חומוס משוושה נפתח בשנת 2002, ושכן לאורך השנים ברחוב פינסקר, ממש על פינת בוגרשוב. המקום הפך במרוצת השנים למוסד של ממש, הכולל עדת מעריצים קבועה ומושבעת ששמה לה לנוהג קבע לבוא לנגב חומוס אחרי הים, לצד תושבי השכונה, תל אביבים בכלל, וגם תיירים.

מאז נוגב לא מעט חומוס בפיתה עד שהבניין ברחוב פינסקר נהרס, והבעלים עמוס בר מצא מקום חדש למשוושה, ערך בו שיפוץ יפהפה והחל לחנוך אותו במהלך החודשים האחרונים. הוא המתין לאחרי החגים כדי לערוך פתיחה חגיגית, אבל כולנו כבר יודעים מה קרה אחרי החגים. אז איך אומרים? תכניות לחוד ומציאות לחוד, ואך מזל שהחומוס של משוושה עדיין משובח, וגם עדיין פתוח בשבת.

האיום על הריסת הבניין בפינסקר עמד מעל צלחתו של בר במשך מספר שנים, ולקח זמן עד שהעניין יצא לפועל. בר חיפשאחרי לוקיישין חלופי עד שמצא את האחד ברחוב הרכבת, ממש על פינת לבונטין, מאחורי בית המכס הישן. לשמחתו, גם שני העובדים הנאמנים שלו, גובה וסדיק שעובדים אצלו כבר 15 שנה, הגיעו איתו גם ללוקיישן החדש. על אף האתגר שבמעבר, הוא לא חשש, שכן הוא למוד קרבות וניסיון – החל מהפתיחה בתקופת המיתון של האינתיפאדה, דרך מבצעים, מגפה, ועכשיו גם המלחמה. "חלק גדול מהקהל שלי זה תיירים, שהכי אוהבים לאכול חומוס אמיתי של ישראל" הוא מסביר. "כרגע אין תיירים בכלל, ומי יודע מתי תשוב התיירות".

אז תיירים אולי אין כאן בשפע, אבל תל אביביים ומקומיים יש בהחלט, וכולם אוהבים חומוס גלילי שכזה – את מתכון החומוס של משוושה פיצח בר אחרי שביקר בחומוסיות רבות בגליל, ולמד את הטכניקה של כתישה בעבודת יד. על כן החומוס של משוושה אינו משחתי וחלקלק, אלא גרגרי במידה וערב לחיך. הוא ניחן בטריות ומוגש בחמימות, ואם תרצו, זוהי בעצם סוג של טכניקת סלואו פוד של חומוס – נכתש ביד בכמויות קטנות, מעורבב עם טחינה, מיץ לימון שנסחט במקום ושמן זית משובח. המרקם המדובר של החומוס מאפשר לאכול ממנו גם כמעין סלט עם מזלג – מה שבעצם אומר שלא חובה לדחוף לתוכו שלוש פיתות ואז ליפול מיידית לשנ"צ. כמובן שאנחנו לא שופטים, ובהחלט גם אפשר ואף רצוי כן לדחוף לתוכו שלוש פיתות וליפול לשנ"צ.

הבית החדש של משוושה שופץ למשעי ועוצב כהלכה, והוא מזמין, רחב ידיים ומתאים לישיבה נעימה הרבה יותר השאנחנו רגילים. המתכון של החומוס נותר כשהיה, אך המטבח במקום החדש מאפשר שדרוג בדבר מנות נוספות שמכינים בתנור הגדול והחדיש – תפוחי אדמה אפויים, ופלאפל אפוי, כי מטוגן לא תמצאו פה, בשל הרצון לשמור על הטריות וגם הבריאות. ואם כבר בריאות,יש בתפריט גם סלט סלק נהדר, סלט ירקות קצוץ שחותכים במקום לפי הזמנה, חצילים בטחינה, ציזיקי מופלא ורענן (עם נענע במקום שמיר) וגם סלט עונתי של זעתר טרי וריחני שמביא עמוס מוואדי ערה, ומוסיף לו גבינה צפתית, בצל ושמן זית.

כעת בחורף נוספים גם מרקים שמוכנים כל יום מחדש, ומבוססים על ירקות וקטניות: למשל מרק שעועית בובעס עם שומר, עגבניות וקליפת לימון או מרק עדשים מזין ומרפא. לקינוח ישנו מלבי בעבודת יד שאינו חוטא במתיקות יתרה, ורימונדה ביתית שאין אידאלי ממנה לליווי מנת חומוס הגונה. זמן טוב לבקר במקום הוותיק ולהיזכר במקום עליו דודו גבע כתב לפני 21 שנה שהיא נהדרת. מה אתם צריכים יותר?
חומוס משוושה, הרכבת 12, א'-ה' 11:00-21:00, יום ו' 11:00-17:00, יום ש' 12:00-21:00

• אוכלים שותים
• חומוס
• אוכל רחוב
• אוכל בריא

"כולנו רוצים לנצח את המערכת. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ולאכול הכול ולהישאר רזים. כדי להצליח בכך צריך לנקוט בתזונה בגישה מתונה ולא קיצונית, שמאפשרת לנו לחיות עם המתוקים בשלום. לא לוותר עליהם אלא להיפך – ללמוד איך לאכול מתוקים נכון", כך אומרת תמר שילון (בתו של יגאל שילון, תודה ששאלתם) ושולפת מתוך קופסה פרלין שוקולד נוצץ, שמותאם לתפריטי ירידה במשקל. שילון יודעת מה היא אומרת. כדיאטנית קלינית מוסמכת בוגרת האוניברסיטה העברית בכובע אחד וקונדיטורית בכובע שני ("אנשים לא מבינים איך שני המושגים הולכים יחד"), היא משיקה בימים אלה את שייפ פטיסייר – מותג חדש לקינוחים ללא נקיפות מצפון.

במפעל שבהקמתו הושקעו כמיליון ש"ח מיוצרים פרלינים, בראוניז, עוגיות ועוד מתוקים מועשרים בחלבון וסיבים תזונתיים. הגישה שמאפשרת לחלום בכלל על מתוקים בהקשר לירידה במשקל נקראת Non Diet Approach. שילון, שבילדותה סבלה מעודף משקל, אימצה את הגישה והפכה לפני חמש שנים את המטבח הביתי שלה למעבדה. היא החלה לייצר קינוחים קינוחים מאוזנים מבחינת בריאות וערכים תזונתיים ובעיקר מבחינת טעם.

"אם הטעם לא טוב המוצר לא יעבוד. זה הגורם ההכרחי ביותר" היא פוסקת. חוסר הנכונות להתפשר מתחיל כבר בשלב חומרי הגלם: שוקולדים מבתי הייצור קליבו וולרונה, אבקות חלבון איכותיות ותחליפי סוכר טבעיים.

קולקציית ההשקה של שייפ פטיסייר נחלקת לשניים: פרלינים, חטיפי סניקרס, טבלאות וטראפלס שוקולד מריר, לבן ורובי (היחיד המכיל סוכר) ועוגיות – בלונדי, בראוניז ועוגיות חנק. "שלומי שבת מכור להן", צוחקת שילון. "כששיניתי את היחסים כדי להפוך אותן לפחות חונקות הוא ביקש לחזור למתכון הקודם".

עוגיות החנק פחות חונקות מכפי שצפינו. עם זאת הן מקיימות את ההבטחה, ועוגייה אחת על תקן ארוחת בוקר הצליחה להחזיק אותנו הרבה אחרי שעת ארוחת הצהריים.

כל המוצרים מיוצרים במפעל בנחלת יצחק, שכונת הולדתה של שילון. הם נמכרים בהקפאה במנות מדודות ואישיות, כ-200 קלוריות במארז שאינו מעיק מדי על המצפון גם אם מחסלים את כולו. בשלב זה המפעל מתרכז בייצור ואין בו עמדת מכירה. הזמנת המוצרים נעשית אונליין עד יום שלישי, והם מופצים במשלוח בימי חמישי ושישי. בעתיד תתאפשר קנייה במפעל ויתווסף ליין מוצרים טבעוני.

"צריכת מתוקים היא צורך פסיכולוגי ברובו, ומניעתו עלולה להוביל לצריכה כפולה. שנים לימדו אותנו שאסור לצרוך מתוק אם רוצים להרזות, אך לא דיברו איתנו על המחיר שאנחנו משלמים כדי להיות רזים. בעזרת מתוקים מדודים מתוגברים בסיבים תזונתיים וחלבון אפשר לעבור את המשבר בדרך שאינה יוצרת התנגדות ומסייעת לירידה במשקל", מסכמת שילון. לנו רק נותר להנהן בהסכמה, לנגוס בעוד בראוני ולהאמין שעד החגים אנחנו נכנסות לג'ינס מהתיכון.
שייפ פטיסייר, נחלת יצחק 28, תל אביב, 052-4881818, הזמנותבאתר

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• קינוחים
• אוכל בריא

• Facebook
• Twitter
• Email

כשלמדתי לתואר ראשון באוניברסיטת תל־אביב בחוג למזרח אסיה ויפנית, אחת המילים הראשונות שהמרצה חזרה עליהן היתה "בנטו". מדובר בקופסת אוכל שאיתה מגיע כל ילד לגן, ופותח בהתרגשות כדי לראות את פאר היצירה שאמו הכינה לו. זוהי גם הקופסה שאיתה מגיע הבעל לעבודה ומתחרה עם הקולגות שלו על האהבה שהכניסה לתוכה האישה. יש חנויות לרכישת בנטו ביפן ומחלקות מיוחדות בסופרמרקטים שמיועדות לבנטו.
בקיצור, בנטו היא קופסה שיש לה חיים בפני עצמה.

במרחק של כמעט 20 שנה מאותה סטודנטית שרק למדה את המילה ואת משמעותה, הגעתי ביום שישי אחד עם עוד מספר משתתפות לסדנת בנטו.

על המלאכה מנצחת ליאת לופט־מוריטו, שהשם שלה מצביע על מקורות ישראליים וגם על החתונה היפנית שהייתה לה. לופט־מוריטו נשואה למיצורו והם חיים בשכונה קטנה ושקטה בטוקיו עם שלושת ילדיהם. הבן הגדול אוכל בבית הספר, אבל את שני הקטנטנים ליאת שולחת כל בוקר עם בנטו מוקפדות ומותקנות כהלכה.

"החברות היפניות שלי לימדו אותי איך עושים את זה", היא מספרת. "ישבתי גם עם ספרים ללימוד מנות בנטו, עבדתי על זה, ניסיתי והשתכללתי. הילדים חוזרים הביתה עם בנטו ריקות. הם אוכלים את הכל. כך מחנכים אותם".

מתברר שלא רק בארץ, אלא גם ביפן יש תחרות סמויה בין האימהות. אם פה התחרות מתבטאת ב"מי השקיעה יותר בסנדוויץ' של הילד", ביפן זה "מי השקיעה יותר בבנטו".

"אימהות מתגאות שהן התעוררו בחמש בבוקר כדי להתחיל להכין את קופסאות האוכל לילדים. הן מכינות גם לגברים שלהן בנטו גדול יותר. ביפן אין מחוות אהבה מילוליות ופיזיות. בנטו מושקעת נחשבת מחוות אהבה. הנשים היפניות עושות זאת גם כדי לחסוך כסף, כדי שהגבר לא יאכל בחוץ".

אנחנו מתחילות לעבוד. לופט־מוריטו מסבירה שהטעמים ביפן הם נפלאים, אבל האסתטיקה חשובה לא פחות. מגיל צעיר הילדים לומדים את חשיבות התזונה הבריאה. החינוך מתחיל בגן, שם לומדים על שלוש קבוצות האוכל. הצהובה היא פחמימות, הירוקה פירות וירקות והאדומה סידן. בכל קופסת בנטו צריכים להיות נוכחים אלמנטים מכל הקבוצות. הכמויות לא גדולות מדי אלא מדויקות.

אנחנו מכינות כדורי אורז (קבוצה צהובה) ומעצבות אותם בצורות שונות של ארנב או לב ומוסיפות תירס לעיניים ואף מאפונה (ראו מתכוני אורז מצורפים). מהקבוצה האדומה אנחנו מכינות טמגו יאקי, שהיא חביתה יפנית. לשתי ביצים מוסיפים כפית סוכר וקורט מלח. מוזגים חצי מכמות הביצים למחבת משומנת, ואחרי טיגון קצר מגלגלים אותה לרולדה לקצה השני של המחבת. מוסיפים את החצי השני של הביצים, ואחרי טיגון קל מגלגלים חזרה. נוצר גליל חביתה עבה למדי, שאותו פורסים לפרוסות.

מהקבוצה הירוקה אנחנו מכינות ירקות, שמהם אנחנו קורצות בעזרת שבלונות פרחים (פרוסות מלפפון וגזר שאודה מעט לפני) וחיפושיות מעגבניות שרי ואצות נורי. אנחנו גוזרות רצועות נורי ומחוררים במחורר עיגולים, שאותם אנחנו מדביקים עם מעט מים לעגבניית השרי.

את כל זה מסדרים בתוך הקופסה לפי הקבוצות, בעזרת מחיצות שניתן להכין מעלי חסה.

מתי את קמה כדי להכין בנטו?

"היום אני מכינה שתי בנטו בעשר דקות. זה אולי כמה דקות יותר מכריך. אני קמה בשבע בבוקר, והילדים צריכים לצאת בשמונה. את הדברים שאפשר אני מכינה מראש, למשל אורז במכונה שאני מכוונת על טיימר, וגם דברים שנשארו מהערב לפני".

"הבנטו הוא ערוץ תקשורת בין האם לבן", היא מסבירה. "הילד מרגיש את ההשקעה של האם. כשהילדים חוזרים הביתה ואומרים לי שהיום הבנטו היה טעים – זו הרגשה נפלאה".

• אוכל
• אוכל יפני
• בנטו
• עם הילדים
• אוכל בריא

• Facebook
• Twitter
• Email

"בחיים צריך לדעת לקחת גם זמן להפסקה!", ניסתה הטבעונית להחדיר קצת שכל בראש חברתה הצמחונית, "בעיקר כשמדובר בהפסקת אוכל!", הוסיפה, אך מכיוון שהצמחונית כבר ניתקה – הטבעונית הבינה שזהו אחד הימים שבהם תצטרך למצוא לעצמה סיפוק ללא חברתה שעסוקה לפעמים במסלולים, צלמים ושטיחים אדומים. ביתא קפה היה המקום שבו מצאה לעצמה ארוחה חמה, נעימה ומלטפת שעושה חשק לגמור הכל מהצלחת כמו ילדה טובה.

מתוך מבחר אופציות בתפריט הטבעוני (שבינתיים מוגש רק לסועדים ששואלים על אופציות טבעונית) היא התלהבה מסלט של קיץ – אורז אדום, צנונית, ארוגולה, בצל ירוק, קליפת לימון, שקדים קלויים ופטרוזיליה (44 ש"ח) שהזכיר לה שלפעמים השלם עולה על סך חלקיו. עם מנת אספרגוס צלוי (שעושה לעצמו בילד־אפ מוצדק בתפריט) על סלט קרוטוני שאור ברוטב לימון כבוש וצ'ילי, היא החליטה שזה זמן טוב להפסקה בדיאטה והזמינה גם פלפל ממולא באורז, צנוברים, עשבי תיבול לצד סלט אפונה, עגבניות שום ובצל ירוק (56 ש"ח).

הפלפל אמנם שיחק תפקיד חשוב בערב שלה, אבל דווקא כריך טחינה וירקות גנב את הארוחה (בעזרתם של אריסה, מלפפון, חסה, ארוגולה ונענע – 40 ש"ח, במקור עם ביצה). השעה המאוחרת לא אפשרה לטבעונית להזמין ארוחת בוקר (שקשוקה טבעונית עם עדשים שחורות ותרד, לחם שאור ושני משקאות – 60 ש"ח) ומעט המודעות שעוד נשארה לה לא אפשרה לה ללכת עד הסוף עם פסטה ברוטב עגבניות (46 ש"ח), אבל קינוח מוס שוקולד וחלב קוקוס עם קרם טחינה, על עוגית פולי קקאו (כלומר, וואוו, מה לעזאזל זה היה?) היה ההוכחה החומה, הלבנה, השחורה, הקשה והרכה לכך שאוהבת הפסקות ככל שתהיה, היא לא תמיד יודעת להפסיק.

מבחן הסויה:סופגים עלינו, בחברות.

חכמת הטופו:כשמשהו נכנס לפה של מישהו, שני הצדדים אמורים ליהנות.

מה עושים הקרניבורים:תגידו שאתם טבעונים ותקבלו את התפריט שלנו!

לביתא קפה

• אוכלים שותים
• טבעונות
• כת הסייטן
• אוכל בריא
• בתי קפה
• שוקולד
• אחוכל
• אוכל טבעוני

• Facebook
• Twitter
• Email

אחרי כמה שנים שהציעו לנו רק מנות חדשות, מקוריות, עם שמות שאף פעם לא שמענו עליהם, האחים הזכאים מהטבעונית זכאים, החליטו לשנות גישה (או יותר נכון, היו במוזה הנכונה לזה) ולכנות מנות בשמות מוכרים מעולם הבשר הקרניבורי – מהלך שעורר הדים רבים. אחרי שהתמקמו להם ונהיו חלק ארי בנוף הטבעוני, חש הראל זכאים ברצון, נטול הבושה, לתת למנות שלו שמות שבהם היה משתמש בימים הרחוקים שבהם עוד אכל בשר.

אז אחרי ההמבורגר אבטיח, שנמכר בקיץ כמו גרעינים, ולצד שווארמה (פטריות מלך היער על גראטן תפוחי אדמה וסלסה של עגבניות טחינה שמזכירות טעם של נקניקיות), מצטרף לחם הסטייק לשורת יצירות האמנות שמבשל זכאים. המנה – שתמונתה עלתה בסופ"ש לרשת בצירוף הטקסט "סטייק לחם שיצא מהתנור קריספי וחם, מונח על איולי שום מלא לימון ולב חצוי של חסה ערבית" – עוררה תגובות רבות והיו לה מאות שיתופים, אבל גם העלתה גיחוך, או חיוך, ויצרה סביבה דאחקות רבות

מדובר בפרוסת לחם קלוי עבה המונחת על איולי שום ולימון ומלווה בפלחים גדולים וטריים של חסה רומית. המלצר הדגיש בפנינו שזאת מנה שכל אחד יכול לאכול בדרכו, עם הקומבינציות שהוא בוחר מבין שלושת מרכיבי המנה: חסה עם איולי, לחם וחסה, לחם ואיולי, או הכל יחד. כל הקומבינציות היו מוצלחות, אבל בעיקר אלה שהגיעו עם ביס מהסטייק. נתח הלחם היה עסיסי ושומני והאיולי עשה לו טוב, כמו ממרח טעים מאוד. בכלל, העובדה שאוכל טבעוני יכול להיות מושחת וטעים גרמה לנו הנאה רבה. את מה שנשאר על הצלחת (איולי ושומן) ניגבנו עם עלי החסה המפתים. זאת מנה טעימה מאוד כסייד דיש, לא כמנה עיקרית, אבל לגמרי שווה את המחיר – 39 ש"ח. ככה זה, על שחיתות משלמים, ולא משנה איך קוראים לשחיתות הזאת: סטייק או אחוריים של פרה, כל עוד אף פרה לא מתה בשבילה.

• אוכלים שותים
• זכאים
• אוכל בריא
• אחוכל
• המבורגר