Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

אנדי וורהול

כתבות
אירועים
עסקאות
דה בייסיק קונפליקט (צילום: ניב ארזי)

הכי אנדרגראונד: מחתרת הקטיפה מתה ונולדה מחדש בגלריה אירופה

הכי אנדרגראונד: מחתרת הקטיפה מתה ונולדה מחדש בגלריה אירופה

דה בייסיק קונפליקט (צילום: ניב ארזי)
דה בייסיק קונפליקט (צילום: ניב ארזי)

ביום שני הקרוב (10.2) יתרחש בגלריה אירופה אירוע ההשקה הייחודי של Absolut Warhol. ניב ארזי (רד אקסס) נבחר כאוצר המוזיקלי של האיוונט, והקים לכבודו את ההרכב The Basic Conflict שינפק ביצועים מיוחדים משירי ולווט אנדרדראונד. ביקשנו ממנו כמה מילים על הלהקה המהפכנית. וקיבלנו!

>> ביום שני הקרוב (10.2) ייערך בגלריה אירופה אירוע חד-פעמי לרגל השקת מהדורה מוגבלת של בקבוק וודקה אבסולוט חדש הנושא את שמו ודמותו של האמן ואיש הרנסנס אנדי וורהול. לצד מנות וורהוליות, קוקטיילים וורהולים, יצירות אמנות מקוריות של וורהול (!) והרצאה של יערה קידר המעולה, תככב באירוע הלהקה The Basic Conflict שהקים ניב ארזי (רד אקסס) כדי לבצע את המוזיקה של ולווט אנדרגראונד, הרכב הרוק המהפכני של לו ריד מייסודו של אנדי וורהול.כדאי (מאוד!) להזמין כרטיסים מראש

>> הסייל הגדול של המוזיקה: מדללים את האוסף של הספריה העירונית
>> נדב הולנדר מודה לדני סנדרסון על השירים שהדביקו אותו לגיטרה

בעקבות ההזמנה לאצור מוזיקלית את אירוע השקת Absolut Warhol בגלריה אירופה, הייתה לי הזכות להרכיב את הלהקה המסתורית "The Basic Conflict" – חבורה שמגיעה ממימד אחר בזמן, ותבצע סט מיוחד בהשראת הוולוט אנדרגראונד האגדית. הלהקה תבצע את המוזיקה האייקונית של הוולוט אנדרגראונד בדרך מקורית ותחזיר אותנו לרגעים המהפכניים ויוצאי הדופן של התקופה.

דה בייסיק קונפליקט (צילום: ניב ארזי)
דה בייסיק קונפליקט (צילום: ניב ארזי)

בחרתי את השם הזה ללהקה מעצם הקונפליקט של להיות שם – להימצא בחלל חופשי מגוף ומחויבות – לבין הקושי וההשלכות של להיות כאן, בעולם הזה. הערב הזה, כמו המוזיקה של הוולווט אנדרגראונד ויצירתו של אנדי וורהול, לא שוקט ולא נכנע למוסכמות. חברי הלהקה נבחרו מתוך התהייה: אם וורהול היה חי ומסתובב בתל אביב, מי היו המוזיקאים שהיה בוחר להקים את הוולווט שלו?בערב הזה תבצע הלהקה מחווה לתקליט עם הבננה, התקליט הראשון של הוולווט וניקו. מתוכו, אבל גם מתקליטים אחרים בחרתי את חמשת השירים שאני הכי אוהב. לא היה קל.

לילה לא שוקט. ניב ארזי (צילום: רועי חן)
לילה לא שוקט. ניב ארזי (צילום: רועי חן)

Ocean

מתוך האלבום Loaded מ-1972. שיר שמציג סאונד חלומי, אווירה אינטרוספקטיבית ומילים שמזמינות למחשבה. הוא בולט בהרגשה רגועה ומלנכולית, בניגוד לסגנון הגס והחודרני יותר של הלהקה בעבודות קודמות, ומעורר תחושות של געגוע ונוסטלגיה, כשהאוקיינוס משמש כמטאפורה לעומק רגשי. המילים הפואטיות של לו ריד, בשילוב עם הליווי המוזיקלי השקט, יוצרות חוויה רפלקטיבית ומעמיקה, ומשקפות את היכולת של הלהקה לשלב בין מורכבות רגשית ליופי ועדינות.

I Can't Stand It

השיר יצא בשנת 1969, כחלק מהאלבום "The Velvet Underground" שהיווה אבן דרך בהיסטוריה של המוזיקה האלטרנטיבית-תעשייתית. השיר מציג את הסגנון המיוחד של הלהקה, שמשלב אלמנטים של רוק, פאנק ופסיכדליה עם טקסטים המעבירים תחושות של תסכול וניתוק ומעוררים מחשבה.הטקסט קשה ומדבר על חוויות קשות של אהבה, אכזבה, כאב פנימי מתמשך וחוסר יכולת להתמודד עם העולם סביב. הליריקה חודרת ואמוציונלית, וניכרת ההשפעה הפוסט-מודרנית על ההרכב.

Venus In Furs

שיר מאלבומם הראשון, The Velvet Underground & Nico, הידוע יותר בשם "תקליט הבננה", על שם ציור הבננה שתרם אנדי וורהול לעטיפתו. השיר נכתב על ידי הגיטריסט והמנהיג לו ריד, והוא אחד השירים המפורסמים והמשפיעים ביותר של הלהקה. השיר מדבר על קשרים של שליטה, עינויים ופורנוגרפיה בצורה פיוטית וארוטית. המילים עטופות בסאונד פסיכדלי, פאנקי ואפל. הווייב מאוד אינטנסיבי, כשאת האווירה הדחוסה והמטרידה יוצרים השימוש בגיטרה צורמת ובסאונד מאוד מינימליסטי.

Heroin

אחד השירים המפורסמים והכואבים של הלהקה, שנכתב על ידי לו ריד. השיר יצא ב-1967 באלבום הבכורה של הלהקה, The Velvet Underground & Nico. הוא עוסק בניסיון להתמודד עם הרואין, השפעתו על האדם, וההיבטים המורכבים והכואבים של ההתמכרות. המילים מתארות את תחושת האסקפיזם והבריחה, ואת המחיר הכבד. מצד אחד, החיפוש אחר עונג, ומצד שני, איום ההתמכרות וההרס שמגיעים עם השימוש בסמים.ההשפעה של השיר על עולם המוזיקה הייתה עצומה, והוא שינה את הדרך בה נתפסו שירים על נושאים קשים כמו סמים, אלימות, ומצבים נפשיים קיצוניים.

I'll Be Your Mirror

אחד השירים המרגשים והמכוננים של הלהקה. גם את השיר הזה מתקליט הבננה כתב לו ריד, אבל מבצעת אותו ניקו, הסולנית הגרמניה של הלהקה. היא שרה את המילים המרגשות והאישיות של ריד בקול שקט ונוגה, והלהקה מנגנת בטון רגוע ונוגע ללב, בטח בהשוואה לשירים האחרים באלבום. השיר מדבר על להיות מראה או השתקפות עבור מישהו אחר, לשקף את רגשותיו ותסכוליו, ולהיות שם עבורו כשצריכים. יש בשיר תחושת מסירות טוטאלית והבנה עמוקה של הקיום האנושי.

>> גלריה אירופה מציגה: אבסולוט וורהול, שני 10.2, הרצל 3.פרטים וכרטיסים כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

ביום שני הקרוב (10.2) יתרחש בגלריה אירופה אירוע ההשקה הייחודי של Absolut Warhol. ניב ארזי (רד אקסס) נבחר כאוצר המוזיקלי של...

ניב ארזי6 בפברואר 2025
גלריה אירופה (צילום: רותם לבל)

15 דקות של וואו: אנדי וורהול משתלט על גלריה אירופה לערב אחד

15 דקות של וואו: אנדי וורהול משתלט על גלריה אירופה לערב אחד

גלריה אירופה (צילום: רותם לבל)
גלריה אירופה (צילום: רותם לבל)

הציור האבוד של אנדי וורהול, "אבסולוט וודקה", נמצא לפתע לפני כמה שנים וזאת סיבה טובה להוציא מהדורה מיוחדת של אבסולוט עם הציור המקורי ולהתכנס בגלריה אירופה עם הרצאה וארוחה בהשראתו, קוקטיילים בהשראתו, להקה בהשראת ולווט אנדרגראונד ואפילו ציורים מקוריים שהושאלו לטובת האירוע. הכי פופ

על שלושה דברים עומד העולם: אוכל, שתייה ותרבות. כל השלושה יתייצבו יחדיו ביום שני הקרוב בגלריה אירופה – חלל האירוח החדש והמעוצב להקסים בבניין לשימור ברחוב הרצל שמאכלס מצדו השני את קפה אירופה – ובאמתחתם חוויה אימרסיבית חד-פעמית לרגל השקת מהדורה מוגבלת של בקבוק וודקה אבסולוט חדש הנושא את שמו ודמותו של האמן ואיש הרנסנס אנדי וורהול.

>> הסייל הגדול של המוזיקה: מדללים את האוסף של הספריה העירונית
>> בירה ונשירה: מוזיקאים ממליצים על הברים שהם הכי אוהבים בתל אביב

אבסולוט וודקה // הציור המקורי של אנדי וורהול
אבסולוט וודקה // הציור המקורי של אנדי וורהול

הרומן בין וורהול לוודקה אבסולוט החל ב-1985, אז פגש וורהול את הבקבוק האייקוני המעוצב באסתטיקה נורדית-מינימליסטית וביקש "לעשות איתו משהו". הציור הצבעוני שלו לא רק הפך לקמפיין פרסום בינלאומי פורץ דרך, אלא גם פתח את הדלת לעשרות שיתופי פעולה של המותג עם אמנים מכל רחבי העולם. ב-2014 הושקה המהדורה המוגבלת הראשונה של אבסולוט וורהול כשהבקבוק לבש את היצירה הצבעונית, אך הציור הכחול המקורי שיצר וורהול נעלם ולא נמצא במשך שנים. 35 שנה אחרי יצירתו, נמצא הציור במפתיע וכעת נסגר המעגל עם מהדורת אבסולוט מיוחדת נוספת הנושאת את הציור המקורי.

גלריה אירופה תלבש וורהול באמצעות יצירות מקוריות של האמן (!) שהושאלו לערב המיוחד מגלריה תירוש ומאספני אמנות פרטיים, כשחלקן אף עומדות למכירה.
הערב, שהופק כולו על ידי צוות הקריאייטיב של הגלריה, מבקש ולו לרגע להשיב את וורהול לחיים באמצעות חוויה אימרסיבית החושפת את שלל גווניה של הדמות האייקונית והאניגמטית של אחד האמנים הגדולים בהיסטוריה.

אנדי היה אוהב את זה. גלריה אירופה (צילום רותם לבל)
אנדי היה אוהב את זה. גלריה אירופה (צילום רותם לבל)

את האירוע תפתח ההיסטוריונית ואוצרת האופנה יערה קידר עם ההרצאה "האופנה על פי וורהול". קידר תעקוב במילים ותמונות אחר מסלול חייו המרתק של וורהול, מראשית ימיו כמאייר נעליים ועד להפיכתו לאמן מסעיר שהשפעתו על עולם האופנה ועל העולם בכלל נמשכת שנים לאחר מותו ועד לימינו אנו.

עומר אלוני, השף הצעיר והמבטיח שמאחוריו אירועים קולינריים-קונספטואליים מלאי השראה וצבע, יגיש לאחר ההרצאה תפריט תחת הכותרת "אוטומט", המאמץ את האובססיה של וורהול לג'סטה המכאנית. המנות שיצר אלוני יוצגו בצורה חזרתית ומסודרת כמו סדרות האמנות הרפטטיביות של וורהול: מנות זהות בשורות ובטורים מדויקים, בדומה להדפסי המשי המפורסמים של האמן. הטבחים יצלחתו וישבצו את המנות בחלל בתנועות חזרתיות, כמו במפעל ייצור, מתוך דגש על העקרונות האמנותיים של וורהול – אייקוניות, צבעוניות, חזרתיות ומכאניות תוך שימוש בפלטת צבעים עשירה ועזה בהשראת בקבוקי הוודקה. בין המנות: פסטה וודקה בפחית קמפבל, פופ בננה ספליט ועוד.

דה בייסיק קונפליקט (צילום: ניב ארזי)
דה בייסיק קונפליקט (צילום: ניב ארזי)

היישר ממימד אחר בזמן, בהפקת ניב ארזי (Red Axes), התקבצו להם 5 אמנים ישראלים מבכירי סצינת האינדי – עדן עטיה ועומר פרקש (קטיבו), עילאי קדוש, יונתן לוי ורועי חן. יחדיו הם יצרו את הסופרגרופ The Basic Conflict, שתבצע בלייב את המוזיקה של ולווט אנדרגראונד וניקו מהתקליט האלמותי, לו תרם וורהול גם את איור הבננה האייקוני. הלהקה, שוורהול היה מייסדה הרוחני ומנהלה, תחזיר אותנו לרגעים המהפכניים ויוצאי הדופן של התקופה, ולאחריה ניב ארזי ימשיך את הקו המוזיקלי עם סט סולו דיג'יי עד חצות. גם הקוקטיילים שיוגשו במהלך הערב (ואינם כלולי במחיר הכרטיס) נוצרו במחווה לוורהול על ידי עידו סולומון, שגריר פרנו בישראל. הערב פתוח לקהל הרחב ברכישת כרטיס. נראה לנו שכדאי להזדרז.
>> גלריה אירופה מציגה: אבסולוט וורהול, שני 10.2, הרצל 3.פרטים וכרטיסים כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הציור האבוד של אנדי וורהול, "אבסולוט וודקה", נמצא לפתע לפני כמה שנים וזאת סיבה טובה להוציא מהדורה מיוחדת של אבסולוט עם...

מאתמערכת טיים אאוט6 בפברואר 2025
אנדי וורהול ב"יומני אנדי וורהול" (צילום מסך: נטפליקס)

מה רואים הלילה: האיש שהמציא את הפופ מגיע לנטפליקס

מה רואים הלילה: האיש שהמציא את הפופ מגיע לנטפליקס

אנדי וורהול ב"יומני אנדי וורהול" (צילום מסך: נטפליקס)
אנדי וורהול ב"יומני אנדי וורהול" (צילום מסך: נטפליקס)

"יומני אנדי וורהול" היא אחת מסדרות הדוקו המרהיבות שנחתו בנטפליקס, תיעוד בעל חשיבות היסטורית שמבוסס על יומניו עם טוויסט מקריפ באדיבות ריאן מרפי שהפיק את הסדרה וצפייה חובה לכל מי שתרבות הפופ חשובה לו

אנדי וורהול היה כנראה אוהב מאוד את נטפליקס. הזמינות, הכמות, האלגוריתם המשתכפל והפופיות האינסופית של שירות הסטרימינג הם קונספטים שהוא היה מזהה כנראה בקלות. האמן החשוב ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים גילה, המציא ושכלל את הפופ כזרם אמנותי, והרבה לפני שזה היה מיינסטרים הפך בעצם גם את עצמו ליצירת פופ גדולה ומסעירה. לאורך חייו וגם אחריהם טופחה סביבו הילה אניגמטית והוא עצמו נהנה להטריל את התקשורת ולפזר ערפל ונצנצים על נסיבות חייו. ספרו האוטוביוגרפי "יומני אנדי וורהול" הוא המקום המרכזי שבו באמת חשף משהו ממחשבותיו. ועכשיו היומנים האלה הם סדרה שעלתה השבוע לנטפליקס.

זאת כנראה הדמות המעניינת ביותר שתראו בנטפליקס אי פעם: וורהול הוא אמן גדול מהחיים, ההערצה אליו חוצה דורות ומדיומים אמנותיים, והספר שעליו מבוססת הסדרה בנוי מזכרונותיו כפי שהכתיב אותם בין 1976 ל-1987, ימים ספורים לפני מותו. וורהול הכתיב לא פחות מ-20 אלף עמודים שנערכו לרב מכר בן 800 עמודים. את הסדרה הפיק ריאן מרפי, ומגע ידו הקאמפי מורגש בה היטב, מעוצב ומנצנץ למרחקים. הסדרה כוללת חומרים תיעודיים מרהיבים וראיונות עם הקרובים לו שנותרו בחיים ובגדול מדובר בצפייה חובה לכל מי שתרבות הפופ חשובה לו.

הטוויסט היפה והמקריפ מאוד של מרפי הוא שוורהול מקריין בעצמו את קטעי היומן שלו, למרות שהספר יצא רק אחרי מותו. את הקריינות של וורהול תפר מרפי באמצעות תוכנת אינטליגנציה מלאכותית שדגמה את קולו של וורהול והנפיקה את הטקסטים בקולו. התוצאה היא סדרה דוקומנטרית מהפנטת ומעוררת אי נוחות שמנסה ולפעמים מצליחה לחדור מבעד למסכה הוורהולית. תנו קצת פופ-ארט לנשמה שלכם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"יומני אנדי וורהול" היא אחת מסדרות הדוקו המרהיבות שנחתו בנטפליקס, תיעוד בעל חשיבות היסטורית שמבוסס על יומניו עם טוויסט מקריפ באדיבות...

מאתמערכת טיים אאוט14 במרץ 2022
אנדי וורהול (צילום: Getty Images)

וורהול במוזיאון ת"א: אוסף צילומים של חובב אינסטגרם גרוע במיוחד

וורהול במוזיאון ת"א: אוסף צילומים של חובב אינסטגרם גרוע במיוחד

הבנאליות, הציניות והריקנות המודעת לעצמה באמנות של אנדי וורהול הופכות את תערוכת צילומי הפולארויד שלו לרלוונטית מתמיד. זה לא בהכרח דבר טוב

אנדי וורהול (צילום: Getty Images)
אנדי וורהול (צילום: Getty Images)
10 באוגוסט 2017

במאמר שפורסם ב"טיים" לפני שלושה חודשים האשים האמן אלכס מלמיד את אנדי וורהול בעלייתו של טראמפ לשלטון. "לטראמפ יש נרקיסיזם ילדותי, תיאבון וורהולי לפרסום", הוא כתב. נשמע מופרך, אבל יש בזה משהו: טראמפ הוא תוצר של שנות ה־80 הפרועות, תקופה של פריחה חסרת תקדים באמנות העכשווית שהונהגה על ידי וורהול, שאותו פגש בכמה הזדמנויות. "להרוויח כסף זה אמנות, עבודה היא אמנות ועסקים טובים הם האמנות הטובה ביותר", אמר וורהול במשפט שהפך להיות המוטו של טראמפ.

השנה מציינים 30 שנים למותו של וורהול ובאופן מפתיע עולם האמנות לא ממש מתרגש מהתאריך. אולי כי הדיון האינסופי על וורהול – גאון או טיפש – כבר מיצה את עצמו ואולי כי ההשפעה שלו טבועה כל כך עמוק בתרבות העכשווית: תיעוד אובססיבי, מיתוג עצמי ועיסוק כפייתי במפורסמים – וורהול היה שם קודם ועשה את זה לפני כולם.

קשה היום לדמיין את הטלטלה שוורהול גרם לתרבות ולאמנות בשנות ה־60. עד אז האמנות האמריקאית נשלטה על ידי אליטות אינטלקטואליות מבית מדרשם של מארק רותקו וג'קסון פולוק. ואז הגיע וורהול, שבז לאמן האינדיבידואליסט המתייסר, היה מכור לכסף ולפרסום ועשה עבודות שכולם יכלו להבין ולאהוב – ממבקרי אמנות (טוב, לא כולם) ועד ילדים. האינפנטיליות האמנותית, החד ממדיות וההערצה לפרסום ולתרבות "הנמוכה" היו נר לרגליו של וורהול וגם של הבאים אחריו. גם מי שלא מאמין שוורהול הוא אמן גדול, מכיר בעובדה שהוא שיקף באופן יוצא דופן את תרבות הצריכה האמריקאית הבהמית.

מיק ג'אגר. היחיד שמוכר לקהל הישראלי (מתוך התערוכה)
מיק ג'אגר. היחיד שמוכר לקהל הישראלי (מתוך התערוכה)

אכן, תעשיית וורהול שרדה ונותרה מוצלחת במיוחד גם 30 שנים אחרי מותו – מעבודות הווידיאו האקספרימנטליות ועד הדפסי הרשת המשוכפלים שהפכו לסימן ההיכר שלו. בשנים האחרונות מציפות את השוק עבודות חדשות של וורהול, תמונות הפולארויד שלו. הוא צילם יותר מ־20 אלף תצלומים במצלמת פולארויד מגושמת וישנה. אלו צילומי סנפשוט מהירים, חלקם גרועים ומעוותים בכוונה, בעיקר של כל המי ומי של עולם הקולנוע והמוזיקה בשנות ה־60־70. הסיבה להצפה הזאת היא קרן אנדי וורהול, שעושה עבודה ראויה לציון בשימור המותג – בשנתיים האחרונות היא יצאה במסע פילנתרופי וחילקה כמעט את כל תצלומי הפולארויד שלו למוסדות אמנות.

חלק מהם ניתנו גם למוזיאון תל אביב, והוא מציג בימים אלו תערוכה של הרכש החדש. התערוכה מורכבת משש סדרות של צילומים שנעשו בתחילת שנות ה־70, כמה שנים אחרי שואלרי סולאנס, הפמיניסטית הרדיקלית, ניסתה להתנקש בחייו וסימנה את תחילת תקופת וורהול המאוחר והפחות טוב. התאווה לפרסום, הצבעוניות העזה והעבודות הגדולות מהחיים מחליפות את מקומן בפורמט קטן של צילומים מהירים וחטופים, מעורפלים ומונוכרומטיים.

מדובר בתערוכה וורהולית מובהקת – בנאלית, נטולת רגש ומשעממת. אבל קשה להבין את ההקשר הרחב ואת המורשת של וורהול בתערוכות מהזן הזה. לא סתם התצלומים האלו לא יצאו החוצה במשך שנים, הם נראים כאילו נועדו לניסיונות ראשוניים או לשימוש אישי וקשה להרכיב מהם דיוקן של אמן פורץ דרך. אז כן, גם כאן אפשר למצוא תמונות של כל עשירי ומפורסמי התקופה – דוגמניות, שחקנים ויורשי עצר, אבל חוץ ממיק ג'אגר, אף אחד מהפרצופים לא מוכר היום, בטח שלא לקהל הישראלי. סדרת צילומים חזקה אחת היא של ילדות אנונימיות שתיעד וורהול במסיבות יום ההולדת הצנועות שלהן, סוג של פראפרזה על המסיבות המפוארות והנוצצות שלו. וורהול היה רווק ללא משפחה, אבל הוא תמיד הקיף את עצמו בילדים ואפילו יצר בתחילת שנות ה־80 סדרת עבודות לילדים בנושא צעצועים. תצלומי הילדות הן מהעבודות הבודדות שאפשר לזהות בהן נגיעה אישית, אינטימית ונוגה. אבל בלי ההקשר הרחב לחייו וליצירתו, התערוכה נראית פשוט כמו אוסף צילומים של חובב אינסטגרם גרוע במיוחד.

30 שנים למותו של וורהול ונראה שעולם האמנות עוסק פחות במורשת שלו ויותר במחירים המאמירים שלו. היום אנדי וורהול הוא לא פחות מתאגיד מפלצתי – העבודות שלו מהוות כשישית ממכירות האמנות העכשווית בכל העולם. אבל בניגוד לאמנים אחרים, וורהול היה בוודאי נרגש לראות את התעשייה המשגשגת שלו, שכנראה לא תפסיק לפרנס בשנים הקרובות גלריות, בתי מכירות פומביות ואספנים.

"אנדי וורהול: תצלומים מאוסף המוזיאון", מוזיאון תל אביב, עד 21.10

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הבנאליות, הציניות והריקנות המודעת לעצמה באמנות של אנדי וורהול הופכות את תערוכת צילומי הפולארויד שלו לרלוונטית מתמיד. זה לא בהכרח דבר...

מאתמיטל רז10 באוגוסט 2017
מתוך קמפיין של קנזו

סטריפטיז: טרנד חולצות הפסים הצרפתי חוזר

סטריפטיז: טרנד חולצות הפסים הצרפתי חוזר

טרנד הפסים מזמין את גברברי העיר להפליג למחוזות רחוקים, גם אם הספינה שלהם מגיעה רק עד אלנבי

מתוך קמפיין של קנזו
מתוך קמפיין של קנזו

זה שובה של הטלניאשקה. אולי מוגזם לומר "שובה". למה? מהטעם הפשוט שחולצת המלחים הלבנה עם פסי הרוחב בכחול צי, בשחור או באדום מעולם לא עזבה אותנו.

חולצת הברטון (טלניאשקה ברוסית), כפי שהיא מוכרת לנו היום, נוצרה בצרפת בעקבות החקיקה של 27 במרץ 1858, שחייבה את חיילי הצי הצרפתי ללבוש, כחלק מהמדים שלהם, חולצות לבנות עם 21 פסים כחולים – כל פס לציון אחד הניצחונות הימיים של צי נפוליאון על הצי הבריטי. במקור נקראה החולצה "מרינייר" או "מטלו", אבל מהר מאוד נהפכה פופולרית בקרב ימאים ודייגים מחבלי ברטאן ונורמנדי (גם אם היו משתמטים ולא שירתו בצי), ונקראה מעתה חולצת ברטון על שם חבל הארץ שבצפון מערב צרפת. דייגים, מלחים בצי האזרחי וסתם פועלי נמל לבשו גרסת כותנה או צמר של חולצת הברטון. היצרן המקורי – שעד היום תיירים יפנים משתרכים בטור מחוץ לחנויותיו בפריז – הוא המותג סיינט ג'יימס התופר חולצות אלו מכותנת ג'רסי המסורקת בכפר קטן ליד מון סן מישל, על גבול ברטאן ונורמנדי.

אף שהחולצה נהפכה לסמל צרפתי כמו ברט, בגט ושום – גם ציים אירופים אחרים אימצו את הסגנון רגע לפני פיתוח אוניות המערכה המודרניות. הצי של רוסיה הצארית נתן לה פרשנות משלו והפך אותה לבגד רוסי למהדרין: הטלניאשקה. גם הצי הסובייטי לבש אותה והיא בשימוש עד היום בחילות הים והצנחנים של הצבא הרוסי.

אחרי חופשה בחופי נורמנדי וברטאן והתרשמות עמוקה מהסטייל של הימאים שם – חזרה קוקו שאנל לפריז והפכה את החולצה הזאת לפריט אופנה עילית עוד ב־1917. בין מלחמות העולם נהפכה חולצת הברטון לסמל של חיי הריביירה הנינוחים־זוהרים של הדור האבוד, עם פיגורות כמו פאבלו פיקאסו וארנסט המינגווי שלבשו אותה כמו אות גבורה. "באותה תקופה אנשים לא לבשו חולצות דייגים, והבחורה שהיה נשוי לה הייתה הראשונה שאי פעם ראה בחולצה הזו", כתב המינגוויי בספר הריביירה האולטימטיבי "גן עדן".

קולקציית אביב-קיץ של קום דה גרסון
קולקציית אביב-קיץ של קום דה גרסון

בשנות ה־50־60 היו אלו גיבורי תרבות כמו מרילין מונרו, בריז'יט בארדו, אנדי וורהול, אודרי הפבורן וג'יימס דין שלבשו את חולצת הברטון, והיא זוהתה הן עם קולנוע הגל החדש הצרפתי הן עם תנועת הביטניקים. מאוחר יותר נהפכה לסמל של תת תרבויות שונות של רוקנ'רול ולפריט קולי באופן כללי. כאמור, סנט ג'יימס מנורמנדי וארמור לקס מברטאן עדיין נחשבים לדבר האמיתי, אבל היום כל בית אופנה רציני, ממעצבי העל ועד מותגי ההיי־סטריט, מייצר גרסה משלו (ז'אן פול גוטייה הפך את העניין לפרודיה של ממש).

בעונה הנוכחית מנסים המעצבים השונים להמציא מחדש את הטלניאשקה. חלוצי הפסים הלא שגרתיים הם קום דה גרסון היפנים. זה שנים שהם משתעשעים בדוגמאות פסים או בצבעוניות לא אופיינית (שלא לדבר על סמל הלב שמבצבץ פה ושם על חולצות הברטון והטלניאשקה שלהם). כריס ואן אש מכריסטיאן דיור הגדיל לעשות הקיץ הזה והוסיף לעיצוב פסים רחבים יותר וצירופים לא שגרתיים של צבעי צהוב, לבן, כחול ואדום; בג'וצי הפסים השתלטו על כל הלוק; בקנזו ובפול סמית הלכו על צבעוניות טריפית ופסים א־סימטרים. כך או כך, כולם שמים פס.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

טרנד הפסים מזמין את גברברי העיר להפליג למחוזות רחוקים, גם אם הספינה שלהם מגיעה רק עד אלנבי

מאתאיתמר הנדלמן סמית30 ביוני 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!