• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן בחסות אדידס

שמעון שירזי, 47

"איש חיי הלילה הנצחי"
רץ 4־5 פעמים בשבוע בבקרים, על הטיילת. מתכנן לרוץ 10 ק"מ במרתון הקרוב.

"בבית הספר הייתי האצן הכי טוב בכיתה בכל התחרויות. תמיד אהבתי לרוץ למרחקים. אני טיפוס תחרותי. אני אוהב אקשן, זה עושה לי טוב לנפש. הריצה היא תרפיה. אני גם יוצר יותר טוב. הדמיון שלי פורה יותר. אני איש לילה. כל החיים היו מסיבה. לפני ארבע שנים החלטתי שאני רוצה לתת קצת מזון לנשמה ולעצמי. הלילה בדמי, אבל החלטתי לקבל גם את פני היום. תמיד הייתי מתאמן במכון כושר, ואת הריצה בחוץ גיליתי רק בשנתיים האחרונות. אני אוהב לרוץ עם פרטנר – מאמן הכושר שלי, עמנואל, שמוציא ממני את המיטב. אני מקווה שירוץ איתי גם במרתון.

[tmwdfpad]הריצה בבוקר ממריצה לי את האנרגיה לכל היום שאחרי. הפיטר פן שבי בועט חזק יותר כשאני משקיע בדברים האלה. הריצה היא סוג של אקסטזי לנשמה. זה משחרר הורמונים, עושה משהו באוויר. אפשר להכיר תוך כדי ריצה, להתחרמן, לחלום, להאזין למוזיקה – כל אינדיבידואל ואיכותו. בזמן הריצה אני חושב קדימה. על האופק. היעדים. חלומות. מטרות. הישגים. לפעמים גם אהבה. קורים לי רק דברים טובים בזכות הריצה. אני פוגש אנשים על הבוקר, אומר יפה שלום, מחייך. יצא לי גם לרוץ בגשם, ואני נורא אוהב את זה".

לקריאה נוספת:
אביעד קיסוס וטל ברמן מספרים על ריצה
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"כמו פסיכולוג אבל בחינם": ליקי רונזנברג מדברת על ריצה
"ההתמכרות הכי טובה שיש": דלית רצ'סטר מספרת על ריצה
"המקום בו אלוהים שומע אותי": איתי תורג'מן מספר על ריצה
בשביל ההרגשה שאחרי: מיכל וייסברג מספרת על ריצה
"להתנתק, ופשוט לרוץ. כמו פורסט גאמפ": עומר מילר מספר על ריצה

• שמעון שירזי
• מרתון תל אביב
• WHYIRUNTELAVIV#
• #WHYIRUNTELAVIV
• אדידס: רצים

• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן בחסות אדידס

דלית רצ׳סטר, 28

שדרנית רדיו ודי.ג׳יי
רצה 4־5 פעמים בשבוע בין 5־10 ק“מ, על טיילת תל אביב. מתכננת להרים את האווירה במרתון הקרוב מעמדת הדי.ג׳יי.

“מה אני הכי אוהבת בריצה? קודם כל, את העובדה שזה הזמן היחיד שבו אני מנותקת לגמרי מהעולם. אין לך אופציה לדבר, להסתמס, להסתכל בטלפון –פשוט כי אני לא מסוגלת. זה בעצם הזמן שבו אני הכי מחוברת למוזיקה, ומוזיקה היא המקצוע שלי – אני די.ג׳יי, עורכת ומשדרת מוזיקה ברדיו. הריצה היא הזמן שבו אני הכי מחוברת – אני יכולה אפילו לדעת אם טראק יעבוד לפי איך שאני מגיבה אליו בריצה. אני מבינה מה ירים את הקהל במועדונים. האמת שאני הכי אוהבת לרוץ כשאני בחו"ל, כשאני טסה לתקלט. זו ריצה אחרת, ואת מרגישה אחרת. הנופים והמקומות – הכל אחר. זו הריצה הכי כיפית.

[tmwdfpad]כשאתה די.ג׳יי ועומד הרבה על במה, מאוד חשוב לך להיות קשוב לגוף שלך. לטפל בגוף. חלק מהעניין של להיות די.ג׳יי טוב זה העמידה שלך והכושר שלך, מכיוון שאתה כל כך הרבה שעות על הרגליים. זאת הסיבה שהתחלתי לרוץ ולעשות ספורט – כדי להיות קשובה לגוף ולטפל בו. זה יישמע קצת קלישאתי, אבל הספורט הפך אותי לאדם טוב יותר. זאת ההתמכרות הכי טובה שיש. כשאני יוצאת מאימון אני מרגישה שנתתי משהו לגוף שלי, ששיפרתי הרבה דברים בעצמי. כשאתה עושה ספורט אתה לומד המון על עצמך כאדם“.

לקריאה נוספת:
אביעד קיסוס וטל ברמן מספרים על ריצה
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"כמו פסיכולוג אבל בחינם": ליקי רונזנברג מדברת על ריצה
בשביל הפיטר פן שבו: שמעון שירזי מספר על ריצה
"המקום בו אלוהים שומע אותי": איתי תורג'מן מספר על ריצה
בשביל ההרגשה שאחרי: מיכל וייסברג מספרת על ריצה
"להתנתק, ופשוט לרוץ. כמו פורסט גאמפ": עומר מילר מספר על ריצה

• #WHYIRUNTELAVIV
• אדידס: רצים
• מרתון תל אביב
• דלית רצ'סטר
• WHYIRUNTELAVIV#

• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן בחסות אדידס

איתי תורג'מן, 33

שחקן
רץ 6 פעמים בשבוע, 120 ק“מ. מתאמן אצל זהבה שמואלי בקבוצת רצי רמת השרון, מתכנן לרוץ את המרתון הקרוב במלואו במטרה לשבור את השיא האישי ולרדת מ־2:55

“אני רץ לבד, בלי מוזיקה, לקולות הנשימה שלי, בטבע, כשהדופק גבוה – אלה התנאים שנגזרו עליי כדי למצוא את הניקיון שלי. אני איש רץ. צעד נשימה, צעד נשימה, צעד נשימה, משהו ברצף הזה מפנה אותי מהשכל שלי, מההגנות שלי, מהדימוי העצמי, מהאגו. הריצה פותחת לי דלת לכבוד, לצניעות, לפשטות. היא הרווח בין מה שקרה לי לבין מי שאני חולם להיות, מבהירה לי את התיקון. המקום שאלוהים שומע אותי. שהוא בא לפגוש אותי.

[tmwdfpad]כשאני רץ אני מתנתק אבל הכי מחובר, נח מעצמי אבל פוגש את הכי אמיתי שבי, מה שעולה בי בריצה היא האמת שלי, המזוקקת, הטהורה ביותר – נקודת האפס על המצב שלי, על מי הפכתי להיות, על כמה מקום יש בי להכיל את העולם סביבי. ואז בערך אחרי 15 ק"מ מגיע השקט. אולי יותר דממה משקט, שבאמת אין שם כבר כלום, אפילו האגו הופך לסילואטה חסרת כריזמה של עצמו, אין יותר מבטים לשעון לבדוק מהירות, זהו, זה קורה מעצמו. זה הגוף שרץ, זה כבר לא קשור אליי, זה שלו. ואז, תמיד, אבל תמיד – קצת יותר שמח, יותר עדין, יותר רגיש לאחר, אצילות צנועה תופסת מקום, עם יותר חמלה לעצמי על הדברים שבתהליך, מבין שאני עוד בן אדם בעולם שמתמודד ומשתפר ורץ, בעיקר רץ“.

לקריאה נוספת:
אביעד קיסוס וטל ברמן מספרים על ריצה
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"כמו פסיכולוג אבל בחינם": ליקי רונזנברג מדברת על ריצה
בשביל הפיטר פן שבו: שמעון שירזי מספר על ריצה
"ההתמכרות הכי טובה שיש": דלית רצ'סטר מספרת על ריצה
בשביל ההרגשה שאחרי: מיכל וייסברג מספרת על ריצה
"להתנתק, ופשוט לרוץ. כמו פורסט גאמפ": עומר מילר מספר על ריצה

• מרתון תל אביב
• איתי תורג'מן
• WHYIRUNTELAVIV#
• #WHYIRUNTELAVIV
• אדידס: רצים

• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן בחסות אדידס

מיכל וייסברג, 45

מנכ"לית ומנהלת הרפרטואר של ארומה Music
רצה ארבע פעמים בשבוע, כ־6 ק"מ בכל פעם, ליד הבית בגני סביון. מתכננת לרוץ 10 ק“מ במרתון הקרוב

"אני הכי אוהבת את ההרגשה של אחרי, כשזה נגמר. ההיי המסוים הזה של אחרי אימון. תחושה כיפית. אני מתאמנת מגיל 12. שיניתי את הענפים וסגנון האימונים, אבל זה משהו שאיתי מאז שהייתי ילדה בעולם הקראטה. היום אני מתמידה בעבודה עם מאמן אישי בצד האימונים עם ליקי והפילאטיס.

הריצה עושה אותי קלילה יותר ממה שהייתי. האימונים הם התנתקות בשבילי. ניקוי לראש מהיומיום. בדרך כלל אני אוהבת להתאמן בבוקר, ואז אחרי מקלחת היום נראה הרבה יותר טוב. זה מרגיש בריא, מחזק אותי מכל הבחינות ובעיקר גורם לי למצב רוח טוב.

[tmwdfpad]הריצות האהובות עליי הן אלו שאני עושה בים בסתיו, בדרך כלל עם בעלי. תמיד היינו עושים הליכות משותפות – בחוף הים, בטבע, שביל ישראל. בשש השנים האחרונות זה הפך גם לריצה משותפת. אנחנו אומרים שזה תורם לזוגיות, זה חלק מהפאן של להיות יחד. אימונים בשוטף אנחנו עושים לחוד, אבל ההליכות והריצות זה הביחד שלנו. כיף שיש לך פרטנר, ובטח כשהפרטנר טוב".

לקריאה נוספת:
אביעד קיסוס וטל ברמן מספרים על ריצה
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"כמו פסיכולוג אבל בחינם": ליקי רונזנברג מדברת על ריצה
בשביל הפיטר פן שבו: שמעון שירזי מספר על ריצה
"ההתמכרות הכי טובה שיש": דלית רצ'סטר מספרת על ריצה
"המקום בו אלוהים שומע אותי": איתי תורג'מן מספר על ריצה
"להתנתק, ופשוט לרוץ. כמו פורסט גאמפ": עומר מילר מספר על ריצה

• מרתון תל אביב
• WHYIRUNTELAVIV#
• #WHYIRUNTELAVIV
• מיכל וייסברג
• אדידס: רצים

• Facebook
• Twitter
• Email

תוכן בחסות אדידס

עומר מילר, 37

שף
רץ חמש פעמים בשבוע, בין 60 ל־70 ק"מ בסך הכל, בטיילת או בפארק הירקון. מתכנן לרוץ 10 ק"מ במרתון הקרוב

"מה שאני הכי אוהב בריצה הוא הניתוק האבסולוטי שהיא מאפשרת לי. אני עובד במקצוע עמוס, והראש שלי גם ככה מלא במחשבות ובלחצים. אני לא רוצה להגיד שהריצה היא כמו פסיכולוג כי זו קצת קלישאה, אבל זה הקונספט בעצם. להתנתק, ופשוט לרוץ. כמו פורסט גאמפ. לא יודע אם הריצה שינתה אותי, אבל אני חושב שהיא הרגיעה אותי. מצאתי איזה מפלט. אני לא אדם אחר, אבל זה משמח אותי.

[tmwdfpad]התחלתי לרוץ לפני ארבע שנים בערך, בזכות מאמן שהחדיר בי את האהבה לריצה, וגם את ההבנה שלא צריך להיות ספורטאי מצטיין שכל כולו שקוע בריצה – אלא שזה יהיה חלק מאורח החיים שלך. כמו שאתה אוכל ומצחצח שיניים – קום ורוץ. תבין שזה חלק מהחיים שלך, וחלק טוב – לא עינוי. בשנתיים האחרונות אני רץ כמעט כל יום עם המאמנת שלי, קים. זאת השעה וחצי שלנו יחד, בדרך כלל בבוקר. אנחנו נפגשים בקולנוע פאר ומשם ממשיכים לפארק הירקון או לים. ההחלטה לאן להמשיך תלויה במצב הרוח – יש ימים שמתאימים לעצים, יש ימים שמתאימים לגלים. יצא לי לרוץ כבר בכל הארץ בערך, ובכל טיול שאני עושה בעולם – בברלין, בלונדון, לא משנה לאן אני מגיע, אני רץ בבוקר. יש משהו מרתק בריצה האורבנית, בתוך העיר. זה מאפשר לך לראות עיר בצורה אחרת".

לקריאה נוספת:
אביעד קיסוס וטל ברמן מספרים על ריצה
"בין ריחוף לריקוד": שלומי שבן מספר על ריצה
"כמו פסיכולוג אבל בחינם": ליקי רונזנברג מדברת על ריצה
בשביל הפיטר פן שבו: שמעון שירזי מספר על ריצה
"ההתמכרות הכי טובה שיש": דלית רצ'סטר מספרת על ריצה
"המקום בו אלוהים שומע אותי": איתי תורג'מן מספר על ריצה
בשביל ההרגשה שאחרי: מיכל וייסברג מספרת על ריצה

• WHYIRUNTELAVIV#
• #WHYIRUNTELAVIV
• אדידס: רצים
• עומר מילר
• מרתון תל אביב