זה הזמן לחגוג את אדי מרפי! השבוע הגיע לנטפליקס הסרט "להיות אדי", ולמרות שלא מדובר ממש בדוקו מעמיק על אדי מרפי, אלא יותר בסיבוב ניצחון של השחקן והקומיקאי האהוב שפרץ בשנות ה-80' ככישרון סטנדאפ ייחודי וסלל את הדרך לקומיקאים שחורים רבים אחריו. ואחרי קריירה מרשימה של יותר מארבעים שנה, אין ספק שיש לו סיבה טובה לערוך סיבוב ניצחון. במה להתגאות. הזדמנות טובה לחזור לעשרת הרגעים הכי גדולים שלו בקולנוע. כן, בחרנו רק עשרה. סליחה מכל מעריצי "פלוטו נאש", נשבעים שהוא היה מקום 11 (הוא לא).

>> ההיסטוריה המטורפת של רועי כפרי: מסע אל תוך ההזייה שהיא החיים
>>"מרשעת: חלק 2" הוא סרט סוחף ומרהיב שאין בו רגע מיותר. רוצו

10. שרק // Shrek

כן, "שרק" הוא מקום אחרון ברשימה הזאת, אבל לא בגלל שהוא סרט לא טוב. הוא פשוט מכיל הכי פחות אדי מרפי! uעדיין, למרות שהוא דמות משנית, ועוד חמור מצוייר, מרפי עדיין הצליח לגנוב את ההצגה מהעוג הסקוטי במרכז הסרט מ-2001 והפך את דונקי לדמות מצחיקה, אהובה ואייקונית. בשביל צופי קולנוע מדור מסויים דונקי היווה את החשיפה הראשונה שלהם לקסם של מרפי (או לקסם של ליאור כלפון, לצופי הגרסה המדובבת לעברית) והיה אי של יציבות בקריירה די סוערת באותה תקופה לקומיקאי האהוב. יותר משני עשורים אחרי יציאת הסרט הראשון בסדרה, מרפי ישוב בקרוב לדבב את הסיידקיק האהוב ב"שרק 5". לא רע לחמור בלי שם.

9. נערות החלומות // Dream Girls

זוכרים את "נערות החלומות"? הדרמה המוזיקלית בכיכובן של ביונסה וג'ניפר האדסון מאמצע שנות האלפיים? כנראה שלא, כי זה סרט שדי נשכח עם השנים, אבל דווקא אדי מרפי מבצע שם תפקיד משני קטן ונהדר. באחת מההופעות הדרמטיות הראשונות שלו, מרפי משחק את ג'ימי "הרעם" ארלי, זמר אר אנד בי מלא אנרגיה בסגנון ג'יימס בראון, עם בעיית סמים חמורה מאחורי הקלעים. התפקיד הוא סוג של סגירת מעגל בשביל אדי מרפי, שחיקה את ג'יימס בראון בתחילת הקריירה שלו ב-SNL, והיה סוג של מיני-קאמבק אחרי כמה כשלונות קולנועיים וסרטי ילדים מביכים שאפילו השיג לו מועמדות לאוסקר. תשיר את זה, ג'ימי!

8. השוטר מבברלי הילס 2 Beverly Hills Cop

דוגמה קלאסית לסרט המשך בו הכול יותר גדול, אבל פחות מצחיק. "השוטר מבברלי הילס 2", הוא סרט די טוב. הוא פשוט לא טוב כמו המקור. אבל עדיין יש לנו את אקסל פולי מתפרע בלוס אנג'לס, בימוי אקשן מהוקצע של טוני סקוט ("אהבה בשחקים", "רומן על אמת"), נבלים אירופאים מרושעים וכל הכיף האייטיזי הזה. כמובן שהדבר החשוב ביותר שסרט ההמשך הזה נתן לנו הוא כנראה מפגש הפסגה בין אדי מרפי לאגדת קומדיה אחרת – גילברט גוטפריד ז"ל, בסצנה בה מרפי הכריזמטי כמעט נבלע לרקע מול האנרגיה המשוגעת של גוטפריד.

7. משנה מקום משנה מזל // Trading Places

התסריט של "משנה מקום, משנה מזל" התחיל את דרכו כפרוייקט בשביל צמד אחר של קומיקאי שחור וקומיקאי לבן – ריצ'רד פריור וג'ין ווילדר, שכיכבו יחדיו בקומדיות "קו הכסף" ו"לא ראיתי, לא שמעתי". לאחר שהם לא יכלו להשתתף, האחריות נפלה על כתפי דן אקרויד ובחור צעיר בשם אדי מרפי, בתפקידו הקולנועי השני אי פעם. התוצאה היא סרט אייטיז עם קונספט מגוחך, אבל הרבה מקום לדמויות משוגעות והמון וואן ליינרז ממרפי, וגם קצת אקרויד בבלאקפייס בשביל הגיוון. בסופו של דבר מדובר בעוד הופעה קורעת של מרפי, ועוד תפקיד של דן אקרויד בצלו של קומיקאי יותר כריזמטי. מסכן.

6. הפרופסור המטורף // The Nutty Proffessor

יש ילדים שגדלו על מרפי כחמור מדבר ב"שרק", יש ילדים שגדלו על מרפי כדרקון קסום ב"מולאן" ויש ילדים שגדלו על מרפי מכוסה בשכבות של שומן מזוייף ב"פרופסור המטורף". ברימייק הזה לסרט של ג'רי לואיס משנות השישים, מרפי מגלם את פרופסור שרמן קלאמפ, מדען שמן וביישן שבעזרת תרופת הרזיה ניסיונית הופך לבאדי לאב הרזה והכריזמטי. למרות העלילה המופרכת, הסרט דווקא זכור יותר בזכות בחירת היוצרים לתת למרפי לגלם את כל בני משפחתו של שרמן, הקלאמפס. למי אכפת מעלילת המד"ב במרכז הסרט שיש לנו את מרפי הזקן, לצד מרפי הזקנה, לצד מרפי האמא שצועקת "הרקולס! הרקולס!". אין פלא שהסרט זכה באוסקר לאפקטים מיוחדים/

5. קוראים לי דולומייט // Dolemite Is My Name

ב-2019, מרפי היה כבר בן 58 וארבעה עשורים לתוך קריירה בתחום הבידור, אז הוא היה מוכן לשחק תפקיד קצת יוצר רציני ועם קצת יותר פאתוס. ההזדמbuת הזו הגיעה עם "קוראים לי דולומייט", הסרט הביוגרפי על חייו ופועלו של רודי ריי מור, יוצר וכוכב סרטי "דולומייט" בשנות השבעים. מרפי מעביר את סיפור חייו המרתק של מור בעזרת קומדיה, רגש והזדהות ברורה עם אמן שזכה לפחות הצלחה אך נלחם לפעמים באותם שדים. "קוראים לו דולומייט", הוא סרט ביוגרפי כיפי, מצחיק ומרגש שאני מאמין שהיה הרבה יותר זכור אם לא היה יוצא ישירות לנטפליקס.

4. שחק אותה סטאר // Bofinger

כן, קראתם נכון. "בופינגר", הידוע גם בעברית כ"שחק אותה סטאר", אחד הסרטים הנשכחים יותר בפילמוגרפיה של אדי מרפי וסטיב מרטין, הוא מקום רביעי ברשימה הזאת. למה? כי הוא פאקינג מצחיק. בסאטירה ההוליוודית המגוחכת הזאת מבית מרטין ופרנק אוז ("חנות קטנה ומטריפה"), מרפי מגלם כוכב אקשן הוליוודי על סף התמוטטות עצבים שמככב ללא ידיעתו בסרטו החדש של המפיק הכושל בגילומו של מרטין. מרפי מושלם בתור קיט רמזי, הסטאר שפולט תיאוריות קונספירציה בקצב מטורף, וגם בתור תאומו החנון, ג'יף רמזי. עם הופעות מפתיעות של הת'ר גראהם, רוברט דאוני ג'וניור וטרנס סטאמפ, זה סרט נשכח אחד שכדאי לכם לזכור.

3. 48 שעות // Hoursי48

ב-1982 אדי מרפי היה ילד בן 21, שכבר כיכב ב"סאטרדיי נייט לייב" במשך שנתיים והיה מוכן לפריצה הקולנועית שלו. הפריצה הזו הגיעה עם סרט הבאדי-קופ "48 שעות", בו מרפי מגלם את רג'י האמונד, אסיר שמגוייס על ידי השוטר ג'ק קייטס (ניק נולטה) כדי לפתור פשע בתחום זמן ספציפי. מרפי הצעיר נותן את אחד מהופעות הבכורה המוצלחות ביותר בהוליווד, בעיקר בסצינה הזכורה בו הוא מתחזה לשוטר בבר מלא ברדנקס ומראה להם מי הבוס. "48 שעות" היא סנונית ראשונה לקריירה המטורפת שתגיע אחריו, וסרט אקשן מצויין מהבמאי המהימן וולטר היל. רוקסאאאאן!

2. השוטר מבברלי הילס // Beverly Hills Cop

כבר כתבנו פה באתר על הנס הגלוישהוא קומדיית האקשן "השוטר מבברלי הילס". איך מרפי הצעיר השתלט על תסריט שנכתב במקור בשביל סילבסטר סטאלון, והפך את אקסל פולי לבאגס באני אנושי שצוחק על כל מה שקורה סביבו. מה עוד יש להגיד? כמעט ארבעה עשורים ושלושה סרטי המשך מאז, הקומדיה הזאת ממשיכה להצחיק ולגרום לנו להתגעגע לתקופה בו הוליווד לקחה צ'אנס על כוכבים צעירים ומבטיחים. בוא נגיד שאם "השוטר מבברלי הילס" היה נעשה היום, דווין ג'ונסון היה מככב בו איכשהו.

1. מגלה את אמריקה // Coming To America

כן, אנחנו מכריזים ש"מגלה את אמריקה" , הקומדיה בבימויו של ג'ון לנדיס על נסיך אפריקאי מפונק ומסעו למצוא אהבה בניו-יורק. הוא סרטו הטוב ביותר של אדי מרפי. למה? כי הוא משלב את כל מה שמרפי מצטיין בו. יש בו גם את מרפי בתור גיבור קולנועי מקסים וכריזמטי, וגם את מרפי תחת איפור כבד בתור ספר זקן, וגם כקשיש יהודי. יש בו את מרפי בתפקיד ראשי, אבל גם מקום לשחקנים משניים כמו ארסניו הול, ג'יימס ארל ג'ונס וג'ון אמוס לזרוח. יש בו רגעים אנושיים מרגשים, הומור סלפסטיק מטופש ושירים קצביים. יש בו הכל, אז ממש אין צורך שתצפו בסרט ההמשך שיצא לפני כמה שנים. באמת. למה להרוס.

• המסך
• אדי מרפי
• קולנוע
• קומדיה
• נטפליקס
• סרטים מומלצים

השבוע יגיע לנטפליקס "השוטר מבוורלי הילס 4" (3.7), המשכון אקשן/קומדיה לסדרת הסרטים מהאייטיז בכיכובו של אדי מרפי. שלושים שנה עברו מאז הפעם האחרונה שמרפי גילם את השוטר אקסל פולי בסרט באורך מלא, ואנשים מסויימים מתרגשים מאוד, אבל יש גם הרבה מאוד אנשים, כנראה כמות גדולה יותר מאלה שמתרגשים, שחושבים: "אקסל מי? למה דחוף לי לראות את אדי מרפי בן ה-63 רץ ברחבי הוליווד עם אקדח?".

>>מה מצחיק כאן: 10 הקומדיות הכי טובות של התאגיד, מדורגות

אז הבה ונלמד איך לפני ארבעים שנה, בחור צעיר ורזה שינה את עולם קומדיות האקשן לחלוטין עם אחד מהסרטים הכיפיים ביותר של שנות השמונים, ואז נבין איך הוליווד השתנתה מאז, לטוב ובעיקר לרע (צחוק אדי מרפי מתגלגל):הסרט "השוטר מבוורלי הילס" מ-1984 (ששמו העברי מטעה, כי הרי השוטר המדובר הוא בכלל מדטרויט, ורק מבקר בבוורלי הילס) התחיל את דרכו כסרט מאוד שונה – המפיק האגדי דון סימפסון ז"ל חשב שיהיה מעניין לשים שוטר מחוספס מהחוף המזרחי של ארצות הברית בקליפורניה שטופת השמש ומלאת עצי הדקל, ולמפיקים היה את השחקן המושלם לתפקיד – סילבסטר סטאלון.

למזלנו, סטאלון לא הסתדר עם המפיקים והבמאי הצעיר מרטין ברסט (שלימים יביים סרטים כמו "מרדף חצות" ו"ניחוח אישה"), כי הוא רצה שהסרט יהיה מאוד רציני ואלים, עד שהסוס האיטלקי עזב את הפרויקט (והשתמש ברעיונות שלו ליצור את "קוברה"), וקומיקאי בן 23 בשם אדי מרפי נכנס לנעליו. מרפי הצעיר כבר היה ידוע מהופעותיו ב"סאטרדיי נייט לייב" וסרטים כמו "48 שעות" ו"משנה מקום, משנה מזל", אבל זו הייתה הפעם הראשונה שגורל סרט הוליוודי ענק נשען כולו עליו. באייטיז זה עוד אמר משהו.

מרפי הוא לא המרכיב הסודי של "השוטר מבוורלי הילס" – הוא כל הסרט. הסרט לא היה זכור היום בכלל אילולא מרפי היה מביא את כולו לתפקיד אקסל פולי, ואכן פחות או יותר כל המעורבים בסרט מודים שהרוב המוחלט של השורות והרגעים האייקוניים הגיעו מאילתורים של מרפי. היה להם תסריט די בסיסי ולא מאוד מצחיק, ומרפי פשוט הגיע לסט כל יום ואמר מה שבא לו. זה אולי נשמע כמו מתכון לאסון, אבל בזכות הבימוי המהימן של ברסט יצא סרט ממש טוב. "השוטר מבוורלי הילס", הוא מקרה של "הכל נפל במקום הנכון": צוות השחקנים מעולה, המוזיקה אייקונית, העלילה פשוטה אבל מפותלת מספיק בשביל להחזיק את ריכוז הצופה, ובמרכזה באגס באני אנושי שצוחק על כל מה שקורה סביבו.

"השוטר מבוורלי הילס" היתה הצלחה מסחררת בקופות, קיבל ביקורות אוהדות ואפילו הועמדה לפרסי אוסקר וגלובוס הזהב, אבל המורשת שלה היא הרבה יותר מזה – הסרט היווה השראה לכמעט כל קומדיית אקשן שבאה אחריו, החל מ"גברים בשחור" ו"בחורים רעים" ועד איזה דרעק שדוויין ג'ונסון הוציא לנטפליקס לאחרונה.

כן, ז'אנר קומדיית האקשן נמצא במצב מוזר בימים אלו – מצד אחד, הוא ז'אנר מאוד פופולרי, ובעצם הדרך היחידה לעשות סרט קומדיה היום זה להוסיף לו אקדחים ופיצוצים, אבל מצד שני נראה שהוליווד שכחה את הלקחים שהייתה אמורה ללמוד מאקסל פולי. קומדיות האקשן של היום עסוקות ביצירת יקום קולנועי וללהק את אותם שלושה שרירנים לתפקידים הראשיים. תשכחו מלקחת צ'אנס על איזה בן 23 ולתת לו לאלתר בסרט שלך – הסרטים האלה מלאים בהערות של מפיקים, קבוצות מיקוד ואלגוריתמים.

צפייה ב"שוטר מבוורלי הילס" המקורי היום, מרגישה כמו צפייה בסרט ארט-האוס כמעט: הקצב רגוע, העריכה לא מוגזמת, סצנות של שיחות בין אנשים נמשכות יותר מדקה. יש ממש תחושה שהסרט נותן לקומדיה לנשום, מאפשר לדברים המצחיקים לקרות מסביב בלי לדחוף אותם בפרצוף של הקהל. זה פשוט לא קורה היום, ואם סרט מנסה לעשות משהו כזה – כמו "בלשים בע"מ" הנהדר של שיין בלאק – הוא זוכה לכישלון חרוץ בקופות.

סרט ההמשך "השוטר מבוורלי הילס 2", היה כבר סרט יותר צעקני, אך עדיין טוב, בבימויו של הבמאי המקסימליסטי טוני סקוט, ועל "השוטר מבוורלי הילס 3", כדאי להגיד כמה שפחות. ומה לגבי הסרט החדש? זה סרטו הראשון של מארק מולוי, אז קשה לדעת למה לצפות. בין התסריטאים יש את הכותבים של קומדיית האקשן הנחמדה "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק", אבל גם את התסריטאי של "אקוומן". יכול להיות שמרפי הקשיש הולך להפתיע את כולנו: להחזיר עטרה ליושנה ולהראות לפרחחים הצעירים איך עושים את זה כמו שצריך, אבל בין הטריילר המעט-אנמי והעובדה שהסרט לא יוצא אפילו לקולנוע, אין מה לצפות להרבה. מצד שני, אקסל פולי תמיד פורח כאשר אנשים ממעיטים בערכו, אז אולי הוא יפתיע. לפחות שיר הנושא הקלאסי יהיה שם להקפיץ אותנו.

• המסך
• סרטים
• אדי מרפי
• נטפליקס

כבר שטחתי כאן בעבר את התאוריה שלי על כך שאיכות הנשיקה מעידה על איכות הסרט שסביבה. "איזה אנשים" שעלה בנטפליקס מוגדר בכל מקום כקומדיה רומנטית אבל יש בו רק שתי השקות שפתיים קצרצרות ויבשות, שנראות כמו נשיקות בין צמד ידידים, ולא כמו ביטוי של אהבה בין גבר ואישה. זה בולט במיוחד בנשיקה השנייה, שמתוארת על ידי צופה מהצד כ"קצת יותר מדי לשון", אבל זה לגמרי לא מה שאנחנו רואים. מוקדם יותר יש גם מה שאמור להיות התחלה של סצנת סקס, אבל אחרי שיחה מתנחמדת במיטה אנחנו רואים את ג'ונה היל מתקרב אל לורן לונדון, ואז דיזולב לכפות הרגליים ומשם לסצנה שלמחרת בבוקר. כלומר, אין בסרט ולו ביטוי אחד לתשוקה בין זוג האוהבים שבמרכזו, ואני תוהה אם זה נובע מאנטישמיות, מגזענות או משמנופוביה של העומדים מאחורי המצלמה.

שלא כמו ידידו סת' רוגן, גם הוא יהודי לא רזה, ג'ונה היל אינו מרבה לגלם גיבורים רומנטיים, ונראה שחשקה נפשו להוכיח שגם הוא יכול. יחד עם במאי הסרט קניה באריס (יוצר הסדרה "שחור-כזה") הוא כתב לעצמו תסריט על בחור יהודי שמתאהב בבחורה שחורה, ומגלה שזה איחוד לא פשוט בגלל התגובות של ההורים משני הצדדים. אבל עוד לפני שמתחילות הצרות המשפחתיות, "איזה אנשים" נרתע מאינטימיות ולא מתקבל רושם שהזוגיות בין השניים היא משהו שכדאי להילחם עליו. גם הדיאלוגים הדי סתמיים ביניהם לא מבהירים מדוע הם התאהבו.

פעם היו עושים בארה"ב הגזענית סרטים כמו "נחש מי בא לסעוד" ו"כחום הלילה", על החברה הלבנה שמתקשה לקבל לתוכה אנשים שחורים. היום בארה"ב הפרוגרסיבית שבלב ארה"ב הגזענית עושים סרטים "מודעים". "איזה אנשים" נורא משתדל להיות הכי מודע שאפשר, ויוצא לו הפוך. בין השאר הסרט מייצר איזון גס ומאולץ בין יחסן של שתי המשפחות לזוגיות הלא משכנעת שבמרכזו. כך כוונותיה הטובות של האמא היהודייה (ג'וליה לואי דרייפוס) שכל כך משתדלת להיות ידידותית לכלתה הפוטנציאלית שהיא טועה בכמה ניסוחים אומללים, מוצגות כחטא שווה ערך לכוונותיו הרעות של האבא השחור (אדי מרפי), שעושה הכל כדי להפריד בין השניים.

לא רק זאת, בני המשפחה היהודית בסרט מוצגת כנציגים של החברה הלבנה שדיכאה את השחורים מימים ימימה. כשבארוחת ערב חגיגית בבית המשפחה השחורה ההורים היהודים מעזים להעלות את זכר השואה על דל שפתיהם, האבא השחור מתריס "את מנסה להשוות את השואה לעבדות?". הדיאלוג המביך שמצית המשפט הזה מוחק את ההיסטוריה של היהודים בשם הטיעון שזו של השחורים היתה יותר איומה, וממשיך לתאר את היהודים כמי שהיגרו לאמריקה עם הכסף שהרוויחו מסחר בעבדים. לא רק שההורים היהודים ליד השולחן נותרים חסרי מענה, ג'ונה היל – כאמור, התסריטאי שכתב את הדיאלוג הזה – תוקע בהם מבט נוזף על חוסר המודעות שלהם. כך הוא משלים את כניעתו מרצון לנקודת מבט כה פרוגרסיבית שהיא כבר אנטישמית, סטייל וופי גולדברג.

בשנות התשעים נכחתי בכנס על הקולנוע השחור שנערך בחסות אוניברסיטת ניו יורק. כמה מהדוברים על הבמה ובקהל שבו והעלו את השאלה "מתי יעשו בהוליווד את 'רשימת שינדלר' על השואה שלנו?". נראה שחלק מהזעם השחור המבוטא ב"אנשים כאלה", קשור בתחושה שהשואה של היהודים קיבלה הרבה סרטים, על חשבון השחורים. יש לציין שבשם התקינות הפוליטית העדכנית, כל היהודים בסרט, כולל כאלה שמופיעים רק בשוליו, מגולמים על ידי שחקנים יהודים מוכרים, בהם דיוויד דוכובני בתפקיד האב, אליוט גולד, ריאה פרלמן, האל לינדן, וויני הולצמן וריצ'ארד בנג'מין בתפקיד רופא שיניים סוטה. והליהוק הזה רק מעצים את תחושת האנטי-יהודיות שעולה מהסרט.

כזכור, זאת אמורה להיות קומדיה, ובהתחלה יש רמזים לפוטנציאל כזה. אבל ככל שהיא מתקדמת ההומור הולך ומתדרדר לחיווים מילוליים מתאמצים ולסלפסטיק מבוים רע (כובע עולה באש, פאה נתלשת מראש), ואנחנו נשארים רק עם תחושת חוסר הנעימות הגורפת. בסדרות הישראליות "עבודה ערבית" ו"מדרסה" סייד קשוע הפיק לא מעט סצנות מצחיקות מהתפתלויות של יהודים טובים בחברת אורחים פלסטינים. היל ובאריס מנסים לעשות משהו דומה, ויוצא להם מביך בלי להיות מצחיק, בין השאר משום שהם מניחים הנחות מעליבות לגבי בורות יתרה של הלבנים (יהודים ולא יהודים) ביחס לשחורים. כך, למשל, אמא דרייפוס לא יודעת מה זה אימאם. היא מעולם אפילו לא שמעה את המלה.

הסיום צפוי לגמרי, והחלק האחד שקצת פחות צפוי בו, מטומטם. אבל יש בו שוט אחד של אדי מרפי וג'וליה לואי דרייפוס עומדים מחויכים ומפויסים זה לצד זה, וחשבתי לי שהייתי ממש שמחה לראות קומדיה רומנטית עם שני השחקנים הכה מצחיקים האלה (גם אם לא בסרט הזה), לא בתפקידי ההורים, ועם תסריט יותר טוב.
כוכב 1. You People בימוי: קנייה באריס. עם ג'ונה היל, לורן לונדון, ג'וליה לואי דרייפוס, אדי מרפי, דיוויד דוכובני, ניה לונג. ארה"ב 2023, 117 דק'

• ביקורת סרטים
• נטפליקס
• אדי מרפי
• ג'ונה היל

• Facebook
• Twitter
• Email

אל קמינו: שובר שורות – הסרט

הרגע שלו כולנו חיכינו הגיע סוף סוף: הסרט של "שובר שורות" יתמקד בדמותו של ג'סי פינקמן, הבורח משוביו, עברו ובעיקר מהחוק. כתב וביים: וינס גיליגן, היוצר של "שובר שורות". אגב, נטפליקס הסכימה לארח אצלה את הפרימיירה של הסרט עוד לפני שהוא מגיע ל־AMC ששידרה את הסדרה. מדובר במהלך הגיוני: לנטפליקס הייתה השפעה גדולה מאד על האופן שבו הפכה "שובר שורות" לסדרת קאלט.(11.10)

פה גדול

אין דרך לתאר את העונה השלישית של האנימציה המצליחה, חוץ מלומר שככל הנראה נקבל עוד מהטוב שאנחנו כבר מכירים. האמת? אנחנו סבבה עם זה לגמרי.(4.10)

המכבסה

מריל סטריפ מגלמת אלמנה שחוקרת הונאת ביטוח, ומגלה כי שני עורכי דין מנצלים את המערכת הפיננסית העולמית לטובתם. סרטו של סטיבן סודרברג.(18.10)

קוראים לי דולמייט

רודי ריי מור, שהיה מוכר בכינוי דולמייט, היה טאלנט אמריקאי שפעל בין שנות ה־50 לשנות האלפיים. הוא היה מוזיקאי, קומיקאי, זמר, שחקן ומפיק קולנוע. אחרי שהוליווד דחתה אותו, הוא יצא לדרך עצמאית ויצר ב־1975 את סרט הבלקספלויטיישן המפורסם "דולמייט". יככב: אדי מרפי.(25.10)

את האורח הבא אין צורך להציג

דיוויד לטרמן חוזר עם תפקיד הפז"ם שסידר לעצמו בערוב ימיו (עוד אין תאריך רשמי).

מזנקים קדימה (Upstarts)

שלושה בוגרי אוניברסיטה מנסים לרכוב על הגל של חברות הסטארט אפ, לשנות את העולם ולהרוויח מיליונים.(18.10)

עוד מגיעות:"כנופיית ברמינגהם" ("Peaky Blinders") עונה 5 (4.10); "שיטת קומינסקי" עונה 2 (25.10); "סאות'פארק".

על מדף הסרטים ההוליוודיים:"מת לצעוק" 1,2,3 (1.10); "צופן דה וינצ'י" (1.10); "בחירתה של סופי" (11.10); "לפגוש את ג'ו בלאק" (11.10); "שרק" (11.10); "פיצ' פרפקט 3" (28.10)

• המסך
• סדרות
• אדי מרפי
• נטפליקס
• פה גדול
• שובר שורות

• Facebook
• Twitter
• Email

לא היה לי מושג עד כמה אני מתגעגעת לאדי מרפי. כשהופיע על המסך בשוט הפתיחה וניסה לשכנע די.ג'יי סרבן (סנופ דוג) להשמיע תקליטים שלו, חיוך נמרח על פני, והוא נשאר שם לאורך רוב הסרט. הפעם האחרונה שנהניתי ממנו ככה הייתה כשדיבב את החמור ב"שרק" הראשון, וזה היה מזמן. הופעתו הכובשת ב"קוראים לי דולמייט", הסרט החדש שלובנטפליקס, מניבה באזז אוסקר רציני ואני לגמרי בעד.

אבל לפני שאחזור למרפי, כמה מילות רקע על האנשים האחרים. צמד התסריטאים סקוט אלכסנדר ולארי קאראזווסקי מתמחים בכתיבת ביוגרפיות מטורללות על יוצרים בעלי כשרון מפוקפק. אחרי "אד ווד", על מי שנודע כבמאי הקולנוע הגרוע ביותר מעולם, הם כתבו את "לארי פלינט: האיש והסקנדל" על מו"ל של מגזין פורנו, "איש על הירח" על הקומיקאי אנדי קאופמן, ו"עיניים גדולות" על הציירת מרגרט קין. כל הסרטים האלה הביטו על גיבוריהם במבט מבודח אך מלא אהדה לשאיפותיהם, והציעו תפקידים נהדרים לשחקנים שגילמו אותם.

המחווה הנוכחית שלהם מוקדשת לקומיקאי השחור רודי ריי מור, שבשנות ה־70 הפיק וכיכב בסדרת סרטי בלקספלויטיישן (סרטי אקשן וסקס בכיכוב אפרו־אמריקאים) שזכו להצלחה מפתיעה. מור היה בן 48 ועם כרס כשהפיק את סרטו הראשון, ואף אחד חוץ ממנו לא האמין שמישהו ירצה לראותו עושה תנועות של קונג פו, בכאילו, ושוכב עם נשים לבנות. אז הוא מימן את הפקת הסרט בכסף שהרוויח מהתקליטים שלו – שגם אותם היה צריך להקליט לבד כי בהתחלה אף אחד לא רצה להמר עליו.

"קוראים לי דולמייט" מוצא את ריי עובד בחנות תקליטים בלוס אנג'לס ומופיע על הבמה בערבים. הקהל לא מגיב עד שהוא מאמץ לעצמו דמות של סרסור שמספר סיפורים גסים בחרוזים. כשהוא מחליט לעשות סרט, הוא מגייס מחזאי עם כוונות רציניות (קיגן־מייקל קיי) שמביא איתו סטודנטים מהחוג לקולנוע ב־UCLA. הוא גם משכנע את ד'ארביל מרטין, שחקן עם ניסיון מסוים (הוא גילם את נער המעלית ב"תינוקה של רוזמרי") לביים את הסרט. את מרטין והאגו המנופח שלו מגלם ווסלי סנייפס בהופעה קומית מודגשת, שעשויה לסדר גם לו מועמדות לאוסקר.

בתארו את ההפקה של סרט שנוצר על ידי אנשים שלא ממש יודעים מה הם עושים, "קוראים לי דולמייט" דומה ל"חי בסרט" של ג'יימס פרנקו. אבל בעוד הסרט על הפקת "החדר" צחק על גיבוריו, הסרט הנוכחי צוחק איתם. כי מור, כך מתברר, יודע בדיוק מה הוא עושה. "כולם יודעים שכש'האחים' הולכים לקולנוע הם רוצים לראות מכוניות מתרסקות, פיצוצים וציצים", הוא אומר. וכשהוא קורא בעיתון ביקורת שלילית – "'דולמייט' לא מתאים לכלב עיוור. הוא מחוספס, גס, חצוף וולגרי" – הוא מרוצה, כי זה מה שכיוון אליו. הוא רק עשה את זה עם הומור. וגם הסרט שמוקדש לעשיית הסרט עשוי בהומור, ועם הרבה רוח טובה.

כמו הכותבים, הבמאי קרייג ברואר ("Hustle & Flow") הוא גבר לבן, ומה שחסר בסרט זה קונטקסט – העמקה לעולם של הבלקספלויטיישן וניסיון רציני להבין את האימפקט שלו על הקהל השחור בשנות ה־70. אולי זה נובע מחשש להפוך לדידקטי. הבעת התודה של שחקנית שמנה (ד'אבין ג'וי רנדולף) שאומרת לריד: "אף פעם לא ראיתי מישהי שנראית כמוני על המסך הגדול… אני אישה אמיתית ואני מאוד מעריכה מה שעשית בשבילי", נשמעת הצהרתית ומאומצת מדי – כמו נאום עכשווי על בימת האוסקר. שאר הסרט נמנע מהפלגות כאלה, ועם היותו מבדר מאוד, הוא פחות מהותי ובועט מכפי שיכול היה להיות.

אבל ההופעה של אדי מרפי זה משהו שצריך לראות. לא רק בגלל שהוא מזכיר לנו איזה קומיקאי חד פעמי הוא, אלא גם כי הוא מתחבר לנחישות ולהומניות של הדמות. כשהוא הוגה עוד רעיון מטופש העיניים שלו מתרחבות ובורקות מחדוות הגילוי, והוא סוחף אותנו איתו.

ציון:4/5
סרט על:קומיקאי שחור בשנות ה־70 מחליט להרים סרט קונג פו
לצפות?כן. אדי מרפי חוזר לשיא

Dolemite is My Name בימוי: קרייג ברואר. עם אדי מרפי, ווסלי סנייפס, קיגן-מייקל קיי, קודי סמית-מקפי, כריס רוק. ארה"ב 2019, 117 דק'

• ביקורת סרטים
• סרטים
• קולנוע
• נטפליקס
• תרבות
• אדי מרפי
• סנופ דוג