היוצר יונתן בלומנפלד כותב על הצגתו החדשה "המון מה להפסיד" שעולה מחר בצוותא. כן, היא מדברת על סוף העולם אבל לא, היא לא קשורה לקורונה אלא לניו יורק ולקואצ'ינג. מה ששמעתם
בניגוד למה שמצופה ממחזמר חדש על סוף העולם, האחד הזה דווקא לא נכתב בימי הקורונה. למעשה הוא החל להיכתב שנתיים לפני כן, ב-2018. הייתי אז בתקופה מאוד לחוצה בחיים ולא יצאתי לחופשה כבר כמה שנים. באיזשהו שלב כל הגוף שלי התחיל לכאוב, ובכל לילה הייתי מתעורר בבהלה מסיוט אחר על סוף העולם (או כמו שהמבוגרים קוראים לזה – חרדות).
הבנתי שאם אני לא אברח מיד לאיזו חופשה, המצב יהיה גרוע מאוד.
כמו האדם שלא יודע לעזור לעצמו שאני, מכל המקומות שהייתי יכול לטוס אליהם כדי לנוח, בחרתי בריזורט המרגיע והמרפא – העיר ניו יורק. על רקע החלומות האפוקליפטיים שלי, הסתובבתי ברחובות ולא הצלחתי להבין איך העיר הזאת מתפקדת ולא קורסת לתוך עצמה. מיליוני אנשים ברחובות, כל אחד יודע לאן הוא אמור ללכת ומה הוא אמור לעשות, ואפילו כשמתרסק פה מטוס אל תוך בנין, אז מנקים את זה, כמו פצע שמגליד, והעיר חוזרת לעצמה.
![מתוך ההצגה "המון מה להפסיד". צילום: דן יהודה](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/01/WhatsApp-Image-2022-01-09-at-14.32.38-750x500.jpeg "מתוך ההצגה "המון מה להפסיד". צילום: דן יהודה")
זה נראה לי פשוט הזוי, אז כדי לנסות וליישב את העניין עם עצמי, התחלתי לכתוב לעצמי כל מיני שירים וסצינות על סוף העולם.
הסתובבתי עם הטקסטים האלה בערך שנתיים בלי לדעת מה בדיוק אני רוצה לעשות איתם, עד שהגיעה הקורונה, ובקורונה הגיע מי שיחבר בין כל הקטעים, הגיבור של ההצגה – גֶּלֶד. מין לוזר כזה, חסר כישורים נראים לעין, אבל אופטימיסט ברמה של הפרעה נפשית, ואם זה לא מספיק – מכור לקואצ׳רים והרצאות מוטיבציה.
בהתחלה לא הבנתי למה הדמות הזאת נולדה לי בראש בכלל. מה הוא קשור עכשיו? איך הוא כזה אופטימי? הוא רואה בכלל מה הולך בחוץ? ולמה הוא בא דווקא אלי, שבניגוד אליו כבר קניתי 200 קופסאות שימורים ואולר חדש כדי להתמודד עם האפוקליפסה, שהפעם ברור שהולכת לבוא. אני זוכר שאפילו כעסתי עליו מרוב שלא הבנתי אותו (כעס שלרוב הופנה לבת הזוג שלי עם צעקות כמו ״למה הוא ככה?! איך אני אמור לכתוב דמות שאני לא מבין?!״, ובכלל זאת הזדמנות טובה לעצור ולהודות לה).
![מתוך ההצגה "המון מה להפסיד". צילום: דן יהודה](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/01/WhatsApp-Image-2022-01-09-at-14.33.23-750x500.jpeg "מתוך ההצגה "המון מה להפסיד". צילום: דן יהודה")
אבל גלד התעקש להישאר, ואני לא הצלחתי לחשוב על שום דבר חוץ ממנו, אז פשוט ויתרתי – אני לא אצליח להבין את גלד. יכול פשוט להיות שבתוך כל הפסימיות של הקורונה ומשבר האקלים וכל הג׳אז הזה, הייתי חייב להמציא לעצמי איזה קול שיגיד לי סיסמאות קואצ׳ינג לא הגיוניות כמו ״גם אני פעם חשבתי שהמילה מכשול מגיעה מהמילה להיכשל אבל אז גיליתי שהיא בכלל מגיעה מהמילה אתגר״. קול שאני אבוז לו בהתחלה, אבל לאט לאט לא ישאיר לי ברירה אלא ליפול בקסמיו.
וככה בעיה כמו סוף העולם פגשה תחום של פתרונות כמו קואצ׳ינג, ונולד המחזמר ״המון מה להפסיד״. מחזמר על גלד, שברגע שהוא שומע בחדשות שהשמש החלה להתנפח ונותרו לכולם 12 שעות לחיות, הוא יוצא לחפש את האדם היחיד שלדעתו יכול להציל את המצב – הקואצ׳ר והמנטור שהוא מעריץ, צצי דובדבני.
ועוד מילה קטנה – על המחזמר הזה עבדתי בזמן הקורונה, בין הסגרים, עם קאסט של שחקניות ושחקנים ויוצרות ויוצרים, שאלמלא האופטימיות שלהם עצמם, לא היינו מצליחים לצלוח את התקופה הזאת. אין לי מספיק מילים להודות לכל אחת ואחד מהם על הרעיונות המעולים, האווירה הנעימה בחדר החזרות, ובעיקר החברות. יצרנו את המחזמר הזה ביחד (אבל אם מישהו שואל, אז בת הזוג שלי עשתה הכל.
"המון מה להפסיד" של תיאטרון האינקובטור תוצג לראשונה מחר (10.1) בצוותא.לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים
