Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
השנה היא 2019 והפוליטקלי קורקט שולט ביד רמה. כולם מפחדים ליפול בלשונם או לספר בדיחות שיעברו את גבול הטעם הטוב, בני נוער מפסיקים לעשות סקס ומעדיפים לבהות בישבני אינסטגרם ולטקס האוסקר אין מנחה.
מתוך תצוגת אביב-קיץ 2019 של אלכסנדר מקווין (צילום: Getty Images)
דווקא עכשיו, בתקופתנו החמודה אך הסטרילית, אופנת הפטיש מאיימת לחזור. לאחרונה ניתן להבחין בסממנים של התחדשות הז'אנר שהיה פופולארי לפני שלושים שנה בניינטיז (כן, הניינטיז היו לפני שלושים שנה, תתמודדו). הניצן הראשון והמנצנץ לתופעה הכה בנו בגלובוס הזהב, כשהאיט-בוי הנוכחי טימותי שאלאמיי עטה על עצמו רתמה שחורה מבית לואי ויטון בעיצובו של וירג'יל אבלו (חברו הטוב של קנייה ווסט).
גם אם חשבתם שמדובר בלא יותר מניסיון לשחזר את הלוקים הסנסציוניים של עזרא מילר הג'נדר-פלואידי, מדובר ככל הנראה במגמה. עוד מובילת דעת קהל, בלה חדיד, נצפתה לובשת רתמה מבית ורסאצ'ה על המסלול בשבוע האופנה לבגדי גברים של מיאלנו. כעת, כל מה שנותר לנו הוא לשאול –האם כולנו נפסיק לקיים יחסי מין אך נלך לעבודה עם שוט כאקססורי?
לונדון היא תמיד יעד מוצלח לפאשניסטים שגם סולדים מחום: יש בה חנויות הקונספט ובתי כלבו מצטיינים, והשחיקה של הליש"ט לעומת עליית המחירים בארץ הפכה אותה למוקד שופינג אטרקטיבי. אבל חוץ מקניות, בקיץ הזה כדאי במיוחד לבדוק גם את גזרת המוזיאונים.
1
אלכסנדר מקווין
תערוכות הקיץ של מוזיאון ויקטוריה ואלברט מתמקדות באופנה עם "יופי אכזר: אלכסנדר מקווין" – רטרוספקטיבה מטלטלת למעצב המנוח שנפתחה במרץ וכבר הספיקה למשוך יותר ממאה אלף מבקרים.
"יופי אכזר: אלכסנדר מקווין", עד 2.8
מוזיאון ויקטוריה ואלברט
שלום הרלו בתצוגה של מקווין. צילום באדיבות מוזיאון ויקטוריה ואלברט
2
נעליים בראי ההיסטוריה
ביוני תיפתח לצדה תערוכת הנעליים "תענוג וכאב: נעליים בראי ההיסטוריה", שתציג כ־200 זוגות של נעלי נשים מרחבי העולם – מהעבר ומהווה: סנדלים מקושטים זהב ממצרים העתיקה, פלטפורמות מהתקופה הוויקטוריאנית ועקבי הארמדיל האימתניים שיצר מקווין.
"תענוג וכאב: נעליים בראי ההיסטוריה", 13.6־31.1
מוזיאון ויקטוריה ואלברט
מתוך תערוכת הנעליים "תענוג וכאב"
3
סוניה דלוניי – טקסטיל ואוונגרד
במוזיאון הטייט מודרן שנמצא בצדה השני של העיר מומלץ לבקר בתערוכה הסוקרת את גוף העבודות של האמנית ומעצבת הטקסטיל היהודייה־צרפתייה סוניה דלוניי – חברה מובילה בתנועת האוונגרד והאמנות המופשטת של פריז בשנות ה־20.
סוניה דלוניי, עד 9.8
מוזיאון הטייט מודרן
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כמה קשה לדייק בתרגום של מילים משפה לשפה. מילה אחת יכולה להכיל עולם ומלואו, להתפרש במספר אופנים, שאפילו אם הם בני אותה משפחה, הבידוד שלהם מחסיר מהאימפקט המקורי של המילה. האתגר הבלשני הזה הוא תרגיל מעניין בניסיון לפרש את הכותרת שהוענקה לתערוכת הרטרוספקטיבה של מעצב האופנה המנוח אלכסנדר מקווין – Savage Beauty.
התערוכה, שהוצגה לראשונה במוזיאון המטרופוליטן בשנת 2011, תיפתח בסוף השבוע הקרוב במולדתו של המעצב, במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. השם, אפילו רק מצלילי המילים ומחיבורן, מעיד על המאבק הפנימי שאולי הוביל להתאבדותו של המעצב: יופי אכזר, פראי, ברברי, תוקפן, חסר מעצורים. התובענות של מילות התואר הללו לא מתקשרת בצורה טבעית לעשיית יופי. במיוחד בתחום האופנה, במיוחד בעת העכשווית – היא מחוברת לעתים קרובות מאוד, קרובות מדי אפילו – לצרכנות, לכיף קל דעת, לסוג של שואו ביזנס.
מתוך תצוגה של אלכסנדר מקווין. צילום באדיבות מוזיאון ויקטוריה ואלברט
אם נוברים בידיעות שיצאו משבועות האופנה האחרונים לעמודים שמחוץ למדורי האופנה, מוצאים בעיקר התייחסויות בעלות ערך בידורי לתחום: קניה ווסט ובלונד הפלטינה של קים קרדשיאן בשורה הראשונה של לנוון, השמלה השקופה של ניקי מינאז׳ בתצוגה של אלכסנדר וואנג, תהלוכת הבולבולים שהעלה ריק אוונס בתצוגת הגברים האחרונה שלו, שהסיחה את הדעת מקולקציה מופלאה. לכן המבקרים באולמות התערוכה במהדורה הלונדונית שלה יופתעו מהאופן שבו האופנה שמקווין היטיב לייצר הצליחה למלא את הפונקציה הבידורית, בלי להסיח את תשומת הלב מהבגדים עצמם. בעיקר התצוגות שלו היו ידועות כסוג של ״תיאטרון אופנה״, מופעים מבוססי נרטיב, שבהם הבגדים הדריכו את הדוגמניות בכניסתן לדמות והסט הכתיב את אווירת הקולקציה והטעין אותה במשמעות נוספת.
"פעמים רבות הוא חשב קודם על הקונספט של התצוגה ורק לאחר מכן עיצב את מערכות הלבוש" העיד סאם גיינסבורי, שהיה אחראי על הניהול האמנותי של התצוגות של מקווין לאורך כל שנות פועלו. זה לא היה בידור קומי, קליל או אפילו פנטסטי, אלא משהו שתמיד היה מהול בהרבה מורבידיות, בצד הקודר והמיוסר שמשמש בדרך כלל כבסיס ליצירות מוזיקליות, אמנותיות וקולנועיות ופחות ליצירת אופנה. ״לא מעניין אותי לערוך מסיבות קוקטייל בתום התצוגות שלי, אני מעדיף שהקהל יעזוב וירוץ להקיא מאשר יישאר לפטפט וללגום משקאות, אני מחפש תגובות קיצוניות״ הצהיר המעצב בראיון לטיים אאוט לונדון בשנת 1997.
בשנים שלאחר מכן הוא נתן תוקף לדבריו בשורה של מופעים מפרי נחת: קולקציית ״ווס״ בשנת 1999 הוצגה בתוך קובייה. הדוגמניות הודרכו לנהוג כמי שברחו ממוסד סגור ותוך כדי התמוטטות עצבים על הבמה הן הרסו שמלות צדף ונוצות שלתפירתן הוקדשו מאות שעות. התצוגה הסתיימה בהתפוצצות קובייה נוספת שהוצבה בתוך החלל, ובה שכבה הדוגמנית סופי דאל, עירומה, מוקפת פרפרים וחרקים וכאילו מונשמת באמצעות צינורות חמצן. באותה שנה, הוא גם העלה את הדוגמנית שלום הארלו בפינאלה של תצוגת האביב, לבושה בשמלה לבנה ורומנטית, רק בשביל להיות שקבוצה של רובוטים יורקי צבע יתקפו אותה למול הנוכחים ויפרו כך את התום הבתולי של שמלת הסטרפלס התפוחה. אונס, מוות, כיליון, אסונות גיאולוגיים ומלחמות – כולם תמות מובילות של תצוגות רבות נוספות, שהציגו תמיד בגדים שנגזרו ביד אמן, בעבודה קפדנית ועדינה, שהופרעה באמצעות מוטיבים אלימים כגזירות מספריים פראיות, אלמנטים שמשבשים את תנועת הגוף וצלליות חדשניות שקוראות תיגר על חוקי הכבידה ועל קווי הגוף עצמו.
מתוך תצוגה של אלכסנדר מקווין. צילום: Anthea Simms
כמו התערוכה במטרופוליטן, שמשכה מספר שיא של 650 אלף מבקרים והייתה לתערוכת האופנה הפופולרית בהיסטוריה ולאחת מעשרת התערוכות המבוקרות בתולדות המוזיאון – גם זו שבוויקטוריה ואלברט תחולק לקטגוריות שונות שבהן נעה היצירה של מקווין: רומנטיקה אפלה, גוטיקה סקרנית, אקזוטיקה, פרימיטיביות ולאומנות בריטית. הקטגוריות יוצגו בגלריות שונות של המוזיאון, ואותן יקדים חלל הכניסה המיוחד שנבנה באזור, ובדרך כלל לא משמש את תצוגות המוזיאון. החלל ידמה את ההאנגר הנטוש לצד גשר צ׳לסי שבו הציג מקווין את הקולקציות הראשונות שלו, וידגיש את הזיקה הביתית של התערוכה לעיר שבה נולד, בגר ופעל כל חייו המעצב, שעל אף ואולי בגלל נסיבות מותו הטרגיות הפך לאגדה בבריטניה. הנער ממעמד הפועלים, שגדל בבית קשה יום במזרח לונדון ושינה בבגרותו את עולם האופנה לנצח.
צילום: Ann Ray, מוזיאון ויקטוריה ואלברט
התערוכה טעונה אם כן ברגשנות מיוחדת, כזו השמורה לאירועים הקשורים לבית המלוכה או לציון אירועים היסטוריים. אם אתם מתכננים להגיע ללונדון לפני סגירת התערוכה באוגוסט, מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר המוזיאון (שכבר דיווח על מכירות של יותר מ־60 אלף כרטיסים) ולפנות יום שלם, לא רק לתורים הארוכים בכניסה, אלא גם לבחינה מדוקדקת של הפריטים מעוררי ההשראה המרכיבים אותה. מומלץ לקחת את הזמן כדי לשבת ולצפות בתצוגות העבר שיוקרנו על מסכים. למעריצי המעצב המתכננים ביקור ייעודי בעיר לרגל התערוכה, מומלץ לנסות לקלוע לתאריכים שבהם מתקיימים ערבי שיחה מיוחדים – למשל זה שבו תתאר ארין אוקונור, אחת הדוגמניות הרהוטות ביותר, את העבודה עם המעצב, ותספר על האימפקט של ההשתתפות בתצוגות שלו על חייה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![מתוך תערוכת הנעליים "תענוג וכאב"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/05/049-2_p-500x391.jpg "מתוך תערוכת הנעליים "תענוג וכאב"")
