Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

אלון לי גרין

כתבות
אירועים
עסקאות
המחאה החברתית של קיץ 2011. צילום: זיו קורן

יצאנו לראות איפה גרים היום אנשי מחאת האוהלים

יצאנו לראות איפה גרים היום אנשי מחאת האוהלים

בקיץ 2011 יצאו דפני ליף, סתיו ושפיר ורבים אחרים לשדרות רוטשילד כמחאה על מחירי הדיור. חזרנו אליהם אחרי חמש שנים כדי לראות מה נשתנה ואיפה הם גרים היום

המחאה החברתית של קיץ 2011. צילום: זיו קורן
המחאה החברתית של קיץ 2011. צילום: זיו קורן

ביום שישי האחרון עלתה שורת סטנדאפיסטים צעירים על במת האוזןבר במטרה להיכנס חזיתית בדפני ליף, במסורת ערבי הרוסט (Roast) המוכרים של קומדי סנטרל. "חמש שנים עברו מאז שליף גררה את כולנו לרחוב, גרמה למאות אנשים לא להתקלח ולעוד יותר אנשים להיות בהופעה של שלמה ארצי", נכתב בעמוד האירוע. "אחרי חמש שנים אנחנו יכולים להגיד בוודאות – זה היה על פארש, כלום לא השתנה כאן, ועכשיו זה הזמן שלנו לנקום".

ליף נצלתה כהוגן. היא סומנה כאימו הפוליטית של יאיר לפיד (תם אהרון: "חשבת שאת צ'ה גווארה? את בעצם טומי לפיד"), שמה הפך לבדיחה (גלית חוגי: "למה את מכריחה אותי לקרוא לך בכינוי חיבה? אני לא מבקשת ממך לקרוא לי גלונה") בחירותיה האופנתיות הוגחכו (שיר ראובן: "באמת חשבת שאת יכולה להנהיג מחאה רצינית עם כובע קש?") כמו גם הביוגרפיה שלה (יואב רבינוביץ': "מי יותר מתאימה לנהל מהפכה חברתית מעורכת וידאו מכפר שמריהו?"). אבל בסוף הערב, כל המשתתפים והנוכחים שבו לדירותיהם – שמחיריהן עלו מאז המחאה החברתית ב־30 אחוז לכל הפחות. הבדיחה על חשבונם. על חשבוננו.

ובכל זאת, יש להעריך את הרגע שבו צעירי תל אביב מרשים לעצמם לאמץ עמדה אירונית אל מול כישלונה המעשי של המחאה. חשיבותו של קיץ 2011 הייתה בסדק שנפער בציניות האוטומטית שאפיינה את יחסם של רבים לפוליטיקה; זה היה רגע משכר של אמונה ביכולות שלנו כקבוצה. אך החזרה לעמדה האירונית היא לא התפכחות מחוויה שקרית, אלא השלמתו של תהליך חשוב של החלמה. למאבק הבא אנחנו נצא חכמים יותר.

חמש שנים אחרי הקיץ ההוא ניסינו לבדוק היכן נמצאים בוגרי המחאה, אלה שהובילו אותה מהימים הראשונים על אותו ציר של עיבוד והשלמה. ליף, אם תהיתם, התייאשה משדרות רוטשילד והרחיקה עד לעג'מי. כיום היא משמשת כיום כמעין פרזנטורית לאפליקציהFairi, הקוראת להמונים לדרג את הדירות שהם שוכרים במטרה להקל על השוכרים הבאים. איציק שמולי הספיק להפוך מיו"ר התאחדות הסטודנטים לחבר כנסת מטעם המחנה הציוני ולהעתיק את מגוריו ללוד, במסגרת פרויקט לשיקום שכונות. חברתו למפלגה, סתיו שפיר, דווקא שיפרה את מעמדה (בכל זאת, חברת כנסת) וזנחה את דירת השותפים היפואית שהתגוררה בה לטובת דירה שכורה בתל אביב. עם האחרים ביררנו מה הם זוכרים לטובה מקיץ 2011, מהם הלקחים שהפיקו ממנו ואם שוק הדיור ממשיך להתאכזר אליהם. רובם ככולם עדיין מאמינים שעוד ניתן לעורר שינוי של ממש בשוק הדיור הישראלי. מצד שני, האם היינו באמת מרשים
להם לענות אחרת?

ברק לוי סגל, 32

מנהל קמפיינים

"החלפתי מאז המחאה שתי דירות. לשמחתי לא נאלצתי לעבור מסיבות כלכליות. למעשה, למעט שנתיים בתקופת האוניברסיטה שבהן גרתי ברחוב איינשטיין מעולם לא גרתי בתל אביב. לא נאלצתי לעזוב אותה, שהרי מעולם לא באמת גרתי בה לאורך זמן. אפשר להגיד אפילו ששיפרתי את מצבי. היום אני גר בצמוד בצומת חולון, משלם גרושים, ויש לי גינה של 100 מ"ר. עבור אחרים המחירים בהחלט עלו ועוד יעלו בעקבות כשלים מבניים, ביורוקרטיים והרבה פוליטיקות של מקורבים ושחיתות. עוד דרך ארוכה לפנינו, אבל אין ספק שהמצב היה הרבה יותר חמור אלמלא המחאה והאירועים שקרו מאז".

וואלה. דברים שרואים מחולון כנראה. מאז המחאה התבטאת ופעלת בעיקר נגד שחיתות. אתה מעודד מההרשעה של דנקנר באשר להרצת המניות?

"ההרשעה של דנקנר לא מחדשת הרבה. הרי מדובר באדם שביצע לכאורה הרבה מהלכים לשמירה על מונופול שפגע במשפחות רבות לאורך השנים, ואין לשמוח בנפול אויבינו. אני מאמין שגם יצחק תשובה וכל השאר ייפלו אחריו".

ברק לוי סגל. צילום: איליה מלניקוב
ברק לוי סגל. צילום: איליה מלניקוב

אלון־לי גרין, 28

פעיל חברתי ופוליטי

"בשדרה כמעט לא ישנתי. למען האמת, בחודש וחצי הראשונים למחאה, עד אחרי צעדת המיליון, כמעט לא ישנו בכלל. היינו עובדים מכל מיני משרדים, דירות ובתי קפה משעות הבוקר המוקדמות עד שלוש או ארבע בלילה, ישנים שלוש שעות וחוזר חלילה. אחרי צעדת המיליון החלו מאהלים רבים ברחבי הארץ להתקפל ופעילים רבים חזרו לשגרת חייהם. הטעות שעשינו באותם הימים הייתה שלא ידענו לתרגם, עוד בימי השיא של המחאה, את הכוח העצום הזה שהתגייס למען שינוי חברתי עמוק בחברה שלנו לכוח מאורגן וארוך טווח, לתנועה חברתית־פוליטית".

כמה דירות עברת מאז?

"שלוש. בדירה שגרתי בה בזמן המחאה שילמתי 2,500 ש"ח על השכירות עם שותפה אחת, מאז גרתי בדירת שותפים ביפו עם עוד שלושה שותפים שבה גם שילמתי 2,500 ש"ח, והיום אני גר בדירה עם בן הזוג שלי, שבה אנחנו משלמים יחד כ־5,600 ש"ח לפני חשבונות. ברור שמאז המחאה לא חל שינוי חיובי בשוק הדיור. המחירים האמירו, מצב הדירות נשאר מוזנח כשהיה ולא הופיע כאן, אפילו פעם אחת, פתרון דיור רציני מצד הממשלה או העירייה".

אלון-לי גרין. צילום: איליה מלניקוב
אלון-לי גרין. צילום: איליה מלניקוב

שיר נוסצקי, 31

מנכ"לית המשרד לתקשורת חברתית

רגב קונטס, 40

במאי ומרצה

"הטריגר לצאת מהבית למאהל היה הטלפון מדפני", נזכר קונטס, "היא התקשרה אליי שבוע לפני והזמינה אותי להצטרף אליה לתכנון המחאה. זה התאים לנו בדיוק, כיוון שבעל הדירה של שיר ושלי בדיוק ביקש שנפנה את הדירה במיידי אחרי כמעט עשור של מגורים. הייתי זקן החבורה, אז בן 35, ובגיל שאנשים כבר מפסיקים לחפש הרפתקאות ומהפכות ומחאות ומחפשים בעיקר לקנן, אבל מה לעשות שזרקו אותי מהקן שלי. מהר מאוד הפסקנו לישון בשדרה, בעיקר כי הפסקנו לישון. המחאה גדלה במהירות ונאלצנו לוותר על הכל ולעבוד באינטנסיביות, ועוד במקצועות שלא התנסנו בהם קודם לכן כמו הדיפת ספינים מושחזים של אלופי הארץ בתקשורת".

מה היה מוציא אתכם לשדרה היום?

"אני לא חושב שיש משהו שהיה מוציא אותי לגור שם היום. כל מי שלקח חלק מרכזי במחאה שילם מחיר אישי כבד. מה לעשות, המהפכה טובה למדינה אבל רעה מאוד למהפכנים".
"במובן מסוים עד היום לא ממש חזרנו הביתה" מוסיפה נוסצקי, "עם זאת, רק אחרי בחירות 2013 זה הכה בי שהמחאה בצורתה המקורית נגמרה ושבמשך הרבה זמן ניסינו להחיות גופה שכבר הרקיבה".

מתגעגעים לתקופה ההיא?

"אנחנו מתגעגעים למחירים שהוציאו אותנו לרחובות. רגב ואני גרים בשכירות באותה דירת שלושה חדרים בתל אביב שגרנו בה אז. רק שהיום אנחנו משלמים 30 אחוז יותר".

שיר נוסצקי ורגב קונטס. צילום: איליה מלניקוב
שיר נוסצקי ורגב קונטס. צילום: איליה מלניקוב

רועי נוימן, 32

יועץ תקשורת

"שבועיים לפני הירידה לרוטשילד דפני הזמינה אותי למפגש בבית שלה. זאת הפעם הראשונה שישבתי בחדר עם קבוצה של אנשים שלא פחדו להגיד שהחיים שלהם לא מושלמים ושקשה להם להתקיים. כולנו היינו אנשים עובדים שלא הצליחו לסגור את החודש, בתחושת ייאוש גדולה מאוד. מהיום ששמנו את האוהל הראשון ברוטשילד עזבתי את העבודה והייתי שם עד שפירקו את המאהל".

ולאן התגלגלת משם?

"עד יולי 2014 שילמתי 3,400 ש"ח על דירת 20 מ"ר במרכז תל אביב. עברתי מאז לדרום העיר, שם אני מוציא הרבה יותר על דיור ובאחוזים גבוהים יותר מהמשכורת שלי".

היית עושה את זה שוב?

"בטח, רק שמישהו יקרא לי. הרי לא באמת עזבנו את השדרה. המחאה ממשיכה בהמון דרכים עד היום, ממאבק הגז, לקונגרס החברתי, לפתרון מצוקות הדיור ולעשרות המאבקים שמתנהלים. אבל בסופו של דבר הפתרונות חייבים לבוא מהממשלה ומהעומד בראשה. חמש שנים אחרי, אפשר להגיד בוודאות שנתניהו לא הולך לשפר את חיי האזרחים בישראל".

רועי נוימן. צילום: איליה מלניקוב
רועי נוימן. צילום: איליה מלניקוב

ג'וליאן פדר, 34

איש תקשורת ותוכן

"במהלך תקופת המחאה סיבלטתי את הדירה שלי בפלורנטין ונדדתי ברחבי הארץ למשך תקופה של כחצי שנה. בחלק מהזמן הזה שהיתי בשדרה, ובחלקו – במוקדי מחאה אחרים בארץ, בעיקר בבאר שבע, ירושלים וחיפה. לאחר שמאהלי המחאה ברחבי הארץ התפנו החלה תקופה קצרה של השתלטות על מבני ציבור נטושים, כדי לדרוש מהעירייה להשמיש אותם לרווחת הכלל. אחרי התקופה הזאת עברתי לדירת השותפים שבה אני מתגורר היום והמשכתי להיות פעיל במשך עוד כמה שנים. אפשר להגיד שאני משלם בערך את אותו הסכום. אז גרתי לבד בדירת חדר מחולקת, וכיום אני גר בדירה מרווחת עם ארבעה שותפים נוספים. בכל מקרה, שוק הדיור ימשיך כנראה להיות משוגע עוד הרבה מאוד זמן. בעיניי זה בעיקר סימפטום ואין באמת סיבה להתייחס אליו כאל אבן הבוחן למצב החברתי הרחב יותר בארץ".

מה היה מוציא אותך לגור בשדרה כיום?

"אני לא חושב שמה שהחברה הישראלית צריכה היום זו תנועת מחאה המונית, ולכן לא הייתי שב למאהל. מה שהחברה הישראלית זקוקה לו היום הוא בחינה מחדש של המצב שלנו ושל המקום שאליו אנחנו רוצים להגיע במבט רענן. אין צורך באוהל בשביל זה".

ג'וליאן פדר. צילום: איליה מלניקוב
ג'וליאן פדר. צילום: איליה מלניקוב

יונתן לוי, 31

עמית מחקר במכון מולד וסטודנט לתואר שני ב־LSE, לונדון

"מאז המחאה עברתי דירה פעמיים, ואז עזבתי ללונדון. באחת הפעמים בעל הבית שלי פשוט החליט בוקר אחד שהוא פולש לדירה שלנו ותולש מהמטבח את הכיור. נאלצנו לעזוב כי לא היה לנו איך להכין אוכל. שום דבר לא השתנה בשוק הדיור מאז המחאה ואין פלא: הממשלה לא באמת נקטה שום צעדים משמעותיים – רק מיחזרה שוב ושוב תחת שמות שונים את אותה גישה כלכלית כושלת שהביאה אותנו מלכתחילה למצב הנוכחי. ההתקדמות היחידה הייתה חוק השכירות ההוגנת של סתיו שפיר. גם אותו הממשלה דאגה לעקר כמעט לחלוטין מתוכן, אבל הוא בכל זאת מסמן התקדמות. זו הפעם הראשונה זה עשרות שנים שהמדינה מתערבת בשוק השכירות".

למה עזבת ללונדון? היה לזה קשר למחירי הדיור?

"לא עזבתי. אני לומד כאן לתואר שני בתיאוריה פוליטית, וזה בהחלט קשור למחאה. אין יום שאני לא חושב עליה".

יונתן לוי. צילום: שרי קירשנר
יונתן לוי. צילום: שרי קירשנר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בקיץ 2011 יצאו דפני ליף, סתיו ושפיר ורבים אחרים לשדרות רוטשילד כמחאה על מחירי הדיור. חזרנו אליהם אחרי חמש שנים כדי...

מאתגיא פרחיונועה בונה7 ביולי 2016
עוד קצת ואנחנו בהודו. מלצרים (צילום: shutterstock)

דור הולך ונעלם: בעלי עסקים בתל אביב מדווחים על מחסור במלצרים

דור הולך ונעלם: בעלי עסקים בתל אביב מדווחים על מחסור במלצרים

בוסים פוגעניים, יותר מדי בתי עסק או פינוק: מה מרחיק אותנו מלהחזיק מגש? נחשו מי מאשים את העובדים

עוד קצת ואנחנו בהודו. מלצרים (צילום: shutterstock)
עוד קצת ואנחנו בהודו. מלצרים (צילום: shutterstock)

"אני באמת לא מבין איך הגענו למצב שאף אחד לא רוצה לעבוד בתל אביב. כולם פה בוכים שאין להם מה לאכול ואין להם אגורה, אבל הברים, בתי הקפה והמסעדות מפוצצים. כל כך מפוצצים שבעלי הברים והמסעדות מחפשים עובדים אבל אף אחד לא רוצה לעבוד!", כתב גונדה כתר יניב, דמות ותיקה בחיי הלילה בעיר וכיום הבעלים והמנהל של דה פהפה פיצה נפוליטנה, בפוסט פייסבוק שהציף נושא כאוב בעולם המסעדנות.

כתר יניב מאשים את העובדים. "אני מוצא את עצמי עושה סידור ולא מצליח למלא שבוע", הוא אומר. "הדור השתנה: כולם בים, במסיבות טבע ובמועדונים. ומצד שני הדרישות עלו. המעסיקים רחוקים מלהיות מושלמים אבל אני מאמין שתנאי ההעסקה למלצרים בתל אביב הם יותר מטובים. בחיי הלילה המשכורות מצוינות ואדם מרשה לעצמו לעבוד פעמיים בשבוע ועושה טובה למעסיק שהוא בכלל מגיש משמרות".

"יש תחושה בעיר שההילה סביב התפקיד ירדה", מחזק רן קרן, שותף באיסמי סלמה ובטנג'יר. "זה לא השכר כמו שאף אחד כבר לא רוצה להרגיש שהוא משרת מישהו".

אלון-לי גרין (צילום: איליה מלניקוב)
אלון-לי גרין (צילום: איליה מלניקוב)

אלון־לי גרין, פעיל חברתי העומד מאחורי קידום חוק המלצרים המבקש מתן זכויות עובדים ושכר בסיס למלצרים, לא ממהר להאשים את דור ה־Y בנושא. "בשנים האחרונות החלו התאגדויות של ארגוני עובדים בעיקר בעולם ההייטק ובחברות הפרסום. העובדים בחברות אלה הם בדרך כלל צעירים שהתחילו לדרוש זכויות. המלצרים הם החברים של אותם עובדים. התודעה של מתן זכויות הפכה להיות נחלת הכלל, וגם המלצרים רוצים שיפסיקו לנצל אותם. אני מבין את הצעירים שלא רוצים למלצר, המעסיקים הם לרוב חמדנים ופוגעניים".

מאיה, מלצרית בבר שכונתי שעומדת להתפטר, מחזקת את הטענה. "מלצרים לא יודעים לעבוד. אנשים באים כדי לשתות חינם ועל הדרך אולי לעשות 50־60 ש"ח לשעה", היא אומרת. "זה לא קשור לפינוק. אני רוצה להפסיק למלצר כי המעסיקים נותנים לך את התחושה שאם אתה עובד במקום אז אתה נתון לו. אין לי זכויות בתור עובדת. אף אחד לא עושה עם זה שום דבר כי כולם תופסים מלצרות כעבודה זמנית לפני העבודה 'האמיתית'".

"יש יותר מדי בתי עסק בעולם המסעדנות", מוסיף שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות בישראל, עוד זווית לדיון. "לא הניהול מגבוה ולא הפינוק של המלצרים הוא שיוצר את הבעיה. האינפלציה לעסקים היא שגורמת למחסור במלצרים". ברמן גם ציין שבכנס איגוד המסעדות הקרוב, שייערך ב־27.6 במלון דן פנורמה, יהיה מושב מיוחד בנושא מצוקת כוח האדם בעולם המסעדנות.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בוסים פוגעניים, יותר מדי בתי עסק או פינוק: מה מרחיק אותנו מלהחזיק מגש? נחשו מי מאשים את העובדים

מאתנועה בונה10 במאי 2016
לבלות כמו מלכים (צילום: שאטרסטוק)

מה לעשות היום (19.4)

מה לעשות היום (19.4)

הסרט המדובר של HBO, יריד פסח עם אלפי ספרים וקרקס שהילדים שלכם לא ישכחו (בשנה הקרובה). כל מה שכדאי לעשות היום

לבלות כמו מלכים (צילום: שאטרסטוק)
לבלות כמו מלכים (צילום: שאטרסטוק)

"Confirmation"
שלושה ימים לאחר השידור בארצות הברית יעלה גם בישראל הסרט המדובר של HBO העוסק בסערה שהתפתחה סביב פרשת הטרדות מיניות בבית המשפט העליון וקשר השתיקה שנוצר סביבן. yes3, 22:00

שני פלג בלבונטין
מאז אלבום הבכורה הנהדר שלה מ־2011 אנחנו מחכים בשקיקה לחומר חדש מהיוצרת שאולי, רק בטעות, אתם עוד לא מכירים. אם לשפוט על פי הופעות הסולו האחרונות שלה, יש סיכוי לא רע שאתם הולכים לדמוע.לפרטים נוספים

אביב באחים גרין – יריד פסח ענקי
ממש לפני ערב החג, חנות הספרים העצמאית והחמודה "האחים גרין" פותחת יריד של אלפי ספרים ב־10 ש"ח בלבד, 20 אחוז הנחה על כל המלאי הרגיל של החנות, מתנות לפסח והגדות לליל הסדר.לפרטים נוספים

"אור נגדי" – מאיה ז"ק
בתערוכת היחיד החדשה שלה ממשיכה מאיה ז"ק לעסוק בנושאים של טראומות שואה דרך סרטים, רישומים, הדמיות מחשב ומיצבים. בתערוכה תוצג בבכורה עולמית העבודה החדשה "אור נגדי" שמתחקה אחר המשורר היהודי פאול צלאן.לפרטים נוספים

Circus of the World
קרקס פלורנטין (המקורי) מעלה את המופע הגדול שלו בשיתוף פעולה עם הליצן פיודור, שמאחוריו מופע בברודווי. תודה לאל, גם בקרקס הזה אין חיות, כך שהילדים ייאלצו להשתעמם מהמכשירים המשמימים ״קיר המוות״ ו״נדנדה רוסית ענקית״.לפרטים נוספים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הסרט המדובר של HBO, יריד פסח עם אלפי ספרים וקרקס שהילדים שלכם לא ישכחו (בשנה הקרובה). כל מה שכדאי לעשות היום

מאתמערכת טיים אאוט19 באפריל 2016
מוגש כשירות לציבור. תמונה: shutterstock

טיפים בנפרד ומשכורת מסודרת: האם זכויות המלצרים יעוגנו בחוק?

טיפים בנפרד ומשכורת מסודרת: האם זכויות המלצרים יעוגנו בחוק?

כמעט כולנו היינו שם - פיקים שמוציאים את הנשמה ומשכורת שמתחלקת עם בעל הבית. הצעת חוק שעולה לדיון בכנסת מנסה להגן על המלצרים ולהבטיח את זכויות הבסיס שלהם

מוגש כשירות לציבור. תמונה: shutterstock
מוגש כשירות לציבור. תמונה: shutterstock

ב־70 אחוז מהמקרים, כשאתם יושבים במסעדה, פאב או בית קפה, אתם לא משלמים רק עבור מה שאכלתם, אלא גם את המשכורת של מי שהגיש את המנות. ביום ראשון (6.3) תיערך הצבעה בכנסת על הצעת חוק שנועדה לחייב את בעלי העסקים לשלם שכר מינימום למלצרים ולברמנים, נוסף לטיפים שהרוויחו מהלקוחות.

“'שיטת ההשלמות' שנהוגה כיום ברוב המסעדות, ולפיה המעסיק רק משלים לשכר מינימום אם הטיפים לא הספיקו, היא לא הגיונית. באיזה עוד ענף מעסיק משלם לעובד כמה מאות שקלים בלבד עבור חודש עבודה שלם?", אומר אלון לי גרין, מקים איגוד המלצרים ומוביל המחאה. “יש מיעוט מלצרים שעושים סכומים יפים מטיפים, רובם במסעדות היוקרה בתל אביב". נוסף על כך הצעת החוק מבקשת להשיג זכויות פנסיוניות למלצרים, שלא מגיעות להם היום על פי חוק. “בדיקה שערכנו העלתה שעובד ממוצע מבלה במלצרות לפחות שלוש שנים וחצי", מסביר גרין. "כמעט כל צעיר בתל אביב ממלצר או מִלצר בעבר, וככה כולנו סוגים תקופה משמעותית של זכויות אבודות".

טיפ לחיים

על הצעת החוק, שיזם ח"כ דב חנין, חתומים כבר 63 חברי כנסת, ומובילי המחאה מקווים שהתמיכה תתבטא גם בהצבעות. כדי לדאוג שזה יקרה מתוכננות כמה פעולות הסברה כמו סיבוב לחברי כנסת בפאבים ובמסעדות בירושלים. ביום ההצבעה יגיעו המלצרים לכנסת, וערב לפני כן יקיימו עצרת מחאה בכיכר רבין.

“הצלחנו לגייס להצעה הזאת תמיכה מכל קצות הקשת הפוליטית", אומר חנין. “אם ההצבעה הייתה נעשית על פי עמדתם העניינית של חברי הכנסת, אין ספק שזה היה עובר, אבל הבעיה היא שהדברים מתנהלים לעתים אחרת. גם למדינה יש אינטרס שענף המסעדות יהיה ענף מסודר ולא נחיה בעולם אפור שבו כל עסק פועל על פי ראות עיניו".

עם זאת נראה שבשטח התגובות סקפטיות. גלי (23), שמלצרה בשנים האחרונות בכמה מסעדות בתל אביב, חושבת שהצעת החוק חשובה אבל מתקשה להאמין שתעזור. “צריך לזכור שגם היום לפי החוק מעסיקים אמורים לשלם למלצרים", היא אומרת, “אז הם פשוט מדווחים כאילו נתנו שכר מינימום אחרי שלקחו את הטיפים אליהם. זו עבודה פיזית קשה ותובענית, וכל הזמן ברור לי שאם יפטרו אותי לא אקבל כלום".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

כמעט כולנו היינו שם - פיקים שמוציאים את הנשמה ומשכורת שמתחלקת עם בעל הבית. הצעת חוק שעולה לדיון בכנסת מנסה להגן על...

מאתעמית תומר17 ביולי 2017
מלצר. תמונה: shutterstock

הופכים שולחן: מלצר במסעדת שולחן פוטר לאחר שניסה להתאגד

הופכים שולחן: מלצר במסעדת שולחן פוטר לאחר שניסה להתאגד

לאחר ששיפוצים במסעדת שולחן התארכו מעבר למתוכנן, המלצר ניסה לאגד את עובדי המקום לקבל פיצויים - ופוטר

מלצר. תמונה: shutterstock
מלצר. תמונה: shutterstock
26 בנובמבר 2015

ש' חווה לאחרונה על בשרו את חולשתם של העובדים הזוטרים מול בעלי העסקים. מסעדת שולחן, שבה עבד ש' בן ה־28 כברמן, יצאה בסוף אוגוסט לשיפוצים. תחילה טענו הבעלים שהעבודות צפויות לארוך כשבוע, אך בפועל נמשכו קרוב לשבועיים. כשהבין ש' שלא יזכה לפיצויים על זמן זה, החליט להקים ועד עובדים: "שבועיים בלי עבודה זה הרבה זמן. כשראיתי שהשיפוצים נגררים התחלתי להתעניין בהיבט המשפטי, זה לגיטימי. כשחזרנו לעבוד דיברתי עם העובדים האחרים, הם היו בעד ופניתי להסתדרות".

כשהשמועה על הקמת הוועד התגלגלה לאוזניהם של בעלי המקום, פוטר ש' באמתלה שאיננו
מתאים לאופייה החדש של המסעדה. "הבעלים העדיף לפטר אותי ולשלם לי פיצויים מאשר לשלם לצוות שלם על שבועיים". ש' ער לבעייתיות בנושא זכויות העובדים בענף המסעדנות, אך מסביר כי המודעות לנושא בקרב העובדים נמוכה: "אני כבר הרבה שנים בעסק הזה, ורוב האנשים שאני עובד איתם צעירים ממני, חלקם רק השתחררו או חזרו מטיול. פחות מעניין אותם העניינים האלה, בשבילם שבועיים בלי עבודה זה סבבה, חופש". לאחר שהודיעו לש' על פיטוריו, הוא המשיך לעבוד במקום כחודש וחצי עד שמצא מקור פרנסה חדש. את הפיצויים במלואם הוא טרם קיבל. "השבוע קיבלתי חלק מהפיצויים. ניסיתי לתפוס את מנהלת הכספים פעמיים אבל היא לא חזרה אליי. חשוב להגיד שהצוות הגן עליי וניסה למנוע את הפיטורים שלי".

"מקרים מקוממים של פיטורי עובד שניסה להקים ועד עובדים, על פי חוק ובזכות מלאה, הם שמוכיחים עד כמה חייבים להעביר כאן את חוק זכויות המלצרים", אומר אלון־לי גרין, פעיל חברתי וממקימיו של איגוד המלצרים. "בעוד חודש יעלה החוק שאנחנו עובדים עליו כבר כמה שנים להצבעה בכנסת, ואני מקווה שזו תהיה התחלת הסוף של ניצול המלצרים, של אי תשלום השכר בענף ושל הפיטורים השרירותיים והלא צודקים".

ממסעדת שולחן נמסר:"תגובתנו היא שאין תגובה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לאחר ששיפוצים במסעדת שולחן התארכו מעבר למתוכנן, המלצר ניסה לאגד את עובדי המקום לקבל פיצויים - ופוטר

מאתיואב זהבי26 בנובמבר 2015
על ראש הגנב בוערת מדבקה צהובה

ספרים שנגנבו מספריות הרחוב חזרו הביתה בדרך מפתיעה

בעלי חנות הספרים האחים גרין גילו השבוע שספרים משומשים שנמכרו להם נגנבו מספריות הרחוב החינמיות. העדות המפלילה: כיתוב ענקי וזוהר "רכוש...

מאתענבר נעמן15 באוקטובר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!