• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן בחסות אדידס

אביעד קיסוס, 38

שדרן רדיו ומגיש טלוויזיה
רץ שלוש פעמים בשבוע, שעה בכל פעם בלי למדוד מרחקים, בפארק הירקון

"מה שאני הכי אוהב בריצה זו העובדה שמדובר בסיטואציה שאתה נמצא בה לבד לגמרי. לא רק בלי אנשים אחרים – גם בלי שום סוג של הסחות דעת. אני אוהב להיות לבד, ואוהב להיות לבד לגמרי. זה קצת כמו כשאתה יושב באוטו ומרשה לעצמך לצרוח שירים בקול רם. ככה אני בריצה. לא צורח שירים אמנם, אבל מרגיש מבודד, כאילו אף אחד לא יכול לראות, לגעת, לשמוע. אני שונא להזיע, אבל כשאני רץ לא אכפת לי לנטוף. זה חלק מהעניין. הריצה שינתה אותי פיזית, קודם כל. זה דבר שמעלה מאוד את מצב הרוח, ומקזז את ייסורי המצפון על מה שאתה אוכל אחר כך – באמת תופעות חיוביות.

אני אוהב לרוץ בחוץ, בפארק. מכיוון שאני מאוד מרוכז בריצה, ואולי דווקא מכיוון שאגלי זיעה נכנסים לי לעין, קרה לי כמה פעמים שנתקלתי באנשים שאני ״מכיר״ ולא אמרתי שלום, כי הייתי בתוך הטראנס הספורטיבי. במקרים אחרים עצרתי והתחלתי לדבר עם אנשים שאני מכיר, ורק אחרי כמה שניות הבנתי שאני לא חושב שהם מי שהם".

[tmwdfpad]לקריאה נוספת:
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"להתנתק ופשוטל לרוץ": עומר מילר מספר על ריצה
בשביל הפיטר פן שבו: שמעון שירזי מספר על ריצה
"ההתמכרות הכי טובה שיש": דלית רצ'סטר מספרת על ריצה
"המקום בו אלוהים שומע אותי": איתי תורג'מן מספר על ריצה
בשביל ההרגשה שאחרי: מיכל וייסברג מספרת על ריצה

טל ברמן, 43

שדרן רדיו ומגיש טלוויזיה
רץ שלוש פעמים בשבוע, בין 10 ל־15 ק"מ, בחלק המזרחי של פארק הירקון

"הריצה נותנת לי שקט. לצלול פנימה. כימית, זה משחרר את כל החומרים הנכונים ועושה הרגשה מאוד מאוד טובה אחרי. התחלתי לרוץ לפני עשר שנים בערך. בהתחלה המטרה הייתה להוריד כמה קילוגרמים עודפים, ואחרי זה פשוט נשאבתי לזה. היום אני לא יכול לדמיין את חיי בלי זה. לפעמים אני רץ לבד ולפעמים עם חברים, אין חוקיות. יותר נחמד לרוץ עם אנשים, אין ספק, אבל גם בריצה לבד יש תענוג מסוג אחר.

בכל פעם שאני בחו"ל אני לוקח איתי כמובן בגדי ונעלי ריצה. יצא לי לרוץ בלונדון, בבוסטון, בניו יורק ובברלין. אפילו באתרי סקי אני רץ לפעמים, אם אני מוצא כוח אחרי הגלישה. אני לא יודע אם אני יכול להגיד שהריצה שינתה אותי, אבל היא נותנת לי פרספקטיבה מאוד מציאותית לגבי זמן. בזמן הריצה אתה עסוק בלי הפסקה במדידה של זמן – כמה זמן עבר, כמה ק"מ הספקת בפרק זמן. התוצאה היא שאתה מקבל מושג קונקרטי יותר לגבי המשמעות של זמן".

• מרתון תל אביב
• אביעד קיסוס
• טל ברמן
• WHYIRUNTELAVIV#
• #WHYIRUNTELAVIV
• אדידס: רצים

• Facebook
• Twitter
• Email

המאבק הפמיניסטי הגואה של השנים האחרונות הוביל לכמה שינויים בעולם. טוב, אולי לא בדיוק שינויים, אבל לפחות מודעות, מעשים ושינויי תפיסה, שעדיין לא הובילו לכך שנשים ישתכרו כמו גברים בתפקידים זהים או שיפסיקו להטריד או להתקיף אותנו מינית, אבל היי – זה אמור לקרות בכל רגע! עקב ההתמקדות במלחמה על גופנו כזירה שאינה מותרת לכל (לא רק מבחינה מינית, גם מבחינה שיפוטית־אסתטית), המאבק על השפה נזנח לעתים בצד. דפנה איזנרייך, רכזת חינוך במרכז לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית וסטודנטית לתואר שני במגדר באוניברסיטת בר אילן, מנצלת את יום האישה הקרב להזכיר לנו שבכל הקשור לשפה העברית ולקשר שלה לתפיסת המציאות
שלנו, יש עוד עבודה שצריכה להיעשות.

בזמן נסיעה שגרתית ברכב והאזנה לרדיו עלה בראשה של איזנרייך הרעיון ליוזמת "דברו אלינו", שמעודדת אנשי תקשורת לפנות לקהל בלשון נקבה ליום אחד בלבד. איזנרייך מודעת לכך שהניסיון לכפות דיבור בלשון נקבה כדי לתקן תפיסות מגדריות מעוותות נתפס כמגוחך, עוד מאז שמרב מיכאלי התחילה לעשות זאת, אבל לדבריה הסירוב העיקש להשתמש בלשון נקבה רק מדגיש עד כמה האקט המחאתי הזה נחוץ. "זה אחד הדברים שמעוררים הכי הרבה התנגדות, לכאורה בגלל שזה מטופש. אם זה כל כך מטופש – למה אתם מתנגדים?", היא שואלת. "אי אפשר לנתק את זה מהעובדה שפנייה לגברים בלשון נקבה היא מקטינה. זה לא מזוהה עם כוח וזה מערער. זה לא רק עניין של פנייה בהתאם למגדר. עצם הדיבור בלשון נקבה נחווה כסקטוריאלי ומקטין, וזה אומר משהו על החברה שלנו".

בעמוד הפייסבוק שהקימה פונה איזנרייך לשדרניות ושדרני טלוויזיה ורדיו ולעיתונאים ועיתונאיות, לקבל על עצמם את האתגר ולפנות לקהל מעורב בלשון נקבה. עד כה הצטרפו ליוזמה הטלוויזיה החברתית, רדיו תל אביב, רדיו הקצה ובועז כהן מ־88FM , וגם הכרוז של קבוצת הכדורגל הפועל קטמון התחייב שיכרוז בלשון נקבה ביום האישה. אף שמדובר ביוזמה שיישומה קל מאוד באופן יחסי להד שהיא עשויה לעורר, רוב נשות ואנשי התקשורת שאיזנרייך תייגה בעמוד כדי לעודד אותן להצטרף, וגם אלה שאנחנו פנינו אליהן – לא מיהרו להתגייס. קרן נויבך, עירית לינור ואסי עזר לא הגיבו לפנייה שלנו, וגיא פינס, יעל דן וליאור שליין לא הגיבו לתיוגם על ידי איזנרייך.

מי ששוקלים להצטרף ליוזמה וטרם החליטו הם דנה ספקטור, שמגישה תוכנית עם בן זוגה
רן שריג ברדיו ללא הפסקה, ואביעד קיסוס, שבתוכנית הרדיו שלו עם טל ברמן ב־CO99FM השניים מקפידים על פנייה בלשון מעורבת. בעמוד הפייסבוק של דברו אלינו מדגישה איזנרייך שלא מדובר בעיוות מוחלט של השפה, ושאין בהצעה דרישה מגברים לדבר על עצמם בלשון נקבה או להעניק שמות תואר נקביים לגברים או לעצמים זכריים (כמו "המלפפון החמוצה" או "ראשת הממשלה"). הכוונה היא לפנות לקהל מעורב בלשון נקבה ("מאזינות יקרות") וגם לבטא נושא סתמי ללשון נקבה ("פרסומות וחוזרות", "אומרות לי ברחוב לפעמים"). איזנרייך יודעת שמדובר בגימיק ושייתכן שיהיו גם כאלה שינצלו את היום כדי להגחיך את הדיבור בלשון נקבה, אך היא מאמינה שכל התייחסות לנושא יכולה להתניע סימנים של שינוי.

"לאף אחד אין מונופול על השפה, גם לא לאקדמיה ללשון העברית", היא אומרת. "אני יודעת שזה קשה, שזה נגד הכללים של השפה וגם אני לא מקפידה על לשון נקבה ביומיום, אבל אני מאמינה שהשפה היא אחת הדרכים הכי טובות להביא לשינוי חברתי. אנחנו מעצבות ומעצבים את השיח כל הזמן וצריך לא לפחד לעשות את זה. עם הזמן מתרגלות".

• מיוחדים
• הפועל קטמון
• טל ברמן
• גיא פינס
• יעל דן
• עירית לינור
• יום האישה 2016
• דברו אלינו
• יום האישה 2016
• רדיו הקצה
• רן שריג
• ליאור שליין
• קרן נויבך
• אסי עזר
• אביעד קיסוס
• רדיו תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

אם גם הניוזפיד שלכם הצעיר את עצמו אתמול ולרגע הרגשתם שכל מעגל החברים שלכם הפך לטינאייג'רס בני 15, אתם לא לבד. כך קרה לי אתמול, שבני ובנות 15 השתלטו לי לי על הוול, ודחקו הצידה כל זכר לפיד של תל אביבי בן 30. זה הפך ויראלי בן רגע, ובצעד חכם ופשוט החזיר רבים מאיתנו (גם אותי) אל גיל ההתבגרות. המשתתפים בקמפיין, שמספרם הולך וגדל משעה לשעה, חוזרים לימיהם כנוער גאה וחולקים זכרונות מימים קשים. כולם הסכימו להיפתח ולחלוק חוויות לא נעימות מגיל העשרה מול הגולשים, כדי להמחיש עד כמה חשובה פעילות התמיכה של איגי – ארגון הנוער הגאה, שבימים אלה פועל לאיסוף תרומות להקמת גרעיני שנת שירות שיסייעו לנוער גאה בפריפריה.

הוידוויים של המשתתפים בקמפיין כללו סיפורים לא קלים על החיים בארון, על הפחד להיחשף, על בדידות גדולה, על החיים בשקר ועל השוני שחשו באותם ימים – על התחושה שהם שונים ולא שווה בין שווים. למרות שנדמה כי אנו בעידן שמקבל נטייה מינית מכל סוג ומעניק להן במה בתוכניות הפריים טיים, במקומות רבים בארץ עדיין קיימות דעות קדומות כלפי קהילת הלהט"ב. נוער גאה הגדל בסביבה לא סבלנית ומחליט לצאת מהארון, עלול לחוות התנכלות בלתי פוסקת ולהישאר לבד מול הסביבה, המשפחה ועצמם.

"חזרנו לגיל 15 כי זהו הגיל אליו אנחנו מכוונים בפעילות שלנו בפריפריה. רובנו בחרנו לגור במרכז הארץ, אבל החוויות שאנחנו עוברים ועברנו עדיין מתרחשות בערים רבות בארץ, ויש תחושה שאנשים שגרים במרכז תל אביב מנותקים מעט מהמציאות. הלגיטמציה של להיות הומו בשינקין לא קיימת עבור הומו בדימונה או בעפולה", מספר רן לייבל, מנכ"ל משותף באיגי. נוגה תמוז, מדריכה באיגי, מוסיפה: "אנחנו מבקשים מהמשתתפים בקמפיין להתחבר לנער או הנערה שהיו, ההומו, הלסבית, הבי או הטרנס. ניתן לראות שלרובנו לא היה מרחב בטוח להיות מי שאנחנו, והיינו צריכים לעלות על אוטובוס עד לתל אביב בשביל קורת גג מגוננת".

תמוז מפרטת מהן מטרות הקמפיין: "הפעלנו בארבע השנים האחרונות גרעין של מתנדבים בשנת שירות בתל אביב. מתוך אמונה שפעילות חינוכית ממוקדת ונמרצת יכולה לשנות את המציאות לילדים רבים. כעת אנו מוכנים לצאת ממרכז הארץ ובימים אלה נמצאים בתהליכי הקמה של שני גרעינים גאים חדשים בערים בפריפריה – ולשם כך זקוקים למימון". לייבל מחזק: "בגדול, אנחנו אחרי שנתיים של נסיונות לייצר פעילות משמעותית בפריפריה, צפונית לחדרה או דרומית לאשדוד, ומכוונים לפעול בשנה הבאה בשני מרכזים נוספים מחוץ לתל אביב. אחרי שנתיים, משרד הביטחון מממן את הפרויקט הזה, תומך בגרעין ומשלם על כל בן שירות בעצמו – אך בשנתיים הראשונות הארגון צריך לממן את עצמו", מוסיף לייבל.

הקמפיין הצליח לרתום גם לא מעט סלבס מהקהילה או כאלה שתומכים בה, שהשתתפו ושיתפו בתמונה שלהם מגיל 15. ביניהם נמצאיםאוריאל יקותיאל,אביעד קיסוס,גל אוחובסקי,אסי לוי,פרידה הכט,איתי תורג'מןועוד שמות נוספים.

"אנחנו מקבלים הרבה תגובות נרגשות. הרבה אנשים באים ואומרים לנו 'מחר אמא שלי תחפש לי תמונה כי אני גם רצה להעלות', מקבלים הודעות פרטיות בנושא מגולשים וגולשות שרק רוצים לעזור, וטלפונים מאנשים ששואלים איך יוכלו לסייע לנו. אותי זה מאוד מרגש", מסכמת תמוז.

ניתן לתרום לאיגי באתר מאובטח דרך הקישור:http://bit.ly/1Q4FdW3

• אסי לוי
• אוריאל יקותיאל
• גל אוחובסקי
• אביעד קיסוס
• איגי
• נוער
• מצעד הגאווה
• איתי תורג'מן
• להט"ב
• תרבות