ב"ארמגדון" של מייקל ביי מ-1998 מדענים של נאסא מגלים שבעוד 18 ימים אסטרואיד בגודל טקסס עומד להתנגש בכדור הארץ. צ'יק צ'ק הם חושבים על פתרון – אסטרונאוטים ינחתו על האסטרואיד, יקדחו חור ויחדירו לתוכו פצצת אטום. למרות כמה מכשולים בדרך, בדקה התשעים ברוס וויליס מפוצץ את האסטרואיד, והאסטרונאוטים שבים הביתה בשלום ומתאחדים עם אהובותיהם.

כוכב השביט ב"אל תסתכלו למעלה" הרבה יותר קטן – הקוטר שלו מוערך בכמה מיילים בלבד – ויש יותר משישה חודשים עד שיתנגש בכדור הארץ, אבל ב-2021 הדברים הרבה יותר מסובכים. כשהעולם הולך ומתחמם, תחושת סוף העולם הרבה יותר מוחשית. תחושת קץ דומה, ששררה בימי מאזן האימה בשנות החמישים והשישים, הניעה את הקומדיה הנשכנית "דוקטור סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק מ-1964, שללא ספק עמדה למול עיניו של אדם מקיי כשהגה את סרטו החדש.

מי שהתמקצע בבימוי קומדיות פרועות של וויל פארל, עבר בשנים האחרונות ליצור תגובות שנונות על מערכות הכוח הכלכליות והפוליטיות שמנהלות את אמריקה. "מכונת הכסף" המבריק תקף את המשבר הכלכלי של 2008 מנקודת מבט מקורית ו"סגן הנשיא" טיפל בכלים דומים בדיק צ'ייני שניהל את ארה"ב מאחורי גבו של ג'ורג' בוש. עכשיו מקיי עוסק בכישלון הטיפול בשינויי האקלים באמצעות משל על כוכב שביט, ועושה זאת בנימה סאטירית קלה שמבהירה שאין כל צורך להגזים את המציאות – היא מטורפת כמו שהיא. הקורונה שנתקעה לו באמצע ההפקה – הצילומים נדחו בשבעה חודשים – ודאי תרמה לחידוד כמה מהנקודות בסרט המבדר והמבהיל הזה, שעולה בבתי הקולנוע שבועיים לפני הגעתו לנטפליקס.

ג'ניפר לורנס, בתפקיד שמקיי כתב במיוחד עבורה, היא סטודנטית לאסטרונומיה שמאתרת בחלל כוכב שביט חדש. חדוות הגילוי מתחלפת באימה כשהיא מחשבת את מסלולו ויחד עם הפרופסור שלה לאונרדו דיקפריו היא אצה לבית הלבן לספר לנשיאה מריל סטריפ מה קורה. אלא שהנשיאה עסוקה בעניין דחוף יותר – אישור המועמד שלה לבית המשפט העליון נתקל בבעיות בשל גילויים מביכים על עברו (אתם יודעים, כמו ברט קוואנו שמינה דונלד טראמפ, הנשיא שרצה לחסל סופות הוריקן עם פצצות אטום).

בצרתם השניים פונים לעיתונות המודפסת, ובהתחלה נדמה שזו מתנהגת באותה אחריות שיוחסה לה בסרטים הרואיים כמו "ספוטלייט" ו"העיתון". אבל אז הסטודנטית והפרופסור נשלחים לקדם את הכתבה בתכנית בוקר טלוויזיונית בהנחיית קייט בלנשט וטיילר פרי, ושם לא אוהבים סיפורים כבדים. בהמשך מצטרף למערך השיקולים וההחלטות מרק ריילנס ("גשר המרגלים") בתפקיד מיליארדר אפליקציות נוסח בזוס וצוקרברג, ואז זה נעשה ממש מפחיד.

התסריט נכתב עוד בימי טראמפ, והנשיאה שעוצבה בדמותו אפילו צוידה בבן אידיוט (ג'ונה היל) שמונה לראש הסגל בבית הלבן. אבל אף שהנשיא הנוכחי מתייחס לאיום על שלום העולם ביתר רצינות, עוצמת התאגידים שמנהלים את העולם רק הולכת וגדלה ושיני הסרט לא קהו. סרטים סאטיריים עם מסר מסתכנים בשטחיות ודידקטיות, ולכן מקיי השקיע גם בדמויות וסיפק לרובן קיום אנושי וקשתות דרמתיות מעבר לתפקיד שהן משחקות במערך הכוחות.

בלנשט מצוידת בפני פלסטיק בוהקות, והיא מדויקת ומגוחכת להפליא לפני שהיא מגלה לנו שמתחת למעטה החיצוני יש אישה רבת יכולות, שבחרה להשקיע אותן במקום הלא נכון ואין לה בעיה עם זה. דיקפריו מצוין כתמיד בתפקיד הפרופסור הטוב שמתבלבל באור הזרקורים. ריילנס מפיל כמיליארדר החנון, והמבט על פניה של סטריפ כשהיא תופסת עד כמה הבן שלה אידיוט לא יסולא בפז. רק הגיבורה נותרת נאמנה לעצמה, ולורנס חוזרת להיות הצעירה חסרת הפחד שבה התאהבנו. גם לטימותי שאלאמה יש תפקיד קטן ונחמד בחלק האחרון של הסרט, שמחליף טון מקליל למדכא כשהסוף הולך ומתקרב (אם כי הבדיחה הכי מצחיקה מגיעה באמצע כותרות הסיום).

★★★★ 4 כוכבים
Don't Look Up בימוי: אדם מקיי. עם ג'ניפר לורנס, לאונרדו דיקפריו, מריל סטריפ, ג'ונה היל, קייט בלנשט, טימותי שאלאמה, מרק ריילנס. ארה"ב 2021, 138 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• נטפליקס
• מדע בדיוני
• סאטירה
• סאטירה פוליטית
• דונלד טראמפ
• משבר האקלים
• אדם מקיי

• Facebook
• Twitter
• Email

הקומיקאי וויל פארל והבמאי-תסריטאי אדם מקיי הכירו כשעבדו יחד ב-Saturday Night Live בשנות התשעים. ההתאהבות הייתה מהירה ופורייה, כשהשניים יצרו יחד תת-ז'אנר ייחודי ומזוהה של קומדיות מטורללות, מודעות לעצמן ומצחיקות בטירוף, עם סרטים כמו "אחים חורגים", "Anchorman", "החבר'ה האחרים", "לילות טלדגה" ועוד. אך לכל דבר טוב יש סוף – בטח כשאחד הצדדים כבר המשיכו לעולם של סרטים נחשבים וטקסי פרסים.

השניים הודיעו אתמול (שבת) על סגירת חברת ההפקות שהקימו ב-2006, Gary Sanchez Productions, במסגרתה הופקו הסרטים המשותפים שלהם לצד קומדיות כמו "גבר גבר", "לשכב עם אחרים" ו"הקמפיין" וכן סדרות טלוויזיה, בהן "הירושים" ו"על הפנים". "סגן הנשיא" שביים מקיי והיה מועמד השנה למספר פרסי אוסקר הופק אף הוא על ידי החברה.

"13 השנים של שנינו בחברה לא היו יכולות להיות יותר מהנות ומספקות עבורנו", נכתב בהודעה ששחררו במשותף. "תמיד נשמור על השותפות היצירתית ועל החברות שלנו, ויש לנו מזל שסיימנו את ההרפתקה הזו כחברים". עוד הוכרז כי השניים צפויים להמשיך "לתמוך זה בזה" מקצועית ואישית בעודם ממשיכים לכיוונים חדשים ופרויקטים אישיים.

עוד לפני שיתברר האם מדובר בהבטחות שווא ברוח "אשמח שנישאר ידידים", לפארל ומקיי יש כמה פרויקטים משותפים בתכנון – בספטמבר 2018 הם חתמו על חוזה של שלוש שנים עם חברת פרמאונט, במסגרתו הם צפויים להפיק דרמה שתתרחש במועדון חשפנות. בנוסף, הם עובדים על קומדיה לנטפליקס בכיכובו של פארל, שתתרחש באירוויזיון.

קל לנחש למה בעצם חברת ההפקות המשותפת מתפרקת – הסחורה הקולנועית של החברה לא הוכיחה את עצמה ביקורתית וכספית ברוב המקרים. לצד הצלחות יחסיות כמו סרטי "גבר גבר", הופקו בחברה קומדיות מושמצות כמו "הבית תמיד זוכה", "הבוסית", "נראה אותך אסיר" ו"הולמס & ווטסון", שנחשב לאחד הסרטים הגרועים של 2018 עם ציון עלוב של 11 אחוז ברוטן טומטוס. מקיי, שזכה באוסקר על "מכונת הכסף", עשה שינוי קריירה לכיוון הפקות יוקרתיות ו"חשובות" יותר, כשסרטו המתוכנן הבא כבמאי יתבסס על סיפור ההונאה שלאליזבת הולמס. גם לפארל יש פרויקטים מעניינים בקנה, בראשם תפקיד ראשי ברימייק לסרט השוודי המוערך "כוח עליון".

• תרבות
• קולנוע
• וויל פארל
• אדם מקיי
• סרטים
• המסך