאי הפך למרצה מבוקש שמדבר זה יותר מעשור על סכסוכים ברחבי העולם, אם זה באוניבסריטאות, באירועים פרטיים או בהרצאות פתוחות? "ההרצאה שאני מעביר הכי הרבה פעמים בשנתיים האחרונות היא ההרצאה על דאע"ש.

נוסף להצגת ההיסטוריה והרקע הדתי של הארגון, יש לי אפשרות להראות איך הדברים התפתחו ונוצרו לאורך השנים, כי צילמתי לא מעט בעירק ובסוריה ב־13 שנים האחרונות", מסביר אנגל. "עם כל הניסיון העיתונאי והתארים האקדמיים, שום דבר לא משתווה לביקור בשטח. יש דברים שאפשר לראות ולהבין באמת רק אם נמצאים שם כשזה קורה". אנגל מציג בהרצאה סרטוני וידיאו בלעדיים וראיונות עם לוחמי דאע"ש, ומתייחס גם ללוחמים שנאבקים בארגון בפועל ולקשר האמריקאי והישראלי.

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

"בנסיעה הראשונה שלי לעירק התחברתי עם חיילים לשעבר של סדאם חוסיין. הסתובבתי איתם שם כשבועיים והם גם שמרו עליי בסיטואציות מסוימות. מאוחר יותר הבנתי שרבים מהם הפכו להיות חלק מדאע"ש".

מה עוד כדאי לקרוא בנושא?

"אני ממליץ על ספרו של צור שיזף 'דאע"ש, מסע אל מפתנו של השטן', שיספק את הרקע המלא להקמת הארגון".

הכתבה המעמיקה שיצר אנגל עצמו ל"עובדה" זמינה לצפייה באתר מאקו.

שלישי (7.6) בטוקהאוס, ביתן 12 בנמל תל אביב.רכישת כרטיסים תיפתח בהמשך באתר.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מספורט ועד אמנות, מווסטרוז ועד עיראק: המדריך המלא לסצינת הדיבורים החדשה

מאתארנון בן דרורונעמה רק27 באפריל 2017
עבודה של אניסה אשקר. מתוך מגזין "תוהו"

במה חדשה: "תוהו" הוא מגזין אמנות מקוון חדש וייחודי

במה חדשה: "תוהו" הוא מגזין אמנות מקוון חדש וייחודי

לאה אביר ואבי לובין מקימים מגזין אמנות עצמאי חדש ברשת, בשלוש שפות ובפורמט יוצא דופן

עבודה של אניסה אשקר. מתוך מגזין "תוהו"
עבודה של אניסה אשקר. מתוך מגזין "תוהו"
2 בספטמבר 2015

"גם יעשה סדר וגם ישליט מהומה": כך מתארת האמנית מיכל נאמן את תפקידו של המגזין "תוהו" הקורם כעת עור וגידים. במונחים של ימינו – פרויקט ההדסטארט בעיצומו. "תוהו" הוא יוזמתם המשותפת של לאה אביר, אוצרת וכותבת בתחום האמנות העכשווית, ושל אבי לובין, אוצר אף הוא וראש הלימודים העיוניים של התוכנית ללימודי המשך באמנות במדרשה. השניים החלו את שיתוף הפעולה המעשי ביניהם לפני כשנתיים, בהקמת המגזין "נמל" בהוצאת מוזיאון חיפה לאמנות, שבו שימשה אביר כאוצרת ראשית. כשפוטרה מתפקידה, עזב גם לובין את "נמל", שעתיד להיות הבסיס ליוזמתם הנוכחית.

"די מהר הבנו שהיה שם משהו מוצלח עם פוטנציאל גדול. 'נמל' עזר לנו לחדד את הכוונות שלנו, והחלטתנו לצאת לדרך עצמאית", מספר לובין על המגזין המקוון החדש לאמנות ותרבות. 'תוהו', בדומה ל'נמל', הוא מגזין תלת לשוני הנכתב בעברית, ערבית ואנגלית, אולם הפורמט שונה למדי. הגיליונות המקוונים של המגזין, שיעסקו בכל פעם בנושא אחר – למשל באבנים, בגן וגינון, באתיקה ובחופש – יהיו גיליונות מצטברים, ותכנים שונים ימשיכו להתווסף אליהם לאורך זמן. הדינמיות הזו מתאפשרת בזכות הפלטפורמה המקוונת".

עבודה של הילה טוני נבוק. מתוך מגזין "תוהו"
עבודה של הילה טוני נבוק. מתוך מגזין "תוהו"

מטרתו העיקרית של "תוהו" להוסיף נדבך לשיח הביקורתי הדל, לדבריהם של השניים, בתחום האמנות בארץ – בסיקור, בחשיפה, בביקורת ובהצפת שאלות שעולות בשדה האמנות המקומי והבינלאומי.

"אני חושב שהמחסור בפלטפורמות כאלו נובע בראש ובראשונה ממגבלות תקציב, שכן כספים ציבוריים לא מאפשרים להתחיל משהו חדש שלא רץ לפני כן. מלבד זאת הצורך הגדול בהשקעה, במחויבות ובזמן הם לא עניינים של מה בכך בעולם האמנות, כשכל אמן מתפרנס מכמה משרות או מלמד בארבעה מקומות, וקשה לקחת על עצמך עוד תפקידים. בכל זאת, מדהים לראות כמה אנשים מגיעים אלינו וכמהים להיות חלק מהיוזמה".

צילום: שי אינגץ. מתוך מגזין "תוהו"
צילום: שי אינגץ. מתוך מגזין "תוהו"

בבניית המגזין ותכניו שותפים ללובין ואביר כותבים שמייצגים בעיניהם ריבוי קולות והשקפות, וכן אמנים שאת עבודותיהם אפשר לרכוש בעמוד ההדסטארט של הפרויקט כתמיכה בהקמת המגזין. אפשר למצוא בו שמות כגון דורון רבינא, דוד ריב, מיכל היימן ואורן אליאב.

מגזין "תוהו" בהדסטארט

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לאה אביר ואבי לובין מקימים מגזין אמנות עצמאי חדש ברשת, בשלוש שפות ובפורמט יוצא דופן

מאתשיר שושן3 בספטמבר 2015
עפרי כנעני (צילום: יולי גורודינסקי)

עפרי כנעני לא מתרגשת מתערוכות מסורתיות. ריאיון

עפרי כנעני לא מתרגשת מתערוכות מסורתיות. ריאיון

עפרי כנעני הפכה את סיורי הגלריות לאמנות. אחרי שנים של קריירה משגשגת בניו יורק, היא מביאה את הבשורה לישראל. ריאיון

עפרי כנעני (צילום: יולי גורודינסקי)
עפרי כנעני (צילום: יולי גורודינסקי)
13 ביולי 2015

"הזמן הממוצע לצפייה באמנות הוא בין עשר ל־20 שניות", פוסקת עפרי כנעני כשאנחנו מדברות על הקושי של האמנות לתקשר עם הקהל. כנעני פוסקת את זה על סמך אלפי שעות שבילתה בסיורי גלריות ברחבי ניו יורק, שבה היא מתגוררת יותר מעשור. סיורי הגלריות נתפסים בעיני האליטה האמנותית כתחום לא נוצץ בלשון המעטה, שמונהג לרוב על ידי מדריכות קופצניות שמעבירות הרצאות קלילות לפנסיונרים משועממים ולנשות החברה הגבוהה שמחפשות תעסוקה יומיומית. אבל בעבור כנעני דווקא לא היה מדובר בדיי ג'וב לא מחייב, ועד מהרה גלש עולם הסיורים לתוך היצירה שלה.

סיורי האמנות הם אלו שהביאו אותה עכשיו לביקור קצר ודחוס בישראל. השבוע היא תערוך את הפרפורמנס "שאלות בסוף" במוזיאון ישראל, שבמהלכו המדריכים המתנדבים במוזיאון ישראל, שעברו הכשרה מקיפה על ידיה, יעבירו סיור פרטי אחד על אחד למבקרים. כמעין הקדמה לפרויקט הזה ארגנה כנעני בשיתוף האוצר אבי לובין את "הוראה מתקנת" שהתקיים בשבוע שעבר במתחם ארטפורט. זהו אירוע שמנסה לדון בשאלה אם הוראה יכולה להיחשב ליצירת אמנות. מעבר לכך, הקיץ מתוכננים לכנעני עוד שני פרויקטים מבוססי קהילה – אחד במסגרת אירועי "נקודת מגע" במוזיאון ישראל ואחד באטליה שמי.

הז'אנר הקהילתי היה נורא אופנתי עד לפני שנתיים־שלוש, ונראה שהוא כבר די מיצה את עצמו. לא?

"בשנים האחרונות האמנות הזו לבשה ופשטה צורות שונות. זה מונח משומש אבל גם טעון, לפעמים אנשים משתמשים בו בהיעדר שם טוב יותר. השאלה היא אם אתה עושה משהו בעל משמעות. יש הרבה דוגמאות מעניינות לסוג האמנות הזו שכן מצליחות, למשל, 'פרויקט רואו'. מדובר באמן שקונה בתים בטקסס והופך אותם למרכזים קהילתיים. הוא קיבל עכשיו את פרס מק'ארתור לגאונות. לדעתי זו הפעם הראשונה שפרויקט באוריינטציה חברתית קיבל את הפרס הזה. אומרים שזה היה רק טרנד ועבר? אני לא שותפה לאמירה הזאת".

עפרי כנעני (צילום: יולי גורודינסקי)
עפרי כנעני (צילום: יולי גורודינסקי)

אז את לא מגדירה את העבודה שלך כמתערבת בקהילה?

"תגדירי מה זו קהילה. אני בדרך כלל עובדת מחוץ לסטודיו ומתבוננת במוסדות. במקרה הזה מדובר במוזיאון, האוסף הקבוע שלו ואיך הוא מספר את סיפורו, איך הוא מודרך ומתוּוך. כל העבודות הציבוריות שלי תמיד מבוססות על שיחות עם אנשים, שאלות שאני שואלת ודימויים שנגזרים מתוך השיחות האלו".

כנעני (40) עברה לניו יורק לפני 13 שנים עם בן זוגה, מיד עם סיום לימודי התואר הראשון שלה במדרשה. את התואר השני עשתה בהאנטר קולג'. בארץ שמה נקשר אוטומטית לסבה, הפסל יחיאל שמי, שנפטר לפני כעשור. נראה שלמרות הייחוס המשפחתי ושם המשפחה המחייב, כנעני התרחקה מהעשייה השורשית־פרימיטיביסטית שאפיינה את סבה. במשך שנים היא ערכה סיורי גלריות ברחבי ניו יורק ונוכחה לראות איך העיר "משתנה על ספידים", היא מתארת בחיוך ומסבירה: "היום ניו יורק מאוד סטרילית, סוג של פרבר עשיר". את סיורי הגלריות היא זנחה כמעט לגמרי לטובת הוראה. בשנים האחרונות היא מלמדת בוויז'ואל סקול אוף ארט ובמרכז הבינלאומי לצילום (ICP). העשייה הציבורית־קהילתית של כנעני מוכרת פחות בארץ. הקיץ תהיה זו הפעם הראשונה שבה היא תערוך את הפעולות הפרפורמטיביות שלה בישראל, "שאלות בסוף" בראשן.

שיתוף פעולה עם אוכלוסיית המדריכים המתנדבים במוזיאון היא בחירה קצת מוזרה. מה משך אותך אליה?

"יש 400 מתנדבים במוזיאון ישראל, רובן נשים. בשביל רבים מהם זו קריירה שנייה ושלישית. יש כאן כלכלות אחרות – לא של מזומנים. רובם לא באים מרקע של אמנות. כשאנחנו מגיעים למוזיאון אנחנו לא פוגשים את מירה לפידות או את אמיתי מנדלסון, אלא את האנשים האלו. זו בעצם אוכלוסייה שהיא חלק מהידע הממסדי אבל באותה מידה גם מודרת ממנו. הרבה פעמים – ואני לא אומרת את זה בביקורתיות – הם נורא משתדלים לעשות את ההדרכות בצורה 'ויקיפדית': מתי האמן נולד, מתי הוא נפטר, העובדות היבשות".

הפעולות במוזיאון ישראל ובארטפורט הן יצירות אמנות מבחינתך?

"לא. זה אירוע חד פעמי, סוג של שיתוף פעולה, בִיום רעיונות. מה שאני ואבי לובין מנסים לעשות בארטפורט הוא לקחת אמן, אוצר או מחנך שאנחנו בדיאלוג איתו. זה מעין פרפורמנס, ולא הרצאה אקדמית, פאנל או שיח אמן. אנחנו מזמינים אנשים שונים בשדה, שהפרקטיקה שלהם איכשהו רלוונטית לתחום ההוראה והחינוך. כל אחד מהדוברים מתייחס לאיזשהו מושג. הוא בעצם מפרק אותו וגם מרכיב אותו מחדש".

עפרי כנעני (צילום: יולי גורודינסקי)
עפרי כנעני (צילום: יולי גורודינסקי)

איך יוצגו העבודות הציבוריות שלך בקטלוג הרטרוספקטיבה שלך? האם אפשר להגדיר אותן בכלל כיצירות? אני אנסח אחרת: איך מסבירים למירי רגב את מה שאת עושה?

"אפשר לקחת אותה לסיור", כנעני צוחקת ומוסיפה: "לרבות מהעבודות שלי אין ערך מסחרי. הן בדרך כלל עובדות בדיאלוג עם מוסדות, יש להן הקשר של זמן. אפשר אולי לעשות להן העמדה מחדש בחלוף 50 שנה, אבל בעיניי חלק מהשאלות האלו יישארו רלוונטיות וזה מה שהאמנות צריכה לעשות".

לא בא לך לעשות תערוכה קלאסית? עבודות על קירות בגלריה, ערב פתיחה וכל זה?

"לא כל כך. בתחילת ספטמבר נפתחת תערוכת יחיד שלי בניו יורק, וגם שם יהיו עקבות של פרפורמנס, כמו במרבית התערוכות שלי. ברומא לדוגמה הייתה לי תערוכת יחיד בגלריה, אבל בפתיחה עשיתי אירוע פרפורמנס שקראתי לו 'In the Words of Others'. הזמנתי שש נשים ממקצועות שונים להדריך במשך כל השעתיים של הפתיחה. זו הייתה חוויה מדהימה".

הצגת במוזיאונים הגדולים בעולם, בין היתר במטרופוליטן וב־PS1. איך מתפעלים קריירה כזו? בטח צריך לעבוד כל הזמן בליצור קשרים.

"זה קשה. לא נראה לי שאף אחד יודע איך הקריירה שלו התהוותה. רוב האמנים יודעים רק איפה זה לא הצליח להם. קשרים זה עולם אכזרי מאוד – אתה חושב שתלך לגלריות, תתחיל לדבר עם אנשים וזה יעזור. בפועל זה קורה לאט מאוד ודרך חברים. בתואר השני אומרים לך שצריך להיצמד לפרופסורים, אבל המעגל החזק שלך הוא בעצם הקולגות שלך. ניו יורק, באופן מאוד נפלא אבל גם נלעג, מקדשת את מה שנקרא 'האמן המקצועי'. אז האמנות שלי עברה דרך ארוכה והגיעה בסופו של דבר לשיחה".

"שאלות בסוף" יתקיים ב־14.7־16.7, בהרשמה מראש. כנעני תשתתף ב"נקודת מגע" במוזיאון ישראל ב-6 באוגוסט במסגרת עונת התרבות בירושלים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

עפרי כנעני הפכה את סיורי הגלריות לאמנות. אחרי שנים של קריירה משגשגת בניו יורק, היא מביאה את הבשורה לישראל. ריאיון

מאתמיטל רז15 ביולי 2015
לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל

חכמי חרם: כנס נטול קונצנזוס בנושא החרם התרבותי על ישראל

חכמי חרם: כנס נטול קונצנזוס בנושא החרם התרבותי על ישראל

שבעה אוצרים ישראלים יערכו השבוע כנס שיעסוק בהשפעת החרם התרבותי על ישראל על שוק האמנות המקומי

לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל
לא חראם? הפגנה של BDS. צילום: איתן טל

משרד החוץ הישראלי החל בשנת 2005 קמפיין מיתוג בשם "Brand Israel", שמטרתו לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם. בתגובה לקמפיין צמח ה־BDS – קריאה להחרים את ישראל, להטיל עליה סנקציות ולהימנע מהשקעות בה – במטרה להעלות את המודעות לכיבוש ולהפרת זכויות האדם על ידי המדינה.

"כשאני בחו"ל, החרם התרבותי הוא הדבר היחיד ששואלים אותי עליו והוא נושא השיחה העיקרי. לכולם יש דעות, אבל רק מעט באמת מבינים את החרם", אומרת אוצרת האמנות חן תמיר. העיסוק האינטנסיבי בחרם הוביל את תמיר לכתוב בספטמבר האחרון דוח המבקש לבחון את הנושא. השבוע היא תקיים כנס שיעסוק בו – "דלות החרם".

מאחורי הכנס, ששמו מרפרר לזרם האמנות הישראלי "דלות החומר", עומדים שבעה אוצרים ישראלים, אנשי מוערכים בתחום, חלקם עצמאיים וחלקם עובדים במוסדות אמנות שונים: לאה אביר, אודי אדלמן, הילה כהן-שניידרמן, אבי לובין, יהושע סימון, עומר קריגר ותמיר. יחד ינסו השבעה לנתח את השלכותיו של החרם על שדה האמנות בארץ ולהבינן.

"הרבה פעמים החרם מתבטא בכך שאמנים לא יבואו לארץ ולא יציגו בה. הם עלולים לסרב בצורה מנומסת, למחות או פשוט לא לענות למיילים. לעתים גם אמנים ישראלים לא מזומנים לתערוכות בחו״ל, כדי לא לעורר שיח פוליטי", מסבירה תמיר.

היא סבורה כי הדוח שכתבה הוא: "נייטרלי ככל האפשר, מגובה במידע שנגיש באינטרנט לכל מי שמעוניין לראותו ומהווה בעצם סקירה של חומרים שמוכרים לאנשי התחום ולא נייר-עמדה. אני לא בעד או נגד החרם, אבל זה גם לא משנה מה דעתי. אני מאמינה שאמנות היא שדה שאפשר לקיים בו דיאלוג ולחשוב בצורה אחרת, להרחיב לאנשים את האופקים. מצד שני, אמנות יכולה להיות מקום של מכבסה אידיאולוגית של השלטון ושל כוחות אחרים. יש אצלנו כאלה שמתנגדים לחרם, כאלה שהם בעדו וכאלה שהם באמצע – אין קונצנזוס. חשוב להבהיר שאנחנו גם לא מייצגים את המוסדות שאנחנו עובדים בהם, אלא מדובר בכנס עצמאי לחלוטין".

דלות החרם, חמישי, 8.1.15, בית לייוויק (דוב הוז 30)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

שבעה אוצרים ישראלים יערכו השבוע כנס שיעסוק בהשפעת החרם התרבותי על ישראל על שוק האמנות המקומי

מאתיונתן יעקבזון11 בינואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!