Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
לונדון היא תמיד יעד מוצלח לפאשניסטים שגם סולדים מחום: יש בה חנויות הקונספט ובתי כלבו מצטיינים, והשחיקה של הליש"ט לעומת עליית המחירים בארץ הפכה אותה למוקד שופינג אטרקטיבי. אבל חוץ מקניות, בקיץ הזה כדאי במיוחד לבדוק גם את גזרת המוזיאונים.
1
אלכסנדר מקווין
תערוכות הקיץ של מוזיאון ויקטוריה ואלברט מתמקדות באופנה עם "יופי אכזר: אלכסנדר מקווין" – רטרוספקטיבה מטלטלת למעצב המנוח שנפתחה במרץ וכבר הספיקה למשוך יותר ממאה אלף מבקרים.
"יופי אכזר: אלכסנדר מקווין", עד 2.8
מוזיאון ויקטוריה ואלברט
שלום הרלו בתצוגה של מקווין. צילום באדיבות מוזיאון ויקטוריה ואלברט
2
נעליים בראי ההיסטוריה
ביוני תיפתח לצדה תערוכת הנעליים "תענוג וכאב: נעליים בראי ההיסטוריה", שתציג כ־200 זוגות של נעלי נשים מרחבי העולם – מהעבר ומהווה: סנדלים מקושטים זהב ממצרים העתיקה, פלטפורמות מהתקופה הוויקטוריאנית ועקבי הארמדיל האימתניים שיצר מקווין.
"תענוג וכאב: נעליים בראי ההיסטוריה", 13.6־31.1
מוזיאון ויקטוריה ואלברט
מתוך תערוכת הנעליים "תענוג וכאב"
3
סוניה דלוניי – טקסטיל ואוונגרד
במוזיאון הטייט מודרן שנמצא בצדה השני של העיר מומלץ לבקר בתערוכה הסוקרת את גוף העבודות של האמנית ומעצבת הטקסטיל היהודייה־צרפתייה סוניה דלוניי – חברה מובילה בתנועת האוונגרד והאמנות המופשטת של פריז בשנות ה־20.
סוניה דלוניי, עד 9.8
מוזיאון הטייט מודרן
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כמה קשה לדייק בתרגום של מילים משפה לשפה. מילה אחת יכולה להכיל עולם ומלואו, להתפרש במספר אופנים, שאפילו אם הם בני אותה משפחה, הבידוד שלהם מחסיר מהאימפקט המקורי של המילה. האתגר הבלשני הזה הוא תרגיל מעניין בניסיון לפרש את הכותרת שהוענקה לתערוכת הרטרוספקטיבה של מעצב האופנה המנוח אלכסנדר מקווין – Savage Beauty.
התערוכה, שהוצגה לראשונה במוזיאון המטרופוליטן בשנת 2011, תיפתח בסוף השבוע הקרוב במולדתו של המעצב, במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. השם, אפילו רק מצלילי המילים ומחיבורן, מעיד על המאבק הפנימי שאולי הוביל להתאבדותו של המעצב: יופי אכזר, פראי, ברברי, תוקפן, חסר מעצורים. התובענות של מילות התואר הללו לא מתקשרת בצורה טבעית לעשיית יופי. במיוחד בתחום האופנה, במיוחד בעת העכשווית – היא מחוברת לעתים קרובות מאוד, קרובות מדי אפילו – לצרכנות, לכיף קל דעת, לסוג של שואו ביזנס.
מתוך תצוגה של אלכסנדר מקווין. צילום באדיבות מוזיאון ויקטוריה ואלברט
אם נוברים בידיעות שיצאו משבועות האופנה האחרונים לעמודים שמחוץ למדורי האופנה, מוצאים בעיקר התייחסויות בעלות ערך בידורי לתחום: קניה ווסט ובלונד הפלטינה של קים קרדשיאן בשורה הראשונה של לנוון, השמלה השקופה של ניקי מינאז׳ בתצוגה של אלכסנדר וואנג, תהלוכת הבולבולים שהעלה ריק אוונס בתצוגת הגברים האחרונה שלו, שהסיחה את הדעת מקולקציה מופלאה. לכן המבקרים באולמות התערוכה במהדורה הלונדונית שלה יופתעו מהאופן שבו האופנה שמקווין היטיב לייצר הצליחה למלא את הפונקציה הבידורית, בלי להסיח את תשומת הלב מהבגדים עצמם. בעיקר התצוגות שלו היו ידועות כסוג של ״תיאטרון אופנה״, מופעים מבוססי נרטיב, שבהם הבגדים הדריכו את הדוגמניות בכניסתן לדמות והסט הכתיב את אווירת הקולקציה והטעין אותה במשמעות נוספת.
"פעמים רבות הוא חשב קודם על הקונספט של התצוגה ורק לאחר מכן עיצב את מערכות הלבוש" העיד סאם גיינסבורי, שהיה אחראי על הניהול האמנותי של התצוגות של מקווין לאורך כל שנות פועלו. זה לא היה בידור קומי, קליל או אפילו פנטסטי, אלא משהו שתמיד היה מהול בהרבה מורבידיות, בצד הקודר והמיוסר שמשמש בדרך כלל כבסיס ליצירות מוזיקליות, אמנותיות וקולנועיות ופחות ליצירת אופנה. ״לא מעניין אותי לערוך מסיבות קוקטייל בתום התצוגות שלי, אני מעדיף שהקהל יעזוב וירוץ להקיא מאשר יישאר לפטפט וללגום משקאות, אני מחפש תגובות קיצוניות״ הצהיר המעצב בראיון לטיים אאוט לונדון בשנת 1997.
בשנים שלאחר מכן הוא נתן תוקף לדבריו בשורה של מופעים מפרי נחת: קולקציית ״ווס״ בשנת 1999 הוצגה בתוך קובייה. הדוגמניות הודרכו לנהוג כמי שברחו ממוסד סגור ותוך כדי התמוטטות עצבים על הבמה הן הרסו שמלות צדף ונוצות שלתפירתן הוקדשו מאות שעות. התצוגה הסתיימה בהתפוצצות קובייה נוספת שהוצבה בתוך החלל, ובה שכבה הדוגמנית סופי דאל, עירומה, מוקפת פרפרים וחרקים וכאילו מונשמת באמצעות צינורות חמצן. באותה שנה, הוא גם העלה את הדוגמנית שלום הארלו בפינאלה של תצוגת האביב, לבושה בשמלה לבנה ורומנטית, רק בשביל להיות שקבוצה של רובוטים יורקי צבע יתקפו אותה למול הנוכחים ויפרו כך את התום הבתולי של שמלת הסטרפלס התפוחה. אונס, מוות, כיליון, אסונות גיאולוגיים ומלחמות – כולם תמות מובילות של תצוגות רבות נוספות, שהציגו תמיד בגדים שנגזרו ביד אמן, בעבודה קפדנית ועדינה, שהופרעה באמצעות מוטיבים אלימים כגזירות מספריים פראיות, אלמנטים שמשבשים את תנועת הגוף וצלליות חדשניות שקוראות תיגר על חוקי הכבידה ועל קווי הגוף עצמו.
מתוך תצוגה של אלכסנדר מקווין. צילום: Anthea Simms
כמו התערוכה במטרופוליטן, שמשכה מספר שיא של 650 אלף מבקרים והייתה לתערוכת האופנה הפופולרית בהיסטוריה ולאחת מעשרת התערוכות המבוקרות בתולדות המוזיאון – גם זו שבוויקטוריה ואלברט תחולק לקטגוריות שונות שבהן נעה היצירה של מקווין: רומנטיקה אפלה, גוטיקה סקרנית, אקזוטיקה, פרימיטיביות ולאומנות בריטית. הקטגוריות יוצגו בגלריות שונות של המוזיאון, ואותן יקדים חלל הכניסה המיוחד שנבנה באזור, ובדרך כלל לא משמש את תצוגות המוזיאון. החלל ידמה את ההאנגר הנטוש לצד גשר צ׳לסי שבו הציג מקווין את הקולקציות הראשונות שלו, וידגיש את הזיקה הביתית של התערוכה לעיר שבה נולד, בגר ופעל כל חייו המעצב, שעל אף ואולי בגלל נסיבות מותו הטרגיות הפך לאגדה בבריטניה. הנער ממעמד הפועלים, שגדל בבית קשה יום במזרח לונדון ושינה בבגרותו את עולם האופנה לנצח.
צילום: Ann Ray, מוזיאון ויקטוריה ואלברט
התערוכה טעונה אם כן ברגשנות מיוחדת, כזו השמורה לאירועים הקשורים לבית המלוכה או לציון אירועים היסטוריים. אם אתם מתכננים להגיע ללונדון לפני סגירת התערוכה באוגוסט, מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר המוזיאון (שכבר דיווח על מכירות של יותר מ־60 אלף כרטיסים) ולפנות יום שלם, לא רק לתורים הארוכים בכניסה, אלא גם לבחינה מדוקדקת של הפריטים מעוררי ההשראה המרכיבים אותה. מומלץ לקחת את הזמן כדי לשבת ולצפות בתצוגות העבר שיוקרנו על מסכים. למעריצי המעצב המתכננים ביקור ייעודי בעיר לרגל התערוכה, מומלץ לנסות לקלוע לתאריכים שבהם מתקיימים ערבי שיחה מיוחדים – למשל זה שבו תתאר ארין אוקונור, אחת הדוגמניות הרהוטות ביותר, את העבודה עם המעצב, ותספר על האימפקט של ההשתתפות בתצוגות שלו על חייה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מהתצוגה המרגשת של גליאנו דרך תערוכת הרטרוספקטיבה למקווין ועד לבוש הסוואתי ואיט גירלז מבעבעות - שנת 2015 מסתמנת כאחת שכדאי לצפות לה, לפחות בזירת האופנה. הכינו את הקונפטי
חדשות האופנה הגדולות ביותר של סוף 2014 היו המינוי המפתיע של ג'ון גליאנו לתפקיד המנהל הקריאייטיבי החדש של בית מייזון מרטין מרג'יאלה. גליאנו פוטר מדיור בבושת פנים בתחילת 2011 אחרי שורה של התבטאויות אנטישמיות שתועדו במצלמת סמארטפון, ולמעט גיחה קטנה לסטודיו של אוסקר דה לה רנטה לשם עבודה על קולקציית חורף 2013 של המעצב המנוח הוא נעדר לחלוטין מעולם האופנה והתרכז בגמילה ובשיקום. ההתלהבות וההתרגשות האופפת את שובו ובפרט את תצוגת הקוטור הראשונה שיעלה לקו הארטיזני של המותג ב־13 בינואר מבהירה כי עולם האופנה חיכה לסלוח לגליאנו והתגעגע ליצירתיות הגאונית שלו.
ג'ון גליאנו
עם זאת, השיבה לא בהכרח תהיה קלה: בתצוגה שתועלה בלונדון, בניגוד למסורת שבה הקו מוצג בשבוע הקוטור הפריזאי, יצופה מגליאנו לא רק לשחזר את המומנטום שליוו אירועים דומים בניצוחו בעבר אלא גם לעדן את התיאטרליות שלו ולהוסיף לה מידה של מסתורין, החומר המזוהה ביותר עם בית האופנה ששורשיו באוונגרד הבלגי. בין שיעמוד במשימה במלואה ובין שלא, מדובר בחגיגה.
[tmwdfpad]
הרטרוספקטיבה הראשונה באירופה לעבודתו של אלכסנדר מקווין ז"ל
בשנת 2011 הפכה Savage Beauty לאחת מעשר התערוכות הרווחיות ביותר בהיסטוריית מוזיאון המטרופוליטן הניו יורקי ולתערוכת האופנה המצליחה ביותר בכל הזמנים עם מספר שיא של יותר מ־650,000 מבקרים. מאז שנסגרו שערי תערוכת המחווה למעצב הבריטי ששם קץ לחייו במפתיע ב־2010, חיכו באנגליה להגעתה של התערוכה לעיר הולדתו ולזירת עבודתו של מקווין – לונדון. הציפייה הזו תסתיים במרץ הקרוב, כשמוזיאון ויקטוריה ואלברט יפתח את שערי תערוכת הדגל שלו ל־2015 הגרסה הבריטית ל"יופי פראי".
רוב השמלות ומערכות הלבוש שנעשו בעבודת היד המרהיבה והקסם הקודר שמשכו את מבקרי התערוכה הניו יורקית יהיו בה, אך אוצרי התערוכה ביקשו לשים דגש על השורשים הלונדוניים של מקווין. הדבר יתבטא באסופה של דגמים פחות מוכרים של המעצב מתחילת הקריירה שלו ואפילו מקולקציית הסיום של התואר השני בסיינט מרטינס בשנת '92 – אותה תצוגה שבה נוצרה החברות הגורלית בינו ובין איזבלה בלואו ז"ל שהזניקה את הקריירה שלו.
מתוך הרטרורספקטיבה של אלכסנדר מקווין
סוף מסלול
לאדוארד מדאם ובן קירשוף, המעצבים העומדים מאחורי המותג הנושא את חיבור שם משפחתם, לא הייתה מעולם בעיה לעשות רעש בעולם האופנה במינימום אמצעים. עם אנרגיית Pאנק וחיבה לתנועת הריוט גירלס התצוגות שלהן, שבהן הוצעדו דוגמניות ודוגמנים שלוהקו ברחוב וכל אמצעי מהסופרמרקט היה כשר לקישוט האירוע (כולל טמפונים שנטבלו בצבע מאכל אדום ושימשו כקישוטים או עגילי שנדליר), נועדו להעביר מסר ולייצר באזז. תקשורת האופנה הבינלאומית אוהבת אותם, הבלוגרית המשפיעה סוזי באבל היא מחסידותיהם הגדולות והשנה הם יצרו קולקציות שיתוף פעולה מצליחות לטופ שופ ולאמזון. ובכל זאת נקלעו מדאם וקירשוף לקשיים כלכליים שהביאו אותם לראשונה לבטל את תצוגת המסלול המיועדת שלהם לעונת סתיו 2015, שהייתה אמורה להיות המרכזית ביום הסגירה של שבוע האופנה של לונדון בפברואר.
בראיונות הספורים שהעניקו השניים לאחר ההחלטה הם סיפרו כי הם מוצאים את עצמם חסרי אונים מול הקצב המהיר של התעשייה והעלויות הגבוהות הכרוכות בניהול עסק ובפרט של הפקת התצוגות, למרות השימוש בכל אמצעי הגרילה האפשריים. הקשיים האלה הם לא בלעדיים רק למותג שלהם, אלא נחלתם של מעצבים רבים, קטנים כגדולים, והדיון במעגל האופנה המהיר מדי הם בטח לא חדשות גדולות ב־2015. אך כעת מסתמן שאם המרוץ הזה ימשיך יחלו להיעלם יותר ויותר מעצבים מלוח התצוגות, וייתכן שבעיקר יוצאי הדופן והמעניינים שבהם.
הדוגמניות העולות
2014 הייתה השנה של קארה דלווין, הדוגמנית הראשונה במילניום הנוכחי שהפכה לסנסציה סלבריטאית ויראלית מהסוג שלא ניתן לעצור. אם עד לשנה זו כל נערה שמתחילה בקריירת דוגמנות הייתה חולמת להפוך לקייט מוס, מעכשיו קארה היא המודל שהן ישאפו אליו, לא רק בהישגי המסלול או הקמפיינים שברשותה אלא גם באווירה ההיתולית שהיא מפזרת לכל עבר, שהפכה אותה לגיבורת אינסטגרם. מי שמסתמנת כתשובה האמריקנית היא היילי בולדווין הניו יורקית, נצר למשפחת השחקנים שהיא המקבילה של החוף המזרחי למשפחת בנאי. מלבד הייחוס המשפחתי, להיילי יש גם את אנרגיית המסיבה הלא נגמרת המתועדת היטב ברשתות חברתיות שונות שבהן היא צוברת מאות אלפי עוקבים ומראה מעט ניינטיזי של בייב בלונדינית אמריקנית.
מי שעוד צפויה לקפוץ קדימה השנה בעזרת קשר דם רלוונטי יותר לתחום היא אולימפיה קמפבל, אחותה הקטנה של הדוגמנית הבריטית האהודה אידי קמפבל. ליורשת יש מראה מרוחק יותר מזה של אחותה הבוגרת בעלת יופי הסיקסטיז עם נגיעת הגרנג' והשתיים מככבות כבר העונה בקמפיין החורף היפה שצילם טים ווקר לבית האופנה הפריזאי לנוון.
היילי בולדווין
הטרנדים: טכנולוגיה לבישה ולבוש הסוואתי
באביב 2015 יגיעו לחנויות אפל שעוני ה־iwatch שעליהם הכריזה החברה בוועידה האחרונה שלה וקידמה את המוצר באופן אגרסיבי בחזית האופנתית, דבר שעורר השערות על כך ש־2015 תהיה השנה שבה טכנולוגיה לבישה תהפוך מגאדג'טים לגיקים לאופנה סוחפת של ממש. השעון של אפל הוא אמנם בעל הפרופיל התקשורתי הגבוה ביותר והצלחתו היא צפויה מראש, אך הוא בהחלט לא היחידי בזירה: טומי הילפיגר השיק קולקציה של ז'קטים ספורטיביים בעלי פאנלים סולריים המאפשרים טעינה של סמארטפון הנמצא בכיסם, ואינטל שיתפה פעולה עם צוות העיצוב של Opening Ceremony ליצירת MICA (ראשי תיבות של My Intelligent Communication Accessory) – צמיד סטייטמנט נאה הנחשב לאביזר הטכנולוגי הסקסי ביותר מאז המצאת האייפון ומשהו שנשים רבות ואנינות טעם היו שמחות לשדך לפרק ידן, גם בלי שהוא יקלוט הודעות SMS, אימיילים והתראות פייסבוק. לצד הקדמה הטכנולוגית האפשרית צפוי גל הנורמקור שהגדיר את 2014 לעלות הילוך ולהתפתח לכיוון של לבוש הסוואה אנטי אופנתי או אנטי ממסדי.
לא מדובר רק בלבוש של אופנה לא ממותגת או הפניית גב לאותה טכנולוגיה לבישה שעתידה לתפוס תאוצה – כבר בשנה שעברה החלו חברות כדוגמת CV DAZZLE להציע שירותי ייעוץ להסוואת הזהות האישית מאמצעי מעקב ביומטריים עלי ידי שינויים אסתטיים מינוריים עד רדיקליים. איפור, תסרוקות ותספורות מסתירות עיניים ושוברות סימטריה יתחזקו כחלק מאותה מגמה שנוצרת בשביל לא לבלוט בעיניו של "האח הגדול", אך כזו שבהחלט עשויה לבלוט מול עיניו של האדם הפשוט.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![מתוך תערוכת הנעליים "תענוג וכאב"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/05/049-2_p-500x391.jpg "מתוך תערוכת הנעליים "תענוג וכאב"")
