Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

אוכל אריתראי

כתבות
אירועים
עסקאות
עכשיו גם במזווה הביתי. שף רז רהב וצוותו ב-OCD (צילום ממתוך עמוד הפייסבוק)

בשנה הבאה נאכל את המרפסת: מסעדות שף במזווה ושפים בלי מסעדה

בשנה הבאה נאכל את המרפסת: מסעדות שף במזווה ושפים בלי מסעדה

עכשיו גם במזווה הביתי. שף רז רהב וצוותו ב-OCD (צילום ממתוך עמוד הפייסבוק)
עכשיו גם במזווה הביתי. שף רז רהב וצוותו ב-OCD (צילום ממתוך עמוד הפייסבוק)

הטרנדים הקולינריים שיעשו את תשפ"ג: בישראל סוף סוף למדו לייצר אלכוהול, עם גל ממש כיפי של ורמוט מקומי, ואם תלמדו לשתות אותו // המזווה שלכם יתמלא בתוצרת של מסעדות כמו OPA ו-OCD // ומסעדות הפועלים של נווה שאנן הן הפינוק של החורף הבא

23 בספטמבר 2022

1. מוצרי מזווה של מסעדות עילית

השנה העברית החדשה הזו תביא אל מדפי המקררים שלנו צנצנות עם טעמים ממטבחי העילית של העיר. את תחילתו של הטרנד הזה יכולנו לראות מפציע עוד בקורונה, עם ליינים נקודתיים של מוצרים מותססים כמו מוצרי "המזווה" של מסעדת רוטנברג הצפונית או אלה של נועה לוי. כעת, יש תחושה של הבשלה של התופעה, כשבראשה עומדים ליין מוצרי "טנא" של מסעדת OCD וליין הצנצנות של מסעדת OPA. ומה כבר יכול להגיע בתוך צנצנת אתם שואלים? "טנא" של OCD מציעים מוצרים החל מריבת שמן זית (שהיא חובה, באמת) דרך "אבקת קסמים" שטוענת שהיא הקיק שחסר לכם במטבח ועד שמאלץ-סחוג נועז. בצנצנות של OPA אפשר למצוא מנגד מוצרים כמו ברביקיו מלון או אומבושי שיזף ישראלי. את כל אלה ניתן להשיג כמובן במסעדות עצמן, במעדניה של קפה אסיף ובמעדניות נבחרות נוספות. לנו נשמע שהולך להיות ממש כיף סתם לפתוח את המקרר השנה.

קינוח מעניין, ללא ספק. ריבת שמן זית של OCD (צילום: ניב טובול)
קינוח מעניין, ללא ספק. ריבת שמן זית של OCD (צילום: ניב טובול)

2. יינות טבעיים ויינות זני מורשת

יינות הם כבר מזמן מוצר צריכה בסיסי במחוזותינו, ומשהו באוויר מבשר שהשנה הזו הולכת לקחת את הסצנה עוד צעד אחד קדימה בעקבות טרנדים עולמיים נרחבים. הטרנד הבולט בסביבה כרגע הוא זה של היינות הטבעיים: יינות שפילוסופיית היצור שלהם דוגלת במה שפחות התערבות בתהליך הפקת היין – החל מגידול הענבים ועד תהליכי התסיסה השונים ביקב. רבים נוטים לבלבל בין היינות הטבעיים לאלה האורגניים או הביו-דינמיים, אך הבדל משמעותי הוא שבאחרונים הדגש הוא על גידול ענבים האורגני, וביינות הטבעיים הגישה היא כאמור הוליסטית ורחבה יותר. התוצאה גם היא מסקרנת, בשיח על יינות טבעיים לא תשמעו רק מונחים מסורתיים כמו "גוף מלא" או "עפיצות" אלא גם מונחים כמו פאנקיות או פראיות, עקב הטעמים, הריחות והטקסטורות המיוחדות שהיינות הללו מניבים.

החלוצים בתחום היינות הטבעיים בעיר הם מותג היבוא "עסיס" של נטלי שפריר, וג'יאקונדה הותיקה בכיכר מסריק שמחזיקה בהיצע מרשים של יינות טבעיים. אך כמובן שהטרנד חדר כבר עמוק לתפריטי היין השווים בעיר ובישיבה בבוסר או בבסטה תמצאו כמה וכמה יינות מסקרנים מהתחום. טרנד נוסף בעולם היין הוא חזרה אל ענבים מזני מורשת מקומיים שאיבדו את מקומם במהלך השנים, בטח במנייסטרים של תעשיית היין, לזני ענבים אירופאים מפורסמים. בעת האחרונה נעשה שימור ושחזור של כרמי זני מורשת, המפיקים יין מקומי נהדר. אז בשנה הבאה עלינו לטובה, כשתדפדפו בתפריטי יין שונים, שחררו את הקיבעון על ויוניה או מרסלן, וחפשו גם את זני הדבוקי, חמדאני וג'נדאלי.

מחלוצות היינות הטבעיים בעיר. ג'יאקונדה (צילום: יחסי ציבור)
מחלוצות היינות הטבעיים בעיר. ג'יאקונדה (צילום: יחסי ציבור)

3. מטבחי אפריקה

אם בשנה שעברה הימרנו על המטבחים האסיאתים בנווה שאנן שיסעירו את לבבותיהם של פודיז סקרנים, השנה אנחנו צופים שאוכל הנשמה האפריקאי יהיה זה שיככב בסטוריז מעוררי תיאבון. את מסעדות הפועלים הסודניות, האריתראיות, האתיופיות והניגריות אפשר למצוא בעיקר באיזור שכונת נווה שאנן. האוכל עצמו ינוע בין תבשילים מנחמים, עמוקים ועתירי מרכיבים לבין מנות חלוקה קלילות יחסית בסגנון אינג'רה או עסידה. ואם תרשו לנו להמליץ, בחורף הקרוב קפצו לנווה שאנן ובחרו את אחת ממסעדות הפועלים המקומיות, כי לגמרי הגיע הזמן לרענן את היצע המטבחים בעיר הזו. כדאי גם לעקוב אחר קבוצת "גרגרני שאנן" בפייסבוק כדי להיות מעודכנים בפתיחות/סגירות והמלצות על מסעדות באיזור.

איך אומרים בתיאבון באריתראית? (צילום: Kitchen Talks)
איך אומרים בתיאבון באריתראית? (צילום: Kitchen Talks)

4. דרינקים מקומיים

נראה שזו השנה שבה תעשיית האלכוהול המקומית תפרוץ קדימה, הודות לתרבות האלכוהול שתופסת כאן צורה צבע ונפח בכל מקום ושעה. עדות לכך, וטרנד בפני עצמו, הם מדפי הורמוט והתזקיקים המקומיים בחנויות האלכוהול ברחבי העיר, שנראים עמוסים וצבעוניים מאיי פעם. המזקקה החלוצה בתחום היא יוליוס ביטרס הצפונית, אך לאחרונה הצטרפו אליה שמות נוספים כמו Vedetta ופלטר שמציעים מגוון רחב של אפריטיפים המובססים על תיבול מקומי ועונתי. את המשקאות עצמם אפשר למצוא כבר כמעט בכל בר שמכבד את עצמו בעיר הזאת, ונראה שאת האפריטיבו המוקדם או הנגרוני המאוחר שלנו נעשה השנה עם טעם כחול לבן.

אז לכמה זמן זה מספיק לנו? המגוון של Vedetta (צילום: ניב טובול)
אז לכמה זמן זה מספיק לנו? המגוון של Vedetta (צילום: ניב טובול)

5. שפים בלי מסעדה

הטרנד הזה גם הוא הראה ניצוצות ראשונים אי שם בימי הקורונה, אך נדמה שכיום הוא מקבל ביסוס, הסדרה ותרבות שלוקחת אותו צעד אחד קדימה. נסביר – אין אנו מדברים על ארוחות שף פרטיות או מפגשי אוכל שמתקיימים מדי פעם בחסות בשלנים ביתיים, הרי אין זה חידוש. אנו מדברים על שפים, אנשי קולינריה סקרנים, שויתרו בשלב זה על חלום המסעדה הרגילה כמקובל, ובוחרים לקיים ארוחות או אירועים קולינריים במועדים שונים. אותם שפים מתאפיינים בהקדשת זמנם המלא למחקר ופיתוח שפתם הקולינרית, כשהארוחות עצמן מתפקדות כאירועי שיא של אותו מחקר. שמות בולטים שכדאי להכיר בסצנה הם מיזם butter.il של דביר שסטל ואוריאל שיינמן שמגדלים בעצמם תוצרת חקלאית יוצאת דופן ומביאים אותה לכדי מנות פיין דיינינג מפוארות; ואתיאלה היאט, זוכת מאסטר שף, שחוקרת ובכשרון רב מגדירה מחדש חיבור בין מטבח ישראלי, ים תיכוני ועונתי. אתיאלה מפעילה פוד טראק בימי שישי עם תור שמשתרך לעיתים ממושב מטע ועד דרך נמיר.

מי צריך קורת גג? קינוח מהפוד טראק של אתיאלה היאט (צילום: ניב טובול)
מי צריך קורת גג? קינוח מהפוד טראק של אתיאלה היאט (צילום: ניב טובול)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הטרנדים הקולינריים שיעשו את תשפ"ג: בישראל סוף סוף למדו לייצר אלכוהול, עם גל ממש כיפי של ורמוט מקומי, ואם תלמדו לשתות...

מאתניב טובול28 בספטמבר 2022
המרכז לנשים אריתראיות

נעים להכיר: בגדים, קפה ואינג'רה במסיבה של המרכז לנשים אריתראיות

נעים להכיר: בגדים, קפה ואינג'רה במסיבה של המרכז לנשים אריתראיות

המרכז לנשים אריתראיות מגייס כסף להפעלתו במסיבה ומכירת בגדים באווירה אריתראית. הזדמנות טובה להכיר קהילה שחייה לצדנו, ורובנו מכירים רק ממהדורות החדשות

המרכז לנשים אריתראיות
המרכז לנשים אריתראיות

בין מכירות האופנה שמתקיימות בעיר, שווה לשים לב גם לאירוע הבא – המרכז לנשים אריתראיות יערוך ביום שישי (7.8) מכירת בגדים ומסיבה, שמטרתה לחבר את הקהילה התל אביבית לתרבות האריתראית וכמובן לגייס כסף לפעילות המרכז. המסיבה, שתתקיים ברחוב לוינסקי 87, תכלול טקס קפה אריתראי מסורתי, אינג'רה ואלכוהול, מוזיקה מערבית ואריתראית, מכירת בגדים במתכונת "שלם כפי יכולתך" ועמדת הדפס משי – להדפסה על הבגדים שנרכשו.

המרכז לנשים אריתראיות פועל משנת 2011. הוא הוקם ומופעל על ידי נשים מבקשות מקלט מאריתריאה, ומבקש לענות על צרכי הנשים בקהילה, אשר בשל היותן חסרות מעמד חסרות גישה לשירותי רווחה ובריאות בסיסיים. המרכז מספק לנשים סביבה תומכת בשפתן ומסייע להן בנושאי בריאות האישה והילד ונושאי זכויות עובדות, וכן מציע לימודי עברית, אנגלית ומחשבים וייעוץ וסיוע נפשי. בישראל חיות כיום כ-7,000 נשים אריתראיות שעברו את המסע דרך סיני, חלקן שרדו עינויים ואונס. העובדה. מ-2013 המרכז רשום כעמותה.

את האירוע מארגנת הורי יצחקי, אמנית רב תחומית ומוזיקאית המתגוררת בדרום תל אביב. "חבל שמתגוררת כאן קהילה עם תרבות שלמה לחקור ולהתערבב איתה, ובכל זאת יש איזשהו פער בינינו" אומרת יצחקי. "הפער הזה לא נותן לנשים האלו להתרומם. כשדיברנו על האירוע, מעבר לתרומה שהמרכז צריך, מה שמאוד הלהיב אותנו היה החיבור בין אנשים ובין תרבויות. בערים מרכזיות בעולם זה עבד ותרבויות אחרות הפכו לחלק מהנוף המקומי, כמו בלונדון ובברלין".

מסיבה אריתראית ומכירת בגדים, לוינסקי 87, שישי 7.8 13:00 – 17:00

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

המרכז לנשים אריתראיות מגייס כסף להפעלתו במסיבה ומכירת בגדים באווירה אריתראית. הזדמנות טובה להכיר קהילה שחייה לצדנו, ורובנו מכירים רק ממהדורות...

מאתקרני בן-יהודה6 באוגוסט 2015
קיצ'ה. צילום: עינת ארליך

כאן כדי להישאר: יצאנו לגלות את המטבח האריתראי

כאן כדי להישאר: יצאנו לגלות את המטבח האריתראי

אנחנו מכירים אותם בעיקר מעמדת שטיפת הכלים במטבחים של מסעדות העיר, אבל סיור בתחנה המרכזית של תל אביב מגלה טבחים אריתריאים שמתקתקים מטבח אריתריאי זול ועשיר בצבעים וטעמים

קיצ'ה. צילום: עינת ארליך
קיצ'ה. צילום: עינת ארליך
19 בנובמבר 2014

פעם, לפני שנים רבות, טרום עידן הפיוז'ן, היו המון מטבחים שונים. כל אחד ידע, אהב והכיר רק את מה שהכינו אצלו בבית: העירקים עם הטביט והקובה; התימנים עם הג'חנון, מרק הרגל והקובנה; והפולנים עם החזרת, הגפילטע והרגל הקרושה, והרשימה ממשיכה. כל אחד חי עם המטבח שלו בשלום עד שיום אחד הכור הותך והשפים התחילו לערבב את הכל וליצור מטבח ישראלי חדש. בעשור האחרון צצו בתל אביב מטבחים חדשים, כאלה שפעם רק שמענו עליהם אבל לא הייתה לנו ההזדמנות לטעום. השפים של המטבחים האלה הם הידיים השוטפות והמנקות של כל מסעדה. אין להם מטבח מתוקתק עם מכשור חדיש ששווה הון תועפות, ובכל זאת הם מצליחים ליצור במטבחים הקטנים שלהם, על כיריים פשוטות, אוכל של בית. ואיפה הבית? – אי שם באריתריאה.

אריתריאה גובלת בדרום עם אתיופיה ובמערב עם סודן. מי שטעם אוכל אתיופי ימצא דמיון רב בין שני המטבחים. מלבד השימוש בסוגים שונים של קטניות, חריף מכל הצבעים והרבה תבלינים, אפשר למצוא במטבח האריתריאי, הודות לסמיכות לים האדום, שלל דגים ופירות ים המועלים לרשתות הדייגים בחופים רחבי הידיים שבמולדת. על צמחונות אידיאולוגית הם עדיין לא שמעו, ובקלות אפשר למצוא בשווקיה של הבירה אסמרה בשר בקר, עוף וכבש.

אם המטבח הישראלי הוא שעטנז אחד גדול של תרבויות שונות מכל העולם, גם המטבח האריתריאי בעל השפעות משלו. את המקור של רובן אנו יכולים לנחש, אבל מה שמפתיע הוא שבשנת 1885 באו האיטלקים וכבשו את האזור ובדרך גם השפיעו על המטבח המקומי. הפרושוטו, הפולנטה והפרמז'ן לא התאקלמו יפה, אבל לעומתם המניות של רוטב העגבניות הרקיעו שחקים, והרוטב הזה הפך לשחקן דומיננטי במטבח האריתריאי. במטבחים של המסעדות בתל אביב, האריתריאים הם אולי מאחורי הקלעים, אבל סיבוב קולינרי באזור התחנה המרכזית מראה כמה בקלות היוצרות מתהפכות וההצגה הופכת להיות כולה שלהם.

טיבסי. צילומים: עינב ארליך
טיבסי. צילומים: עינב ארליך

במדרחוב של נווה שאנן השעה היא שעת צהריים מוקדמת וכל העסקים פתוחים. לטעמי, הוא אינו נופל ביופיו מזה של נחלת בנימין ורק הבסטות הקטנות, המסעדות האפלוליות והצלילים של הרחוב מזכירים לך איפה באמת אתה נמצא. מעט אנשים מתהלכים ברחוב והאווירה שקטה ורגועה. פה ושם מישהו קונה ומוכר משהו, אנשים נכנסים ויוצאים ממסעדות בעלות כיתוב זר ונראים שבעים ומחויכים. בכל מסעדה מונחים שולחנות פלסטיק פשוטים שעליהם פרושות מפות פשוטות וצבעוניות ואת הקירות מעטרים תמונות ישנות מהמולדת.

המקום הראשון שבלט לעין הוא המקום של מרים, כמו שמישהו תרגם לי. מרים היא אישה הראויה לכל האמון שלו ראויים טבחים כבדי משקל המעידים על עיסתם. השיחה בינינו, שנערכה בעברית קטועה אך בשפת סימנים איתנה, חשפה ידיים טובות היוצרות את כל המטעמים מהמטבח המקומי. המסעדה הייתה עמוסה בסועדים שניגבו בצוותא ממגשי מתכת רחבים ועגולים סוגי ממרחים שונים. מרים הסבירה שקוראים לזה שירו, מעין נזיד שמורכב מפול, גרגירי חומוס, בצל, שום וג'ינג'ר (20 ש"ח). עם מה מנגבים? פיתות לא תמצאו אבל אינג'ירה יש בשפע. למרות צבעה האפרפר לאינג'ירה יש טעם נייטרלי והיא בעלת מרקם אוורירי במיוחד. מדובר בבצק שנוצר אך ורק כדי לשמש כתחליף למזלג והוא אוסף כל תבשיל ורוטב באופן מושלם. טעים, בריא וצמחוני.

למסעדת מרים

כמה צעדים משם נמצאת המסעדה של אברהם. אברהם הגיע לארץ לפני כמה שנים, עבד בכמה מהמסעדות הטובות בעיר, החליט שנמאס לו ופתח מסעדה משלו. לבוש בחולצת פסים מכופרת הוא פיקד על הסרוויס ביד רמה וחילק בקול חד פקודות לפה ולכאן. לא ברור מי היו המלצרים ומי הלקוחות, והרושם הכללי הוא שאחד למען כולם וכולם למען אחד. אבל כל זה לא היה מפתיע כמו המנגל שהונח על הרצפה ממש במרכז המסעדה. על כיסא נמוך, בסמוך למנגל המאולתר הזה, ישבה לה אישה קטנה וצלתה שלל קבבים. לא היה ברור אם הייתה זו מנת ספיישל או מנה קבועה בתפריט, שכן כולו היה כתוב בשפת האם – טיגרינית. בכל אופן, לצד הקבבים בישלו גם קפה ריחני על הפינג'אן. "פה אוכלים מה שאתה רוצה. כל מה שאוכלים באריתריאה", סיכם אברהם את הביקור.

למקום של אברהם

לפיורי בית קוסי (בית ארוחות הבוקר של פיורי) הגענו בהמלצת בני האריתריאי, שגם הצטרף לביקור ותפס את משבצת המתרגם ושובר הקרח הלאומי. נכנסו למסעדה דרך וילון דק בצבע בורדו. מהמערכת הישנה שעמדה על המקרר בקעה מוזיקה אריתריאית בווליום גבוה כמו בכל המסעדות באזור, ובני הסביר שאנחנו זוכים לשמוע את "אייל גולן" של אריתריאה. מאחורי וילון נוסף, המסתיר את הכניסה למטבח, התגלתה בעלת הבית פיורי, בחורה מתולתלת וחייכנית. היא גדלה בבירה אסמרה עם שמונה אחים, ולמדה לבשל מאימא שלה שבישלה לכולם. בסוף היא גם פתחה שם מסעדה משלה.

פיורי בית קוסי. צילום: עינב ארליך
פיורי בית קוסי. צילום: עינב ארליך

ארבע שנים בתור מנקה בישראל הספיקו לה כדי להבין שאם הייתה לה מסעדה באסמרה, אין סיבה שלא תהיה לה אחת גם בתל אביב וכך נפתח המקום. בני ביקש מפיורי לבשל לנו את המנות הכי מפורסמות וכך התחיל המצעד: ראשונה הגיעה הקיצ'ה (25 ש"ח), קרעי לחם רכים ומטוגנים ברוטב עגבניות סמיך המונחים על אינג'ירה אוורירית לצד סלט פשוט ושמנת חמוצה. הטעמים היו עדינים וניכרה נוכחות קלה של התבלין שבלעדיו הבישול האריתריאי לא יכול להתקיים – ברברה (שבגרסתו הבסיסית מורכב מפפריקה חריפה, כמון והל ונמצא כמעט בכל מנה).

המנה השנייה הייתה גאעת (30 ש"ח) – דייסת בצק המורכבת מקמח ומים. את הדייסה מבשלים בחמאה, ובהגשה יוצרים גומחה קטנה ויוצקים מעט רוטב חריף מתובל באיך לא – ברברה. על יד כל זה שמים כמות בלתי נתפסת של שמנת חמוצה שעוזרת לרכך את טעמי החריף וכבדות המנה. מסתבר שאת המאכל הזה נוהגות הנשים האריתריאיות להגיש לבעליהן אחרי לילה מתיש כדי שיחדשו כוחות ללילה הבא. המנה שהוגשה לנו הייתה עצומה בגודלה ומראש לא היה שום סיכוי לגמור הכל מהצלחת. הנהון מרגיע של בני אישר שהדבר לא פוגע בכבוד של פיורי, וכך הגיעה המנה השלישית – טיבסי לבן (30 ש"ח). "לבן" זה אומר לא אדום ופחות חריף, אבל למרות זאת פלפל ירוק חריף פוזר על המנה שהתגלתה כתבשיל בשר בקר, חתוך לקוביות קטנות עם שום, בצל והרבה לימון. את כל זה אוספים עם האינג'ירה ואוכלים ביחד, ואחרי זה כבר לא נשאר מקום לכלום.

לפיורי בית קוסי

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אנחנו מכירים אותם בעיקר מעמדת שטיפת הכלים במטבחים של מסעדות העיר, אבל סיור בתחנה המרכזית של תל אביב מגלה טבחים אריתריאים...

מאתנרי אשכנזי20 בנובמבר 2014
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!